פסקי דין על קטי פוטידי בת נוגזר

3195/04 בש     26/02/2004




בש 3195/04 מדינת ישראל נ' קטי פוטידי בת נוגזר




18
בתי המשפט

בש 003195/04
בית משפט מחוזי חיפה
בתיק עיקרי: 1015/04

26/02/2004
תאריך:
כב' השופט יצחק עמית

בפני
:
המבקשת
מדינת ישראל

בעניין:

- נ ג ד -
קטי פוטידי בת נוגזר
ת"ז 304300262

המשיבה
דרוביצקי
ע"י ב"כ עו"ד
ב"כ המבקשת עו"ד נבון

ב"כ המשיבה עו"ד דרוביצקי

המשיבה באמצעות הליווי
נוכחים:

החלטה

בקשה למעצר המשיבה עד תום ההליכים.

1. כנגד המשיבה הוגש ביום 25.1.2004 כתב אישום המייחס לה עבירה של רצח לפי סעיף 300(א) (2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")

בד בבד, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבה בעילה של מסוכנות.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת התגוררה בשכנות לאחד בשם דוד גרץ, יליד 1941 (להלן:"המנוח"). ביום 27.12.2003, בשעות הבוקר, הגיעה המשיבה לדירת המנוח, ובעקבות ויכוח שפרץ ביניהם הכתה את המנוח באמצעות מקל הליכה מספר רב של פעמים בראשו ובאברי גוף אחרים, ובכך גרמה למותו.

2. שלושה שלבים על בית המשפט לעבור בדרכו בדונו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, והדברים ידועים ולא אאריך. תחילה, על בית המשפט לבחון אם יש "ראיות לכאורה" בחומר החקירה, לאחר מכן עליו לבחון את עילת המעצר, ולאחר שצלח שתי משוכות אלו, יש לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה.

נקדים ונאמר כי בעבירה של רצח, מלכת העבירות, קמה מאליה עילת מעצר נוכח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

לעניין טיב הראיות בשלב מעצר עד תום ההליכים, הורנו בית המשפט העליון הלכה, בהרכב מורחב, בבש"פ 8075/95 שלמה זאדה נ. מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 133. בקליפת אגוז, על בית המשפט לבחון אם קיים בחומר הראיות פוטנציאל הרשעתי. שלב המעצר עד תום ההליכים, אינו מהווה "חזרה גנרלית" לקראת המשפט. בשלב זה, אין לבית המשפט אלא מה שנגד עיניו, קרי, חומר החקירה, והשאלה היא, אם יש בחומר הראיות - טרם עבר עיבוד במהלך המשפט וטרם נבחן במסננת החקירות הנגדיות - פוטנציאל, שבסופו של יום, יביא לביסוס אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

במקרה שלפנינו, אין מחלוקת על כך שהמשיבה גרמה למותו של המנוח בכך שהכתה אותו פעמים רבות. המחלוקת מתמקדת בגרסתה של המשיבה כי עשתה את שעשתה מתוך הגנה עצמית. נעמוד אפוא על העובדות שיש בהן כדי להשליך על נקודת המחלוקת.

3. המשיבה מתגוררת יחד עם אמה בדירה סמוכה לדירתו של המנוח, שהיה אדם ערירי ונכה, שסבל מעקמת, בן 62 במותו. במסגרת יחסי השכנות, המשיבה ואמה היו מביאים מדי יום אוכל מבושל למנוח, וכך נהגו משך השנתיים-שלוש האחרונות. עוד סיפרה המשיבה, כי היה מספר מועט של מקרים, כארבע פעמים, שנכנסה לדירתו של המנוח כדי להתקשר משם, כאשר הטלפון בדירתה או במכשיר הסלולרי שלה, היה מנותק משיחות יוצאות.

המשיבה היא שהתקשרה למשטרה לאחר האירוע, בשעה 09:37, ודיווחה כי השכן ניסה לאנוס אותה ולהרוג אותה, כי הרביצה לו, וכעת הוא שוכב מעולף בדירה דלת לידה. המשיבה ביקשה כי יגיעו אליה במהירות אחרת תתאבד ותתלה את עצמה. הדיווח נעשה בקול רגוע, והמשיבה אף סיפרה בהודעה זו שנאנסה בצעירותה ולא האמינו לה (הודעתה של מקבלת השיחה, נטליה קוסינוב מיום 28.12.2003).

בשעה 09:51 התקשרה המשיבה פעם נוספת למשטרה (ראה דו"ח אירועים קודי קריאה לארוע) והפעם נרשם כי המשיבה נשמעה נסערת והשיחה נותקה.

4. המבקשת הצביעה על מספר המכות שספג המנוח ואשר גרמו למותו. מדו"ח הפתולוג עולה כי המנוח הוכה לפחות 4 פעמים בראשו ועוד נמצאו כ-13 חבלות בגפיים העליונים, המתיישבים עם "פצעי הגנה" ועוד כ-8 חבלות ישירות בגפיים העליונות. סה"כ - 25 חבלות.

ככל שירדתי לסוף דעתה של המבקשת, היא סבורה כי המניע למעשה היה דרישה של המבקשת מהמנוח לתת לה כסף.

לעניין זה, הצביעה המבקשת על עדותו של שכן המתגורר קומה מעל דירותיהם של המשיבה והמנוח, שטען כי שמע את המשיבה צועקת על המנוח "תן לי כסף" והמנוח משיב "אין לי כסף". השכן טען כי לדעתו כל השכנים שמעו את הצעקות, אך סירב למסור הודעה במשטרה, ודבריו הוקלטו ללא ידיעתו על ידי החוקר פואד מועדי (ראה תמליל מיום 5.1.2004).

לטענת הסניגור, אותו שכן לא מסר הודעה, ולא יכול היה לשמוע מדירתו את חילופי הדברים והצעקות. המשיבה, בהודעתה מיום 12.1.2004, הכחישה בתוקף את הדברים באומרה "זה לא יכול להיות דבר כזה בכלל. לא נברא דבר כזה אני פשוט בהלם, איך בן אדם יכול להגיד דבר כזה כשלא היה". בהמשך, בתשובה לשאלה, אמרה כי היא מסוכסכת עם השכנים בקומה מעליה.

נציין כי שכנים נוספים שנחקרו ומסרו הודעה, טענו שלא שמעו את הצעקות.

עוד בהקשר הכספי, נספר כי אחיו של המנוח טען שהמנוח החזיק בדירתו בכסף מזומן בסכום של כ-200,000 ₪ וסכום זה נעלם. אציין כי בהודעתו הראשונה היה האח מסוייג, ואמר שהוא סבור כי המנוח החזיק בדירה את כספי הירושה של אביהם, אך בהודעתו השניה מיום 1.1.2004, בעקבות חיפוש שנערך בדירה, כבר ידע לתאר שהכסף הוחזק בתיק עור ישן בצבע חום.

לא למותר לציין כי בחיפוש שנערך בדירתה של המשיבה לא נמצא כסף.

המשיבה טענה כי הותקפה על ידי המנוח במקל, והמבקשת הצביעה על כך שלפי חוות דעת הרופא שבדק אותה במכון הפתלוגי, המכות על גבה לא נגרמו ממקל. אלא שקריאה זהירה של חוות הדעת מעלה כי טענתה של המשיבה לא נשללה לחלוטין. על פי ממצאי הבדיקה, בגוו ובגפיים של המשיבה נמצאו דימומים תת עוריים, פצעי שפשוף ושריטה שנגרמו

בחלקם מחבלות קהות, והשורה התחתונה היא: "אין לשלול את עיקרי גרסת המתלוננת, אם כי לא נמצאו סימני חבלה אופייניים למכות באמצעות מקל".

5. כאמור, המשיבה טענה שהתגוננה מפני המנוח.

מהודעותיה של המשיבה עולה כי המנוח נעל את הדלת לפני שתקף אותה, ולאחר שהכתה בו עד זוב דם, חיפשה בדירה את המפתח לדלת הכניסה, ולאחר מכן חיפשה ומצאה את המפתח על גופו של המנוח. המשיבה פתחה את הדלת, נעלה אותה מבחוץ, חזרה לדירתה והתקשרה למשטרה.

נביא להלן מקצת הדברים, על מנת להתרשם מהאופן בו הציגה המשיבה את האירוע, ומדרך התנהגותה (אציין כי המשיבה סיפרה כי לאחר שנמלטתה לדירתה, שתתה כוס וודקה).

וכך סיפרה המשיבה בחקירתה הראשונה, שעות מספר לאחר האירוע (הודעה מיום 27.12.2003 שעה 14:25):

""..אני הגנתי על עצמי ועל הכבוד שלי. אני לא אתן לגבר אף פעם לגעת בי. אני לא מאחלת למשפחה שלך לעבור דבר כזה ולא לבן אדם בכלל להרגיש מה שעברתי. אני חזקה ולא רוצה לדבר...
ש. האם דוד נגע בך ?
ת. אני אמרתי, אני לא רוצה לדבר על זה.. .
ש. האם נגע בך במקומות אנטימיים או ניסה?
ת. נגע.
ש. האם ניסה או הפשיט אותך?
ת. אני לא עונה על שאלות כאלה. מי אתה בשבילי שאני אענה על שאלות כאלה. מה אתה נורמלי. אולי תגיד לי עם מי שכבתי. אתה נכנס לחיים הפרטיים שלי.
ש. אני מסביר לך שזו חקירה משטרתית ואני אמור לדעת מה קרה במדוייק בבית של דוד כדי להגיע לחקר האמת.
ת. הוא בן אדם מבוגר ממני והוא מסכן. אני לא מתארת לעצמי שאגיד דברים כאלה. קשה לי להסביר את זה.... הוא השתמש בכח נגדי ולא מוכנה לפרט.
ש. האם דוד הרביץ לך?
ת. כמו שאתה רואה. מה אתה לא רואה בפני
ם שלי. נפוח הפנים שלי גם בן אדם עוור יכול לראות את זה.
ש. אני רואה שריטות בלחי ימין מתחת לעין שלך. מי עשה את זה?
ת. הבן אדם הזה שהרביץ לי שקוראים לו דוד. אני הגנתי על עצמי...
ש. האם שתית משקה חריף היום?
ת. היום שתיתי דם ואכלתי חולדה ונהניתי מאוד (צוחקת)..
ש. האם את מוכנה להוביל את המשטרה ולהראות כיצד הרבצת לדוד ולהצביע על הכלי שבו הרבצת לו?
ת. לא מוכנה. כי אני לא רוצה לעבור את זה לא רוצה להרגיש את זה על הבשר שלי על הכאב שעברתי...
ש. הוא אי פעם ניסה לגעת בך.
ת. הוא תמיד צחק איתי. יש לו תמונות בבית של פלייבוי ואני אמרתי לו אתה לא מתבייש בגיל שלך לשים את התמונות האלה. הוא התנהג אלי כל הזמן כמו הבת שלו הוא לא נגע בי אף פעם, אבל הוא רמז. הוא היה אומר מה אני זקן אף אחד לא רוצה אותי... לא האמנתי ולא ציפיתי שזה יקרה תמיד התיחסתי אליו כאבא. .
ש. איך את מגדירה את ההתנהגות שלו היום?
ת. זו התנהגות של בן אדם לא נורמלי... היו לפעמים כאלה שטויות שהוא דיבר אבל בחיים לא ציפיתי שבן אדם יתנהג אלי ככה ולא קבלתי את זה... הוא דיבר ועשה היום, אני הגנתי על עצמי אני לא רוצה לדבר יותר קשה לי מאד. ..
ש. האם את מוכנה לבדיקה בבית חולים (בדיקה גיניקולוגית).
ת. הוא לא הספיק לעשות את זה כי אני הרבצתי לו.
ש. אחרי ששמעת כי דוד נפטר מה יש לך להגיד.
ת. אני לא מעכלת את זה אני בשוק.. אני לא הרבצתי לו כל כך הרבה, נתתי עם המקל כמו סטירה, בחיים לא הייתי מעכלת אם הייתי מסוגלת, אני זבוב לא הורגת.
ש. היכן הרבצת לו בדיוק במקל?
ת. בפני
ם בראש ואני זוכרת שהבאתי לו חזק עם כל הכח שלי ונשבר המקל לחצי..
ש. אחרי שהרבצת לו מה הוא עשה ?
ת. לקח חצי מקל והתחיל לרדוף אחרי בבית ואני יצאתי מהר..

בחקירתה יומיים לאחר מכן, מסרה המשיבה גרסה מפורטת יותר, ולפיה, כאשר באה להביא למנוח קערת מרק, יצא המנוח מהחדר והכה אותה בגב עם המקל. לטענתה, נדף מהמנוח ריח של אלכוהול, והתפתח מאבק ביניהם, במהלכו חיפשה את המפתח לדירה, מאחר והמנוח נעל את הדלת. לאחר מכן חזר המנוח עם מקל נוסף והכה אותה ואז חטפה ממנו את המקל והרביצה בראשו. לאחר מכן חיפשה בדירה את המפתח לדלת הכניסה, ולאחר מכן חיפשה על גופו של המנוח, בעוד הוא יושב וזב דם. משמצאה את המפתח, יצאה ונעלה את הדלת. באותו שלב ראתה כי המנוח קם ו"אני לא הרגתי אותו אני יודעת שראיתי אותו חי בזמן שעזבתי אותו וזהו".

המשיבה חזרה לדירתה ומשם התקשרה למשטרה "כדי שלא יברח". בתשובה לשאלה אם המנוח הציע לה משהו מיני, השיבה כי אינה זוכרת, אך סיפרה כי המנוח הוריד את הכפתורים של החולצה שלו וקרע לה את החזיה וניסה להוריד את החולצה. עוד סיפרה בחקירתה כי ספרה לאמה שחודשיים-שלושה לפני המקרה, דוד הציע לה כסף כדי שתעשה לו מסאז' אך היא סירבה.

כאמור, אין חולק כי המשיבה ספגה מהלומות ומכות בכל חלקי גופה, כפי שניתן לחזות מהצילומים.

6. בנוסף לגרסתה של המשיבה, יש ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד על ויכוח שפרץ בין המשיבה לבין המנוח.

המשיבה התקשרה ביום האירוע בשעה 08:31, בטעות, למספר טלפון של פלוני בשם סרגי, המתגורר בבאר שבע, ושאין לו כל קשר למשיבה או למנוח. אותו סרגי מסר כי המשיבה
השאירה לו הודעה במשיבון. בהודעה שהוקלטה בתא הקולי, נשמעת שיחה שהתנהלה בשפה הרוסית, בין המשיבה למנוח. השיחה תומללה ותורגמה, אך משברי המילים והמשפטים הספורים קשה להבין מה אירע ומה דובר בין המשיבה למנוח. כך, נשמעת המשיבה אומרת: "אני שיקרתי לך במשהו? בייבי... אל תישכח דוד.. דוד... חולה בראש, חולה בראש".

למשיבה ידיד בשם פבל אליו התקשרה בסביבות השעה 09:00 של יום האירוע, מדירתו של המנוח. בהודעתו מיום 29.12.2003, ספר פבל שהמשיבה הציעה לו להפגש וברקע הוא שמע מישהו מדבר עם המשיבה והיא עונה לו וצועקת עליו שישתוק, וכי לפי הצורה שדיברה אליו הבין שהמנוח ניסה להתחיל איתה: "לא ניתן היה להבין מרחוק מה הזקן אומר או עושה, לפי הצורה שקטיה צעקה עליו הבנתי מקטיה וגם אמרה לי שהזקן מנסה להתחיל איתה" (עמ' 2 להודעה שורות 16-18).

כעבור דקות התקשר פבל חזרה אל המשיבה ואז אמרה לו, כשהיא נשמעת המומה "אני כולי בדם.. אני כולי דם כי הרגתי את הזקן". באותה עת, כבר שמע את אחייניתה של המשיבה ברקע, ושמע את השוטרים שהגיעו בעקבות קריאתה של המשיבה, כשהם מנסים להיכנס לדירתה של המשיבה.

בהודעתו השנייה מיום 4.1.2004 הוסיף פבל ששמע את המשיבה "מדברת עם הזקן בטון כאילו שהם רבים ושמעתי שהיא אומרת לו תעזוב אותי" (עמ' 1 שורות 14-16).

7. חיזוק לגרסתה של המשיבה, ניתן למצוא בעדותה של אמה ואחותה.

למשיבה אחות בשם סופיה (מאותה אם אך לא מאותו אב) שאף היא מתגוררת באותו בניין ובאותה קומה, ביחד עם הסבתא. סופיה סיפרה בחקירתה כי המנוח היה "איש לא מזיק אבל היה שותה ודקה" וכי המשיבה נהגה להביא לו אוכל מבושל, להניח בדירתו ולצאת. סופיה הגיעה לדירתה אחרי האירוע, ואז סיפרה לה המשיבה כי המנוח ניסה לתקוף אותה.

אמה של המשיבה סיפרה בחקירתה כי הם היו שכנים טובים למנוח, והיו מביאים לו מדי יום ארוחת צהרים. היא עצמה נמנעה מלהיכנס לדירתו של המנוח בשל הריח הלא נעים ששרר בדירה, אך בתה-המשיבה, שריחמה על המנוח, הייתה נכנסת אליו ומביאה לו אוכל ולפעמים מנקה גם את הדירה. המנוח היה נוהג לשתות הרבה אלכוהול (עמ' 2 להודעתה מיום 29.12.2003 שורה 9 ועמ' 5 שורה 9).

[במאמר מוסגר נציין כי יש ראיות נוספות המעידות על הרגלי השתיה של המנוח. כך, גם השכן שטען כי שמע את המשיבה דורשת כסף מהמנוח, סיפר שהלה היה נוהג לשתות וודקה. בניתוח לאחר המוות שנערך למנוח, נמצאו בגופו 42 מ"ג אלכוהול].

ביום האירוע, יצאה האם לעבודתה לפני השעה שמונה. כעבור זמן, התקשרה אליה בתה-המשיבה לפלאפון וביקשה שתמסור לה מהר את המספר הטלפון של פבל, כי המספר שלו נמצא בפלפון שלה (של המשיבה) אך היא נמצאת בדירה של דוד (ראה גם הודעתה של האם מיום 6.1.2004).

כעבור זמן התקשרה אליה בתה סופיה וסיפרה לה שהמשיבה כבר במשטרה מאחר והרגה את דוד. סופיה ספרה לה שהמשיבה ספרה כי דוד ניסה לשכב איתה והיא הכתה בו.

אמה של המשיבה אישרה כי שמעה מבתה שהמנוח הציע לה פעם לעשות לו מסג' תמורת כסף.

8. המנוח הוכה בראשו ארבע פעמים, וככל הנראה, אלו היו המכות הקטלניות. לכך יש להוסיף את המספר הרב של חבלות שנתגלו גם בגפיו העליונות, עובדה שיש בה כדי להקשות על טענת ההגנה העצמית שהעלתה המשיבה.

סעיף 34 טז לחוק העונשין, שעניינו הסייג של הגנה עצמית, קובע כי הסייג לא יחול "כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה" ולעניין הסבירות, ראה, לדוגמה, ע"פ 4785/90 ג'בארין נ. מדינת ישראל
, פ"ד מט(3) 221, 228.

בשלב זה, טרם נשמעו הראיות, לא ניתן לקבוע כי המשיבה עומדת בשלושת היסודות של ההגנה העצמית והם: דרישת הנחיצות, המיידיות והפרופורציה - ב. סנג'רו "הגנה עצמית במשפט הפלילי" (נבו, 2000). ככלל, טענת הגנה עצמית, ראוי שתתברר בתיק לגופו - בש"פ 6304/02 איסקוב נ. מדינת ישראל
, דינים סב 131. עם זאת, ולהבדיל מהמקרה שם, במקרה שלפנינו לא מדובר בשימוש באקדח, אף לא בסכין, אלא בחפץ שנזדמן לידיה של המשיבה במהלך מה שנחזה כמאבק במנוח.

בחומר הראיות, עליו עמדתי באריכות לעיל, יש כדי לחזק את גרסתה של המשיבה כי הותקפה על ידי המנוח. נחזור ונזכיר כי הייתה זו המשיבה שהתקשרה מייד למשטרה עם צאתה מדירתו של המנוח, וגרסתה הייתה עקבית לכל אורך הדרך, ונתמכה בראיות של עדים אחרים, ששמעו את המשיבה עובר לאחר האירוע ובסמוך אליו. בכך יש כדי להחליש את ראיות התביעה בדבר מעשה רצח בדרגה של כוונה תחילה, והלכה פסוקה היא שיש קשר בין עוצמת הראיות לנטיית בית המשפט לאשר חלופת מעצר - בש"פ 5280/02 מירופולסקי נ. מדינת ישראל
, פ"ד נו(5) 337.

לא נעלם מעיני כי שחרור נאשם ברצח לחלופת מעצר, אינו שכיח. כך, בבש"פ 5222/97 פטשניק נ. מדינת ישראל
, פ"ד נא(4) 702, הורה בית המשפט על שחרורו של נאשם קשיש שדקר את אשתו כ-60 דקירות בכל חלקי גופה, למרות שהגיע למסקנה כי הוא מסוכן לציבור, וזאת בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם.

בבש"פ 6506/03 צרפתי נ. מדינת ישראל
(לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת דורנר ביום 31.7.2003) הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר של נאשם ברצח, שאין חולק כי דקר אדם למוות במהלך קטטה, מאחר "ולעת הזאת לא ניתן לשלול את גרסת העורר כי הסכין הזדמנה לו בדרך מקרה, במקום האירוע שהיה סמוך למסעדה". הזכרתי החלטה זו, על מנת לומר כי המקרה שלפנינו, הוא גבולי בהרבה מאותו מקרה, שם התלבטות בית המשפט על פי חומר הראיות שבפני
ו, הייתה בין רצח לבין הריגה.

במקרה שלפנינו, מדובר במשיבה שקשים ורעים היו שני חייה. המשיבה נולדה ברוסיה ועוד בילדותה, אושפזה לתקופה ממושכת בבית חולים בעקבות אסון צ'רנוביל. המשיבה עברה טראומה מינית קשה בילדותה ואף חוותה מספר נסיונות אובדניים (ראה בהודעת האם). על פניו נראה כי בסיטואציה המאוד מסויימת שנוצרה בדירתו של המנוח, המשיבה איבדה את עשתונותיה. מכל אלו, אין להסיק בהכרח על מסוכנותה של המשיבה לציבור.

9. עם זאת, בבואי להחליט אם ראוי לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר, מצאתי עצמי מתלבט בשל שתיים:

מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה כי יכולתה של המשיבה להתמודד עם מצבי דחק מוגבלת, ולכן היא זקוקה לתמיכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית אחת לשבועיים (טיפול שלא ניתן לה אלא לאחר התערבותו של בית המשפט בעקבות פניית הסניגור).

גם החלופה שהוצעה, אינה מלהיבה. הסניגור המלומד הציע כי המשיבה תשהה במעצר בית בביתה, תחת השגחת אמה ואחותה, אך בהתחשב בכך שחלק מהשכנים בבניין הם עדי תביעה, איני סבור בשלב זה כי מדובר בחלופה ראויה.

על מנת שתהיה בפני
תמונה מלאה לצורך קבלת החלטה על חלופת מעצר אפשרית, אני סבור כי ראוי לקבל תסקיר מעצר בעניינה של המשיבה, ובמקביל, יבחן הסניגור אם יש בידו להציע חלופת מעצר טובה יותר.

10. אשר על כן, אני מורה לקצין המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינה של המשיבה ולצורך זה, יהא קצין המבחן רשאי להסתייע גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית וליצור קשר עם הפסיכיאטר.

נדחה להמשך ליום 11.3.2004 שעה 9.30. עד לאותו מועד ועד להחלטה אחרת, תישאר המשיבה במעצר.

קצין המבחן מתבקש להכין תסקיר עד לאותו מועד.

למזכירות: לשלוח לקצין המבחן.

הליווי ידאג להבאת המשיבה לאותו מועד.

ניתנה היום ד' באדר, תשס"ד (26 בפברואר 2004) במעמד ב"כ המבקשת, עו"ד נבון
, המשיבה ובא כחה עו"ד דרוביצקי
.

י. עמית, שופט








בש בית משפט מחוזי 3195/04 מדינת ישראל נ' קטי פוטידי בת נוגזר (פורסם ב-ֽ 26/02/2004)