פסקי דין על רבקה אלישע | פסקי דין על אוניברסיטת תל-אביב

3018/03 בשא     15/12/2003




בשא 3018/03 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב




1
בית הדין לעבודה

בשא003018/03
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
15/12/2003
בפני
כב' השופטת מיכל לויט

רבקה אלישע

בעניין:
המבקשת
עוה"ד זהר
, ז'ילוני ולולצ'י

ע"י ב"כ
נ ג ד
אוניברסיטת תל-אביב
המשיבה
עו"ד שמואלביץ

ע"י ב"כ
החלטה
1. המבקשת פנתה ביום 12.6.03 בבקשה דחופה לסעדים ארעיים במעמד צד אחד ולסעדים זמניים.

בבקשה עתרה המבקשת למתן סעדים זמניים כנגד הוצאתה לחופשה כפוייה, כנגד כל פגיעה שהיא בתנאי העסקתה ובסמכויותיה עד לגמר ההליכים המשמעתיים נגדה; להורות על החזרתה לעבודה סדירה בפועל בתפקיד סגנית דקאן הסטודנטים באוניברסיטה; כנגד כל פעולה שיש בה כדי לפגוע במעמדה, זכויותיה ותנאי העסקתה בתפקידה כסגנית דקאן הסטודנטים, לרבות צו כנגד מניעת כניסתה לחדרה וכנגד מניעת גישה לחומרי עבודה.

הבקשה הוגשה בעקבות החלטת האוניברסיטה, כפי שהודעה למבקשת במכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה, פרופ' לנגהולץ מיום 29.5.03 בדבר נקיטת הליכים משמעתיים ושהייה בחופשה בתשלום, נספח טו' לבקשה.

2. לבקשה הוגשה תגובת האוניברסיטה וביום 24.6.03 קויים דיון במעמד הצדדים.

במהלך הדיון, בעקבות שיחה שקויימה עם הצדדים ובאי כוחם, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר פנייה להליך גישור.

על מנת לאפשר קיומו של הגישור הסכימו הצדדים כי החל מאותו יום, ה-24.6.03, תשהה המבקשת בחופשה בתשלום, על חשבון האוניברסיטה, על פי הסכמתה ושלא על פי ומכח מכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה מיום 29.5.03.

הסכמת המבקשת כאמור באה מתוך כוונה כנה להביא לסיומו של הסכסוך.

עוד הוסכם כי חופשה זו תמשך עד להחלטה אחרת של בית הדין, או כל הסדר אחר שיושג בהסכמה בהליך הגישור.

האוניברסיטה הצהירה שלא תפתח בהליכים משמעתיים כנגד המבקשת עד להחלטה אחרת של בית הדין (סעיף 3 להסכמות הצדדים, כפי שנרשמו בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.03).

הוסכם כי הצדדים יפנו לגישור פנימי, בפני
נציג הציבור מר אביתר עמיר וכי הגישור יוגבל לתקופה של 45 יום ממועד הדיון.

בהחלטת בית הדין שנתנה בסיומו של הדיון נקבע כי הצדדים יפעלו על פי המוסכם.

3. הצדדים פנו בהתאם למוסכם להליך גישור פנימי בבית הדין, שבמסגרתו לא הגיעו להסכם.

בהמשך פנו הצדדים מיוזמתם להליך גישור חיצוני בפני
כב' הנשיא (בדימוס) השופט גולדברג.

ביום 14.10.03 התקבלה הודעתו של השופט גולדברג כי הגישור שנערך על ידו לא צלח.

ביום 24.10.03 הגישה האוניברסיטה הודעה ובקשה "להסרת צו ביה"ד". בהודעה זו הודיעה האוניברסיטה כי נוכח קיומם של הליכי הגישור שקויימו והתקוה כי ניתן יהיה להגיע לפתרון מוסכם, נמנעה האוניברסיטה מלפתוח בהליכי פיטורים כנגד המבקשת.

עם זאת הודיעה האוניברסיטה כי היא סבורה שההחלטה המוסכמת מיום 24.6.03 לא מנעה ואינה מונעת מן האוניברסיטה לנקוט בצעד זה, כל עוד אינו כרוך בהליך משמעתי.

האוניברסיטה ביקשה, למען הסדר הטוב ולפנים משורת הדין, להודיע כעת על כוונתה זו לבית הדין.

בית הדין התבקש להסיר את הצו מיום 24.6.03 שניתן בהסכמה.
בעקבות הודעתה של האוניברסיטה נקבע דיון במעמד הצדדים, שקויים ביום 11.12.03.

4. בפתח הדיון טענה באת כח האוניברסיטה כי האוניברסיטה עומדת ותעמוד מאחורי הסכמתה כפי שגובשה בסעיפים 2 ו-3 להסדר שהושג במעמד הדיון מיום 24.6.03 קרי, המשך חופשתה בתשלום (על חשבון האוניברסיטה) של המבקשת וכן הצהרתה כי לא תפתח בהליכים משמעתיים כנגד המבקשת.

באת כח האוניברסיטה הודיעה כי האוניברסיטה מתעתדת לפתוח בהליכי פיטורים כנגד המבקשת מסיבת צמצומים ואי התאמה.

בנסיבות אלו, טענה באת כח האוניברסיטה כי הדיון בבקשה כפי שהיא עומדת בפני
בית הדין התייתר ויש למחקה.

5. באי כח המבקשת התנגדו למחיקת הבקשה.

לטענתם, הוצאתה של המבקשת לחופשה היתה פרי החלטה של האוניברסיטה להעמידה לדין משמעתי בשל ביצוע עבירות משמעת חמורות ובנוסף, לאור תפקודה, התנהלותה, התנהגותה ויחסיה לממונים עליה הוחלט כי תשהה בחופשה בתשלום עד לסיום ההליכים המשמעתיים כנגדה.

באי כוחה של המבקשת טענו כי משהודיעה האוניברסיטה כי היא אינה מתכוונת להעמיד את המבקשת לדין משמעתי, אלא לפטרה, מאותם טעמים שפורטו במכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה (נספח טו לבקשה) כעילה לפתיחה בהליכים משמעתיים, הרי שנשמט הבסיס (שלטענת המבקשת לא היה קיים גם מלכתחילה) להוצאתה הכפוייה לחופשה ויש להורות על החזרתה באופן מיידי לעבודה.

באי כח המבקשת הוסיפו וטענו כי משבחרה האוניברסיטה שלא ללכת במסלול הדין המשמעתי שבו בקשה לנקוט מלכתחילה, הרי היא מנועה כיום מלפתוח בהליך פיטורים.

בנוסף נטען לגופו של עניין כי מכח ההסכם הקיבוצי החל אין עילה לפיטורים מהנימוקים שהאוניברסיטה הציגה.
בא כח המבקשת טען כי אותן העילות ואותו הרקע העובדתי שהוביל להודעתה של האוניברסיטה בדבר פתיחת הליכים משמעתיים ולהוצאתה של המבקשת לחופשה כפוייה הם הם גם הרקע לכוונתה של האוניברסיטה לפתוח בהליך פיטורים כנגד המבקשת.

מכל מקום נטען כי גם אם יוחלט שהאוניברסיטה רשאית לפתוח בהליך של פיטורים, הרי היא איננה יכולה להמשיך ולהחזיק את המבקשת בחופשה כפוייה בתשלום וזאת משום שמשחזרה בה האוניברסיטה מהכוונה להעמידה לדין משמעתי, הוסרה גם העילה להוצאתה לחופשה, כעולה ממכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה, נספח טו' לבקשה.

6. באת כח האוניברסיטה השיבה כי אין זה מקובל לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד מי שעתיד לסיים את עבודתו מסיבות אחרות. מכאן, שאין להסיק כי אין עילה לפתוח בהליכים משמעתיים אלא שאם על הפרק עומדים פיטורים מסיבות אחרות ניתן לחסוך למבקשת את עוגמת הנפש וכן לחסוך הליכי משמעת מיותרים.

באת כח האוניברסיטה עמדה על כך שהאוניברסיטה הודיעה כבר במכתבו של המנכ"ל, נספח טו' לבקשה, כי היא מתכוונת לשקול את המשך העסקתה של המבקשת, כעולה מהפיסקה השביעית למכתב וכי אין המדובר בכוונה שנולדה רק עתה.

בנוסף טענה כי המכתב נספח טו' כולל את תיאור השתלשלות העניינים ממנה עולה כי המבקשת, בהתנהגותה, היא שהביאה להוצאתה לחופשה. בנסיבות אלו ומשלא נפגעת זכותה של המבקשת לקבלת שכר, הרי שהאוניברסיטה רשאית לחייב את המבקשת להמשיך ולשהות בחופשה, שכאמור אינה חופשה על חשבון חופשתה הצבורה של המבקשת, אלא כולה על חשבון המעביד.

באת כח האוניברסיטה הודיעה כי האוניברסיטה מתחייבת להתחיל בהליכי הפיטורים תוך 7 ימים ממועד מתן החלטת בית הדין (ובהתאם לה).

כמו כן התחייבה האוניברסיטה באופן חד צדדי כי כל החלטה שתתקבל על ידה, תודע מראש לבאי כוחה של המבקשת ותכנס לפועל פרק זמן של 5 ימים לאחר מכן, על מנת לאפשר למבקשת לפנות לבית הדין.
7. לבקשת בית הדין הגישה האוניברסיטה לתיק בית הדין עותק מההסכם הקיבוצי החל.

8. בראש ובראשונה יש להכריע בטענה שהוספה למעשה לבקשה, וזאת בעקבות הודעתה של האוניברסיטה בדבר כוונתה לפתוח בהליכי פיטורים.

המבקשת טוענת כי האוניברסיטה מנועה מלפתוח בהליכי פיטורים משבחרה לחזור בה מכוונתה, (כפי שהודעה למבקשת במכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה, נספח טו' לבקשה), לפתוח בהליך משמעתי כנגדה.

הלכה פסוקה היא כי במקרה שקיימות מספר עילות לפיטורים, וביניהן עילות מתחום המשמעת, אין חובה להעמיד את העובד בפני
בית הדין למשמעת וניתן מכח עילות אחרות, לפטר את העובד.
(ראה: ע"ע 173/99 אסתר חן נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי לג(100).

עמד על כך בית הדין הארצי לעבודה, לגבי עובד בשירות המדינה:
"ברור שיתכנו מקרים, שאותו עובד - מצויים בו השניים: אפשר להגיש נגדו תלונה לועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22 לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני ביה"ד למשמעת (סעיף 33 לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו, או שקיימת סיבה להפסקת עבודתו שכלל אינה קשורה בעובד, כגון חיסול היחידה שבה הוא עובד. במקרה כזה לא יוכל עובד לטעון, כפי שטען הילד בסיפורו של שלום עליכם ש'טוב לי כי יתום אני', לא יוכל העובד לטעון: 'כל עובד אחר במקומי אפשר היה לפטר בשל אי-התאמתו לעבודה או בשל צמצום במנגנון, ואני מוגן משום שאני חשוד בעבירות משמעת'. טענה זו, כמובן, לא תשמע".
(דב"ע לז /3-93 מדינת ישראל נ. יואל חנוכי פד"ע ט' 14 בעמוד 21).

מהמכתב נספח טו' לבקשה עולה כי החלטת מנכ"ל האוניברסיטה להעמיד את המבקשת לדין משמעתי היתה על רקע ביצוע (נטען) של עבירות משמעת חמורות, כאשר בנוסף ולאור תפקודה, התנהלותה, התנהגותה ויחסיה של המבקשת לממונים עליה הוחלט כי היא תשהה בחופשה בתשלום עד לסיום ההליכים המשמעתיים כנגדה.

במכתב פורטו טענות המופנות כלפי המבקשת בנוגע ליחסיה הן עם הממונים עליה והן עם שאר עובדי דקאנט הסטודנטים, עד כדי "חוסר אפשרות לעבודה משותפת", כך על פי הנטען.
בנוסף, במכתבו של מנכ"ל האוניברסיטה אף ניתן ביטוי לכוונתה של האוניברסיטה לשקול את המשך העסקתה של המבקשת.

ניתן לומר כי בנסיבות מסויימות טמון בעבירת משמעת גם יסוד של אי-התאמת העובד לתפקיד. מנגד, לא כל אי-התאמה לתפקיד תהא בהכרח עבירת משמעת.

בטענות שהופנו כנגד המבקשת בדבר התנהגותה, תפקודה והתנהלותה עם הממונים עליה ויתר עובדי דקנאט הסטודנטים, יש כדי להוות בסיס, לכאורה, לפתיחת הליך פיטורים מעילת "אי התאמה".

אין כמובן באמור לעיל כדי לקבוע ממצא כלשהו ולו לכאורה, בדבר נכונותן של הטענות הנטענות כנגד המבקשת, באשר טענות אלו לא נבחנו במסגרת הליך זה.

טענות אלו יבחנו במסגרת הליך הפיטורים הפריטטי כקבוע בהוראות ההסכם הקיבוצי.

טענות אלו יוכלו לעמוד גם לבחינה, אם וככל שבית הדין ידרש לכך, היה ותתקבל החלטה בדבר פיטוריה של המבקשת.

כל שנקבע במסגרת החלטתי זו היא כי האוניברסיטה אינה מנועה, א-פריורי, כטענת המבקשת, מלפתוח בהליך פיטורים כנגדה משבחרה שלא לפתוח בהליך משמעתי.

9. טענה נוספת שהועלתה מטעם המבקשת היתה כי אין בסעיף 80.2 להסכם הקיבוצי, הדן בעילות המשמשות עילות לפיטורים, עילה של אי התאמה כפי שנטען בעניינה של המבקשת.

כבר נפסק כי מקום שקיים בו הסכם קיבוצי, או אחר, המגביל פיטורים במסלול מסויים, חזקה על הצדדים כי לא הסכימו להגביל את סמכותו של המעביד לפטר במסלולים אחרים.

(דב"ע מו/13-4 מדינת ישראל נ' הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע יז 181; בג"צ 90/86 הסתדרות עובדי המדינה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(3),
318).
בענייננו, אין מחלוקת כי עילת הצמצומים נקובה באופן מפורש בסעיף 80.2.1 להסכם הקיבוצי.

באשר לעילת אי-ההתאמה, הרי שבשים לב להלכה כפי שהובאה לעיל, אינני מקבלת את הטענה כי באי ציון עילת אי ההתאמה, ככזאת, בהסכם הקיבוצי יש כדי להגביל את האוניברסיטה, כמעסיק, מלפתוח בהליך פיטורים בעילה זו.

הכל, כפוף לקיומם של הליכי הפיטורים כפי שנקבעו בהסכם הקיבוצי וכפוף לחובתה של האוניברסיטה, כמעסיק ציבורי במשמעות הרחבה ביותר, (דב"ע
שן/27-3 כרמי הראל ואח' נ' האוניברסיטה העברית ואח', עבודה ארצי כרך ג'
(1) 43) לקיים את הליך הפיטורים כדין, לרבות החובה לקיים בחינה עניינית ושיטתית טרם קבלת החלטת פיטורים. (ע"ע 351/99 אסתר מנדלברוט נ' מ"י, מפי כב' השופטת ארד, בסעיף 14 לפסק דינה).

באשר לעתירה להשיב את המבקשת לאלתר לעבודה בפועל:

10. המבקשת טענה כאמור כי הוצאתה לחופשה כפוייה היתה פועל יוצא מהחלטת מנכ"ל האוניברסיטה להעמידה לדין משמעתי וזאת עד לסיום ההליך
המשמעתי.

משלא ננקט הליך משמעתי, כך טענה, נשמט גם הבסיס להוצאתה לחופשה.

כעולה ממכתבו של פרופ' לנגהולץ, מנכ"ל האוניברסיטה, הוצאתה של המבקשת לחופשה אכן היתה על רקע העמדתה לדין משמעתי בשל ביצוע (נטען) של עבירות משמעת חמורות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שההחלטה להוציא את המבקשת לחופשה התקבלה גם על רקע תפקודה, התנהלותה והתנהגותה (הנטענים) של המבקשת.

לא ניתן איפוא לקבוע באופן כה קטגורי, כפי שטען בא כח המבקשת, כי עם חזרתה של האוניברסיטה מהחלטתה להעמיד את המבקשת לדין משמעתי נשמט באופן מוחלט הבסיס להוצאתה לחופשה.
11. מנגד, אינני מקבלת גם את טענתה הקטגורית של באת כח האוניברסיטה כי משהחופשה בה שוהה המבקשת החל מיום 24.6.03 הינה כולה על חשבון המעסיק, הרי שאין למבקשת כל עילה להלין עליה.

כבר נפסק כי אחת הזכויות של העובדים היא הזכות לעבוד.

זו אינה זכות חוקתית. זו גם אינה זכות במובן הצר של טבלת הופלד. זוהי חירות. פירוש הדבר הוא שקיימת חובה נגטיבית, לא חובה לספק עבודה, אלא חובה שלא לפגוע בזכות-חירות-זו של העובד.

הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד. שתי זכויות אלה עומדות זו לצידה של זו ואין האחת ממעיטה מרעותה.

מול זכות הקניין של המעביד לנהל את מפעלו כראות עיניו, שממנה צומחת הפררוגטיבה הניהולית שלו, עומדת חירות העובד להשתכר בכבוד ולעבוד בעבודה שיש לו בה מיומנות ושממנה הוא מפיק סיפוק והנאה, הזכות להנות מיציר כפיו.

קנה המידה לאיזון הראוי הוא קנה המידה של מידתיות.

(ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, פד"ע לו' 400 דברי כב' סגנית הנשיא, השופטת ברק, בעמ' 407, 408).

בענייננו, יש להוסיף כי האינטרס של המבקשת כי יוכרע בעניינה לאחר תקופה בת מספר חודשים שבהם היא איננה עובדת בפועל, אף הוא אינטרס שיש להביאו בעריכת מאזן האינטרסים הראוי.

12. איזון האינטרסים הנוגדים במקרה זה הביאני למסקנה כי אין ליתן בידי המבקשת את הסעד הזמני לו עתרה בדבר החזרתה לאלתר לעבודה בפועל והפסקת החופשה.

יחד עם זאת, יש מקום לתחום את המשך החופשה בזמן.

לפיכך, בשים לב להודעתה של האוניברסיטה כי הליך הפיטורים כנגד המבקשת יפתח תוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו, הרי שככל שהליכי הפיטורים לא יסתיימו תוך 30 יום ממועד פתיחתם, תהא המבקשת רשאית לשוב ולפנות לבית הדין בבקשה חוזרת בעניין זה.

מובן גם כי במסגרת הליך הפיטורים הפריטטי יוכלו הצדדים להליך להעלות ולדון בנושא המשך שהייתה של המבקשת בחופשה.

13. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת עתירתה של האוניברסיטה למחיקת הבקשה הנוכחית שבפני
בית הדין.

בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום 15 בדצמבר, 2003 (כ' בכסלו תשס"ד) בהעדר הצדדים.

מיכל לויט
, שופטת








בשא בית דין אזורי לעבודה 3018/03 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב (פורסם ב-ֽ 15/12/2003)