פסקי דין על רפאל הלברטל | פסקי דין על אריאל הלברטל | פסקי דין על טובה אלברטל ואח' | פסקי דין על רנה חדד | פסקי דין על מיכאל טננבאום | פסקי דין על נתי בן זיקי ואח' |

9006/09 א     30/05/2010




א 9006/09 רפאל הלברטל, אריאל הלברטל, טובה אלברטל ואח' נ' רנה חדד, מיכאל טננבאום, נתי בן זיקי ואח'








בית משפט השלום בירושלים



30 מאי 2010

ת"א 9006-09 הלברטל ואח'

נ' חדד ואח'






בפני

כב' השופט
גד ארנברג


תובעים

1
.
רפאל הלברטל

2
.
אריאל הלברטל

3
.
טובה אלברטל

4
.
איתן אלברטל


נגד


נתבעים

1.רנה חדד
2.מיכאל טננבאום
3.נתי בן זיקי
4.פליבוקס מ.נ בע"מ




פסק דין




הצדדים:

התובעים הינם הבעלים או דיירים מוגנים בדירות בבנין המצוי ברח' עזה 30 ירושלים הידוע גם כגוש 30025 חלקה 129 (להלן: "הבנין"). הנתבע 1 הינו בעלים של חנות המצויה בקומת הקרקע בבנין. הנתבעים 2 ו- 3 באמצעות הנתבעת 4 שכרו את החנות מהנתבע 1 והם מפעילים אותה. מדובר בחנות שהופעלה, עד למתן צו המניעה בתיק זה, במשך כל שעות היממה, תוך שימוש ברחבה הצמודה לחנות.

התביעה:

התובעים תובעים מן הנתבעים בתביעה זו את הסעדים הבאים:

א. הסרת סככה שהוקמה על ידי הנתבעים.
ב. הסרת קיר לבנים שנבנה על ידי הנתבעים.
ג. הסרת שלט תאורה שהותקן על ידי הנתבעים.
ד. הסרת המזגנים והמנועים שהותקנו על ידי הנתבעים.
ה. פינוי הרחבה מכל מתקן שהוא בכל שעות היממה ומכיסאות ושולחנו לאחר השעה 22:30 בכל יום.
ו. להימנע מלעשות כל שימוש בחנות ולכבות גם את האורות החל מהשעה 20:00 בימי החול והחל משעה לפני כניסת שבת או חג עד שעה לאחר צאתם, או מעבר לשעות עליהם הוסכם בת.א.
11089/00.
ז. לחייב את הנתבעים בפיצוי כספי בסך 100,000 ₪ בגין הטרדות שנגרמו לתובעים ובגין הפרת שעות הפעילות שהוסכמו בפסקי דין קודמים.

הרקע לתביעה:

במקום בו מופעלת החנות
הופעלו בעבר עסקים אחרים על ידי שוכרים ששכרו את המקום מהנתבע 1. בין התובעים לבין אותם שוכרים והנתבע 1 התגלו סכסוכים בקשר להפעלת המקום ובגין כך הוגשו מספר תביעות של התובעים נגד הנתבע 1 (ושותפו בעבר) ונגד שוכרי המקום ובמסגרת אותם תביעות הגיעו הצדדים להסכמים שמחייבים אותם ואת חלופיהם כדלקמן:

א. ת.א. 1201/96 בבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד הוסכם על תיקון רישום הבית המשותף באופן שהחנויות שבקומת הקרקע ירשמו כ- 2 יחידות נפרדות וכן דירה של הנתבעים שם (הנתבע 1 בתביעה זו ושותפו) תרשם כ- 2 דירות נפרדות. (המחסן הצמוד לרחבה ירשם על שם התובעים. כן סוכם כי הרחבה תהיה חלק מהרכוש המשותף ותשמש מעבר לחנויות ולבנין. כן הותר להציב ברחבה שולחנות וכיסאות לשימוש בית הקפה תוך הגבלת שעות ההצבה (ההסכם ופסה"ד צורפו כנספח ב' לתביעה).

ב. ת.א. 7400/99 בבית משפט השלום בירושלים. במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד הוסכם בין התובעים שם לבין הנתבעים שם – שהיו הנתבע 1 בתיק זה ושותפו, והשוכרים אשר הפעילו את קפה מומנט – שהנתבעים שם 3-5
(השוכרים) ישלמו לתובעים שם סכום חודשי מסוים עבור הצבת פרגולה ברחבה וארובה בגג הבית. סוכם כי הנתבעים שם יהיו רשאים להשתמש בפרגולה ובארובה למשך 8 שנים ובתום התקופה יסירו את הפרגולה והארובה. כן סוכם כי הנתבעים שם לא יציבו כל מתקן נוסף ברחבה או בגג או ברכוש המשותף ככל שהתקנת מתקנים כאמור דורשת הסכמה של בעלי הזכויות בבנין. (ההסכם ופסה"ד צורפו כנספח ו' לתביעה).

ג. ת.א. 11089/00 בבית משפט השלום בירושלים. במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
הוסכם בין התובעים שם (שחלקם גם תובעים בתיק זה) לבין הנתבעים שם – שהיו הנתבע 1 בתיק זה ושותפו, וכן השוכרים של החנות שהפעילו בה
בית קפה מומנט – שעל הנתבעים וכל הבא מכוחם או מטעמם ייאסר להפעיל את בית הקפה או עסק אחר מעבר לשעות שהוסכמו שם. נקבע כי אם הנתבעים לא יעמדו בשעות הפתיחה המוסכמות תשלם הנתבעת 5 שם, בנוסף לכל סעד אחר, 50 $ לכל שעת הפרה. הוסכם כי לאחר שעות הפעילות המוסכמות ייסגר בית הקפה כולל כיבוי אורות מוחלט ולא תותר בו כל פעילות שהיא.

הנתבע 1 שם שהוא גם נתבע 1 כאן הסכים שהדבר ירשם בתקנון הבית המשותף (ההסכם ופסה"ד צורפו כנספח ז' לתביעה).

התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכמות הנ"ל, למרות שהם חלות גם עליהם כיון שהוסכם שם שהוראות ההסכם יחולו על הנתבעים שם וכל הבא מטעמם. ההפרות הנטענות הם הן לגבי השימוש ברחבה, הן לגבי שעות הפעילות והן בקשר להצבת מתקנים נוספים כולל סככה, שלט מואר, קיר לבנים ומנועים למקררים ומזגנים ברחבה.

לאור כל ההפרות הנ"ל תובעים התובעים את הסעדים המפורטים לעיל.

סכום הפיצוי נובע מסך של 50$ עבור שעת הפרה
x
6 שעות הפרה ביום
x
6 חודשים (הסכום מגיע ל- 168,000 ₪ והועמד על 100,000 ₪). או בגין המטרד שנגרם לתובעים כתוצאה מהפעלת המינימרקט.

ההגנה:

הנתבעים טוענים כי התובעים מנסים לסחוט אותם, כפי שעשו בעבר לשוכרים אחרים. לטענת הנתבעים מתוך פסה"ד בת.א. 1201/96 הנ"ל עולה כי השימוש ברחבה הוצמד לחנות (המופעלת עתה על ידי הנתבעים 4 – 2 ).

הנתבעים 4 – 2
טוענים כי הם הפעילו עסק דומה ברח' עזה 34 (מרחק של כ- 20 מ' מהנכס נשוא תיק זה), עסק שפעל במשך 24 שעות ביממה. הם התעניינו בשכירת הנכס נשוא תיק זה. כיון שהם ידעו את הבעיות שעושים התובעים לשוכרי החנות, הם נפגשו עם התובעים 1 ו- 2 בסלון ביתו של התובע 1, עוד לפני שנחתם הסכם השכירות בינם לבין הנתבע 1. בפגישה זו הוסכם, לטענתם, כי הם יסירו את הקירוי שהיה ברחבה, שהייתה מקורה כולה במבנה קבע עם דלת, ובמקומו ירכיבו מרקיזה מתקפלת. כמו כן הוסכם, באותה פגישה, כי העסק ימשיך לעבוד במתכונתו הנוכחים היינו 24 שעות ביממה. רק לאחר שניתנה הסכמה זו שכרו הנתבעים 4 – 2
את החנות והחלו לשפצה תוך הוצאת סכומי כסף ניכרים. לאחר מס' חודשים התובעים פנו התובעים לנתבעים בטענה שהמזגנים, שהיו מוצבים שם כל הזמן גם לפני תחילת השכירות, וכן המנועים של המקררים שאף הם היו שם כל הזמן, מפריעים לתובעים ולפיכך הוסכם, תוך התייעצות עם התובעים ובעלי מקצוע להעביר את המזגנים והמנועים למקום בו הם מוצבים היום. העתקת המזגנים והמנועים נעשתה תוך הוצאה כספית ניכרת וסגירת העסק למספר ימים. הנתבעים טוענים עוד כי הם הפעילו את העסק 9 חודשים מבלי שהגיעה כל תלונה כלשהי של התובעים. רק לאחר שהנתבעים סירבו לבקשה של התובע 1 לשכור ממנו את המחסן הצמוד לרחבה בסכום של 150 $ לחודש, התחילו התובעים להתכחש להסכמות הנ"ל תוך הצבת דרישות של הסרת הסככה, פינוי הרחבה ודרישה לסגור את העסק בשעות המפורטות בתביעה.

הנתבעים טוענים כי לפני שהם נכנסו למקום, הרחבה הייתה סגורה במשך כ- 3 שנים בסגירה בנויה עם דלת ושומר וכן העסק שהופעל הוצב מתקן לבקבוקים שחסם את הכניסה למחסן. לטענת הנתבעים, התובעים לא עשו כל פעולה בקשר לכך רק משום שמפעילי העסק הקודם שילמו להם שכירות מופרזת בעד המחסן. הטענה היא אפוא כי הפעלת העסק הנוכחי על ידי הנתבעים לא רק שלא פגעה בתובעים אלא אפילו הטיבה איתם. הנתבעים טוענים עוד כי התובעים לא פועלים נגד בעל חנות אחרת במקום על אף שהוא סגר חלק מהרחבה בסגירת קבע ועל אף שגם הוא הציב מזגנים על הקיר החיצוני.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעים עצמם ביצעו עבירות בניה במבנה וכן שהם נוהגים בחוסר תום לב ועובדה שבעלי דירות נוספות לא
הצטרפו לתביעה ואף התובעת 3 שצורפה לתביעה לא מתגוררת כלל במקום ולא יכולה לטעון על מטרד. הנתבעים טוענים גם שהתובע 2 מטריד אותם ובין היתר משליך נוזלים ופסולת לרחבה.

התביעה שכנגד:

בתביעה שכנגד תובעים הנתבעים 4 – 2
מהתובעים את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתכחשות התובעים להסכמות אליהם הגיעו הצדדים. לטענת הנתבעים הם הוציאו סכומי כסף גבוהים עבור השיפוץ ועבור הזזת המזגנים וזאת רק בשל ההסכם אליו הגיעו עם התובעים לכן הם תובעים השבה של סכומי הכסף שהם השקיעו בעסק.

התשובה לתביעה שכנגד:

התובעים טוענים כי כל מטרת
התביעה שכנגד להוות משקל נגד התביעה שלהם. התובעים מכחישים כל הסכמה ששינתה את תנאי פסקי הדין. בכל מקרה גם לפי הנטען הייתה הסכמה רק של התובעים 1 ו- 2 בעוד שהתביעה הוגשה על ידי 4 תובעים. התובעים מכחישים שבמקום הייתה סגירה בנויה במשך כל התקופה שקדמה לשכירות, מה שהיה, לטענתם, הוא סגירת חורף בלבד שנעשתה בהסכמת חלק מהתובעים, בכפוף לתנאים שהוסכמו. אחר שהשוכרים הקודמים לא עמדו בהם הם נדרשו לפרק את הקירוי. הכניסה למחסן התאפשרה בכל שעות הפעילות של העסק שהופעל שם קודם לכן. לגבי המזגנים טוענים התובעים כי בעבר היו מותקנים במקום מזגנים קטנים בהרבה מאלה שהתקינו התובעים וכי לא היתה הסכמה להעתקת המזגנים ומיקומם הנוכחי.

העדויות:

מטעם התובעים העידו התובע 1
והגב' מרים קופרשטוק וכן הוגשה חו"ד שמאי.



התובע 1 חזר בתצהירו על
האמור בכתב התביעה. לדבריו הפעלת החנות גורמת מטרד שבגינו זכאים התובעים לפיצוי. התובע הכחיש פגישה שבה הוסכם לסטות מתנאי ההפעלה כפי שבאו לידי ביטוי בפסקי הדין שניתנו בעבר – בהסכמה – נגד מפעילים קודמים של החנות וחלופיהם.

הגב' קופרשטוק הצהירה כי בעלה המנוח היה בעל דירות בבנין נשוא התיק. היא יורשת של דירה אחת שטרם נרשמה על שמה והדירה השניה שייכת להקדש שעשה בעלה והיא מנהלת אותו. לדבריה, היא לא נתנה כל הסכמה להשתלטות הנתבעים על הרחבה המהווה רכוש משותף. הדבר נעשה בניגוד לפסקי דין שניתנו בתביעות שהגיש בעלה המנוח.

חו"ד השמאי מתייחסת לכך שפעולות הנתבעים גרמה לירידת ערך לשווי המקרקעין של התובעים.

מטעם הנתבעים נתנו תצהירים הנתבע 1, הנתבע 3 ועובד של הנתבעים מר ווסאם ג'ת. וכן העיד מטעמם התובע 2 (ניתנו 2 תצהירים נוספים ואולם המצהירים לא התייצבו לחקירה ולפיכך יש להתעלם מהם).

הנתבע 1 הצהיר כי הודיע לנתבעים 4 – 2 שיש פסקי דין שמגבילים את שעות הפעילות אך לא אמר להם על ההגבלה בשימוש ברחבה. הוא לא מסר לנתבעים האחרים את פסקי הדין. לדבריו, התובעים מנסים לסחוט ולהשיג דברים שלא מגיעים להם כפי שעשו לו גם בעבר בהגשת התביעות השונות בהם עשה ויתורים משמעותיים על זכויותיו בבנין וביחידות השייכות לו.

הנתבע 3 הצהיר כי הוא חתם על הסכם עם הנתבע 1 רק לאחר
שסיכם עם התובעים על שעות הפתיחה ועל השימוש ברחבה והצבת המרקיזה המתקפלת. לדבריו, ההסכם היה שהנתבעים יסירו את קירוי החורף ובתמורה יתאפשר להם להשתמש ברחבה ולהגדיל את שעות הפעילות. כן הצהיר כי הצבת המזגנים נעשתה בתיאום פעולה בינו לבין התובעים ולאחר פגישה משותפת שבה השתתף בנוסף לצדדים גם מומחה למזגנים.

העד ווסאם ג'ת הצהיר כי הוא היה נוכח בפגישה בו סוכם על העתקת מקום המזגנים, והמזגנים הוצבו במקום בו סוכם.

כל צד חקר את עדי הצד השני בחקירה שכנגד ולמעט סתירות קלות ושאינן משמעותיות נותר כל עד בטענותיו כפי שהופיעו בתצהירים.

ההכרעה:

לאחר
עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי הדין עם התובעים בכל הקשור לשעות הפעילות, לשימוש ברחבה ולהסרת השלט המואר וקיר הלבנים, ואולם יש לדחות את התביעה להסרת המזגנים ואת התביעה הכספית כמו"כ יש לדחות את התביעה שכנגד ואלה נימוקי:

מתוך חומר הראיות עולה כי התביעה מבוססת על פסקי דין שניתנו בעבר ואשר בהם נקבע במפורש מה השימושים האפשריים ברחבה ומהם שעות הפעילות המרביים של החנות. מדובר בפסקי דין שניתנו בהסכמה ובהם נקבע כי ברחבה ניתן לעשות שימוש להצבת שולחנות וכסאות (יש לזכור שמדובר היה בבית קפה לפיכך אילו השימושים שהותרו) וזאת עד השעה 22:30. כמו"כ בהסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
בת.א. 11089/00 הוסכם במפורש מה יהיו שעות הפתיחה של העסק כאשר נקבע במפורש ששעות הפתיחה הללו יתייחסו לכל עסק שיופעל במקום, וכן הוסכם כי שעות הפתיחה המוסכמות מחייבות את בעלי הדין באותה תביעה ואת חלופיהם. הנתבע 1 שהוא הבעלים של החנות היה נתבע גם בת.א. 11089/00 הנ"ל ומכיון שכך ברור שפסה"ד מחייב אותו ואת כל מי שבא מטעמו כולל הנתבעים 4 – 2 ששוכרים ממנו את החנות.

הנתבעים טוענים כי אמנם פסקי הדין הללו קיימים ומחייבים גם אותם ואולם הם הגיעו להסכמה אחרת עם התובעים. כיון שזו טענת הנתבעים הרי שהנטל להוכיח טענה זו מוטל עליהם. לטעמי, הנתבעים לא הצליחו להוכיח טענה זו. נראה כי הנתבעים, שטענו שהיה ידוע להם שהתובעים אנשים בעייתיים, לא היו מגיעים לסיכום בעל פה על שינוי התנאים שנקבעו בפסקי דין שניתנו לטובת התובעים. אילו אכן היה סיכום בין הצדדים שמשנה את הוראות פסקי הדין, ברור שהוא היה נעשה בכתב תוך ציון השינויים בפירוט ותוך מתן הסבר מה הניע את התובעים לוותר על זכויות שהשיגו ב

פסק דין
חלוט שמחייב גם את הנתבעים.

חרף האמור, וכאמור גם בהחלטה בעניין צו המניעה שביקשו התובעים, אין מקום להגביל את השימוש ברחבה, בשעות המותרות לפי פסקי הדין, בהצבת שולחנות וכסאות בלבד. אמנם נכון שההסכמה בת.א. 1201/96 דיברה על הצבת שולחנות וכסאות ואולם הסכמה זו הושגה כאשר במקום פעל בית קפה. לפיכך, ברור שיוסכם על הצבת שולחנות וכסאות ואולם אין ללמוד מכך שאם יהיה במקום עסק אחר שדורש הצבת דברים אחרים תיאסר הצבת אותם דברים בשעות המוסכמות. ההיפך הוא הנכון, מתוך ההסכם נראה במפורש שההסכמה הייתה על שימוש שיעשו החנויות ברחבה עד שעה 22:30 כאשר השימוש לא הוגבל לשולחנות וכסאות בלבד אלא "לשימוש כלשהו ברחבה". (ראה סעיף 1 ג להסכמה בת.א. 1201/96).
גם באשר לשעות הפתיחה היה בידי התובעים

פסק דין
המגדיר במפורש מהם שעות הפציחה מדוע שהתובעים יסכימו לשינוי

פסק דין
זה?? מדוע לחשוב שהתובעים יסכימו על שינוי כאמור בעל פה לאחר שטרחו והשיגו את ההגבלה על שעות הפתיחה ב

פסק דין
?

באשר למזגנים, אני מקבל את טענות הנתבעים, שנסמכה גם על עדותו
של מר ווסאם ג'ת, ולפיה המזגנים הוצבו במקום שהם הוצבו בהסכמה של התובעים או מי מהם. אמנם נכון שלא ניתנה הסכמה של כל התובעים אך מתוך מהלך העניינים נראה כי התובעים הציגו עצמם כנציגות של הדיירים בבנין ועובדה היא כי הגם שבתביעה זו יש 4 תובעים מי שהתייצב בבית המשפט ונתן עדויות מטעם התובעים היו רק התובע 1, והתובע 2 שהגיע לדיונים והועד על ידי הנתבעים. לפיכך, מסקנתי היא שהייתה הסכמה של התובעים לגבי הצבת המזגנים והזזתם מהמקום בו היו מוצבים קודם לכן שהפריע להם יותר למקום בו הם מוצבים עתה.

אין טענה שהתובעים הסכימו להצבת השלט המואר או לבניית קיר הבלוקים ולפיכך יש להסירם שכן הם מצויים ברכוש המשותף והוצבו שם ללא הסכמה.

באשר לתביעות הכספיות ההדדיות, אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח את תביעתו. טענת התובעים כאילו מגיע להם סך של 50$ לכל שעה של הפעלת העסק מעבר לשעות המוסכמות אינה נכונה. הפיצוי של 50$ לשעה הוגבל במפורש, בהסכמה שקיבלה תוקף
בת.א. 11089/00, לנתבעת 5 באותה תביעה (מומנט בתי קפה בע"מ), בעוד שלגלבי יתר הסעיפים בהסכם נכתב במפורש שהם חלים על כל הנתבעים וכל הבא מכוחם או מטעמם. ברור אפוא שהתביעה על סמך הפיצוי המוסכם כביכול, אינה יכולה לעמוד נגד הנתבעים בתיק זה משום שהיא לא הוסכמה על ידם ולא חלה עליהם משום שהיא הוגבלה במפורש לנתבעת מסוימת באותו תיק שבה ניתנה.

אין גם לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך או מטרד משום שסכום הפיצוי לא הוכח. אמנם חו"ד השמאי מדברת על ירידת ערך ואולם אין הערכה של אותה ירידת ערך. כמו"כ המטרד הנטען לא הוכח, לא הובהר מדוע עסק זה מהווה מטרד יותר מכל עסק אחר, כאשר ברור שמותר להפעיל בחנות עסק.
התובעים לא הצליחו אפוא להוכיח שנגרם להם נזק ומהו שיעור הנזק כתוצאה מכך שעד מתן צו המניעה הנתבעים פתחו את החנות גם בשעות שלא הוסכמו וכן עשו שימוש ברחבה גם בשעות שלא הוסכמו.

אין מקום גם לתביעה הנגדית שכן עיקרה של התביעה היתה ההוצאות שהוציאו הנתבעים על השיפוץ שלא הוכחו כלל, לא הומצאה כל קבלה על השיפוץ. מה עוד, שכאמור לעיל, הנתבעים לא הצליחו להוכיח שהם הגיעו להסכמה עם התובעים שבעקבותיה ביצעו את השיפוץ. באשר לסכום שהוציאו הנתבעים על הזזת המזגנים, כיון שלא ינתן צו להסרת המזגנים ממילא מדובר בסכום שהוצא על פי הסכמה של הצדדים ולא גרם כל נזק לנתבעים לכן אין לפצות בגינו.

לאור כל האמור התוצאה היא כזו:

א. ניתן בזה צו קבוע האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש ברחבה מעבר לשעה 22:30.

ב. ניתן בזה צו קבוע האוסר על הנתבעים לבצע כל שימוש בחנות עצמה (ולכבות בה את האורות) החל בשעות עליהם הוסכם בת.א. 11089/00 היינו בין התאריכים 15/5 עד 15/10 בשל שנה כל יום פרט ליום חמישי עד שעה 00:00 (חצות) בלילה.
בימי חמישי עד שעה 01:00 לפנות בוקר.
בין התאריכים 16/10 עד 14/5 בכל שעה כל יום עד שעה 01:00 לפנות בוקר וכן בימי שישי וערב חג עד שעת כניסת השבת והחג למעט עבודות נקיון שיבוצעו למשך שעתיים נוספות כאשר דלת החנות סגורה בימי שבת וחג תפתח החנות לאחר צאת השבת או החג עד השעות כמפורט לעיל.


ג. ניתן בזה צו המחייב את הנתבעים להסיר את השלט המואר שהוצב ברכוש המשותף.

ד. ניתן בזה צו המחייב את הנתבעים להסיר את הסככה שהקימו ואולם צו זה מותנה בכך שהקמת סככה כאמור מחייבת הסכמה של יתר דיירי הבנין.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתחשב בתוצאה כאמור וכן בהליכי הביניים לרבות צו המניעה הזמני , אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 9006/09 רפאל הלברטל, אריאל הלברטל, טובה אלברטל ואח' נ' רנה חדד, מיכאל טננבאום, נתי בן זיקי ואח' (פורסם ב-ֽ 30/05/2010)