פסקי דין על סרגיי וסילנקו |

1894-06/10 עמת     02/06/2010




עמת 1894-06/10 סרגיי וסילנקו נ' מדינת ישראל




לך



1


בית המשפט המחוזי מרכז

עמ"ת 1894-06-10 וסילנקו(עציר) נ' מדינת ישראל



02 יוני 2010






לפני כב' השופטת נגה אהד




העורר:
סרגיי וסילנקו



נגד

המשיבה:
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:
ב"כ העורר עו"ד פולינה סורין
ב"כ המשיבה עו"ד מורן בן דוד
העורר בעצמו

החלטה

לפני ערר על החלטה שניתנה ביום 30/05/10 בבית משפט ברמלה בפני
כב' השופט קובו ועל החלטת כב' השופטת זמיר מיום 31/05/10.
על פי העובדות, ביום 27/05/10 התקיים דיון בהליך מעצר ימים של העורר, הוגשה הצהרת תובע ומעצרו הוארך עד ליום 30/05/10 בשעה 14:30 לצורך הגשת כתב אישום.
ביום 30/05/10 הוגש כתב אישום נגד העורר ושניים נוספים בעבירות של התפרצות לבית עסק בכוונה לבצע גניבה בצוותא חדא, סעיפים 407 (ב) ו-29 לחוק העונשין,
החזקת מכשירי פריצה בצוותא חדא, סעיפים 409 ו – 29 לחוק הנ"ל, גניבה סעיף 384 לחוק הנ"ל. באישום שני מיוחסות לעורר עבירות התפרצות לבית עסק בכוונה לבצע גניבה בצוותא חדא וגניבה.
יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.
העורר לא הובא ממקום מעצרו לבית המשפט, ההגנה ביקשה לשחררו לאלתר.
כב' השופטת זמיר הורתה כי הדיון יתחדש בעניינו של העורר בשעה 15:20 ועד אז יובא העורר לבית המשפט, אלא שגם בשעה 16:08 לא הובא העורר, בית המשפט חידש את הדיון לאחר שעה זו ומשמצא כי העורר לא הובא, קבע ביהמ"ש כי העורר ישוחרר לאלתר וקצין משטרה יוודא שחרורו.
המשיבה לא קיימה החלטת בית המשפט, העורר לא שוחרר הלכה למעשה, קרי לא פתחו השערים בפני
ו ואפשרו לו ללכת לדרכו כמצוות בית משפט.
המשיבה ביקשה עוד באותו יום דיון דחוף בשעות הערב לבית משפט שלום רמלה, העורר הובא לבית משפט רמלה ישירות ממקום מעצרו בניידת משטרתית ונמסר לב"כ העורר טלפונית כי עומדים להגיש בקשה בעניינו של העורר אך בקשה כזו לא נמסרה לידה, גם לא זימון כנדרש על פי התקנות. באותו יום, בשעה 17:40 קיים כב' השופט קובו דיון. קבע כי העורר משוחרר כפי שנקבע בהחלטת בימ"ש קמא, אך קיים דיון לפי סעיף 21 לחסד"פ, הורה על תנאי מעצר בית, דיון זה התקיים בלא נוכחות סנגור ונדחה להמשך ליום 31/05/10.
ב-31/05/10 קיימה כב' השופטת זמיר דיון וקבעה בהחלטתה כי אינה מהווה ערכאת ערר על החלטת כב' שופט קובו והשאירה העורר בתנאים מגבילים.
על שתי החלטות אלה מוגש הערר שבפני
.

התנהגות המשיבה מיד לאחר שהורתה כב' השופטת זמיר על שחרורו של העורר לאלתר הייתה בניגוד לצו בית משפט, בניגוד לחוק. היה על המשיבה לשחרר לאלתר את העורר במקום מעצרו. רצונה לחדש דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהלכה למעשה לא נדונה לגופה, יכול להתבצע רק לאחר הגשת בקשה לבית משפט בכתב כדין שכל עניינה לקבוע מועד לדיון בבקשה לגופה, להמציא זימון כדין לב"כ העורר ולהורות על התייצבות העורר כשהוא משוחרר, לדיון ולהמציא לעורר הזמנה לדיון כדין. כל זאת לא נעשה וכל פעולות המשיבה מאותו רגע שהייתה אמורה לשחרר העורר ולא שחררה, הינן בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקה.

אני מפנה לבש"פ 10212/07, כב' השופטת בייניש ובשל חשיבות הדברים, אני מוצאת לחזור עליהם. "כבר נאמר בהחלטתנו פעמים רבים כי יש לשחרר לאלתר נאשם במועד פקיעת צו מעצר שהוצא נגדו בהעדר החלטה חדשה לעוצרו או לדחות שחרורו שניתנת על ידי בית משפט מוסמך. רשויות האכיפה, המשטרה והתביעה המבקשות להאריך מעצר, חייבות לנקוט מראש בכל האמצעים לקבלת צו כדין מבית המשפט ואל להן לעשות דין לעצמן לעיכוב השחרור. למותר לשוב ולהזכיר, כי החזקת אדם במעצר שלא על פי דין היא פגיעה בזכות היסוד לחירות ובעקרון החוקיות. בעניין שלפני עתה, מששוחררו המשיבים לביתם, רשאית הייתה התביעה להיעזר במשטרה לצורך זימונם לדיון בערר אך ראוי וצריך היה למסור להם את הודעת הזימון".

לא היה מקום כי המשיבה תפנה לבית משפט תורן אחר הצהריים שאינו אמור לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לגופה בשעות אלה, שופט תורן אחה"צ אינו אמור ליתן מענה
לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אלא לאותם המקרים הדחופים המנויים בחוק. יש לזכור כי העורר, מרגע שהוגש כתב אישום נגדו אינו בחזקת עצור אלא נאשם.

רשאית הייתה המשיבה להגיש בקשה לעיון חוזר בעניין החלטת השחרור שניתנה על ידי כב' השופטת זמיר לפי סעיף 53 לחוק, אך משכב' השופטת זמיר לא הורתה על השהיית החלטתה לשחרור, הייתה חייבת המשיבה לשחרר את העורר לאלתר.


נכון להיום העורר משוחרר בתנאים נוכח המיוחס לו בכתב האישום. החלטת השחרור בתנאים מגבילים סבירה.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' סיון תש"ע, 02/06/2010 במעמד הנוכחים.



נגה אהד
, שופטת





הוקלד על ידי: רינת מימוני







עמת בית משפט מחוזי 1894-06/10 סרגיי וסילנקו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/06/2010)