פסקי דין על שלום ברזאני

47347-03/10 פ     08/06/2010




פ 47347-03/10 מדינת ישראל נ' שלום ברזאני





בפני
כב' השופטת שירה בן שלמה
, סגנית נשיא
המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשם
שלום ברזאני
(עציר)
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עוה"ד בן מיור

הנאשם טרם הועלה וב"כ עוה"ד שרון גואטה
החלטה

1. בפני
בקשה לפסילת הודיה מהטעם שנגבתה תוך שימוש בתחבולה פסולה וניצול מצב נפשי ופיזי בעצם הצגת ראיה שאינה קיימת.

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה וגניבה. עסקינן בארוע מיום 17.3.10, שעה 13:00. נטען כי התפרץ לדירה ברח' שמורק 26, שלא היתה נעולה, בה מתגוררת מיטל דקל, וגנב תיק של חברתה זהבה חלקדרוב.

3. ההודעה נגבתה כשבוע לאחר הארוע הנטען, ביום 24.3.10, בשעה 13:35, ע"י רס"ל יעקב בוזגלו - ע"ת 1. באזהרה נאמר כי חשוד בהתפרצות לדירה וגניבה, במועד ולדירה המדוברת. צויין כי נגנב רכוש. לא פורט איזה. הודע על זכות ההיוועצות ועל זכות השתיקה.

4. תגובתו המיידית "לא יודע על מה אתה מדבר" (ת/1 ש' 1). בהמשך הכחיש ואמר גם שאינו יודע היכן רח' שמורק. נאמר לו שנצפה יוצא מהדירה וזוהה ותגובתו היתה "לא". נאמר שיש ראיות הקושרות אותו להתפרצות ושוב הכחיש. על פרטים נוספים אודותיו ואודות בני משפחתו השיב לעניין וכן היה נכון לערוך עימות עם מי אשר נטען כי זיהה אותו (ש' 16 - 17). כשנשאל האם יש לו מה להוסיף טען, מה שיכול להיחשב כטענת אליבי, כי היה בבית באותו יום, הזכוכית נשברה, היה מסטול או משתיה או מ"כיף" - חשיש. בהמשך התכוון החוקר לסגור את העדות (ש' 23).

5. לפני שסגרה התקשר למתלוננת, אליבא לעדותו מיטל דקל, המתגוררת בדירה, אשר הגישה תלונה, ברר עמה את זהות החשוד בהתפרצות והיא מסרה ששמו שי ברנס או ברזני, שרואה אותו מסתובב בשכונה כשנתיים, יודעת שיש לו בית ברח' בן צבי ודודה בשם פנינה שגרה בדורה. הכל אושר ע"י הנאשם בטרם התכוון לסגור את עדותו. שמו שלום ברזאני
ברזנר אך הוא מוכר וגם חותם בשם שי.

כשנתבקשה לתאר אותו מסרה תאור כללי אך שגוי רק בעניין הגיל. אמרה צעיר כבן 24, 25 וכשהחוקר תיקן ל - 35 השיבה יכול להיות, אך נראה צעיר לגילו. כן הוסיפה שאם תראה אותו תוכל לזהותו בוודאות.

"במהלך העדות לאחר שהנ"ל הכחיש את ההתפרצות התקשרתי למתלוננת וזימנתי את הנ"ל לתחנה לעדות ולזיהוי ולביצוע עימות ביניהם" (ת/2 סעיף 5). כשהבין שזיהתה אותו, מסרה את שמו ועומדת להגיע, הודה בהתפרצויות כפי שנרשם בהודעתו (סעיף 6).

6. ואמנם, בשלב הזה אמר "אני מצטער, אני זוכר רק שהייתי באזורים בשכונה הייתי בקומה רביעית אמרתי מה עניינים מה שלומכם לא זוכר עם מי דיברתי" (ת/1 ש' 24 - 25). אמר שרוצה לספר אמת, שעלה לקומה רביעית, שבקומה שלישית הדלתות תמיד פתוחות, שנכנס, חיפש ת"ז, לקח את כל התיקים, וביקש סליחה. שעבר דירה דירה בבניין, נכנס לכל מה שפתוח, מצא עצמו עם 10 תיקים, לקח גורמט שמכר ב - 50 ₪ וזרק את התיקים בשוק. הוא לא יכל להראות לאיזו דירה נכנס כי היה "מסטול". כשנשאל מתי היו הפריצות השיב שבוע שעבר. לשאלה מדוע החליט לספר אמר "נזכרתי הלכתי על תיק" (ש' 48) "אני מצטער על מה שעשיתי" (ש' 50).

7. עיקר הטרוניה על שנאמר לו שזוהה כמי שהתפרץ לדירה ולא כפי הודעת מיטל דקל לפיה כשעלתה במדרגות נצפה יורד מהקומה הרביעית. כן נטען שהוכשלו הליכי הזיהוי, כשתוקן גילו, ומשלא בוצעו.
8. החוקר העיד, ובצדק, שכאשר העדה מכירה את החשוד אין צורך ולא היתה גם כוונה לערוך מסדר זיהוי. במהלך העימות היא אמורה לציין האם מכירה אותו אם לאו, ובאלו נסיבות. לכך התכוון כשרשם זומנה לתחנה "...לעדות ולזיהוי ולביצוע עימות ביניהם" (ת/2 סעיף 5).

9. חלק מהדברים שמסר הנאשם בהודעתו, התפרצות לדירות רבות באותו בניין, קרוב לוודאי, אינם נכונים, אליבא למזכר רס"ר חגי משה – נ/1. התיק עצמו נמצא בארון חשמל סמוך לדירה, כך שגם הגרסה אודות 10 התיקים שנזרקו בשוק, ככל הנראה, אינה נכונה.

10. כשנשאל החוקר אודות נסיבות גביית ההודעה, ציין כי הנאשם ענה בצורה רגילה. אילו היתה בעיה היה מציין זאת. החקירה החלה בשעה 13:15 והסתיימה בשעה 13:50, כפי שנרשם, כולל שיחה קצרה עם המתלוננת. אילו היה מעלה טענה לבעיה נפשית או היה מתרשם בעצמו מבעיה כשלהי היה מציין. הוא אישר שלא שאל שאלות נוספות אודות צבע התיק, מה היה בתוכו, היכן היה בתוך הדירה וכיצד נכנס לדירה. הוא לא שאל מאחר ולשאלתו האם יכול להראות את הדירות אליהן נכנס השיב לא כי היה מסטול (ת/1 ש' 39 - 40).

כשהוטח בפני
ו שהבחין במצבו הנפשי המעורער ושהודה בגלל שמסר לו שיש בידו ראיה שאינה נכונה, ובמצבו היה מודה בכל, השיב "זה ממש לא היה ככה. עובדה שבתחילת החקירה חקרתי אותו ושאלתי אותו שאלות על ההתפרצויות והטחתי בפני
ו שראו אותו והוא עדיין אמר לא" (עמ' 16 לפרוט' ש' 18 - 19).

11. הנאשם מסר עדות מבולבלת אשר לא ברור מה מקורה. הגם שבתחילה, כשנשאל האם זוכר את יום החקירה השיב "לא, כלום", בהמשך זכר גם זכר. בתחילה הכחיש, לדבריו, גם בפני
אנשי הבילוש וגם בפני
החוקר את המיוחס. אך, כשהביאו את המתלוננת, שאמרה שזה הוא, הוא אמר שהוא מצטער. מהמתלוננת ביקש סליחה על שלקח את התיק (ראה גם ת/2 סעיף 7, 8).

לעיתים הודה בגניבת התיק וביקש סליחה (עמ' 17 ש' 16, 22 - 23), לעיתים הכחיש. אישר שבהודעתו החליט להודות לאחר שהחוקר אמר שיש מי שראה אותו פורץ לדירה (עמ' 18 ש' 6 - 9). אך, כשנשאל למה לא הסכים לקחתו לדירה אליה פרץ השיב "כי היא כבר באה למשטרה" (עמ' 18 ש' 10 - 11). הוא לא שלל את האפשרות שהמתלוננת מכירה אותו מהשכונה. בד בבד אמר שהמקרה היה לפני שבועיים ולקראת סיום החקירה הנגדית פתאום טען שלא ישן יום וחצי וכל שרצה ללכת למיטה לישון.

על פניו מדובר ב"עדות כבושה" שלא נמסרה מלכתחילה ומן הסתם גם לא לבאת כוחו, שאם לא כן החוקר היה נשאל על כך. יתרה מכך, בסוף עדותו הסביר שכשהלך לקנות סיגריות נעצר. אם היה כל כך עייף לא ברור מדוע לא הלך לישון.

12. סעיף 12 לפקודת הראיות שכותרתו "הודיה" קובע בס"ק (א) כי "עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה היתה חופשית ומרצון".

קיימים מספר אבות פסול, כאשר ב"כ הנאשם כיוונה טענותיה כלפי שניים או שלושה. נקיטה בשיטת תיחקור בלתי הוגנת, יצירת לחצים נפשיים בלתי הוגנים ושימוש בתחבולה בלתי הוגנת.

יאמר מייד כי נלקחים בחשבון "...אך ורק גורמים חיצוניים המכרסמים בחופשיות הרצון: כאשר השלכתם של גורמים פנימיים לעניין זה מצומצמת למשקלה של ההודיה בלבד (לצידם של גורמים חיצוניים, שלא עמד כוחם לפגוע בקבילות)" (קדמי, על הראיות, חלק ראשון מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע - 2009, עמ' 60).

13. מבחינת כל הקריטריונים החיצוניים, שעות החקירה, משכה ואופן התיחקור אין המדובר בשיטת תיחקור בלתי הוגנת.

מבחינת האמצעים המאיימים לשבור את רוחו של הנחקר, כגון השפלה, נגישה, גידופים, מניעת תרופות וכיוצ"ב שוב, אין המדובר ביצירת לחץ נפשי בלתי הוגן.

14. עיקר הטרוניה הנטענת, תחבולה בלתי הוגנת. להזכיר, תחבולה מתאפיינת ביסוד של "מרמה" אשר אינה מתיישבת עם הגינות. ברם, יש להבחין בין תחבולה "נפסדת" המהוה אמצעי פסול לבין תחבולה "נסבלת" אשר ניתן לנקוט בה. השאלה העיקרית, האם היה בה כדי לשלול את "יכולת הבחירה" של החשוד. הדעת סובלת העמדת חשוד בפני
מציאות "מדומה" כבסיס להחלטה אם למסור הודיה אם לאו. כך גם נעשה במקרה דנן. בתחילה הכחיש ומשהובהר לו כי מי אשר מזהה אותו בדרך לעימות הודה.

15. נטען, בנוסף, לחקירה רשלנית, משלא נתבקש להשיב אודות "פרטים מוכמנים" כגון צבע התיק, תוכנו, היכן היה וכיוצ"ב. עם זאת, הודעתו כוללת פרטים מוכמנים. באזהרה ולאחריה נחקר אודות התפרצות לדירה וגניבת רכוש. לא נאמר דבר אודות טיב הרכוש. לאחר השיחה עם המתלוננת, הוא עצמו אמר שהיה באזורים בקומה הרביעית, אמר מה העניינים מה שלומכם. אף אחד לא אמר לפני שהדירה נמצאת בקומה הרביעית. הוא דיבר על דלתות פתוחות, על לקיחת תיקים. ובסוף ההודעה, כשנשאל למה החליט לספר אמת, השיב "נזכרתי הלכתי על תיק". כל אלו פרטים שלא נמסרו מראש.

16. ולסיום יאמר כי "נקודת המוצא העקרונית היא, כי הודאה של נאשם, הנתון להשפעת סמים מסוכנים - אם בעת שהוא נוטל את הסמים, ואם בעת של חסך סמים - קבילה היא, והשאלה הדורשת הכרעה היא, מה משקל ניתן לייחס לה לאור מצבו הנפשי והגופני של הנאשם. כידוע דין דומה מקובל לעניין הודאה של חולה נפש" (ע"פ 516/79 בר-זיו ואח' נ' מ"י). הוא הדין לגבי הודיה הנמסרת ע"י שיכור.

"...ההשלכה 'הסגולית' שיש למחלת הנפש, השיכרות והסימום - דוגמת הלחץ הנפשי הפנימי' - אינה פוגעת בקבילות. לעניין הקבילות באה בחשבון רק ההשלכה שיש לנקיטה 'חיצונית' באמצעים פסולים על חופשיות הרצון" (קדמי, עמ' 104). כאשר הודיה כזו נמצאת קבילה יש לבחון את משקלה בזהירות יתרה.

17. סוף דבר, מהטעמים האמורים, הודיית הנאשם קבילה ומתקבלת בצרוף המזכר, כפי סימונם - ת/1, ות/2. משקלה יקבע בהכרעת הדין.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.
שירה בן שלמה
, שופטת

הכרעת דין

מתירה החזרה מהכפירה.

הנני מרשיעה הנאשם על פי הודאתו בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה בניגוד לסעיף 406 (א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977, ובגניבה בניגוד לסעיף 384 לחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.
שירה בן שלמה
, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בהתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה ובגניבה, בנסיבות המתוארות בעובדות כתב האישום.

הנאשם יליד 1974. נסיבותיו האישיות, שאינן קלות, נסקרו בחוות הדעת הפסיכיאטרית. בעברו 5 רישומים פליליים. תחילת הסתבכותו עם החוק עוד בהיותו נער בשנת 1991. צורך סמים מזה שנים רבות ועל הרקע הזה מבוצעות אף עבירות רכוש.

עם זאת, במקרה דנן מדובר בעבירות רכוש מהמדרג הנמוך כאשר אף המתלוננות סלחו לו.

בנסיבות אלה, בהתחשב בהודיה ולו בשלב זה, תוך שערה אני לקשייו במעצר ולא אמצה עימו את מלוא חומרת הדין.

אשר על כן הנני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 10 חודשי מאסר מתוכם 4 וחצי חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור את אותן עבירות בהן הורשע.

המאסר החל מיום המעצר - 24.3.10.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תסרוק את גליון ההרשעות הקודמות - ע/1 וכן את המוצגים שהוגשו בישיבה מיום 1.6.10 - ת/1, ת/2, נ/1.

משהסתיים הדיון בתיק העיקרי מתייתר הצורך בדיון בתיק המ"ת 47431-03-10 אשר קבוע ליום 13.6.10 בפני
כב' השופטת עובדיה.

יבוטל זימון הנאשם באמצעות שב"ס לאותו המועד.
<#13#>

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.
שירה בן שלמה
, שופטת
הוקלד על ידי: מיכל גורן
33
בית משפט השלום בנתניה
ת"פ 47347-03-10 מדינת ישראל
נ' ברזאני(עציר)
08 יוני 2010









פ בית משפט שלום 47347-03/10 מדינת ישראל נ' שלום ברזאני (פורסם ב-ֽ 08/06/2010)