פסקי דין על משה אלפסי | פסקי דין על עליזה אלפסי | פסקי דין על בנק אדנים למשכנתאות בע"מ

1697/10 רעא     08/06/2010




רעא 1697/10 משה אלפסי, עליזה אלפסי נ' בנק אדנים למשכנתאות בע"מ




החלטה בתיק רע"א 1697/10



בבית המשפט העליון


רע"א
1697/10



בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשים:

1. משה אלפסי



2. עליזה אלפסי



נ


ג


ד



המשיב:
בנק אדנים למשכנתאות בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 2114-10-08 שניתן על ידי כבוד השופטים א' יעקב, ב' ארנון וז' בוסתן ביום 17.1.2010

בשם המבקשים:
עוה"ד מ' קרייצברג

החלטה


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים
א' יעקב, ב' ארנון וז' בוסתן
) בע"א 2114-10-08 מיום 17.1.2010 בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת
ר' קלינסקי
).

העובדות על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי והליכים קודמים
1.
המבקשים הגישו תביעה נגד המשיב, במסגרתה התבקש כי יוצהר כי הלוואה שנטלו מהמשיב הייתה הלוואת גישור (להלן:
ההלוואה
) ועל כן הם זכאים לפרוע אותה ללא קנס שבירה, עמלת פירעון מוקדם או כל חיוב אחר וכי סעיף 7 להסכם ההלוואה בטל או לחלופין כי יוצהר כי הוא בטל.

2.
הצדדים הגיעו להסכמה באשר לפלוגתאות ולמוסכמות כדלקמן:

"
נותרו אך ורק העתירות להצהיר
שההלוואה הגדולה על סך 1,300,000 ש"ח היא הלוואת הגישור, ושהמבקשים זכאים לפרוע אותה ללא קנס שבירה או עמלת פרעון מוקדם או כל חיוב אחר, וכי סעיף 7 להסכם ההלוואה בטל.
אין חולק על המוסכמות הבאות:
המבקשים לקחו שתי הלוואות, גדולה וקטנה.
לטענת המבקשים - ההלוואה הגדולה צריכה להיות הלוואת גישור.
לטענת המשיב - ההלוואה הקטנה היתה צריכה להיות הלוואת גישור.
המסמכים הבנקאיים של שתי ההלוואות הם מסמכים של הלוואות רגילות עם החזרים לפי טבלת שפיצר ולא הלוואת גישור.
וגם ההחזרים חושבו בשתי ההלוואות לפי טבלת שפיצר, ואף אחת מסדרת ההחזרים לא חושבה לפי הסדר של גישור." [ההדגשות במקור - י.ד.]


3.
בשים לב להסכמה זו, ולאחר שנשמעו בפני
בית משפט השלום עדויות והוצגו לפניו ראיות מטעם הצדדים, ניתן פסק הדין במסגרתו בחן בית משפט השלום את אומד דעת הצדדים כפי שעלה מעדויות הצדדים והמסמכים שהוצגו לפניו, במהלך המשא והמתן לקבלת ההלוואה, עובר לחתימת המבקשים על הסכם ההלוואה ובהתנהלותם לאחר קבלת ההלוואה.


לאחר שסקר את אלו, קיבל בית משפט השלום את טענות המשיב ודחה את התביעה. במסגרת פסק הדין קבע בית משפט השלום כי אין להעביר את נטל ההוכחה באשר לאופי ההלוואה לכתפי המשיב.

4.
על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה כי בית משפט השלום דן בשאלות החורגות מהמוסכמות ומהפלוגתאות עליהן הסכימו הצדדים. כן טענו המבקשים כי נוכח חובת האמון המוטלת על המשיב, מוסד בנקאי, כאשר הוא מודה כי מסמכי ההלוואה אינם תואמים את המוסכם בין הצדדים, נטל ההוכחה עובר אליו על מנת להוכיח את אופייה האמיתי השל ההלוואה. עוד טענו המבקשים כי בית משפט השלום טעה באופן בו פירש את עדות המערער ובמסקנות שהסיק לגבי עדות זו, וכי טעה בכך שלא נתן משקל לכך שהמשיב לא הביא עדות סותרת לעדות המערער. המבקשים הוסיפו וטענו כי בית המשפט השלום לא העניק משקל מכריע לסכום ההחזר החודשי אשר לא עמד בקריטריונים שקבע המשיב לבחינת יכולת החזר של לווים. לבסוף, הוסיפו המבקשים וטענו כי בית המשפט השלום טעה כשנמנע מלקבוע כי המשיב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו וכשנמנע מלקבוע כי לא נכרת הסכם הלוואה בהעדר הצעה וקיבול.

5.
בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים באשר להעברת נטל ההוכחה למשיב, וקבע כי לא היה בהסכמה בין הצדדים באשר לפלוגתאות ולמוסכמות או במעמדו של המשיב כמוסד בנקאי כדי להצדיק את העברת הנטל. כן דחה בית המשפט המחוזי את השגות המבקשים על הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום בקובעו כי לא קמה עילה להתערבות ערכאת הערעור בממצאים אלו.


מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשים
6.
בבקשתם חוזרים המבקשים על טענתם לפיה משעה שהודה המשיב כי מסמכי ההלוואה אינם תואמים את שהוסכם בפועל - נטל ההוכחה עובר אליו להוכיח את תנאי ההלוואה וזאת נוכח מעמדו כמוסד בנקאי.


בנוסף, חוזרים המבקשים וטוענים כי היה מקום לתת משקל של "ראייה חותכת" לפער בין סכום ההחזר החודשי שהיה עליהם לשלם, לבין מדיניות המשיב באשר לגובה החזר זה ביחס להכנסת הלקוח.


עוד טוענים המבקשים כי יש להחיל על ההלוואה את התנאים המקובלים אצל המשיב בהלוואות גישור. המבקשים אף חוזרים על טענותיהם לפיהן קמה להם עילה לביטול הסכם ההלוואה ולפיהן המשיב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.


בפי המבקשים אף השגות לגבי הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות אותם קבע בית משפט השלום ושאותם אימץ בית המשפט המחוזי.


כן טוענים המבקשים כי בקשתם מעלה סוגיות עקרוניות ובעלות השלכה ציבורית.

דיון והכרעה
10.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדרו של הסכסוך הקונקרטי [ראו: ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3)123 (1982)]. הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה כאמור.

11.
למעלה מהצורך, אציין כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין באופן בו נוסחה רשימת המוסכמות והפלוגתאות כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המשיב. נוסח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים מלמדת כי המשיב עמד על טענתו כי ההלוואה אינה הלוואת גישור, ועל כן נטל ההוכחה כי המדובר בהלוואת גישור, כטענת המבקשים, נותר עליהם.


בנוסף, איני סבור כי עצם העובדה שהמשיב הודה בכך שמסמכי "ההלוואה הקטנה" אינם תואמים את התנאים עליהם הוסכם, יש בה כדי להעביר את נטל ההוכחה אליו להוכיח כי "ההלוואה הגדולה" אינה הלוואת גישור. טענת המבקשים בהקשר זה נשענת על מעמדו של המשיב כ"מוסד בנקאי" ועל חובות האמון והזהירות המוטלות עליו מתוקף תפקידו זה. אכן, נוכח פערי הכוחות בין הבנקים לבין לקוחותיהם, ונוכח מעמדם "המעין מונופוליסטי", כמו גם ממספר טעמים נוספים, הוטלו על מוסדות בנקאיים חובות גילוי ואמון כלפי לקוחותיהם [ראו: רות פלאטו-שנער
דיני בנקאות חובת האמון הבנקאית
31 ו-67-51 (2010)]. ואולם, מכאן ועד קבלת טענת המבקשים רחוקה הדרך.


באשר לטענת המבקשים בדבר היות סכום ההחזר החודשי "ראייה חותכת" בדבר אופי ההלוואה, הרי, שהגם שראייה זו בצירופן של ראיות נוספות היו יכולות להוביל למסקנה כי היה מדובר בהלוואת גישור, ראייה זו לבדה אין בה כדי להכריע את הכף ולהביא לקבלת גרסת המבקשים.


באשר לטענת המבקשים לפיה קמה להם עילה לביטול הסכם ההלוואה, אציין כי אף בעניין זה קבע בית משפט השלום כי טענותיהם סותרות וכי ממילא המבקשים לא הוכיחו כי אלמלא טעותם באשר לעמלת הפירעון המוקדם לא היו מתקשרים בהסכם ההלוואה. כן קבע בית משפט השלום, בהקשר זה, כי המבקשים לא הוכיחו את ידיעת המשיב אודות טעותם האמורה ולא סבר כי היה על המשיב לדעת אודות טעותם, בשים לב לכך שהמבקשים חתמו על מסמכי ההלוואה וניהלו משא ומתן עיקש באשר לתנאי ההלוואה. איני מוצא מקום להתערב בממצאים אלו.


יתר טענות המבקשים הינן השגות על הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט השלום ושאומצו על ידי בית המשפט המחוזי.
כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או במקום בו
נפל פגם היורד לשורשו של עניין או טעות בולטת בשיקול הדעת [ראו למשל: ע"א 10854/07
פיקהולץ (בדנר) נ'
sohacheski
(לא פורסם, 17.3.2010), פסקה 43 לפסק הדין; רע"א 8887/04
קושיניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה)
(לא פורסם, 14.6.2005), פסקה 5 להחלטתה של כבוד השופטת
א' פרוקצ'יה
; משה קשת
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה
כרך ב' 1314-1313 (מהדורה חמש-עשרה, 2007). איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם המקרים, בפרט בשים לב לכך שמדובר בהתערבות ערכאת ערעור שנייה בממצאים אלו.

12.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.




ניתנה היום, כ"ו סיון תש"ע (8.6.2010).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10016970_w01.doc

חה

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1697/10 משה אלפסי, עליזה אלפסי נ' בנק אדנים למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/06/2010)