פסקי דין על אליק אברמוב | פסקי דין על חב' אלישר סוכנויות מזון בע"מ

2577/07 תעא     02/06/2010




תעא 2577/07 אליק אברמוב נ' חב' אלישר סוכנויות מזון בע"מ




בפני

כב' השופט משה טוינה
התובע:
אליק אברמוב

ע"י ב"כ מר דן-אל אגליק נציג ההסתדרות
נ ג ד

הנתבעת:
חב' אלישר סוכנויות מזון בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שלמה דגן
פסק דין
עניינו של

פסק דין
זה, ארבע תביעות שהגיש התובע, מר אברהמוב אליק (להלן: "התובע"), עובד לשעבר של חברת אלישר סוכנויות מזון בע"מ (להלן: "הנתבעת"), להפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר; פיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות המתייחסות לתקופת עבודתו בשירות הנתבעת וסיומה.

בשים לב לריבוי העילות ואריכות הטענות של התובע, אין בדעתי לפרט את עילות התביעה השונות ואת תשובת הנתבעת אליהן. משכך אפתח בהצגת מסגרת הדיון בטענותיו השונות של התובע ומשם אפנה לדיון בעילות ובסעדים המבוקשים בכתבי התביעה.

מסגרת הדיון:

1. התובע תושב אילת, עבד בשירותה של הנתבעת כנהג מחודש אפריל 2000 ועד לסוף חודש נובמבר 2007 (ראה: סעיפים 7 ו-8 לתצהיר התובע; סעיף 6 לתצהיר עד הנתבעת מר גבאי; סעיף 23 לסיכומי הנתבעת).

2. הנתבעת הייתה חברה בע"מ העוסקת בהפצה וחלוקה של מזון בתחומי העיר אילת.

3. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הועסק התובע על ידי הנתבעת כנהג חלוקה.

4. לאורך כל תקופת העבודה שילמה הנתבעת לתובע שכר, כמפורט בתלושי השכר שהנפיקה לתובע.

5. בתקופה שמיום 30.7.07 ועד ליום 24.10.07 נעדר התובע מהעבודה והציג אישורי מחלה המאשרים כי ההיעדרות היא מסיבה רפואית.

6. במהלך תקופת ההיעדרות פנה התובע לבירור זכויותיו במועצת הפועלים, ובעקבות הבירור הגיש ביום 5.8.07 תביעה נגד הנתבעת לתשלום דמי הבראה.

7. ביום 28.11.07 מסרה הנתבעת לתובע מכתב "סיום התקשרות" ולאחריו סיים התובע את עבודתו בשירות הנתבעת.

8. כמצוין לעיל הגיש התובע נגד הנתבעת ארבע תביעות נפרדות והן כדלקמן:

תביעה שהוגשה ביום 5.8.07 בתיק ע"ב 2577/07 ועניינה תשלום דמי הבראה וגילוי מסמכים; ובמסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה לתקופה שמחודש אפריל 2000 ועד לחודש יולי 2007 בסכום כולל של 14,310 ₪;

תביעה שהוגשה ביום 9.12.07 בתיק ע"ב 3498/07 ובה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה לתקופה שלאחר חודש יולי 2007, תשלום דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עוגמת נפש על פיטורים בחוסר תום לב וללא קיום שימוע וצו לשחרור כספי ביטוח המנהלים. בתביעה זו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום בסך של 133,429 ₪; מתוכם כ-117,000 ₪ גמול בגין העסקה בשעות נוספות.

תביעה שהוגשה ביום 13.12.07 בתיק ע"ב 3571/07 לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 47,094 ₪;

תביעה שהוגשה ביום 27.12.07 בתיק ד"מ 3289/07 לתשלום הלנת שכר בעקבות תשלום שכר חודש נובמבר 2007 ביום 11.12.07 בסכום של 623 ₪.

9. כאמור לעיל אין בדעתי להידרש לפרטי טענות התובע בעילות התביעה השונות ובתשובות הנתבעת אליהן. אשר על כן, מבקש אני לפתוח בדיון בתביעה לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות; לאחריה אדרש לתביעת התובע לתשלום דמי הבראה; משם אפנה לתביעות התובע בעקבות סיום העסקתו - התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין, דמי פדיון חופשה ושחרור כספי ביטוח המנהלים; לבסוף אתייחס לתביעת התובע לפיצויי הלנת שכר על משכורת חודש נובמבר 2007.

התביעה לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות:

10. במסגרת התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות טען התובע כי הועסק במתכונת העסקה קבועה בימים א' עד ה' בין השעות 04:00 ועד השעה 17:00. התובע הוסיף כי בימי ו' עבד בין השעות 04:00 ועד השעה 14:30.

11. לצרכי התביעה העמיד התובע את תביעתו לשעות נוספות, לתשלום עבור ארבע שעות נוספות לכל יום עבודה בימים א' עד ה'; ולתשלום של שעתיים נוספות על העסקה בימי שישי (ראה: סעיף 61 לתצהיר עדות ראשית של התובע).

12. על בסיס הטענה להעסקה במתכונת קבועה של שעות, הוגשה התביעה לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום כולל של 117,445 ₪ (ראה: סעיף 62 לתצהיר עדות ראשית של התובע). כימות התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות מופיע בנספח טז' לתצהיר עדות ראשית של התובע.

13. כמפורט בנספח טז' לתצהיר עדות ראשית של התובע, כימת התובע את התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בהתאם לעקרונות הבאים:

שכר שעה רגילה חושב על בסיס 186/ 1 של שכר היסוד המופיע בתלוש השכר.

כאמור לעיל, על בסיס השכר הרגיל אשר נקבע כמצוין לעיל, מבקש התובע גמול בגין העסקה בשעות נוספות עבור ארבע שעות נוספות על העסקה בימים א' עד ה' ושעתיים נוספות של העסקה בשעות נוספות בימי שישי, כך מידי חודש בחודשו.

מהחישוב שערך התובע על בסיס האמור לעיל לעניין שיעור גמול בגין העסקה בשעות נוספות לו הוא זכאי לשיטתו, הפחית התובע את התשלום עבור השעות הנוספות המופיע בתלושי השכר.

14. כבר בשלב זה מבקש אני לעמוד על שתי נקודות המקבלות ביטוי בתצהיר עדות ראשית של התובע במסגרת תביעתו לגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

הנקודה הראשונה, שכר היסוד המופיע בתלוש השכר של התובע – הינו השכר הקובע לחישוב זכויותיו (ככל שהדבר נחוץ לקביעת הזכויות של פועל יוצא משכר היסוד: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, קביעת ערך שעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות וכיוצ"ב). כך משום ששכר היסוד בתלוש השכר משמש בסיס לחישוב זכויות התובע, אליבא לגרסתו, בעת קביעת גמול בגין העסקה בשעות נוספות לו הוא זכאי. ראוי להתעכב בנקודה זו, מקום שבמקומות אחרים לאורך התצהיר ובעדות התובע, טוען התובע לשכר שנקבע על בסיס שכר נטו. למען הסר ספק, לגרסה זו לפיה סוכם עם התובע שכר על בסיס שכר נטו, אין בסיס והיא נסתרת בעדותו של התובע עצמו. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אם לא סיכמת עם אשר (מנהל הנתבעת, הוספה שלי-ט.מ) איך אני יכול לדעת שהמשכורת שלך היא 6,000 ₪ לחישוב פיצויי פיטורים או 5,000 ₪, או 4,000 ₪. אם אתה אומר שלא היה לך אף פעם סיכום עם אשר, אני אומר שמה שכתוב בתלוש זה מה שקובע
ת. אני אף פעם לא סיכמתי עם אשר, מה שכתוב בתלוש זה מה שקיבלתי." עמ' 14 לפרוטוקול מיום 1.12.08 שורות 16-19.

הנקודה השניה, גמול בגין העסקה בשעות נוספות אשר שולם לתובע, הינו כשמו, תשלום בגין העסקה בשעות נוספות (שהרי לא כן, לא היה התובע צריך לנכות את גמול בגין העסקה בשעות נוספות אשר מופיע בתלושי השכר, בעת עריכת החישוב לגמול בגין העסקה בשעות נוספות אליבא לגרסתו).

15. משנמצא כי גמול בגין העסקה בשעות נוספות, כפי שהוא מופיע בתלוש השכר, אכן מבטא תשלום עבור העסקה בשעות נוספות, לא די כי בית הדין ישתכנע כי התובע אכן עבד במועדים שונים בשעות נוספות, אלא שנדרש התובע להודיע כי עבד דרך קבע בשעות נוספות, על פי מתכונת קבועה של העסקה. לשאלה זו מבקש אני להידרש עתה.

16. להוכחת הגרסה על העסקה במתכונת קבועה של שעות אשר מסתיימת בשעה 16:00 לפחות, זימן התובע שורה של עדים. עדים שמקצתם הועסקו אצל לקוחות הנתבעת ולהם סיפק התובע סחורה, או שראו את התובע במהלך יום העבודה.

17. לעניין זה העידו מטעם התובע העדים הבאים: מר אולג בוגוסלבץ אשר עבד כשכיר בסניף סופר סל היפר-נטו באילת; מר יוחאי זוהר עובד בחברת נוגטין בע"מ; מר אדוארד חרפקו עובד בחברת חומרי בניין המצוי בשכנות למחסני הנתבעת; מר חזן כפיר עובד במלון דן פנורמה; מר דמיטרי פלדמן אחראי על טיפול במעליות בבתי מלון; מר אלכסנדר סיגל אחראי על הטיפול במעליות במסגרת אחרת מזו של העד הקודם; מר אלישר ויצמן עובד חלוקה במסגרת חברת אופיר סוכנויות; גב' פולבוי טטיאנה עובדת בסופר מרקט בטיילת מלון הילטון באילת; ומר יעקב קמקר עובד מלון הולידיי אין באילת.

18. יאמר כבר עכשיו כי התמונה המצטיירת מעדותם של העדים כולם, היא של עבודה במתכונת שאיננה קבועה, שהרי כל אחד מהעדים שעבדו בשירות הלקוחות להם היה התובע מספק סחורה מציין בתורו כי התובע נדרש לעיתים לספק סחורה בדחיפות לחידוש המלאים. רק לדוגמא מספרת הגב' פולבוי:

"אם הייתי מסיימת בשעה 17:00 לא הייתי צריכה לקבל נקניקים, נקניקים אין מה למכור לאנשים אנחנו מתקשרים לחברה, הוא בדרך, הוא בדרך, אני באה בשעה 08:00 ואני רואה נקניקים. מתי הוא הגיע אני לא יודעת." עמ' 33 לפרוטוקול מיום 19.11.08 שורות 5-7.

תמונה דומה עולה מעדותו של מר אלישר ויצמן, עובד חלוקה אשר התבקש להשיב אם הוא זוכר אם התובע עבד באוגוסט 2005 ומשיב:

"לא. אי אפשר לזכור, אם תגיד לי אתמול אני אזכור. אבל מחלק מזון כל הזמן לוחצים עליו, קח את זה לכאן, לכאן. אני יכול להגיד שראיתי אותו כשהוא מחלק, אני אפילו יודע מה הוא מחלק" עמ' 28 לפרוטוקול מיום 19.11.08 שורות 16-19.

19. כאמור לעיל, אין חולק כי התובע אכן עבד בשעות נוספות, אין גם מחלוקת כי כל אותם עדים שהביא התובע מעידים כי נכחו בזמן שהתובע סיפק סחורה, לאחר השעה 16:00. עם זאת אף לא אחד מאותם עדים יכול להעיד על עבודה במתכונת קבועה, אשר במהלכה התייצב התובע כל יום באותו מקום עבודה לאחר השעה 16:00, לאורך תקופת העבודה בגינה נתבע גמול בגין העסקה בשעות נוספות. שעה שמדובר בעדים אשר באקראי או במסגרת עבודתם באו במגע באופן לא קבוע עם התובע לאחר השעה 16:00.

20. בהקשר זה מבקש אני להוסיף כי התובע נעדר משך תקופה של כשלושה חודשים בשנת 2007. מכאן מצופה כי העדים מטעמו יוכלו לאשר את העובדה ולפיה לא עבד התובע בקיץ 2007. על אף האמור, גם העדים שמעידים כי ראו את התובע עובד דרך קבע לאחר השעה 16:00, לא יכלו לאשר כי התובע לא עבד בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2007. (ראה: עדותה של הגב' פולבוי עמ' 32 לפרוטוקול מיום 19.11.08 שורות 28-29). בנסיבות הללו, מקום שאותם עדים אינם יכולים להתייחס לתקופה רצופה של כשלושה חודשים בסמיכות לתקופה שבה סיים התובע את עבודתו, דהיינו במועד הקרוב ביותר לעדות בבית הדין, ובהם התובע לא עבד בכלל וממילא לא עבד בשעות נוספות – הרי שאי אפשר להתבסס על עדויותיהם של אותם עדים לצורך ביסוס הטענה למתכונת העסקה קבועה ולפיה עבד התובע דרך קבע עד השעה 16:00.

21. אין חולק כי התובע החתים כרטיס נוכחות בעת הכניסה לעבודה. כרטיס הנוכחות מגלה כי התובע לא התחיל את העבודה בדרך קבע בשעה 04:00. לעניין זה מגלה העיון בכרטיסי הנוכחות שבפני
, כי במרבית הימים היה התובע מתחיל לעבוד בסביבות השעה 04:20. עם זאת היו מקרים רבים שבהם התובע התחיל את יום העבודה בשעה 05:00, בשעה 06:00 ובמקרים נדירים אף בשעה 09:00.

22. עוד מתעלם התובע מהפסקות שהן חלק משגרת היום של כל עובד.

23. אם נסכם. על אף והתובע עבד שעות נוספות, עובדה שאיננה במחלוקת, הרי שאופי עבודתו של התובע מלמד על עבודה במתכונת שאיננה קבועה. אשר על כן לא ניתן לקבל את הטענה כי התובע סיים מידי יום את יום העבודה לאחר השעה 16:00. כך גם לא ניתן לקבל כעובדה כי התובע התחיל את יום העבודה בדרך קבע בשעה 04:00.

24. משלא הוכיח התובע עבודה במתכונת העסקה קבועה כמצוין בתצהיר עדות ראשית מטעמו, דין התביעה בראש פרק זה להידחות.

25. בטרם אסיים פרק זה מבקש אני להוסיף. מעדותו של התובע, כמו גם מעדותו של מנהל הנתבעת עולה כי התובע אכן נדרש בתקופות שונות לעבודתו בנתבעת, לעבודה נוספת אשר קיבלה ביטוי במסגרת תשלום בונוס בשכר (ראה: עדות התובע עמ' 10 לפרוטוקול מיום 1.12.08 שורות 24-27). מקובל עלי כי עבודה כאמור נחשבת כעבודה בשעות נוספות והיא מזכה בגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

עם זאת אין באפשרותי לכמת את שעות העבודה הנוספות להן נדרש התובע בהתאם לסיכום האמור. כך גם יש לציין כי גם אם היה בידי לכמת את אותן שעות עבודה, יש לנכות מכל גמול שזכאי התובע כהעסקה בשעות נוספות ביחס לאותן שעות, את התשלום הנוסף המופיע בצורת בונוס אשר שולם עבור אותה עבודה.
התביעה לתשלום דמי הבראה:

26. במסגרת התביעה לתשלום דמי הבראה טוען התובע, כי שכרו שולם על בסיס שכר נטו; ולפיכך רכיב ההבראה המופיע בתלושי השכר איננו משקף את זכותו לקצובת הבראה לה הוא זכאי מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי לתשלום קצובת הבראה. זכות שאיננה במחלוקת.

התובע טען עוד, כי מקום שהגיש את התביעה לתשלום קצובת הבראה במהלך תקופת העבודה, הרי שרשאי הוא לתבוע את תשלום קצובת ההבראה לתקופה של 7 שנים עובר להגשת התביעה.

27. טענות אלה של התובע אין בידי לקבל מהנימוקים הבאים:

א. כאמור בפרק שדן בזכותו של התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות הטענה לפיה ההפרדה בתלוש השכר בין שכר היסוד לרכיבים השונים המופיעים בתלוש השכר, היא הפרדה מלאכותית, נדחתה בהתבסס על גרסת התובע עצמו בנספח טז' לתצהיר עדות ראשית מטעמו. לפיכך אין לקבל את הטענה כי תשלום קצובת ההבראה המופיע בתלוש השכר איננו בא על חשבון תשלום דמי הבראה להם זכאי התובע בדין.

ב. במסגרת עדותו בבית הדין אישר התובע כי משכורתו שונתה במהלך התקופה (רק לדוגמא יצוין כי לתובע שולם שכר של 6,500 ₪ נטו בחודש אפריל 2005 ולהבדיל שכר של 5,700 ₪ נטו באפריל 2006). התובע אישר עוד כי היה מודע לשינויים בשכרו. לפיכך הטענה לפיה נקבע עם התובע שכר נטו אשר בנוסף אליו הוא זכאי לתשלום קצובת הבראה, היא טענה שאין לה בסיס.

ג. גם בעדותו בבית הדין לא טען התובע לסיכום על זכאותו לשכר נטו אשר איננו כולל תשלום בגין הבראה וזכויות נוספות. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. כשהגעת לעבודה בנתבעת, עם מי עשית את הסיכום על המשכורת שלך, לנתבעת או להסתדרות?
ת. כשהגעתי ביום הראשון אני עליתי לאשר גבאי ושאלתי אותו כמה אני מקבל ואיך אני מקבל והוא אמר לי תתחיל לעבוד ויהיה בסדר.
ש. אז הכל היה בסדר, 7 שנים עבדת.
ת. לא סיכמנו שום דבר, הוא עשה כמו שהוא חשב וכמו שהוא חשב שאני עובד.
ש. אמרת לו פעם שהסיכום לא מקובל עליך?
ת. לא אמרתי." עמ' 10 לפרוטוקול מיום 1.12.08 שורות 10-17.

ד. מקום שעבד התובע מעל 7 שנים במהלך התקופה קיבל תלושי שכר המפרטים את רכיבי השכר השונים להם הוא זכאי, מבלי שנשמעה מפיו ולו תלונה אחת על השכר המשולם לו לאורך תקופת העסקתו, יש לראות בתלוש השכר כמבטא את ההסכם שבין הצדדים ובמסגרתו נהגה הנתבעת לשלם לתובע את החלק היחסי של קצובת ההבראה מידי חודש.

28. משנמצא כי תלוש השכר מבטא את ההסכם שבין הצדדים ובהתאם שולם לתובע החלק היחסי של קצובת ההבראה מידי חודש ומשאין תביעת התובע לתשלום קצובת הבראה מתייחסת לדמי הבראה המקבלים ביטוי בתלושי השכר – דין התביעה בעניין זה להידחות.

התביעות עם סיום העסקתו של התובע:

29. בעקבות סיום עבודתו של התובע הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין, דמי פדיון חופשה ותביעה לשחרור הכספים שהופרשו לזכותו במסגרת ביטוח מנהלים ב"מגדל". בתביעות אלה אדון להלן.

30. כמצוין לעיל, מסרה הנתבעת לתובע ביום 28.11.07 מכתב על סיום התקשרות. במכתב טוענת הנתבעת להפרות משמעת מצד התובע ולהתנהגות הגובלת בחוסר תום לב אשר מטרתה להביא לסיום עבודתו בשירותה. בנסיבות אלה נטען במכתב כי הנתבעת רואה בתובע "כמסיים את עבודתו בחברה". אין חולק כי בעקבות המכתב נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

31. כידוע אין מעביד יכול לייחס לעובד הודעת התפטרות. לפיכך המכתב מיום 28.11.07 שעניינו סיום ההתקשרות בין הצדדים הוא מכתב פיטורים לכל דבר ועניין.

32. מהמסקנה לפיה פוטר התובע עולה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם תשכיל הנתבעת להוכיח קיומה של הפרת משמעת אשר בגינה ניתן לשלול את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים כולה או חלקה.

33. טענה להפרת משמעת אין בפני
ומכל מקום היעדרות מהעבודה המגובה בתעודות רפואיות מתאימות ופניה למועצת הפועלים איננה בגדר הפרת משמעת כלל. במאמר מוסגר אוסיף כי הטענות לפיהן היה התובע כשיר לעבודה, כפי שעולה מדוח חקירה שהזמינה הנתבעת בחודש אפריל 2008, אינן רלוונטיות לקביעת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בעקבות סיום העסקתו בנובמבר 2007.

34. בנסיבות הללו זכאי התובע לפיצויי פיטורים ומשהסתיימה העסקתו ללא הודעה מוקדמת – לדמי הודעה מוקדמת.

35. על פי תלושי השכר שכר היסוד נכון למועד סיום העסקתו של התובע עמד על סך של 4,416 ₪ (ראה: תלוש השכר לחודש נובמבר 2007). אשר על כן זכאי התובע לפיצויי פיטורים בהתחשב בתקופת העבודה שאיננה במחלוקת (סה"כ 91 חודשים) בסכום של 33,488 ₪.

36. בהתחשב במחלוקת לעניין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, הריני מעמיד את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07 ועד למועד התשלום.

37. כאמור לעיל זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בסך של 4,416 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07.

38. אין מחלוקת כי התובע טען למגבלה רפואית אשר מנעה את חזרתו לעבודתו הרגילה בתום תקופת ההיעדרות באוקטובר 2007. עוד עולה מהמסמכים שצירפו הצדדים, כי התובע סירב להיבדק על ידי רופא מטעם הנתבעת, אשר יבחן את טענותיו למגבלה רפואית וייקבע את המשימות אשר אותן יכול התובע למלא במסגרת העסקתו בנתבעת.

39. על רקע המחלוקת לעניין יכולתו של התובע למלא את התפקיד אותו מילא עד ליום 30.7.07, הסתיימה העסקתו של התובע.

40. בנסיבות הללו אין לומר כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין. לעניין זה רשאי המעביד הנושא באחריות לבטיחותו ובריאותו של העובד לבקש ולהעמיד את העובד לבדיקה רפואית אשר תקבע את המגבלות הרפואיות בהן ניתן להעסיק את העובד, בפרט כאשר טוען העובד למגבלות כאמור.

41. אשר על כן לא מצאתי ממש בטענות התובע לפיטורים שלא כדין; וכפועל יוצא מכך לפיצויים על פיטורים שלא כדין.

42. במהלך שלושת השנים האחרונות לעבודתו של התובע ניצל התובע 31 ימי חופשה בתשלום (ראה תלושי השכר כלהלן: חודש 7/07 – 3 ימים; חודש 1/07 – 4 ימים;חודש 12/06 – יום אחד; חודש 9/06 – יומיים; חודש 6/06 – יומיים; חודש 4/06 – יום אחד; חודש 2/06 – יום אחד; חודש 1/06 - 8 ימים; חודש 12/05 – יומיים; חודש 9/05 – יום אחד; חודש 8/05 – יומיים; חודש 5/05 – יום אחד; וחודש 2/05 – 3 ימים).

43. בתקופה של שלושת השנים האחרונות היה התובע זכאי לחופשה בהיקף של 61 ימים. מכאן שזכאי התובע לדמי פדיון חופשה של 30 יום לפי תעריף שעה כמפורט בתלוש השכר של 219 ₪ ליום, סה"כ 6,570 ₪.

44. מתלושי השכר עולה כי במסגרת העסקתו של התובע הופרשו לזכות התובע כספים לביטוח מנהלים בחברת מגדל. אשר על כן משהסתיימה העסקתו של התובע בשירות הנתבעת, זכאי התובע לכספים המצויים במסגרת ביטוח המנהלים בחברת מגדל, חלק עובד וחלק מעביד, הבאים על חשבון התגמולים.

התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר לחודש נובמבר 2007:

45. כמצוין בפרוטוקול הדיון מיום 25.3.08, המחלוקת לעניין זה הגיעה לסיכום, כאמור ב

פסק דין
כמפורט שם.

סוף דבר:

46. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים –33,488 ₪ ;
דמי הודעה מוקדמת – 4,416 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07;
דמי פדיון חופשה – 6,570 ₪.

47. כן ניתן בזה צו לפיו ישוחררו הכספים המצויים בתוכנית ביטוח המנהלים בחברת "מגדל" המנוהלת על שם התובע, על חשבון תגמולים חלק עובד וחלק מעביד – לזכות התובע.

48. בהתחשב בדרך ניהול התביעות על ידי התובע, הגשת שלוש תביעות במהלך חודש אחד; דרך התנהלות שאין לה כל הצדקה, למעט הטרדה גרידא – אין צו להוצאות.

49. הערעור על

פסק דין
זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ' בסיוון תש"ע, 2 ביוני 2010, בהעדר הצדדים.
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

2 יוני 2010
תע"א 2577/07 אברמוב אליק נ' אלישר סוכנויות מזון בע"מ
דמ"ש 3289/07 אברמוב אליק נ' אלישר סוכנויות מזון בע"מ
תע"א 3498/07 אברמוב אליק נ' אלישר סוכנויות מזון בע"מ
ס"ע 3571/07 אברמוב אליק נ' אלישר סוכנויות מזון בע"מ
1 מתוך 11








תעא בית דין אזורי לעבודה 2577/07 אליק אברמוב נ' חב' אלישר סוכנויות מזון בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/06/2010)