פסקי דין על קציר שושנה | פסקי דין על קציר ראול | פסקי דין על מטבחי זיו בע"מ

2824/07 תעא     10/06/2010




תעא 2824/07 קציר שושנה, קציר ראול נ' מטבחי זיו בע"מ




בפני

כב' השופט משה טוינה
התובעים:
1.קציר שושנה

2.קציר ראול

ע"י ב"כ עוה"ד שרון אלמקייס-חכמון
נגד

הנתבעת:
מטבחי זיו בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד לפידור דן
פסק דין
גב' שושנה קציר (להלן – "התובעת") ומר ראול קציר (להלן – "התובע") הם בני זוג, שעבדו אצל הנתבעת; התובעת מיום 1.8.92 (לטענת התובעת מחודש יולי 1989); והתובע מיום 9.3.96. עבודתם של התובעים הופסקה ביוזמת הנתבעת בהודעה הנושאת את התאריך 21.1.07.

בחודש ספטמבר 2007 הוגשו התביעות נשוא

פסק דין
זה. בתביעות טענו התובעים לפיטורים שלא כדין ובהתאם התבקש סעד של פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כן התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה; ולבסוף, בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ביחס לתובעת.

מסגרת הדיון:

1. עד לחודש אוגוסט 1992 היו התובעים חברי קיבוץ מפלסים (להלן – "הקיבוץ"). בעקבות סיום חברותם בקיבוץ, עברו התובעים בחודש דצמבר 1992 להתגורר באשקלון, מקום מושבם היום.

2. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור ובשיווק מטבחים. את פעילותה החלה הנתבעת בשנת 1989, על יסוד מפעל קודם לייצור מטבחים שהוקם והופעל בקיבוץ (ראה: עדותו של מר אבי זיו, מנכ"ל הנתבעת (להלן - "מר זיו") עמ' 42 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 1-4).

3. התובעת, ילידת 1946, עבדה בפועל במפעל הנתבעת מחודש יולי 1989 ועד להפסקת עבודתה בסוף פברואר 2007. בתקופה שמחודש יולי 1989 ועד לחודש אוגוסט 1992 שילמה הנתבעת את התמורה עבור שירותי התובעת לקיבוץ. החל מחודש אוגוסט 1992 ועד לפיטוריה הועסקה התובעת במפעל הנתבעת כעובדת הנתבעת.

4. התובע, יליד 1943, עבד בשירות הנתבעת במחלקת הייצור מחודש מרץ 1996 ועד לפיטוריו שנכנסו לתוקף בסוף חודש פברואר 2007.

5. כמצוין בפתיח לפסק הדין, הגישו התובעים בספטמבר 2007 את התביעות נשוא

פסק דין
זה. עיקרן של התביעות - טענה לפיטורים שלא כדין, ובטענה זו מבקש אני לפתוח את הדיון.

התביעה לפיטורים שלא כדין:

6. אין חולק כי עבודתם של התובעים בשירות הנתבעת הסתיימה ביוזמת האחרונה ובפיטורי התובעים. בהקשר זה טענו התובעים, כי הפיטורים נעשו ללא סיבה, בשרירות ובחוסר תום לב. עוד טענו התובעים לפגם בהליך הפיטורים בכך שיצא לפועל מבלי שניתנה להם זכות השימוע. התובעים הוסיפו כי הפיטורים נעשו על רקע גילם ותוך הפרת הליך הפיטורים הקבוע בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה המחייבים את הנתבעת.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי התובעים פוטרו בשל חוסר תפקוד.

7. את הדיון בטענות התובעים לפיטורים שלא כדין מבקש אני להפריד לפרקים הבאים: הפרק הראשון יתייחס לטענת התובעים שלפיה הליך הפיטורים שננקט בעניינם מנוגד להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החל ביחסים שבין הנתבעת לבין עובדיה; בפרק השני אדרש לרקע הפיטורים ולסיבותיהם ובכלל זה לטענת האפליה על רקע גיל; הפרק השלישי יתמקד בטענת התובעים להעדר הליך של שימוע בטרם מתן ההודעה על הפסקת העבודה.

הטענה לפיטורים בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי צו ההרחבה בענף העץ:

8. לטענת התובעים על הנתבעת ועל עובדיה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ (להלן – "ההסכם הקיבוצי") והוראות צו ההרחבה אשר החיל את ההסכם הקיבוצי על כלל המעסיקים והעובדים בענף העץ (להלן – "צו ההרחבה"). בתמצית טוענים התובעים כי היה על הנתבעת לנקוט הליך פיטורים על פי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה; ומשזה לא נעשה לטענתם, פיטוריהם הם בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את חלות ההסכם הקיבוצי על היחסים שבין הצדדים (ראה: סעיף 16 לכתב ההגנה).

9. לאור הכחשה זו, היה על התובעים להוכיח כי הנתבעת הינה חברה בארגון המעסיקים שהוא צד להסכם הקיבוצי. אלא שהתובעים לא עשו כן, ולפיכך אין בידי לקבל את טענתם לחלותו של ההסכם הקיבוצי על היחסים שבינם לבין הנתבעת.

10. צו ההרחבה לא הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי שעניינן הליכי פיטורים. לפיכך, מקום שלא הוכיחו התובעים את חלותו של ההסכם הקיבוצי על היחסים שבין הצדדים – דין הטענה לפיטורים בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי להידחות.

11. על האמור אוסיף את הדברים הבאים. מתוך סיכומי התובעים עולה כי לגרסתם שלהם - לא פוטרו במסגרת הליך של פיטורי צמצום (ראה: סעיף 91 לסיכומי התובעים). משהנתבעת אינה חולקת על גרסה זו (ראה: עדותו של מר זיו, עמ' 40 לפרוטוקול מיום 30.4.09 שורות 24-25), אין לומר כי היה עליה לקיים את הליך פיטורי הצמצום הקבוע בהסכם הקיבוצי בעת פיטורי התובעים.

12. הוראות ההסכם הקיבוצי קובעות כי מעביד שעליו חל ההסכם, רשאי לפטר עובד מ"סיבה מספקת", וכי פיטורים כאמור אינם דורשים שיתוף פעולה או הסכמה מצד ארגון העובדים. לפיכך, היה ויימצא כי התובעים פוטרו מ"סיבה מספקת", אין לקבל את הטענה שלפיה הליך הפיטורים שננקט כלפי התובעים עמד בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי.

הרקע לפיטורים:

13. כזכור טוענים התובעים כי אין עילה לפיטורים; כי הפיטורים נגועים בשרירות ובחוסר תום לב והם ביטוי להפלייתם לרעה בשל גילם. מאידך טוענת הנתבעת, כי הפיטורים הם על רקע העדר תפקוד במקום העבודה ומכאן שהייתה סיבה מספקת וראויה להפסקת העסקתם.

14. מחלוקת זו בין התובעים לבין הנתבעת בנוגע לטעם הפיטורים, היא מחלוקת עובדתית ולמחלוקת זו מבקש אני להידרש כעת.

15. הן מעדותו של מר זיו והן מעדותה של התובעת עולה, כי עד לפיטורים שררה בין השניים מערכת יחסים קרובה החורגת מיחסים פורמאליים שבין מנהל ובעלים של מפעל לבין עובדת הכפופה לו. בהקשר זה נשאל מר זיו בחקירתו הנגדית והשיב:

"ש. אתה יכול להראות ולהציג בפני
בית הדין תאריכים, תרשומות על תאריכים אשר עלו ביניכם בשיחות כביכול כמועד פרישה צפוי?
ת. לא. אלה היו שיחות שלא לציטוט, מערכת היחסים שלי עם שושנה לא היה כמו כל עובד, שונה." (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 1-4).

בדומה נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. איך אבי זיו ידע שבעלך מחפש עבודה?
ת. פרט ליחסי עובד מעביד, היו לנו יחסי חברות, אפשר לקרוא לזה. וראול סיפר לי שפוטר מהעבודה באחד הפעמים שישבתי עם אבי סיפרתי לו, ואז הוא אמר לי תגידי לראול שיבוא לפה ..." (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 12/6/09 שורות 28- 31).

ביטוי נוסף לאותה מערכת יחסים אישית בין מר זיו לבין התובעת ניתן למצוא בכרטיסי ברכה שכתב מר זיו לתובעת בשמו ובשם אשתו ובנותיהם, בכתב ידו תוך שימוש בכינוי החיבה של התובעת (ראה: נספחי א' לתצהירי התובעת).

16. על רקע מערכת יחסים קרובה זו מקובלת עלי עמדתו של מר זיו שלפיה במהלך שנת 1996 קיבל את התובע לעבודה, לאחר שזה האחרון פוטר ממקום עבודתו הקודם. חיזוק לעמדה זו של מר זיו ולפיה השיקול לקבלת התובע לעבודה איננו שיקול מקצועי, יש בעובדה כי התובע התקבל לעבודה בנתבעת בשנת 1996 בהיותו בן למעלה מ- 50, וללא כל הכשרה ורקע מקצועי בתחום שבו נקלט לעבודה בנתבעת.

17. בעדותה מאשרת התובעת את טענת הנתבעת על פיחות במעמדה המקצועי בשנים האחרונות להעסקתה. כך נשאלה התובעת והשיבה :

"ש. האם במהלך עבודתך הנתבעת רוקנה את התפקיד שלך מתוכן?
ת. לאט כן, ולא הייתי מספיק חכמה לראות את זה .
ש. כמה שנים לפני כן היא רוקנה את התפקיד שלך ?
ת. אני חושבת שנה וחצי - שנתיים לפני כן." (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורות 2-5).

18. בעדותה מספרת התובעת עוד על חוסר שביעות רצון מדרך תפקודה מצדו של מר זיו, אשר התבטא בין היתר בהרמת קול. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה :

"ש. לא היתה שיחה לגבי טיב העבודה שלך ?
ת. לא. ממש לא. כרגיל היה מתפרץ ואומר משהו שעשיתי לא בסדר, אבל לקרוא לי ולהגיד שמשהו לא בסדר וצריך להשתפר, מעולם לא." (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורות 21-23).

19. על רקע יחסי הקרבה שבין התובעת לבין מר זיו, אין זה סביר כי הפיחות במעמדה המקצועי של התובעת, פיחות שהתובעת מודה בקיומו, הוא תוצאה של גחמה אישית ו/או שרירות לב.
20. בנסיבות הללו ומקום שמאשרת התובעת בעדותה את טענתו של מר זיו בדבר חוסר שביעות רצון מתפקודה, מקובלת עלי גרסתו של מר זיו המספר על ירידה דרמטית בתפקוד התובעת לאחר תאונת דרכים שעברה בשנת 2004. לעניין זה סיפר מר זיו בעדותו כי כל הניסיונות למצוא תפקיד שבמסגרתו תוכל התובעת לתרום למקום העבודה, עלו בתוהו:

"הסברתי שלאור התפקוד הלקוי שלה אנחנו צמצמנו תפקידה לתפקיד מזערי, קטן מהתפקיד המקורי שלה, וגם התפקיד הקטן שנראה שללא שום קושי היא מסוגלת לבצע אותו, היא לא ביצעה." (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 19-21).

21. יוצא מכאן כי יש לקבל את גרסת הנתבעת שלפיה הטעם לפיטורי התובעת הוא טעם מקצועי וענייני. גם כאן מבקש אני להביא מעדותו של מנכ"ל הנתבעת אשר נשאל והשיב:

"ש. אני מציגה בפני
ך את דוחות הנוכחות, היא נעדרה בקושי חודש (לאחר תאונת הדרכים בשנת 2004 - ט.מ.) עם מינימום פגיעה, לא הכרת נכות, שום דבר, מה הקשר בין התאונה למה שאתה טוען (ירידה בתפקוד - ט.מ.)?
ת. אם היא לא הייתה עוברת שום אירוע לא היה לי על מה להישען. עובדה יצאה בן אדם אחד וחזרה בן אדם אחר.
ש. אולי בגלל שהמשכורת שלה והוותק שלה היוו נטל?
ת. 3 שנים המתנתי. משכורת של אדם בודד, אדם מהשורה בודד, המשכורת שהיא השתכרה לא יכולה להעיק על החברה שלנו, אם היא פוטרה ובגלל שהיא לא תפקדה בעבודה היא חזרה אדם אחר" (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורה 26 עד עמ' 46, שורה 3).

22. כאמור קבלתו של התובע לעבודה הייתה על רקע אותה מערכת יחסים מיוחדת שהתפתחה בין מר זיו לבין התובעת. עוד מספר מר זיו כי על אף השגות מקצועיות שהיו לו לגבי תפקודו של התובע, דחה אותן בשל יחסי הקרבה והשותפות שבינו לבין התובעת. בהקשר זה סיפר מנכ"ל הנתבעת :

"ש. תוכל להראות פרוטוקול סיכום ישיבה (שבו עלה נושא תפקודו של התובע - ט.מ.)?
ת. אנחנו לא מנהלים פרוטוקולים, אנחנו רושמים ראשי פרקים של נושאים עקרוניים, הוא לא היה נושא עקרוני אף פעם מהטעם הפשוט, אני לא רציתי לשמוע תלונות על תפקודו, אמרתי תשימו אותו במקום שיגרום הכי פחות נזק.
ש. עם ראול שוחחת אי פעם על שיפור תפקודו?
ת. לא. יתרה מכך, ביקשתי מהמנהלים לא לדבר איתו על תפקיד לקוי, אלא להסביר לו מה הוא כן יכול לעשות." (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 6 -12).

23. כמצוין לעיל, סיפר מנכ"ל הנתבעת מר זיו בעדותו, כי לאחר תקופה ארוכה של חוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת, התקבלה ההחלטה על הפסקת עבודתה. לעניין זה אין מחלוקת כי לאחר שחזרה התובעת מחופשת מחלה מיום 21/1/07, זומנה לשיחה אצל מר זיו, אשר בסיומה הודיע לה על פיטוריה. מיד לאחר פיטורי התובעת, זומן התובע וקיבל הודעה על פיטוריו, פיטורים אשר נכנסו לתוקף בסוף פברואר 2007.

24. מהמקובץ עולה כי לפיטורי התובעים הייתה קיימת הצדקה עניינית הקשורה לדרך תפקודם במקום העבודה, ובנסיבות הללו אין לקבל את הטענה כי הפיטורים נעשו על רקע גיל.

25. לזאת יש להוסיף כי כאמור לעיל התקבל התובע לעבודה בנתבעת בהיותו בן למעלה מ- 50. מהעדויות שבפני
י עולה כי הנתבעת מעסיקה 27 עובדים אשר נולדו בין השנים 1940 ו-1949 (ראה: עדות התובעת בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 12.6.09, שורות 11-12), שהם למעלה מ-15% מכוח העבודה במפעל (המעסיק כ-160 עובדים). התובעים שניהם פוטרו לאחר שעברו את גיל 60. עובדות אלה במצטבר, יש בהן כדי להעיד כי שיקול הגיל לא נשקל כנימוק לפיטורי התובעים.

26. מהמקובץ עולה כי הרקע לפיטורי התובעים הוא תפקודי מקצועי, ועל כן מקובלת עליי טענת הנתבעת כי התובעים פוטרו "מסיבה מספקת".

הטענות לעניין העדר שימוע

27. את הטענות בעניין העדר שימוע מבקש אני לבחון על יסוד העובדות הבאות.

28. כפי שעולה מעדותו של מר זיו, קודם לקבלת ההחלטה על פיטוריהם, לא נשלחו לתובעים מכתבים ובהם זימון לשימוע:

"ש. תאשר לי שלא מסרתם לשושנה בטרם השיחה (שבה הודע לה על פיטוריה - ט.מ.) את פרטי השיחה הצפויה.
ת. מאשר." (עמ' 29 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורה 1-2).

ובהמשך נשאל מר זיו והשיב:

"ש. תאשר לי שאתה לא הזמנת אותו (את התובע - ט.מ.) ולא שלחת שום מכתב שמזמין את ראול לשימוע בפני
ך בטרם ההחלטה על פיטוריו.
ת. אני מאשר." (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 18-20).

29. עוד עולה מעדותו של מר זיו, כי עוד בטרם נכנס התובע לשיחה שבה הודע לו על סיום העסקתו, היה מכתב הפיטורים מוכן (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 30-31).

30. אוסיף בהקשר זה, כי אין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה כי לא ראה לנכון לנסות ולשנות את דעתו של מר זיו במסגרת שיחת הפיטורים, שהרי אם החלטת הפיטורים התגבשה וקיבלה ביטוי במכתב שהוכן עוד קודם לשיחה, אין לצפות מהתובע כי ינסה לשנות את העמדה שגיבש מנכ"ל הנתבעת ביחס לפיטוריו.

31. העובדה כי לתובעים שניהם לא נמסרה הודעה על מהות אותה שיחה אשר בסיומה ניתנה לכל אחד מהם הודעת הפיטורים; העובדה כי מכתב הפיטורים היה מוכן עוד קודם לשיחה שבה הודע לתובע על פיטוריו, יש בהן כדי להעיד כי התובעים פוטרו ללא הליך של שימוע.

הסעד בגין פיטורים ללא שימוע

32. משנמצא, כי התובעים פוטרו ללא הליך של שימוע, זכאים התובעים לפיצוי עקב כך. בעת קביעת שיעור הפיצויים יש לתת ביטוי לשיקולים הבאים; הוותק של התובעים במקום העבודה, ובפרט של התובעת (אשר עבדה בשירות הנתבעת כ- 18 שנה); גיל התובעים בפיטוריהם; העובדה שהתובעים, בני זוג, פוטרו באותו מעמד, כך שהתא המשפחתי נשאר ללא הכנסה ממקור תעסוקה; העובדה כי כחודשיים לאחר פיטוריו על ידי הנתבעת חזר התובע למעגל העבודה ; והתלבטות הנתבעת לגבי פיטורי התובעת ועיכוב פיטוריה כפי שעולה מעדותו של מר זיו אשר הובאה לעיל.

33. על יסוד האמור, הריני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע בשיעור של 8 משכורות על בסיס משכורתה הקובעת לתשלום פיצויי פיטורים (וראה לעניין זה הפרק הדן בהשלמת פיצויי פיטורים לתובעת) בסכום כולל של 56,352 ₪; ולתובע פיצוי בשיעור של 6 משכורות על בסיס משכורתו הקובעת לתשלום פיצויי פיטורים בסכום כולל של 22,710 ₪.

התביעה לפיצויים בשל אבדן זכויות פנסיה:

34. פרק נוסף לכתב התביעה עוסק בטענות התובעים לנזקים שנגרמו להם מאי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. בטענות אלה של התובעים לא מצאתי ממש מהסיבות כמפורט להלן.

35. את הדיון בפרק זה מבקש אני לפתוח בציון העובדה שאיננה במחלוקת ולפיה דאגה הנתבעת לביצוע הפרשות לזכות התובעים במסגרת הסדרי ביטוח מנהלים. עם זאת טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי שעה שנגרעו זכויותיהם לפנסיית זקנה במסגרת הסדרי ביטוח המנהלים בהשוואה להסדרי פנסיה מקיפה , אשר במסגרתה אמור הייתה הנתבעת להבטיח את זכויותיהם.
36. אין חולק כי התובע התקבל לעבודה בנתבעת בשנת 1996. במועד זה, הסדרי הפנסיה אשר במסגרתם היו זכאים עובדים לפנסיה המבוססת על אחוז מהמשכורת המבוטחת בגין כל שנה שבגינה הופרשו כספים לקרן פנסיה, לא היו פתוחים למצטרפים חדשים.

בנסיבות אלה יש לדחות את תביעתו של התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה המתבססת על הסדרי פנסיה אשר לא היו פתוחים למצטרפים חדשים נכון למועד קבלתו לעבודה אצל הנתבעת.

37. אשר לתובעת - התביעה לנזק לא כומתה ולא גובתה בחוות דעת מתאימה. יש להוסיף כי התביעה לנזקים שנגרמו לתובעת כביכול מתעלמת מהעובדה כי התובעת משכה את כספי פיצויי הפיטורים אשר עמדו לרשותה במסגרת תכנית ביטוח המנהלים, זכות שאיננה עומדת למבוטח במסגרת הסדרי פנסיה מקיפה. כן מתעלם חלק זה של התביעה מהעובדה כי התובעת זכאית לקצבה במסגרת ביטוח המנהלים אליו הופרשו כספים על ידי הנתבעת והתובעת במהלך תקופת העבודה.

38. לאור האמור לעיל, תביעתה של התובעת ברכיב זה – דינה להדחות, משלא הוכח כי אכן נגרמו לתובעת נזקים כלשהם ומשלא הוכח שיעורם.

התביעה להפרשי פיצויי פיטורים

39. עם סיום העסקתה, שילמה הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים ביחס לתקופת עבודה שתחילתה בחודש אוגוסט 1992, על בסיס שכר של 6,834 ₪.

40. במסגרת התביעה להפרשי פיצויי פיטורים טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודה שתחילתה בחודש יולי 1989 ועל בסיס שכר של 8,226 ₪. בהתאם, מבקשת התובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 45,626 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

התקופה בגינה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים

41. כידוע קובע סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 כי עובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בשירותו של המעביד או באותו מקום עבודה. בענייננו, אין חולק כי התובעת הועסקה ברציפות באותו מקום עבודה מחודש יולי 1989 ועד לסיום עבודתה בתום תקופת ההודעה המוקדמת ביום 28/2/07.

42. יוצא מכאן, כי לאור הוראות סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים זכאית התובעת, כגרסתה, לפיצויי פיטורים בגין התקופה שמחודש יולי 1989 ועד ליום 28.2.07.

43. כאן המקום להתייחס בקצרה לטענות הנתבעת. אליבא הנתבעת אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין תקופת ההעסקה שמחודש יולי 1989 ועד חודש יולי 1992 כולל (להלן - "תקופת המחלוקת"), בנימוק כי בתקופה זו הייתה התובעת חברת הקיבוץ וכי במסגרת זו מוצו זכויותיה ובכלל זה הזכות לפיצויי פיטורים.

44. טענה זו של הנתבעת אין בידי לקבל. לטעמי, מעמדה של התובעת בתקופת המחלוקת איננו שונה ממעמד של עובד המועסק במקום העבודה באמצעות חברת כח אדם או להבדיל על ידי נותן שירותים אחר. התובעת, כמו עובדים המועסקים בתבנית העסקה כאמור, הייתה זכאית בתקופת המחלוקת לתשלום תחליף שכר מגורם שאיננו הנתבעת. עם זאת ובדומה לעובדים בתבניות העסקה בדוגמא לעיל, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ביחס לתקופת ההעסקה הכוללת באותו מקום עבודה.

45. בהקשר זה יש להוסיף כי מענק העזיבה ששולם לתובעת עם סיום חברותה בקיבוץ אינו קשור לעבודתה בנתבעת ואין לזקוף אותו על חשבון פיצויי הפיטורים שלהם זכאית התובעת מכוח העסקתה במפעל הנתבעת בתקופת המחלוקת.

46. אשר על כן – זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ביחס לתקופת עבודתה הכוללת באותו מקום עבודה, ובכלל זה בתקופת המחלוקת.

המשכורת הקובעת לצורך תשלום הפרשי פיצויי פיטורים

47. מעדותה של התובעת עולה כי משנת 1997 היא משתמשת ברכבה על מנת להגיע מביתה אל מפעל הנתבעת, וממנו חזרה לביתה, מרחק של כ-25 ק"מ לכל כיוון (ראה: עדות התובעת עמ' 25 לפרוטוקול מיום 12/3/09 שורות 1-6). עוד עולה מעדות התובעת כי בשנת 1997, פנתה למר זיו וביקשה את עדכון רכיב אחזקת הרכב המשולמת כך שזו תשקף את הוצאות הנסיעה בפועל. בהקשר זה סיפרה התובעת בעדותה:

"ש. זה גם נכון שאת ביקשת להגדיל את הוצאות הרכב כי אמרת שיש לך הוצאות רכב גדולות ?
ת. לא. זה לא היה כך. אבי (מר זיו – ט.מ.) נתן לי את הסכום כתוספת למשכורת ואבי אמר לי שעל הסכום הזה משלמים פחות מיסים. ב-1997 כשהבן אדם שהסיע אותי פוטר, נכנסתי לאבי זיו ואמרתי לו שעכשיו אני צריכה שישלם לי באמת נסיעות. והוא טען שאת הנסיעות הוא שילם אפילו שנתן לי הסעות.
ש. את ביקשת סכום נסיעה?
ת. נכון. כי זה היה סכום פיקטיבי עד אותו רגע." (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורות 9 – 16).

48. עדות זו מלמדת כי משנת 1997 החזר הוצאות הנסיעה ששולם לתובעת נועד לשקף ושיקף את הוצאות הנסיעה והשימוש ברכב הפרטי על מנת להגיע לעבודה. משכך אין לכלול את רכיב הוצאות אחזקת הרכב ששולם לתובעת במסגרת בסיס השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.

49. מעדותו של מר זיו עולה כי בשנים האחרונות אין התובעת עושה שימוש בטלפון האישי שלה לצורכי העבודה (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 30.4.09, שורות 14-16). אשר על כן לא ניתן לראות ברכיב החזר הוצאות הטלפון כהחזר הוצאות ויש לכלול רכיב זה בבסיס השכר לצורך תשלום פיצויי הפיטורים.

50. מהמקובץ עולה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עבור תקופה של 17 שנים ו- 8 חודשים (מיום 1.7.89 ועד ליום 28.2.07), לפי שכר קובע של 7,044 ₪ (שכר יסוד שאיננו במחלוקת בתוספת אחזקת טלפון בסך של 210 ₪). בסך הכל זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בשיעור של 124,444 ₪.

אין חולק כי לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסכום של 99,645 ₪, ומכאן שעל הנתבעת לשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסכום של 24,799 ₪.

בהתחשב במחלוקת שבין הצדדים על סכום פיצויי הפיטורים, הריני מעמיד את שיעור הלנת פיצויי פיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/3/07 ועד למועד התשלום.

סוף דבר

51. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים על פיטורים ללא מתן זכות שימוע, לתובעת סכום של 56,352 ₪, ולתובע סכום של 22,710 ₪. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/07 ועד לתשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסכום של 24,799 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/07 ועד לתשלום בפועל.

52. משהתקבלו התביעות בחלקן, תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

53. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי ; ערעור יש להגיש תוך 30 יום .

ניתן היום, כ"ח בסיוון תש"ע, 10 ביוני 2010, בהעדר הצדדים.
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

10 ביוני 2010
תע"א 2824/07 קציר שושנה
ואח' נ' מטבחי זיו בע"מ
ואח'
תע"א 2825/07 קציר ראול
נ' מטבחי זיו בע"מ
1 מתוך 11









תעא בית דין אזורי לעבודה 2824/07 קציר שושנה, קציר ראול נ' מטבחי זיו בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2010)