פסקי דין על דוד קדוש |

2836/09 עפ     17/05/2010




עפ 2836/09 דוד קדוש נ' מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 2836/09
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 2836/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט ע' פוגלמן


המערער:
דוד קדוש



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב מיום 12.2.09

בת"פ 40215/08
שניתן על-ידי השופט מודריק עודד

תאריך הישיבה:


כ"ח באייר התש"ע
(12.5.10)

בשם המערער:
עו"ד יורם שפטל
בשם המשיבה:

עו"ד רחל זוארץ לוי

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:

רקע
א.
ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב
(השופט – כתארו אז – ד"ר ע' מודריק) בת"פ 40215/08 ביום 12.2.09, לאחר שהורשע (ביום 20.1.09) על פי הודאתו בשלושה אישומים בעבירות סחר מסוכן, עסקה בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. הוא נדון לחמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בגין האישומים הראשון והשני, ול- 6 חודשי מאסר על תנאי – לעניין האישום השלישי.
ב.
כתב האישום בו הודה המערער, יליד 1958, הוגש כנגדו נאשם נוסף (שי שוע, יליד 1978), כולל כאמור שלושה אישומים. על פי

האישום הראשון
, התקשר שוטר סמוי א' למערער (27.8.08) וביקש לרכוש ממנו 100 כדורי
mdma
. סוכם בחיוב, וכעבור ימים אחדים שוחחו שוב, והמערער הציע לשוטר הסמוי א' לרכוש 300 כדורים כאלה. סוכם על עסקה בסך 4,700 ₪, ל-300 כדורים; והמערער נפגש עם שוטר סמוי ב', והם נסעו ברכב השוטר הסמוי ב' למקום מסוים ברמת גן (לאחר שהכסף נספר על-ידי המערער, הושב לשוטר הסמוי ב' וניתן שוב למערער עם הגיעם למקום); הגיעה מכונית ובה הנאשם האחר, והם נסעו בעקבותיה, והאחר זרק לרכב השוטר שקית ובה 308 כדורי סם מסוכן. על פי
האישום השני
, כתום ימים אחדים התקשר השוטר הסמוי א' למערער וסוכמה עסקה של 2,000 כדורי סם בסך 30,000 ₪. המערער נפגש עם השוטר הסמוי ב', נספר הכסף, והמערער התרעם על כך שהשוטר אינו נותן לו את הכסף בטרם יראה את הסמים; המערער טען, שהבחורים מספקי הסם לא אוהבים את "הבלגאנים האלה". לאחר מפגש עם הנאשם האחר ועוד אדם בתחנת דלק, נסעו השוטר, המערער והאדם הנוסף לכתובת פלונית ברמת גן. המערער הוביל את השוטר למקום בו נמצאו 1975 טבליות סם
mdma
. לאחר מכן יצא הנאשם האחר אל מחוץ לאותו בנין. על פי
האישום השלישי
החזיק המערער חשיש במשקל 0.3463 גרם נטו בדירתו.

גזר הדין קמא
ג.
בפרשת העונש ביקש בא כוח המדינה לגזור על המערער תקופה שאינה נופלת מ-5 שנות מאסר בפועל, בשל חומרת העבירות ועברו המכביד, וזאת הגם שהנאשם השני נדון ל-18 חודשים. נטען כי המערער הוא "הרוח החיה" בפרשיות, ואילו לאחר לא היה עבר פלילי. מנגד נטען על-ידי הסניגוריה לאחידות הענישה, וכי הנאשם האחר
היה "הרוח החיה". בית המשפט ציין כי לא שמע על כל הליכי שיקום שהמערער נתון בהם, ואף אילו היו כאלה – הנה
בהתאם לעברו, לרבות עסקאות סמים בכלא – היה זה למראית עין בלבד. נאמר, כי גישת התביעה נכונה ואף מקלה; ברור כי המערער היה מי שקשר את עסקאות הסמים וניהל את המו"מ ודאג למימוש, והנאשם האחר היה חוליה בהעברה. נאמר, כי העבר המכביד אינו מצדיק "אחידות ענישה" אלא ענישה יחידנית, ועל כן נדון המערער ל-7 שנות מאסר שמתוכן 5 בפועל, והיתרה מאסר על תנאי לשלוש שנים.

הערעור
ד.
הטענה העיקרית בערעור היא
כי בית המשפט החמיר עם המערער מעל ומעבר לנחוץ לעומת הנאשם האחר, והפער ביניהם גדול מדי. בדיון טען עו"ד שפטל תחילה, אף שלדבריו לא במגמה "אופרטיבית" בהקשר זה, כי במו"מ להסדר טיעון דובר על עונש של שלוש שנים, ואילו התביעה דרשה לבסוף חמש; לשיטתו, מקום שאין מדובר על חסכון זמן שיפוטי שכן הודאה תהיה ממילא, אין זה ראוי כי התביעה תפעל להשיג עונש כבד יותר. אשר לטענה העיקרית,על פי כתב האישום ביקש הסניגור המלומד להציג כי המערער אינו העבריין הראשי; נטען כי התהליך הונע על-ידי הקונה, השוטר הסמוי, והספק הוא הנאשם השני ולא המערער. אכן, כך נאמר, למערער עבר פלילי מכביד יותר, ואם כן ראוי אולי למירב להוסיף לו 6 חודשים מעבר לנאשם האחר, אך לא יותר - ולוא מטעמי חמלה.

ה.
עו"ד זוארץ-לוי טענה למדינה, כי אין מקום להידרש לדברים שהוחלפו באשר לעסקת הטיעון; מכל מקום, המערער 1 הוא העבריין המשמעותי על פי כתב האישום, ועברו מכביד ביותר, כעולה מגליון הרישום הפלילי, לרבות עבירות סמים בעת מאסר.

הכרעה
ו.
אין בידינו מאזניים לקביעת חלקם המדויק של שני הנאשמים. צדק בית המשפט קמא בכך שהמערער הוא קושר העסקאות. עם זאת מכתב האישום עולה כי הנאשם האחר היה פעיל ביותר באספקה, בודאי לגבי אישום 1, אך ככל הנראה גם באישום 2. אישום 3 מיוחס למערער בלבד. כנמסר לא היה לנאשם האחר עבר קודם. המערער, כנגד זאת, ועל כך אין חולק, הוא למרבה הצער מה שניתן לכנות "עבריין מקצועי" (אגב, בגליון הרישום הפלילי מופיע מקצועו בין השאר כ"איש צבא", וראוי שהפרקליטות תפנה את תשומת הלב לזילות צה"ל שבכך). הוא עמד לדין לראשונה בגיל 15 – בשנת 1973 – ומאז, בטרם העבירה הנוכחית, עמד עוד עשרים ושמונה פעמים לפני בתי המשפט, בעבירות רכוש, סמים ואלימות, ונדון לתקופות מאסר, מהן ממושכות. כפי שציינה באת כוח המדינה, אף הורשע על סחר בסמים בבית הסוהר, לא פחות (1086/02

מדינת ישראל
נ' קדוש
(לא פורסם)).

ז.
לעניין טענת אחידות הענישה נאמר בע"פ 10998/08

גלאיטה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) כלהלן:
"עם זאת עלינו להידרש לטענה בדבר אחידות הענישה. אין בידינו מאזניים ופלס למדידתה של זו, ואחידות 'מדויקת', כפי שנאמר לא אחת, אינה אפשרית (ראו למשל ע"פ 8597/07
ח' ז' נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)), שהרי אין תיק זהה למשנהו ואין אדם זהה למשנהו; היא עניין של הלך רוח ומאמץ מודע מצד בית המשפט. עוד מכבר ציין בית משפט זה (ע"פ 348/77
כהן נ' מדינת ישראל

, פ"ד ל"ב(1)517, 521, מפי השופט עציוני) כי קנה המידה לענין זה "יהיה תמיד זה שהפער בין העונשים הוא כה גדול, שכל אדם סביר ירגיש בהם 'אי צדק צורב' (
a burning sense of grievance
)", בציטוט מדברי הלורד וידג'רי בפסק הדין
.r.v. dickinson cr. l.r. (1977) 303.
אמנם, בע"פ 9792/06
חמוד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ציינה השופטת פרוקצ'יה, כי עקרון השויון ואחידות הענישה הנגזר הימנו 'הוא כלל יסוד בתורת הענישה. הוא מורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות אישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים'...".

בנידון דידן דומה כי ההבדל בין הנאשמים בתיק כשלעצמו היה מצדיק פער ביניהם, אך לא בסדר הגודל הנוכחי, של פי שלושה ויותר; אך עברו המכביד ביותר של המערער, כפי שתואר, מצדיק הגדלת הפער. המערער גם אינו ראוי לאהדה; לא כשמו כן הוא כל עיקר, על פי עברו. ועם כל זאת עדיין סברנו, כי יש מקום לתת ביטוי גדול יותר לנסיבות הספציפיות של התיק, שכן גם אם "אי צדק צורב" אין כאן והנסיבות האישיות בין הנאשמים שונות מאוד, בכל זאת הפער גדול, במידה מסוימת של יתר, בהתחשב במכלול המקרה. על כן מעמידים אנו את עונש המאסר בפועל של המערער על 50 חודשים. המאסר על תנאי יישאר בעינו, וכן גם בעניין האישום השלישי. כיון ששערי תשובת עבריינים לא ננעלו, רוצים אנו לקוות כי המערער, בן 52, יצליח לשים קץ לעבריינות המלוה אותו כל ימי חייו, כדי שלא יכלו ימיו בפשע,וכדברי המשורר יהודה הלוי:
"התרדוף נַעֲרוּת אחר חמישים .. וימיך להתעופף חמושים ... ותעצל להצטייד לדרכך, ותמכור חלקך בנזיד עדשים..."


ח.
הערעור מתקבל חלקית לפי האמור, קרי, המערער ירצה 50 חודשי מאסר בפועל, וכן יושתו עליו שני המאסרים על תנאי כמות שפסק בית המשפט קמא.


ניתן היום, ד' בסיון תש"ע (17.5.10).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09028360_t02.doc

רח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 2836/09 דוד קדוש נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/05/2010)