פסקי דין על בר אבנר | פסקי דין על משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

175/01 ענ     01/03/2003




ענ 175/01 בר אבנר נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים




17
בתי המשפט
ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב)
ענ 000175/01
בית משפט השלום חיפה
01/03/2004
תאריך:
השופטת (בדימוס) ר.טובי-פרידמן
- יו"ר הועדה
ד"ר שני - חבר ועדה
ד"ר זילברמן - חבר ועדה
בפני
:
המערער
בר אבנר

בעניין:

נ ג ד
משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים
המשיב
לימור ברקוביץ

פרקליטות מ. חיפה
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

רקע ועובדות

בשנת 1969 שירת המערער בשירות סדיר בצה"ל ברמת הגולן.

בתאריך 31.7.69, במהלך יום קרב ברמת הגולן, אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב. באחד מכלי הרכב ישב המערער.
המערער נפגע בחלקים שונים של גופו, ובכלל זאת בראש, בפני
ם, בכתף ימין וב רגל שמאל (ברך ומתחת לברך). המערער פונה למנחת מטוסים ומשם לבית חולים רמב"ם.

המערער הגיש לקצין התגמולים תביעות אחדות עקב הפגיעות שנפגע בתאונת הדרכים עפ"י הפירוט להלן:
תביעה בגין הפגימה ברגל שמאל ובכתף ימין - הוכרה ע"י קצין התגמולים.
תביעה בגין הפגימה בשיניו - נדחתה ע"י קצין התגמולים ומכאן הערעור בתיק זה.
תביעה בגין הידבקות במחלת הצהבת מזן c, כתוצאה מעירוי דם שקיבל במהלך הטיפול הרפואי בבית החולים רמב"ם, לאחר התאונה - נדחתה ע"י קצין התמגולים, ומכאן הערעור בתיק ע"נ 154/02.

בתיק זה ממקד המערער את טענותיו לענין הפגיעה בשיניו, ובעמ' 12 לפרוטוקול הוא אומר:
"בזמן הפציעה כשהעפתי את השמשה עם הפנים, נחבטתי גם באיזור העין שמאלית, גם באיזור הפה והלסת וגם נשברו לי שיניים. מצוין גם בדו"ח הפציעה ובמכתב השחרור מרמב"ם פגיעות מסוג זה. הפגיעה בשיניים אינה מצוינת וכשפניתי אף אמרו לי שיותר מאוחר אפנה לפה ולסת כי יש דברים יותר דחופים ופחדו מפגיעת ראש. מכתב השחרור מבית החולים רמב"ם מתומצת ואינו מציין כל הטיפול שעברתי... כל התיעוד הרפואי של האשפוז... לוקה בחסר בלשון המעטה. באופן הגיוני כשאדם נחבט בשמשת רכב, בצורה חזקה, עד כדי להעיפה מהמקום כשמצוין חתך בשפה, חתך בלשון, פגיעה בגבה, שטף דם בעפעף, קשה להבין איך לא יפגעו השיניים כשלמעשה עפ"י הפגיעה ניתן לראות שלכל אורכם ורוחבם של הפנים "נמרחתי" על השמשה. מאוחר יותר לאחר חזרתי ליחידה טיפלתי במרפאת שיניים ברח' יפו בחיפה... היתה גם בבסיס אצלנו מרפאת שיניים, אך היא לא עסקה בשיקום פה"...

המערער ניסה להשיג מסמכים בדבר הטיפול הרפואי שקיבל בשיניו בעת השירות בצה"ל, אולם הדבר לא עלה בידו.

בתאריך 17.12.00 (דהיינו כ-30 שנה לאחר אירוע התאונה) הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים בגין הפגיעה בשיניו.

בתאריך 3.6.01 הודיע קצין התגמולים למערער על דחית תביעתו בגלל הסיבות הבאות:
"לא נמצאו הוכחות המעידות כי נחבלת בשיניים בתאונת דרכים מיום 31.7.69, כמשמעותו בסעיף 1.
לא נענית גם למכתבנו להמציא חומר רפואי. יש לציין כי לאחר בדיקה מול ארכיון צה"ל, הובהר כי אין כל חומר לגבי השיניים".

על החלטה זו של קצין התגמולים, הגיש המערער ערעור בתיק זה בתאריך 17.6.01.
לערעור צורפו המסמכים הבאים:
דו"ח על פציעה מתאריך 3.8.69;
הודעה על שחרור מבית החולים רמב"ם מתאריך 14.8.69;
תצהיר המערער מתאריך 31.7.01.

במועד מאוחר יותר - ביום 10.7.02, הגיש המערער חוות דעת מומחה של ד"ר חאג' מונדר, מומחה לניתוחי פה ולסת, בה נקבע כי:
"לא ניתן להוכיח או לשלול את הקשר בין התאונה משנת 1969 לבין המצב הדנטלי שמר אבנר סובל ממנו היום, עקב הזמן הרב שעבר מאז התאונה ולכן שאלה זו תישאר ללא מענה. אך הפגיעה הקשה בראש ובלסתות שעליה דווח ואשר גרמה לחתכים בלשון ובשפתיים, דיה ובסבירות גבוהה, לגרום לנזק במשנן".

המשיב הגיש כתב תשובה ובו הוא דוחה את העובדות הנטענות ע"י המערער, כדלקמן:
"הואיל ולא נמצאו הוכחות המעידות כי החבלה בשיניו נגרמה בתאונת הדרכים האמורה ובנסיבות להן טוען המערער. מאמצים רבים שהשקיע המשיב ועיון במסמכים מארכיון צה"ל, לא העלו כל ראיות אשר יכולות לתמוך בתביעתו זו של המערער. אף המערער עצמו לא הצביע בפני
המשיב על ראיות המוכיחות כי החבלה בשיניו נגרמה בתאונת הדרכים האמורה בתקופת שירותו הצבאי..."

ב"כ המשיב הגיש חוות דעת רפואית מתאריך 9.9.02 של ד"ר שלמה ברק - רופא שיניים מנתח פה ולסת, שבה נקבע לסיכום כי:
"אין כל קשר סיבתי (גרימה) בין התאונה בשנת 1969 למצב השיניים בעבר וכיום. אין להכיר בפגיעה בשיניים כתוצאה ועקב השירות".

ב"כ המשיב הגיש גם תוספת לחוות הדעת הראשונה שנכתבה לאחר שהוצגה בפני
ד"ר ברק חוות דעתו של ד"ר מונדר ובתוספת לחוות הדעת מיום 8.2.03, קובע ד"ר ברק:
"קביעתו של ד"ר מונדר אינה נכונה. במסמכי בית החולים אין כל עדות לפגיעה כלשהי באיזור הפה, אין עדות כלשהי לפגיעה בלשון, בשפתיים, ובודאי שאין עדות לפגיעה כלשהי בשיניים.
רק בדו"ח הפציעה נכתב "פגיעה בשפה התחתונה ובלשון". בדו"ח זה אין עדות לפגיעה בשיניים.
ד"ר מונדר טוען שלא ניתן להוכיח או לשלול קשר בין התאונה למצבו הדנטלי כיום, וקובע כי בסבירות גבוהה התאונה גרמה לנזק במשנן.
אינני מקבל את קביעתו זו. זו השערה תיאורתית בלבד ואין לה על מה להתבסס.
אם היה נפגע בשיניים או בפה, הפגיעה היתה מקבלת ביטוי במסמכים הרפואיים או היה מדווח על פגיעה בשיניים בדו"ח הפציעה. שיניים שנשברות, בולטות בפגיעתן. הפגיעה מהווה הפרעה אסטתית ותפקודית וניתן לכך ביטוי במסמכים רפואיים.
לכן, להערכתי התובע לא נפגע כלל בשיניים בתאונה".

התקיים דיון בפני
הועדה, שבו חזר כל אחד מן הצדדים על טענותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו על ידם.

ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ במהלך הדיון.

דיון ומסקנות

אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער נפצע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 31.7.69 בהתנגשות בין שתי מכוניות צבאיות במהלך שירותו הסדיר של המערער בצה"ל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אין למערער ראיות של ממש בדבר פגיעתו בשיניו כתוצאה מתאונת הדרכים שבה נפגע.
כל אחד מן הצדדים עשה את מיטב יכולתו על מנת לאתר מסמכים בדבר טיפול רפואי בשיניו של המערער, אולם מסמכים כאלה לא נמצאו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער זקוק לטיפולי שיניים רבים ומקיפים וגם בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב נקבע כי:
"המערער סובל ממחלה דנטלית ופריודונטלית מתקדמת ביותר - חוסר של 8 שיניים אחוריות בשתי הלסתות ועוד 6 שיניים יש לעקור עקב מוקדי עששת עמוקים... הוא זקוק לטיפול שיניים משמר ומשקם נרחב, כפי שרבים בגילו זקוקים לו".

עפ"י חוות הדעת של ד"ר מונדר "מדובר בתכנית טיפול שיקומית נרחבת, בעלות כספית שמגיעה לסך של -.70,300 ₪ וכי יש למערער אחוז נכות של 6% לצמיתות לפי מבדקי המל"ל ד/74/1".

המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלה האם נפגע המערער בשיניו בעת התאונה שארעה לו בשירות הצבאי בשנת 1969 והאם הנזק בשניו הינו תוצאה של תאונת הדרכים שבה נפגע בשנת 1969;
ובמלים אחרות, האם נפגע המערער בשיניו במהלך השירות ועקב השירות.

יש לציין כי עברה תקופה של כ-30 שנה מאז התאונה בשנת 1969 ועד לתביעה שהוגשה ע"י המערער לקצין התגמולים בחודש דצמבר 2000.

המערער מסביר את השיהוי הרב שחל בפני
תו לקצין התגמולים עקב מצבו הכלכלי הקשה היום, ובעמ' 14 לפרוטוקול הוא אומר:
"אני לא חושב שמגיע לי עונש על כך שבמשך זמן רב לא רציתי להיחשב כנכה וטענתי כי גם אם יש פגיעה, אני אתמודד אתה בעצמי. אני אזרח המדינה וזה חלק מהמחיר שאזרחים צריכים לשלם".

עוד טוען המערער כי התיעוד הרפואי שנמצא בפני
נו - "הודעה על שחרור" מבית חולים רמב"ם ודו"ח הפציעה, שניהם לקויים בחסר, והוא מנסה להסביר מדוע לא מוזכרת במסמכים הנ"ל פגיעה בשיניו.
לדבריו, אין זה הגיוני כי נפגע בשפה התחתונה ובלשון, כפי שנכתב בדו"ח הפציעה, ולא נפגע בשיניו.

ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערעור וטוען כי המערער לא הצליח להוכיח כי נפגע בשיניו בעת התאונה שאירעה לו בשירותו הצבאי וכתוצאה מכך כמובן שאינו יכול להוכיח כי הנזק בשיניו הוא כתוצאה מהפגיעה בתאונה; והוא מבקש להסתמך על האמור בחוות הדעת הרפואית של ד"ר ברק הקובע:
"איני מקבל קביעתו זו (של ד"ר מונדר). זו השערה תיאורטית בלבד ואין לה על מה להסתמך. אם היה נפגע בשיניים או בפה הפגיעה היתה מקבלת ביטוי במסמכים הרפואיים... שיניים שנשברות בולטות בפגיעתן. הפגיעה מהווה הפרעה אסטתית ותפקודית וניתן לכך ביטוי במסמכים רפואיים. לכן הערכתי, התובע לא נפגע כלל בשיניים בתאונה".

לסיכום
לאחר ששקלנו את עדות המערער, את הראיות שהוגשו על ידו ואת חוות הדעת הרפואיות שהוגשו ע"י הצדדים, אנו מחליטים לקבל את האמור בחוות הדעת של ד"ר ברק, המומחה מטעם המשיב.

אנו מקבלים את עמדת המשיב כי לא עלה בידי המערער להוכיח את עצם הפגיעה בשיניו בעת התאונה, ועל כן לא עלה בידי המערער להוכיח כי הנזק בשיניו הינו תוצאה של התאונה.
המערער לא הצליח להרים את עול ההוכחה המוטל עליו, ואין די בבנית השערות כפי שנעשה ע"י המערער בדבר "חסר" ברישום במסמכים הרפואיים.

לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

בהתחשב בנסיבות, אין אנו פוסקים הוצאות.

למערער זכות ערעור תוך 45 מיום מסירת פסק הדין לידיו לבית המשפט המחוזי בנקודה המשפטית בלבד.

המזכירות תחזיר תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו למערער ולב"כ המשיב.

ניתן היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) בהעדר.
_______________ _______________ _______________
ר. טובי פרידמן ד"ר שני ד"ר זילברמן
שופטת (בדימוס), חבר ועדה חבר ועדה
יו"ר הועדה








ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 175/01 בר אבנר נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (פורסם ב-ֽ 01/03/2003)