פסקי דין על טל לויט | פסקי דין על אלדד עומר

6834/02 דמ     25/02/2004




דמ 6834/02 טל לויט נ' אלדד עומר




1


בתי הדין לעבודה
דמ 006834/02
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
25/02/2004

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. - מר למדן עידן
נ.צ. - מר שמר אבישי
בפני
:

טל לויט

בעניין:
התובע
ששון דוד
ורוית בן סרוק
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אלדד עומר
הנתבעת
יהודה מנשה משה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
מבוא

1. 1. בפני
נו תובענה של עובד לשעבר של הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים לביטוח המנהלים, וכן לתשלום החזר שכר טרחת עו"ד אשר שילם העובד בהליך משפטי שעניינו תאונת דרכים בה היה מעורב בעת שנהג רכב של מעבידו (הנתבע).

2. 2. ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לענייננו:

2.1. 2.1. הנתבע עוסק ביבוא ושיווק מוצרים אורטופדיים, לרבות חגורות גב ובירכיות וכורסאות. התובע הועסק ע"י הנתבע החל מיום 25.6.00 בתפקיד של הפצת המוצרים: חגורות גב ובירכיות - בבוקר לבתי חולים, מכונים אורטופדיים וקליניקות, וכורסאות (כולל התקנתן) - אחה"צ לבתי הלקוחות. הפצת העבודה נעשתה באמצעות רכב של הנתבע. בין הצדדים שררה מערכת יחסים טובה.

2.2. 2.2. ביום 23.2.01 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בעטיה הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בחדרה. התובע יוצג במשפט התעבורה ע"י עו"ד והוא שילם לעו"ד שכ"ט בסך של 5,000 ₪.

2.3. 2.3. החל מחודש 7/01 הסכימו הצדדים על ביטוח התובע בביטוח מנהלים בחברת אריה, ובהתאם נוכה חלקו של התובע מהשכר בחודשים יולי - ספטמבר 2001. בחודש מאי 2002 קיבל התובע מחברת אריה הודעה כי הנתבע לא העביר את מלוא ההפרשות ונותר חוב בסך של 1,201 ₪ (נספח ג' לתצהיר התובע).

2.4. 2.4. התובע התפטר מהעבודה, ויום עבודתו האחרון היה 17.9.01. התובע טוען כי התפטר בשל הודעת הנתבע כי יקצץ את משרתו לחצי. הנתבע מכחיש הודעה כאמור וטוען כי התובע התפטר בשל רצונו להתחיל ללמוד להשלמת בגרויות.

3. 3. בפני
נו העידו, ביום 31.12.03, מטעם התובע - התובע בעצמו, ומטעם הנתבע - הנתבע בעצמו, שניים מעובדיו וכן התקבל בהסכמה מכתבו של סוכן הביטוח (נספח ב' לתצהיר הנתבע), ללא צורך בחקירתו הנגדית. ביום 14.1.04 סיכמו הצדדים את טענותיהם בפני
נו. נדון להלן בסוגיות המתעוררות לפי סידרן.

הזכאות לפיצויי פיטורים

4. 4. מוסכם על הצדדים כי התובע התפטר. המחלוקת היא אם התפטר התובע עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה (צמצום היקף המשרה) אם לאו. בפני
נו עמדו גרסה מול גרסה, לטעמנו התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי גרסתו עדיפה, וזאת מן הטעמים להלן:

5. 5. בתצהירו, טוען התובע, כי ביום 29.8.01, בשיחה שהתנהלה בינו לבין הנתבע, הודיע לו הנתבע כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולהעסיקו במשרה מלאה ובכוונתו לצמצם את משרתו לחצי. התובע הבהיר כי הוא לא מסכים לכך ואם משרתו תקוצץ הוא יאלץ להתפטר. ביום 3.9.01 הבהיר הנתבע לתובע, כך לטענת התובע, כי החלטתו סופית. בתגובה, כך טוען התובע, "הגשתי לאלדד את התפטרותי, נוכח הרעה מוחשית בתנאי העסקתי" (סעיף 6 לתצהיר) - הכוונה למכתב ההתפטרות נספח ב' לתצהירו (להלן - מכתב ההתפטרות).

6. 6. מנגד מעיד הנתבע כי האמור לעיל שיקרי, וכי מכתב ההתפטרות לא התקבל על ידו, וכי התובע התפטר משום שרצה ללמוד.

7. 7. בחקירה הנגדית ענה התובע לשאלה - האם יש לו אישור על משלוח מכתב ההתפטרות, כי אין לו אישור וכי "לא שלחתי, אני הגשתי אותו." (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 10) בלי לפרט למי הגיש את המכתב.

8. 8. בחקירה החוזרת העיד התובע כי הגיש את המכתב לרעייתו של הנתבע, הגב' ענת עומר, שגם היא מנהלת בעסק. לטענתו, את המכתב מסר לה בביתה (שהוא גם מקום ניהול העסק). לא ניתן לנו שום הסבר לסתירה המהותית בין סעיף 6 לתצהיר לבין העדות בחקירה החוזרת.

9. 9. לעומת התובע, הנתבע היה עיקבי בעדותו - גם בחקירתו הנגדית ענה הנתבע כי לא קיבל את מכתב ההתפטרות. באשר למסירת המכתב לאשתו - הגב' ענת עומר, ענה כי היא לא קיבלה אותו שכן, "אם המכתב היה מתקבל היא היתה מודיעה לי משום שהתובע קשור לתחום עיסוקי."

10. 10. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי העובדה שהנתבע לא מצא לנכון להביא לעדות את אשתו צריכה לפעול לרעתו. אולם טענה זו לא ניתן לקבל - אין בכתב התביעה ו/או בתצהירו של התובע שום אמירה שחייבה את עדותו של הגב' עומר. נהפוך הוא בסעיף 6 לתצהיר העיד התובע כי מסר את מכתב ההתפטרות לנתבע. למעשה הפעם הראשונה ששמה של הגב' עומר עלה לדיון בהקשר של הגשת מכתב הפיטורים היה בחקירתו החוזרת של התובע. בנסיבות אלו, לא ניתן לצפות כי הנתבע ידרש לעדותה של אשתו בכל הנוגע למכתב ההתפטרות.

11. 11. התובע מנסה להבנות ממכתב הדרישה ששלח בא כוחו (נספח ו' לתצהירו), אשר התקבל ע"י הנתבע, ושבסעיף 4 לו מאוזכר משלוח מכתב ההתפטרות. אלא שבהעדר תגובה על מכתב הדרישה לא ניתן להתייחס לטענה זו. ברור הוא כי אי מענה למכתב הדרישה אין בו כדי להוות ראיה קונקלוסיבית לכך שמכתב ההתפטרות אכן הוגש לנתבע.

12. 12. זאת ועוד, טוען התובע כי טענת הנתבע לפיה התפטר לרגל לימודיו היא בחוסר תום לב שכן, כבר בתחילת חודש אוגוסט קיבל את הסכמת הנתבע ליציאתו ללימודים פעמיים בשבוע בשעות הערב, וכי אלמלא אותו אישור לא היה נרשם ללימודים. לתמיכה בטענותיו הביא התובע את נספחים ג'1 - ג'2 לתצהירו. נספחים אלה לא רק שאין בהם כדי להוכיח את טענתו, נהפוך הוא: עיון בנספח ג'1 מלמד כי העיסקה עם בית הספר בוצעה כבר בחודש מאי 2001.

13. 13. ולבסוף, בפני
נו העידה הגב' לבנה יצחקי (שמועסקת ע"י הנתבע) שלאחר שהתובע עזב את עבודתו הוא "נכנס להגיד לי שלום, ואז שאלתי אותו מה קרה שעזבת אותנו, והוא אמר לי שהוא עזב משום שלא איפשרו לו ללמוד." אנו ערים לכך שהעדה הנ"ל עדיין עובדת של הנתבע, ואף על פי כן - גם אם משקל עדותה נמוך יש בו כדי לחזק (ולו במעט) את גרסת הנתבע.

14. 14. נציין כי עדותו של מר עמיעד שקד - גם הוא עובד של הנתבע, אין בה כדי לאשש את גרסת הנתבע מן הטעם שאין הוא זוכר מתי נוהלה השיחה עליה העיד, ומשום שבשיחה זו לא דובר על הפסקת העבודה.

הפרשות לביטוח המנהלים - חלק התגמולים

15. 15. הנתבע הסכים בסופו של דבר לשחרר לטובת התובע את חלק התגמולים שבפוליסת ביטוח המנהלים שנפתחה לתובע החל משכר חודש יולי 2001. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם הופרשו לביטוח המנהלים מלוא הסכומים. התובע מסתמך של מכתבה של חברת אריה מיום 15.5.02 (נספח ג' לתצהירו) ממנו עולה כי "החוב" בגין הפוליסה עומד על סך של 1,201 ₪. אלא שעיון במכתב הנ"ל מגלה שאין בו פירוט של החוב ואין בו ציון האם כל החוב הוא בגין תגמולים.
16. 16. עיון בתלושי השכר לחודשים יולי - ספטמבר 2001 מגלה כי נוכו מהעובד דמי גמולים בסך של 593.38 ₪. סכום זהה היה אמור להיות מופרש כדמי גמולים מטעם הנתבע. ובסה"כ אמור היה הנתבע להפריש סך של 1,186.76 ₪ (חלק עובד וחלק מעביד).

17. 17. ממסמך ת/2 עולה כי ערך פדיון הגמולים של התובע נכון ליום 1.12.03 הוא 581 ₪. אשר על כן, החוסר בדמי הגמולים של התובע עומד על סך של 606 ₪. על הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנ"ל תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, ככל שסכום זה לא הופקד על ידו זה מכבר לביטוח המנהלים או ככל שסכום זה לא שולם לתובע ע"י חברת הביטוח בהתאם להודעת הנתבע לחברת הביטוח מיום 22.12.03.

השתתפות בהוצאות משפט

18. 18. כאמור, ככל הנראה ביום 23.2.03, דרס התובע ילדה תוך כדי נסיעה ברכב של הנתבע לצרכי העבודה. בשל כך הועמד התובע למשפט בפני
בית משפט לתעבורה בחדרה.לשם ייצוגו בהליך הנ"ל שכר התובע את שירותיו של עו"ד (להלן - עורך הדין) ושילם לו 5,000 ₪ כשכר טרחה.

19. 19. ביום 22.4.02 פנה עורך הדין לחברת הביטוח בו בוטח הרכב שבו נסע התובע - חברת הביטוח מנורה (נספח ד' לתצהירו של התובע), בנוסח כדלהלן:

"לכבוד
מנורה חברה לביטוח בע"מ
...
א.ג.נ.,
הנדון: הגנה משפטית - מרשי טל לויט

ת.ד. מיום 23.2.01
רכב מס' 3078916
בשם מרשי שבכותרת הריני לפנות אליכם כדלקמן:

מרשי שילם לי סך של 5,000 ש"ח עבור ייצוגו בתאונת דרכים שבכותרת.
זכותו של מרשי לקבל החזר שכ"ט עו"ד בגין הגנה משפטית.
הואילו אפוא לשגר למרשי בחוזר שיק בגובה שכ"ט ששילם."
20. 20. התובע לא קיבל תשלום מחברת הביטוח, ותאור המאורעות שבאו אחרי מכתב עורך הדין מפורט במכתבו של סוכן הביטוח של הנתבע (נספח ב' לתצהירו של הנתבע). בישיבה מיום 31.12.03 הסכימו הצדדים כי תוכנו של מכתב סוכן הביטוח מתקבל בהסכמה1[1]. במכתבו כותב סוכן הביטוח כדלהלן:

"בעקבות פנייתכם אלינו כסוכני הביטוח שלכם בתביעת טל לויט
נגדכם להחזר הוצאות משפטיות. התבררו לנו הפרטים הבאים:

טל לויט
או בא כוחו הגיש לחברת הביטוח מנורה תביעה להשתתפות בהוצ' משפטיות על דעת עצמו ומבלי לידע אותנו או אתכם בגין תביעתו זו.
חברת הביטוח מנורה מתוך הבנה כי מגיש התביעה הינו המבוטח, מה שאינו נכון ומתוך התחשבות בנו אשרו את התביעה והוציאו המחאה לפקודתכם ב-8/5/02 אבל לצערנו ההמחאה נשלחה לכתובת הסוכנות הישנה כך שההמחאה לא הגיע ליעדה. אי לכך המחאה זו לא נפרעה מעולם, ולא הובא לידיעתנו עצם קיומה. טל לויט
פעל על דעת עצמו מבלי לקבל את אישורנו והסכמתנו לתביעתנו זו.
בדיעבד כשהתקשר אלינו לברר האם נתקבלה המחאה עבורו לא ידע לטענתו איזה חברה אמורה לשלוח את ההמחאה ותשובותיו אלינו לגבי מהות ההמחאה היו מעורפלות ובלתי ברורות.
למען הסר ספק הננו לאשר כי המחאה זו מעולם לא הגיעה לידי עומר ענת ואלדד ולא עצם קיומה."

21. 21. בישיבה מיום 9.12.03 התבקש ב"כ התובע להודיע מכח מה זכאי התובע להשתתפות הנתבע בהוצאות ההליך המשפטי בבית המשפט לתעבורה. ביום 23.12.03 הגיש ב"כ התובע את סיכומיו בשאלה הנ"ל. ביום 29.12.03 הגיש ב"כ הנתבע את סיכומי תשובתו בשאלה הנ"ל.

22. 22. לטענת ב"כ התובע זכותו של התובע כאמור מתגבשת משני טעמים:

הראשון, קיומו של תנאי מכללא בחוזה העבודה לקבל הוצאות משפטיות שהוציא העובד בשל משפט שנובע מפעילותו כשליח של המעביד.

השני, עשיית עושר ולא במשפט, היה ויוכח כי הנתבע קיבל מחברת הביטוח את השיפוי בגין תשלום שכ"ט עו"ד במשפט התעבורה של התובע. משלא הוכח כי הנתבע אכן קיבל תשלום כאמור ממילא נופל טעם זה ואין מקום לדון בשאלות שהוא מעורר.

23. 23. האם כולל חוזה העבודה תנאי מכללא לפיו חייב המעביד לשאת בהוצאות משפטיות שהוציא העובד כתוצאה מהעמדתו לדין בשל עבירת תעבורה שביצע תוך כדי עבודתו ותוך כדי נהיגה ברכבו של המעביד?

24. 24. טוען ב"כ התובע כי תנאי מכללא כאמור נלמד מהוראותיו של סעיף 13 לפקודת הנזיקין - שעניינו חבות המעביד ואשר קובע:

"(א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו -
(1) אם הרשה או אישרר את המעשה;
(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;
...............
(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא-נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.
(ג) לענין סעיף זה, מעשה - לרבות מחדל."

אין בידינו לקבל טענה זו מן הטעם שסעיף 13 לא מסדיר את מערכת היחסים שבין העובד (המזיק) למעביד, אלא בין המעביד לצד ג' (הניזוק).

25. 25. בסיכומיו בפני
נו העלה ב"כ התובע טעמים נוספים לקיומו של התנאי מכללא: תוכנה של פוליסת הביטוח של הרכב. לטענת ב"כ התובע כל פוליסות ביטוח החובה של רכבים כוללות סעיף השתתפות בהוצאות משפט, וסעיף כזה היה קיים גם במקרה זה ולראיה חברת הביטוח הוציאה המחאה. מוסיף וטוען ב"כ התובע - העובד זכאי להסתמך על תנאי שכה בפוליסה. טענה זו אין בידינו לקבל.

25.1. 25.1. אם אכן צודק ב"כ התובע בטענתו לגבי תוכנה של הפוליסה כי אז הנתבע הנכון הוא חברת הביטוח2[2] (שהיתה נדרשת לקיים את הפוליסה) ולא המעביד.

25.2. 25.2. יתר על כן, תוכן פוליסת הביטוח במקרה זה לא הוצג בפני
נו, אף כי מדובר בעניין שבעובדה. אשר על כן, לא ניתן ללמוד אם זכאי התובע לקבל את השיפוי מחברת הביטוח, אם לאו. יתכן - כטענת סוכן הביטוח - שההמחאה יצאה מחברת הביטוח רק משום שסברה שהיא נועדה לשפות את המעביד (הנתבע) ולא את עובדו (התובע). צא ולמד מעצם הוצאת ההמחאה לא ניתן ללמוד על נוסח הפוליסה בעניין זה.

25.3. 25.3. ולבסוף, אם תוכן הפוליסה היה מוכח, כי אז יתכן וטענת "ההסתמכות" יכולה היתה להתקבל. אולם תנאי לכך הוא שהיתה מונחת בפני
נו תשתית עובדתית מתאימה, לרבות עדותו של התובע על "הסתמכות" כאמור. תשתית עובדתית שכזו לא הוצגה בפני
נו, ולכן לא ניתן לקבל את הטענה.

26. 26. לטעמנו עשוי מעביד להתחייב בתשלום הוצאות משפטיות שהוציא עובד בנסיבות כאמור, וזאת מכוחו של סעיף 11 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965, אשר קובע3[3]:

"השולח חייב לשפות את השלוח על ההוצאות הסבירות שהוציא על ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב השליחות."

27. 27. הנה כי כן השלוח זכאי לקבל מהשולח שיפוי אם ההוצאות הן "עקב השליחות". על הוצאות כאמור מחווה דעתו, נשיא בית המשפט העליון - כבוד השופט ברק, כי:

"עם זאת, נראה לנו, כי השלוח זכאי לשיפוי גם על הוצאות שהוציא בגין פעולות מטריאליות או פעולות אסורות שביצע, ובלבד שהן בוצעו "עקב השליחות""4[4]

וכן:

"בנוסף לכך, נראה כי זכות השיפוי נשללת אם ההכרה בה תנגוד את טובת הציבור, כגון שהיא הוצאה לביצוע פעולה בלתי חוקית, ולשם הגשמתה של תכלית בחוק יש לשלול את הזכות להטבת הוצאות."5[5]
28. 28. שאלה היא, אם כן, האם החזר הוצאות מהסוג שנתבע במקרה זה, נופל בגדר חובת השיפוי של שולח. במקרה זה לא הונחה בפני
נו התשתית העובדתית המספקת לבחון האם אכן מדובר בהוצאות "עקב השליחות" (בשים לב לעובדה שמדובר בביצוע עבירת תעבורה), קרי האם העבירה היא במסגרת השליחות או מחוצה לה, והאם מדובר בהוצאות סבירות. בנסיבות אלה נותיר את העניין בצריך עיון, ורק נציין כי ניתן אולי ללמוד גזירה שווה מהוראת סעיף 13 (ב) לפקודת הנזיקין המשיתה אחריות שילוחית של המעביד "אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד".

סיכום

29. 29. תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ולחיוב הנתבע בתשלום הוצאותיו המשפטיות בגין משפט התעבורה נדחית. לענין השלמת ההפרשות לביטוח המנהלים על הנתבע לפעול בהתאם למה שפסקנו בסעיף 17 לעיל.

30. 30. בשים לב לתוצאות ההליך, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

31. 31. התובע ישלם את האגרה הדחויה בהתאם לקבוע בתקנות תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום ג' באדר, תשס"ד (25 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.

______________ ______________ ______________
נ.צ. - אבישי שמר נ.צ. - למדן עידן איטח אילן - שופט

נאוה ינאי

1[1] ב"כ התובע הודיע כי האמור בשתי השורות האחרונות בו (המצוטט בשורות 19-18 לעיל) - העובדה כי הנתבע או אשתו לא קיבלו את התשלום מחברת הביטוח, מתקבל בכפוף לחקירה נגדית של הנתבע בעצמו. להסתייגות זו אין משמעות כי גם לאחר חקירתו הנגדית של הנתבע לא נטען כי הנתבע קיבל את התשלום מחברת הביטוח.

2[2] שכן מדובר היה בחוזה לטובת צד שלישי (פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973) המקים ל"מוטב" זכות תביעה. במקרה שכזה מתעוררת שאלת הערכאה המוסמכת לדון.
3[3] על תחולת חוק השליחות על יחסי עובד - מעביד ראו: א. ברק, חוק השליחות (נבו, 1996) בעמ' 413. להרחבה ראו: עמ' 1146 - 1148. השווה גם הוראת סעיף 8 לחוק השומרים, התשכ"ז - 1967.
4[4] ברק, חוק השליחות, בעמ' 1149.
5[5] שם, בעמ' 1150.








דמ בית דין אזורי לעבודה 6834/02 טל לויט נ' אלדד עומר (פורסם ב-ֽ 25/02/2004)