פסקי דין על ממן יעקב | פסקי דין על ממן (אביטן) קרן | פסקי דין על עמיגור ניהול נכסים בע"מ

5446/01 א     24/02/2004




א 5446/01 ממן יעקב, ממן (אביטן) קרן נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ




1
בתי המשפט
א 005446/01
בית משפט השלום נצרת
24/02/2004
תאריך:
כב' השופטת רים נדאף

בפני
:

1 . ממן יעקב

2 . ממן (אביטן) קרן

בעניין:
התובעים
אביטן שלומי

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
עמיגור ניהול נכסים בע"מ
הנתבעת
מלק חיים

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
(בשאלת האחריות)

1. הנתבעת פירסמה ביום 30.05.00 "מרכז למכירת דירת קרקע בדו-משפחתי ברמת ישי, לתושבי ובני רמת ישי" (להלן - "המכרז").
הדירה תוארה במכרז כדלקמן:

"בית 120/2 ברח' האלון ברמת ישי ששטח הדירה ברוטו 45.4 מ"ר 3 חדרים.
קומת קרקע בדו משפחתי, ששטח הקרקע 539 מ"ר".

בסעיף הראשון לתנאי המכרז צויין:

"הדירה תימכר במצבה הנוכחי, ולא ייעשה בה שיפוץ, על ידי עמיגור".

2. התובעים נענו למכרז, הגישו הצעת רכישה לדירה על סך 517,000 ₪, וזכו במכרז.
לאחר שקיבלו התובעים את הדירה לידיהם, גילו לטענתם כי חסרים בדירה שירותים בסיסיים, ויש בה הרבה ליקויים יסודיים עד כדי שאינה ראויה למגורים לטענתם.
התובעים טוענים בתביעתם כי הנתבעת לא איפשרה להם לבדוק את הדירה עובר לרכישתה, והם בפועל לא בדקו אותה מבפני
ם, ולכן הופתעו לגלות את מצבה העגום של הדירה מפנים.
התובעים טוענים להטעייה וכמו כן הצגת מצג שווא מצד הנתבעת, לניהול מו"מ בחוסר תום לב וגרימת נזק לתובעים, וכן לעשיית עושר ולא במשפט.

התובעים טוענים כי כתוצאה ממעשי הנתבעת, ומהמצג שהציגה היא בפני
התובעים, ואשר עליו כנטען הסתמכו הם, נגרם להם נזק בסך 122,130 ₪, כשחלק נכבד מהנזק הוא בגין עריכת שיפוצים ותיקונים בדירה לפי חוו"ד מומחים שצורפו לכתב התביעה.

3. הנתבעת טוענת כי לתובעים ניתנה ההזדמנות לבדוק את הדירה כמו כל יתר הרוכשים הפוטנציאליים שניגשו למכרז, והיא מכחישה את טענות התובעים בעניין אי בדיקת הדירה.
כמו כן טוענת הנתבעת כי אם התובעים לא בדקו את הדירה עובר לרכישתה הרי שהם עשו כן מרצונם החופשי ואין להם להלין אלא על עצמם.
באשר להטעייה והצגת מצג שווא טוענת הנתבעת כי בתנאי המכרז צויין כי הדירה תימכר במצבה הנוכחי וכי הנתבעת לא תעשה בה כל שיפוץ, כך שברור שלפי תנאי המרכז, שהם אף מהווים מכללא חלק מתנאי ההסכם, כי הדירה טעונה שיפוץ על חשבון הרוכשים.
הנתבעת טוענת כי התובעים לא רומו כלל וכלל אלא שהם נכנסו לעיסקה תוך ידיעה שהינה מאוד כדאית מבחינתם לאור המחיר הזול ששילמו על המגרש ששטחו 537 מ"ר עם אחוזי בנייה גבוהים, וכי התובעים הם אלה שניהלו משא ומתן עם הנתבעת בחוסר תום לב עת חתמו בפני
הנתבעת על כל המסמכים והטפסים המאשרים כי בדקו את הדירה ומסכימים לרוכשה, ולאחר חתימת החוזה באים לנתבעת בטענות על מצב הדירה.

3. הדיון בתיק פוצל, כך שנדונה עד כה שאלת האחריות בלבד, ובשאלה זו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו בחקירות נגדיות, וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

4. ביקור בדירה ובדיקתה:
התובעים כאמור טוענים כי לא בדקו את הדירה עובר לרכישתה, ביקשו לבדוק אותה הן מגב' רבקה הרשקוביץ והן מגב' מרטין אבגי, עובדות הנתבעת, אך שתיהן מסרו כי הדבר אינו אפשרי, לטענתם.

יש לציין כי בעניין זה שינו התובעים את גירסתם כשתחילה בכתב התביעה ציינו הם כי נציגות הנתבעת "סירבו" לתת להם לבדוק את הדירה כל עוד לא זכו במכרז, בעוד שבתצהירי העדות הראשית שלהם מסרו כי ביקשו מנציגות הנתבעות לבקר בדירה אך הן מסרו להן כי כבר היה סיור משותף בדירה לכל הרוכשים הפוטנציאליים, ואין ביכולתן לתת להם לבקר בדירה ללא מלווה מטעם הנתבעת.

התובעים טוענים כי פנו פעמיים שלוש לנתבעת על מנת לבדוק את הדירה, הן לפני זכייה במכרז, הן לאחר זכייה במכרז, אך הנתבעת לא איפשרה להם ביקור בדירה ובדיקתה.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים, וטוענת כי סביר להניח שהתובע ואחיו דוד שהם תושבי רמת ישי מכירים את הדירה וביקרו בה. הנתבעת אף מכחישה כי לא איפשרה לתובעים לבדוק את הדירה מאחר ופורסם מועד לסיור מושתף בדירה לכל הרוכשים הפוטנציאליים, סיור שככל הנראה התובעים לא הצטרפו עליו מרצונם החופשי.

בעניין עצם הביקור בדירה לפני רכישתה אני מקבלת את גירסת התובעים ומאמינה להם כי אכן לא ביקרו בדירה עובר לרכישתה.
הנתבעת לא הצליחה לסתור את טענתם של התובעים בתצהיריהם לגבי העדר ביקור בדירה, ועצם העלאת הספקולציה לפיה התובע הוא או אחיו מכירים את הדירה או ביקרו בה הינה בבחינת הנחה לא מוכחת.

התובעים כאמור חתמו על מספר מסמכים שהם הצעת רכישה מיום 15.06.00 אשר בה ציינו כי בדקו את הנכס ומצאוהו מתאים למטרתם, וכן בקשה לרכישת הדירה ובה מצויין שוב כי הם בדקו את הנכס ומצאוהו מתאים למטרתם, וכי ידוע להם כי הדירה תוצא למכירה במצבה הנוכחי וללא כל שיפוצים על ידי החברה.

התובעים מסבירים את חתימתם על אותם מסמכים שהמדובר בטפסים סטנדרטיים של הנתבעת, ואשר התובעים נתבקשו לחתום עליהם על ידי הנתבעת במהרה כדי להשלים את העסקה מהר ככל האפשר.

על אף חתימת התובעים על המסמכים אני עדיין מאמינה לתובעים כי הם בפועל לא ביקרו בדירה.
אומנם חתימתם של התובעים על אותם מסמכים אמורה להעיד על מה שהיה בפועל, ומהווה הודאה לכאורה כי הם ביקרו בדירה, אך המצב לאמיתו בפועל לא השתקף מתוך המסמכים, והתובעים בפועל לא ביקרו בדירה.
באשר לנסיבות וסיבות חתימת המסמכים, ואם היה מן הראוי והנכון לחתום עם המסמכים אתייחס בהמשך.

5. באשר לסיבת אי הביקור בדירה עובר לרכישתה הצדדים חלוקים ביניהם, כשכל אחד מנסה להטיל את האחריות לכך על הצד השני.
אין מחלוקת כי היה סיור משותף בדירה לרוכשים הפוטנציאליים, והשאלה מדוע התובעים לא השתתפו באותו סיור.

התובעים טוענים כי לא ידעו שמתקיים סיור, ואילו הנתבעת טוענת, ובהתאם לה גם העד מר לוי העיד, כי פורסם מועד הסיור בדירה, וכך כל המשתתפים במכרז ניגשו לסיור, למעט התובעים.

אם אכן התובעים היו מעוניינים ברכישת הדירה ואף הגישו הצעה לרכישה, היה עליהם לעקוב אחר ההתפתחויות שחלות, לרבות להתעניין ולדעת מתי מתקיים אותו סיור לביקור בדירה, אשר התקיים בפועל בהעדרם.

מעדויות התובעים ועדות הנתבעת התרשמתי כי אכן היו פניות של התובעים לפקידות של הנתבעת גב' הרשקוביץ וגב' אבגי לקבלת המפתח של הדירה לבדיקת הנכס. שתי העדות טורחות לפרט בתצהיריהן כי ביקור בדירה עובר לרכישתה ולמטרת בדיקתה חייב להתקיים בליווי מלווה מטעם הנתבעת.
עדותן זו של העדות דווקא תומכת בעדות התובעים כי ביקשו לבקר בדירה במספר הזדמנויות ושתי העדות מסרו להם כי הדבר אינו אפשרי בהעדר מלווה שיזדמן במקום ובאותו מועד במשרדי הנתבעת.
אם כך עולה כי הסיבה לאי הביקור בדירה על ידי התובעים עובר לרכישתה הייתה הן אי השתתפות התובעים בסיור שבדירה והן אי מסירת המפתח על ידי עובדי הנתבעת לתובעים בהעדר מלווה מטעם הנתבעת.

6. מצב הדירה:
אין ספק כי המדובר בדירה שהייתה במצב לא תקין עם הרבה פגמים וחסרונות כפי שהדבר אף עולה מהתמונות שצורפו לחוות הדעת המומחה מטעם התובעים.
כאמור במסגרת פסק הדין כאן לא אתייחס לנזקים שבדירה, אך כאן נשאלת השאלה מה היה היקף הנזקים בבית, האם היה מדובר בכלל בנכס ראוי למגורים אם לאו.
בחוות דעת השמאי מאיר וולקן מטעם הנתבעת אשר ביקר בדירה והעריך את ערכה על מנת לקבוע הצעת מחיר מינימום לדירה במכרז, תיאר את הדירה כדלקמן:

"3 חדרים, ללא מטבח, ללא חדר רחצה וללא שירותים, שטח הדירה 45.0 מ"ר".

בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים תוארה הדירה ביתר פירוט, ושם צויין כי לא היו ארונות מטבח במטבח, ללא כלים סניטריים וכו' זאת בנוסף לליקויים ולפגמים האחרים שנמצאו בדירה לטענתו.
התובעים טוענים כי אין המדובר "בדירה" לפי הגדרתה בהנחיות מס הכנסה ומס רכוש שהוגשה על ידי ב"כ התובעים לתיק, כך שהפרסום במכרז לפיו מוצעת למכירה "דירה" הינו פרסום מטעה ומצג שווא.

לא אכנס בשלב זה להגדרת מצבה המדוייק של הדירה בעת הרכישה, אך מכל האמור לעיל, לרבות חוות דעת השמאי וולקן מטעם הנתבעת עולה כי מצבה של הדירה היה "רע", במובן זה שלא ניתן היה להשתמש בדירה למטרת מגורים מייד עם רכישתה, אלא שנדרשת הייתה עבודת שיפוצים מסיבית כדי להכשיר את הדירה למגורים, והשאלה כאן מי אמור לשאת בהוצאות אותן עבודות דרושות, שבפועל בוצעו בינתיים על ידי התובעים בדירה.

7. אחריות הנתבעת:
הנתבעת הינה חברה ציבורית המנהלת את נכסי הציונות היהודית וככזאת חלים עליה כל הנורמות המשפטיות מתחום המשפטי הציבורי.
נורמות אלו מחייבות נקיטת משנה זהירות בבואה של הנתבעת להציע למכירה נכס שבניהולה לציבור הרחב, וחזקה עליה כי תנהג היא בתום לב ובזהירות הראויה למוסד ציבורי פן יוטעו הפונים על פי המכרז בנוגע לפרט זה או אחר הכלול במכרז.

בנסיבות אלו היה מן הראוי כי הנתבעת תדייק יותר בפירוט ובתיאור הנכס המוצע למכירה, ותציין לפחות את הפרטים המהותיים הנוגעים לאותו נכס, ואשר מהווים יסודות בסיסיים בנכס כמו למשל העדר שירותים, העדר חדר רחצה והעדר מטבח, במיוחד כשפרטים אלו צויינו במפורש על ידי השמאי מטעם הנתבעת והשפיעו מהותית על ערך הנכס המינימלי שנקבע על ידי אותו שמאי לצורך המכרז.
בנסיבות אלו המונח "דירת קרקע" במכרז יכול היה להטעות את הפונים להשתתף במכרז, גם אם הטעייה זו אינה מכוונת או מחוסרת תום לב. מינוח כזה בלשון הדיוטים עלול להטעות את הפונים ולגרום להם להאמין כי מדובר בדירת מגורים הכוללת את הדרישות הבסיסיות למגורים, ובוודאי שדרישות אלו של מטבח, שירותים וחדר רחצה מהווים דרישות בסיסיות שבלעדיהם לא מתקיים האלמנט של דירת מגורים, וזאת מבלי להיכנס להגדרת "דירת מגורים" לפי החוקים השונים של מס הכנסה, מס רכישה, ומס שבח מקרקעין.

יתרה מכך, היה מן הראוי כי הנתבעת תנהיג שיטה יותר נוחה לבדיקת הדירה לכל המעוניין להשתתף במכרז, ולא תסתפק בקביעת סיור חד-פעמי בנכס ולהקשות לאחר מכן על כל מי שמבקש לבקר בדירה בטענה כי אין מי שילווה אותם לדירה.

8. אין מחלוקת כי גב' רבקה הרשקוביץ, החשבת של הנתבעת מסרה לתובעים לא לדאוג ושהדירה ראויה למגורים.

גב' הרשקוביץ מודה בתצהירה בכך, אך מתרצת זאת בכך שהדירה הייתה מאוכלסת עד שנת 1999 ולכן מותר לה היה להאמין כי הדירה ראויה למגורים, לטענתה, על אף שאין חולק כי היא עצמה לא ביקרה בדירה.
המדובר בדירת קרקע דו-משפחתית, כשבדירה השנייה גר מר עמר, אשר עד לפני הוצאת הדירה למכירה גר הוא בכל שתי היחידות, ובשלב מסויים בשנת 1999 פינה את הדירה ונשאר לגור בחלק השני של הנכס.
גב' הרשקוביץ הייתה מודעת לכך כי אותו עמר גר בשתי הדירות ביחד, ושתיהן שימשו אותו למטרת מגוריו, כך שהייתה קיימת בפני
ה האפשרות כי כל יחידות השירותים והמטבחים יהיו דווקא בחלק השני של הנכס, שנשארה בשימושו של עמר, ולא בדירה הרלוונטית, יחד עם זאת מסרה היא בביטחה לתובעים כי הדירה ראויה למגורים.
התנהגותה זו של גב' הרשקוביץ חיזקה בליבם של התובעים את האמונה כי אכן המדובר בדירה הראויה והכשרה למגורים, בניגוד למצבה האמיתי של הדירה כפי שתואר בסעיף 6 לעיל.

9. ב"כ הנתבעת טען שהתובעים "ידעו" לאן הם נכנסים, וידעו כי אף אם הדירה אינה ראויה למגורים העסקה עדיין הייתה כדאית מאוד מבחינתם נוכח השטח של המגרש 539 מ"ר, וכן נוכח אחוזי הבנייה הגבוהים בחלקה, כך שלטענתו, אף אם התובעים בוחרים להרוס את המבנה ולהקים מבנה חדש בן שתי קומות במקומו עדיין הדבר כדאי, וקרוב לוודאי לטענתו, שזו הייתה תוכניתם של התובעים מראש בעת שרכשו את הדירה.

אינני מקבלת את טענתו זו של ב"כ הנתבעת משני נימוקים, הראשון שהנתבעת לא הוכיחה כי המדובר במחיר נמוך או בעסקה כדאית לתובעים גם אם הדירה אינה ראויה למגורים.
טענה זו הינה טענה שבמומחיות ולא די להעלותה דרך אגב בתצהירים או בסיכומים. ב"כ הנתבעת לא הביא חומר או ראייה אחרת ממנה עולה כביכול כי אכן מחיר העיסקה של 517,000 ₪ ששולם על ידי התובעים היה כדאי ונמוך גם אילולא הדירה הרלוונטית, כך שיש לדחות את הטענה. השני שהמדובר היה בזוג צעיר העומד בפני
חתונה, כשחלק ממחיר הנכס מומן על ידי אחיו של התובע, ואינני מאמינה כי באותו מצב חשבו ותכננו כבר התובעים לרכוש את הנכס לצורך השקעה כלכלית כדאית עם תוכניות גרנדוזיות להריסת המבנה והקמת מבנה חדש דו-קומתי, והתרשמתי מהעדויות כי המדובר בזוג צעיר שרכש את הדירה בדוחק של זמן לפני החתונה למטרה כנה ואמיתית לגור בדירה לאחר החתונה.

התובעים טוענים כי מעשיה או מחדליה של הנתבעת הינם בבחינת תרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין.
אין מקום לקבל הטענה כי המדובר כאן בתרמית מאחר ולא הוכח בפני
י כי הייתה לנתבעת בעת שעשתה את מה שעשתה כל כוונה להטעות את התובעים, ואף להטעות את כל המשתתפים במכרז. הנוהלים שהנהיגה הנתבעת אומנם טעונים שיפור כפי שצויין לעיל, והיה מן הראוי כי הנתבעת תדייק יותר בתנאי המכרז, אך אין בכך כדי הטעייה של ממש, לא במובן סעיף 56 לפקודת הנזיקין, ולא במובן סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי).

התובעים טוענים גם לעושק ולהעדר תום לב מצד הנתבעת הן בשלב של משא ומתן לקראת כריתת החוזה והן בשלב שלאחר כריתת החוזה. גם לטענות אלו אין מקום לקבל כשנעדרת כל כוונה חסרת תום לב מצד הנתבעת להטעות במכוון את התובעים.

התובעים טענו להתרשלות מצד הנתבעת אשר בגינה יש מקום לחייבה לפצות את התובעים.
ברור במקרה דנן כי הנתבעת חייבת חובת זהירות מושגית כלפי התובעים, בהיותה חברה ציבורית המעניקה את שירותיה לכלל הציבור, ומציעה למכירה נכס בניהולה לכלל הציבור, ולכן חייבת היא בחובת זהירות כלפי כלל הציבור, וחייב היא במסירת מידע מהימן ומדוייק, לכלל הפונים.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, ברור כי התובעים פנו לנתבעת על סמך המידע שהיא מסרה הן בתנאי המכרז והן על ידי הפקידות שלה, וברור כי הם הסתמכו, אף בהסתמכות יתר, על המידע שקיבלו הם מהנתבעת, עת החליטו לרכוש את הדירה.

הנתבעת הייתה יכולה וצריכה לצפות כי ייגרם נזק לתובעים כתוצאה מאותו מידע שהם קיבלו ממנה, כך שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה לה כלפי התובעים והתרשלה כלפיהם ברשלנות שהיא חבה בגינה.

לתובעים אף עומדת עילת ביטול החוזה בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) אך כאמור התובעים לא בחרו במסלול של ביטול חוזה.

לסיכום, בגין כל האמור בסעיפים 7 - 9 הגעתי למסקנה כי יש מקום להטיל על הנתבע חלק מהאחריות לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מרכישת הדירה ושיפוצה.

10. אחריות התובעים:
על אף שקבעתי לעיל כי חל על הנתבעת חלק מהאחריות לפיצוי התובעים, הרי מכל הנתונים והנימוקים שיפורטו להלן הגעתי למסקנה כי עיקר האחריות לגרימת הנזק דווקא חל על התובעים שהיה להם "אשם תורם" בשיעור גבוה יחסית בהיווצרות המצב אליו נקלעו התובעים.

התובעים בפועל לא בדקו את הנכס, הדירה, עובר לרכישתה. התובעים ניסו לתרץ זאת בכל מיני אילוצים ושיקולים, אך לצערי באף בנימוק מהנימוקים שהעלו התובעים לא הייתה הצדקה לא לבדוק את הדירה.
רכישת דירת מגורים בסכום של 571,000 ₪ הינה בבחינת "עסקת החיים" לכל זוג צעיר והינה צעד די רציני, ואינני יכולה להבין כיצד זוג הבא לרכוש דירה מוכן הוא לרכוש את הדירה ללא שראה אותה או בדק אותה ביודעו שהמדובר בנכס די ישן שבחלקו נבנה בשנת 1957 ובחלקו נבנה בשנת 1975.
לא ראיתי כל נימוק שיכול להצדיק צעד כזה, והסכמת התובעים לרכוש את הדירה ללא בדיקתה הינו צעד חסר אחריות ומהווה הסתכנות מרצון במובן המלא של המונח.
התובעים ידעו כי הנכס הוא ישן, ידעו שהוא טעון שיפוץ והדבר אף צויין בתנאי המכרז, ויחד עם זאת הסכימו הם לרכוש את הדירה ללא בדיקתה.

אדם סביר לא היה מסכים לרכישת דירה ללא בדיקתה, ואם בעל הנכס או המוכר אינו מרשה לקונה לבדוק את הדירה, פתוחה בפני
ו האופציה הסבירה וההגיונית ואף המתחייבת לסרב לרכוש את הדירה, רק שהתובעים מצאו לנכון, משום מה להמשיך בעסקה ולרכוש את הדירה.

11. אומנם התובעים הסתמכו כטענתם על כך שהמדובר בדירה המוצעת למכירה על ידי חברה משכנת ציבורית כמו הנתבעת, שחזקה, כנטען, שתקיים את הבטחתה ותמכור נכס סביר, אך לא די בהסתמכות כזו כדי להצדיק וויתור על בדיקת הדירה עובר לרכישתה.
התובעים לא רק ויתרו על בדיקת הדירה בכל הנוגע לכשירותה לשמש כדירת מגורים, אלא גם ויתרו על הבדיקה אם הדירה מתאימה לטעמם ולציפיות שלהם אם לאו, אם החלוקה הפנימית למשל בדירה מתאימה לה אם לאו וכו', גם על זה ויתרו התובעים בצורה לא מובנת.

12. יתרה מכך, כיצד התובעים ידעו לנקוב במחיר להצעה לנכס שלא ראוהו מעולם ולא בדקו אותו?! עם כל הכבוד לעצת הרב עליה סמכו התובעים בקביעת הסכום לפי עדותם, היה מן הראוי כי התובעים יפעילו ולו שיקול דעת מינימלי ולהימנע מלהשתתף במכרז, או להתנות את תשלום הסכום בבדיקת הדירה.
עמדתם הפסיבית של התובעים אינה מקובלת כלל וכלל, כשיכלו הם לפחות לאחר שזכו במכרז, ולפני ששילמו את תמורת הדירה, יכול לעמוד על כך ואף להתעקש על בדיקת הדירה לפני התשלום, אך גם זאת לא עשו התובעים וסביר להניח שאילו היו מתעקשים על בדיקת הדירה אחרי ואף לפני הזכייה במרכז, היו מקבלים את מבוקשם, והיו יכולים לתאם בנקל פגישה בדירה עם מלווה מטעם הנתבעת למועד כלשהו, אך כאמור הם לא עשו זאת.

13. נוסף על כל אלה, ולאחר שהתובעים קיבלו את הדירה לחזקתם, ו"נדהמו" לראות את מצב הדירה, לא חשבו הם, לא שקלו, ואף לא העלו בדעתם לבטל את העסקה ולקבל את כספם בחזרה.

גם צעד זה אינו מובן לי, ואין מקום לקבל את הסברי התובעים שהם היו בלחץ זמן לפני החתונה.
דוחק זמן לפני החתונה אין די בו כדי לגרום לתובעים ל"היתקע" בעסקה לא רצויה מטעמם. יתרה מכך, הדירה הייתה ממילא זקוקה למבצע שיפוצים רציני שיארך זמן מה, כך שהכניסה של הדירה ממילא לא תהיה מיידית, והכנת הדירה והכשרתה תיארך תקופה מסויימת, ואותה תקופה יכלו התובעים, אילו חפצו בכך, לנצל כדי לבטל את העסקה ולחפש דירה אחרת, או אף לשכור דירה עד למציאת דירה מתאימה העונה על ציפיותיהם.
במקום לנהוג כך בחרו התובעים להישאר בדירה ולתקן אותה ולשפץ אותה עם דרישה לנתבעת לשאת בהוצאות השיפוץ והתיקון.
אומנם במידה והתובעים היו מבטלים את העסקה היו נושאים בתשלום 5% ממחיר הדירה שהיו בסך 25,850 ₪, אך בכל מקרה תשלום סכום זה עדיף על תשלום סך של 517,000 ₪ על נכס כדוגמת הדירה שהם רכשו, או אף על תשלום סכום די רציני בגין שיפוץ הדירה והכשרתה.

מכל האמור לעיל עולה כי התנהגות התובעים היא שהביאה לידי האשם של הנתבעת שגרמה לנזק במובן סעיף 65 לפקודת הנזיקין, עת הסתכנו מרצונם והמשיכו בעסקה, ללא שביקרו בנכס, וכן עת בחרו להמשיך בעסקה גם לאחר שגילו את מצב הנכס, כך שיש להטיל על התובעים את עיקר האשם בגרימת הנזק כתוצאה מרכישת הדירה.

לסיכום, בהתאם לכל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעים נושאים ב- 60% מהאחריות לנזק שנגרם להם ואילו הנתבעת נושאת ב- 40% מהאחריות לאותו נזק.

14. נקבע לקדם משפט ליום 12/5/04 שעה 8.30.
ניתן היום ב' באדר, תשס"ד (24 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.

רים נדאף
, שופטת
רחלי ממן








א בית משפט שלום 5446/01 ממן יעקב, ממן (אביטן) קרן נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/02/2004)