פסקי דין על שרעבי שילה | פסקי דין על שרעבי שלמה | פסקי דין על שרעבי נילי | פסקי דין על קרית חינוך מבשרת ציון | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

14291/06 א     13/06/2010




א 14291/06 שרעבי שילה, שרעבי שלמה, שרעבי נילי נ' קרית חינוך מבשרת ציון, איילון חברה לביטוח בע"מ




בפני
כב' השופט ארנון דראל

התובעים
1 שרעבי שילה
2 שרעבי שלמה
3 שרעבי נילי
נגד

הנתבעים
1 קרית חינוך מבשרת ציון
2 איילון חברה לביטוח בע"מ
מקבל 1
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:
ב"כ התובעים – עו"ד רובין

ב"כ הנתבעים – עו"ד ספיר

ב"כ הצד השלישי – עו"ד ירושלמי
פסק דין
מבוא

1. התובע, יליד 1990, היה בעת התאונה תלמיד בבית הספר אותו מפעילה הנתבעת מס' 1 (להלן: "בית הספר"). בית הספר מבוטח בביטוח אחריות על ידי הנתבעת מס' 2. כמתואר בכתב התביעה ביום 31.1.05 במהלך לימודיו של התובע בבית הספר הוצא מהכיתה ביחד עם תלמיד אחר, איתמר כ', (להלן: "איתמר"). איתמר שהתרעם על הוצאתו והוצאת התובע מהכיתה טרק את הדלת בחוזקה וזו נטרקה על ידו של התובע.

2. הטענות המועלות כלפי בית הספר כפי שמוקדו בסיכומי הצדדים הן כי בית הספר הפר חובה חקוקה והתרשל במספר היבטים: הוצאת התלמידים מהכיתה שלא על פי הנוהל וללא תיעוד; השארת הדלת במצב לא תקין הן בשל כך שהחלק שאליו אמורה להיכנס לשונית הדלת היה פגום ולא בטיחותי – דבר שהביא לכך שאגב הטריקה אירעה התאונה והן בשל היעדרו של מעצור המיועד להאט את תנועת הדלת בעת שהיא נסגרת ולמנוע את הטריקה.

3. הנתבעות חולקות על חבותן, טוענות לאשם תורם מצד התובע וכן לאחריות הצד השלישי (להלן: "משרד החינוך").

4. בתאונה נקטע חלק מהגליל הדיסטלי של האצבע השלישית בידו השמאלית, היד שאינה דומיננטית, של התובע. הצדדים חלוקים גם באשר להערכת הנזק שנגרם בשל קטיעה זו כפי שאפרט להלן.
נסיבות אירוע התאונה והאחריות

5. נסיבות אירוע התאונה פורטו על ידי התובע ועל ידי איתמר ודומה כי אין מחלוקת על כך שבעת היציאה מהכיתה לפי הוראת המורה טרק איתמר את הדלת בחוזקה לאחור כאשר התובע הולך מאחוריו. התובע לא הספיק להוציא את היד מקרבת הדלת וזו נטרקה על אצבעו וגרמה לקטיעת חלק ממנה.

6. באשר לאחריות הנתבעות – מצאתי כי אין צורך להדרש לטענות הרבות שהועלו שכן לטעמי די בכך שבדלת לא היה מעצור המיועד למנוע את טריקתה כדי להביא למסקנה כי בית הספר הפר את חובות הזהירות המוטלות עליו.

7. כפי שעלה מעדותם של התובע ושל איתמר מעצור כזה, המונע תזוזה מהירה של הדלת וטריקתה, לא הותקן בדלת. מטעם הנתבעות הובא לעדות מנהל בית הספר שבעת חקירתו הנגדית נתבקש להתייחס לשאלה אם מעצור כזה היה או שלא היה ולא ידע להשיב על כך. בהינתן עדותם של התובע ואיתמר, המקובלת עלי כמהימנה, ובהיעדר אותה התייחסות או תגובה של מנהל בית הספר לכך, שעה ששאלה זו נראית מתבקשת מאליה, המסקנה היא כי לא היה מעצור המונע את הטריקה.

8. היעדרו של אותו מעצור מהווה לטעמי רשלנות לפי כל קנה מידה – הן מכוח החובה המוטלת על בית הספר על פי חוזר המנכ"ל שהיה בתוקף באותה עת והן מכוח חובותיו אף בהיעדר הנחיה כאמור בחוזר המנכ"ל. מדובר בהתקן בטיחותי טריוויאלי המיועד למנוע את שאירע – מצב שבו דלת תיטרק על ידי תלמיד אחד על ידו של תלמיד אחר. מצאתי כי הייתה מוטלת על בית הספר חובה לדאוג למעצור כזה ומשכשל בכך – הפר את חובותיו. זאת ועוד, קשה שלא להתרשם מהתמונות שצולמו לאחר המקרה, כפי שהוגשו לבית המשפט, כי מצב הדלת היה רע והתחזוקה במקום נראית לקויה. על רקע זה מקובלת עלי גם טענתו החלופית של התובע לפגם באותו חלק שאליו אמורה לשונית הדלת להיכנס שגרם לתוצאה המצערת.

9. מכל מקום, אף אם הייתי סבור כי בית הספר לא התרשל במקרה זה ואיני סבור כך, נראה כי נוכח מה שאירע היה הנטל להראות כי לא התרשל עובר לבית הספר וזאת מכוח הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין ובית הספר לא עמד בנטל זה ואולם דברים אלה נכתבים למעלה מן הצורך. כך הדבר גם באשר לטענה לניתוק הקשר הסיבתי על ידי מעשהו של איתמר. מעשה זה לא היה כזה המנתק קשר סיבתי ואין לומר כי אינו נכלל בגדר הצפוי בכל הנוגע להתנהגות תלמידים בבית ספר.

10. לסיכום, מצאתי כמפורט לעיל כי בכל הנוגע למצב הדלת ולהיעדרו של מעצור הפר בית הספר את חובות הזהירות המוטלות עליו וכי הפרה זו היא שגרמה לפגיעה בידו של התובע.

11. הנתבעות והצד השלישי טענו לקיומו של אשם תורם שנבע מכך שהתובע היה ער, לפי עדותו, לכך שהדלת אינה במצב תקין, ולא נזהר או התריע על כך. התובע מצדו סבור כי אין מקום להטלת אשם תורם בהתחשב בכך שהיה נער בן 14.5 באותה עת. בעניין זה מקובלת עלי עמדת התובע ולפיה אין לייחס לו אשם תורם. כפי שנקבע שאלת האשם התורם נקבעת מקום בו ניתן לייחס התרשלות לתובע ולאחר מכן נעשית תוך השוואת מידת האשם המוסרי הדבק בתובע לעומת הנתבעות. ספק אם התובע יכול היה להיזהר יותר בעת התרחשות התאונה מקום בו חברו, איתמר, טורק את הדלת בעוצמה, ואולם גם אכן כך היה הרי שמידת האשם המוסרי שדבק בו בשל כך או בשל כך שלא עשה יותר כדי להביא לידיעת גורמי בית הספר על הליקוי היא כה נמוכה עד שהיא בטלה לעומת האשם המוסרי שדבק בבית הספר שהותיר את הדלת במצב שבו הייתה באותה עת.

12. מכאן, לא מצאתי כי יש מקום הטלת אשם תורם והנתבעות חבות במלוא נזקי התובע.
חוות הדעת הרפואיות
13. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר נסינג שקבע לו נכות בגובה של 5% בשל קטיעת מחצית מהגליל המרוחק באצבע. עוד נקבעה נכות בגובה של 10% בשל כאב בקצה הגדם עם קושי תפקודי. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר לבני שקבע נכות של 2.5% בלבד בשל עמדתו כי מדובר בקטיעה חלקית בלבד ולא בקטיעה של מחצית הגליל. ד"ר לבני הוסיף כי אין בפגימה זו כדי להוות מגבלה תפקודית.

14. נוכח המחלוקת מונה ד"ר אורי ספרן מומחה מטעם בית המשפט. בחוות הדעת הוא מצא כי הנכות היא בגובה של 5% וכי הקטיעה היא כדי מחצית מאורך הגליל (כפי שעלה מהצילום שנערך). הוא מצא בנוסף כי בשל הצלקת המכאיבה באיזור הגדם יש להוסיף נכות בגובה של 5%.

15. הנתבעות טענו כי לא ניתן להוסיף נכות בגין הצלקת על הנכות שנקבעה באצבע שכן הנכות האורטופדית כוללת ממילא גם את ההתייחסות הצלקתית. הצד השלישי סבר כי אין לקבל את חוות הדעת שכן אין קטיעה עד למחצית הגליל. לאחר עיון בחוות הדעת מצאתי כי אין מקום שלא לקבל את קביעת ד"ר ספרן באשר לגובה הנכות ולמרכיביה וכי מקובלת עלי עמדת המומחה כי מקום בו בנוסף לפגיעה באצבע – צלקת מכאיבה באיזור הגדם הדבר מצדיק קביעת נכות נוספת.

16. לפיכך נקודת המוצא לצורך הערכת הנזק היא כי לתובע נכות של 5% בשל הפגיעה באצבע ונכות של 5% בשל הצלקת המכאיבה באזור הגדם.

הנזק

17. התובע הוא כיום בן 20 והוא לומד בישיבה ועתיד להתגייס בקרוב לשירות צבאי. בעת התאונה היה תלמיד בבית הספר והוא נעדר מלימודיו למשך 3 שבועות. התובע ואביו טענו כי נזקק לעזרה בשיעורי עזר בשל התאונה וכן כי הוצאו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בשל הריחוק ממקום מגורי ההורים (באילת) למקום הלימודים (במבשרת ציון).

18. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 125,000 ₪ בהתאם לפירוט שלהלן:

א. נזק לא ממוני – בהתחשב בנכות הכוללת שנקבעה (10%); בפגיעה שנובעת ממנה ובגילו של התובע אני פוסק לו סכום של 40,000 ₪ הכולל גם את הריבית שנצברה מיום התאונה.

ב. גריעה מכושר ההשתכרות – אני פוסק לתובע ברכיב זה סכום של 80,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

1. אף שמדובר בנכות קלה יחסית הכוללת פגיעה באצבע וצלקת, המדובר ביד שאינה היד הדומיננטית ודומה כי התובע מצליח להתגבר על הקשיים, לסיים לימודים; להתגייס ליחידה קרבית בצבא ולתפקד באופן תקין.

2. המדובר באדם צעיר היכול להתאים את עיסוקיו העתידיים למגבלה באופן שהשפעתה תבוא לידי ביטוי באופן חלקי.

3. למרות זאת, אין להתעלם כי מדובר בנכות אורטופדית ובקטיעת חלק מאצבע – באופן שבו יכול ותהיה הפרעה מסויימת תובע בתחושה, ביכולת להשתמש ביד באופן מלא; בהקלדה ובפעילויות נוספות.

4. להשלמת התמונה אציין כי תחשיב המבוסס על השכר הממוצע במשק (8,400 ₪), 5%, בין גיל 23 (מועד השחרור מהצבא) ועד גיל 67 (מקדם היוון – 292.967 – הוון כפול – 0.9151) מגיע לסכום 112,000 ₪.
ג. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה; עזרת הזולת - אף שלא צורפו קבלות בהינתן האמור בתצהיר התובע ואביו אני פוסק על דרך של אומדנא סכום של 5,000 ₪ עבור ההוצאות השונות ועבור עזרת ההורים בתקופת אי הכושר.
ההודעה לצד שלישי
19. הנתבעות שיגרו הודעה לצד שלישי למשרד החינוך. כעולה מתוך הראיות שהובאו למשרד החינוך אין קשר לסידורי הבטיחות בבית הספר; בית הספר נמצא בבעלות הנתבעת מס' 1; היא זו שמעסיקה את המנהל, המורים ואיש האחזקה והיא זו שאף הזמינה את יועץ הבטיחות מר שחר בכדי שיבדוק ויעביר דו"ח למשרד החינוך. הטענה שמועלית כלפי משרד החינוך נוגעת לכך שהיה עליו לפקח על בית הספר ועל יועץ הבטיחות כדי שיימנע ליקוי בטיחותי כמו זה שאירע. הצד השלישי דוחה כל טענה לאחריותו.

20. במחלוקת זו לא מצאתי כי הונחה תשתית המאפשרת לחייב את משרד החינוך לשאת באחריות כלשהי. מקום בו יש מפגע בבית הספר; יועץ בטיחות ששוכר בית הספר מגיש דו"ח בו אין התייחסות לכך; הדרישה כי משרד החינוך יפקח על היועץ או על בית הספר יותר משאלה יפעלו בעצמם אינה נראית מוצדקת במערכת היחסים שבין בית הספר לבין משרד החינוך והיועץ. אף אם אניח כי יועץ הבטיחות כשל בתפקידו הרי שהיה על בית הספר לשלוח הודעה לצד שלישי כלפיו – דבר שלא נעשה. מכל מקום איני רואה את משרד החינוך אחראי אחריות שילוחית למחדלי יועץ הבטיחות ואף אם היה כשל בפיקוח העל אין כשל זה מצדיק, מקום בו האשם המוסרי שדבק בבית הספר הוא כה חמור, הטלת אחריות על משרד החינוך.

21. לפיכך, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.

סיכום

22. לסיכום, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 125,000 ₪. עוד ישלמו הנתבעות לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪ וכן ישיבו לו את האגרה, את שכר הטרחה ששילם למומחה מטעמו ואת חלקו בשכר הטרחה ששולם לד"ר ספרן. הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם.

23. ההודעה לצד שלישי. הנתבעות ישאו בשכר טרחת הצד השלישי בסכום של 12,500 ₪ וכן ישיבו לו את הוצאות המשפט (לרבות חלקו בשכר טרחת המומחים ככל שנשא בכך).
<#8#>

ניתן והודע היום א' תמוז תש"ע, 13/06/2010 במעמד ב"כ הצדדים.
ארנון דראל
, שופט
הוקלד על ידי: נקי סיון
1
בית משפט השלום בירושלים
ת"א 14291-06 שרעבי שילה
ואח' נ' קרית חינוך מבשרת ציון
ואח'
13 יוני 2010








א בית משפט שלום 14291/06 שרעבי שילה, שרעבי שלמה, שרעבי נילי נ' קרית חינוך מבשרת ציון, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/06/2010)