פסקי דין על ולדימיר גרבר | פסקי דין על מועצה אזורית גזר | פסקי דין על מנכ"ל משרד הפנים | פסקי דין על משרד הפנים |

4464/10 תעא     27/05/2010




תעא 4464/10 ולדימיר גרבר נ' מועצה אזורית גזר, מנכ"ל משרד הפנים, משרד הפנים








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



27 מאי 2010

תע"א 4464-10
ולדימיר גרבר
נ' מועצה אזורית גזר
ואח'






בפני
:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

התובע
ולדימיר גרבר
ע"י ב"כ עו"ד עופר שפיר


נגד

הנתבעים
1.מועצה אזורית גזר
ע"י ב"כ עו"ד נועה ברוק
2.מנכ"ל משרד הפנים
3.משרד הפנים
נתבעים 2 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד ליטל בן-דוד צדוק



החלטה

לפני בקשתו של מר ולדימיר גרבר
(להלן: "המבקש") שהועסק במשך כמעט 18 שנה אצל המשיבה 1 (להלן גם: "המועצה"), כעובד קבוע מן המניין בתפקיד של עובד תחזוקה. הבקשה מופנית הן כלפי המועצה והן כלפי המשיבים 3-2 (להלן יקראו יחד: "משרד הפנים
"), אשר מכוח החלטתו נסתיימה העסקתו של המבקש.

הבקשה הנתונה להכרעתי בהליך הנוכחי, היא בקשה לסעד זמני בלבד, ליתן צו המונע את פיטורי המבקש הלכה למעשה, עד שתתברר תביעתו העיקרית בה הוא עותר לבטל את פיטוריו ולהשיבו לעבודתו, לפחות עד הגיעו לגיל 70.

המבקש מלין כנגד חוקיותם של חוזרי המנכ"ל שהוציא משרד הפנים
ושמכוחם המועצה סיימה את העסקתו. כמו כן טוען המבקש כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת כנדרש על פי הדין, לא קוים לו הליך שימוע קודם לפיטורים וכי פיטוריו נגועים באפליה פסולה מחמת גיל . באשר לסעד הזמני, טוען המבקש כי עומד הוא בכל התנאים הנדרשים לצורך הענקת הסעד הזמני- כי הוכח לכאורה שבהליך פיטוריו נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אי מתן הצו עלול להסב לו נזק רב ובלתי הפיך. וכי נקיון כפיו מצדיק מתן סעד מן היושר.

המועצה טוענת כי כל פעולותיה בוצעו בהתאם להחלטת משרד הפנים
ובהיותה כפופה להנחיותיו, וכי היא עשתה כל שביכולתה על מנת להמשיך ולהאריך את תקופת עבודתו אצלה. עם זאת, טוענת המועצה כי הבקשה נגועה בשיהוי רב שעה שהמבקש ידע על פיטוריו לכל היאוחר ביום 2.2.10, והוא מצא לפנות לביה"ד רק ביום 23.3.10, סמוך לפני מועד פרישתו בפועל.

הכרעה:

משרד הפנים
טוען אף הוא לדחיית הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה. למעלה מזאת נטען כי
החלטת משרד הפנים
ניתנה בהתאם לסמכותו, הינה סבירה ומידתית ואין כל מקום להתערב זה.

הלכה פסוקה היא שביה"ד הדן בבקשה לסעד זמני, אינו קובע מסמרות, וכל מה שיאמר יפה לעניין ההליך הנוכחי בלבד. הליך זה עניינו "סעד זמני" בלבד, ובשלב הזה השיקול העיקרי הוא שיקול של מידת ה"הוכחה לכאורה" ו"מאזן הנוחיות" שבין הצדדים.

אשר לטענת השיהוי, זו דינה להידחות. הן המועצה והן משרד הפנים
למעשה לא הציגו כל מסמך כתוב שבו הודע למבקש בצורה ברורה ומפורשת על סיום העסקתו ביום 30.3.10. לפיכך, אין בידי לקבוע נחרצות כי המבקש אכן ידע באופן חד משמעי על כוונת המועצה לסיים העסקתו במועדים הנטענים על ידם.





ולגופו של עניין:

לעניין "הוכחה לכאורה": שוכנעתי כי קיימת לכאורה תשתית מספקת שיכולה להביא, בשלב זה, לביטול פיטורי המבקש. ראשית יאמר, כי שאלת חוקיותם או אי חוקיותם של הנחיות משרד הפנים
בקשר לסיום העסקתם של עובדים שעברו את גיל הפרישה, ובכללם המבקש, היא שאלה המהווה נדבך עיקרי בסכסוך שלפנינו וזו תידון ותוכרע בהליך העיקרי.

מכל מקום, בעניין תוקף סיום העסקתו של המבקש לאור טענותיו בדבר אי קיומו של הליך שימוע והעדר מתן הודעה מוקדמת כדין, ולפחות בשלב לכאורי זה, עולה כי למבקש ישנן טענות טובות, אשר כאמור ייבחנו במסגרת ההליך העיקרי בתיק.
ככל שאתייחס להשתלשלות האירועים שקדמו לתאריך סיום העסקתו של המבקש ביום 30.3.10, נראה כי אי נקיטת הליך כלשהו מצד המועצה הוא דבר פגום המלמד על אי עמידה בקריטריונים בסיסיים של "הזכות להישמע".

לכן לטעמי, קיימת "זכות לכאורה" לתביעת המבקש בקשר להיעדרו של הליך ה"שימוע" אצל מעבידו. גם אם ניתן "שימוע" אצל משרד הפנים
, הוא ניתן למועצה (נתבעת 3) ולא לתובע.

כנגד "הזכות הלכאורית" של המבקש לא הציגו, הן המועצה והן משרד הפנים
, טיעונים כלשהם באשר לנזק שעלול להיגרם למי מהם ושיש בהם כדי להצדיק אי העתרות לצו.

אם לא די בכך, שוכנעתי כי יישום ההחלטה לסיים את העסקתו של המבקש תגרום להפחתה משמעותית בהכנסתו, כך שהמבקש יימצא במצב כלכלי חסר, וכאשר סיכוייו למציאת עבודה חלופית, נוכח גילו המתקדם, הינם קטנים ביותר.




לאור הנימוקים שלעיל, הרי שבמקרה הנוכחי ובשלב זה של מתן הסעד הזמני, נוטה מאזן הנוחות לטובתו של המבקש. על כן החלטתי להורות בצו זמני על השבת התובע לעבודתו לתקופה קצובה. המבקש ישוב לתפקידו הקודם במועצה למשך תקופה של
4 חודשים החל מיום 1.6.10. כאשר בתקופה זו ינתן סיכוי לבירור התביעה העיקרית לגופה, כמו גם תינתן לעובד ההזדמנות להישמע בהליך מסודר שאליו יזומן מראש ושבו תינתן לו מלוא ההזדמנות להשמיע טענותיו.

בקביעתי זו, באה לידי מיצוי בקשתו של המבקש בסעד הזמני, בשים לב כי לא נקבעה קביעה כלשהי באשר לתקפות ההחלטה המהותית לסיים העסקתו של התובע, אשר תוכרע במסגרת ההליך העיקרי ולאחר הבאת מלוא הראיות בעניין.

אכן, סעד של אכיפה הינו סעד קשה וניתן ככלל ביד קמוצה ובמסורה. אולם, בהתחשב בתקופת העסקתו של המבקש במועצה, בהתנהלות הרשות עימו עובר לסיום העסקתו, ובהתחשב בשיקולי "מאזן הנוחות" הנוטים לטובת המבקש, אני סבור כי זהו הסעד הנכון לתיתו בנסיבות העניין.

סוף דבר
:

המבקש ישוב לעבודתו במועצה החל מיום 1.6.10 ועד ליום 1.10.10 (תקופה של ארבעה חודשים) או עד להכרעה בהליך העיקרי, לפי המוקדם. כל זאת מבלי לקבוע דבר באשר לחוקיות ההנחיות שניתנו על ידי משרד הפנים
, קביעה אשר אינה מתחייבת לאור אופיו של ההליך הנוכחי והרציונל שבו.







כדי לזרז את הדיון בהליך העיקרי, אני מורה כבר עתה על הגשת כתב הגנה לכל היאוחר עד 30/6/10, וצו גילוי מסמכים הדדי עד 15/7/10.

תצהירי התובע בהליך העיקרי יוגשו עד ליום 10.8.10, ותצהירי הנתבעים באותו ההליך יוגשו עד ליום
10.9.10.
הפגרה לא תעצור את מניין המועדים.

הוכחות הצדדים (חקירה של 20 דק' לכל עד, אלא אם יתיר ביה"ד אחרת בבקשה פרטנית), ביום
19/9/10
בשעה
9:00 – 13:00.

הנתבעים 1 ו- 3 ישלמו לתובע סכום כולל של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד בקשר לדיון בסעד הזמני, וללא קשר עם תוצאות המשפט.


ניתן היום,
י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.











תעא בית דין אזורי לעבודה 4464/10 ולדימיר גרבר נ' מועצה אזורית גזר, מנכ"ל משרד הפנים, משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 27/05/2010)