פסקי דין על המערערת: מרכז תרבות ירוחם ע"ש סמואל רובין בע"מ עו"ד ד' פלדנ ג ד המשיבה: פאני ממן עו"ד ש' דיוויספסק - דיןהנשיא (גולדברג)1. בית הדין הא... | פסקי דין על המשיבה: פאני ממן עו"ד ש' דיוויספסק - דיןהנשיא (גולדברג)1. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט הראשי אזולאי; תב"ע נב/534-3) קבע

319/78     04/12/1996




דבע 3-184/נו מרכז תרבות ירוחם ע"ש סמואל רובין בע"מ נ' פאני ממן




בבית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נו/184-3
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופטת קציר

נציג העובדים : הרפז
נציג המעבידים : קמיניץ
המערערת: מרכז תרבות ירוחם ע"ש סמואל רובין בע"מ


עו"ד ד' פלד
נ ג ד
המשיבה: פאני ממן


עו"ד ש' דיוויס
פסק - דין
הנשיא (גולדברג
)

1. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט הראשי אזולאי; תב"ע נב/534-3) קבע, כי בין המשיבה 1 והמערערת שררו יחסי עובד-מעביד, אף כי היה ביניהן "חוזה קבלנות", וחייב את המערערת בפיצויי פיטורים, תשלומים לפדיון חופשה, דמי הבראה ותשלומים לקופת גמל, כשהם מחושבים על פי מלוא השכר ששולם לה כ"קבלנית עצמאית".

2. הערעור נסוב על הקביעה כי שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ולחלופין טענה המערערת כי אף אם יקבע שהיו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, מן הדין לחשב את פיצויי הפיטורים והתשלומים האחרים על פי שכר שהיה משולם ל"עובד" ולא ל"קבלן עצמאי".

3. מסכת העובדות הצריכה לענייננו היא:

א. המערערת מפעילה מתנ"ס בעיירה ירוחם ובאותו מתנ"ס - ספריה.

ב. המערערת פירסמה פעמיים מכרזים לביצוע עבודות נקיון על ידי קבלן עצמאי, תוך ציון מפורש שמדובר בקבלן עצמאי ולא בעובד, ובעקבות אותם מכרזים נערכו הסכמים לביצוע עבודות הנקיון: על אחד ההסכמים חתם בעלה של המשיבה, מר שלום ממן.

ג. המשיבה הגישה מידי חודש בחודשו חשבוניות למערערת, שעליהן מופיע הכיתוב:

"פני ממן
קבלן נקיון
ירוחם ת.ד. 119 - טלפון 580332
עוסק זעיר מספר 7-6502247-0".

ד. המשיבה רכשה על חשבונה את חומרי הנקיון.

ה. המשיבה ביצעה עבודות נקיון גם למועצה המקומית ירוחם, ובתשובה לשאלה השיבה כי "במועצה המקומית הייתי קבלן".

ו. מספר פעמים נעזרה המשיבה בבעלה לצורך ביצוע עבודות הנקיון, לגרסתה שעה שחשה לא בטוח, וכן בחברתה במשך תקופה של חודשיים-שלושה בה שהתה מחוץ לירוחם.

4. בא-כח המערערת טען, כאמור, כי מסכת העובדות בשלמות אינה מעידה על קיומם של יחסי עובד-מעביד, ועל כל פנים, המשיבה היא זו שהיתה צריכה להרים את הנטל, לאור החוזה המפורש שבין הצדדים.

בא-כח המשיבה טען, שהלכה למעשה שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ואין הסממנים החיצוניים המצביעים על מערכת יחסים שונה מטים את הכף לטובת גרסת המערערת.

5. השאלה, אם פלוני הוא "עובד" או קבלן עצמאי היא שאלה מעורבת של חוק ועובדה (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג 177), ושעה שהוסכם בין הצדדים שמערכת היחסים תהא יחסי קבלן-מזמין, הנטל להוכיח כי הרף האמור היחסים היו יחסי עובד-מעביד הינו על הטוען כך, ובענייננו - על המשיבה (דב"ע שן/147-3 מלונות דן בע"מ נ' - מיכאל ברנט פד"ע כג 176 וראה גם בג"צ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית הדין הארצי ושלמה וולף פ"ד לד (2) 75).

6. בית הדין האזורי הגיע למסקנה ש"המשקל המצטבר של כל העובדות, תוך ראיה כוללת של הדברים, ששררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד".

את עזרת הבעל בעבודת המשיבה ואת העובדה שהיא הוחלפה בעובדת אחרת ראה בית הדין האזורי כעובדה שולית וכ"ארוע חד פעמי" שנעשה לאורך תקופת עבודה ממושכת. אשר לכלי הניקוי - מאחר שמדובר בעלות נמוכה יחסית, הרי שאין לייחס לכך כל חשיבות, אליבא דבית הדין האזורי, ואשר לשעת העבודה -הרי ש"אף לא נקבעו שעות העבודה בצורה קשיחה היתה התובעת כפופה לביצוע העבודה בשעות הסגירה של הספריה".

7. בעניננו אין מדובר בקביעות של הערכאה הדיונית על סמך התרשמות מעדים וקביעת מהימנות, אלא בהערכת העובדות, ובאלה רשאית ערכאת ערעור להתערב, אם אכן תגיע למסקנה כי מן הראוי להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה הערכאה הדיונית.

8. תמימי דעים אנו עם בית הדין האזורי שאין בכל אחד ואחד מהסממנים שנמנו לקביעת השאלה אם בעובד עסקינן, כדי להגיע למסקנה שהיחסים בין הצדדים היו יחסי קבלן-מזמין; אולם הצטברותם של כל אותם סממנים מביאה אותנו למסקנה הבלתי נמנעת שלא ניתן להגדיר את מסכת היחסים כיחסי עובד-מעביד.

9. נבהיר את דברינו:

א. לשני הצדדים היה ברור כי תנאי בל יעבור להתקשרות הינו יצירת יחסי קבלן-מזמין, ועצם העובדה שבעלה של המשיבה חתם על החוזה - תעיד. יצויין שבעלה של המשיבה רשום כעוסק מורשה במס ערך מוסף, וחזקה עליו שהוא מבין היטב את מהות ההתקשרות עליה חתם.

ב. אכן, ניתן לראות בביצוע העבודה אצל המערערת על ידי בעלה של המשיבה כהעזרות שולית שאין בכוחה לשנות מהתוצאה (דב"ע לא/6-2 יוסף עטיה - דירות עם (מיסודה של רסקו) בע"מ, פד"ע ג' 220). יחד עם זאת, לא ניתן לראות בהחלפתה של המשיבה לפרק זמן של חודשיים-שלושה "העזרות שולית", כפי שראה זאת בית הדין האזורי, הגם שמדובר בתקופת התקשרות ארוכה למדי.

ג. העובדה שפרק זמן ארוך לא בוצעה העבודה על ידי המשיבה, אלא ביצעה זאת מישהי אחרת תחתיה, ועל חשבון המשיבה, בנוסף לעובדה שבעלה עזר לה מפעם לפעם, משמיטה את חובת הביצוע האישי של העבודה, חובה שהיא תנאי בל יעבור לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד (דב"ע מב/123-3 תחיה סגל - רחל גור, פד"ע יד 190; דב"ע נב/254-3 פרץ חיים - מפעל הפיס, פד"ע כו 372; וכך גם פסק בית המשפט העליון טרם הקמתם של בתי הדין לעבודה - ע"א 325/60 היימן נ' אילקה בע"מ, פ"ד טו 7).

ד. המשיבה אמרה בעדותה - "אני עבדתי 12 שנים בספריה. במועצה זה משהו אחר. הייתי גומרת את העבודה שלי כקבלנית והולכת. במועצה היה מדובר על 3-4 שעות". ובהמשך היא מוסיפה - "בספריה נכנסים המון אנשים. אני עושה אותה בבוקר, בצהרים אני שוב ניגשתי לשם ובערב הלכתי לשאוב".

מהסיפא של הדברים עולה כי אולי היה טווח של 12 שעות בין תחילת עבודת הנקיון לבין סיומה, אך לבטח לא נדרשה המשיבה לעבוד 12 שעות, מה עוד שעל פי החוזה והלכה למעשה לא עבדה כלל בשעות בהן היתה הספריה פתוחה.

ה. גובה התשלום אינו גורם מכריע לקביעה, אם היחסים היו יחסי עובד-מעביד אם לאו, אולם יש וישמש כ"מבחן עזר" שעה שמערכת היחסים שבין הצדדים אינה חד משמעית.

בענייננו, גובה השכר של המשיבה (ויש לזכור כי מדובר בשנים 92-1991) עמד, בסוף התקופה, על סך 2558 ש"ח לחודש (מבלי להביא בחשבון את המע"מ). סכום זה, בהתחשב במהות העבודה ושעות העבודה שנדרשו, נראה גבוה מהמקובל לשכר של עובד נקיון בגוף שבשירות ציבורי, שהרי התשלומים עבור עבודתה של המשיבה במתנ"ס בוצעו על ידי המועצה המקומית (כנראה תוך התחשבנות עם המתנ"ס).

ו. לכל האמור נוסיף, כי אף לפי עדות המשיבה מהות עבודתה בספריית המערערת היתה דומה - אם לא זהה - לזאת אותה ביצעה במועצה המקומית; ואם היא עצמה ראתה את מערכת היחסים בינה לבין המועצה כיחסי קבלן-מזמין, הרי שאין מקום להבחין בין שני המקומות בהם ביצעה העבודה.

10. למותר לציין שלא כל מי שמבצע עבודה ל"עובד" ייחשב. בעניננו, נוטה הכף בצורה ברורה וחד משמעית, מהטעמים שפורטו לעיל, לקביעה כי מערכת היחסים המשפטיים בין הצדדים לא היתה מערכת של יחסי עובד-מעביד.

המסקנה היא שהערעור מתקבל.
המשיבה תשלם למערערת את הוצאות ההליך, בשתי הערכאות, בסך של 4000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן בהעדר הצדדים, היום 4.12.1996.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-184/נו מרכז תרבות ירוחם ע"ש סמואל רובין בע"מ נ' פאני ממן (פורסם ב-ֽ 04/12/1996)