פסקי דין על מיכאל בוחבוט |

1351/10 רעפ     25/05/2010




רעפ 1351/10 מיכאל בוחבוט נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"פ 1351/10


בבית המשפט העליון


רע"פ 1351/10



בפני
:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
מיכאל בוחבוט



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.2.10 בעפ"ג 7926-09 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ז' המר – סג"נ וא' אורנשטיין


בשם המבקש:
עו"ד מחמוד נעאמנה

בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב

החלטה


לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ג 7926-09 (כבוד השופטים
ד' ברלינר-
נשיאה
, ז' המר-
סג
"נ, א' אורנשטיין
) מיום 15.2.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 4038-08 (כבוד השופטת
ר' גרינברג
).


המבקש הורשע בבית משפט השלום, על סמך הודייתו, בעבירה של סחר בסם. על פי הנטען בכתב האישום, בו הודה, הוא מכר לסוכן משטרתי, בשיתוף עם אחרים, סם מסוכן מסוג קוקאין. בית משפט השלום קבע כי מעשיו של המבקש חמורים ומבטאים תחכום, בנוסף הרשעותיו הקודמות לא הרתיעו אותו לשוב ולבצע עבירות, על כן הוחלט להטיל עליו עונש מאסר בפועל, אולם נקבע כי יש להקל עימו לאור תסקיר שירות המבחן ועל מנת לעודד אותו להמשיך בתהליך גמילה בכלא. בסיכומו של דבר הוטלו עליו 24 חודשי מאסר,
מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וקנס בסך 7,000 ש"ח.


המבקש ערער על גזר הדין
לפני בית המשפט המחוזי, אשר ביום 15.2.2010 דחה את הערעור וקבע כי גזר הדין משקף ענישה מידתית, ראויה ומאוזנת, הנוטה אף לכף הקולה והנותנת ביטוי לחומרת העבירות, למדרג בין העבריינים השונים וכן למיהותו של המבקש, לרבות או במיוחד הרשעותיו הקודמות. עוד נקבע כי אם אכן ירצה המבקש להתמיד בתהליך שיקומו, הדעת נותנת כי תהיה לו אפשרות לכך גם בין כתלי הכלא. כן נקבע כי גם במדרג הענישה בין המעורבים השונים, חסד עשה

עימו בית משפט השלום בכך שהסתפק ב-10 חודשי מאסר. נקבע כי המבקש אמנם הורשע באישום אחד בלבד, אולם מדובר באישום דומיננטי, שבו כמות הסם היא גדולה, והוא הורשע בסחר ממש ולא בעבירות אחרות.


מכאן הבקשה שלפניי.


המבקש טוען כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה לאור שיקולי ענישה. לטענתו בהתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות, עונש המאסר שנגזר עליו אינו הולם את נסיבות המקרה, וכן ראוי לתת משקל יתר לנסיבותיו האישיות ולתסקיר שירות המבחן. עוד הוא טוען כי תסקירי שירות המבחן פורשו באופן שגוי, ולטענתו שירות המבחן המליץ שלא להשית עליו מאסר בפועל.


מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בפרט לאור היותה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד. כמו כן, דין הבקשה להידחות גם לגופה, לאור חומרת המעשים שבהם הורשע המבקש, וכן לאור העובדה כי טענותיו בבקשה זו נדונו בעבר ונדחו בצורה מבוססת ומנומקת.


לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.


מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123(1982)).


יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.


מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. נראה כי הערכאות הקודמות איזנו כראוי בין השיקולים השונים בשלב גזירת הדין, בהתאם להלכה שבשלב זה בוחנים כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו ע"פ 5640/97
רייך נ' מדינת ישראל

, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)), ואין מקום לבחינה נוספת של סוגיה זו בגלגול שלישי.


יתר על כן, המבקש טוען כי הערכאות הקודמות לא פירשו כראוי את המלצת שירות המבחן בעניינו. בית המשפט המחוזי בחן טענה זו וקבע כי:

"עיינו בתסקירי שירות המבחן כולם, לא ראינו כי שירות המבחן התייחס לשאלת המאסר. המלצתו של שירות המבחן היתה להעמיד את המערער בפיקוח. אין ספק כי אמירה זו בפני
עצמה אין בה משום מענה לשאלת הענישה בתיק זה".



איני מוצא כל מקום להתערב בקביעתו זו של בית המשפט המחוזי, אולם אף אם נקבל את עמדתו של המבקש ידוע הוא כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים
העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית
, בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו רע"פ 843/07
טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל

(לא
פורסם, 25.2.2007)).
"השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט" (בש"פ 6426/09
מדינת ישראל
נ' פלונית
(לא פורסם, 12.8.2009)
). במקרה הנדון, לאור האמור לעיל, אין מקום לתת משקל מכריע ובלעדי להמלצת שירות המבחן, ויש להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.



אשר על כן, הבקשה נדחית.


המבקש יתייצב ביום 27.6.2010 בשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.


ניתנה היום, י'"ב בסיון התש"ע (25.5.2010).




ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10013510_h02.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 1351/10 מיכאל בוחבוט נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/05/2010)