פסקי דין על חיים טולדנו | פסקי דין על מיטל טולדנו | פסקי דין על אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי

4745/09 תק     17/05/2010




תק 4745/09 חיים טולדנו, מיטל טולדנו נ' אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



17 מאי 2010

ת"ק 4745-09 טולדנו ואח' נ' אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי






בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין


התובעים

1
.
חיים טולדנו

2
.
מיטל טולדנו


נגד


הנתבעת

אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי




פסק דין



1.

בפני
תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם ובגין עוגמת נפש.

רקע עובדתי:

2.
התובעים הם בני זוג שביקשו לחגוג את חגיגות בר המצוה של בנם.
3.
הנתבעת היא חברה בע"מ המנהלת מלון בעיר אריאל, ובמלון היא מנהלת גם חדר אוכל ואולמות אירועים.


4.
הנתבעת מחזיקה באתר אינטרנט שבו היא מפרסמת את השירותים שהיא מציעה, לרבות
ארוחות הבראנץ' שלה. בפרסום מצויין שארוחה כזו
עולה 80 ₪ למבוגר, ו45 ₪ לילד עד גיל 15. באתר גם נכתב כי כאשר מדובר בקבוצות
שגודלן עולה על 20 איש, ניתנת הנחה והמחיר לאדם הוא 70 ₪. בהמשך הפרסום מציגה הנתבעת את התפריט של ארוחת הבראנץ'.

5.
התובעים בחנו את האפשרות לחגוג את בר המצווה של בנם בהפקת הנתבעת, וזאת בעקבות המלצות של חברים, ולאחר שעיינו בפרסום באתר. התובעים הגיעו פעמיים לבית המלון וראו את ארוחת הבראנץ' בשתי הזדמנויות שונות: האחת כארוחה לאורחי המלון והשנייה כאירוע פרטי. שני הצדדים מסכימים כי קיים פער בין ארוחה סטנדרטית במלון לבין האירוע הפרטי בו נכחו התובעים, והאירוע הפרטי כלל תוספות שונות שלא נכללו בארוחה הסטנדרטית. כך למשל, באירוע היו מפות ומפיות מבד וקנקני שתייה על השולחנות ואילו בארוחת המלון הרגילה לא היו מפות, המפיות היו מפיות נייר והשתייה הוגשה בצד במיכלים גדולים.


6.
ביום 17.7.09 נחתם בין הצדדים הסכם בכתב לעריכת בר המצוה על ידי הנתבעת (להלן: ההסכם). בהסכם מוסדר מועד בר המצווה וכתוב כי המחיר למנה יהיה 70 ₪ ויהיו כ-250 אורחים. תחת הכותרת "חריגים" נרשם: " מעוניינים בבידורית, מפות אפרסק, הגשה מדורגת".
בעמוד השני להסכם התייחסו הצדדים לתפריט וציינו אילו סלטים מועדפים עליהם והוסיפו ופירטו:
"שלושה סוגים של פשטידות (עוגת גבינה אינה חובה)....
עוגות טובות,

מיצים,

מאושר להביא יין,
בקשר לקולה יבדק אם מאשרים להביא.."

7.
במועד החתימה על ההסכם שילמו התובעים כמקדמה
20% מעלות האירוע, על פי חישוב של 250 אורחים. במועד זה השאירו התובעים בידי הנתבעת גם את פרטי כרטיס האשראי שלהם וזאת לשם הבטחת התחייבויותיהם.


8.
האירוע עצמו התקיים כמוסכם ביום שישי ה- 16.10.09 ואף שמספר האורחים שנוי במחלוקת בין הצדדים,
הרי שאין חולק כי בפועל מספר האורחים עלה על 270 איש.


9.
תוך כדי האירוע היו לתובעים תלונות שונות, שסבו בעיקר סביב מספר השולחנות שעמדו לרשות האורחים והם פנו והתלוננו בפני
רב המלצרים, ומנהלי הנתבעת.


10.
לאחר האירוע ניסו התובעים לבטל את החיוב בכרטיס האשראי, אך בסופו של דבר הנתבעת גבתה
עבור האירוע סכום כולל של 12,000 ₪ וזאת על פי תחשיב של 270 אורחים.


11.
שלושה ימים לאחר בר-המצוה, ביום 19.10.09 נפגשו התובעים עם מנהל האירועים ועם מנהלי הנתבעת והביעו את מורת רוחם על האירוע. התובעים הקליטו את השיחה, שארכה קרוב לחצי שעה, והציגו את ההקלטה כראיה מטעמם, במסגרת ההליך שהתקיים בפני
(להלן: ההקלטה).


עיקר טענות התובעים:

12.
התובעים טוענים כי ההסכם בכתב אינו ממצה את כלל ההסכמות שהיו בין הצדדים, ולאחר כריתתו היו הסכמות נוספות בעל פה, מבלי שהועלו על הכתב. כך טוענים התובעים כי הופרה ההבטחה שניתנה להם בעל פה, לפיה יהיו קנקני מיץ על כל שולחן ומפיות בד בצבע שתואם למפות שנבחרו על ידם. בפועל המיץ הוגש בצד במיכלים גדולים, כוסות הזכוכית אזלו והאורחים נאלצו לשתות מכוסות פלסטיק. המפיות שהונחו על השולחן היו מפיות נייר מאיכות ירודה.


13.
מחיר מנה לילדים צריך להיות מחושב על פי 45 ₪ בהתאם לפרסום של הנתבעת באינטרנט, ולא כפי שנכתב בהסכם.


14.
על אף התחייבות הנתבעת היא לא היתה ערוכה לפתיחת שולחנות רזרביים והאורחים נאלצו להמתין דקות ארוכות עד שהובאו למקום שולחנות נוספים ועד שמלצרי הנתבעת ערכו אותם.


15.
האוכל היה מאיכות ירודה ובכמות קטנה והוא הוגש על פני מעט מדי מזנונים כך שהאורחים יצאו מהמקום רעבים ומאוכזבים. בניגוד לעוגות שהתובעים טעמו כאשר באו להתרשם מהמקום, העוגות שהוגשו באירוע היו עוגיות שמרים בסיסיות ומעט פאיים.


עיקר טענות הנתבעת הן:

16.
ההסכם שנכרת בכתב ממצה את כל ההסכמות בין הצדדים ולא היו הסכמות נוספות בעל פה. הנתבעת, לטענתה, מילאה אחר ההסכם במלואו ודאגה לאוכל וקינוחים בסטנדרטים המקובלים אצלה וכמוסכם בין הצדדים.

17.
התובעים ביקשו לערוך אירוע במחיר נמוך יחסית וסירבו לכל תוספת שנועדה לשדרג את האירוע אם משמעות התוספת היתה תשלום נוסף.


18.
על אף שבהסכם נכתב כי יהיו "כ-250" אורחים הרי שבפועל היו למעלה מ-320 אורחים ומתוכם 50 ילדים. הילדים התיישבו בעיקר בלובי של המלון ולא באולם האירועים, והעבירו לשם צלחות עם מזון וכוסות שתייה וכך נוצר מחסור בכוסות.


19.
במהלך האירוע הציע המלצר הראשי, מספר פעמים, לערוך שולחנות נוספים אך התובע היסס וביקש להמתין, שכן לדעתו היו עוד מקומות פנויים באולם. התובע ניסה בכך להימנע מחיוב בגין אורחים נוספים. כאשר הסכים לבסוף התובע
ל"פתיחת" שולחן נוסף,
הזמן שנדרש למלצרים להביא את השולחן ולערוך אותו היה דקות ספורות בלבד.


דיון והכרעה:

20.
התובעים העידו בפני
באריכות ובפירוט והסבירו מדוע לשיטתם מגיע להם החזר מלוא הסכום ששילמו בגין האירוע. אקדים את המאוחר ואציין כבר בפתח דברי כי התביעה נדחית במלואה, שכן לא מצאתי ממש בטענות התובעים.


האם נכרת הסכם בעל- פה?

21.
התובעים טוענים כי שני הצדדים לא התייחסו ברצינות להסכם הכתוב, אלא ראו בו מין טיוטה או "מזכר כוונות". לשיטתם, העובדה שעל גבי ההסכם מופיע בטעות שמו של לקוח אחר היא אינדיקציה לכך שהצדדים לא התייחסו להסכם כחזות הכל, ושהיו הבנות בעל פה, שלא באו לידי ביטוי בהסכם. כך למשל טוענים התובעים כי על אף שבהסכם לא צויין במפורש כי המחיר לילדים יהיה שונה מהמחיר למבוגרים, הרי שהיתה הסכמה כזו, וזאת לאור הפרסום באינטרנט. עוד טוענים התובעים כי לאחר החתימה על ההסכם שוחחו עם מנהל האירועים של הנתבעת, מר טוביה גלברד,
והוא הסכים להוסיף קנקני מיץ ומפיות וגם ידע שיהיו 270 מוזמנים.


22.
מר גלברד מצידו העיד כי הוא לא מסוגל לזכור הסכמות בעל פה, בכל אירוע ואירוע, ועל כן הוא מעלה את הכל על הכתב. גם מנהלת הנתבעת הגב' טובה גלבוע העידה כי ההסכם שנכרת בין הצדדים לא היה הסכם סנטנדרטי אלא הוא כלל התייחסות גם לדרישות ספציפיות שהעלו התובעים כגון מערכת הגברה ואישור להביא יין באופן פרטי.


23.
התובעים כאמור נפגשו עם
גלברד מספר ימים לאחר האירוע ושטחו בפני
ו את טענותיהם, תוך כדי הקלטת השיחה. על אף שהתובעים טוענים כי גלברד סתר את עדותו, הרי שמהאזנה לקלטת עולה כי הוא ציין מספר פעמים באותה שיחה שהוא לא מסוגל לזכור מה הן ההסכמות בכל אירוע ולכן הוא מעלה את הכול על הכתב.
מכאן שהקלטת תמכה דווקא בגרסתו של גלברד ולא בגרסת התובעים.


24.
מההקלטה אף עולה כי בשיחה עם גלברד, התובעים לא טענו, שהוא הבטיח להם קנקני מיץ על השולחנות או מפיות בד אלא, שהם הניחו שזה יהיה הסטנדרט באירוע. בהקלטה אומרת התובעת במפורש, כי כאשר נאמר להם שאם הם רוצים להביא לאירוע קולה יצטרכו למזוג את המשקה לקנקנים ולא להגיש בבקבוקים, היא הבינה שיהיו קנקני מיץ על השולחן. בעדותה, לעומת זאת, טענה התובעת, כי הניחה שיהיו מפיות בד וקנקני מיץ כי כך היה באירוע הפרטי, אך אישרה שבארוחת הבראנץ' הרגילה לא כך היה.


25.
יתר על כן, בשיחה שהוקלטה לא טענו התובעים דבר בנוגע לעלות המנה לילדים ונראה כי הטענה שהנתבעת התחייבה שמנת ילדים תעלה רק 45 ₪, הינה טענה שנולדה רק במהלך הכנת התביעה. מנהלת הנתבעת הסבירה בעדותה מדוע באירוע פרטי, בו כל האורחים שוהים במקום מספר שעות, העלות למנה היא קבועה ואין מחיר מיוחד לילדים.


26.
בניגוד לנטען על ידי התובעים הרי שהמסמך הכתוב מעיד הן על מסוימות והן על גמירות דעת, והוא מהווה הסכם לכל דבר ועניין. אכן נפלה טעות במקום אחד בשם המזמינים, אך מספר כרטיס האשראי הוא של התובעים, והתיקונים והתוספות שנערכו על גבי המסמך הם התאמות לדרישות התובעים. למעלה מכך, התובעים הרי שילמו מקדמה על פי מסמך זה ובמועד החתימה עליו, ועל כן קשה לקבל היום את טענתם שלא מדובר בהסכם, וששני הצדדים לא התייחסו למסמך "ברצינות".


27.
מסקנתי היא כי בין הצדדים היה הסכם כתוב, ונוכח עדויות הצדדים והסתירות בין עדותם של התובעים לדבריהם בשיחה המוקלטת הרי שאני קובעת כי אין יסוד לטענה שהיו הסכמות בעל פה שגוברות על ההסכמות בכתב.



מספר המוזמנים:

28.
בהסכם נכתב כי מספר המוזמנים יהיה "כ-250" ומעדותו של מר גלברד, כמו גם מההקלטה עולה כי מספר ימים לפני האירוע הודיעה לו התובעת כי יהיו 260 אורחים. הנתבעת טענה כי מספר האורחים היה כ-320. לטענתם האולם היה ערוך ל-260 אורחים, ותוך כדי האירוע ערכו שולחנות נוספים וזאת מבלי להביא בחשבון שבלובי של המלון ישבו כמה עשרות ילדים, אורחי חתן הבר-מצוה. לאחר תום האירוע, היות והתובעים טענו שהיו 270 אורחים בלבד, חייבה הנתבעת את התובעים רק על פי מספר מנות זה.


29.
התובעת בתגובה הגישה רישום של שמות האורחים ומספרם, לרבות מספר הילדים של כל משפחה ומשפחה, ובנוסף פירוט של שמות הילדים שהגיעו לבד בהסעה שהתובעים העמידו לרשותם. על פי רישומי התובעת היו 277 מוזמנים.


30.
כך או כך המסקנה היא שמספר האורחים בפועל עלה בהרבה על מספר האורחים שהתובעים הודיעו שיהיו. מספר האורחים גם עלה על מספר המנות בגינן שילמו התובעים לנתבעת.


האם הנתבעת הפרה את ההסכם?

31.
התובעים טוענים כי הנתבעת לא מילאה אחר התחייבותה בהסכם, הן מבחינת איכות המזון, המגוון והכמויות, והן מבחינת השירות.


32.
התובעים הלינו על הטעם של הפשטידות, טענו כי הדג היה לא מזוהה ועיקר קיצפם יצא על העוגות. התובעים טענו כי ההתחייבות ל"עוגות טובות" כללה מבחינתם התחייבות לעוגות כמו אלו שטעמו באירוע הפרטי. בקלטת אף
נשמע התובע אומר שבאירוע טעם עוגת גבינה מעולה וציפה לעוגה כזו. בפועל אין חולק כי הנתבעת נתנה לאורחים עוגיות שמרים ופאיים של פירות. בעדות בפני
העידה התובעת כי רק לאחר שהתובעים ואחות התובע, התלוננו בפני
רב המלצרים הוציאה הנתבעת שני פאים של פירות לכלל האורחים. בקלטת לעומת זאת התלוננה התובעת שהפאים הוגשו למוזמנים לאחר עוגיות השמרים, אך לא טענה שהיה מחסור בפאים.

33.
המושג "עוגות טובות" כפי שהוסכם בין הצדדים הוא בוודאי מושג מעורפל, אך ניתן ללמוד ממנו כי הנתבעת לא יכלה או לא רצתה במועד החתימה על ההסכם להתחייב לגבי סוג העוגות שיוגש. יתר על כן בהסכם עצמו מצוין כי לא תוגש דווקא עוגת גבינה ומכאן שהיה שיג ושיח בנושא זה, והנתבעת הבהירה כי אינה מתחייבת גם לעוגה זו. לא שוכנעתי כי הגשה של עוגיות שמרים ופאיים חורגת ממתחם הסבירות בארוחת בראנץ'.

34.
גם לעניין הכמויות ואופן הגשת המזון אין בידי לקבל את גירסת התובעים.


35.
ראשית, יוזכר כי כמות המוזמנים בפועל עלתה על הכמות שהתובעים הודיעו לנתבעת שיגיעו. בהסכם נרשם כי יהיו כ-250 מוזמנים, התובעים הודיעו כי יהיו 260 מוזמנים ובפועל הגיעו לפחות 277 איש. מכאן שהנתבעת לא הייתה יכולה לצפות כי תידרש להאכיל מספר כה גדול של מוזמנים.


36.
שנית, התובעים העידו כי צילמו את האירוע, ולכאורה יש בידיהם ראיות לאופן בו סודרו המזנונים, לצורת ההגשה, לכמויות המזון ולהתנהלות המוזמנים סביב האוכל. צילומים אלו לא הוצגו בפני
וההלכה היא כי כאשר צד נמנע מהצגת ראיה שבחזקתו, יכול הדבר להוות משקל כנגד עדותו.

37.
מכאן שטענות התובעים בנוגע לכמויות האוכל ואיכותו, נדחות.

38.
נותר עוד לבחון את טענת התובעים לפיה מספר השולחנות שהיו ערוכים היה נמוך מדי וחלק מהאורחים נאלצו להמתין בעמידה, דקות ארוכות. התובע הדגיש את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו מכך שהרב שהיה אורח כבוד מבחינתו, נאלץ להמתין בעמידה. נראה כי בטענות אלו מתנערים התובעים מכל אחריות למעשיהם. התובעים עצמם הם שטעו והטעו בנוגע למספר האורחים, והודיע כי יהיו רק 260 איש. התובע בחקירתו גם הודה כי הוא התלבט אם להורות על פתיחת שולחנות נוספים, והתמהמה בעצתו של קרוב משפחה שמנהל בעצמו אירועים. לדברי התובע קרוב המשפחה אמר לו שיש מספיק מקומות פנויים, והוא העדיף לשמוע לדעתו, מאשר להמלצת רב המלצרים.
מכאן שהעיכובים , ככל שהיו, בעריכת שולחנות נוספים, רובצים לפתחם של התובעים. לפיכך גם טענה זו של התובעים, נדחית.


39.
בנסיבות העניין אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה. התרשמותי היא כי הנתבעת דווקא יצאה מגדרה, בכך שהצליחה להתמודד עם מספר מוזמנים רב מהמצופה, אפשרה לילדים לשבת בלובי ואף ניסתה להענות תוך כדי האירוע לשלל הטענות של התובעים. אשוב ואדגיש כי הנתבעת חייבה את התובעים בגין 270 מנות בלבד וזאת על אף שהתובעים הודו כי היו באירוע 277 מוזמנים. מכאן שהנתבעת ניסתה בכל דרך להפוך את האירוע למוצלח ולהביא את המחלוקת עם התובעים לסיום מכובד.



סיכומו של דבר:
התביעה נדחית והתובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.



ניתן היום,
ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 4745/09 חיים טולדנו, מיטל טולדנו נ' אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי (פורסם ב-ֽ 17/05/2010)