פסקי דין על יגאל גורה | פסקי דין על נורית גורה | פסקי דין על מרדכי בן מאיר | פסקי דין על רחל בן מאיר | פסקי דין על עמותת תפארת ציון | פסקי דין על הרב אהרון הוניסברג | פסקי דין על הרב מרדכי עמרם יעקובזון |

39406/03 א     24/02/2004




א 39406/03 יגאל גורה, נורית גורה, מרדכי בן מאיר, רחל בן מאיר נ' עמותת תפארת ציון, הרב אהרון הוניסברג, הרב מרדכי עמרם יעקובזון




1
בתי המשפט
א 039406/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/02/2004
תאריך:
כב' השופטת ניב ריבה

לפני:
התובעים
(המשיבים)
1. יגאל גורה

2. נורית גורה

3. מרדכי בן מאיר

4. רחל בן מאיר

ע"י ב"כ עו"ד עדי ברוך

בעניין:
נ ג ד
הנתבעים 1-3
(המבקשים)
1. עמותת תפארת ציון

2. הרב אהרון הוניסברג

3. הרב מרדכי עמרם יעקובזון

ע"י ב"כ עו"ד טלי ענבר
נ ג ד
הנתבעים 4-5
(משיבים פורמאליים)
1. עיריית בני ברק
2. הועדה המקומית לתכנון ובנין ערים בני
ברק

החלטה
1. לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף.

2. המשיבים הם בעלי הזכויות בדירות בבניין שברחוב רבי יהושע 25 ברמת גן, הידוע כגוש 6123 חלקה 437 (בצירוף עם חלקה 438) תת חלקות 15 ו- 11 (להלן: "הבניין") מאז שנות ה- 60 וה- 70.

3. לטענת המשיבים, החלקה הדרומית לבניין הייתה חלקה פנויה, ועליה היו עצי אקליפטוסים רבי שנים, עד לשנת 2001. בשנה זו החלו המבקשים לגדוע את עצי האקליפטוס וליצוק יסודות לבניין בן שתי קומות, ולצידו חומה. ביולי 2001 הוציאה הועדה המקומית צו הפסקה מנהלי ועצרה את הבנייה.
כשלושה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2001, אישרה ועדת המשנה לועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק הצבת 4 קראוונים כבית מדרש באופן זמני, לתקופה של שנתיים ימים, בצד המערבי של המגרש.

4. לטענת המשיבים, חלף קראוונים, בנו המבקשים בניין בן שתי קומות, לצידו חומה, ללא היתר מתאים, ואף סללו כביש שמוליך מחזיתו לעורפו (להלן:
"בית המדרש").
לטענת המשיבים נפגעה פרטיותם, זרימת אויר כניסת אור שמש, דבר שמביא לירידת ערך דירותיהם.

5. המשיבים עתרו לבית משפט זה למתן צו הריסה לבית המדרש וכן למתן פיצויים בגין עוגמת הנפש, עקב בניית בית המדרש. לחלופין עותרים המשיבים לקבלת פיצוי בגין ירידת ערך הדירות.

6. המבקשים טוענים כי שטח הבנייה עליו נבנה בית המדרש אינו משמש כריאה ירוקה ולא כשטח ציבורי פתוח, לטענתם, ייעודו של מגרש זה הוא למגורים ג' על פי תוכנית המתאר של העיר בני ברק, המאפשרת בנייה של 3 קומות עמודים - 46% כל קומה. לפיכך כל הטענות בדבר פגיעה בפרטיות ואובדן כניסת אור שמש, דינן להידחות.
כן טוענים המבקשים כי בית המשפט דנן חסר סמכות עניינית, שכן עיקר התביעה הינו סכסוך מנהלי באשר לתוקף היתר הבנייה - עילה שבתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי התביעה לוקה בשיהוי מהותי ופרוצדורלי, שכן היה על המשיבים לפעול עת החלו עבודות הבנייה בשטח, מעת שלא פעלו על פי הדרכים המוקנות בחוק מנועים הם מלהגיש תביעה זו.
בנוסף טוענים המבקשים כי יש לדחות את הטענות הנוגעות לירידת ערך הדירות מחמת התיישנות. לטענתם היו טענות אלו לפיצויים מכוח ס' 187 צריכות להיות מופנות כלפי הועדה המקומית אשר איפשרה בנייה במקום תוך שלוש שנים מיום תחילת תוקפה של התכנית.

לטענת המבקשים המועדים להגשת תביעות אלו חלפו זה מכבר, ולא ניתן להאריכם אלא על פי סמכותו של שר הפנים.

7. לטענת המשיבים אין התביעה דנן תוקפת את תוקפו של היתר הבנייה אלא עותרים הם למתן סעד על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (מטרד ליחיד הפרעה לאור השמש; הפרת חובה חקוקה).
משכך, לא קנה בית המשפט לעניינים מנהליים סמכות בתובענה דנן. כן טוענים הם כי המבנה שנבנה איננו תואם את היתר הבניה, ולפיכך גם מטעם זה לא הגישו תביעתם כנגד נותני ההיתר.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי על פי ההלכה הפסוקה, גם היתר בנייה ניתן לתקיפה עקיפה והיא הסמכות שבגררה של בית המשפט הדן בתביעה העיקרית.
בנוגע לטענות התיישנות, טוענים התובעים כי התביעה דנן לא הוגשה מכח חוק התכנון והבנייה אלא, כאמור, מכח פקודת הנזיקין, ולפיכך יש לדחות את הטענה בדבר התיישנות התובענה.
דיון
8. מן המפורסמות היא כי המבחן הנקוט בכל הנגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ולפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ע"א 510/82, רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, 12). זאת, להבדיל מן הסעד המוענק בסוף ההליך (ע"א 8130/01, מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו- אח', ת'-על 2003 (2), 1478, ע"מ' 1480; ע"א 4796/95, איברהים חסין אלעוברה נ' איברהים עלי אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 679; ע"א 472/83, ניצה אריאלי נ' זלמן אריאלי, פ"ד מא (3) 200, 208; ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי, פ"ד לא (3) 561 570).

9. ההלכה היא שהסמכות נקבעת לפי תביעת התובע ולא על פי מהותו של הסכסוך. על פי סעיף 51(א) 0#) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי כאשר הסעד המבוקש הוא צו הריסה.

10. יחד עם זאת, נפסק ברע"א 4991/03, פתייה ג'מיל נ' ידידיה לוי (תק-על 2003 (2) 3333, ע"מ' 3334) כי תביעה שעניינה עוולת המטרד ליחיד היא תביעה בדבר שימוש במקרקעין (ע"א 34/56, מילוא, מועדון לסופרים ואמנים נ' סיני, פ"ד י (1540, 1539 (2):
"בית משפט זה חזר והבהיר כי הסמכות לדון בתובענה בגין מטרד ליחיד נתונה לבית משפט השלום, כאשר מתבקש סעד שמטרתו הסרת המטרד (ע"א 107/70 המועצה המקומית באר יעקב נ' פרמן, פ"ד כד(595, 593 (2, המ' 703/61 סולל בונה בע"מ נ' בוטבול, פ"ד טו(3) 2324, 2322, ע"א 674/79 מרסל נ' פרג' העצמאות בר"ג בע"מ, פ"ד לה(798 (3, עניין ככר הרצל האמור, בעמ' 111).
בענייננו, מבוססת תובענת המבקש על עוולת המטרד ליחיד, והוא מבקש שמטרד זה יוסר. זוהי תביעה בדר השימוש במקרקעין ועל כן היא בסמכות בית משפט השלום. לפיכך איןחשיבות לעובדה שהסעד המבוקש הואצו הריסה (ראו הסעד שנתבקש בענייןמרסל האמור). הלכת שמש מתייחסת רק למקרה בו הפגיעה היא בנכס שבחלקת התובע, ולא כאשר הסעד המתבקש מתייחס לחלקה אחרת. במקרה זה האחרון, הסמכות אינה קשורה למקרקעין אלא נובעת מעילת המטרד ליחיד (ע' אזר "שימוש במקרקעיןתוך שמירה על גוף הנכס - בית משפט מחוזי או שלו?" המשפט ג' 120, 119).

11. יתירה מכך, בהליך המנהלי הכלל הקובע הוא מבחן העילה (בש"א (באר- שבע) 3874/03, עיריית אשדוד נ' אס.ץ פי. פרסומים, תק-מח 2003(3),
8797). כידוע בית משפט לעניינים מנהליים ידון בשלושה סוגי הליך: עתירה, ערעור ותובענה. הסוג הנדרש לענייננו הינו עתירה, כאשר הסמכות העניינית בגינו מוגדרת על פי סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000. התוספת הראשונה מבהירה את הנושאים הראויים לעתירה מנהלית. עיון בתוספת מלמד כי סמכותה העניינית של עתירה מנהלית מחולקת לשני נתיבים.

12. הראשון הינו העניין. בהרבה מהנושאים של עתירה מנהלית זהו המבחן הקובע, כגון "ענייני ארנונה", "ענייני רישוי מוסדות חינוך", "ענייני רישום עמותה", "ענייני תכנון ובנייה", "ענייני שירותי תיירות" ו"מכרזים - ענייני מכרזים של המדינה, רשויות מקומיות..." 0תוספת ראשונה, סעיפים 10, 9,
7, 6, 5, 3, 2, 1. מבחן זה הינו פחות טכני ויותר מהותי.

13. הנתיב השני הינו תקיפת החלטה, כגון החלטה של מועצה דתית, החלטה של רשות לפי חוק כלי הירייה, והחלטה של רשות בעניין דיור ציבורי. נתיב זה יש לו מן המשותף לסמכות ערכאת הערעור. כפי שקיימת ביקורת ערעורית על החלטות בית המשפט, קיימת ביקורת מנהלית על סוגים שונים של החלטות הרשות המנהלית, בדרך של עתירה מנהלית. התנאי הוא קיומה של החלטה (ראה: בש"א (באר -שבע) 3874/03, עיריית אשדוד נ' אס.פי. פרסומים, תק-מח 2003(3), 8797).

14. בעניינו, עולה מקריאת כתב התביעה, כי התובעים עותרים לפיצויים ו/או להריסת בית המדרש מכח פקודת הנזיקין ועוולת המטרד ליחיד. אין התביעה דנן תוקפת את היתר הבניה באופן ישיר או את ההחלטה המאשרת את היתר הבניה.

לאור האמור, קנה בית המשפט דנן סמכות לדון בתובענה זו.

15. משכך, נדחית גם טענת המבקשים באשר להתיישנות התובענה.
התוצאה
16. דין הבקשה להידחות.

המבקשים ישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, __' ב_______ תשס"ד (___________ 2004), בהעדר הצדדים
_____________
ניב ריבה
, שופטת








א בית משפט שלום 39406/03 יגאל גורה, נורית גורה, מרדכי בן מאיר, רחל בן מאיר נ' עמותת תפארת ציון, הרב אהרון הוניסברג, הרב מרדכי עמרם יעקובזון (פורסם ב-ֽ 24/02/2004)