פסקי דין על קקון מנחם | פסקי דין על נורי בנימין | פסקי דין על אורן כמיסה | פסקי דין על שחר בן דוד | פסקי דין על שי שטרית |

39241/05 א     03/06/2010




א 39241/05 קקון מנחם, נורי בנימין נ' אורן כמיסה, שחר בן דוד, שי שטרית








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



03 יוני 2010

ת"א 39241-05 קקון מנחם
ואח' נ' אורן כמיסה
ואח'






בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט


תובעים

1
.
קקון מנחם

2
.
נורי בנימין
ע"י ב"כ עו"ד שלמה וקנין


נגד


נתבעים

1.אורן כמיסה
2.שחר בן דוד

3.שי שטרית
– ע"י ב"כ עו"ד איתי שטאוי




פסק דין


לפני תביעה כספית
שהוגשה על יסוד הסכם שנכרת בין הצדדים, לטענת התובעים.

טענות הצדדים
.
התובעים היו המחזיקים במועדון בכפר ויתקין בשם "חשק" (להלן: "המועדון"). לטענתם הם התקשרו עם הנתבעים בהסכם מיום 15/10/04 לפיו שכרו הנתבעים מהתובעים את המועדון לימי שישי בלבד. במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים, בין היתר, להפעיל מערכת יחסי ציבור כדי שהמועדון יפעל באופן רווחי, ולשלם לתובעים את התמורה המוסכמת. כן התחייבו שלא להיות קשורים עם מועדון אחר בתקופת השכירות, להודיע לתובעים 14 שבועות לפני סיום ההסכם ולא להשתמש בשמו של המועדון לאחר סיום תקופת השכירות.

לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם על פי ההסכם, בין היתר בכך שהפסיקו את פעילותם במועדון ללא התראה מוקדמת, עברו למועדון אחר בתל יצחק, קראו לו בשם זהה, ואף העמידו אנשים שהודיעו לכל מי שבא למועדון בכפר ויתקין כי המועדון עבר לתל יצחק והפנו אותו לשם.

התובעים עשו ככל יכולתם להקטין את הנזק אך הדבר לא עלה בידם והמועדון חדל מפעילותו.

לטענת התובעים נגרמו להם הנזקים כדלקמן:
סך של 24,000 ₪ בגין אי הודעה מוקדמת על פי ההסכם.
סך של 16,000 ₪ בגין 10 ₪ לכל כרטיס שמעל 600 כרטיסים.
סך של 26,000 ₪ אובדן רווחים בשל אי תפעול הבר במועדון.
סך של 134,000 ₪ בגין גניבת שמו של המועדון, שימוש במוניטין שלו והטעיית הציבור.

נגד הנתבעים 1-2 ניתן

פסק דין
בהיעדר על מלוא סכום התביעה, בעקבותיו נפתח נגד הנתבע 2 תיק הוצאה לפועל. התובעים הגיעו להסדר פשרה עם הנתבעים 1-2 ונותרה לדיון התביעה בינם לבין הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") בלבד.

הנתבע טוען, בין היתר, כי הוא לא התקשר עם התובעים בהסכם, בעל-פה או בכתב, וממילא לא הפר התחייבות כלשהי כלפיהם.

דיון
.
אין מחלוקת שהתובע לא חתום על ההסכם בכתב עליו חתמו התובעים מצד אחד והנתבעים 1-2 מהצד השני.

התובעים טוענים כי הנתבע צד להסכם למרות שהוא אינו חתום עליו.

התובעים מסתמכים בין היתר על קיומם של שני הסכמים, זהים בתוכנם, חתומים על ידי התובעים והנתבעים 1-2, שעל אחד מהם נמצאים פרטיו של הנתבע. כן הם מסתמכים על גרסת התובעים לפיה הנתבעים התקשרו איתם בהסכם, וגרסת הנתבעים 1-2 לפיה שלשת הנתבעים היו שותפים ושכרו את המועדון מהתובעים.

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אין חולק כי, כטענת התובעים, אין הכרח כי הסכם מסוג זה שנכרת בין התובעים לנתבעים 1-2 ואשר לטענת התובעים נכרת גם עם הנתבע, ייכרת בכתב.

העובדה לפיה שני ההסכמים עליהם חתמו התובעים והנתבעים 1-2 זהים ובאחד מהם יש גם את פרטיו של הנתבע שאין חולק כי לא חתם עליו, אין בה, בנסיבות, כדי להוכיח כי הוא היה צד להסכם.

אשר לגרסת התובעים, בכתב התביעה נוקטים התובעים כלפי הנתבעים בלשון רבים כללית, טוענים כי הנתבעים התקשרו איתם בהסכם שכירות, ומפנים כלפיהם את כלל טענותיהם.



התובעים אף טענו בסעיף 2 לכתב התביעה:

"הנתבעים... שכרו את המועדון מהתובעים..... מצ"ב הסכם השכירות בין הצדדים כנספח....".

הנתבעים לא פירטו במסגרת כתב התביעה דבר וחצי דבר המתייחס בנפרד לנתבע, כל שכן שלא טרחו לציין כי הוא לא חתם על הסכם השכירות אותו צירפו לכתב התביעה, ולכאורה עליו הסתמכו, ולא טענו כי הוא כרת איתם הסכם זהה בדרך אחרת.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא לא חתום על הסכם, אינו צד לו ולא ראה אותו עד לקבלת כתב התביעה.

גם בתצהירי העדות הראשית של התובעים לא פירטו הללו דבר נפרד כלשהו המתייחס לנתבע ולאופן כריתת ההסכם עימו. על-פי תצהירו של הנתבע, הוא שהה בחו"ל מיום 20/9/04 ועד ליום 14/10/04 ולא היה שותף למו"מ עם התובעים, לא התקשר בהסכם השכירות ולא היה מודע לתנאיו. הנתבע צירף לתצהירו פלט משרד הפנים בדבר כניסות לארץ ויציאות לחו"ל.

אשר לעדויות הנתבעים 1 ו- 2, הללו הגישו מאוחר יותר תצהירים מטעם התובעים. על פיהם, בין היתר, שכרו הנתבע והנתבעים 1-2 את המועדון מהתובעים.

באף אחד מהתצהירים לא ניתן כל הסבר מדוע נחתם ההסכם על ידי התובעים ועל ידי הנתבעים 1-2 אך לא על ידי הנתבע, וכן לא ניתנו פרטים כלשהם לגבי כריתת ההסכם בין התובעים לבין הנתבע.

גם בחקירת העדים מטעם התובעים לא ניתן לכך הסבר כלשהו. בחקירתו הנגדית של התובע 1, מר קקון, הוא העלה גרסה חדשה לפיה נכח הנתבע במעמד כריתת ההסכם, היה שותף לו וניהל בפועל את המשא ומתן אך לא חתם על ההסכם, בשל כך שיצא לשיחת טלפון דחופה וסוכם שהוא יחזור ויחתום על הסכם השכירות (עמ' 3 שורות 7-10 לפרוטוקול). לא ניתן על ידו כל הסבר מדוע לא נחתם ההסכם על ידי הנתבע מאוחר יותר ולא הוצגו (ואף לא נטענו) פניות שנעשו אליו בעניין זה.

גם התובע 2, מר נורי, העיד כי הנתבע נכח במעמד החתימה על ההסכם אך לא חתם עליו. משנשאל מדוע לא חתם הנתבע על ההסכם השיב:

"אני בטוח שהיה פרט טכני שלא היה באותו הרגע במקום...."


(עמ' 10 שורות 4 - 8 לפרוטוקול).

מעדותו של הנתבע 1, אורן כמיסה
, ניכר כי העובדות זכורות לו במעורפל, אם בכלל. כך, בין היתר, לגרסתו, ניהל מו"מ עם התובעים לפני שידע שתהיה תביעה (עמ' 15 שורות 8-11 לפרוטוקול) בעוד שלמעשה המו"מ נוהל לאחר שהוגשה תביעה ולאחר שניתן נגדו

פסק דין
בהיעדר הגנה.

לעניינינו מסר עדות בלתי ברורה בשאלת חתימתו של הנתבע (או העדרה) על ההסכם כדלקמן:

"ש. ההסכם שעליו מבוסס כתב התביעה כמה הסכמים חתמת עם התובעים?

ת.
על הסכם אחד חתמתי לעניין המועדון.

ש.
אתה למעשה טוען בתצהיר ששי לא חתום על ההסכם?
ת.
נכון. אני לא זוכר. מה זאת אומרת ששי לא חתם על החוזה? אני לא זוכר אם הוא חתם
או לא".

(עמ' 17 שורות 1 – 5 לפרוטוקול).

ובאותו עמוד משורה 16:

"ש. לטענתך למעשה שי לא היה במעמד החתימה. הוא לא חתם על ההסכם?
ת.
אני לא זוכר. לאחר שאני קורא את התצהיר שי לא היה במעמד החתימה והוא לא חתם על ההסכם.

ש. אתה זוכר שבמעמד החתימה שי היה בחו"ל?

ת. אני לא זוכר. היתה איזה בעיה שהוא לא יכול היה להיות במעמד חתימת ההסכם.
ש. לפני כן לא זכרת אם הוא לא היה בכלל אבל עכשיו אתה זוכר שהיתה לו בעיה בזמן החתימה?

ת. נכון".

נתבע 2, שחר בן דוד
העיד מפורשות כי הנתבע לא היה במעמד חתימת ההסכם אלא שהה אותה עת בתאילנד (עמ' 19 שורות 27 – 28 לפרוטוקול).

הנתבע העיד כי הוא לא שכר את המועדון מהתובעים אלא רק "שיווק" אותו ופעל כאיש יחסי ציבור, יחד עם הנתבעים 1-2, ועם רבים אחרים. כן העיד כי שיווק איתם מסיבות חד פעמיות במקומות אחרים.

לפיכך אין לפני עדויות מפורטות ומהימנות בדבר כריתת הסכם בין התובעים לבין הנתבע, ואין כל הסבר מדוע לא חתם אף הנתבע על ההסכם שנכרת בכתב בין התובעים לבין הנתבעים 1-2.

לכך יש להוסיף עדות תמוהה של הנתבעים 1-2, ובמיוחד זו של נתבע 1 לגבי תשלום סכום הפשרה על ידם לתובעים.
תחילה העיד הנתבע 1 כי שילם את סכום הפשרה במזומן. אחר כך פירט והעיד כי סוכם שיתן שיקים חודשיים, וכל חודש, כשהגיע מועד הפרעון, הוא החליף את השיק במזומן אך הסתפק בהחזרת השיק ולא קיבל אישור כלשהו בכתב על הסכום ששילם. רק כשסיים לשלם את כל סכום הפשרה קיבל אישור שהוא לא חייב כסף. התובעים לא הגישו אסמכתא כלשהי לביצוע תשלומים אלה.

נתבע 2 העיד כי שילם את סכום הפשרה במזומן או בשיקים אולם גם אלה לא הוגשו.

בנוסף, טענו התובעים כי בידיהם הקלטות של הנתבע התומכות בגרסתם אך ההקלטות לא הוגשו.

מהאמור לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו את גרסתם לפיה התקשר עימם הנתבע בהסכם, וחומר הראיות תומך בגרסת הנתבע. אין זה סביר שארבעה יתקשרו בהסכם בכתב ואילו החמישי לא יחתום עליו ולא יינתן לכך כל הסבר. לכך מצטרפות סתירות בגרסאות העדים מטעם התובעים בעניין מהותי קרי: סתירה בין העדות לפיה היה הנתבע נוכח במעמד החתימה על ההסכם אך יצא כדי לשוחח בטלפון לבין העדות, הנתמכת באסמכתאות, לפיה לא היה בארץ במועד בו נוהל המשא ומתן ובמועד בו נחתם ההסכם.

למעלה מהצורך אציין כי התובעים לא הגישו אסמכתא כלשהי לעניין הנזקים הנטענים על ידם, במיוחד הנזק הנטען בסך 16,000 ₪ בגין כל כרטיס שמעל 600 כרטיסים, אובדן רווחים בשל אי תפעול הבר וגניבת שם המועדון ושימוש במוניטין בסך 134,000 ₪.

פסיקתא
.
לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.
התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
כ"א סיון תש"ע, 03 יוני 2010, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.










א בית משפט שלום 39241/05 קקון מנחם, נורי בנימין נ' אורן כמיסה, שחר בן דוד, שי שטרית (פורסם ב-ֽ 03/06/2010)