פסקי דין על אנואר אלהוזייל | פסקי דין על מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ

5825/09 דמש     24/05/2010




דמש 5825/09 אנואר אלהוזייל נ' מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



11 מאי 2010

דמ"ש 5825-09 אנואר אלהוזייל
נ' מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ






בפני

כב' הנשיאה
דיתה פרוז'ינין
נציגת עובדים – ירדנה רוביו
נציג מעבידים – מר יגאל חיות


תובעים

אנואר אלהוזייל


נגד


נתבעים

מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ




פסק דין



1.

בתיק זה מתעוררת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם פוטר התובע או התפטר. משכך נתבעים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת. כמו כן נתבעים תוספת סיכון, החזר הוצאות נסיעה, הפרשות לקרן פנסיה, דמי ביגוד והחזר קיזוז ממשכורת התובע שנעשה שלא כדין.

2.
ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:
א.
התובע עבד אצל הנתבעת מ-01/01/07 ועד 05/02/08. הנתבעת הינה חברה למתן שירותי שמירה ושירותים נוספים.
ב.
נסיבות סיום ההעסקה שנויות במחלוקת בין הצדדים.
ג.
התובע מתגורר ברהט והועסק בשמירה באזור קו התפר שבעוטף ירושלים.
ד.
לתובע הוצעו מגורים באזור ירושלים, אך הוא העדיף להגיע כל פעם מביתו ברכב
עם עובדים שהגיעו מיישובו.

3.
ואלה טענות התובע:
א.
ביום 05/02/08, בסיום יום העבודה, נדרש התובע שלא להגיע לעבודה עד להודעה חדשה, ולאחר כשבוע נדרש להחזיר את נשקו. בכך, למעשה פיטרה אותו הנתבעת, מבלי לתת לו הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים. לפיכך, הוא מבקש לקבל את מכתב הפיטורים וכן דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
ב.
הנתבעת הסכימה לשלם את כל עלות ההסעה שארגנו התובע וחבריו, אך שילמה להם בפועל רק דמי נסיעות חלקיים. על כן עליה לשלם את היתרה.
ג.
הנתבעת קיזזה ממשכורת התובע סכום של 500 ₪ שלא כדין.

4.
מנגד טוענת הנתבעת:
א.
התובע התפטר תוך גרימת נזק לחברה. התובע סירב להמשיך בעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת כמקובל. לכן, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
ב.
הנתבעת שילמה החזר הוצאות נסיעה אף מעבר לסכום הקבוע כיום בחוק, ואין לחייבה לשלם מעבר לאמור, אף אם הוציא התובע הוצאות בכדי להגיע למקום העבודה. זאת, בייחוד משום שהחברה הייתה מוכנה להעמיד לרשות התובע מגורים בירושלים, הקרובים משמעותית למקום העבודה.
ג.
החברה קיזזה כדין עלות של מונית עבור התובע, על מנת שיגיע לעבודה ביום מסוים.
ד.
החברה מסכימה כי עליה לשלם פנסיה לתובע.

5.
לפני שנפנה לדון בתביעה נציין כי במהלך הדיון זנח התובע את תביעתו לדמי ביגוד. לפיכך רכיב זה, אינו מצריך את התייחסותנו. כמו כן הנתבעת הסכימה כי עליה לשלם את רכיב הפנסיה. לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,616 ₪ שהיה עליה להפריש עבור התובע לקרן פנסיה.

6.
דמי נסיעות וקיזוז
כאמור טוען התובע כי היה הסכם בינו לבין הנתבעת. התובע טוען כי כמה עובדים והוא ביניהם, התארגנו להגיע עם רכב לעבודה כשהסיכום היה שהחברה תהיה אחראית על אחזקתו. כך אמר התובע:
"אמרנו, אנו מארגנים רכב, בתנאי שאתם תתחייבו להחזיק אותו. כמו הסעה רגילה" (ע' 3 ש 6-7) .
גם בחקירה הנגדית, טען כי כל אחד משלם לבעל הרכב 700 ₪ כאשר החברה מורידה 6 ₪ לשעה משכר כל מאבטח ומעבירה לטובת ההסדר הזה (ע' 3 ש 17-22). עם זאת, כאשר נשאל אם החברה הסכימה להסדר הנטען של תשלום 700 ₪ לבעל הרכב על ידי כל אחד מהנוסעים השיב: "היא ידעה מזה" (ע' 3 ש' 29), וכאשר נשאל אם החברה התחייבה להחזיר את הסכום הנ"ל השיב:
"ת. אמרו, אם אתם רוצים לעבוד, תעבדו, ואם לא, תלכו הביתה"
ש. אבל לא היתה התחייבות?
ת. אמרו שלא מגיע" (ע' 4 ש 5-7).

גם לדברי העד מטעם הנתבעת, מר ישראל מקייטון, ההסכמה הייתה כי הנתבעת תשא בהוצאות הדלק אך לא בכל הוצאות אחזקת הרכב. לדבריו:

"ההסדר הזה שהיה קיים עוד לפני שהייתי מנהל הסניף, דיבר על זה שהם באים לבד והולכים לבד, והשכר שלהם יעמוד על 26 ₪, במקום 32 ₪. בהפרשים אלו החברה תממן להם את הוצאות הדלק, אנו שילמנו להם דלק..הדלק לא שולם. הם היו באים למשרד, מקבלים תלוש דלק לתחנה מסויימת ונוסעים הביתה. לא היו מקבלים כסף" (ע' 7, ש 21-27).

הבסיס לתשלום החזר הוצאות נסיעה לעובד מושתת על הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. התובע אינו טוען כי סכום זה לא שולם לו, אלא שהיה בין הצדדים הסכם המחייב את הנתבעת לשלם לו סכום גבוה בהרבה מן הסכום שנקבע בהסכם הקיבוצי הכללי. ואולם לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו זו. נתגלו סתירות בעדות התובע, המחזקות את גרסת הנתבעת כי לא היה הסכם כדבריו, וכך עולה אף מעדותו שלו. לפיכך, נדחית התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה.
עם זאת, התביעה להחזר הקיזוז משכר התובע מתקבלת. על הנתבעת מוטל הנטל להסביר ולהוכיח מדוע קוזז הסכום משכרו של התובע. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל, ולא הוכחה טענתה כי הסכום קוזז בשל מונית שהוזמנה עבור התובע. לפיכך, על הנתבעת
להחזיר את הסכומים שקיזזה שלא כדין, ולשלם לתובע סך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2008.

7.
תוספת סיכון
התובע קיבל תוספת סיכון בשלושת חודשי עבודתו הראשונים. לאחר מכן לא מופיע בתלושי השכר של התובע תשלום מעין זה. לטענת הנתבעת שונה שם הרכיב לתוספת תפקיד, אך התמורה הוסיפה להיות משולמת.
עיון בתלושי השכר מעלה כי בכל חודש שולם לתובע סכום אחר כתוספת תפקיד, אף כי מדובר בתוספת בסכום קבוע. לא שוכנענו כי תוספת זו זהה לסכום ששולם בשלושת החודשים הראשונים. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,540 ₪ עבור תוספת הסיכון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2008.

8.
האם פוטר התובע או התפטר?
הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע הפסיק להגיע לעבודה ולמעשה התפטר, או שמא נאמר לו שלא להגיע לעבודה, והוא פוטר על אתר. בגרסת הנתבעת נתגלו סתירות בעניין זה. לדברי מר ישראל מקייטון, מנהל הנתבעת, התובע וחבריו היו אמורים להגיע למשמרת, ולא הגיעו, ובמשך 3 שבועות ניסו להשיגם ולא הצליחו, ואחר כך אמרו העובדים כי אינם מעוניינים להמשיך יותר (ע' 8 ש' 1-8 ). בחקירה החוזרת הוסיף:

"כולם מהרגע שהפסיקו לעבוד, לא ענו לטלפונים. לא יודע בדיוק כמה זמן עבר, אבל הם לא ענו לטלפונים. מבחינתנו, 3 שבועות זה תקופה מאוד ארוכה" (ע' 11 ש 24-25).
ואולם בניגוד לדברי העד שאל מנהל הנתבעת את התובע האם נכון הדבר כי הנתבעת ביקשה לקבל את נשק של התובע בחזרה כעבור שבוע בהתאם להוראות המשטרה, לאחר שהבינה כי התובע לא יבוא יותר לעבודה (ע' 6 ש 23-25). גרסאות אלה אינן מתיישבות זו עם זו.
ואולם גם בין דברי התובע לדברי העד מטעמו נתגלו סתירות משמעותיות. התובע טען כי ביום העבודה האחרון אמר לו מאיר כי בינתיים אין עבודה, וכי עליו להמתין
בבית עד להודעה חדשה. אחרי שבוע וחצי התקשרו וביקשו את הנשק. כאשר הגיעו התובע וחבריו להחזיר את הנשק, ביקשו מכתב פיטורים לצורך זכאות לדמי אבטלה, אך ישראל סירב, ואמר כי לא מגיע להם כלום (ע' 4 ש 9-18). בפי העד מטעמו, מר טארק אלהוזיאל, היתה גרסה שונה לחלוטין. לדבריו לפני שהגיע מועד תום החוזה, נפגשו התובע וחבריו עם נציגי הנתבעת, ורצו להאריך את החוזה, אך הנתבעת סירבה משום שהתובע וחבריו לא הסכימו לישון בירושלים (ע' 5 ש 24-26). עוד אמר כי לפני גמר תקופת העבודה השאירו אותם בבית כדי לבדוק. החברה ביקשה מהם שלא להגיע, והודיעה להם יומיים לפני הפסקת העבודה כי עליהם להפסיק להגיע (ע' 6 ש 8-14).
עינינו הרואות, אין כל דמיון בין גרסת התובע לזו של העד מטעמו בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה. משלא הציג התובע גרסה ברורה, חד משמעית ואחידה לגבי נסיבות סיום עבודתו, מתקבלת גרסת הנתבעת, למרות הסתירה שהתגלתה בה, כי התובע לא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, וכי הפסיק את עבודתו ביוזמתו. משכך נדחית תביעתו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום מתן

פסק דין
זה את הסכומים הבאים:
א.
פיצוי בגין אי הפרשת לקרן פנסיה - 2,616 ₪
ב.
החזר קיזוז- 500 ₪
ג.
תוספת סיכון- 2,540 ₪


כל הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2008.
מאחר שהתובע זכה רק בחלק מתביעתו, תשלם הנתבעת הוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.


ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום
שיומצא לצדדים פסק-דין זה.








ניתן היום
יא' בסיון תש"ע 24 במאי 2010
בהעדר הצדדים.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



נציג עובדים
גב' רוביו

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד

נציג מעבידים
מר חיות









דמש בית דין אזורי לעבודה 5825/09 אנואר אלהוזייל נ' מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/05/2010)