פסקי דין על שלמה מושקוביץ | פסקי דין על געדה מושקוביץ | פסקי דין על די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

32149-02/10 תק     16/05/2010




תק 32149-02/10 שלמה מושקוביץ, געדה מושקוביץ נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בקריית גת



16 מאי 2010

ת"ק 32149-02-10 מושקוביץ ואח' נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ


בפני

כב' השופט
אלון אינפלד







1
.
שלמה מושקוביץ
2. געדה מושקוביץ


התובעים


נגד

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ


הנתבעים


החלטה

התובעים היו מנויים של הנתבעת לקבלת שירותי תקשורת. לאחר סיום ההתקשרות דורשים התובעים לקבל החזר בגין תשלומים ששולמו במהלך העסקה ובסיומה. כן תובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בשל נסיבות סיום ההתקשרות.

לפני בקשת הנתבעת לסלק על הסף את התביעה. הטענה המרכזית של הנתבעת היא שיש מעשה בית דין בין הצדדים, בגין העילות נשוא התביעה. זאת, בפשרה שנחתמה בין הצדדים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שהגישה הנתבעת נגד התובעים, בגין אותה התקשרות עצמה, ואשר קיבלה תוקף של

פסק דין
.

הרקע והליכים:
1.
על פי כתב התביעה, התקשרו התובעים עם הנתבעת לקבל שירותי תקשורת. הובטח להם כי המחיר בגין שירותים אלה יעמוד על 217 ₪
לחודש. לאחר זמן גילו התובעים כי החיובים למעשה גבוהים יותר. הם ניסו לברר
את פשר הדבר, אך לא קיבלו מענה שהניח את דעתם והחליטו לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת. לשיטתם, חיוב היתר הגיע לסך של 764.28 ₪, אולם הנתבעת דרשה את כל הסכומים שלטענתה הגיעו לה.
2.
אין מחלוקת כי הנתבעת דרשה מן התובעים את חובם הנטען כלפיה, בגין אותה התקשרות עצמה, והגישה נגדם תביעה לתשלום הסכום הקצוב, במסגרת ההוצאה לפועל. במסגרת אותו הליך, חתמו הצדדים על הסכם פשרה, אשר אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל. על פי הסכם הפשרה, ישלמו התובעים לנתבעת סך של 1564 ₪ בארבעה תשלומים.
3.
עתה, במסגרת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, טוענים התובעים בפסקה המרכזית בכתב התביעה כי:
"על הנתבעת לשלם להם סכום הפרשי חיובי היתר שחויבו מדי חודש ובנוסף לפצותם בגין עוגמת (ה)נפש הרבה שנגרמה להם בעקבות התקשרותם עם הנתבעת, בסכום שיישר בעיני בית המשפט הנכבד. בסך הכל על הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן:
הפרשים בגין חיובי יתר:
664.8 ₪
השבת סכום החוב:
1564 ₪
סה"כ:
2328.8 ₪.
4.
תביעת התובעים מורכבת, אפוא, משלשה חלקים, ההשבה בגין חיוב ביתר, השבה של הסכום ששלום במסגרת ההוצל"פ וכן פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

דיון
5.
הנתבעת טוענת כי דין התביעה להיות מסולק על הסף בשל מעשה בית דין. זאת, משום שבמסגרת ההוצל"פ הסכימו הצדדים להימנע מתביעות בגין "תיק זה". כן נטען להעדר יריבות וכי התביעה קנטרנית ועושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

6.
התובעים טוענים כי בתביעתם מדובר בעילה אחרת לגמרי, בגין הטעייה והפרת הסכם, שאין לה כל קשר להליך הראשון. מה גם שאותו הסכם היה אך ורק לסילוק הטענות ההדדיות "בכל הנוגע לתיק דנן", היינו בכל הנוגע לתיק ההוצאה לפועל עצמו. לשיטת התובעים, אין אותו הסכם מונע הגשת התביעה הנוכחית, שהיא בגין עילות שונות שלא קיבלו כל התייחסות במסגרת הסכם הפשרה.

7.
התובעים טוענים עוד במפורש כי "(ה)תביעה דנן לא הוגשה נגד המבקשת על סכום החוב ששילמה המשיבה 2 ועוגמת נפש אלא . . . ".
8.
לאחר עיון במסמכים, אין לי אלא לתמוהה עד מאוד על תגובת התובעים.
לא הבנתי כיצד ניתן לטעון כי התביעה הנוכחית אינה להשבת הסכום ששולם, כאשר, כמצוטט לעיל, הסכום המדויק של פסק הדין של כבוד ראש ההוצל"פ, סך של 1564 ₪, מוזכר ומתבקש במסגרת כתב התביעה.
9.
הטענה כי יש לפרש את המילים "תיק דנן" במסגרת הסכם הפשרה, כנוגע לתיק ההוצאה לפועל בלבד, אינו יכול לעמוד. הגיונם של דברים וניסיון החיים, מלמדים כי צדדים להסכם כזה אינם מבקשים לסיים רק את ההליך המסוים המסתיים ממילא, אלא מתכוונים ליותר מכך, ומן הסתם לסיום הסכסוך כולו, לפחות לסכסוך הנובע למערכת העובדות הבסיסית עליה מדובר.
10.
יתרה מזו, נאמר במפורש בהסכם כי ההסכם הוא "לסילוק החוב של החייבת בתיק הוצל"פ דנן ולסילוקו הסופי והמוחלט של כל טענות הצדדים להסכם פשרה זה האחד כנגד משנהו בכל הנוגע לתיק דנן". לשון חד משמעית זו אינה מאפשרת אלא להסיק כי "כל טענות הצדדים"
בא לרבות, לא רק את החובות הנטענות של הלקוחות כלפי החברה, אלא גם את טענותיהם נגד החברה אשר באו להסביר מדוע לא שילמו. זאת, במיוחד באשר מדובר באותה התקשרות ואותה מערכת חיובים, שהיא נשוא המחלוקת בין הצדדים.
11.
התובעים עצמם טענו בכתב התביעה כי "על הנתבעת להשיב את סכום החוב בסך 1564 ₪, באשר סיבת ההתנתקות הייתה מצודקת לאחר שהנתבעת הטעתה אותם . . .". משמע התובעים בעצמם קושרים ישרות את השבת הסכום הפסוק שאותו כבר שילמו, נוכח טענתם כי לא חייבם היו לשלמו.
12.
הנה כי כן, מתגלה בבהירות רבה כי התביעה דנן אינה אלא ניסיון להשיב לאחור את פסק הדין שניתן בהסכמה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.
13.
אכן, עוגמת הנפש לא אוזכרה במפורש בהליך הראשון, אולם, הוסכם מפורשות כי כל טענות הצדדים בקשר ל"תיק", היינו ההתקשרות והפסקתה, מסולקות באותו הסכם. יתרה מזו, בהתחשב בכך שהתובעים הם ששילמו באותה עת סכום כסף, דומה כי תביעה של עוגמת נפש, בנסיבות כאלה נכללת בעילה הפסוקה, ואם לא כן, היא בוודאי קנטרנית.





סיכום ומסקנות
14.
המסקנה המתבקשת היא, אפוא, שאכן יש מעשה בית דין בין הצדדים, בגין המחלוקת המובאת בכתב התביעה. אין כל סיבה להטריח את הנתבעת להתייצב לבית המשפט ולגרום לה בכך הוצאות מיותרות.

15.
התביעה נדחית על הסף מחמת מעשה בית דין

.
16.
בהתחשב במכלול הנסיבות, בהשקעה שהושקעה בבקשה לסילוק על הסף, ובעיקר בכך שתביעה זו הוגשה לאחר שהצדדים הגיעו לפשרה שנועדה לחסוך הוצאות, יש לחייב את התובעים בהוצאות גבוהות, יחסית למקובל בבית המשפט לתביעות קטנות. התובעים, יחד ולחוד, ישלמו את הוצאות הנתבעת בסך 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תעביר העתק לצדדים, ותמחק את הדיון שנקבע מיומן בית המשפט.


ניתנה היום,
ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 32149-02/10 שלמה מושקוביץ, געדה מושקוביץ נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/05/2010)