פסקי דין על לנה חיחי | פסקי דין על משה חיחי | פסקי דין על מיכל מנחם | פסקי דין על מנחם איל עו"ד | פסקי דין על שושנה מנחם ואח' |

13022-05/09 עא     01/06/2010




עא 13022-05/09 לנה חיחי, משה חיחי נ' מיכל מנחם, מנחם איל עו"ד, שושנה מנחם ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



01 יוני 2010

ע"א 13022-05-09 חיחי ואח' נ' מנחם ואח'




בפני

הרכב כב' השופטים:

יגאל גריל
, ס. נשיא (אב"ד)

ר. סוקול


ד. סלע


המערערים:
1 לנה חיחי
2 משה חיחי
ע"י ב"כ עו"ד גסאן חורי



-נ ג ד -

המשיבים:
1 מיכל מנחם
2 מנחם איל עו"ד

3 שושנה מנחם
ע"י ב"כ עו"ד חרלף יחזקאל

4 אפרים מנחם
ע"י ב"כ עו"ד אביעד אופיר





פסק דין


1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הדסה אסיף) מיום 17/3/09 בתא"מ 4611/07, לפיו נדחתה תביעת המערערים, בעלי הזכויות בדירת מגורים ברח' חיים הזז 5 בחיפה (להלן: הדירה) לפינויים של המשיבים 1 ו- 2, שוכרי הדירה, ולחיוב
המשיבים בתשלום דמי שכירות ופיצוי מוסכם.

2.
העובדות הצריכות לענייננו.
א. המערערים הגישו תביעה לפינוי המשיבים 1 ו- 2 מהדירה שבבעלותם. לטענתם השכירו את הדירה למשיבים 1 ו- 2, על פי הסכם שכירות שנחתם עמם ביום 7/9/04 (להלן: ההסכם), ואילו המשיבים 3 ו- 4 - הוריו של המשיב 2, חתמו על שטר חוב להבטחת התחייבויות המשיבים 1 ו- 2 על פי ההסכם. המערערים טענו כי על פי הסכם השכירות, הושכרה הדירה תחילה עד יום 21/10/05, ולאחר מכן הוארכה תקופת השכירות לשנתיים נוספות עד ליום 21/10/07, אך המשיבים לא פינו את הדירה במועד זה, ולא החזירו את החזקה בדירה במועד המוסכם.

לפיכך, הגישו המערערים תביעה למתן צו המורה למשיבים 1 ו- 2 לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה למערערים. כן עתרו לחיוב כל המשיבים ביחד ולחוד לשלם להם דמי שכירות לחודש אוקטובר 07', ופיצוי מוסכם בגין האיחור בפינוי הדירה מיום 21/10/07 ועד למועד הגשת התביעה.

ב. המשיבים 1-3 בקשו לדחות את התביעה על כל חלקיה, בטענה כי ההסכם מעניק ארבע תקופות אופציה המסתיימות ביום 21/10/09. המשיב 4 התגונן בטענה כי אינו חתום על שטר החוב וכי חתימתו זויפה.

3.
פסק דינו של בית משפט קמא
א. בפסק דינו סקר בית משפט קמא את הראיות שהובאו בפני
ו, קבע כי הוא מעדיף את גרסת המשיבים לפיה הם רשאים להמשיך ולהחזיק בדירה עד ליום 21/10/09, בכפוף למילוי התחייבויותיהם על פי ההסכם, ודחה את גרסת המערערים לפיה תקופת השכירות על פי ההסכם תמה ביום 21/10/07. מכיוון שכך, לא ראה צורך להכריע בטענתו של המשיב 4 בדבר זיוף חתימתו על גבי שטר החוב.

ב. נקבע כי למעשה הסתמכו טענותיהם של המערערים על התאריך המצוין בסעיף האופציה, הנוקב לדידם בשנת 07', כמועד של תום תקופת השכירות, בעוד שהמשיבים טענו כי מדובר בשנת 09'. לשם הכרעה במחלוקת, ומשטענה המערערת כי כל הכתוב בכתב היד על גבי הסכם השכירות נכתב על ידי המשיב 2, ערך בית משפט קמא השוואה בין הספרות 9 ו- 7 שכתב המשיב 2 על גבי ההסכם בתחילתו ובסופו, וקבע כי מעיון בהסכם עולה בבירור כי בתאריך הרשום בסעיף האופציה נכתבה הספרה 9 ולא הספרה 7. מכאן שמדובר בשנת 09'.

ג. כן דחה בית משפט קמא את טענת המערערים, לפיה הרישום המופיע בכתב יד ליד כותרת סעיף האופציה, סעיף 15 להסכם, לפיו מדובר ב- 4 תקופות אופציה, היא תוספת שהוסיף המשיב 2 לאחר שהמערערים חתמו עליו, ולכן מדובר בזיוף שאינו מחייבם. בית המשפט ציין כי טענה זו נועדה לתמוך בגרסת המערערים כי המועד הנקוב בסעיף זה הוא שנת 07' ולא 09', ודחה אותה, לאחר שקבע כי העותק המצולם שהגישה המערערת אינו נושא חתימות מקוריות, ואילו כל ההסכמים שהוצגו בסופו של יום לבית המשפט, הן על ידי המערערת (ת/2) והן על ידי המשיב 2 (נ/1 ו- נ/2), לרבות העותקים המצולמים, נושאים חתימה מקורית של המערערת. דהיינו, המסמכים עליהם חתמו המערערים (נ/1 ו- נ/2) הינם מצולמים, ורק החתימות מופיעות בהם במקור. התרשומת השנויה במחלוקת מצולמת גם היא, ולכן אין דרך שבה יכול המשיב 2 להוסיף את התרשומת אחרי חתימותיהם של המערערים. לפיכך קבע בית משפט קמא כי התרשומות שליד סעיף 15, כמו יתר התוספות שבכתב יד בהסכמים, הוספו לפני חתימת המערערים ולא אחריה.

ד. בית משפט קמא העדיף את גרסת המשיבים, על פני גרסת המערערת, לגביה קבע כי לא הייתה עקבית והיתה נגועה בסתירות, וכן כי המערערים העלו מדי פעם טענות שונות בניסיון לקעקע את גרסת המשיבים, וחזרו מהן בהמשך. כך למשל, הצהירה המערערת כי החתימות הנחזות להיות חתימתה וחתימת המערער על ההסכם שצורף לבקשת הרשות להתגונן הינן מזויפות. לבירור טענתה הוסכם על מינוי מומחה שיבדוק את החתימה הנחזית להיות חתימתה, אולם המערערת חזרה בה מטענה זו בשלב מאוחר יותר, ולפיכך לא מונה מומחה. התנהלות זו מערערת במידה ניכרת את גרסתה.

ה. בפסק דינו מנה בית משפט קמא נימוקים נוספים בגינם לא ראה לסמוך על עדותה היחידה של המערערת, שהיתה בעלת דין, וביניהם הגשת תצהיר מטעם חתנה יובל דן, אשר לא העיד מטעמה בסופו של יום. מדובר בהחלטה הפועלת לחובתה ומחזקת את מהימנות גרסתו של המשיב 2, וכך גם הימנעות המערערת מלהביא ראיות מטעמה בעניינים אחרים, על אף שלכאורה לא היה קושי בהבאתן.

משכך, קבע בית משפט קמא כי לא עלה בידי המערערים, המסתמכים על עדות המערערת בלבד, להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם, ודחה את התביעה, כאמור.

4.
טיעוני המערערים
א. לטענת המערערים, טעה בית משפט קמא בהעדיפו את גרסת המשיב 2, על אף הסתירות, חוסר המהימנות והשקרים שנתגלו בעדותו, על פני גרסת המערערת, ללא הנמקה ובלא שהתייחס לכל טענות המערערים, תוך סיכום כל טענותיהם בטענה אחת לפיה סעיף האופציה נוקב בשנת 07' ולא בשנת 09'.

ב. כן נטען כי טעה בית משפט קמא בדחותו את התביעה מבלי להתבסס על חוות דעת גרפולוגית, תוך הסתפקות בהשוואה פשוטה בהסכם, בשימו עצמו מומחה, מקום ששאלה עובדתית זו היא עניין שבמומחיות. בכך פעל בניגוד לתקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקסד"א).

ג. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן את טענת הזיוף על שטר החוב, ללא כל נימוק, תוך התעלמות מגרסת המשיב 4, לפיה הוא לא ראה את המערערת מעולם, לא חתם על שטר החוב, והוא מסוכסך עם בנו, המשיב 2, אשר רימה אותו וסיבך אותו. לטענת המערערים, מדובר בגרסה המקעקעת לחלוטין את גרסתו של המשיב 2 ואת מהימנותו. בית המשפט לא נתן דעתו לכך שהמשיב 2 לא הביא לעדות בעניין החתימה על השטר את אמו, המשיבה 3, ואף טעה עת דחה את בקשת המערערת להגיש לעניין זה עדות הזמה. לטענת המערערים מדובר במחלוקת נוספת בין הצדדים שהיה מקום להכריע בה, ומשלא נבחנה, לא תוכל המערערת להיפרע מהמשיב 4 לעולם.

ד. המערערת הסבירה ונימקה מדוע לא הביאה לעדות את חתנה, מר דן. על כן שגויה מסקנתו של בית משפט קמא כי אי הבאתו לעדות תומכת בגרסת המשיב 2.

ה. לטענתה, טעה בית משפט קמא עת ראה בהסכם השכירות שהוגש ע"י המשיב 2 (נ/1 ו- נ/2) כהסכם "אותנטי", לרבות התרשומת בסעיף 15, וקבע כי התרשומת הוספה לפני חתימת המערערים ולא אחריה, על אף שהמערערת הוכיחה כי התרשומת הוספה ללא ידיעתה וללא הסכמתה. כן טעה בקביעתו כי ההסכם נ/2 שהוצג לראשונה בדיון ההוכחות, הוא צילום צבעוני של נ/1 בו מופיעה חתימת המערערת בלבד, כשב- נ/1 צורפה לחתימת המערערת חתימת הבעל, המערער. המערערת הוכיחה כי הסכמים אלה מפוברקים, ובהשוואה פשוטה ניתן לראות כי חתימת המערערת על שני ההסכמים אינה זהה. על כן טעה בית משפט קמא בקובעו כי המערערת חזרה בה מטענת הזיוף.

ו. לטענת המערערים, ההסכם שהגישו הוא המסמך האותנטי, המשקף את הסכמות הצדדים. בית משפט קמא טעה עת קבע מחד גיסא, כי בהסכם השכירות שהגישה המערערת אין כלל חתימות מקוריות, ומאידך גיסא כי רק החתימה של המערערת מקורית.

עוד נפלה טעות בקביעה כי המערערת היא שהביאה את ההסכם. אם אכן התעקשה המערערת להשתמש בהסכם זה, לא ברור מדוע המשיב 2 הוא אשר מילא את הפרטים בכתב ידו. על אף התרשמותו כי עסקינן בהסכם מנוסח בצורה רשלנית, תמוהה ובלתי סבירה, בחר בית משפט קמא להאמין באופן גורף למשיב 2, מבלי לבסס זאת בנימוקים משכנעים.

ז. המערערים טענו כי בית משפט קמא לא התייחס כלל לטענותיהם ביחס לזיכרון הדברים, עניין המשליך על מהימנותו של המשיב 2. מדובר לטענתם בזיכרון דברים מפוברק שנולד עת הסתיימה תקופת האופציה. בית המשפט אף לא נתן דעתו לטענת המערערת לגבי נספח ג' שצירף המשיב 2 לתצהירו, בו הוא מודיע על מימוש תקופת האופציה, ואשר נשלח רק ביום 15/7/07.

ח. המערערים טענו להתנהגותו הקלוקלת של המשיב 2, עורך דין במקצועו, בציינם כי תלויים ועומדים כנגדו תיקים בגין תקיפה, וכי הורשע בגין הונאה בבחינות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אף שעונש זה בוטל בבית המשפט המחוזי בחיפה. כן טענו כי המשיב 2 נמצא בסכסוך משפטי ארוך שנים עם אביו, הטוען למעשי זיוף, התנכלות ומרמה קשים שביצע בנו כלפיו. לאחר פינוי הדירה הותיר המשיב 2 חובות רבים, לרבות תשלומים בגין ועד הבית.

5.
טיעוני המשיבים 1-3
א. מדובר בערעור תיאורטי, שכן החזקה בדירה הושבה למערערים (אשר אינם מתגוררים בה, בניגוד למצג שהציגו בדבר רכישתה על רקע של צורך רפואי של המערער), ואשר מטרתו היחידה הינה לפגוע במשיבים ובעיקר במשיב 2, עורך דין במקצועו.

ב. בפסק דינו ניתח בית משפט קמא את העדויות והראיות שהובאו בפני
ו, ונימק בצורה מפורטת את הסיבות שהביאוהו לדחיית התביעה, ולקביעה כי עדותה של המערערת אינה מהימנה עליו.
ג. כתב התביעה אינו כולל כל טענה בדבר זיוף חתימתם של המשיבים, טענה אשר הועלתה על ידי המשיב 4 ממניעים פסולים, ואין לאפשר למערערים לפתוח חזית חדשה בעניין זה. יתר על כן, המערערים חזרו בהם מטענה זו חלקית בהמשך ההליך, עת פנה בא כוחם לבית משפט קמא ביום 5/11/08 וציין במפורש, כי המערערים מודים בנכונות החתימות על הסכם השכירות.

באשר לטענה כי בפני
בית משפט קמא לא עמדה חוות דעת גרפולוגית לשם הכרעה בטענת הזיוף, חוות דעת כאמור היתה אמורה להיות מוגשת על ידי המערערים במצורף לתביעתם, אך זו לא הוגשה מאחר שבכתב התביעה לא הועלתה כאמור כל טענה בדבר זיוף, ואין למערערים להלין אלא על עצמם. לאור הודעתו של
ב"כ המערערת כי הינה חוזרת בה מטענת הזיוף של חתימתה, לא היה צורך בחוות דעתו של מומחה שהוסכם כי ימונה בהליך, ובנסיבות אלו לא היה גם מקום לדון בטענת המערערת לזיוף חתימתה. לענין זה מפנים המשיבים לרע"א 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ נ' מ"י, פ"ד לח(2), 337, שם נקבע כי בית המשפט רשאי לסמוך על מראה עיניו כדי שיוכל להפעיל את שכלו הישר, כך נפסק גם לצורך השוואת כתבי יד ללא עזרת מומחים.

ד. לענין זכרון הדברים טענו המשיבים, כי המערערים עצמם התנגדו להגשת זיכרון הדברים המקורי המצוי בידי המשיב 2. התנגדות זו פועלת לחובתם, ואין לקבל טענתם כי אי המצאת המסמך קיפחה את זכויותיהם.

ה. משהגישה המערערת תצהיר של חתנה יובל דן, סברה כי עדותו חיונית עבורה. עם זאת בחרה שלא להביאו לעדות, והימנעותה זו פועלת לחובתה. בית המשפט צפה בסרט המתעד את תקיפת המשיב 2 ע"י יובל דן והמערערת, ולתצהיר המשיב 2 צורפו אף תמונות בעניין. גם מטעם זה, ראה בית משפט קמא להעדיף את גרסת המשיב 2 על פני גרסתה של המערערת.

ו. המערערת מבקשת לדון בשטר החוב שקיבלה מהמשיבים במסגרת הסכם השכירות, על אף שבית משפט קמא קבע כי לא היתה כל הפרה מצידם, ודחה את התביעה הכספית. שטר החוב לא הוגש לביצוע ע"י המערערים בלשכת ההוצאה לפועל, וכתב התביעה לא מתייחס לעילה שטרית נפרדת מכוחו. מטעם נוסף זה בלבד אין ולא היה מקום להכריע ביחס לתוקפו. משנקבע כי המשיבים לא הפרו את הסכם השכירות, אין המערערים זכאים לעשות שימוש בשטר החוב ולהגישו לביצוע.

ז. המשיבים עתרו להוצאת שני מוצגים מתיק המוצגים מטעם המערערים: מוצג 4 שהינו מסמך רפואי מיום 8/1/09, בעוד ששמיעת הראיות בבית משפט קמא הסתיימה ביום 17/12/08, ומוצג 12 שהינו תצהירו של יובל דן, כאשר בבית משפט קמא משכו המערערים את התצהיר והוא לא נחקר בחקירה נגדית (כפי שגם צוין בפס"ד של בימ"ש קמא).
6.
טיעוני המשיב 4
א. לטענת המשיב 4, משאימצו המערערים את גרסתו לפיה זויפה חתימתו על שטר החוב, אין כל מחלוקת כי הוא לא חב לפי שטר החוב, והתביעה נגדו צריכה להידחות, ללא קשר לתוצאת הערעור.

ב. המשיב 4 הצביע על הבעייתיות שבגרסתו של המשיב 2, אשר טען כי לא החתים את הוריו אלא לכל היותר מסר את פרטיהם למערערים, ואלו החתימו אותם לכאורה, בטענו כי המערערים כלל לא הכירוהו. המשיבה 3, אימו של המשיב 2, נמנעה מלהגיש תצהיר ולטעון לגבי נסיבות חתימתה על שטר החוב ובשאלה האם החתימה היא אכן חתימתה.

ג. בית משפט קמא טעה בקביעתו כי המשיב 4 לא היה מיוצג, ויתכן ויש בטעות זו כדי להשליך על תשומת הלב שנתן לפרטים שהועלו ונדונו בתיק ולהכרעה שקיבל.

דיון
7.
לאחר שבחנו את מכלול הראיות ואת טענות הצדדים בסכסוך הנטען, הן בתיקו של בית משפט קמא והן בפני
נו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

א. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות, על יסוד הראיות שהובאו בפני
ו. בית משפט קמא, לו היתה ההזדמנות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים שהופיעו בפני
ו, הסיק מסקנותיו מעדויותיהם ומהאופן בו פעלו, וקבע את העובדות והממצאים, לאחר שניתח לאורם את האמור במסמכים שהובאו לעיונו, כמפורט לעיל.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם על בית המשפט לנהוג באופן זה.
לא מצאנו בטענות המערערת עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, אשר שטח בפסק דינו את הטעמים בגינם העדיף את גרסת המשיב 2 על פני גרסת המערערים, כמפורט לעיל.

"אינספור פעמים חזר בית משפט זה ושנה כי ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בקביעות אלה, או כאשר המסכת העובדתית שקבעה הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' טחנת קמח שלום בע"מ, פ"ד נ(4) 536, 545 (1997)
;
ע"א 144/86 קופלמן נ' קופלמן, פ"ד מא(1) 356, 363 - 364 (1987)
;
ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)). ביתר שאת נכונים הדברים מקום שבית המשפט ביסס הכרעתו על ההתרשמות ממהימנות העדים שבפני
ו (ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ, תק-על 2005(1) 3559). ביסודה של גישה זו ההנחה והאמונה כי הערכאה הדיונית נהנית מהיתרון שבהתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים המעידים בפני
ה ועל כן יש "לסמוך על תחושתו, על הגיונו ועל שיקול דעתו של בית משפט של דיון"...
". (ע"א 10281/03 קורן נ' עמינדב, לא פורסם, ניתן ביום 12.12.06; ע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2), 49, 59).

ב. אשר לטענת המערערת כנגד החלטתו של בית המשפט לקבוע ממצאים לגבי תאריך הפינוי מבלי להזקק למומחה בתחום זה, בית המשפט היה רשאי לבחון בעצמו את הכיתוב בהסכם ולקבל החלטה בשאלה מה התאריך שנכתב בו, ולא היתה עליו חובה גורפת להיזקק לעדות מומחה. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240, כדלקמן:
"הבנק לא הציג לעניין זה חוות דעת של גרפולוג, ובהקשר זה נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת בדבר הצורך בחוות דעת להוכחת אמיתות החתימה. בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים בהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85, בחרי נ. פלדון, פד"י ל"ט(465 ,463 ,(4), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" (ע"פ 352/71, טל נ. מדינת ישראל, פד"י כ"ו(107 ,(2, 112), ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק....

בית המשפט הוא גם זה המחליט אם - בנסיבות הענין - חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58, פהום נ. רוזפלד, פד"י י"ג 478 ,477), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו
". (שם, עמ' 263-264).

ג. בעניין חוות הדעת הגרפולוגית אשר המערערים ביקשו להביא כעדות הזמה, ובית משפט קמא לא התירה, מדובר במחלוקת שהיתה ידועה לצדדים עוד לפני מועד ההוכחות, וככל שחפצו המערערים להגישה, היה עליהם להגישה במועד ולזמן את המומחית לעדות. משלא עשו כן, לא היה פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להתיר הגשתה והזמנת המומחית לעדות במועד מאוחר. יש לזכור כי עסקינן בתביעת פינוי שנקבעה לדיון בהקדם, ולא היה מקום לקביעת מועד נוסף מאוחר לשמיעת ראיות.

ד. משדחה בית משפט קמא את טענות המערערים לגבי המשיבים 1 ו-2, נתייתרו טענותיהם לגבי המשיבים 3 ו- 4, ולכן, לא נדרשה קביעה של ממצא עובדתי לגבי החתימה על שטר החוב. על אף שהדברים יכלו להשליך על מהימנותו של המשיב 2, לא היה מקום לבחון את ערבותו של המשיב 4, ובית המשפט אינו עוסק בעניינים שאינם דרושים לצורך מתן הכרעה בסכסוך המתברר בין הצדדים.

למעלה מן הצורך ייאמר כי המערערים חזרו בהם מהטענה בדבר זיוף חתימותיהם על ההסכם. משכך נתייתר הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואין בכוחם להלין על תוצאות החלטתם זו.

מכל מקום, פסק הדין אינו יוצר השתק פלוגתא לענין החתימה של המשיבים 3 ו- 4 על שטר החוב. אם קיימות למערערים עילות תביעה נוספות, אשר לא נולדו במועד הגשת התביעה המקורית, ואשר הגשתן אינן נמנעת בשל הכללים הנזכרים בפרק ה' לתקנות סדר הדין האזרחי, הם אינם מושתקים מלתבוע את המשיבים 3 ו-4 בגינן מחמת מעשה בית דין או כללים בדבר השתק פלוגתא. לא למותר לציין כי הטענה בדבר חוסר האפשרות של המערערים להפרע מהמשיבים 3 ו-4 אינה יכולה לעמוד להם. ממה נפשך, אם המשיב 4 חתם על שטר החוב, יש בכך משום תמיכה בטענות המשיב 2, ואם לאו וחתימתו מזוייפת, ממילא לא היו המערערים רשאים להיפרע ממנו.

ה. התובענה הוגשה בחודש נובמבר 07', פסק הדין של בית משפט קמא ניתן בחודש מרץ 09', והדירה פונתה בחודש אוקטובר 10/09, כחמישה חודשים לאחר הגשת הערעור. משכך, התביעה לפנוי הדירה, אשר פונתה זה מכבר, הפכה תיאורטית.

ככלל, בית המשפט אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות דעת בשאלות הנושאות אופי תיאורטי בלבד, שאין בהכרעתן להשפיע על זכויות בעלי דין, אלא במקרים חריגים ומצומצמים, והמקרה שבפני
נו אינו נופל בגדרם. בית המשפט לערעורים ידון בערעור כדי "ליישב "מחלוקת חיה" ויסרב לעסוק במחלוקת עליה אבד הכלח". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 790-791), והוא אינו מצווה להצהיר הצהרות שאין צו עשה בצידן (בג"צ 177/50 ראובן נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ה, 250). כן יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בע"א 490/92 הרצל שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3), 700, 707-708, בהקשר להכרעה בעילה של סעד הצהרתי:
"...הרשות השופטת נוצרה, מעיקרה ובעיקרה, לדון בסיכסוכים בין בעלי-דין - נזכיר שענייננו כאן הוא בתחומי המשפט האזרחי - ומקום שאין סיכסוך-של-אמת בין בעלי הדין, ממילא יטרוד בית המשפט מעל פניו מבקשי הלכה "תיאורטית", "אקדמית", "מוקדמת" וכיו"ב". (ראו גם ע"א (ת"א) 702/96 הממונה על הגבלים עסקיים נ' ארקו תעשיות חשמל בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 5/11/96, והאסמכתאות שם).

לא נעלם מעינינו כי לו התקבלו טענותיהם של המערערים בדבר תאריך הפינוי, היה הדבר משליך על זכויותיהם לפיצוי בגין הפרת ההסכם, אולם בנסיבות הענין, מתייתר הדיון כולו. ככל שיש למערערים טענות על הפרתו של ההסכם מעבר לאיחור בפינוי הדירה, או על נזקים שגרמו המשיבים לדירה, אם גרמו, עליהם להגיש תביעה נפרדת בעניין.

8.
הערעור נדחה, איפוא.

המערערים ישלמו למשיבים 1, 2, 3 (ביחד) שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, וכן ישלמו למשיב 4 שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות
תעביר את סכומי שכר הטרחה כפי שפסקנו לעיל לב"כ המשיבים 1, 2, 3, עוה"ד יחזקאל חרלף, עבור משיבים אלה, ולב"כ המשיב 4, עוה"ד אופיר אביעד, עבור המשיב 4. יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ

המערערים, עבור המערערים.

ד. סלע
, שופטת







השופט י. גריל, ס. נשיא
:
אני מסכים.

י. גריל, ס. נשיא
אב"ד






השופט ר. סוקול

:
אני מסכים.

ר. סוקול
, שופט







הוחלט פה אחד כאמור בפסק דינה של השופטת ד. סלע

.


ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010 בהעדר הצדדים.





י. גריל, ס. נשיא
אב"ד

ר. סוקול
, שופט

ד. סלע
, שופטת












עא בית משפט מחוזי 13022-05/09 לנה חיחי, משה חיחי נ' מיכל מנחם, מנחם איל עו"ד, שושנה מנחם ואח' (פורסם ב-ֽ 01/06/2010)