פסקי דין על עבד כיאל | פסקי דין על ג'מאל סויטאת |

6139/07 פ     27/05/2010




פ 6139/07 מדינת ישראל נ' עבד כיאל, ג'מאל סויטאת





3614/07
1311/08

בפני
כב' השופטת ברכה בר-זיו

המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.עבד כיאל
(עציר)
2.ג'מאל סויטאת
(עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד טל עופר

ב"כ הנאשם – עו"ד רונן בנדל

הנאשם – באמצעות הליווי
<#3#>
הכרעת דין בעניין נאשם מס' 2

1. נגד ג'מאל סוויטאת, הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום בו הוא נאשם בעבירה של נשיאת והובלת נשק – לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של ניסיון לחבול בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. כתב האישום הוגש גם נגד נאשם נוסף, עבד כיאל
(להלן: " נאשם 1" ו/או "כיאל").

2. בשלב ראשון כפרו שני הנאשמים בעובדות כתב האישום והוחל בשמיעת מסכת הראיות. לאחר סיום ראיות המאשימה חזר בו הנאשם מס' 1 מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום מתוקן (כאשר משפטו הופרד מזה של הנאשם).

3. עובדות כתב האישום המקורי (אשר נשארו בעינן ביחס לנאשם גם לאחר תיקונן ביחס לנאשם מס' 1), הן כדלקמן:

"א. חיר שיבל (להלן: "המתלונן") הינו שכנו של הנאשם בכפר ג'דידה-מכר. בין משפחת המתלונן למשפחתו של הנאשם קיים סכסוך מזה מספר שנים.
ב. בתאריך 30.08.07 בסמוך לשעה 02:00 נסעו שני הנאשמים ברכב מסוג סובארו כחולה מספר רישוי 1914589 (להלן: "הרכב") כשהנאשם 1 נוהג ברכב. הנאשמים החזיקו והובילו ברכב אקדח שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וזאת ללא רשות על פי דין ובו כדורים.
ג. הנאשמים הגיעו בסמוך אל ביתו של המתלונן וירו מתוך הרכב אל חלונות, דלתות וקירות ביתו של המתלונן לפחות 8 כדורים כאשר חלקם חדרו לבית כשהם מנסים שלא כדין לפגוע בבני משפחתו של המתלונן ששהו אותה עת בבית בקליע וזאת בכוונה לגרום להם נכות, מום או חבלה חמורה.
ד. בהמשך למתואר לעיל נעצרו הנאשמים על ידי משטרה בסמוך לשעה 03:00 כשהנאשם 1 נוהג ברכב...".

הראיות :

4. רס"ר יוגב אלימלך, בלש בתחנת עכו, ערך ביום האירוע דו"ח פעולה מפורט (ת/ 14) ובו סקירת כל האירועים באותו היום, ואביאם כלשונו :

"בפעילות בילוש באיזור הכפרים קיבלנו הודעה על ירי על בית משפחת שיבל. הגענו למקום יחד עם קצין תורן – רמח"מ, ועימנו הגיעו גם ניידת הכפרים. פגשנו בבית את – ח'יר שיבל, אשר הזמין אותנו להיכנס אל הבית. הוא הסביר לנו כי קיימת מערכת מצלמות על ביתו עקב אירוע ירי קודמים והציג בפני
נו את הקלטת שהיתה באותה עת במכשיר הוידאו בבית. בהקלטה נראה רכב מסוג סובארו dl בצבע כחול אשר חולף במהירות על פני ביתו של שיבל, ומתוך הרכב הבחנו בחלון אחורי פתוח וכן בעשן שיוצא מאיזור העמודים בכניסה לבית, כפי הנראה עקב הירי. לאחר צפיה נוספת ברכב שבקלטת, תשאלנו את ח'יר שמסר לנו כי יש לו סכסוך עם מספר אנשים ואינו יודע מי ביצע את הירי, אך הוא חושד כי מדובר בירי על רקע הסכסוך שבינו לבין משפחת סויטאת, שכניו. לציין כי כאשר הגענו הבחנו במספר גומות בקיר הבית המערבי שנוצרו כתוצאה מהירי וכן בקליע על רצפת הבטון בכניסה לבית. כמו כן, בקומה השניה הבחנו בשני חורים עגולים בזכוכית החלון המערבי, וכן בסימנים של פגיעה על הפינה העליונה של קיר פנימי בבית, וכן פגיעה בחלקו הפנימי של הקיר המזרחי ממול לחלון עם החורים. בבדיקה נמצא גם קליע מעוך על הרצפה במטבח. לאחר מכן, יצאנו מן הבית על מנת לערוך סריקות אחר הרכב והחשודים. התחלנו בנסיעה לכיוון כללי צפון. כאשר הגענו לצומת הנמצאת צפונית לבית חיר שיבל פנינו מזרחה, לכיוון כללי הצ'יקן בגט. ברגע שפנינו הבחנו ברכב מסוג סובארו בצבע כחול מאובקת העונה לתיאור הרכב שבצילום ובתוכו שני חשודים, כשהיא נוסעת על הכביש המחבר בין איזור הצ'יקו באגט לכיכר פינג'אן, וכיוון נסיעתה ממזרח למערב. מיד ביצענו אחריה פניית פרסה. לציין כי מספר הרכב הינו 18-145-89. התחלנו בנסיעה אחרי הרכב והבחנו כי הוא נוסע עד כיכר הפינג'אן ומשם פונה צפונה, למעלה (לימנו). הדבקנו וצמצמנו הפער ביננו תוך שאנו שומרים על קשר עין רציף עם הרכב. הרכב החל לעלות את העליה לכיוון צפון תוך שהוא מאיץ במהירות מאוד עד כדי החלקות בסיבובים. המשכנו אחרי בנסיעה והבחנו גם כי הרכב מעשן מצינור המפלט שלו. בשלב מסויים פנה הרכב לימינו (מזרחה) במזלג, עלה את העלייה והמשיך עד לפנייה שמאלה. עדיין שמרנו על קשר עין רציף עימו לאחר הפנייה שמאלה, עד הגיענו לעיקול שמאלי שם, לזמן קצר, אבד קשר העין עם הרכב. המשכנו בנסיעה לכיוון כללי מערב ואז, בחיבור עם הכביש היורד חזרה לכיכר הפינג'אן, חזרנו לקשר עין עם הרכב, שהגיע הפעם מצד ימיננו וירד במהירות מטורפת לכיוון דרום. דיווחנו על השתלשלות העניינים בקשר וביקשנו לסיוע ניידת נוספת מראש המשמרת – בוהדנה, תוך שאנו משדרים ברשת על כיוון ומיקום הרכב ושומרים על קשר עין רציף עימו. בשלב זה גם ניסינו להפעיל את כריזת הרכב ולגרום לסובארו לעצור, אך ללא הועיל, נהג הרכב לא שעה לקריאתינו. המשכנו אחריו עד כיכר פינג'אן, שם המשיך בנסיעתו המהירה לכיוון דרום. לאחר כמה מטרים פנה הרכב לימינו, אל רחבת השוק שבכניסה לכפר מכר, ושם נעמד. ממושב בנהג יצא לעומתנו חשוד המוכר לי בשם עבד אל באסט כיאל מהמושב הימני (שליד הנהג) יצא עוד בחור צעיר. הזדהינו בפני
הם כאנשי משטרה בתעודת המינוי וביקשנו מהם להתרחק מעט מן הרכב. בהסכמתם ביצענו על גופם חיפוש בו לא נתפס דבר. החשוד השני זוהה באמצעות ת.ז. כג'מאל סויטאת
בן אחמד ת.ז 040755027 ממכר. אלינו, בשלב הזה, הגיע אבי בוהדנה וסידקי אריאל, ניידת ראש המשמרת. בשלב הזה הודענו לשני החשודים על מעצרם בחשד לירי. בסיועו של בוהדנה ביצענו הפרדה במקום, בין שני החשודים. התחלנו בחיפוש ראשוני ברכב. תוך כדי כך זימנו למקום ניידת נוספת,643 (עתיקה). משהגיעו למקום, מסרנו את עבד אל באסט לבוהדנה את סויטאת לידי ניידת 643 (גטנט רלמנך). תוך כדי כך אבי זריק הבחין בתרמיל של כדור אקדח על מושב הנהג ובנוכחותו של סויטאת תפס אותו. לאחר מכן, בחיפוש נוסף, נתפס מוצג נוסף (אקדח פלסטיק) על ידי זריק, בנוכחות סויטאת (ראה דו"ח תפיסה זריק). בסיום הונחנו על ידי הרמח"מ שלא לבצע חיפוש נוסף ולהשאיר החיפוש ובדיקת הרכב לטכנאי זיהוי והחשודים הועברו אל ניידות הסיור והועברו לתחנה, ואלו אנו נשארנו עם הסובארו במקום והמתנו לגרר שזומן בהנחיית רמח"מ לרכב. למקום הגיע הגרר, שהעמיס את הרכב אל המרחב. אנחנו התחלנו, בשלב זה, בסקירה רגלית על נתיב נסיעת הרכב, לכל אורכו. לא מצאנו דבר. בסיום הסריקה המשכנו אל התחנה. בתחנה נתפסו המוצגים על ידי זריק – ראה ד"ח פעולה זריק. המשך טיפול חקירות.
לציין מספר עובדות:
1. לכל אורך מסלול הנסיעה אחר הרכב היינו אחריו בקשר עין רציף, למעט נקודה שצוינה ונמשכה להרף עין ואז חודש קשר העין עימו.
2. בכל מסלול הנסיעה אחר הרכב קיימת תאורת רחוב טובה ופועלת שאפשרה לי לראות אותו ואת מעשי הנוסעים.
3. לאחר שעצרנו את הרכב, לשאלתי מדוע ברח, ענה עבד אל באסט כי הוא ברח בשל העובדה שאין לו רישיון נהיגה וכן כי שתה, ופחד להיתפס."

5. העד רס"מ עוואד כאמל, סייר במשטרת ישראל, הגיע לזירת האירוע ביום 30.8.07 שעה 02:38 וערך דו"ח פעולה (ת/10):

"הגענו למקום מדובר בבתו של חיר שיבל ת.ז 054817515 אשר נורו מספר יריות לעבר ביתו סמוך לשעה 02:30, מהירי חדר קליע דרך חלון הסלון כאשר רואים שתי פגיעות בסלון אחת בקיר והשנייה בתקרה והתרמיל נמצא ליד המקרר במטבח, רכב מסוג פיאט פונטו מ"ס 1017027 אשר חנה בחניית הבית נפגע פגיעה בדלת קדמית שמאלית, שתי פגיעות בדלת אחורית שמאלית כאשר אחת מפגיעות ניפצה שמשה של הדלת, על הקיר של הבית נראו 9 פגיעות, על הכביש נמצאו 7 תרמילים, קליע ליד הרכב ושני חלקי קליע ליד הרכב אשר נאספו על ידי לפי בקשת טכנאי מז"פ בטלפון דרך יומנאי התחנה, את התרמילים הכנסתי למעטפה לבנה וסימנתי אותה בראשי תיבות שמי כ.מ ואת הקליעים שמצאתנו בתוך הבית וליד הרכב שהיו בצידו השמאלי אספתי והכנסתי למעטפה נפרדת.....

לטענת בעל הבית, סמוך לשעה 02:30 ישן בביתו שמע יריות ניגש לחלון אך לא ראה דבר, ירד למטה וראה את הפגיעות של הירי, לטענתו כי בתו בשם אנגאם ראתה רכב כחול יורה תוך כדי נסיעה לעבר ביתם, במצלמת מעגל סגור של הבית נראה רכב מסוג סובארו בצע כחול שעובר ליד הבית סמוך לקרות האירוע את הקלטת תפס קצין תורן ניר עקרון, צוות בילוש שהיה במקום ערך סריקות והרכב אותר ברחבת השוק של הכפר ובתוכו שני חשודים, נגבתה עדות מבעל הבית, מביתו אנגאם, גדעון מתשאול התחנה הגיע להמשך טיפול וקיבל מאיתנו את התרמילים ואת הקליעים שתפסתי, לציין שזירת האירוע הונצחה במצלמה דיגיטאלית על ידי קצין תורן ניר".

6. העד רס"מ גדעון לביא, חוקר ביחידת התשאול ואיש טכני, הגיע לזירת האירוע ביום 30/08/07 וערך דו"ח ביקור בזירה (ת/1) ובו ציין כי:

"בחזית הבית הפונה אל הכביש נראה על הבנין כאשר עומדים עם הפנים לכיוון הבניין בצד ימין סמוך לחלון עליו תריסים פגיעת קליע. וכן בחלון עצמו שלב תריס שבור שלפי דברי המתלונן משם נכנס קליע לתוך הבית. כמו כן, בצד השמאלי של הבניין מול חלון ברזל של ממ"ד נראו מספר רב של פגיעות קליע בקיר, בערך 9 פגיעות. כמו כן, בחצר הבית מתחת לאותו חלון חונה רכב של המתלונן רכב מסוג פיאט פונטו לבנה אשר החלון השמאלי האחורי שבור מפגיעת קליע. בצד הימני של אותו בניין ישנה נגרייה ובדלת הנגרייה ישנה פגיעת קליע נוספת. בזירת האירוע נמצאו תרמילים ע"י הסיור וכן צולמו תמונות של הפגיעות והמקומות בהם נתפסו הקליעים והתרמילים. כאשר בתוך הבית יש פגיעת קליע שחדרה דרך אותו חלון עברה את הסלון והקליע פגע במטבח שנמצא במקביל לסלון, הקליע שחדר דרך התריס פגע בקיר בסלון ומשם המשיך למטבח ופגע בקיר בסמוך למקרר".

7. רס"ר אבי זריק, בלש בתחנת עכו הגיש דו"ח פעולה מיום 30/08/07 (ת/11) והעיד כי בשעה 03:05 בהיותו בבית משפחת המתלונן, לאחר שצפה בקלטת האבטחה וקיבל מידע ראשוני מבני הבית - במשך מספר דקות - נוצר קשר עם הסובארו. הוא והשוטר יוגב יצאו בניידת על מנת לעצור את רכב הסובארו החשוד. לאחר כדקה נוצר קשר עם הסובארו, לאחר פניה ימינה בצומת t כאשר רכב הסובארו הגיע מכיוון צ'יקן בגט הם ביצעו פנית פרסה על מנת לעצור רכב זה. הרכב הזה נסע במהירות " עם סיממני בריחה" והם רדפו אחריו . בשלב מסוים אבד קשר העין עם רכב הסובארו והוא חודש לאחר מספר שניות. בשלב זה הם קראו לרכב לעצור אך הרכב המשיך בנסיעה מהירה עד שעצר.

באשר לנסיבות מציאת התרמיל ברכב הוא העיד כי לאחר שעצרו את הרכב בשוק נלקח הנאשם מס' 1 לתחנה עם ניידת הסיור והנאשם נלקח לניידת אחרת שנשארה במקום . לאחר מכן הוא ניגש לסובארו עם פנס , האיר לכיוון כיסא הנהג והבחין שם בתרמיל. הוא ביקש שיביאו למקום את הנאשם והראה לו את התרמיל.

8. רס"ר אבי בוהדנה, סגן ראש משמרת ביחידת הסיור הגיש דו"ח פעולה מיום 30/08/07 (ת/19), בו פירט את נסיבות מעצר הנאשמים:

"הייתי בסיור יחד עם אריאל קיבלתי קריאה בקשר מ-671 להגיע מהר לכיוון מכר שהם מזהים סובארו בצבע כחול שעונה לתיאור נוסעת במהירות לכיוון הפינגן אני שהייתי כבר בצומת המזרחית נסעתי במהירות אליהם כאשר הם מציינים לי שהם עצרו את הרכב ברחבת השוק. הגעתי למקום והבחנתי בשני בלשים בחוץ יחד עם החשודים שזוהו יותר מאוחר ג'אמל סויטאת ועבד אל באסט כיאט. לציין סויטאת לבש חולצה ירוקה ומכנס ג'ינס כחול ועבד אל באסט כיאל לבש גופיה לבנה מכנס לבן קצר שעם אותם בגדים הם היו גם בתחנה וכמו כן הרכב פתוח ניגש אלי הבלש יוגב ומסר לי את סויטאת ג'אמל ומסר שהוא עצור כמו כן תוך כדי חיפוש הוצאנו את ג'אמל סויטאת מהרכב לחיפוש ברכב. כמו כן אני והשוטרים כולל החשוד הבחנו בקליע של אקדח שהיה מונח על מושב קידמי של הנהג ששם ישב עבד אל באסט כיאל שלטענת החשוד שעצרתי סויטאת הוא ישב לידו לאחר שגם החשוד סויטאת ראה את הקליע העליתי אותו לניידת ומנעתי ממנו לגעת בכל דבר מתכתי. כמו כן, עפ"י הנחיות של הרמח"מ כבלנו אותו רק ברגלים ולא בידים ומנענו ממנו לשתות או לאחוז במשהו מתכתי או לעשות שירותים עד לטיפול של המז"פ כמו כן, אני והשוטר אריאל היינו דבוקים לחשוד עד לבדיקת מז"פ שבסיומה להמשך טיפול חקירות תישאול".

בחקירתו הסביר כי בחיפוש ברכב נמצא תרמיל ולא קליע וכי הטעות ברישום בדו"ח הפעולה נבעה מכך שהדו"ח נרשם בשעה 02:55 לפנות בוקר ורמת הריכוז בכתיבת הדו"ח היתה קצת ירודה.

9. העד מוניר סביתי, חוקר במחלק הפשעים בתחנת עכו, ערך דו"ח צפיה והאזנה מיום 09/09/07 (ת/38), ולפיו:

"1. היום לאחר חקירתם של שני החשודים גאמל סויטאת ועבד אלבאסט כיאל ביצענו פעולת מ.ט בתא המעצר. כאשר בתא היה קודם גמאל אחרי שנחקר ולאחר מכן הוכנס החשוד עבד לתא יחד איתו.
2. בזמן הזה צפיתי והאזנתי לשניהם. עם כניסתו של עבד לתא מיד התחיל להסתכל בצורה מחשידה לעבר התקרה ולעבר הקירות. כנ"ל גמאל התחיל להסתכל בצורה מחשידה והסתכל לעבר עבד וסימן לו עם היד שלא ידבר וסימן לו עם היד שהוא לא ידבר כלום.
3. השניים חשדו בתא וכל הזמן הסתכלו לתקרה ולקירות ולא דיברו אפילו מילה אחת".

10. פקד גיל משולם,קצין תשאול בתחנת עכו, הגיע לבית המתלונן לאחר האירוע ובדק את מערכת האבטחה (ת/58). הוא העיד כי צפה בקלטת (ת/23) והעביר אותה לדיסק (ת/61). בעדותו בבית המשפט נתן הסבר על מצלמת האבטחה בביתו של המתלונן:

"כשניגשתי למערכת זו, מדובר במערכת פשוטה מאוד, בסיסית מאוד, שכל התפקיד שלה זה מצלמה שמחוברת למכשיר וידאו. אני גם זוכר שבחדר הסמוך היה מוניטור נוסף שמתעדות 24 שעות ביממה את מה שקורה מחוץ לבית ומקליטות באמצעות מכשיר וידאו פשוט שיש בכל בית בישראל".

11. רס"מ חיים יסקוביץ, ממפלג ההונאה וחוקר עבירות מחשב הפיק תמונות מדיסק מהקלטת של מערכת האבטחה בביתו של המתלונן (ת/61). בחוות דעתו ציין כי:

"הסתכלתי בתמונות יחד עם פקד גיל משולם שזיהה את הפרטים הבאים:
א. בתמונה מספר 203 נראה רכב סובארו מתקרב למקום האירוע.
ב. בתמונה 265 נראה אור בחלון המכונית הנראה כרשף של ירי.
ג. בתמונה 333 נראה עשן מתחיל לצאת מהבית.
ד. בתמורה 444 נראה עשן סמיך יותר יוצא מהבית".

12. רס"מ סימון פרידמן מיחידת זיהוי גליל, הגיש דו"ח איסוף שרידי ירי משני הנאשמים (ת/69) ותמונות שצולמו (ת/72, ת/73). העד הציג שתי שקיות ובתוכן מדגמים משרידי הירי שנלקחו מהנאשמים (ת/70 ו-ת/71). העד ערך בדיקת פרופרינט אשר יצאה שלילית. העד הסביר בעמוד 220 לפרוטוקול הדיון כי תוצאה שלילית משמע שהבדיקה הראתה שהם לא החזיקו כלי מתכת.

13. בתו של המתלונן, אנג'אם שיבל, העידה כי בזמן האירוע למדה למבחן הפסיכומטרי בתוך הבית והיתה מציצה דרך החלון מפעם לפעם. כאשר שמעה את היריות התכופפה אך מיד התרוממה והציצה דרך החלון וראתה רכב מסוג סובארו תכלת עם פס לאורך הרכב וראתה יד מושטת מהחלון הימני הקדמי. מיד לאחר הירי התקבצה המשפחה וצפתה בקלטת האבטחה ובמהלך הצפייה בקלטת היא זיהתה את הרכב הנראה בקלטת כרכב אותו ראתה דרך החלון בזמן הירי.

14. המתלונן, חיר שיבל, העיד כי בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר שמע יריות אשר העירו אותו משנתו. הוא ואישתו קמו ובדקו מה שלום הילדים והאם היריות היו לעבר הבית.
המתלונן העיד כי קיים סכסוך בינו ובין משפחת הנאשם מלפני מספר שנים, על רקע אירועי אלימות שהתרחשו בעבר בין אחיו של הנאשם לבין בנו של המתלונן, סכסוך שגרר תלונות הדדיות והתדיינות אזרחית בין הצדדים. עוד העיד כי גם בעבר נורו יריות לעבר ביתו.

בחקירתו במשטרה מיום 12/08/07 אמר המתלונן כי אינו חושד באיש.

בעדותו הסביר כי באירוע הירי הראשון אכן לא חשד באיש ורק בעקבות הירי הנוסף החל לחשוד כי מדובר במשפחת סויטאת עימה הוא מסוכסך זה שנים.

המתלונן הציג בפני
אנשי המשטרה שהגיעו לביתו ביום האירוע את הקלטת (ת/23), אשר נתפסה על ידי הקצין התורן ניר עקרון, ובה נראה, כאמור, בסמוך לקרות האירוע רכב סוברו כחול חולף על פני ביתו של המתלונן.

בעדותו סיפר המתלונן :

"ת: האירוע האחרון היה בסביבות 02:00 בלילה בערך. אני ואשתי ישנו ושמענו יריות. ישר רצתי ואז הגיעה אליי הבת שלי קוראים לה אנג'ם ואז היא אמרה לי "אבא, אבא ראיתי את האוטו האוטו היה כחול (העד אמר את המילה אזרק – כחול בעברית). ואז ישר עצרתי את הקלטת
ש: מה זה הקלטות האלה
ת: יש לי מעגל סגור שהוא מותקן.
ש: כמה זמן הוא נמצא אצלך בבית
ת: בסביבות שלוש שנים. התקנתי אותה אצל מומחה בשם חסן עבד שזה המקצוע שלו. אני שלוש שנים משתמש במערכת הזו. היא עובדת 24 שעות. אחרי שהיא מסיימת היא חוזרת עוד פעם 24 שעות והיא לא מפסיקה. מדובר בוידאו מקצועי בעל שני ראשים. יש לי 4 מצלמות מחוץ לבית.
ש:כל כמה זמן אתה מחליף את הקלטות
ת: יש לי כמה קלטות וכל יום או יומיים אני מחליף שלא יהיה להן משהו.
ש:איפה אתה רואה את הממצאים שנמצאים בקלטת
ת: בטלויזיה.
ש: ספר על האירוע האחרון:
ת: הפסקתי את פעולת ההקלטה ואז החזרתי את זה טיפה אחורה. אני החזרתי את זה אחורה ועשיתי פליי והפעלתי את זה ואז ראינו את האוטו והבת שלי אמרה: "הנה, אבא,תראה, זה האוטו".
ש: מה עשית אחר כך עם הקלטת
ת: עשיתי סטופ, שמרתי את זה, והרמתי טלפון למשטרה. ואז המשטרה, תוך כמה דקות, הגיעה. הגיעו בלשים ושני שוטרים. ואז אמרתי להם שיש לי את ההקלטה של המקרה. אז הם שאלו אותי אם הם יכולים לראות ואז אמרתי להם "בטח". והראיתי להם את זה. ואז היו שני שוטרים שהלכו מאצלי בריצה.
ש: מה עשית עם הקלטת
ת: לקחו אותה המשטרה
ש: האם ביצעת שינויים בקלטת
ת: לא".

בצפייה בקלטת אכן נראה רכב מסוג סוברו בצבע כחול חולף על פני ביתו של המתלונן.

15. מר וליד בו אחמד סאקר, שכנו של המתלונן, העיד על יום האירוע כדלקמן:

"הייתי ישן. קמתי על כמה יריות. שמעתי 5 או 6 יריות בערך. ירדתי למטה, לכיוון הבית של ח'יר שיבל. ח'יר שיבל עמד בחוץ ואמר לי שירו עליו. עליתי למעלה, לדירה שלו, יש לו מצלמות. ראינו את התמונה של האוטו שירה. זה היה סובארו. לא עשיתי כלום. נשארתי למעלה איזה רבע שעה וירדתי למטה. כשירדתי למטה עמדתי ליד הבית של ח'יר שיבל. איזה 25 דקות, הסובארו שירה חזר ליד הבית של ג'מאל (הנאשם 2). הוא חזר מכיוון הכפר. זה היה מכוון של כיכר הפינג'אן. עצר ליד הבית של ג'מאל. ג'מאל ירד, שניות, לא היה הרבה זמן, עלה לאוטו ונסע בחזרה לכיוון הכפר. לכיוון כיכר הפינג'אן. כשהוא ירד, הוא ירד מכיוון כיסא הנוסע ולא מכיוון הנהג. כשהוא ירד מהאוטו הוא נכנס לבית שלו וחזר".

כמו כן הוא העיד כי ראה את שני הנאשמים נוסעים יחד מספר ימים לפני האירוע ברכב הסובארו.

16. העד אסאם עתאבא, תושב מכר, העיד כי ביום 30/08/07 הגיע אליו הנאשם 1 בסביבות השעה 21:30 ולקח בירות.

17. סגן ניצב נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים במשטרת ישראל, הגיש חוות דעת (ת/52) וחוות דעת משלימה (ת/53). כן הגיש את המדגם של הנאשם (ת/54) ושל הנאשם 1 (ת/55).

בחוו"ד נקבע כדלקמן:

"המוצגים לבדיקה
בתאריך 30/08/2007 התקבלו ממשרד המוצגים של מז"פ שתי שקיות מוצגים מאובטחות, שתי מעטפות ושקית פלסטיק, מסומנות כולן במס' מז"פ "זב/09 – 22648/07" ת.עכו 235164", כדלקמן:
1. שקית מאובטחת מס' f0051243 חתומה כנדרש ומסומנת בין היתר "תיק 330000/2007 גמאל סויטאת", ובתוכה ערכה לאיסוף מדגמי חלקיקים מס' 06110320 מהחשוד גמאל סויטאת (ת"ז 04075527). הערכה אינה ארוזה בשקית המוצגים המאובטחת המקורית שלה....
2. ..........
3. שקית פלסטיק סגורה בקשר, מסומנת בין היתר "תיק 330000/2007", ובתוכה ערכה לאיסוף מדגמי חלקיקים מס' 02120692 ממכונית "סובארו" מס' 1814589......
4. ..........
5. מעטפה סגורה, אשר לא נפתחה על ידי ותכולתה לא נבדקה, מסומנת בין היתר "תיק 330000/2007" חולצת החשוד גמאל סויטאת."
הבדיקה הנדרשת
האם מצויים במדגמים מהחשודים ומהמכונית הנ"ל חלקיקים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי.
מהלך הבדיקות
בחינת מדגמי חלקיקים במיקרוסקופ האלקטרונים הסורק, תוך ביצוע מיקרואנליזה בשיטת הספקטרוסקופיה של קרני x (sem/edx)
ממצאי הבדיקות ופירושם
1. במדגם מידיו של החשוד גמאל סויטאת (מס' 1, מדגם מס' 061103206) מצאנו חלקיקים רבים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי. במדגם משערו של החשוד (מדגם מס' a 06110320) לא מצאנו שרידי ירי.
2. ..........
3. הרכב היסודות הכימיים של החלקיקים שמצאנו, כאמור, במדגמים מידיהם של שני החשודים הנ"ל, כפי שהוא מתבטא בספקטרום קרני ה-x של החלקיקים, מתאים להרכב שרידי הירי של תחמושת "מערבית-מודרנית", המאופיין בנוכחות היסודות עופרת, בריום ואנטימון (pbsbba) , לעיתים בתוספת אלומיניום (alpbsbba).
לא מוכרים לנו חלקיקים בעלי הרכב יסודות כזה אשר אינם ממקור של פיצוף פיקה.
4. הימצאותם של שרידי ירי במדגמים שנאספו מידיהם של החשודים הנ"ל מצביעה, לדעתי, על האפשרויות הבאות:
א. החשודים הנ"ל ירו בנשק חם ובתחמושת מהקבוצה הנ"ל.
ב. החשודים היו בסמוך לאדם אחר, בעת שזה ירה בנשק חם ובתחמושת
מהקבוצה הנ"ל
ג. החשודים באו במגע עם חפץ, כדוגמת כלי נשק, או עם אדם, שהיו מזוהמים בשרידי ירי של תחמושת מהקבוצה הנ"ל כל זאת – בזמן שקדם לאיסוף המדגמים מהחשודים.
5. במדגמים ממכונית ה"סובארו" הנ"ל (סע' 3) לא מצאתי שרידי ירי.
6. עקב אופיין של בדיקות שרידי הירי, ממצא שלילי בבדיקה זו שתי סיבות אפשריות:
א. ע"ג הנבדק לא היו כלל שרידי ירי
ב. ע"ג הנבדק היו שרידי ירי, אך הם לא נמצאו בבדיקה מסיבה כלשהי.
לפיכך, אין באפשרותי לקבוע האם היו מצויים ע"ג שיערם של החשודים או במכונית הנ"ל, בעת שהמדגמים נאספו מהם, שרידי ירי, או לא.
7. במדגם ביקורת (ראה להלן) שנבדק יחד עם המדגמים מהחשודים הנ"ל לא מצאתי שרידי ירי. עם זאת, להימצאותם של שרידי ירי בודדים במדגמים מהחשוד (כפי שמצאתי במדגם מידיו של החשוד כיאל עבד אל באסט הנ"ל) יש לייחס לדעתי, ערך ראייתי מוגבל."
בחוו"ד המשלימה (ת/53) נקבע:
"המוצגים לבדיקה
בתאריך 12/03/2008 נאספו על ידנו מדגמי חומר מתוך תרמילי כדורים בקוטר 9 מ"מ פרבלום, אשר התקבלו כמוצגים בתיק זה במעבדת הנשק (תיק מז"פ זב/07 – 22648/07, "פ1" – "פ7", 315/07x באוסף מעבדת הנשק).
הבדיקה הנדרשת
להשוות את הרכב שרידי הנשק מהתרמילים הנ"ל לשרידי הירי במדגמים מהחשודים, כמפורט בחוות דעתי הנ"ל.
מהלך הבדיקות
בחינת מדגמי חלקיקים במיקרוסקופ האלקטרונים הסורק, תוך ביצוע מיקרואנליזה בשיטת הספקטרוסקופיה של קרני x (sem/edx).
מימצאי הבדיקות ופירושם
1. הרכב שרידי הירי שאספנו מהתרמילים בקוטר 9 מ"מ פרבלום בעלי סימולי הבסיס "...תצ..." ("פ/1" – "פ/7") מתאים לזה של תחמושת ישנות מתוצרת תע"ש, המאופיין בנוכחות היסודות עופרת, כלו, אשלגן ואנטימון (pbciksb)
2. הרכב שרידי הירי שאפסנו מהתרמיל בקוטר 9 מ"מ בעל סימול הבסיס "...cbc..." ("פ/8") מתאים להרכב שרידי הירי של תחמושות "מערביות-מודרניות", המאופיינות הנוכחות היסודות עופרת, בריום ואנטימון (pbciksb), לעיתים בתוספת אלומיניום (alpbsbba). לא מוכרים לנו חלקיקים בעלי הרכבי יסודות כאלה אשר אינם ממקור של פיצוץ פיקה.
3. כמפורט בחוות דעתי מתאריך 02/12/2008, מצאנו במדגמים מהחשודים חלקיקים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי כדלקמן:
א. במדגם מידיו של החשוד ג'מאל סויטאת
(מס' 1, מדגם מס' 06110320b) מצאנו חלקיקים רבים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי של תחמוש "מערביות-מודרניות". במדגם משערו של החשוד (מדגם מס' a 06110320) לא מצאנו שרידי ירי.
ב. .....
כאמור בחוות דעתי מתאריך 2/12/2007, לא מוכרים לנו חלקיקים בעלי הרכבי יסודות כאלה אשר אינם ממקור של פיצוץ פיקה.
4. בנוסף לחלקיקים הנ"ל, מצאנו במדגמים מידיו ומשיערו של החשוד ג'מאל סויטאת
הנ"ל גם חלקיקים שהרכבי היסודות שלהם מתאימים לאלה של תרמילי הכדורים בעלי סימולי הבסיס "..תצ..." הנ"ל, המאופיינים הנוכחות עופרת, כלור, אשלגן ואנטימון (pbciksb).
5. ....".

בחקירה נגדית נשאל העד האם יתכן כי הנאשם היה באזור מקום הירי ועל כן יש עליו שרידי ירי והוא השיב :

"אם המקום אליו אתה מתייחס הוא מטווח, אז האפשרות הזו היא קיימת, אבל אם אתה מתייחס לסביבה אזרחית שבה נורו מעת לעת יריות, אני חושב שהעובדה שבמדגם מידיו של החשוד מצאנו חלקיקים רבים, הופכת את האפשרות הזו לסבירה פחות.... כבר אמרתי קודם שלדעתי המספר הרב של שרידי הירי שמצאנו במדגם מידיו של הנאשם 2 מצביע על כך שהסבירות לאפשרות הזו היא נמוכה מאוד".

עוד הוא השיב כי אי המצאות שרידי ירי ברכבו של הנאשם 1 אינה שוללת כי היו ברכב שרידי ירי :

"בבדיקת שרידי ירי אנו מחפשים חלקיקים קטנים במדגמים שנבדקו ואנו יודעים שאחוז ההצלחה איננו מאה אחוז. יכולים להיות חלקיקים במדגמים שאנו לא נמצא אותם. הדגימה אינה פגומה אבל איננה מושלמת."

18. מר עזרא שושני, סגן מעבדת נשק במטה הארצי בירושלים, הגיש חוו"ד מומחה (ת/56) ודף צילומים נלווה לחוות הדעת (ת/57). כמו כן, הציג 3 שקיות, 2 תרמילים ו-3 קליעים (ת/58).

בחוות הדעת (ת/56) נקבע:

"המוצגים לבדיקה:
בתאריך 3/9/07 התקבלו ממשרד המוצגים של מז"פ המוצגים הבאים (סידורי 235166):
שקית פלסטיק משטרתית מאובטחת שמספרה: e1791090, סגורה, מסומנת במדבקת משרד המוצגים של מז"פ "זב/07- 22648/07...ת. עכו ...מס"ד 235166", סומנה "עש/חה-1", ובתוכה:
1. מעטפת נייר לבנה, סגורה, עליה כתוב "..7 תרמילים נמצאו על הכביש...", סומנה "עש/חה-1.1", ובתוכה: שבעה תרמילים בקליבר 9 מ"מ פאראבלום, סימול "..תצ..." סומן פ1עד פ7.
2. מעטפת נייר לבנה, סגורה, עליה כתוב " נתפס ברכב של החשודים.." סומנה "עש/חה-1.2", ובתוכה: תרמיל בקליבר 9 מ"מ פאראבלום, סימול בסיס "..cbc...", סומן פ8.
3. מעטפת נייר לבנה, סגורה, עליה כתוב "..2 קליעים.. שני חלקי קליעים...", סומנה "עש/חה-1.3", ובתוכה:
א. קליע במשקל 7.43 גרם, סומן פ9.
ב. קליע במשקל 7.47 גרם, סומן פ10.
ג. פיסת מעטפת קליע, משקל 0.76 גרם, סומנה פ11.
ד. פיסת מתכת, משקל 5.56 גרם, סומנה פ12.
בדיקות וממצאים:
1. שמונת התרמילים בקליבר 9 מ"מ פאראבלום שסומנו פ/ עד פ8 נורו מכלי נשק אחד, ככל הנראה מאקדח חצי אוטומטי ברטה (beretta), או מכלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים.
2. נמצא קשר (השוואה חיובית) לאוסף האירועים הפתוחים שבמעבדה כדלקמן:....
3. שני הקליעים שסומנו פ9 ו-פ10 ופיסת מעטפת הקליע שסומנה פ11 הינם ככל הנראה בקליבר 9 מ"מ פאראבלום.
4. על שני הקליעים שסומנו פ9 ו-פ10 ופיסת מעטפת הקליע שסומנה פ11 נמצאו סימנים סוגיים האופייניים למגוון רחב של כלי נשק מתוצרים שונים.
5. על שני הקליעים שסומנו פ9 ו-פ10 ופיסת מעטפת הקליע שסומנה פ11 לא בוצעו בדיקות השוואה בהתאם לנוהל מעבדה.
6. פיסת המתכת שסומנה פ12 הינה גרעין קליע ללא סימנים להשוואה.
7. יתכן כי פיסת מעטפת הקליע שסומנה פ11 ופיסת המתכת סומנה פ12 מקורם בקליע אחד שהתפרק".

בחקירתו השיב העד כי כאשר יש מספר תרמילים ועושים השוואה בניהם, הדבר מספיק על מנת לקבוע זהות ואין צורך בבדיקות נוספות. כמו כן, העד הסביר כי אינו יכול לקבוע אם שמונת התרמילים נורו באותו הזמן, באותו אירוע או שמא כל תרמיל נורה באירוע אחר. העד הסביר אף כי לשוני בסימול על התרמילים אין השפעה על השוואת התרמילים ואין זה מונע לקבוע כי תרמילים בעלי סימול שונה נורו מאותו כלי נשק וכי אין צורך בכלי הנשק עצמו לצורך ההשוואה בין התרמילים לקליעים .

19. מר הרוורד סלווסטר, מומחה בתחום הנשק, העיד כי אפשר לעשות התאמה חיובית בין תרמילים עם סימולי בסיס שונים שנורו מאותו נשק.

20. מר מוחמד סוויטאת, אחיו של הנאשם, הוזמן כעד מטעם המאשימה ולאחר שהוכרז כעד עויין הוגשה הודעתו במשטרה (ת/67), שם מסר כי:

"אני הייתי ישן באותו זמן שהיה היריות. אני הלכתי לישון בשעה שתיים עשרה בלילה, היו בבית אבא שלי, אמא שלי והאחים והאחיות שלי וגם האח שלי ג'מאל היה בבית שהלכתי לישון. ואני באותו לילה לא שמעתי בכלל על היריות שהיו אני המשכתי לישון עד למחרת בבוקר ואני קמתי בבוקר בשעה עשר בבוקר ואז סיפרו לי חברים שלי שהיה יריות על השכן שלי ח'יר שיבל והמשפחה שלי אמרו לי שעצרו את אח שלי גמ'אל באותו לילה כי אני ישנתי אני לא שמעתי כלום ולא ראיתי כלום באותו לילה."

21. בחקירתו הראשונה של הנאשם מס' 1 במשטרה ביום האירוע הוא שמר על זכות השתיקה (ת/2).

בהודעתו מיום 03/09/07 (ת/16) הוא מסר כי:

"אני הייתי עומד בשוק והוא ג'מאל בא אלי אמר לי תקפיץ אותי לקנות באגט בכפר איפה יש חנות פתוח ואז באו משטרה איך שאני לוקח אותו."

הנאשם מס' 1 אישר כי הרכב נמצא ברשותו כל הזמן וכי רק הוא נהג בו.

בבית המשפט, קודם להודאתו, העיד הנאשם מס' 1 כעד הגנה מטעמו כדלקמן:

"יצאתי מהבית. אני שותה כל הזמן שותה. אז יצאתי מהבית, קניתי בירה וזה. אני יושב כל הזמן בשוק. אפילו המשטרה יודעת שאני יושב שם כל היום והם עושים שם ביקורות הם רואים אותי שם ולא שואלים אותי שום דבר כי אני לא יכול לקחת בירה ללכת הביתה ולשתות כי ההורים שלי דתיים. אז כל הזמן אני הולך לשוק ושותה. הלכתי קניתי בירה מאצל עסאם עטאבה (הוא העיד פה במשפט). אני לא זוכר באיזה שעה זה היה. זה היה בערב. קניתי את זה והלכתי לשבת בשוק וחזרתי עוד פעם. אני עושה סיבוב. בדרך שלי לשוק, איפה הכיכר, איפה הכניסה לשוק, מצאתי מישהו שסימן לי לעצור. אני הייתי עם אוטו. עצרתי, זה היה ג'מאל (הנאשם 2). אמר לי "אתה יכול להקפיץ אותי לקנות אוכל." ואני אמרתי לו שאני לא יכול כי אני שתוי. אני רוצה לשבת בשוק. הזמנתי אותו שישתה איתי. אמר לי בסדר והוא בא וישב איתי ושתינו. אני כל הזמן יושב שם, בשוק. הוא ביקש ממני עוד פעם את האוטו, אמר לי שהוא רוצה להביא כסף לקנות אוכל בזה. אמרתי לו שיקח את האוטו, ואני נשאר לשבת שם. נשארתי לשבת שם וכל הזמן שתיתי. חזר אליי ואמר לי שהיה ירי אצל השכנים שלו ואני אמרתי לו שזה לא מעניין אותי. הלכנו לקנות אוכל. הביא כסף והלכנו לקנות אוכל ועלינו לכיוון של ה"צי'קן באגט". הלכנו לכיוון ה"צ'יקן" והסתכלנו לשם וראינו שהמקום סגור. אמרתי שאני אעשה סיבוב ואם אמצא מקום שבו אפשר לקנות אוכל, נקנה ואם לא אז נלך הביתה והכל נגמר. הלכנו. בדרך שלנו בחזרה לכיוון השוק של כפר מכר. עשיתי סיבוב ואחרי היה אוטו שהבהב לי באורות. נכנסתי איפה הכיכר, עליתי למעלה ושם גם יש מאפייה, למעלה, באמצע הכפר. אמרתי שאולי אבדוק שם, במאפייה, אם היא פתוחה ואקנה אוכל בזה. הסתובבתי שם בכפר למעלה, וחזרתי באותה הדרך והאוטו אחריי מהבהב לי. בסוף אמרתי "אתה יודע מה, אני אכנס לשוק, למה זה מהבהב לי". נכנסתי לשוק ועמדתי ואז ירדו מהאוטו מאחורה אנשים ואמרו לי שזה בילוש. אמרתי להם "מה אני עושה? מה?". בנקודה הזו חטפו אותי ואני לא יודע מה קרה לי".
בחקירתו הנגדית העיד כי חודשיים אחרי המעצר לא היה בהכרה בגלל השתייה ולכן לא זוכר מה קרה איתו ומה אמר במשטרה. הוא העיד כי הוא מכיר את הנאשם דרך השתיה. מעולם לא היה בביתו וזו פעם ראשונה שהוא נוסע איתו ברכב.
בישיבת יום 29/06/09 חזר בו הנאשם מס' 1 מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום מתוקן בו נאמר כי:

1. חיר שיבל (להלן: "המתלונן") הינו שכנו של ג'מאל סוויטאת (להלן: "ג'ימאל) ושניהם מתגוררים בכפר ג'דידה-מכר. בין משפחת המתלונן למשפחתו של ג'ימאל קיים סכסוך מזה מספר שנים.
2. בתאריך 30.08.07 בסמוך לשעה 02:00 נסעו הנאשם וג'ימאל ברכב מסוג סובארו כחולה מספר רישוי 1914589 (להלן: "הרכב") כשהנאשם נוהג ברכב. הנאשם וגי'מאל החזיקו והובילו ברכב אקדח שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וזאת ללא רשות על פי דין ובו כדורים.
3. הנאשם וג'ימאל הגיעו בסמוך אל ביתו של המתלונן ואז ירה ג'ימאל מתוך הרכב אל חלונות, דלתות וקירות ביתו של המתלונן לפחות 8 כדורים כאשר חלקם חדרו לבית כשהם מנסים שלא כדין לפגוע בבני משפחתו של המתלונן ששהו אותה עת בבית בקליע וזאת בכוונה לגרום להם נכות, מום או חבלה חמורה.
4. בהמשך למתואר לעיל נעצרו הנאשם וג'ימאל על ידי משטרה בסמוך לשעה 03:00 כשהנאשם נוהג ברכב.
5. ביום 01/07/02 ניתן גזר דין בת.פ 1015/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת לפיו נפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה למשך תקופה של 8 שנים.
6. נאשם נהג ברכב מנועי כשהוא פסול מנהיגה וללא פוליסת ביטוח בר תוקף על שימוש באותו רכב.
7. במעשיהם המתוארים דלעיל החזיקו והובילו הנאשם בצוותא עם ג'ימאל נשק שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וניסו באמצעות קליע לפגוע בבני ביתו של המתלונן בכוונה לגרום להם מום, נכות או חבלה חמורה.

בהמשך הוזמן הנאשם מס' 1 כעד הגנה מטעמו של הנאשם ובחקירתו המאוחרת טען שוב ושוב כי הוא לא זוכר את האירוע וכי הוא והנאשם לא קשורים לירי שבוצע על בית המתלונן.
22. הנאשם בחר להעיד. ביום האירוע הוא נחקר במשטרה ובהודעתו (ת/3) מסר כדלקמן:

"אני הייתי בבית שלי יושב מעשן נרגילה, גם ההורים שלי. ולא זוכר עד איזה שעה, ואני שמעתי יריות בשכונה ויצאתי לראות מה קרה וראיתי הרבה אנשים בחוץ, ורציתי לאכול בגט התחלתי ללכת ברגל לבד לכיוון הכיכר של הכפר ואז ראיתי את עבד כיאל
עם הרכב שלו מסוג סוברו כחולה עובר שם ואז עצרתי אותו שיקפיץ אותי לאכול בגט ואז המשטרה תפסה אותנו והביאו אותי לחקירה."

הנאשם העיד כי אין לו סכסוך עם המתלונן אלא רק לאבא שלו ואחיו.

בהודעתו מיום 04/09/07 (ת/34) מסר הנאשם:

"עליתי איתו כי רציתי לאכול בגט. מצאתי אותו בדרך ואמרתי לו לעצור כי אני רוצה לאכול בגט...נסענו ואחרי שתי דקות תפסו אותנו השוטרים."

לגבי החיפוש ברכב הסובארו מסר :

"...מתי שעשו חיפוש ברכב אני לא הייתי באוטו בכלל וכשעשו את החיפוש הייתי ברכב של המשטרה ואחר כך אחד הבלשים אמר לי לרדת ובוא תסתכל מה מצאנו והראה לי את הכדור על הכסא ברכב של עבד. ואני טוען כי השוטר שם אותם".

כשנשאל האם הנאשם 1 אמר בעת המעצר שהם הלכו לאכול בגט בערבית על מנת לתאם גרסאות ענה: "אין דבר כזה. הוא לא שמע." כשנשאל מי היה עימו בבית בעת האירוע ענה: "אח שלי מוחמד וההורים שלי היו ישנים. שמענו יריות והתעוררנו כולנו... אני לא ישנתי הם היו ישנים אני הייתי בבית ער."

בהודעתו מיום 09/09/07 (ת/35) אמר הנאשם כי כאשר שמע יריות, אביו ואחיו חמודה התעוררו, ראו אנשים רצים לכיוון של השכן ח'יר וראו רכבים של המשטרה. כמו כן הנאשם העיד כי זו לא פעם ראשונה שהוא נוסע עם הנאשם 1 ברכבו.

בעדותו בפני
י העיד הנאשם כי בעת האירוע היה בביתו ועישן נרגילה כאשר אבא שלו היה עימו. הוא המשיך והעיד כי:
"באותו לילה שמעתי יריות. הסתכלתי על הכביש. עבר מונית סטיישן ואח"כ לא יודע איזה אוטו עבר במהירות שמעתי שירו על השכנים. ירדתי למטה לכביש. ראיתי אנשים באו ואמרו שירו על הבית של שיבל. אחרי רבע שעה או עשר דקות הלכתי ברגל לכיוון כיכר הפינג'אן איפה השוק. הייתי רעב רציתי לאכול משהו. ראיתי שם את עבד אח באסט. אני מכיר אותו מהכפר. ביקשתי ממנו שיקפיץ אותי לקנות באגט. לפני שהוא נסע באו משטרה הוציאו אותנו מהאוטו ועשו חיפוש." בהמשך העיד: "הלכתי לכיוון כיכר פינג'אן. בכיכר עבד נסע לאט לאט, עליתי לאוטו שלו והוא אמר לי שיש לו בירה והוא מזמין אותי לשתות. נסענו לשוק. ישבנו בשוק ואח"כ ביקשתי שיקפיץ אותי לכיוון המאפיה והיה מאחורינו אוטו מהבהב לנו..... לשאלתך כמה זמן חלף מאז נפגשתי עם עבד ועד שנעצרתי על ידי המשטרה אני משיב שאני חושב שזה בערך חצי שעה או שעה." לגבי החיפוש העיד כי "עשו חיפוש באוטו ואמרו שמצאו תרמיל. אני לא ראיתי את החיפוש." ובהמשך: "הראו לי את התרמיל מרחוק. אמרו לי שמצאו תרמיל, לא הראו לי את התרמיל על המושב ולא הייתי שם בזמן החיפוש."

23. בסיכומים סקרה ב"כ המאשימה את הראיות וביקשה לקבוע כי המסקנה היחידה העולה מהראיות היא כי הנאשם השתתף בירי על ביתו של המתלונן. ב"כ המאשימה טענה כי אכן המדובר בראיות נסיבתיות – אך די באלה כדי להוכיח אשמתו של הנאשם. ב"כ המאשימה הפנתה במיוחד לכך שלנאשם היה מניע לפגוע במתלונן, לעובדה שבמצלמת האבטחה בביתו של המתלונן נראה רכב סוברו כחול, לתרמילים והקליעים שנתפסו על ידי המשטרה לאחר הירי, לרבות התרמיל על כסא הרכב, העובדה שהנאשמים לא עצרו אלא רק לאחר מרדף, לשרידי הירי על ידי הנאשמים ולסתירות בגרסאותיהם.

24. ב"כ הנאשם טען כי יש להטיל ספק בקבילות הקלטת ובכך שיש לייחס את הנצפה בה לארוע הירי, במיוחד לאור העובדה שהשעה המופיעה על גבי התמונה אינה מתאימה לשעת האירוע. ב"כ הנאשם טען כי יש להטיל ספק בעדות המתלונן, שלא דייק במספר היריות ששמע ובגרסתו נמצאו אי התאמות (באשר לשאלה מי העיר אותו, לשאלה מי הוציא את קלטת הוידאו מהמכשיר, ולעובדה כי לא סיפר על יריות קודמות שנורו לעבר ביתו בעבר). ב"כ הנאשם טען כי כאשר מדובר בראיות נסיבתיות – הן חייבות להיות חד משמעיות ודי באי דיוקים כדי להפריך אשמתו של הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה גם לסתירות בדברי המתלונן החקירתו הנגדית.

ב"כ הנאשם טען כי על פי עדויות אנשי המשטרה החל המרדף אחרי רכב הנאשמים כ- 45 דקות לאחר הירי וכי אין זה אפשרי כי במידה והנאשמים היו מבצעים את המיוחס להם – היו ממשיכים לנסוע יחד זמן כה רב באזור הנטען.

ב"כ הנאשם טען כי אין ליתן משקל לתרמיל שנתפס ברכב מאחר והוא אינו נראה בתמונות הרכב שצולמו. לטענתו " בנקודה זו מתעורר חשד באשר לניהול החקירה שעה שהנאשמים מורחקים מרכב הסובארו ולאחר מכן מסיבות שאינן ברורות מובהל הנאשם וזאת על מנת להציג בפני
ו את "הראיה". הוא הוסיף וטען כי דלת הרכב היתה פתוחה כאשר הובא אליה הנאשם ואין להוציא מכלל אפשרות כי נפתחה לצורך הנחת התרמיל במיוחד "שעה שמספר התרמילים תולדה של אירועי ירי רבים כלפי ביתו של המתלונן נמצאו במקום".

ב"כ הנאשם גם הפנה לעדותו של מר בוהדנא לפיה רשם בחוות דעתו בטעות קליע במקום תרמיל – דבר המאשש את גרסת הנאשם כי לא נמצא תרמיל ברכב. כן טען כי החיפוש ברכב לא היה חוקי, בהעדר צו חיפוש כדין וכי נערך בהעדר הנאשמים. בהמשך אף טען ב"כ הנאשם כי "הקליע אשר נתפס ברכב, ולא אחשוש מלומר זאת, הושתל על ידי אבי בוהדנא כפי שהנראה אשר הודח מן המשטרה. נראה כי עסקינן באירוע של חבלה ..." . ב"כ הנאשם מתאר בהמשך תרחיש לפיו ברכב לא נמצא דבר ואז "שולפים" החוקרים קליע מאחד מכלי נשקם, כאשר זה מסומן באופן שונה משאר התרמילים והקליעים שנתפסו . עוד הוא מפנה לעובדה כי אין צילום של התרמיל שנתפס ברכב.

ב"כ הנאשם טען כי שרידי הירי על ידי הנאשם נבדקו זמן רב לאחר האירוע , כאשר אין תיעוד באשר למועד בו ניטלו מידיו וכאשר באופן תיאורטי יכולות היו ידיו של הנאשם להזדהם עקב כך שזירת הירי בסמוך לביתו של המתלונן היתה מזוהמת מכוח אירוע ירי מרובים אל ביתו של המתלונן (כאשר הנאשם גר בסמוך למקום). עוד העלה תיאוריה לפיה בזמן שהובל הנאשם מהניידת לרכב בו נמצא הקליע , נגע בידו של שוטר שקודם לכן נגע בקליע.

ב"כ הנאשם טען כי החוקרים ביקשו "לתפור" לנאשם חליפה, לאחר שחקירתם היתה לוטה בערפל ונעדרת ראיות חותכות , כאשר מהחקירות והראיות עולה כי דווקא המתלונן הוא איש ריב ומדון.

באשר לנאשם מס' 1 טען ב"כ הנאשם כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם את הודייתו וכי זו פועלת לחובתו של נאשם מס' 1 בלבד. ב"כ הנאשם מציע לאמץ את הגירסה שמסר הנאשם מס' 1 בהודעותיו במשטרה ובבית המשפט קודם להודאתו וכן טען כי גם בגרסה זו אין כלום מאחר והיה בגילופין עם מעצרו. עוד הפנה לעדותו של הנאשם מס' 1 בבית המשפט לפיה הוא והנאשם לא ירו לעבר ביתו של המתלונן.

ב"כ הנאשם הפנה למחדלי החקירה הרבים שהיו בתיק לטענתו ולבסוף הפנה בהרחבה לת"פ (ת"א) 40348/06 מדינת ישראל
נ. עג'מי דוד, בו זוכו הנאשמים לאור המצאות סתירה מהותית בסוגיה מרכזית במסכת העובדתית.

דיון:

25. אכן, בענייננו עסקינן בראיות נסיבתיות בלבד , לאורן מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם, ואכן, כטענת ב"כ הנאשם בסיכומים, נקבע, בין היתר בע"פ 2132/04 סלים קייס בע"פ 2132/04 נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007(2), 2795 כי:

"לצורך כך נחזור ונצביע על כללי היסוד הנוהגים לענין הרשעה בפלילים על יסוד ראיות נסיבתיות: עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית מורה כי אדם לא יורשע אדם בפלילים, אלא אם הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. לצורך הרשעה נדרשת רמת וודאות בדרגה גבוהה כי הנאשם ביצע את הפשע המיוחס לו (ע"פ 528/76 צלניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד לא(3) 709, בעמ' 709; ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(4) 221, בעמ' 652; ע"פ 2518/94 אלימלך נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(2) 481, בעמ' 498-496; מ' לינדנשטראוס על הספק הסביר - סוגיות נבחרות (תשס"ד), בעמ' 39-38). רמת הוודאות הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים משתקפת במבחן הספק הסביר המעוגן כיום בסעיף 34כב לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הכלל הוא כי לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל
נ' קורמן, פ"ד נד(4) 653 בעמ' 661; ע"פ 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(4) 657, בעמ' 665). מעקרון כללי זה נגזר הדין באשר להרשעה בפלילים על בסיס ראיות נסיבתיות. ראיות נסיבתיות, בשונה מראיות ישירות, אינן מוכיחות במישרין את העובדות הטעונות הוכחה, אלא הן מוכיחות עובדות אחרות, מהן ניתן להסיק מסקנה בדבר התקיימות העובדות הטעונות הוכחה (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל
נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, בעמ' 227; ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6) 577, בעמ' 587- 586). הכרעה שיפוטית בהליך פלילי הנשענת על ראיות נסיבתיות, אמורה לבחון האם ראיות אלה בהשתלבותן מצביעות ברמת הוודאות הנדרשת על אחריותו הפלילית של הנאשם, או האם נותר ספק סביר בדבר אחריותו. העדר ספק סביר ביחס לתשתית ראייתית נסיבתית מפלילה משמעו כי המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק מן הראיות היא כי הנאשם אחראי בפלילים, ולא ניתן להסיק מן הראיות הנסיבתיות קיומו של הסבר סביר אפשרי אחר השולל אחריות פלילית (עניין קורמן, בעמ' 663-662; עניין מקדאד, בעמ' 228-227). ספק סביר עשוי לעלות מהראיות הנסיבתיות מקום שניתן להסיק מהן מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם, שההסתברות לאפשרות קיומה היא מהותית, ואינה זניחה או דמיונית. לאפשרות כזו צריכה להיות אחיזה סבירה בחומר הראיות, ועליה לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(3) 617, בעמ' 620; ע"פ 409/89 מדינת ישראל
נ' רוימי, פ"ד מד(3) 465, בעמ' 471; ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(2) 565,
בעמ' 570; ע"פ 6890/04 מדינת ישראל
נ' בלאוסוב, (טרם פורסם) פיסקה 12). הווי אומר, כדי לקבוע ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות, נדרש כי שילובן יוביל למסקנה מפלילה כמסקנה סבירה אפשרית יחידה. בהתקיים מסקנה סבירה אפשרית אחרת, שהיא ממשית ואינה דמיונית, שאין בה כדי הפללת הנאשם, דינו לצאת זכאי (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם, פיסקה 7; עניין בן שלוש, בעמ' 588-587; עניין מקדאד, בעמ' 228; ע"פ 470/85 בן גל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מג(3) 133 (להלן: עניין בן גל), בעמ' 141; ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(6) 205, בעמ' 223-222; י' קדמי על הראיות (חלק שני, תשס"ד), 703-702; ע"פ 2014/94 סאלח נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 624, בעמ' 637-636)".

ואולם בענייננו אני סבורה כי שילובן של הראיות המפלילות מוביל למסקנה אחת ויחידה וחד משמעית, לפיה הנאשם היה מעורב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

להלן אפרט את מארג הראיות המפלילות כאמור:

26. לנאשם היה מניע לפגוע במתלונן - המתלונן העיד כי קיים בינו ובין משפחת הנאשם סכסוך ממושך והנאשם אישר בחקירתו במשטרה קיומו של סכסוך שכזה.
אכן, קיומו של מניע אינו מהוה אחד מיסודות העבירה אולם משהוכח קיומו של מניע הוא מהווה ראיה נסיבתית נוספת להוכחת ביצוע של העבירה המיוחסת לנאשם ויכולה לזרות אור על התנהגותו הפלילית של הנאשם. בע"פ 8005/04 יורי אברוטין ושלה קריספי נגד מדינת ישראל
(לא פורסם) ניתן ביום 29.3.07:

"המניע אינו יסוד מיסודות העבירה (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(3) 617, 629), ואין הוא תנאי להרשעה (ע"פ 8215/04 ארז נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 18.10.06, פסקה 10; ע"פ 6371/05 וגנר נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 10.7.06, פסקה 10; להלן – וגנר). עם זאת, לקיומו או העדרו של מניע עשוי להיות משקל ראייתי (י' קדמי, על הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת, כרך א, תשס"ה), 162; ע"פ 10800/04 רומנצקו נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 18.9.06, פסקה 26). המניע עשוי לשמש כראיה נסיבתית (ואכן, בעניינו של קריספי, שימש המניע ראיה מחזקת, המשתלבת בכלל הראיות נגדו).

27. רכב מסוג סובארו כחול (מאותו סוג וצבע כמו הרכב בו נעצרו הנאשמים) נראה בקלטת אבטחה חולף על פני ביתו של המתלונן בשעה 02:12 , כאשר מחלון הרכב נראה יוצא רשף אש ולאחר מכן נראה ענן אבק יוצא מקיר ביתו של המתלונן. על סמך הנצפה בקלטת ערכו השוטרים את המרדף ועצרו את הרכב בו נסעו הנאשם ונאשם מס' 1.

ב"כ הנאשם טען נגד קבילות הקלטת כראייה וטען כי אין לתת לה משקל כיוון שאינה עומדת בכללי הראיות המקובלים. בנוסף, טען ב"כ הנאשם כי הקלטת "בושלה" על ידי המתלונן. המאשימה טענה כי אין מדובר בקלטת סרט נע ולא קלטת שמע ואין הכללים החלים על קלטת שמע חלים על קלטת הוידאו שנתפסה בדירת המתלונן.

בספרו של י. קדמי, על הראיות, חלק שני (מהדורת תשס"ד – 2003) עמ' 1130 נאמר בענין זה כי:

"לעניין כוחו לשמש ראיה דין סרט נע כדין צילום דומם: שהרי הראשון אינו אלא רצף של צילומים 'דוממים'. המונח 'צילום', להלן משמעותו היא על כן הן צילום 'בודד' והן 'סרט נע' (מכל סוג, לרבות סרט וידאו לטלביזיה)."


לעניין קבילות המסמך מציין קדמי בספרו:

"שניים הם התנאים לקבילותו של צילום: ראשית – והוא העיקר - כי המדובר בצילום "אמין" מן ההיבט הטכני, לאמר: צילום "אמיתי" להבדיל מצילום "מבושל" בלשון המקצוענים; ושנית – כי לכאורה, על פניו, מציג הצילום "בצורה אובייקטיבית את הנושא או המצב השנויים במחלוקת."
...
ברם, כיום שוב אין מחלוקת על כך, שצילום מהווה ראיה עצמאית העומדת בפני
עצמה והדוברת בעד עצמה, ואין היא תלויה בזכרונו החזותי של עד ראיה. כפי שהוכח במרוצת הזמן: כושר הקליטה והזכרון החזותי של עד "נופלים" מכושר הקליטה ויכולת ההנצחה החזותית של צילום; וכל עוד המדובר בצילום אוטנטי – ידו של הצילום על עליונה.
כיום שוב אין קבילותו של צילום מותנית בעדותו של עד ראיה המתאר את "תוכנו"; ודי בעדות "טכנית" – לאו דווקא של הצלם – המזהה את הצילום, מציגה אותו כצילום של אירוע רלוונטי לדיון ומעמידה אותו בחזקת כשרות, לאמר: שהוא צילום אמיתי של האירוע המצולם בו.

ולעניין המשקל:
א. משקלו הראייתי של צילום ייקבע, מטבע הדברים, על פי שניים אלה: ראשית - על פי איכותו "הטכנית", דהיינו, שלמות הצילום, חדותו, היכולת ללמוד ממנו את פרטי האירוע המצולם וכיוצ"ב; ושנית – והוא עיקר – על פי איכותו ה"עניינית", דהיינו: על פי היכולת לסמוך על כך שהצילום אינו "מגמתי" – במכוון או שלא מדעת - במובן זה שאין בו כדי לעוות את המציאות כפי שהיתה נקלטת בעיניו של עד ראייה אובייקטיבי, שהיה נקלע למקום האירוע.
ב. כ"סרט הקלטה", כך גם ה"צילום" חשוף לפגמים וליקויים – מכוונים ושאינם מכוונים – הנוטלים מכוחו הראייתי לשמש הוכחה למצולם בו. אשר על כן, אם נמצאות בצילום בודד "פינות חשוכות", או אם מתגלים בסרט צילום קטעים מטושטשים וכיוצ"ב פגמי צילום – יהיה בכך כדי ליטול ממשקלו הראייתי של הצילום; והוא הדין כאשר מתברר כי סרט צילום עבר עריכה לאחר הצילום, ויש מקום לחשש שהיה בעריכה כדי לפגוע ב"אמיתות" הצילום.
ג. עם זאת, לא למיותר יהיה להוסיף כי כאשר מדובר בצילום – הן בצילום בודד, הן סרט צילום והן סרט הקלטה – שנפגע "בחלקו", אין כל מניעה ליתן לחלקיו האחרים את מלוא המשקל הראייתי, הכל לפי העניין; ובלבד שאותם חלקים "אחרים" אינם לוקים במשקלם מחמת הפגם שבגינו איבד החלק ה"פגום" את כוחו שלו".

בענייננו, המתלונן העיד על הדרך בה מקליטה מערכת האבטחה את המתרחש ב-4 מוקדים שונים מחוץ לביתו. פקד גיל משולם הגיע לביתו של מתלונן ובדק את תקינותה של מערכת האבטחה. העד וליד סאקר העיד כי מיד לאחר שנשמע הירי הגיע לביתו של המתלונן וצפה יחד עימו בקלטת והבלש אבי זריק, שהגיע לזירה העיד כי המתלונן הציג בפני
הם את הקלטת.

העובדה כי אנשים אלו צפו בקלטת דקות לאחר הירי ומעידים כי ראו רכב סובארו כחול חולף על פני בית המתלונן, מאיינת את הטענה כי ייתכן והמתלונן "בישל הקלטת" כיוון שלאור עדותם של האחרונים, לא היה סיפק בידי המתלונן "לבשל את הקלטת".

צפייה בקלטת גם מלמדת כי יש רצף בצילום (ניתן לראות כיצד מיד לאחר הירי יוצאים בני ביתו של המתלונן בבהלה אל החצר ולאחר מכן סרט הצילום נקטע).

ב"כ הנאשם טען כי אין לקבל את הקלטת כראיה לאור העובדה כי מתקין מערכת האבטחה, חסן עבד, לא העיד, למרות שניתן היה לזמנו. דין הטענה להדחות. הן המתלונן והן השוטרים העידו כי מדובר במערכת הקלטה פשוטה אשר כל אחד יכול להתקינה ללא כל בעיה. כמו כן, המתלונן העיד בפירוט כיצד מערכת ההקלטה פועלת, ועדותו מקובלת עלי.

ב"כ הנאשם טען כי אין לקבל את הקלטת כראייה גם מכיוון שמחומר הראיות עולה כי קיימות 3 גרסאות לשעת הירי: זו של המתלונן עצמו אשר העיד כי הירי התבצע בשעה 02:05, זו של הקצין ניר עקרון שהעיד כי הירי התבצע בשעה 02:30 וזו של בתו של המתלונן, שהעידה כי הירי התבצע בשעה 02:00.

גם טענה זו דינה להידחות. איני סבורה כי לפער הזמנים בעדויות יש משמעות לענין קבילות הקלטת כראיה ואפילו לענין משקלה של ראיה זו, כאשר מדובר באירוע פתאומי, שאירע באמצע הלילה.

יתרה מזאת, בקלטת נראים 4 ריבועי תמונות, כאשר באחד הריבועים נצפה רכב מסוג סובארו בצבע כחול חולף על פני ביתו של המתלונן. על גבי התמונה מופיע תאריך 30.8.07 שעה 02:12:29 כאשר בריבוע מעל מופיע תאריך 27.10.07 משעה 2:29.

בחקירתו הסביר המתלונן את עיתוי התמונות:

"התמונה מחולקת ל- 4 ריבועים. הריבוע הימני התחתון זה תמונה של הגינה.
הריבוע השמאלי התחתון זה הצד המזרחי של הבית והריבוע הימני העליון זה הכביש הראשי. זאת אומרת שאחת מצד ימין ואחד מצד שמאל. הריבוע הימני העליון זה צד ימין והריבוע השמאלי העליון זה שמאל. התאריך המופיע למעלה זה תאריך קבוע שמופיע כל הזמן – 27.10 שעה 02:27 לפנות בוקר. אנו לא מתייחסים לזה בכלל. התאריך המדוייק זה 30.8.07".

בנוסף, המתלונן התקשר למשטרה בשעה 02:26 והשוטרים הגיעו לדירת המתלונן בשעה 02:38.

27. בתו של המתלונן, אנג'אם שיבל, העידה כי למדה לבחינה ביום האירוע ובעקבות מקרי הירי קודמים לעבר הבית, היא היתה ניגשת לחלון בחדר אחיה אשר משקיף על הכביש ומסתכלת על המתרחש בחוץ. על פי עדותה בסמוך לשעה 02:10 היא עמדה ליד החלון, שמעה קולות ירי, התכופפה ומיד הציצה בחלון וראתה רכב מסוג סובארו תכלת עם פס לאורך הרכב וראתה יד מושטת מהחלון הימני. כמו כן, העדה ציירה במהלך עדותה סקיצה של הבית, מיקומה בעת האירוע, מיקום הכביש ומיקום הירי (ת/43). תאור הרכב שמסרה העדה תואם את הרכב בו נעצרו הנאשמים (ויש בו כדי לתמוך באופן שאינו משתמע לשתי פנים בנצפה בקלטת).

28. השכן, ווליד סאקר, העיד, כאמור, כי ראה את הרכב שנצפה בקלטת חוזר לכיוון בית המתלונן מכיוון כיכר הפינג'אן, כשבו הנאשם ונאשם מס' 1 שנהג ברכב. הרכב עצר, הנאשם ירד לזמן קצר, הלך לביתו, חזר והרכב החל בנסיעה לעבר הכפר , כאשר מיד בסמוך יצאו השוטרים במרדף אחרי הרכב.

ב"כ הנאשם טען כי אין לקבל את עדותו, כיוון שסתר דבריו. תחילה העיד כי לא ידע על מה הוא עתיד להיחקר ואילו אחר כך טען כי קודם החקירה יידעו אותו השוטרים לגבי סיבת חקירתו.

איני סבורה כי יש ממש בסתירה אליה הפנה ב"כ הנאשם ו/או כי יש בה כדי להשפיע על מהימנותו של העד. מדובר בעד נטרלי שעדותו נראתה לי מהימנה, שהיה עד ראיה למתרחש מיד לאחר ששמע את הירי ואף ערך שחזור של האירוע בסמוך לו.

ב"כ הנאשם טען גם כי אין לקבל את עדותו של עד זה מאחר ואינה מתיישבת עם גרסת השוטרים – כאשר העד מסר כי רכב הסובארו עצר נסיעתו, הנאשם ירד , חזר ואז שב הרכב ונסע ומעדות השוטרים עולה כי הרכב לא עצר, אלא רק בעת מעצר החשודים. גם טענה זו דינה להדחות, באשר העד מסר כי עמד מחוץ לבית בזמן שהרכב חלף על פניו ונעצר ליד בית הנאשם. מאידך, השוטרים יצאו מבית המתלונן והחלו במרדף לאחר שהרכב כבר החל בנסיעתו – באופן שאין סתירה בין העדויות.

29. במהלך חודש אוגוסט 2007 בוצע ירי לעבר ביתו של המתלונן ב-4 הזדמנויות שונות. הנאשם הואשם במקרה הירי האחרון מיום 30/08/07 בלבד.

בכל ארבעת אירועי הירי הודיע המתלונן על המקרה למשטרה והמשטרה הגיעה למקום, תפסה קליעים ותרמילים וציינה את הנזקים שנגרמו לבית המתלונן. באירוע מיום 12/08/07 הגיע לזירה טכנאי (ת/29) אשר אסף 3 תרמילים, 3 קליעים שלמים ועוד 5 חלקי קליעים. באירוע מיום 20/08/07 הגיע לזירה טכנאי אשר אסף 2 תרמילים קליע אחד וקליע מפורק (ת/31, ת/32, ת/33). באירוע מיום 25/08/07 הגיע לזירה טכנאי אשר אסף 4 תרמילים וקליע (ת/26, ת/27, ת/28). ביום האירוע – 30/08/07 נתפסו על ידי רס"מ עוואד כאמל (ת/10) תרמילים וקליעים – 7 תרמילים בכביש הראשי העובר בסמוך לביתו של המתלונן וקליעים ליד רכבו של המתלונן ובתוך במטבח. כמו כן, בדו"ח שערך מתוארות פגיעות ברכב, בחזית ביתו של המתלונן, פגיעה בתקרה ובסלון הבית.
ב"כ הנאשם טען כי לשם הוכחת הנזק שנגרם ביום האירוע נשוא כתב האישום היה על המאשימה להגיש חוות דעת מומחה שתפרט את הנזקים. מאידך טענה המאשימה כי די בתמונות מזירת האירוע ובעדויות כדי להוכיח את הנזק שנגרם בביתו של המתלונן בעקבות הירי מיום 30/08/07.

איני סבורה כי מדובר במחדל ראייתי של המאשימה שיש בו כדי לגרוע ממשקל ראיה זו. המאשימה בחרה להוכיח את הנזק באמצעות תמונות, ותוך השוואה בין מקרי הירי השונים – כאשר בכתב האישום מה שמיוחס לנאשמים הוא החזקה והובלה בצוותא של נשק שמסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וניסיון באמצעות קליע לפגוע בבני ביתו של המתלונן בכוונה לגרום להם מום, נכות או חבלה חמורה.

הקליעים והתרמילים שנתפסו ביום האירוע יש בהם כדי לתמוך בעובדת הירי לעבר
ביתו של המתלונן ותו לא. סימני הפגיעה הטריים בתמונות מיום האירוע (ת/72) לא נראים בתמונות שצולמו במקרי הירי הקודמים (ת/30, ת/33, ת/28) והדבר עולה אף מעדויות השוטרים שתפסו את הקליעים והתרמילים. די באלה כדי להוות ראיה נסיבתית התומכת בעובדות הירי לעבר ביתו של המתלונן.

30. בחלוף כשעה משעת הירי, נעצרו שני הנאשמים ברכב מסוג סובארו לאונה (ת/40 ת/41) בצבע כחול אשר ענתה לתיאור הרכב שנראה בקלטת. בטרם נעצר הרכב ברחבת השוק, הנאשמים התעלמו מהשוטרים שסימנו להם לעצור ונסעו במהירות גבוהה מאוד. לנאשמים לא היה הסבר לנסיעתם זו בתוך הכפר בשעה 03:00 לפנות בוקר. כמו כן, לאחר שהרכב נעצר ברחבת השוק, נערך חיפוש בו נמצא על מושב הנהג תרמיל של כדור 9 מ"מ (ת/11). על נסיבות המרדף והמעצר העיד בהרחבה רס"ר יוגב אלימלך כמפורט לעיל ובתמצית יאמר כי: הבלשים אלימלך יוגב, אבי זריק והקצין התורן ניר עקרון הגיעו לביתו של המתלונן בסמוך לשעה 02:35 וזמן קצר לאחר מכן הגיעו לזירה הסיירים. הבלשים צפו בקלטת האבטחה וראו רכב מסוג סובארו כחולה חולף על פני בית המתלונן כאשר נראה רשף יוצא מהרכב ועשן על קירות ביתו של המתלונן. הבלשים שמעו מהשכנים, ביניהם וואליד סאקר, כי ראו רכב מסוג סובארו ואז יצאו לסריקות באיזור.

הבלשים הבחינו בסמוך לצומת טי ברכב הסובארו והחל מרדף אחר הרכב. הבלשים הפעילו כריזה והורו לו לעצור. הרכב עצר רק ברחבת השוק, בכניסה לכפר מכר, אשר באותה שעה היתה ריקה מאדם. הנאשם 1 נהג ברכב והנאשם ישב במושב שליד הנהג. שני הנאשמים יצאו מהרכב ונערך חיפוש על גופם, הם נעצרו והופרדו לשתי ניידות שונות. בטרם הופרדו שני הנאשמים, הנאשם 1 ניסה בשפה הערבית לתאם גרסה עם הנאשם לפיה השניים הלכו לקנות בגט.

ב"כ הנאשם טען כי העד סידקי העיד כי קיבל את ההודעה על המרדף אחרי סובארו כחולה כ-45 דקות לאחר ביצוע הירי ולטענתו, אין זה סביר שאדם המבצע ירי מרכב יחזור לאחר זמן קצר למקום האירוע, ואולם בנסיבות על הנאשם הנטל להראות מדוע היה במקום באותה עת (כאשר על פי עדותו הוא נסע עם הנאשם מס' 1 לקנות באגט) ואין זה מתפקידה של המאשימה להוכיח התנהגות "האדם הסביר" לטענת הנאשם.

31. לאחר שנאשם 1 נלקח על ידי אחת הניידות לתחנת המשטרה, הוכנס הנאשם לניידת המשטרה שחנתה ליד רכב הסובארו והיה בה ביחד עם השוטרים בוהדנה וסידקי. השוטר זריק האיר עם פנס על מושב הנהג ברכב וכשראה שם תרמיל, ביקש מהשוטרים בוהדנה וסידקי שיביאו את הנאשם לרכב על מנת שיוכל להיות עד לחיפוש ובנוכחותו נתפס התרמיל.

ב"כ הנאשם טען כי שני הנאשמים לא הבחינו כלל שרכב משטרתי מבקש מהם לעצור והרכב עצר ברחבת השוק על מנת להבין מדוע רכב שנוסע אחריו מהבהב לו, כיוון שהשוטרים לא הפעילו את מערכת הכריזה. כן, טען ב"כ הנאשם כי התרמיל שנתפס ברכב הושתל על ידי השוטרים ואין הוא נראה בצילומי המז"פ. כן טען כי אין התאמה בין סימוני התרמילים שנמצאו בביתו של המתלונן לתרמיל שנמצא ברכבו של הנאשם 1. בנוסף, טען ב"כ הנאשם כי החיפוש נעשה שלא בנוכחות הנאשם, תוך שהוא מפנה לחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו וחוק ההגנה על פרטיות.

בנסיבות המתוארות אין כל בסיס לגרסת הנאשם וזו גם אינה נתמכת בכל ראיות שהן. הנאשם העלה תאוריית "קונספירציה" לפיה הקצין ניר עקרון מכיר את המתלונן ולכן השוטרים השתילו ברכבו של הנאשם 1 תרמיל, ואולם הן המתלונן והן הקצין ניר עקרון נשאלו לגבי הכרות מוקדמת ביניהם ושניהם השיבו בשלילה (ועדותם נראתה לי מהימנה). ב"כ הנאשם זנח טענה זו בסיכומיו.

הבלשים שנטלו חלק במרדף ובמעצר הסובארו ואשר מצאו בה את התרמיל לא לקחו חלק בתפיסת הקליעים והתרמילים ליד ביתו של המתלונן (דבר שבוצע ע"י הסיירים) ולכאורה נראה כי הבלשים עזבו את הזירה קודם שהקליעים והתרמילים נתפסו באופן שלא יכלו "להשתיל" מוצג שנתפס בזירה.

ב"כ הנאשם גם טען בענין זה כי "תפרו" לנאשם את התיק מאחר והחקירה הגיעה למבוי סתום, ואולם, הנאשם נעצר כשעה לאחר הירי על ביתו של המתלונן, כאשר כל שהבלשים הספיקו לעשות זה לצפות בקלטת אשר בביתו של המתלונן ולאחר מכן ערכו מרדף אחריו. בנסיבות אלה אין לאמר על חקירה , שהיתה בחיתוליה, כי הגיעה למבוי סתום.

באשר לאי נוכחותו של הנאשם בחיפוש ברכב, הרי שהדבר סותר את הודעתו במשטרה (ת/34), שם אמר כי: "... ואחר כך אחד הבלשים אמר לי לרדת ובוא תסתכל מה מצאנו והראה לי את הכדור על הכסא ברכב של עבד..." כמו כן, מעדויות השוטרים עולה כי הביאו את הנאשם לרכב על מנת שיראה את החיפוש (לאחר שבצפיה בפנס לעבר הרכב ולא בחיפוש ברכב נראה התרמיל על המושב). ודוק: בת/34 הנאשם אינו מכחיש כי ראה את התרמיל אלא רק טען שהושתל שם.

ב"כ הנאשם הפנה לת"פ (ת"א) 40348/06 מדינת ישראל
נגד עג'מי שם זוכו הנאשמים מחמת הספק עקב סתירות בגרסאות השוטרים. אכן, בעניין זה זוכו הנאשמים לאור המצאות סתירה מהותית בסוגיות מרכזיות במסכת העובדתית בין גרסאות שוטרים שונים שנכחו בפעולה.

לא כך הדברים בענייננו, וגם אם קיימות סתירות בעדויות השוטרים, הרי שמדובר בסתירות מינוריות שאין בהן כדי לפגוע בגרסה שהובאה ע"י המאשימה או אפילו כדי לגרוע ממהימנות הראיות.

באשר לעובדה שהתרמיל לא נראה בצילומי הרכב , על פי דו"ח תפיסה וסימון (ת/44) ומהתמונות של הרכב (ת/46) עולה שהרכב נבדק וצולם בתחנת המשטרה (לשם נגרר) ולא במקום בו נתפס, בעוד שהתרמיל נתפס והוצא מהרכב מיד עם מציאתו ונשלח למעבדת הנשק (כאמור בעדותם של אבי זריק ויוגב אלימלך).

32. מר עזרא שושני ערך השוואות בין 7 התרמילים והקליעים שנתפסו ביום האירוע בביתו של המתלונן וההתרמיל שנתפס ברכבו של הנאשם 1, וקבע בחוות דעתו – ת/ 56- כי שמונת התרמילים בקליבר 9 מ"מ פאראבלום שסומנו פ1עד פ8 נורו מכלי נשק אחד, ככל הנראה מאקדח חצי אוטומטי ברטה (beretta), או מכלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים .

ב"כ הנאשם אומנם טען כי יש שוני בסימול התרמילים ואולם מר שושני בעדותו טען כי לשוני בסימון אין כל משמעות ומטעם הנאשם לא הובאה כל ראיה בעניין זה (ויוער כי המשפט נדחה לזמן ממושך לאור בקשת הנאשם לערוך בדיקות ולהגיש חוות דעת מומחה מטעמו – אך בסופו של יום, זו לא הוגשה באופן שהראיה המכרעת העומדת בפני
י היא זו שהתרמיל שנתפס ברכב והתרמילים שנתפסו בזירת הירי ליד ביתו של המתלונן – נורו מנשק אחד).

33. מר נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים במשטרת ישראל, ערך בדיקות מעבדה בנוגע לדגימות שנלקחו מידיו של הנאשם וקבע בחוות הדעת (ת/52 ו-ת/53) כי נמצאו חלקיקים רבים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי כאשר הרכב היסודות הכימיים של החלקיקים שנמצאו במדגם, מתאים להרכב שרידי הירי של תחמושת "מערבית- מודרנית", המאופיין בנוכחות היסודות עופרת, בריום ואנטימון (pbsbba), לעיתים בתוספת אלומיניום (alpbsbba), וכאשר לתחמושת מסוג זה משתייך התרמיל שנתפס ברכב.

בנוסף, על ידיו ושערותיו של הנאשם נמצאו חלקיקים נוספים שההרכב הכימי שלהם מתאים לתחמושות ישנות מתוצרת תע"ש, כאשר לתחמושת מסוג זה משתייכים התרמילים שנתפסו בזירת האירוע.

"הסברו" של ב"כ הנאשם בסיכומים, לפיו ייתכן והנאשם הזדהם משרידי הירי כאשר יצא אל הכביש הסמוך לביתו של המתלונן לשם בוצע ירי, או כאשר ישב מתחת לביתו בזמן הירי – נראה לי ספקולטיבי ונעדר כל משקל.

בנוסף, המומחה, מר לוין, העיד כי על ידיו של הנאשם נמצאה כמות גדולה של חלקיקים והסבירות כי מדובר בזיהום משני נמוכה. כמו כן, הנאשם עצמו העיד בפני
י כי לא הלך לביתו של המתלונן לאחר הירי, כך שלטענתו לא נכח בזירת האירוע ולכן לא יתכן כי שרידי הירי שנמצאו בידיו ושערו מקורם בזיהום משני.
ב"כ הנאשם טען כי לא הוצגה על ידי המאשימה ערכה לאיסוף שרידי ירי מידיו של הנאשם ומעלה תהייה מתי נערכה הדגימה כיוון שהערכה הגיע למעבדה רק ביום 04/09/07, ואולם, ת/4 הינו טופס לוואי למוצגים בו נכתב כי ביום 30/08/07 נלקחה ערכת שרידי ירי בדגימות מהחשודים (כאשר אין חשיבות למועד בו הגיעו הדגימות למעבדה).

34. מול כל אלה, גרסתו של הנאשם אינה מתיישבת ואף עומדת בסתירה למכלול העובדות שעלו מהראיות ובנוסף, נמצאו סתירות פנימיות מהותיות בגרסאות שמסר בחקירותיו במשטרה ובבית המשפט. להלן אפרט דוגמאות לסתירות אלה:

א. בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם כי אין לו טענת אליבי. בהודעתו הראשונה במשטרה טען כי ישב ועישן נרגילה יחד עם אביו. בשאר הודעתיו, טען כי היה לבד בעת הירי כאשר אחיו והוריו ישנו בתוך הבית. בעדותו בביהמ"ש טען כי בזמן הירי ישב יחד עם אביו ואחיו מתחת לביתו. עוד מסר בחקירתו במשטרה כי למשמע הירי התעוררו כל בני משפחתו. מאידך, אחיו של הנאשם, מוחמד סויטאת מסר בהודעתו במשטרה כי הלך לישון בסמוך לחצות ולא שמע כלל את היריות שנורו ונודע לו על הירי רק למחרת היום.

בנוסף, הנאשם 2 לא טרח לזמן לעדות את אביו על מנת שהוכיח את טענת האליבי שהציג והלכה היא כי אי הבאת עד מהותי מהווה חיזוק לראיות התביעה (ע"פ 437/82 סולומון אבו נגד מדינת ישראל
, פ"ד לז(2) 85).

ב. לגבי המפגש בין הנאשמים, מסר הנאשם בהודעתו משטרה (ת/3) כי פגש את הנאשם 1 ליד כיכר הפינג'אן, עלה על רכבו כדי שיקפיץ אותו לאכול בגט ואז המשטרה עצרה אותם. בחקירה מאוחרת יותר (ת/34) טען כי הספיק לנסוע עם הנאשם 1 כשתי דקות עד שעצרה אותם המשטרה. בבימ"ש העיד בתחילת חקירתו כי הגיע ברגל לכיכר פינג'אן וראה את הנאשם 1 בכיכר וביקש ממנו שיקפיץ אותו לקנות בגט ולפני שהוא בכלל נסע, הגיעה המשטרה. בהמשך העיד כי אחרי שביקש מהנאשם 1 שיקח אותו לקנות בגט, הם נסעו לציקן בגט, המקום היה סגור הם עלו למאפיה וגם היא היתה סגורה אז הם ירדו לכיוון השוק ואז עצרה אותם המשטרה. בחקירתו הנגדית, העיד הנאשם כי הלך לכיוון כיכר פינג'אן והנאשם 1 נסע ברכב. הוא עלה לרכב והנאשם 1 הזמין אותו לשתות בירה בשוק. הם שתו בשוק ואח"כ ביקש מנאשם 1 שיקפיץ אותו לקנות בגט. הבגט היה סגור, ואז הם נסעו לכיוון המאפיה ולאחר מכן המשטרה עצרה אותם. כן העיד כי שהה עם הנאשם 1 בכיכר כחצי שעה-שעה עד למעצרו.

הנה כי כן: מדובר ב-5 גרסאות שונות לגבי נסיבות המפגש.

בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם הסתירות בגרסאותיו ותשובותיו היו סתמיות ולא היה בהן כדי ליישב את הסתירות: "במשטרה סיפרתי מה שאני מספר עכשיו" ..... "אם אמרתי במשטרה שהוא לא היה לידי בזמן הירי – אז זכרתי יותר טוב" ..... "לא אמרתי במשטרה שלא שנסענו לקנות בגט נסענו לשוק לשתות".

ג. לגבי התרמיל שנתפס ברכבו של הנאשם 1 טען הנאשם כאמור בהודעתו במשטרה (ת/34) כי השוטרים הראו לו את התרמיל ברכב ואילו בעדותו בפני
י טען כי הראו לו את התרמיל מרחוק ולא הראו לו את התרמיל על המושב.

ד. הנאשם 1 הכחיש בחקירותיו במשטרה קשר בינו ובין הנאשם 1 וטען כי יש ביניהם הכרות שטחית בלבד של שלום שלום. אחיו של הנאשם, מוחמד סויטאת, מסר במשטרה (ת/67) כי הנאשם 1 הוא חבר של הנאשם 2.

ה. הנאשם העיד כי נפגש עם הנאשם 1 לאחר שהודה בכתב האישום המתוקן והנאשם 1 הסביר לו כי הגיע להסדר טיעון עקב התנאי הארוך שהיה תלוי ועומד נגדו. מאידך, הנאשם 1 העיד כי לא התקיימה כל שיחה בינו ובין הנאשם 2 לאחר ההודאה בכתב האישום.

ו. הנאשם טען בהודעתו במשטרה מיום 09/09/07 (ת/35) כי בליל האירוע זו הפעם הראשונה שנסע יחד עם הנאשם 1 ברכבו בעוד שהעד ווליד סאקר העיד כי ראה מספר ימים-שבועות לפני האירוע את השניים נוסעים יחדיו ברכבו של הנאשם 1.
גם בעדותו בביהמ"ש אישר הנאשם כי נסע ברכבו של הנאשם מס' 1 גם בעבר.

הלכה היא כי שקריו של נאשם והסתירות בעדותו מהווים ראיה נסיבתית לחובתו. יתרה מזאת, כאשר שקריו של נאשם הם שקרים מהותיים היורדים לשורש העניין, ומשלא ניתן להם הסבר מספק, ניתן לראות בהם ראייה עצמאית המהווה חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה (ע"פ 2014/94 סאלח נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 624, 637 (1996) ובע"פ 5852/97 שלום נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה(2) 933, 958 (2001). הוא הדין בענייננו.

35. לכל אלו אוסיף את הודאתו של הנאשם 1 בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיהן הוא והנאשם 2 הגיעו בסמוך לביתו של המתלונן ואז ירה הנאשם 2 מתוך הרכב אל חלונות, דלתות וקירות ביתו של המתלונן לפחות 8 כדורים כאשר חלקם חדרו לבית כשהם מנסים לפגוע בבני משפחתו של המתלונן ששהו אותה עת בבית בקליע וזאת בכוונה לגרום להם נכות, מום או חבלה חמורה.

מדובר בעדות שותף לדבר עבירה וכפי שכתב קדמי בספרו, על הראיות, חלק ראשון, בעמוד 533:

""נאשם שותף" אינו כשיר לעדות מטעם התביעה אך מקום שהוא מעיד כעד הגנה – מטעמו או מטעמו של נאשם אחר – עשויה עדותו לשמש ראיה לחובתם של הנאשמים האחרים לאישום, אלא אם כן, ניטלה כשרותו להעיד נגד מי מהם מטעם אחר."

אכן, עדותו של נאשם 1 היא עדות שותף לעבירה, ובהתאם לסעיף 54א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נדרש דבר לחיזוקה כדי להרשיע על פיה, ואולם, כפי שהובא לעיל, נמצאו חיזוקים למכביר התומכים ב"הודאתו".

36. כבר נאמר בראשית הדיון אודות נפקותן של הראיות הנסיבתיות ואוסיף בענין זה כדלקמן:

בע"פ 37/07 משה פרג נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם), ניתן ביום 10.03.08 נקבע לגבי טיבן של הראיות הנסיבתיות:

"משקלה של ראיה נסיבתית עומד לה, רק מקום שהממצא המתחייב ממנה מוביל למסקנה בלתי נמנעת נוכח מארג הראיות הכולל. לפיכך, אין בוחנים כל ראיה נסיבתית בפני
עצמה אגב בידודה מיתר הראיות, אלא את התמונה המצטיירת נוכח מקבץ הראיות כולו ואת השתלבותן של הראיות זו בזו (ע"פ 411/84 מדינת ישראל
נ' לביב, פ"ד לט(1) 293 (1985), 302; ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל
, פיסקה 4 לפסק-הדין ([פורסם בנבו], 13.1.2003)). עמדתי על כך באחת הפרשות:

"אין משקלן של ראיות [נסיבתיות] נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שלא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה הגיונית אחת המקימה יסוד להרשעה. אף לא נדרש כי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני
עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו מעשה-פסיפס, יצביעו על הנאשם, וברמה הנדרשת בפלילים, כמבצעה של העבירה" (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 1.12.2004)) בחינת משקלה של הראיה הנסיבתית נסמכת על מבחנים שבהיגיון, השכל הישר וניסיון חיים (ע"פ 497/92 נחום נ' מדינת ישראל
, פסקה 16 ([פורסם בנבו], 24.10.1995); ע"פ 6096/94 מנצור נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(3) 732, 736 (1996); ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980)). כאשר הראיות משתלבות זו בזו עד כדי מקשה אחת, ומציירות תמונה מפלילה כנגד הנאשם – עובר הנטל אליו, כדי שיציע לקיומן תרחיש חלופי ויעורר ספק סביר באשמתו (ע"פ 2132/04 סלים קייס נ' מדינת ישראל
, פסקה 23 ([פורסם בנבו], מיום 28.5.07)). אם כשל הנאשם לספק הסבר כזה, ומאידך השתכנע בית-המשפט באשמתו – כי אז ניתן לבסס את ההרשעה על מסד הראיות הנסיבתיות, גם אם לא קיימות זולתן ראיות נוספות".

ובע"פ 7374/07 רן שמאי נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם), ניתן ביום 16.11.2009:

"המערער מנסה לבודד את המסכת הראייתית ולהתמודד עם כל קביעה בנפרד. ואולם, גם אם הממצאים שקבע בית המשפט אינם מבססים את הרשעת המערער במיוחס לו, כשהם עומדים כל אחד בפני
עצמו, יש לזכור כי בית המשפט השתית את מסקנתו על משקלן המצטבר של הראיות ועל המשמעות הנודעת להתלכדותן לכדי מסכת ראייתית שלמה (ראו, למשל: ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 1.9.2009)). צודק המערער בטענתו כי אין עדות ישירה לאירוע הירי וגם המשיבה אינה חולקת על כך שאיש מעדי התביעה לא ראה את המערער עצמו יורה מן הרכב. אלא שכאמור, כוחה של הכרעה המבוססת על ראיות נסיבתיות נעוץ בסינרגיה הנוצרת הודות למסכת הכוללת, כך שעוצמתו של השלם גדולה מסכום עוצמתם הבדידה של כל אחד מן החלקים כשהם ניצבים בגפם ובנפרד זה מזה. כפי שציינתי בעניין אחר:

"המערער ניסה לתקוף את משקלה של כל ראיה בנפרד, אולם אין בכך כדי לסייע לו. זהו אופיין של הראיות הנסיבתיות. כשהן עומדות כל אחת לבדה, אין בכוחן להביא להרשעה, אך כשהן מתחברות ליצירת אותו פסיפס של ראיות, הרי שמשקלן הכולל הוא המבסס את ההרשעה".

ולגבי הספק הסביר, נקבע בע"פ 7374/07 רן שמאי נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם), ניתן ביום 16.11.2009:

"המערער לא מצליח לספק הסבר סביר להשתלשלות האירועים וכידוע, אין די בתרחיש דמיוני להוכחת הספק הסביר. נדרש הסבר ממשי ומציאותי, אשר יש בו כדי להפריך את המסקנה המפלילה וליטול ממסכת הראיות את עוקצה".

דברים אלו יפים בענייננו.

37. בכתב האישום נטען כי שני הנאשמים ירו לעבר ביתו של המתלונן בנשק חם מספר כדורים – לפחות 7 כדורים – וזאת כאשר הם מכוונים את הפגיעות לעבר הכניסה לבית ולחלונות הבית כפי שניתן ללמוד מהנזקים שנגרמו בביתו של המתלונן. כמו כן, הירי בוצע בשעות לילה, כאשר רוב הסיכויים כי כל משפחת המתלונן נמצאת בבית.

בע"פ 8871/05 יוסף שליו שנגלוף נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם), ניתן ביום 12.3.2007 נקבע:

"חזקת הכוונה היא חזקה עובדתית המבטאת את ההנחה כי בני אדם המבצעים פעולה מודעים בדרך כלל לטיב הפיזי של מעשיהם ובכלל זה לתוצאות הטבעיות של פעולותיהם (ראו: ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א 543 (1984)). אכן, כיוון שבענייננו לא נגרמה בפועל חבלה חמורה - קשה להשתית מסקנה בדבר קיומה של כוונה לגרום חבלה חמורה דווקא, בהתבסס על חזקת הכוונה.

ואולם, את הכוונה הנדרשת ניתן להוכיח מתוך נסיבות המקרה גם ללא שימוש בחזקת הכוונה. אין לקבל את טענת המערער לפיה העובדה שלא נגרמו למאבטחים בפועל
פגיעות חמורות שוללת את האפשרות כי כוונתו היתה לגרום להם חבלה חמורה. אכן הפגיעות שנגרמו למאבטחים בפועל כתוצאה מן הדקירות לא היו חמורות. כך עולה הן מן התעודות הרפואיות שהוצגו בפני
בית המשפט המחוזי (ת/7, ת/8) והן מן התמונות שתיעדו את פגיעותיהם (ת/2). גם המדינה הסכימה, כאמור, בדיון בפני
נו כי הפגיעות שנגרמו למאבטחים בפועל אינן עולות כדי חבלה חמורה. אולם יסוד הכוונה המיוחדת לעבירה לפי סעיף 329 מתייחס להלך רוחו של המערער בעת ביצוע העבירה ולא לרכיב
התוצאה, וניתן ללמוד על הלך הרוח מתוך הנסיבות. ככל סוגי הכוונה בפלילים, ניתן ללמוד על קיומה של כוונה מיוחדת מן הנסיבות הכוללות של האירוע (ע"פ 335/75 סביר נ' מדינת ישראל
, פ"ד ל(2) 57, 60 (1976))".

בענייננו, העובדה שהנאשם, יחד עם הנאשם 1, עשו שימוש באקדח, עת ירו לעבר חלונות ביתו של המתלונן, בשעה שבבית היו מצויים אנשים, מלמדת על הכוונה לפגוע בהם ולגרום לחבלה חמורה.

38. ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה כיוון שבחקירותיו במשטרה לא הוזהר באופן מפורש כי הוא חשוד בעבירה זו. המאשימה טענה כי הנאשם הואשם בירי לעבר ביתו של המתלונן וכי מעשיו סיכנו את חיי האנשים בבית (ת/3, ת/34 ו-ת/35). המאשימה אישרה כי עדיף היה במידה והנאשם היה מוזהר באופן ברור ומפורש באשר לכל החשדות נגדו, ואולם טענה כי העדר האזהרה בגין כוונה מיוחדת בזמן הירי לא פגעה בהגנתו בפני
האשמה זו.

מסכימה אני עם עמדת המאשימה. כבר נקבע ברע"פ 1030/05 ריקו ברקו נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם), ניתן ביום 3.2.2005:

"כן דחה בית-המשפט המחוזי את טענת המבקש, לפיה קופחה זכותו להתגונן מאחר ולא נחקר במשטרה על האישומים כלפיו ביחס לא.ס.. בית-המשפט ציין כי אכן, ככלל, מן הראוי לחקור חשוד בגין החשדות המיוחסים לו, אולם קבע כי במקרה זה לא נגרם למבקש נזק ראייתי ובודאי לא נגרם לו עיוות דין שכן נתאפשר לו להציג את מלוא גרסתו וזאת לאחר שגרסת המתלוננת כבר הייתה בפני
ו..... מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י, בה מלין המבקש על הרשעתו במעשים מגונים במתלוננת א.ס.. המבקש שב וטוען כי מעולם לא נחקר לגבי מעשיו כלפי א.ס. ולראשונה למד על ההאשמות כלפיו בעניין זה רק בעת שהוגש נגדו כתב האישום, ביום 17.3.2002, כשנה וחצי לאחר האירועים הנטענים בו. לדבריו, נמנעה ממנו עקב כך האפשרות להתגונן כראוי על ידי מסירת גרסה בעוד זכרונו טרי ולפיכך, נגרם לו נזק ראייתי ועיוות דין.
דין הבקשה להידחות. אכן, סדר הדברים הראוי הוא כי חשוד ייחקר על החשדות המיוחסים לו בטרם מוגש כנגדו כתב אישום. יחד עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה הקונקרטי ומן הטעמים שפירט בית-המשפט המחוזי, לא נגרם למבקש עיוות דין. על כן, אין מקום למתן רשות ערעור."

דברים אלו יפים גם בעניינו. הנאשם טען במשטרה שאין לו כל קשר לירי ואף לאחר הגשת כתב האישום בעבירה של ניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות, המשיך לטעון כי אין לו כל קשר לירי.

39. מכל האמור, אני קובעת כי הוכחו יסודות העבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה.

40. הנאשם הואשם גם בעבירה של החזקה והובלה של נשק שלא כדין.

סעיף 144(ג) לחוק העונשין מגדיר מהו "נשק" כדלקמן:

"(ג) בסעיף זה, "נשק" -
(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט–1949;
(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה".

כלי הנשק לא נתפס בזירה ולא בחיפושים שנערכו, אולם בזירה נתפסו תרמילים וקליעים.

לגבי התרמילים, ניתנה תעודת קצין משטרה, ערוכה על ידי פקד גיל משולם (ת/ 59) על דבר היותם תחמושת כהגדרתה בסעיף 144(ה) לחוק העונשין.

בחוות דעתו של מר עזרא שושני ממעבדת הנשק (ת/56) נקבע כי התרמילים נורו ככל הנראה מאקדח חצי אוטומט ברטה או מכל נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים.

בע"פ 592/83 יעקב שמואל מאיר נגד מדינת ישראל
, פ"ד לח(1) 331 נקבע:

"נטל השכנוע מוטל על שכם התביעה הכללית להוכיח את כל יסודות העבירה, הקבועים בסעיף 144(א) לחוק העונשין. דרכי ההוכחה רבות הן ומגוונות, ובמקום שהאקדח עצמו לא נמצא ולא נבדק, ניתן להיעזר בהוכחות נסיבתיות ובהנחות הנובעות מהשכל הישר. מוסכם על הכול, כי בידיו של פלוני - הוא המערער שלפנינו - היה אקדח. מן המפורסמות הוא, כי אקדח, בדרך כלל, הוא כלי שסוגל לירות כדור, ובכוחו להמית אדם (ע"פ 257/78[1]). אך עדיין מוטל הנטל על התביעה הכללית להוכיח, כי האקדח הספציפי, אותו החזיק הנאשם, סוגל לירות כדור. בעניין שלפנינו הרימה התביעה הכללית נטל זה בהוכיחה, כי האקדח אכן ירה כדור. אך בכך לא הרימה התביעה הכללית את מלוא הנטל המוטל עליה, שכן עליה להמשיך ולהוכיח, כי הכדור, שאותו סוגל האקדח לירות, בכוחו להמית אדם. ודאי שהתביעה עומדת בנטל זה, מקום שהלכה למעשה נפגע אדם. אך האם עומדת התביעה בנטל זה, מקום שלא הוכח כי נפגע אדם, ואך נשמע קול ירייה? לדעתי, התשובה על כך היא בחיוב. משהוכיחה התביעה, כי נורה כדור מאקדח שסוגל לירות כדור, ממילא הוכיחה גם, כי בכוחו של אותו כדור להמית אדם, שכן מן המפורסמות הוא, כי כדור, הנורה מאקדח שסוגל לירות, בכוחו להמית אדם. ודוק:נ אם האקדח הוא אקדח צעצועים - דהיינו אינו אקדח שסוגל לירות כדור - ממילא אין הנחה, כיי הכדור שנורה ממנו בכוחו להמית אדם. אך אם האקדח ממנו נורה הכדור אינו אקדח צעצועים אלא אקדח שסוג לירות כדור, הרי קמה ועומדת הנחת ההיגיון, כי הכדור, שנורה מאקדח שסוגל לירות כדור, הוא שבכוחו להמית אדם, שכן מאקדח שכזה אין נורים אלא כדורים שכאלה.
.........
סעיף 144 לחוק העונשין אינו שונה משאר סעיפיו של חוק העונשין, וכשם שלכל דבר ועניין ניתן להוכיח עובדה, אם בדרך של ראיה ישירה ואם בדרך של ראיה נסיבתית, כך גם לעניין סעיף 144 לחוק העונשין. ע"פ 374/77 הנ"ל אינו אלא הפעלתו של עיקרון כללי זה למקרה המיוחד שנדון שם. אכן, בע"פ 559/77 הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 66א לפקודת החוק הפלילי על יסוד הוכחה, כי ירה מספר יריות מאקדח, בלא שהאקדח בעצמו נבדק ונבחן. בית המשפט2קבע, כי משנשמעו יריות מהאקדח, ממילא קמה ההנחה, שאלו יריות של ממש, ולא "יריות ספורט או צעצוע".

בענייננו, נשמעו קולות ירי לעבר ביתו של המתלונן, נראה "הבזק אש" מחלון הרכב שחלף ליד ביתו של המתלונן (והדבר אף נראה על ידי בתו של המתלונן), נתפסו תרמילים וקליעים ובחוות דעת המומחה נקבע כי התרמילים נורו מאותו כלי ירי.

די בכל אלה על מנת להוכיח את יסודות העבירה המיוחסת לנאשם.
41. ב"כ הנאשם טען למחדלי חקירה, שיש בהם כדי להביא לזיכויו של הנאשם מפאת הספק הסביר. מחדלי החקירה הנטענים הם הימנעות מחקירת חשודים פוטנציאלים, במיוחד לאור העובדה כי למתלונן אויבים רבים, אי הבאת מומחה אשר יעיד בדבר אופן הירי אל בית המתלונן נוכח קיומם של סימני ירי מרובים בעטיים של אירועים קודמים, ביצוע חיפוש ברכב הנאשם ללא הסכמה ואי הנצחת התרמיל שנתפס לכאורה ברכב.

אני סבורה כי אין מדובר במחדלי חקירה ואולם גם אם הייתי מקבלת את טענת ב"כ הנאשם אין באלה כדי לעורר ספק באשר לאשמתו של הנאשם ו/או כדי לפגוע בהגנתו וההלכה כפי שהובאה לאחרונה בע"פ 4906/09 איאד אלנברי נגד מדינת ישראל
, (טרם פורסם), ניתן ביום 24.1.2010 היא כי:

"גם בטענות לגבי מחדלי החקירה, אין כל ממש. אכן, מיצוי כלל כיווני החקירה האפשריים, והצגת תמונה עובדתית מלאה ככל שניתן, מהווים נדבך מרכזי ביכולתו של נאשם להתמודד עם הראיות המרשיעות במשפטו (ראו למשל ע"פ 5781/01 אעמר נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(3) 681, 688 (2004); ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 11.4.2007)). לעיתים, עלול קיומם של מחדלי חקירה אף להביא לזיכויו של נאשם (ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל
, 9.8.2006).
מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו (ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(2) 466, 472 (1981).

ואולם אין צריך לומר, כי אין בעצם ההצבעה על אפיק חקירה פוטנציאלי שבו לא נקטה המשטרה, כדי להתעלם מחומרי החקירה שהונחו בפני
בית המשפט, ולפטור את הנאשם מאחריות על סמך זאת בלבד (ע"פ 4223/07 פלוני נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 29.11.2007), בפיסקה 20; ע"פ 7282/08 אבו עמרה נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 13.1.2010)). ככלל, אין זה מחובתה של התביעה להתחקות אחר הראיה הטובה ביותר שניתן להשיג, כי אם להציג ראיות המספיקות להרשעה מעבר לספק סביר (ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 25.5.1994); ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 18.5.2006)).
משכך, רק מחדלים חמורים, המעוררים חשש שמא תימצא בגינם הגנתו של נאשם חסרה ומקופחת בשל הקשיים להוכיח את גרסתו, ייזקפו לחובת התביעה ויוכלו לסייע לנאשם בהוכחת קיומו של ספק סביר (ע"פ 5152/04 אגרונוב נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 23.6.2005); ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 20.2.2006)). כמו כן, ייבחן משקלו של מחדל כאמור, על רקע מכלול חומר הראיות שהונח בפני
בית המשפט (ע"פ 10357/06 אבו דיב נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו],6.8.2007)).

42. מכל האמור – אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום , דהיינו נשיאת והובלת נשק – לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק וניסיון לחבול בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תש"ע, 27/05/2010 במעמד הנוכחים.

ברכה בר-זיו
, שופטת
החלטה

אני קובעת לטיעון לעונש ליום 3/6/10 שעה 10:00.

יחידת הליווי תדאג להופעת הנאשם מס' 2 למועד הנ"ל.
<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תש"ע, 27/05/2010 במעמד הנוכחים.
ברכה בר-זיו
, שופטת

עדי שיטרית
הוקלד על ידי: עדי שטרית
293
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 6139-07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' כיאל ואח'
27 מאי 2010









פ בית משפט מחוזי 6139/07 מדינת ישראל נ' עבד כיאל, ג'מאל סויטאת (פורסם ב-ֽ 27/05/2010)