פסקי דין על מחמוד בדראן | פסקי דין על קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

18026-03/09 א     02/06/2010




א 18026-03/09 מחמוד בדראן נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 18026-03-09 בדראן נ' קרנית
02 יוני 2010


בפני

כב' השופטת
תמר נאות פרי

התובע
מחמוד בדראן
, ת.ז. 059913392


נגד

הנתבעת
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים




פסק דין


לפני תביעה לפיצוי בגין נזק גוף אשר נגרם לתובע – לטענתו - בתאונת "פגע וברח".
כללי-
1.
לטענת התובע, מר בדראן מחמוד (להלן: "התובע"), בתאריך 14/4/2007 בשעה 4:30 לפנות בוקר לערך, הוא נפגע בתאונת "פגע וברח", כהולך רגל, על ידי רכב שפרטיו ופרטי נהגו אינם ידועים לו (להלן: "התאונה"). בהתאם, הפנה התובע את דרישתו לפיצוי כלפי קרנית - קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
2.
קרנית הכחישה את חבותה וטענה כי התובע לא הוכיח את נסיבות פציעתו.
מסכת הראיות-
3.
לפני העידו התובע והחוקר מטעם קרנית, מר בוקעי אדיב (להלן: "החוקר").
4.
בנוסף, הוצגו לעיוני מסמכים רבים, לרבות - טופס המידע על נתוני תיק חקירה כללית (סומן ת/1); טופס הודעה מטעם התובע מיום 17/4/2007 (להלן: "ההודעה", סומן ת/2); דו"ח חדר מיון מיום 14/4/2007 (סומן ת/3); תיעוד רפואי (סומן ת/4); תצהיר תשובות לשאלון (סומן ת/7), כתב אישום (סומן נ/1); גזר דין (סומן נ/2); וכתב תביעת שיבוב (סומן נ/3).
דיון והכרעה -
5.
לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מסקנתי כי דין התביעה להידחות, וזאת מהטעמים שאפרט להלן.
6.
התובע העיד כי בשעת לפנות בוקר, הוא שב מבילוי באיזור הקריות והלך ברגל לכיוון עכו. לטענתו, בדרכו הוא צעד בצד הכביש (אך לא על המדרכה) כאשר לפתע חש פגיעה של רכב, שלטענתו השליכה אותו בעוצמה לצידי הדרך. לטענת במהלך החקירה, עקב הפגיעה הוא איבד את הכרתו וכאשר התעורר ראה שהוא מכוסה בדם. התובע המשיך וסיפר כי הוא עצר טרמפ אשר הביא אותו למשטרת נהריה, אך שם השוטרים לא התייחסו לתלונתו. הוא המשיך ופנה לבית החולים בנהריה, שם טופל, והגיש תלונה במשטרה בהמשך.
7.
תחילה אומר כי עדותו של התובע בפני
לא הותירה רושם מהימן ובמהלך העדות מצאתי כי הוא נתקל בקושי להציג את גרסתו, כי הוא מנסח את התשובות באופן לא טבעי וכי הוא "תוקפני" ועצבני במתן תשובותיו. יתכן כמובן לייחס את העצבנות למעמד מסירת העדות בבית המשפט ואת התוקפנות לכך שלמעשה אמינות גרסתו מוטלת בספק, ויחד עם זאת מצאתי כבעייתית את צורת מסירת הגרסה.
8.
בנוסף, הרי שלמרות שגרסה זו, כביכול, משיקה לגרסה שניתנה בהודעתו במשטרה, קיימות מספר סתירות בין הגרסאות וכן עולות תהיות באשר להתנהלות התובע אותן אפרט להלן.
9.
ראשית

, בהודעתו במשטרה הסביר התובע כי רכב פגע בו מאחור, כי בעקבות זאת הוא נפל ומיד קם והחל ללכת ברגל לכיוון משטרת נהריה, בעוד שבעדותו בבית המשפט טען התובע כי איבד את הכרתו ורק אחר כך, כאשר התעורר, עצר רכב שהסיע אותו למשטרת נהריה.
10.
שנית

, התובע מסר לחוקר מטעם קרנית כי היה בדרכו לביתו שבכפר בענה, בעוד שבעדותו בבית המשפט אמר כי רצה ללכת לישון אצל אחותו שגרה בעכו (עמ' 7 שורה 10).
11.
שלישית

, התובע טען כי פנה לתחנת המשטרה בסמוך למועד התאונה אך אף אחד לא התייחס לתלונתו (עמוד 4 שורה 27). ,עם זאת, תמוה בעיני מדוע התובע פנה שוב לתחנת המשטרה רק בחלוף ארבעה ימים ממועד התאונה ולא פנה אל תחנת המשטרה בסמוך לשחרורו מבית החולים, מה גם שבתלונה במשטרה אין אזכור לביקור הקודם בתחנת המשטרה..
12.
רביעית

, התובע טען כי הרכב פגע בו מאחור בגבו והפילו ארצה אך בדו"ח חדר המיון אין כל תלונה של התובע בנוגע לכאבים בגב. כמו כן, אין כל תיעוד רפואי לגבי ממצאים חיצונים המעידים על פגיעה בגב כגון - חבלות, שריטות או סימנים כלשהם מהם ניתן להסיק התובע אכן נפגע בגבו בעוצמה כגון זו אשר הוא מתאר.
13.
יותר מכך, כאשר אדם נפגע מרכב בגבו ונופל קדימה אך סביר שיאותרו על גבי ידיו חבלות שונות עקב הנפילה אולם, במקרה זה, מלבד שתי שריטות מעל הגבה הימנית והשמאלית לא נמצא כל ממצא אחר (ובשלב הזה אעיר כי התובע אינו טוען לנכות צמיתה).
14.
חמישית

, התובע לא הוכיח כי עשה מאמץ כלשהו לאתר את הנהג שהסיע אותו לתחנת המשטרה ו/או את נהג המונית שלטענת התובע שהסיע אותו לבית החולים, על מנת שיוכלו ליתן עדות לגבי הנסיבות. בדומה, התובע לא ביקש מבני משפחתו להעיד לגבי התאונה, וסביר להניח שבן משפחה זה או אחר ראה את התובע ביום התאונה מיד בחזרתו מבה"ח.
15.
ששית

, הוכח כי התובע הגיש בעבר תביעה לגבי תאונת דרכים שהתברר שלא היתה ולא נבראה (מוצגים נ/1 עד נ/3) אך הוא לא הצהיר לגבי תאונה זו בתצהיר התשובות וניסיונו להסביר בחקירתו מדוע הסתיר מידע זה לא עלה יפה.


סיכום –
16.
אין חולק כי על התובע מוטל הנטל להוכיח ברמה של "מאזן ההסתברויות" כי התאונה התרחשה ובהתאם לסעיף 54(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], הרי שנדרשת מידת זהירות וחובת הנמקה בטרם אימוץ גרסתו במקרה זה.
17.
זאת ועוד. עדות יחידה בתאונה "פגע וברח" צריכה להיבחן בהקפדה ובתשומת לב עוד יותר קפדניים (וראו לדג' את ת.א. (ת"א) 23617/04 רמי נ' ליאת, נבו (16/12/07).
18.
במקרה זה, גרסתו היחידה של התובע מעוררת קושי רב זאת מאחר ולא ניתן לאתר נימוקים נוספים התומכים בגרסתו. שילוב בין כל האמצעים העומדים לרשות בית משפט, בין אם עסקינן בהתרשמות מהתובע, השוואה חיצונית של דברי התובע עם דברים שנאמרו על ידו במועדים שונים, ובין אם מדובר בהעמדת דברי התובע במבחן ההיגיון והשכל הישר מוביל למסקנה כי אינני יכולה לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח את גרסתו.
19.
אשר על כן, אני מורה על דחית התובענה.
20.
בנסיבות, אני פוסקת את הוצאותיה של הנתבעת בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ.


ניתן היום,
כ' סיון תש"ע, 02 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 18026-03/09 מחמוד בדראן נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 02/06/2010)