פסקי דין על גיא מזרחי | פסקי דין על משה יצחק מזרחי | פסקי דין על רשות השידור

2462/09 תעא     16/05/2010




תעא 2462/09 גיא מזרחי, משה יצחק מזרחי נ' רשות השידור








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



תע"א 2462-09 מזרחי ואח' נ' רשות השידור
ואח'






בפני

כב' השופטת
אורנית אגסי
נציגת ציבור(ע) שנהר יהודית
נציגת ציבור(מ) זיו תמר


תובעים

1
.
גיא מזרחי

2
.
משה יצחק מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד בדראן סלאמה


נגד


נתבעת

רשות השידור
ע"י ב"כ עו"ד יונתן פסי




פסק דין
חלקי


התובעים הגישו תביעה שמהותה צו עשה להחזרתם לעבודה ברשות השידור
בטענה כי פוטרו שלא כדין מעבודתם.
בנוסף לכך תבעו סעדים כספיים - הפרשי שכר עבודה, דמי חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל, החזר נסיעות /או הוצאת רכב, פיצויי פיטורין, פיצויי בגין פיטורין שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת זכות הטיעון, הפרת חובת תום הלב ועגמת נפש.

תחילתו של הליך זה, בהגשת בקשה למתן צו עשה זמני לחייב את רשות השידור
שלא לפטר את התובעים מעבודתם. התביעה הוגשה נגד רשות השידור
וכן נגד חברת מורסינו הובלות בע"מ, (להלן: "מורסינו") שהייתה הנתבעת 2 בתביעה ובבקשה.

ביום 28/6/09 במועד הדיון בבקשה, הוחלט על ידי הצדדים, לאחד את הדיון בסעד הזמני עם התיק העיקרי באופן שההליך כולו ינוהל בתיק העיקרי.
כמו כן הוחלט לפצל את הדיון בתיק באופן הבא-
ראשית יינתן

פסק דין
חלקי בשאלות המשפטיות בעניין מעמדם של התובעים והאם יש לחייב את הנתבעת להמשיך להעסיקם.
בהתאם לפסק הדין החלקי יוחלט באשר לתביעות הכספיות שבתיק.

התובעים הגישו תצהיר בתמיכה לבקשה לצו עשה זמני והעידו בפני
נו. הגברת בילי סגל, מנהלת הארכיון ברשות השידור
, זומנה למתן עדות מטעם התובעים. מטעם הנתבעת הגיש תצהיר והעיד בפני
נו מר צימרמן, מנהל כח אדם ברשות השידור
.


במהלך ניהול התיק העיקרי הסכימה רשות השידור
להכיר ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כתוצאה מכך, ביקשו התובעים למחוק מכתב התביעה את חברת מורסינו וזו נמחקה לבקשתם.


5.
רקע עובדתי
א.
התובעים הנם אחים אשר הועסקו ברשות השידור
באמצעות חברת מורסינו.
ב.
אביהם של התובעים, מר מרדכי מזרחי, עובד רשות השידור
מזה 40 שנים ותפקידו סגן מנהל מחלקת תחבורה.
ג.
הנתבעת, רשות השידור
, היא גוף משדר העוסק בתחום התקשורת והאמון על השידור הציבורי בישראל.
ד.
הנתבעת נמצאת במצב חירום כלכלי ותפעולי ובעיצומו של תהליך הבראה כולל.
ה.
חברת מורסינו הנה חברה שעיסוקה הובלות ושירותי סבלות.
ו.
הנתבעת וחברת מורסינו התקשרו בהסכם לצורך קבלת שירותי סבלות בשנת 2000. ההסכם התחדש מעת לעת עד לשנת 2009.
ז.
חברת מורסינו איננה קבלן כח אדם כמשמעו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו 1996.
ח.
התובעים החלו עבודתם ברשות השידור
ואין חולק, כי קיבלו את שכרם מחברת מורסינו כל תקופת העסקתם. התובעים לא התקבלו לעבודה כעובדי רשות השידור
בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק רשות השידור
.
ט.
תקופת עבודתו של התובע 1 –
התובע 1, יליד 1983, החל את עבודתו ברשות השידור
באמצעות מורסינו, בחודש 2/01 ועד לחודש 7/01 - בטרם מלאו לו 18 שנים ועד גיוסו לצה"ל.
בחודש 8/01 חזר לעבוד ברשות השידור
עד לחודש 9/03, עד שגוייס שוב לשירות צבאי חלקי.
התובע 1 חזר לעבוד ברשות השידור
מחודש 11/04 ועד למועד הגשת התביעה בחודש 6/09 ובסה"כ תקופת עבודתו האחרונה הייתה – 4 שנים ו 7 חודשים.
י.
תקופת עבודתו של התובע 2 –
התובע 2, יליד 1981, החל את עבודתו ברשות השידור
באמצעות מורסינו בחודש 9/96 בטרם מלאו לו 15 שנים. הוא עבד עד למועד גיוסו לצה"ל בחודש 11/99.
בחודש 12/02, לאחר שחרורו מצה"ל חזר לעבוד ברשות עד למועד הגשת התביעה בחודש 6/09 ובסה"כ תקופת עבודתו האחרונה הייתה 6 שנים ו – 6 חודשים.
יא.
התובעים שניהם עבדו בארכיון הסרטים של הטלויזיה העברית ושימשו ככח עזר להעברת חומרים מהארכיון לעובדי הרשות. התובעים היו כפופים בעבודתם למנהלת הארכיון גברת בילי סגל.
יב.
בחודש 2/09 הגיע לסיומו המכרז של רשות השידור
עם חברת מורסינו.
יג.
התובעים המשיכו לעבוד ברשות השידור
למרות סיום ההתקשרות בין רשות השידור
לחברת מורסינו.
יד.
ביום 19/3/09 פנה מנהל כח האדם ברשות השידור
, מר יראון רופין, לכל אחד מהתובעים והודיע להם כי עבודתם תופסק בסוף חודש מרץ.
טו.
התובעים המשיכו לעבוד ברשות השידור
, למרות הודעתו של מר רופין, עד למועד הדיון בסעד הזמני ביום 28/6/09.

6.
הסוגיה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים הנה, האם התובעים פוטרו מעבודתם שלא כדין והאם, בנסיבות הקיימות בתיק זה, יש לבטל את אקט הפיטורין ולהחזירם לעבודה ברשות השידור
.


7.
מעמדם של התובעים ברשות השידור
הלכה למעשה
התובעים החלו לעבוד בנתבעת באמצעות חברת מורסינו. הנתבעת התקשרה עם חברת מורסינו בהסכם לצורך קבלת שירותי סבלות אולם בפועל, התובעים החלו לעבוד בארכיון הסרטים של הנתבעת וכך הדבר נמשך עד תום תקופת העסקתם.
מהעדויות עלה באופן ברור, כי התובעים ידעו היטב על היותם עובדי חברת מורסינו ועל כך שאינם עובדי רשות השידור
, (ראה עמ' 5 לפרוט' ש' 15-8 וכן, עמ' 10 לפרוט' ש' 3-1).


עוד התברר בעניין זה, כי התובעים היו מודעים היטב להבדלים בין אופן העסקתם לבין אופן העסקתם של עובדי הרשות באשר אביהם עובד כסגן מנהל מחלקת התחבורה ברשות השידור
מזה 41 שנה. בעדותם התברר, כי בחרו להתעלם מכך באופן מודע, (ראה עמ' 5 לפרוט' ש' 15-2 וכן עמ' 9 לפרוט' ש' 27-26, עמ' 10 לפרוט' ש' 3-1).

8.
כאמור לעיל, התובעים כלל לא הועסקו במתן שירותי סבלות על פי החוזה עם חברת מורסינו אלא הועסקו אלא שימשו כח עזר בארכיון הרשות. הגברת סגל העידה בחקירתה, כי התובע 1 הועסק בניהול מערכת המלאי של חומרי הגלם של הקלטות והתובע 2 הועסק כארכיבר, (ראה עמ' 12 לפרוט' ש' 26-19 וכן ראה עדותו של מר צימרמן בעמ' 35 לפרוט' ש' 28 עד עמ' 36 לפרוט' ש' 2).

עוד התברר, כי לא נמצא כל גורם מוסמך במחלקת כח האדם אשר החליט על העסקת התובעים באמצעות חברת מורסינו, דבר העומד בניגוד לנהלי הרשות והתקשי"ר. הגברת סגל נחקרה בעניין זה והעידה, כי היא זו שהחליטה לקבל את התובעים כעובדים וכי הדבר התבצע שלא דרך מחלקת כח האדם, (עמ' 22 לפרוט' ש' 14 עד עמ' 23 לפרוט' ש' 2). מר צימרמן אף הוא העיד על כך והבהיר, כי מדובר בהתנהלות מנוגדת לנוהל ולכללי מנהל תקין, (ראה עמ' 36 לפרוט' ש' 7-1), בפרט לאור העובדה כי מדובר בבניו של עובד ותיק ברשות כאשר כללי העסקת קרובי משפחה ברשות היו מוכרים וידועים לכל.

כן התברר, כי התובעים הועסקו על בסיס קבוע כעובדי הרשות בשעות עבודה קבועות ורצופות במשמרות בוקר וערב ולא על פי צרכי העבודה כפי שהיה נהוג בחוזה ההתקשרות עם עובדי קבלן, (ראה עדותה של הגברת סגל, עמ' 13 לפרוט' ש' 13-3).

זאת ועוד, לא הותקן שעות נוכחות עבור התובעים ומורסינו כלל לא היה מעורב בהעסקתם או בקשר כלשהו עמם. גברת סגל, הייתה ממלאת את דוחות שעות העבודה של התובעים וחותמת עליו. ראה בעניין זה עדותה של הגברת סגל, (עמ' 14 לפרוט' ש' 21-16).

מהדברים עולה, כי לא הופעל כל פיקוח ובקרה של חברת מורסינו על ביצוע השירותים של התובעים והם היו נתונים למרותה של הגברת סגל בלבד. הרשות אף היא, לא הפעילה כל פיקוח או בדיקה כלשהי לגבי תנאי העסקתם של התובעים.

9.
התובעים טענו, כי ניסו כל תקופת עבודתם להתקבל לעבודה כעובדי רשות השידור
וכי פנו בעניין זה לגברת סגל, (ראה עמ' 5 לפרוט' ש' 19-18 וכן, עמ' 10 לפרוט' ש' 10-4).
אז התברר, כי גברת סגל התריעה במשך השנים 2004 – 2006 על בעיית העסקתם התובעים בארכיון הסרטים ועל הצורך לפתור את הבעיה. במסגרת זו פנתה אף למנהל הטלויזיה ולמנכ"ל רשות השידור
, (ראה עמ' 13 לפרוט' ש' 25-20).


10.
מעדותו של מר צימרמן עלה, כי בחודש ינואר 2008 פנתה אליו הגברת סגל וביקשה לשקול העברת התובע 2 לתקן העסקה קבוע. לא נמצא כל תיעוד לטיפול בבקשה ולטענת מר צימרמן הוא השיב לגברת סגל, כי הוא איננו עוסק בעובדי חברת כח אדם ולכן, לא נעשתה כל פעולה בעניין, (ראה עמ' 31 לפרוט' ש' 24-8).

עוד התברר, כי במחצית השניה של שנת 2008, לאחר בדיקת הסמנכ"לית כי התובעים מועסקים בארכיון הסרטים התקבלה החלטה להפסיק העסקתם. החלטה זו לא יושמה על ידי הרשות.

צימרמן העיד, כי בחודש דצמבר 2008 התקיימה ישיבה בלשכת המנכ"ל בעניין התובעים. סוכם שנושא העסקתם יובא לדיון בועדת חריגים אולם לאחר מכן התברר שועדת חריגים איננה רלבנטית משום שמדובר בעובדי קבלן ומנוגד לנוהל העסקת קרובי משפחה ברשות, (ראה עמ' 30 לפרוט' ש' 17-1).

11.
ביום 31/1/09 הסתיים החוזה עם מורסינו. אף גורם לא הוציא מכתב לגברת סגל על הפסקת העסקתם של התובעים ולא יידעו את התובעים בכתב או בעל פה בעניין. כן, לא יצאה כל הודעה למורסינו על הפסקת עבודתם של התובעים ועל הצורך בהוצאת מכתב פיטורין.
העידה על כך הגברת סגל בעדותה, לדבריה מנכ"ל הרשות מר שקלר אף הורה לה להמשיך את העסקתם עד שיימצא פיתרון, (ראה עמ' 14 לפרוט' ש' 13-9 וכן עדותו של מר צימרמן עמ' 30 לפרוט' ש' 25-21).
בפועל התובעים המשיכו בעבודתם ללא קבלת שכר. רק ביום 16/3/09 נאמר לתובעים על הפסקת עבודתם החל מיום 1/4/09.

12.
יובהר, כי מהנתונים שעמדו בפני
נו עלה, כי התובעים ידעו על סיום ההתקשרות בין רשות השידור
ובין מורסינו החל מחודש 2/09 ובכל זאת בחרו להמשיך להגיע למקום עבודתם ולעבוד כרגיל. התובעים גם נמנעו מלברר את משמעות סיום ההתקשרות.

העיד בעניין זה התובע 1. עדותו בעניין זה הייתה חד משמעית לפיה, החליטו התובעים על דעת עצמם ובעצת עורך דינם והמנהלת הגברת סגל, להמשיך ולהגיע לעבודתם למרות הדרישה כי יחדלו מלעשות כן ומתוך ידיעה ברורה כי ההתקשרות בין רשות השידור
למורסינו הסתיימה:
"ש. אתה ידעת שההתקשרות בין רשות השידור
לבין מורסינו הסתיימה בחודש 2/09?

ת. ידעתי.

ש. ניסית לברר מה זה אומר לגביך?

ת. לא.

ש. יראון רופין נפגש איתך ביום 19/3/09.

ת. כן.

ש. אתה יודע מה תפקידו

ת. הוא מנהל כח אדם.

ש. מה הוא אמר לך

ת. הוא אמר לי שהחל מתחילת חודש אפריל העבודה שלי מופסקת.

ש. מה אתה אמרת

ת. אמרתי לו בסדר.

ש. מה עשית בפועל אחרי 1/4.

ת. המשכתי לעבוד כי לא קיבלתי שום מכתב.

ש. מישהו יעץ לך להמשיך לעבוד

ת. עורך הדין שלי

ש. הגברת בילי סגל הייתה מעורבת בעניין?

ת. כן

ש. היא אמרה לך להמשיך לעבוד?

ת. מבחינתה כן", (עמ' 7 לפרוט' ש' 25-6).


כן ראה בעניין זה את עדותו של התובע 2 בעמ' 10 לפרוט' ש' 25 עד עמ' 11 לפרוט' ש' 15.

13.
בחקירתה של הגברת סגל התברר, כי התחמקה וסירבה ליתן הוראה לתובעים להפסיק להגיע לעבודתם. עדותה בעניין זה הייתה מתחמקת ומגמתית:


"ש. ואת לא אמרת להם בעצם אף פעם שיפסיקו לבוא, גם שלא שילמו לו שכר?
ת. למה שאני אגיד להם שמנכ"ל אומר לי תמשיכי להעסיק אותם. אחרי הישיבה במרץ אמרתי להם שהייתה ישיבה ושהוחלט על הפסקת עבודתם ושיראון קורא להם לדבר.
ש. אבל זה היה במרץ, יש את אפריל ומאי ויוני שהם לא קיבלו שכר, אמרת להם להמשיך לבוא לעבודה למרות זאת.

ת. אני קיבלתי הוראה להמשיך להעסיקם", (עמ' 20 לפרוט' ש' 14-9).

14.
הראיות והעדויות שעמדו בפני
נו מעידות על התנהלות קלוקלת, כושלת ומנוגדת לכללי מנהל תקין של העסקת התובעים ברשות.
יחד עם זאת ייאמר, כי התובעים ידעו היטב על מעמדם ברשות השידור
ועל אופן העסקתם דרך חברת מורסינו. שוכנענו, כי התובעים ידעו כי הם מוצבים בתפקידם כפיקציה כאשר אין כל פיקוח על עבודתם על ידי חברת מורסינו ועל כך שהאחריות על העסקתם מצטמצמת לכדי הגברת סגל בלבד.

15.
בהערת אגב יוער, כי עדותם של סגל וצימרמן בעניין העסקת התובעים מבססת היטב את תוצאות הבדיקה הפנימית שביצעה רשות השידור
בעניין העסקתם, (ראה ת/8).
במסגרת הבדיקה נבדק תהליך העסקתם, המשך העסקתם ללא חוזה וללא תשלום שכר, הגורמים האחראים והמעורבים בנושא וכל התהליכים שהתקיימו בעניין.

יובהר, כי במסגרת ההליך נקבע, כי תוצאות הבדיקה לא יהווה ראיה קבילה בהליך.

16.
התובעים לא רכשו מעמד של עובדים קבועים ברשות השידור
הנתבעת, במסגרת ניהול ההליך הסכימה להכיר ביחסי עבודה בינה לבין התובעים. יובהר בעניין זה, כי בפועל, הלכה למעשה, התובעים מעולם לא התקבלו לעבודה ברשות השידור
בהתאם להוראות חוק רשות השידור
, התשכ"ה - 1995.


סעיף 24 לחוק רשות השידור
קובע שקבלת עובדים לרשות ומינויים יהיו כשל עובדי המדינה בתיאומים שיקבעו בתקנות.
לפיכך קיימת חובת מכרז לקביעת מעמדו של עובד קבוע. אין ספק כי התובעים לא עברו את ההליך להקניית מעמד של עובד קבוע על פי הוראות החוק.

סעיף 24 לחוק רשות השידור
מתווה את דרך קבלת עובדים לרשות השידור
. אין חולק, כי התובעים לא עמדו בהוראות הסעיף. הם לא התקבלו לעבודה באמצעות מחלקת כח אדם ברשות. לא עברו ראיון אישי לבחינת התאמתם לתפקיד. לא עברו בדיקות רפואיות. לא חלו עליהם דיני משמעות ונהלי רשות השידור
בנוגע להעסקת עובדים. התובעים גם לא מילאו טופס בקשה לקבלה לעבודה בהתאם לנהל קרובי משפחה.

17.
מהאמור לעיל עולה, כי התובעים לא רכשו מעמד של עובד קבוע בהתאם להוראות חוק רשות השידור
, אלא הם עובדי חוזה ארעיים לכל דבר ועניין. הגם שבפועל לא נערך עמם חוזה עבודה אין לכך כל נפקות לעניין מעמדם בנתבעת.
יש וחוזה נערך לאור הסכמה ודרך התנהלות קבועה, ברורה ורציפה בין עובד ומעבידו וכך הוא במקרה שלפנינו. אין כל חובה לקיומו של חוזה עבודה פורמלי בין עובד למעביד על מנת לקבוע כי מתקיימים יחסי עבודה חוזיים בין הצדדים.

18.
בהערת אגב יוער, כי התובעים גם לא הוכיחו את טענתם כי הובטחה להם קביעות ו/או כי ניתנה להם הבטחה לקבלת קביעות מגורם מוסמך ברשות השידור
.

19.
הליך הפיטורין
מהראיות והעדויות שעמדו בפני
נו עלה, כי התובעים פוטרו בהודעה בעל פה, על ידי מר יראון רופין, ביום 19/3/09 למעשה חודש ומחצית לאחר סיום ההתקשרות עם חברת מורסינו. התובעים לא קיבלו כל הודעה טרם פיטוריהם, לא מרשות השידור
ולא מחברת מורסינו והמשיכו להגיע לעבודתם ללא קבלת שכר.

התובעים טענו, כי הליך הפיטורין נעשה שלא כדין, בחוסר תום לב, ללא הליך שימוע וללא קיום חובת ההיוועצות.

20.
בפרשת לאה לוין (ע"ע 359/99

לאה לוין נ רשות השידור

, פד"ע לו 400) נדונה חובת ההיוועצות באשר לפיטורי עובד כפי שנהוג בנתבעת. נקבע, כי כאשר מדובר בפיטורי עובדים על פי חוזה ולא בעובדים ספורדיים אקראיים קמה חובה על הרשות להיוועץ עם הגורמים הרלוונטיים.

לגבי שימוע, הלכה פסוקה היא, כי גוף ציבורי, הכפוף לכללי מינהל תקין מחוייב ליתן לעובד טרם פיטוריו זכות טיעון או זכות שימוע לפי שיחליט בדבר פיטוריו.


21.
במקרה שלפנינו אין ספק, כי התובעים פוטרו מעבודתם ללא הליך שימוע וללא קיום חובת ההיוועצות. על פי ההלכה הפסוקה, פיטורי עובדים ללא קיום חובת ההיוועצות וללא הליך שימוע הנם פיטורין שנעשו שלא כדין.
יחד עם זאת יש לבחון, האם בנסיבות המיוחדות שלפנינו, אכן הייתה חובה על הרשות טרם פיטורי התובעים לקיים חובת היוועצות והליך שימוע.

22.
מהנתונים שעמדו בפני
נו אין ספק, כי רשות השידור
התנהלה באופן קלוקל ורשלני באופן העסקת התובעים. העסקת התובעים הייתה כאמור בניגוד לכל דין ההסכם עם חברת מורסינו ואופן העסקתם התקיים בניגוד לכללים וללא פיקוח ובקרה על ידי הרשות.
אנו בדעה, כי הנהלת הרשות הייתה מודעת להעסקת התובעים באופן לא תקין לאור התרעותיה של הגברת סגל. למרות ידיעתה, הרשות לא ביצעה כל פעולה בעניין. בשל כך, עניינם של התובעים "נפל בין הכסאות" כאשר כל הגורמים הרלוונטים ברשות אשר אמורים היו לפעול בעניין התנערו מאחריות ולא קיבלו כל החלטה ממשית לגבי המשך העסקתם.

התנהלות זו של הרשות יצרה מציאות של יחסי עובד ומעביד ללא לקיחת אחריות בפועל.

מאידך התובעים והגב' סגל ניצלו למעשה מצב דברים זה היות וידעו על היותם עובדי חברת מורסינו ואף ידעו בפועל, על הפסקת התקשרותה של רשות השידור
עם חברת מורסינו.

התובעים, מבחירה חופשית המשיכו להגיע לעבודתם מתוך כוונה שהרשות תקלוט אותם כעובדים לכל דבר ועניין תוך כדי קביעת מציאות בשטח.



23.
דרך העסקת התובעים, אשר התנהלה באופן לא תקין, השליכה גם על דרך הפסקת עבודתם. הליך הפיטורין של התובעים אכן התנהל שלא כדין, תוך ידיעה כי התובעים ממשיכים להגיע לעבודתם ללא קבלת שכר. גם לאחר שהוחלט על הפסקתם עבודתם הדבר שלא על פי הדין ונוהלי הרשות ותוך קבלת החלטת סותרות על ידי הגורמים המנהלים ברשות.
הדרך הנכונה בה היתה הרשות צריכה לפעול הייתה בהוצאת מכתב הפסקת עבודה לחברת מורסינו וכן היה עליה לוודא שחברת מוריסנו תוציא לתובעים מכתב פיטורין. כן הייתה חובה על הרשות להוציא מכתב מסודר לגברת בילי סגל על מנת שתודיע לתובעים שלא להגיע לעבודתם ללא קבלת שכר.


הרשות לא פעלה באופן זה ולכן, פיטרה את התובעים שלא כדין.

24.
באשר לחובת השימוע וההיוועצות מצאנו כי בענין זה לא קוים ההליך לאור אופן ההעסקה שכן בזמן אמת לא ראתה הרשות את עצמה כמחוייבת בקיום שימוע ובקיום חובת ההיוועצות שכן במועד זה לא הגיעה לכלל מסקנה, כי התקיימו בינה לבין התובעים יחסי עובד ומעביד.

25.
סעד האכיפה
כבר נפסק, כי דרך המלך בפיטורין שלא כדין אינה השבה לעבודה באשר אין לכפות על המעביד להעסיק עובד בניגוד לרצונו.
סעד ההשבה, הנו סעד שבשיקול דעת בו נדרש בית הדין לכלכל את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה תוך איזון ומידתיות. השיקולים שעל בית הדין לשקול הנם האם נפל פגם בהליך הפיטורין, חומרת הפגם, סוג המשרה בה מדובר, השפעת הסעד על העובד וההשלכות על כלל העובדים, ההקשר התעשייתי ועוד.

במקרה שלפנינו, לאור כלל הנסיבות הקיימות אנו קובעים כי אין מקום לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים והכל מהטעמים הבאים:
העסקת התובעים באמצעות חברת מורסינו

א.
מעמדם של התובעים
התובעים מעולם לא הועסקו בפועל כעובדי רשות השידור
הגם שבדיעבד הסכימה רשות השידור
להכיר ביחסי עובד ומעביד בינה לבין התובעים.
ההכרה המאוחרת ביחסי העבודה בין הצדדים אינה מאיינת את דרך העסקתם הקלוקלת של התובעים בפועל ע"י הגב' בילי סגל. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעים ידעו היטב על היותם עובדי חברת מורסינו ולא עובדי רשות השידור
. התובעים ידעו היטב, כי אינם בעלי זכויות כמו יתר עובדי רשות השידור
. כן היו מודעים לכך, שלא התקבלה כל החלטה פוזיטיבית לגבי מעמדם כעובדי רשות.
עובדה זו, מחזקת את הקביעה, כי אין לאפשר לתובעים לחזור לעבודתם ברשות השידור
. כפי שנקבע לעיל, העסקתם של התובעים מלכתחילה, ולכל אורך תקופת העסקתם התנהלה שלא כדין, בניגוד להסכם עם חברת מורסינו והייתה בפועל, כפיקציה.

זאת ועוד, אין להכשיר את התנהגות הגב' בילי סגל והתובעים ונסיון אכיפת יחסי עבודה בינם לבין רשות השידור
לאחר הפסקת ההתקשרות עם חברת מורסינו.

ב.

מצבה של הרשות

מר צימרמן העיד בתצהירו על מצבה של רשות השידור
. התרשמנו, כי עדותו בעניין זה מתארת נכונה את מצבה העגום של הרשות. עדותו הייתה מהימנה, ברורה וחד משמעית.
מר צימרמן הסביר על תהליך הרפורמה בו נמצאת הרשות. לדבריו, הרשות נמצאת כיום במו"מ ליישום תהליך הבראה כולל, בשיתוף משרד האוצר וארגון העובדים כאשר במסגרתו, יסיימו את העסקתם 700 עובדים.
מדובר ב 700 עובדי רשות ותיקים, הן בגילם והן בוויתקם המקצועי בעלי משפחות ובעלי השכלה אשר הוכשרו לעבוד ברשות השידור
.

במצב דברים זה, אין מקום ליתן צו להחזרת התובעים לעבודתם.
החזרת התובעים לעבודתם תפגע בהליך ההבראה אשר מתקיים כיום ברשות השידור
ובפרט, כאשר מדובר בעובדים אשר מעולם לא הועסקו ברשות הלכה למעשה כעובדים מן המניין. הענקת יתרון כה משמעותי לתובעים בהחזרתם לעבודה אינו מעשי ויהווה צעד בלתי מוסרי כלפי רשות השידור
ועובדיה.
ג.

העדר תקנים

מר צימרמן הוסיף והסביר, כי על פי ההסכמות אשר הושגו עם משרד האוצר חל איסור על הרשות להגדיל תקנים קיימים וחל איסור מוחלט על קבלת עובדים מעל התקן. בהתאם להסכמות שהושגו, קבלת עובד חדש מותנית בפינוי שני תקנים לפחות.
חריגה מהתקן, תגרור ותחייב את הרשות בתשלום קנסות כבדים ותסכן את ההסכמות שכבר הושגו עם משרד האוצר לצורך מימוש תכנית הרפורמה.

במצב דברים זה, אין לאפשר לתובעים לשוב לעבודתם. אין תקן פנוי לתפקידם של התובעים ברשות וכן, כאמור לעיל, הדבר יגרור פינוי 4 תקנים לפחות.

ד.
מעמדם של התובעים – גיל, מצב משפחתי ותפקיד
התובעים שניהם, צעירים ורווקים, הועסקו בתפקיד אשר אינו דורש הכשרה או השכלה מיוחדת. בנסיבות אלו, באפשרותם למצוא עבודה חלופית ביתר קלות. התובעים אינם מפרנסים משפחה ואין עליהם נטל כלכלי כבד אשר יש לקחת בחשבון בעת ההחלטה על אי השבתם לעבודה.
במצב דברים זה, מאזן הנוחות נוטה לעובדי הרשות ולא תובעים.
לאור האמור הרי שגם מן הטעם הזה, אין להשיב את התובעים לעבודתם.

26.
לאור כל האמור לעיל אין לקבל את דרישת התובעים להחזרתם לעבודה.
לאור קביעתנו לעיל, נדחית תביעתם של התובעים למתן צו עשה להחזרתם לעבודה ברשות השידור
.


27.
בהתאם להסכמות הצדדים

פסק דין
זה הנו

פסק דין
חלקי.
לאור קביעתנו זו, יגישו התובעים תצהירים להוכחת תביעותיהם הכספיות עד ליום 15/6/10.

הנתבעת תגיש תצהיריה עד ליום 15/7/10.
דיון הוכחות באשר לרכיבי התביעה הכספיים יתקיים ביום 22/7/10 בשעה 9:00 עד השעה 12:00..



פסק הדין - נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו
.

ניתן היום,
ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.











נציגת ציבור שנהר יהודית

נציגת ציבור זיו תמר

אורנית אגסי
, שופטת


















תעא בית דין אזורי לעבודה 2462/09 גיא מזרחי, משה יצחק מזרחי נ' רשות השידור (פורסם ב-ֽ 16/05/2010)