פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז המרכז | פסקי דין על יהודה נווה

2014/08 פ     03/06/2010




פ 2014/08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' יהודה נווה




14





14


בית משפט השלום ברחובות



3 יוני 2010

ת"פ 2014-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז
נ' נווה

בפני
כבוד השופט ירון לוי


המאשימה
מ.י. פרקליטות מחוז המרכז
על ידי ב"כ עו"ד ליאת גלבוע

נגד

הנאשם
יהודה נווה
על ידי ב"כ עו"ד קטי צווטקוב
מהסניגוריה הציבורית


הכרעת דין

העבירה
1.
הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, על דרך הטווחים, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ללא רכיב המרמה.

המחלוקת
2.
עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת אופן סיום ההליך.
התביעה עתרה לכבד את הרף העליון של ההסדר, להרשיע את הנאשם, ולהשית עליו מאסר מותנה, קנס ושל"צ.

ההגנה ביקשה לכבד את הרף התחתון של ההסדר, להורות על סיום ההליך בלא הרשעה לצד צו של"צ.

העובדות
3.
מהחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, שבו הודה הנאשם, מתקבלת התמונה הבאה:
א.
במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, כיהן הנאשם כמנכ"ל החברה לפיתוח רחובות (להלן: "חברת ה.ל.ר"); יהושע פורר, כיהן כראש עיריית רחובות (להלן: "פורר"), חיים אברהם, כיהן כסגנו
ומחזיק תיק הכספים בעירייה (להלן: "אברהם"), אורי צוקר, שימש כגזבר העירייה (להלן: "צוקר"), עמוס לוריא, שימש כמנכ"ל עיריית רחובות (להלן: "לוריא"), דב חפץ, שימש כממלא מקום יו"ר הדירקטוריון של חברת ה.ל.ר (להלן: "חפץ").
דוד כדורי
(להלן: "כדורי") הוא קבלן עצמאי ובעליה של חברת ד. רז פיקוח הנדסי-בנייה ופיתוח בע"מ המבצעת עבודות תשתית ופיתוח בעיקר עבור עיריית רחובות (להלן: "חברת ד. רז").

ב.
כדורי נתבקש על ידי פורר ואברהם לסייע במערכת הבחירות לראשות עיריית רחובות בשנת 1998, ועשה כן כשהוא מגייס תומכים ומצביעים עבור פורר.

ג.
לאחר הבחירות, שהתקיימו בנובמבר 1998, בהן נבחר פורר לראשות העיר, נותרה יתרת חובה בסך 103,820 ₪, בחשבון בנק שפתחו פורר ואחרים, לצורך ניהול מערכת הבחירות של הסיעה שבראשה עמד פורר (להלן: "חשבון הבנק").

3.
במהלך שנת 2000, הפקיד כדורי, באמצעות אחר, סכום של 93,400 ₪ בחשבון הבנק, ובמועד אחר, הופקד בחשבון הבנק, סכום נוסף של 19,580 ₪, וכתוצאה מכך, התאפסה יתרת החובה בחשבון הבנק והוא נסגר.

4.
ואלה העובדות שבהן הודה הנאשם:
א.
בשנת 1998 פרסמה עיריית רחובות מכרז לביצוע עבודות, בהיקף 3 מיליון ₪ (להלן: "המכרז"). אחד הזוכים במכרז היה כדורי.

ב.
במהלך שנת 2000 החליטה העירייה לבצע חמש עבודות תשתית נוספות (בשכונת נווה יהודה, בשכונת קרעטשניף, בגן הפרטיזנים, ברחוב טרומפלדור ובשכונת נווה עמית), אך בחודש אפריל 2000 הודיעה היועצת המשפטית של העירייה לפורר, אברהם, צוקר ולוריא, כי לא ניתן למסור את העבודות לביצוע מתוקף המכרז, ויש להיערך לפרסום מכרז חדש.

ג.
פורר ניסה למצוא דרך לביצוע עבודות מכוח המכרז, ובין היתר, אף פנה בכתב למשרד הפנים בבקשה לפטור את העירייה ממכרז.

ד.
למרות זאת, באותה תקופה מסרה העירייה לכדורי לביצוע 2 עבודות (גן הפרטיזנים ושכונת נווה עמית).

ה.
בחודש יוני 2000 הוכן מכרז חדש לביצוע אחת העבודות (להלן: "המכרז החדש"). פורר, אברהם וצוקר החליטו למסור את ביצוע העבודה לכדורי, ולא לפרסם את המכרז החדש.

ו.
בהמשך נמסרו שתי עבודות נוספות לביצוע לכדורי (בשכונת נווה יהודה וקרעטשניף).

ז.
כדי להתגבר על חוסר היכולת להעביר כספים לכדורי, ללא מכרז, ועל מנת לאפשר המשך ביצוע העבודות שהוחל בביצוען, ולשלם לכדורי עבור העבודות, סיכמו פורר, אברהם וצוקר ביניהם לערוך הסכמים, שיסוו את העובדה שמדובר בעבודות המבוצעות על ידי כדורי, עבור העירייה.

ח.
לשם כך יצרו הנאשם, פורר, אברהם וצוקר, יחד עם לוריא וחפץ מצג, באמצעות מערכות הסכמים, מהן נחזה שעיריית רחובות מעבירה את ביצוע 5 העבודות לחברת ה.ל.ר., וכדורי מבצע עבור חברת ה.ל.ר.
בפועל, נמסר הביצוע לכדורי, באמצעות חברת ד. רז, והוסכם כי חברת ה.ל.ר. תשמש רק "צינור" להעברת התשלומים מהעירייה לכדורי.

ט.
הנאשם, ביחד עם האחרים, חתם על מערכות ההסדרים, ביודעו שכדורי מבצע את העבודה בפועל מול העירייה, ללא מכרז כדין בחלק מן העבודות, ולא מול חברת ה.ל.ר., בניגוד לאמור בהסכמים, וביודעו שההסכמים נועדו לאפשר תשלום לכדורי, לאחר שהמכרז הסתיים לגבי חלק מהעבודות.

י.
כתוצאה ממערכת ההסכמים, שילמו עיריית רחובות לכדורי, דרך חברת ה.ל.ר., סכום כולל של כ-3,752,098 בגין ביצוע 5 הפרויקטים, ללא מכרז כדין, וכן שילמה לחברת ה.ל.ר., עמלה בת אחוז עד שני אחוז, בסך של 37,520 ₪ עד 74,935 ₪, שלא כדין, כשהנאשם והאחרים החתומים על ההסכמים, מציגים זאת כתשלום עבור ה"עבודה" שביצעה חברת ה.ל.ר., זאת כשבפועל חברת ה.ל.ר. לא ביצעה כל עבודה עבור העירייה, ולא הייתה זכאית לתשלום, אלא שימשה "צינור" להעברת הכספים מהעירייה לכדורי.

יא.
הפרת האמונים של הנאשם מתבטאת בכך שהפר חובה חוקית של עריכת מכרז מטעם חברת ה.ל.ר., וחתם על הסכמים על מנת להעביר ביצוע פרויקטים לכדורי ולצורך הסדרת התשלום בגין הפרויקטים, ובכך גרם לפגיעה בקבלנים פוטנציאלים אחרים ובתשלום עודף לחברת ה.ל.ר.



ההליכים בעניינם של האחרים
5.
פורר הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק העונשין,
ללא רכיב המרמה הנלווה לעבירה, ונדון ל-5 חודשי מאסר מותנים, 220 שעות של"צ, וקנס בסך 75,000 ש"ח, ונקבע כי דבק בו קלון. ערעור פורר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ובקשה לרשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון.

לוריא הודה בעבירה של הפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ללא רכיב המרמה, ובהסכמת הצדדים הסתיים ההליך בעניינו בלא הרשעה לצד צו של"צ.

נגד אברהם, צוקר וכדורי הוגש כתב אישום, ולאור כפירתם ההליכים בעניינם, עדיין מתנהלים. נגד חפץ לא הוגש כתב אישום.


טעמי התביעה
6.
התביעה נימקה עמדתה להרשעת הנאשם, בראש בראשונה, בצורך בהקניית נורמות התנהגות ראויות בקרב משרתי ציבור וטיפוח סלידה מהפרת חובות נאמנות. על פי הטענה, אופי העבירה של הפרת אמונים מצדיק הרשעה, שכן מטרת העבירה היא לשמור על יושרה הציבורית שהיא תנאי הכרחי לשירות הציבור על ידי השלטון.

נסיבות החומרא, שהתביעה ראתה במעשי הנאשם, גלומות בתפקידו הבכיר של הנאשם, שנתן ידו ליצירת מצגי שווא ולבזבוז כספי ציבור, ואף לפגיעה פוטנציאלית בקבלנים אחרים, שייתכן והיו זוכים באיזו מהעבודות, אילו פורסם מכרז כדין.
התביעה הגישה לבית המשפט, הודעת הנאשם במשטרה, מיום 1/4/2004, לפיה במועד החתימה על ההסכמים ידע הנאשם כי העירייה זקוקה לחברת ה.ל.ר., לצורך הצגת מצגי השווא, הבין את הפגם במעשיו, ועשה זאת על מנת להעשיר את קופתה של חברת ה.ל.ר, בשיעור "דמי הניהול", כביכול, שקיבלה מהעירייה.

התביעה סברה שבנסיבות העניין, אין מקום לאימוץ המלצת השירות לסיום ההליך בלא הרשעה. לטענת התביעה, לא הוכח שהרשעה תפגע בנאשם באופן חסר פרופורציה, ואף התסקיר רפה יחסית לתסקירים אחרים. מכל מקום, התביעה הדגישה כי בית המשפט אינו מחויב לקבל המלצת השירות, המופקד על האינטרס הצר של הנאשם, ומחובת בית המשפט לבחון את האינטרס הציבורי בכללותו.


התביעה אבחנה עניינו
של הנאשם מעניינו של לוריא בשני טעמים עיקריים:
ראשית
, קשיים ראייתיים בהוכחת היסוד הנפשי בעניינו של לוריא, שאינם קיימים, על פי הטענה, בעניינו של הנאשם. שנית, טענת לוריא בחקירתו במשטרה כי התנגד באופן עיקבי למערכת היחסים עם כדורי, ועל רקע זה התעמת עם בכירי העירייה, ובסופו של יום, אף פוטר ממשרתו.

טעמי ההגנה
7.
הסנגורית המלומדת נימקה עמדתה, לסיום ההליך בלא הרשעה, בטעמים העיקריים הבאים:
א.
חלקו המינורי של הנאשם, שלא היה שותף לקונספירציה, ורק בשלב מאוחר נוצר הקשר הראשוני בינו לבין האחרים. על פי הטענה, הנאשם כלל לא היה מודע לקשר שנרקם בין האחרים, בין היתר, מאחר שלא עבד בעירייה;

ב.
כלל אחידות הענישה – הנאשם הודה במעשה זהה למעשה שעשה לוריא. מעמדו הציבורי של לוריא, ששימש כמנכ"ל העירייה, גבוה יותר ממעמדו הציבורי של הנאשם, ששימש מנכ"ל חברה פרטית, ולפיכך, הפרת חובת הנאמנות שלו חמורה
מזו של הנאשם.
על פי הטענה, בנסיבות אלה, אם בעניינו של לוריא הסתיים ההליך בלא הרשעה, מכוח קל וחומר, יש לסיים את ההליך, אף בעניינו של הנאשם, בלא הרשעה.

ג.
עברו הנקי של הנאשם, הודאתו, ממצאי שירות המבחן, לפיהם, בין היתר, התרשם השירות, כי הנאשם אדם נורמטיבי, שמבין את העבירה ומביע צער.

ד.
המלצת השירות לשקול סיום ההליך בלא הרשעה, בין היתר, בשל חשש הנאשם – בעל תואר שני במינהל עסקים, והעוסק בשנים האחרונות בתפקידי ניהול, בין היתר, במקומות עבודות ציבוריים ופרטיים – לפגיעה בהעסקתו על ידי גורמי חוץ ציבוריים, ונוכח עברו הנקי ותפקודו הנורמטיבי.

ה.
חלוף הזמן מאז העבירות.

ו.
השיהוי בהגשת כתב האישום, שהוגש רק בשנת 2008, והנזקים שנגרמו לנאשם, בתקופה שחלפה מאז, לרבות הפגיעה בדימויו העצמי.

8.
בדברו האחרון, בעל פה ובכתב (נ/1), הדגיש הנאשם כי את ההחלטה לחתום על ההסכמים עם כדורי קיבל יחד עם חפץ, שהיה הממונה עליו בפועל, ונגדו לא הוגש כתב אישום, כי אמר אמת בחקירתו, וכי בהחלטתו לחתום על ההסכמים, העדיף את הדאגה לקופת חברת ה.ל.ר, על מנת להבטיח את המשך תפקודה, לטובת העיר רחובות, על פני הצורך בהבאת ההחלטה להתקשר עם כדורי בפני
וועדת המכרזים.
הנאשם הדגיש, שבעקבות הפרשה, נגרמו לו נזקים כלכליים, כי היה מובטל משך 8 חודשים, כי לא יכול היה לקבל עבודה בגופים ציבוריים, הנזקים הבריאותיים שנגרמו לו, וכן נזק לשמו הטוב. לדברי הנאשם, בתקופת היותו מובטל, התנדב באגודת "יד שרה".

דיון ומסקנות
9.
הכלל הוא שמקום שהוכחה עבירה יורשע הנאשם. סיום ההליך בלא הרשעה הוא החריג לכלל, מקום שהנזק שייגרם לנאשם אם יורשע, עולה על האינטרס הציבורי אם יסתיים ההליך בלא הרשעה, וכי סוג העבירה מאפשר, בנסיבות העניין, לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים.

10.
אין חולק, כי חלקו של הנאשם אינו החמור מבין המעורבים:

הנאשם לא חולל את המזימה, אף לא היה שותף להחלטה לעריכת ההסכמים הפיקטיביים, ואין כל ראייה שידע על הקשר בין האחרים לבין כדורי, או שהייתה לו מחויבות קודמת לכדורי.


יחד עם זאת, הנאשם היה חוליה חיונית ומשמעותית – וקרוב לוודאי אף הכרחית – שאיפשרה את יצירת מערכת מצגי השווא, את התשלום לכדורי, את ההוצאה המיותרת מהקופה הציבורית לחברת ה.ל.ר., ואת מניעת האפשרות מקבלנים אחרים, להתמודד במכרז, אילו הוצא כדין.

הנאשם כיהן כמנכ"ל ה.ל.ר. אין מדובר בתפקיד זוטר. בכוחו של הנאשם, אילו נמנע מהפרת האמונים, היה למנוע המעשים, ולמצער, להקשות על ביצועם.

11.
טוהר שירות הציבור על ידי השלטון, הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, ומנשמת אפה של חברה מתוקנת, חפצת חיים.

אמצעי הכרחי לשמירה של טוהר השירות הציבורי, הוא הקפדה על החובה לשמור על יושרה ציבורית, קלה כחמורה.

הנאשם כשל בחובתו זו.

אחד האמצעים החשובים ביותר הנתונים בידי החברה, באמצעות בית המשפט, לצורך השמירה על היושרה הציבורית, הוא הטבעת אות קלון בפלילים על כל מי שייכשל בחובת השמירה על היושרה הציבורית.


בהיעדר נימוקים יוצאי דופן, כל תוצאה אחרת עלולה לגרום למסר שגוי ומבלבל, לפיו למרות העקרונות הנעלים, בסופו של דבר, מי שכשל, ופגע בטוהר השירות הציבורי, אינו מסתכן בסנקציה משמעותית.

12.
שקלתי בכובד ראש, האם בעניינו של הנאשם מתקיימים נימוקים יוצאי דופן, המצדיקים הימנעות מהרשעה.

בראש נימוקים אפשריים אלה מזדקרת עמדת התביעה בעניינו של לוריא, שעל פני הדברים, מעשהו ונסיבותיו דומים לעניינו של הנאשם, ולמרות זאת, בהסכמת התביעה, נסתיים עניינו של לוריא, ללא הרשעה.

בנוסף, התביעה לא הסבירה, מניעיה להימנעותה מהגשת כתב אישום נגד חפץ, ששימש בתפקיד בכיר מהנאשם בחברת ה.ל.ר., ולגירסת הנאשם, את ההחלטה לחתום על ההסכמים, קיבל בעצה אחת עם חפץ.

על פני הדברים, נראה, לכאורה, כי מדובר בהפלייתו לרעה של הנאשם, על פני לוריא וחפץ.

13.
העובדות המלאות בעניינם של לוריא וחפץ אינן מוכרות לבית המשפט.
יחד עם זאת, לא השתכנעתי שיש בטעמים שהעלתה התביעה לאבחנה בין לוריא לבין הנאשם, כדי להצדיקה.

אם אכן נתקלה התביעה בקשיים ראייתים, ביחס לאיזה מיסודות העבירה, או שהשתכנעה בדבר כנות טענות לוריא, הרי שייתכן שהאינטרס הציבורי, שעליו מופקדת התביעה, היה צריך להוביל למסקנה שכלל לא היה מקום להגשת כתב אישום נגד לוריא.

כך או כך, על רקע האמור, לטעמי הסברי התביעה ביחס לעמדה בעניין לוריא צורמים ובלתי מספקים. אף אם טעתה התביעה בעניין לוריא, הרי שבית המשפט אינו מחויב ללכת אחר טעות זו, וודאי שאין מתקנים טעות בטעות.

14.
הלכה היא, כי עקרון שוויון הנאשמים בפני
החוק, ממנו נגזר עקרון אחידות הענישה הוא כלל יסוד במשפט הישראלי, שנועד, בין היתר, למנוע אפליה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אמון הציבור בהליך הפלילי.

הטעמים המתוארים, תומכים בעתירת ההגנה לסיום ההליך הפלילי ללא הרשעה.

15.
יחד עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, ומשקלו יחסי, בהשוואה ליתר שיקולי הענישה, ובית המשפט יסטה ממנו משיקולים כבדי משקל של צדק ואינטרס ציבורי (ע"פ 9792/06 עאווני נ' מ.י.) (לא פורסם, 1/4/2007).


בענייננו, אופי העבירה, והאינטרס הציבורי רב החשיבות, בשמירה על היושרה הציבורית, ובהקניית נורמות התנהגות ראויות בקרב משרתי ציבור, השרשת הסלידה ממעילה באמון הציבור, וגינוי הדופי המוסרי במעשי הנאשם, בהיותו נושא משרה רמה, המחייבת דוגמא ומופת, מהווים שיקולים כבדי משקל של צדק ואינטרס ציבורי, שאינם מאפשרים סיום ההליך בלא הרשעה, ואף מצדיקים סטייה מעקרון אחידות הענישה.

בנסיבות המתוארות, הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי, אם לא יורשע הנאשם, גובר על הנזק שייגרם לנאשם, אם יורשע.

בהקשר זה, אין להתעלם מכך שכיום הנאשם אינו עובד ציבור, והרשעתו לא תביא לפיטוריו או לפגיעה מוכחת בפרנסתו, אלא בצמצום אפשרויות העסקתו. נזק זה אינו שיקול לנזק שייגרם לאינטרס הציבורי, אם יסתיים ההליך בלא הרשעה.

16.
יחד עם זאת, לטעמים המתוארים, כמו גם ליתר נסיבות הקולא בעניינו של הנאשם, יינתן משקל לעניין המידה ברכיבי הענישה המשותפים שלהם עתרו הצדדים במסגרת ההסדר.

17.
לאור כל האמור, ועל יסוד הודאתו, מורשע בזאת הנאשם בעבירה שבה הודה, הפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.



ירון לוי
, שופט


גזר דין

18.
מהות העבירה, נסיבותיה, שיקולי החומרא והקולא, נסיבותיו האישיות של הנאשם, וטיעוני הצדדים, פורטו בהרחבה בהכרעת הדין לעיל.

19.
יינתן משקל לקולא לעקרון אחידות הענישה, כמפורט לעיל, לחלקו של הנאשם במעשים, להימנעות התביעה מהגשת כתב אישום נגד חפץ, לעברו הנקי של הנאשם, להודאתו, לממצאי התסקיר החיוביים, להמלצת השירות ולפגיעה שכבר נגרמה לנאשם, להמשך הפגיעה האפשרית בתעסוקתו בעתיד, לשיהוי בהגשת כתב האישום ולחלוף הזמן מאז העבירות.

20.
בנסיבות המתוארות, הסדר הטיעון אינו חורג ממתחם הסבירות והחלטתי לכבדו.

סוף דבר
21.
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
3 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע.

ב.
הנאשם ירצה 120 שעות של"צ בבית חב"ד, מפעל "ארוחה חמה" בנס ציונה כמפורט בתסקיר השירות מיום 21/4/2010.
אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, יבצע השירות את השינוי וידווח על כך לבית המשפט.
עם סיום העבודות ידווח השירות לבית המשפט.

ג.
קנס בסך 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לשירות המבחן.




הודעה לנאשם חובת התייצבותו בבית משפט השלום בפתח תקווה, בפני
כבוד השופטת עינת רון, ביום 7/6/2010 שעה 10:30 כעד מטעם התביעה.


ניתנה היום,
כ"א סיון תש"ע, 3 יוני 2010, במעמד הצדדים.














פ בית משפט שלום 2014/08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' יהודה נווה (פורסם ב-ֽ 03/06/2010)