פסקי דין על ישראלה חסון-רביקוביץ | פסקי דין על 3m ישראל בע"מ

7715/03 תעא     02/06/2010




תעא 7715/03 ישראלה חסון-רביקוביץ נ' 3m ישראל בע"מ






בפני

כב' השופטת ורדה סאמט

נ.צ. (ע') מר עמוס וייל
התובעת

ישראלה חסון-רביקוביץ
נגד
הנתבעת

3m ישראל בע"מ
פ ס ק – ד י ן

1. עניינה של התובענה בשאלת חוקיות פיטורי התובעת מעבודתה בנתבעת וזכאותה לסעדים בגין פיטורים שלא כדין על רקע מין והורות ותוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"). כן עותרת התובעת להשלמת פיצויי פיטורין, תוך הכללת רכיב "אחזקת רכב" ששולם לה כסכום קבוע מידי חודש בחודשו, בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
2. בכתב ההגנה נטען כי התביעה מכח חוק שוויון הזדמנויות התיישנה; לגופו של עניין נטען כי פיטורי התובעת נעשו כדין בשל כשלים חמורים שנתגלו בתפקודה; ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה בעקבות ממצאים חמורים שנתגלו בקשר לעבודת התובעת, במהלך חופשת הלידה שלה, ולאחר בחינה יסודית של הממצאים; לתובעת נערכו מספר פגישות עם נציגי הנתבעת בנוגע להחלטה לסיים את עבודתה, במהלכן ניתנה לה הזדמנות מלאה להציג את טענותיה; הנתבעת מעסיקה נשים ואימהות רבות ולא היה כל קשר בין ההחלטה על פיטורי התובעת לבין היותה אם; רכיב "אחזקת רכב" שולם לתובעת כהחזר לכיסוי הוצאות הרכב בפועל ולפיכך אין לכלול רכיב זה בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.
מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר דרור גלעדי, אשר הועסק בעבר כחשב בנתבעת (להלן: "מר גלעדי") ותצהיר של גב' דליה ישראל אשר הועסקה בעבר במחלקת שירות לקוחות ומחלקת מכירות של הנתבעת (להלן: "גב' ישראל").
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר קובי צבן, אשר במועדים הרלוונטים שימש כמנהל כספים, לוגיסטיקה ומערכות מידע בנתבעת (להלן: "מר צבן"), גב' תאיר אלון, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "גב' אלון"), מר מייקל יפה, המשמש כאחראי גביה ואשראי בנתבעת החל משנת 2002 (להלן: "מר יפה") ומר אבי גנון, מנהל חשבונות חיצוני של הנתבעת (להלן: "מר גנון").
ביום 7/6/07 נגבתה עדותו של מר צבן בהליך של עדות מוקדמת.
דיון והכרעה
4. הנתבעת הינה חברה פרטית, העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרים לתחום התעשייתי, רפואי, אלקטרוניקה, חשמל ותקשורת.
5. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד אחראית אשראי וגביה, החל מיום 1/11/98 עד לפיטוריה ביום 18/12/02, ובהתאם להסכם עבודה שנחתם בין הצדדים בחודש 11/98 (נספח א' לתצהיר התובעת).
6. ביום 7/8/02 יצאה התובעת לחופשת לידה, ויומיים לאחר מכן ילדה את בתה.
מר יפה התקבל לעבודה בנתבעת כמחליפה של התובעת בתקופת חופשת הלידה בתפקיד אחראי אשראי וגביה, החל מחודש 7/02.
7. ביום 30/10/02, לפני שובה של התובעת מחופשת הלידה, נערכה פגישה במשרדי הנתבעת בין התובעת לבין מר צבאן, במהלכה מסר מר צבאן לתובעת מכתב פיטורים לפיו עבודתה בנתבעת תסתיים ביום 18/12/02, וזאת בשל 'אי סדרים חמורים שהתגלו בעבודתה' (נספח ו' לתצהיר התובעת).
8. ביום 3/11/02 נערכה פגישה בין התובעת למנכ"ל הנתבעת, במהלכה העלתה התובעת טענות כנגד ההחלטה לפטרה וביקשה להציג לה מסמכים הנוגעים לטענות שהועלו כנגדה במכתב הפיטורים.
9. בעקבות הפגישה עם מנכ"ל הנתבעת, ביום 10/11/03 נערכה פגישה נוספת בין התובעת לבין מר צבאן וגב' אלון, במהלכה התייחסה התובעת לטענות שהועלו כלפיה במכתב הפיטורים וביקשה פעם נוספת להציג בפני
ה את המסמכים הרלוונטים, אך נענתה בסירוב.
10. פיטורי התובעת נכנסו לתוקף ביום 18/12/02, כאשר מר יפה המשיך למלא את תפקידה כאחראי אשראי וגביה במשרה קבועה.

11. טענות התובעת
א. התובעת ביצעה את תפקידה כראוי, תוך מסירת דיווח שוטף למנהל הכספים הממונה על עבודתה וזכתה להערכה רבה מצד הממונים עליה, כעולה בין היתר ממכתבי הערכה ודו"חות הערכה שנתיים שקיבלה במהלך עבודתה.
ב. התובעת פוטרה שלא כדין משיקולים זרים ופסולים ומתוך כוונת הנתבעת לסלקה מעבודתה בשל היותה אם לתינוקת.
ג. הטענות שהועלו כנימוק לפיטורי התובעת במכתב הפיטורין אינן נכונות ואינן מתיישבות עם דו"חות ההערכה החיוביים שקיבלה התובעת במשך כל תקופת עבודתה.
ד. הליך הפיטורים נעשה שלא כדין, מבלי שנערך לתובעת שימוע טרם הפיטורים, ומבלי שהוצגו בפני
התובעת המסמכים הרלוונטים על מנת לאפשר לה להתייחס לטענות החמורות שהועלו כנגדה במכתב הפיטורים.
ה. הנתבעת לא חישבה נכון את גובה פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת, באשר לא כללה בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים את רכיב אחזקת הרכב אשר שולם לתובעת כסכום חודשי קבוע ללא קשר להוצאות רכב בפועל.
12. טענות הנתבעת
א. דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן חלפו למעלה מ-12 חודשים מיום שנוצרה העילה לפי חוק שוויון הזדמנויות.
ב. מכתבי ההערכה שקיבלה התובעת במהלך תקופת עבודתה, הינם מכתבים וחוות דעת סטנדרטיים, אשר הנתבעת נוהגת ליתן לכלל עובדיה, והם נמסרו לתובעת בטרם התבררו לנתבעת הכשלים החמורים בתפקודה.
ג. התובעת פוטרה כדין, מטעמים ענייניים בשל מחדלים חמורים שנתגלו בתפקודה במהלך שהייתה בחופשת הלידה.
ד. לא היה כל קשר בין פיטורי התובעת לבין היותה אשה ו/או אם לתינוקת.
ה. לתובעת נערכו שתי פגישות עם נציגי הנתבעת בהן ניתנה לה הזדמנות מלאה להציג את טענותיה.
ו. רכיב אחזקת הרכב שולם לתובעת בגין הוצאות רכב בפועל ולפיכך אינו נכלל בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

טענת ההתיישנות
13. בסע' 14 לחוק שוויון הזדמנויות, כפי שהיה בתוקף במועדים הרלוונטים, נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת של 12 חודשים לתביעה אזרחית בשל הפרת הוראותיו.
לטענת הנתבעת עילת התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות נוצרה ביום בו נמסרה לתובעת הודעת הפיטורים, היינו ביום 30/10/02, ולפיכך התביעה הוגשה על ידי התובעת בחלוף תקופת ההתיישנות, ביום 17/12/03.
14. אין בידינו לקבל טענת הנתבעת לעניין זה. עילת התביעה בענייננו היא פיטורין בניגוד להוראת סע' 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות. עילה זו קשורה באופן ישיר לפיטורי התובעת, ומשכך, נוצרה העילה ביום כניסת הפיטורים לתוקף ולא ביום בו נמסרה לתובעת הודעת הפיטורים. פיטורי התובעת נכנסו לתוקף ביום 18/12/02, והתביעה הוגשה ביום 17/12/03, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי סע' 14 לחוק שוויון הזדמנויות.
המסגרת הנורמטיבית
15. סע' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות קובע:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
.....
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
..... ".
בסע' 9 לחוק שוויון הזדמנויות, שעניינו "נטל ההוכחה" נקבע:
"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
....
(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."
לעניין מידת הנטל המוטל על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו ומעשיו, לשם העברת הנטל לכתפי המעביד לפי סע' 9(א), נפסק כי בשלב הראשוני על העובד להציג ראשית ראיה בלבד (בדב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין ואח' נ' אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג, ע"מ 495).
האם היה בהתנהגותה של התובעת כדי להצדיק את פיטוריה
16. כעולה מחומר הראיות, במהלך תקופת עבודתה נמסרו לתובעת כמידי שנה, מכתבים מטעם הנתבעת בהם מביעה הנתבעת שביעות רצון מעבודתה של התובעת ומודה לה על תרומתה. כמו כן, מידי שנה, נערכו לעובדי הנתבעת דו"חות הערכה אישיים, כאשר גם על פי דו"חות אלה קיבלה התובעת הערכות חיוביות מטעם הממונים עליה (ר' נספחים ב' – ה' לתצהיר התובעת).
לטענת הנתבעת המדובר במכתבים ודו"חות סטנדרטיים הנמסרים לכלל עובדי הנתבעת בהתאם למדיניות חברת האם של הנתבעת, "3m – usa". עוד טוענת הנתבעת כי ההערכה שניתנו לתובעת בדו"חות ההערכה השנתיים ("good") הינה הערכה ממוצעת שמקבלים מרבית עובדי הנתבעת, וכי בנושא קידום קיבלה התובעת ציון "well placed", המעיד כי אין היא מוכנה/מועמדת לקידום בתפקידה.
הנתבעת לא הציגה מכתבי הערכה של עובדים נוספים, לתמיכה בטענתה כי מדובר במכתבים סטנדרטים.
17. מעיון בדו"חות ההערכה השנתיים של התובעת (נספחים ג'-ה' לתצהיר התובעת) עולה כי מדובר בדו"חות מפורטים, המציינים בין היתר את היעדים והציפיות שהועמדו בפני
התובעת בתחילת השנה ומנגד - עמידתה ביעדים אלו. התובעת הציגה 3 דו"חות המתייחסים לשנים 1999, 2000 ו- 2001, מהם עולה כי התובעת עמדה בהצלחה, ולעיתים אף למעלה מן המצופה, במרבית היעדים שהוצבו לה על פי הדו"חות. העובדה כי התובעת הוערכה כ "well placed" אינה מעידה בהכרח על אי היותה ראויה לקידום, אלא על שביעות רצון מעבודתה בתפקיד אותו מילאה, באופן שלא היה צורך בהעברתה לתפקיד אחר.
בדו"חות ההערכה לשנים 2000 ו- 2001 בסעיף "הערות הממונה" התייחס מר צבאן, שהיה ממונה על התובעת, לעבודת התובעת במהלך שנים אלו תוך שהוא מציין את חשיבותה והשפעתה החיובית על מצבה הכלכלי של הנתבעת ועמידתה ביעדים. המדובר בחוות דעת חיוביות מאד המתייחסות באופן ספציפי לתובעת ולתפקיד אותו מילאה ולא בהערכה כללית, הניתנת לכלל העובדים.
מר צבאן אישר בחקירתו הנגדית כי בהתאם לתרבות הניהול של חברת האם של הנתבעת, היתה חשיבות למשוב והערכת עובדים, וכי הנתבעת נדרשה על ידי חברת האם למלא את דו"חות ההערכה באופן רציני (עמ' 3 לפרוטוקול העדות המוקדמת).
מכתבי הקידום ודו"חות ההערכה שקיבלה התובעת במהלך עבודתה אכן מעידים על שביעות רצון מתפקודה בתקופת העסקתה, בניגוד לעמדת הנתבעת, המבקשת להמעיט בערכם בטענה כי מדובר בדו"חות הערכה סטנדרטיים.
18. בתצהירו של מר צבאן נטען כי בתקופת עבודתה של התובעת העיר לה, לא אחת, בהתייחס לתלונות שהגיעו אליו מלקוחות שלא היו מרוצים מטיפולה בנושא הגביה. מר צבאן לא הציג מסמך כלשהו לתמיכה בטענתו לעניין זה והערותיו הנטענות לא באו לידי ביטוי בדו"חות ההערכה של התובעת. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית אישר מר צבאן כי לא התקבלו תלונות לגבי אופן הגביה של התובעת (עמ' 6 לפרוטוקול העדות המוקדמת).
19. מהראיות עולה כי הטענות לעניין תפקודה הלקוי של התובעת הועלו לראשונה במכתב הפיטורים. לטענת הנתבעת הכשלים החמורים בעבודת התובעת נחשפו רק עת הוחלפה התובעת בעבודתה על ידי מר יפה, במהלך חופשת הלידה שלה, ולאחר שניתנה למר יפה גישה לתיקים בהם טיפלה. המדובר בטענה שאינה סבירה בנסיבות העניין, כפי שיפורט להלן.
20. כעולה מחומר הראיות, התובעת התקבלה לעבודתה בנתבעת במקומו של אחראי הגביה הקודם, מר גנמור, אשר תפקודו בתחום הגביה היה לקוי, כעולה, בין היתר, מעדותם של עדי הנתבעת.
מר גנון ציין לעניין זה בחקירתו הנגדית כי התובעת "קיבלה "ירושה" גרועה מאד", כשהחלה את עבודתה בנתבעת (עמ' 35 לפרוטוקול).
לטענת התובעת, עם קליטתה בנתבעת, יצרה למעשה "יש מאין" את המסגרת החדשה לתפקיד אחראית אשראי וגביה. מנגד טוענת הנתבעת כי עובר להעסקת התובעת היה לנתבעת מערך גביה מסודר ומנגנון מעקב אחר גביה. מבלי להכריע במחלוקת בין הצדדים לעניין זה, הרי שאין חולק כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו של מר גנמור, אשר פוטר מעבודתו מסיבה זו. התפקוד הלקוי של מר גנמור התגלה לנתבעת במהלך עבודתו, ולא לאחר עזיבתו.
התובעת, אשר התקבלה במקומו של מר גנמור עבדה בנתבעת במשך 4 שנים במהלכן קיבלה הערכות חיוביות מצד הממונים עליה. במידה ואכן היו כשלים בתפקודה של התובעת, לא ברור מדוע הדבר לא נודע לנתבעת בתקופת עבודתה, לפני יציאתה לחופשת לידה, כפי שקרה עם קודמה בתפקיד.
21. טענת הנתבעת כי התובעת הצליחה להסתיר את הליקויים בעבודתה בין היתר תוך מסירת דיווחים חלקיים ולא מדוייקים לממונים עליה אינה מתיישבת עם אופי התפקיד אותו מילאה התובעת. תפקידה של התובעת כאחראית אשראי וגביה, הינו תפקיד רגיש ובכיר הקשור ישירות לתזרימי הכספים בנתבעת. אי מילוי תפקיד זה כראוי הינו בעל השפעה ישירה על מצב גביית החובות בנתבעת וכפועל יוצא על מצבה הכלכלי. לא מתקבל על הדעת כי במשך 4 שנים לא עלה בידי הנתבעת לגלות כי נושא הגבייה אינו מתבצע כראוי וכי נגרמים לחברה נזקים בשיעור של מאות אלפי שקלים (סע' 45 לתצהיר מר צבאן), כנטען על ידה.
לעניין זה יצויין כי כעולה מחומר הראיות, לרבות דו"חות ההערכה האישיים, התובעת היתה כפופה למר צבאן אשר קיבל ממנה דיווחים שוטפים ופיקח על עבודתה מתוקף תפקידו כמנהל הכספים בנתבעת. גם מר גנון, אשר שימש כרו"ח חיצוני בנתבעת, אשר העיד כי לעתים סייע לתובעת בהתאמת כרטיסיות של לקוחות (עמ' 35 לפרוטוקול) יכול היה לפקח על עבודת התובעת.
22. בנסיבות המתוארות עלה בידי התובעת להציג ראשית ראיה לכך כי במהלך תקופת עבודתה לא היה לכאורה בהתנהגותה ו/או במעשיה כדי להביא לפיטוריה, ומשכך מתקיימים התנאים להעברת הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי פיטורי התובעת לא נעשו תוך הפלייתה בשל היותה אם לתינוקת, לפי סע' 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות.
הליך הפיטורים
23. במכתב הפיטורים שנמסר לתובעת (נספח ו' לתצהירה) הועלו טענות שונות בדבר "אי סדרים חמורים" שהתגלו בעבודתה, ביניהם אי ביצוע התאמות ללקוחות הנתבעת, היעדר מעקב אחר חשבוניות, וטיפול לקוי בחשבוניות תוך העלאת טענות שווא כי הן אינן ניתנות לגבייה. בהתייחס לטענות אלו פורט במכתב הפיטורים מספר דוגמאות ספציפיות.
24. לטענת הנתבעת בטרם הוחלט על פיטורי התובעת נערכה בדיקה מקיפה של הנתונים הרלוונטים על ידי מר יפה ומר גנון והממצאים שהועלו נבדקו מספר פעמים, על ידם ועל ידי מר צבאן, כך שלא היה ספק בנכונותם (סע' 100 לתצהיר מר צבאן).
ואולם, טענה זו התבררה כלא מדויקת כבר בעדותו המוקדמת של מר צבאן בחקירתו הנגדית, ממנה עלה כי נפלו מספר טעויות בממצאים שהוצגו בפני
התובעת במכתב הפיטורים. לגבי הלקוח "מוטורולה" הודה מר צבאן: "בטענה של החשבונית למוטורולה לא דייקנו בשם הלקוח" (עמ' 13 לפרוטוקול העדות המוקדמת). בהמשך חקירתו הנגדית אישר מר צבאן כי הטענה במכתב הפיטורים לפיה החשבונית שהוצאה ל"מוטורולה" שולמה, אינה נכונה כאשר בפועל לא בוצע תשלום אלא הוצאה חשבונית זיכוי (עמ' 14 לפרוטוקול העדות המוקדמת). בהמשך עדותו שם הודה מר צבאן כי לגבי לקוח "תעשיה אוירית" אין זהות בין סכום החשבונית כפי שצויין במכתב הפיטורים לבין סכום זה על פי האמור בתצהירו. עוד התברר בחקירתו הנגדית של מר צבאן כי גם הטענה שהועלתה במכתב הפיטורים בדבר סגירת חשבונית של לקוח בשם "טמבורכב", מבלי ששולמה, אינה נכונה שכן החשבונית שולמה לפני יציאת התובעת לחופשת הלידה (עמ' 15 לפרוטוקול העדות המוקדמת).
בתצהירו ציין מר צבאן כי נפלו טעויות במכתב הפיטורין בקשר לשני לקוחות, כפי שמסר גם בחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרוטוקול העדות המוקדמת).
גם מר יפה אישר בחקירתו הנגדית כי נפלו טעויות במכתב הפיטורים, לכל הפחות בהתייחס לשני לקוחות, ואף הודה כי ככל הנראה המידע המוטעה הועבר למר צבאן על ידו (עמ' 42-43 לפרוטוקול).
בנסיבות אלו ולאור הטעויות שנפלו במכתב הפיטורין, אנו דוחים את טענת הנתבעת בדבר בדיקות מקיפות ויסודיות של הממצאים הרלוונטים שנערכו על ידה בטרם הוחלט על פיטורי התובעת. אין זה סביר כי לאחר בדיקה מקיפה וחוזרת של מספר גורמים מטעם הנתבעת, היתה הנתבעת מציינת נתונים לא נכונים במכתב הפיטורין.
25. מחומר הראיות עולה כי הטעמים לפיטורי התובעת, כפי שהוצגו בפני
ה במעמד הפיטורים, הם אלו שפורטו במכתב הפיטורים בלבד. בכתב ההגנה ובתצהירים מטעמה הציגה הנתבעת דומגאות נוספות לעניין כשלים כביכול בתיפקודה של התובעת. ואולם ברור כי דוגמאות אלו לא עמדו בפני
התובעת במועד הפיטורים, כך שלא ניתנה לה כל הזדמנות להתייחס אליהן ולהפריכן. המדובר למעשה בטענות חדשות, אשר לא עמדו בפני
התובעת בזמן אמת ומשכך לא הוכח כי עמדו מאחורי ההחלטה לפטרה, ואין מקום בשלב זה, להתייחס לטענות אלו כטעם אפשרי לפיטורי התובעת.
טענת הנתבעת לפיה במכתב הפיטורין פורטו מספר דוגמאות בלבד, שאינן ממצות את כלל הליקויים בתפקודה של התובעת, כפי שנתגלו עם יציאתה לחופשת הלידה, אין בה כשלעצמה כדי לתמוך בטענת הנתבעת בדבר הכשלים בעבודת התובעת ו/או להצדיק הצגת טענות חדשות לעניין זה, שלא הוצגו במכתב הפיטורין. משטענה הנתבעת כי פיטורי התובעת נעשים בשל אי סדרים בעבודתה, היה עליה להציג בפני
התובעת באופן מפורט את כל הכשלים הנטענים על מנת לאפשר לה להתייחס לטענות שהועלו כנגדה, ולא להסתפק בטענה כללית בדבר "אי סדרים בעבודתה" תוך ציון מספר מצומצם של דומגאות, אשר בחלקן התבררו כלא נכונות ולא מדויקות.
26. בנסיבות המתוארות לא שוכנענו כי אכן נערכה בדיקה מקיפה ויסודית על ידי הנתבעת בעת שהיית התובעת בחופשת הלידה, במהלכה נתגלו כביכול כשלים חמורים בעבודת התובעת אשר הובילו בסופו של דבר להחלטת הנתבעת לפטרה.
27. כאן המקום להתייחס לאופן בו נעשו פיטורי התובעת.
כבר נפסק לא אחת כי חובת השימוע בפיטורי עובד חלה גם על מעסיק פרטי, כדוגמת הנתבעת (ע"ע 93/07 גיורא ארבל נ' נ.א.ס.ס. נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשן סיסטמס).
בענייננו, כעולה מחומר הראיות, לא נערך לתובעת שימוע "אמיתי" כדין, במהלכו ניתנה לה הזדמנות ראויה להציג את טענותיה.
מר צבאן הודה בחקירתו הנגדית כי כאשר זומנה התובעת לפגישה ביום 30/10/02, מכתב הפיטורים כבר היה מוכן (עמ' 12 לפרוטוקול העדות המוקדמת). מכאן כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה לפני שנערכה פגישה בין נציגי הנתבעת לתובעת לצורך בירור הטענות ועריכת שימוע. לעניין זה העיד מר צבאן כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה כבר בסוף ספטמבר (עמ' 10 לפרוטוקול העדות המוקדמת). עוד עולה מעדותו כי לא נערכה כל שיחה עם התובעת לבירור הממצאים שעלו כביכול בבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת, בטרם התקבלה ההחלטה על פיטוריה (עמ' 2 לפרוטוקול העדות המוקדמת). כאשר נשאל מדוע לא שוחח עם התובעת לעניין זה השיב מר צבאן: "מבחינתנו הממצאים היו חד משמעיים ולא היה מה לברר" (עמ' 1 לפרוטוקול העדות המוקדמת). טענה זו של מר צבאן אינה נכונה, שכן כפי שפורט לעיל, נפלו מספר טעויות בממצאי הנתבעת כפי שפורטו במכתב הפיטורים. מכל מקום, גם אם הנתבעת היתה משוכנעת בנכונות ממצאיה, היה זה מחובתה לערוך לתובעת שימוע כדין ולאפשר לה להתייחס לנתונים ולממצאים המיוחסים לעבודתה.
28. הפגישות שנערכו עם התובעת ביום 30/10/02 ו- 10/11/02, התקיימו לאחר שהנתבעת גמרה בדעתה לפטרה, ומשכך אינן עונות על דרישת שימוע כדין.
יתירה מזאת, גם במהלך פגישות אלו, שהתקיימו לאחר מעשה, לא ניתנה לתובעת הזדמנות אמיתית להתייחס לטענות שהועלו נגדה.
כעולה מחומר הראיות, בפגישה הראשונה של התובעת עם מר צבאן, נמסר לתובעת מכתב הפיטורין מבלי שהתובעת התייחסה לטענות שהועלו בו, כאשר לטענת התובעת, מר צבאן לא אפשר לה להגיב לטענות ואילו לטענת מר צבאן התובעת סיימה את הפגישה בטריקת דלת.
בפגישה הנוספת בין התובעת לבין מר צבאן וגב' אלון, ועוד בטרם פגישה זו ביקשה התובעת להציג בפני
ה את המסמכים הרלוונטים על מנת לאפשר לה להתייחס לטענות שהועלו במכתב הפיטורים. ואולם הנתבעת סירבה לבקשת התובעת לעיין במסמכים בטענה כי הדבר נובע מחוסר האמון בתובעת שנוצר בעקבות הממצאים החמורים שנתגלו בעניינה. בנסיבות העניין לא היתה כל הצדקה לסירובה המוחלט של הנתבעת לאפשר לתובעת לעיין במסמכים הרלוונטים. גם אם סברה הנתבעת כי אין מקום ליתן אמון בתובעת נוכח הממצאים המעידים על כשלים שנפלו בעבודתה, כביכול, מן הראוי היה לאפשר לתובעת לעיין במסמכים הרלוונטים על מנת לאפשר לה להתייחס לטענות הנתבעת ולהציג את גירסתה לעניין זה. המדובר במסמכים שממילא עברו בעבר תחת ידי התובעת ולא הוכח כי היה נגרם לנתבעת נזק כלשהו בשל חשיפתם בפני
התובעת לצורך עריכת שימוע כדין.
29. מניתוח הראיות והעדויות שהוצגו עולה כי הליך פיטורי התובעת נעשה ב"פזיזות" במהלך שהייתה בחופשת לידה, מבלי שנערכה בדיקה מקיפה ויסודית של אופן תפקודה במהלך השנים, מבלי שנערך לתובעת שימוע כדין ומבלי שניתנה לה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה ולהתייחס לטענות שהועלו נגדה. מסמיכות הזמנים בין פיטורי התובעת ליציאתה לחופשת הלידה והאופן בו נעשה הליך הפיטורים, מתקבל הרושם כי הנתבעת ביקשה לפעול לפיטורי התובעת בעקבות הפיכתה לאם, וללא קשר לתפקודה המקצועי.
כאן המקום להעיר כי אין צורך להוכיח כוונה סובייקטיבית של הנתבעת (באמצעות הגורמים הפועלים מטעמה) להפלות את התובעת בשל היותה אשה ו/או אם. לעניין זה כבר נפסק כי ההתנהגות הפסולה בהקשר זה נבחנת לפי קנה מידה אובייקטיבי, ואין מקום לבחון את כוונת מבצעה (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ).
בענייננו, לולא יציאת התובעת לחופשת הלידה והעסקתו של מר יפה כממלא מקומה, סביר להניח כי התובעת לא היתה מפוטרת מעבודתה בנתבעת. לפיכך, על פי קנה מידה אובייקטיבי קיים קשר סיבתי בין הורותה של התובעת לבין פיטוריה.
30. בנסיבות המתוארות לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה מכח סע' 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות ולהוכיח כי פיטורי התובעת לא נעשו בשל היותה אם, אלא מטעמים ענייניים.
לשאלת הסעד הראוי בנסיבות העניין
31. התובעת מבקשת לקבוע את גובה הפיצוי בגין פיטוריה שלא כדין ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, בהתאם להפסד השתכרות שנגרם לה לטענתה, עם פיטוריה ולתקופה של 16 חודשים. את חישוב הפיצוי מבקשת התובעת לערוך בהתאם לעלות המעביד של שכרה, העומדת לטענתה על כ-20,000 ₪.
כמו כן עותרת התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בין היתר, כפיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בשיעור של 50,000 ₪.
32. אין בידינו לקבל את טענת התובעת לעניין תקופת אבדן ההשתכרות וחישוב השכר החודשי על פי עלות מעביד ולא כשכרה בפועל. גם אם התובעת לא עבדה במשך תקופה ארוכה לאחר פיטוריה, הרי שאין מקום לייחס את מלוא הנזק שנגרם לה לטענתה עקב כך, לנתבעת. גם אם פוטרה שלא כדין, על התובעת היה לדאוג למציאת מקום עבודה חלופי תוך זמן סביר. לא שוכנענו כי כאשת מקצוע במעמדה לא עלה בידי התובעת למצוא עבודה חלופית במשך כשנה וחצי לאחר פיטוריה, כאשר אף לא הוכח כי התובעת עשתה מאמצים למציאת עבודה חלופית מיד עם פיטוריה.
יש לציין כי עם הודעה על פיטוריה שולם לתובעת תשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת והתקופה האסורה בפיטורים מכח חוק עבודת נשים (שעמדה במועדים הרלוונטים על 45 יום ממועד סיום חופשת הלידה). כמו כן קיבלה תובעת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.
33. סע' 10(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות מסמיך את בית הדין לפסוק פיצוי בגין הפרת הוראות החוק, אף ללא הוכחת נזק.
בשים לב למכלול הנסיבות כמפורט בפסק הדין, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורי התובעת בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בשיעור של 30,000 ₪.
השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים
34. לטענת התובעת יש לכלול בשכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין את הרכיב ששולם לה בגין אחזקת רכב, אשר שולם כסכום חודשי קבוע ללא קשר להוצאות הרכב בפועל.
כבר נפסק כי "מי שטוען, כי תשלום הנקרא "תוספת" או "פרמיה" הינו חלק משכר היסוד, עליו נטל הראיה" (עע 300370/97 אברהם זבדי נ' איי. די. אי טכנולוגיות בע"מ; דב"ע מט/141-3 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439).
בענייננו בהתאם להסכם העבודה, תחילה שולם לתובעת רכיב קבוע בסך של 2,000 ₪ לחודש בגין אחזקת רכב. החל מחודש 11/01 פוצל רכיב זה לשני חלקים: תשלום קבוע בשיעור של 980 ₪ ותשלום נוסף, משתנה, המותנה בימי עבודה בפועל.
עובדת היותו של רכיב אחזקת הרכב סכום קבוע אינו מעיד בהכרח על היותו רכיב פיקטיבי. התובעת לא טענה, ומשכך אף לא הוכיחה, כי לא עשתה שימוש ברכבה הפרטי לצורך נסיעות לעבודה וממנה.
העובדה כי בשלב מסוים פוצל רכיב אחזקת הרכב בשכרה של התובעת, באופן שחלק מתשלום זה היה משתנה ותלוי במספר ימי עבודה בפועל, מחזקת דווקא את גירסת הנתבעת לפיה המדובר היה בתוספת אמיתית, ששולמה בגין הוצאות רכב בפועל.
טענת הנתבעת לפיה התשלום "הקבוע" בגין אחזקת רכב נועד לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות כגון ביטוח, רישוי וכדו', הינה סבירה ומתקבלת על הדעת, ולא נסתרה על ידי התובעת.
בנסיבות העניין לא עלה בידי התובעת להרים הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי רכיב אחזקת הרכב בשכרה היה רכיב פיקטיבי.
לאור האמור דין התביעה ברכיב זה להידחות.
סוף דבר
35. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/1/03 ועד התשלום בפועל.
36. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ, צמודים כדין מהיום.

ניתן היום, כ' בסיון תש"ע, 2 ביוני 2010, בהעדר הצדדים.



בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

2/6/10
תע"א 7715-03 חסון-רביקוביץ נ' 3 אם ישראל בע"מ
1 מתוך 13








תעא בית דין אזורי לעבודה 7715/03 ישראלה חסון-רביקוביץ נ' 3m ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/06/2010)