פסקי דין על ולדיסלב אלברט | פסקי דין על אנקר עוזי בע"מ

16718-06/09 תק     30/05/2010




תק 16718-06/09 ולדיסלב אלברט נ' אנקר עוזי בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



30 מאי 2010

ת"ק 16718-06-09 אלברט נ' אנקר עוזי בע"מ






בפני

כב' השופטת
יעל קלוגמן


תובע

ולדיסלב אלברט


נגד


נתבעת

אנקר עוזי בע"מ




פסק דין


1.
הנתבעת הזמינה אצל התובע עבודות אינסטלציה עבור שני קוטג'ים שבנתה. מוסכם כי על פי ההסכם בין הצדדים, נכללו החומרים במחיר. עוד מוסכם כי היה בין הצדדים הסדר ולפיו הנתבעת רכשה את החומרים אצל חב' אקסלרוד, ובהתחשבנות ביניהם היה על התובע לזכות אותה ממחירם. מוסכמה נוספת: הנתבעת שילמה לתובע 14,000 ₪ על חשבון העבודות.

2.
בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות, ללא הצדקה, לפני סיום העבודות במלואן, ועל כן עליה לשלם לתובע את מלוא המחיר עבור העבודות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע הוא שהזניח את העבודה באתר שלה ויצר עיכובים בעבודה, באופן ששיבש את לוח הזמנים של
שרשרת הפעולות הדרושות באתר הבנייה וגרם לנתבעת נזקים ואף תלונות מצד רוכשי הדירות ממנה, הכל כמפורט בכתב ההגנה.

הנתבעת טוענת כי היא נאלצה להשלים את עבודות האינסטלציה באמצעות קבלן אחר, חב' אופל מערכות אינסטלציה, בעלות גבוהה יותר, וזה נזק נוסף שנגרם לה.

בכתב ההגנה מובא פירוט של פרטי העבודות, אשר התובע לא השלים, ושל פרטי ההתחשבנות, לרבות בגין חומרים, כפי שהנתבעת טוענת להם.

3.
מטעם התובע העיד מר אמיל סמרן, שניהל מטעמו את הפרוייקט שבו מדובר. מר סמרן אישר למעשה כי אותה עת היה לו לקוח גדול אחר שדרש ממנו לסיים את העבודות באתר שלו וכן אישר כי לא סיים באופן מלא את העבודות שהזמינה הנתבעת אצל התובע.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעניין השלבים שעד אליהם הושלמו פרטי העבודות ובפרטים נוספים של ההתחשבנות ביניהם, כפי שפורט בכתבי הטענות ובעדויותיהם של הצדדים בביהמ"ש.

4.
ככל שמדובר במחלוקת לגבי השלב שעד אליו הגיעו העבודות (ראו בעמ' 5 - 6 לפר'), נטל הראייה הוא על התובע: להראות כי השלים את העבודות עד השלב שהוא טוען לו (למשל: כי ביצע 10 נקודות למזגנים, ולא 8, כטענת הנתבע; ודוגמאות כיוצ"ב).

התובע לא עמד בנטל זה. הוא לא הציג יומני עבודה, תצלומים מתוארכים או מסמכים אחרים להוכחת טענות אלה ולא הפריך את גירסת הנתבעת ולפיה בוצעו, מתוך העבודות שבמחלוקת, השלבים כפי שמנהל הנתבעת טען, ולא כפי שטען מר סמרן מטעם התובע.

לגבי החזר שמגיע לנתבעת בגין חומרי בנייה, שהיא רכשה מחב' אקסלרוד והיתה זכאית לקיזוז מחירם מעלות ההזמנה - אישר מר סמרן (בעמ' 7 לפר'), כי הנטען בעניין זה בכתב ההגנה מקובל עליו. בכך יצאה הנתבעת ידי חובתה להוכיח טענה זו, שהיא טענת קיזוז, לנוכח הודאת בעל דין לגביה, מצד התובע. מר סמרן טען אמנם כי התובע לא השתמש בכל החומרים שנרכשו אצל חב' אקסלרוד אלא החזיר חלק מהם, ויש להפחית עלותם של חומרים אלה מהזיכוי שמגיע לנתבעת, אולם מנהל הנתבעת טען כי על פי המסמכים שבידי התובע אינו יכול לדעת באיזה החזר של חומרים מדובר ואינו מאשר שיוכם של חומרים אלה דווקא לאתר הבנייה של הנתבעת. גם בעניין זה נטל הראייה הוא על התובע, כיוון שמדובר בטענת קיזוז-על-קיזוז, מתוך סכום הקיזוז אשר אין מחלוקת שמגיע לנתבעת; אך התובע לא הרים את נטל הראייה שעליו.

לגבי מרכיב התביעה שעניינו עבודה של טרקטור במשך יום וחצי מתוך שלושה ימים: מנהל הנתבעת אישר כי גם הנתבעת הזמינה עבודות אצל אותו בעל טרקטור, אך טען כי זו היתה הזמנה נפרדת של הנתבעת, אשר בגינה הוצאה חשבונית וקבלה בנפרד; בעוד שהקבלה שניתנה לתובע עבור שלושה ימי עבודת מחפרון (המוצג ת/ 1) משקפת רק עבודה שהוזמנה על ידי התובע, לרבות באתר של הנתבעת, אך מדובר בעבודה שהתובע היה צריך לבצע באתר הנתבעת על פי ההסכם ביניהם, ואין מדובר בהזמנה "פרטית" של הנתבעת, שחורגת מהעבודות המוסכמות של התובע אצלה. גם במחלוקת זו, נטל הראייה על התובע, והוא לא הרים אותו.

בסעיף 9 ב' לכתב התביעה נתבע החזר של 901 ₪ בגין טעות חשבונאית שלא הוסברה, אך בדיון בביהמ"ש הבהיר מר סמרן כי מרכיב זה של התביעה הוא שגוי, ויש למחקו.

על פי החשבון שערכה הנתבעת בכתב ההגנה, הרי תוצאת ההתחשבנות בין הצדדים היא יתרת-סכום לזכות הנתבעת, אולם הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד.

לאחר הגשת התביעה ניסו הצדדים - במסגרת הליך גישור ומגעים ביניהם - ליישב את פרטי ההתחשבנות שבמחלוקת, אך הגיעו להסכמה רק בעניין אחד: כי מגיע לתובע תשלום בגין בריכה נוספת, בקוטר 80, שלא נזקפה לזכותו על ידי הנתבעת. עלותה של בריכה זו -
1,080 ש"ח, לפני מע"מ. בעניין זה יש הודאת בעל דין מצד מנהל הנתבעת (בעמ' 6 לפר').

5.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, מסקנתי היא כי טענות ההגנה המפורטות של הנתבעת, לגופם של פרטי ההתחשבנות, לא הופרכו על ידי התובע, והתובע לא הרים את נטל ההוכחה שעליו.

הפריט היחיד, שלגביו עלה כי התובע זכאי לתשלום בגינו, וזאת על פי הודאת בעל דין מצד הנתבעת, הוא הבריכה שצויינה לעיל.

6.
בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1,080 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.8.08 (מועד רלבנטי לעבודות, על פי הקבלה ת/ 1), ועד לתשלום בפועל.

איני עושה צו להוצאות, כיוון שהתביעה לא נדחתה במלואה. אמנם הפריט היחיד שלגביו פסקתי תשלום לזכות התובע היה בהסכמה, וערכו קטן, ביחס לסכום התביעה. אך למרות ההסכמה, לא שולם פריט זה לתובע טרם הישיבה השנייה בתיק (ניתן להניח כי הצדדים המתינו לתוצאות הדיון בתביעה לגופה). מדובר במחלוקת-אמת בדבר פרטי ההתחשבנות, שהוכרעה בסופו של דבר על פי כללי נטל הראייה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

7.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום,
י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 16718-06/09 ולדיסלב אלברט נ' אנקר עוזי בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/05/2010)