פסקי דין על אבי בן יגאל הררי | פסקי דין על דרור בן דוד שמש |

21129/03 בש     22/09/2003




בש 21129/03 מדינת ישראל נ' אבי בן יגאל הררי , דרור בן דוד שמש




1
בתי המשפט

בש 021129/03
בית משפט מחוזי באר שבע
בתיק עיקרי: 008175/

23/09/2003
תאריך:
כבוד השופטת, רחל ברקאי

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקש
הרשלר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אבי בן יגאל הררי

2. דרור בן דוד שמש
המשיבים
עו"ד פאור יורם

ע"י ב"כ עו"ד



עו"ד פאור: אני מופיע לישיבה זו גם על דעת עו"ד רחמים ב"כ המשיב מס' 1.
קראתי את התסקיר של המשיב לגבי המשיב 1 והסברתי לו את המצב שלו בהתאם לתסקיר ושישנה אפשרות להסכים כרגע למעצר תוך שמירת הזכות להציע חלופות אחרות.
באשר למשיב 2 יש בקשת דחיה של שירות המבחן. אמו של המשיב נמצאת באולם ביהמ"ש.
אין לי התנגדות לדחיה.

המשיב 1: פחות או יותר הסביר לי עו"ד פאור, ולגבי החלופה אני לא מבין למה היא לא מקובלת.

החלטה

1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המיחס להם עבירה של התפרצות לדירה ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 406(ב) + 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

כמו כן, מיחס כתב האישום למשיב 1 עבירות של נסיון לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) + 25 לחוק העונשין, ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. ולמשיב 2 עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) + 31 לחוק העונשין.

2. כתב האישום בנוי משני אישומים.
האישום הראשון מיחס למשיבים, כי ביום 8/8/03 או בסמוך לכך, קשרו הם קשר לבצע פשע לשדוד את המתלונן, המתגורר בחדר מס' 3 במלון החוף, סמוך לחוף דלילה באשקלון.
בהתאם למטרות הקשר ולשם קידומו, ביום 8/8/03 בשעה 4:00 בבוקר, או בסמוך לכך, התפרצו המשיבים ונכנסנו לחדרו של המתלונן. המשיבים שדדו את המתלונן בכך שהצמידו סכין לגופו, חסמו את דרכו החוצה ודרשו ממנו כסף. המתלונן ברח מן החדר, והמשיבים היכו אותו בידיהם ורגליהם וגנבו ממנו מכשיר טלפון סלולרי וארנק ובו 70 ₪.

האישום השני מיחס למשיבים, כי ביום 20/8/03, הגיעו למאהל אותו הקימו 3 משפחות, שנלר, שחף ומונטניה, בחוף הים באשקלון לשם הגיעו לבלות מספר ימי חופשה.
בשעה 1:40 או בסמוך לכך תפס המשיב 1 בכתפו של ירון שנלר, הצמיד סכין לגופו ודרש ממנו כסף. המתלונן אמר כי הכסף אינו עמו, אלא ברכב בחנייה.
המשיב 1 נגח בראשו של שנלר, דרש ממנו שוב כסף, ואיים עליו כי ידקור אותו אם לא יביא לו כסף, כשהוא מצמיד את הסכין לבטנו של שנלר ומזרז אותו במכות ובאיומים לצאת לכוון הרכב.
באותו מועד, איים המשיב 1, תוך שמוש בסכין גם על המתלונן ומתניה כי ימסור לו את הכסף ומפתחות הרכב.
המשיב 2, עמד במהלך האירועים בסמוך למשיב 1 וסייע בידו בעצם נוכחותו ובחיזוק ידיו.
סמוך לאחר מכן, יצא גם המתלונן יוחנן מונטניה מאוהלו ולנוכח האיומים הביא את מפתחות רכבו ויצא עם המשיבים לכוון החניה.
בהמשך הדברים אף הושיט אחד המשיבים את הסכין לעבר מותניו של מונטניה מתניה שחף עד שזה החל לצעוק לעזרה.
בהמשך, נמלטו המשיבים מן המקום, כאשר בדרכם השליכו כסא לעבר אורלי שחף (המתלוננת), לאחר שהמשיבים נמלטו מהמקום, הגיעו לתחנת דלק ברח' צה"ל באשקלון, שם איים המשיב 1 על המתדלק כי "ישבור לו את הצורה" אם לא יחזיר לו 2 שקלים שנבלעו במכשיר הטלפון שבמקום.

3. ראיות לכאורה

ב"כ המשיב 1 הסכים, כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת מרשו בעבירות המיוחסות לו באישום השני. אך טען כי אין ראיות לכאורה להרשעתו באישום הראשון.

ב"כ המשיב 2 הסכים, כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת מרשו בעבירות המיוחסות לו באישום השני, אך טען כי אין ראיות לכאורה להרשעתו באישום השני.

די היה בהסכמת ב"כ המשיב 1 כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת מרשו באישום השני כדי להקים חזקת מסוכנות ועילת מעצר, כך גם לגבי עמדת המשיב 2, אשר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להרשעתו באישום הראשון המיחס לו עבירות שוד והתפרצות.
אלא שמצאתי לנכון להתיחס לגבי כל אחד מן המשיבים גם לאישום האחר, אשר מבחינתם שנוי במחלוקת לענין קיומן של ראיות.

לגבי האישום ה- 1
אכן קיימת ראשית הודאה של המשיב 2 בעבירות המיוחסות לו באישום זה, אך סבורתני כי קיימות ראיות נסיבתיות לכאורה להרשעה המשיב 1 באישום זה. אמנם לא נערך מסדר זיהוי המאפשר זיהוי של המשיב 1, אך אין חולק כי בעת ביצוע הפריצה היה יחד עם המשיב 2 אדם נוסף.
בעקבות גניבת הטלפון של המתלונן, הוזמנו תדפיסים של הפלאפון של המתלונן ונמצא כי, בוצעו ממנו שיחות טלפון לאנשים אשר נחקרו ואמרו, כי יש להם קשר עם המשיב 1.
לכאורה קיימות ראיות המלמדות, כי מכשיר הטלפון היה ברשותו של המשיב 1, אשר ראיה נסיבתית זו מלמדת, כי היה עם המשיב 2 בזירת הארוע.

אשר לאישום ה- 2
מודה המשיב 1 כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. המשיב 2 טוען, כי אין ראיות להרשעתו.
סבורתני כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת המשיב 2 בעבירה המיוחסת לו, עבירת סיוע לשוד.
עצם נוכחותו של המשיב 2 בזירת הארוע, היה בה כדי לחזק את ידיו של המשיב 1 במעשיו.
אמנם קיימת הודעה של עדת ראיה לפיה שמעה את המשיב 2 אומר למשיב 1, בתחילת הארועים וכי מוטב שיעזבו את המקום. אך עצם העובדה כי המשיב 2 בחר להשאר עם המשיב 1 במהלך הארועים פועלת לרעתו.
הסבריו ופשר המצאותו לצידו של המשיב 1 יבחנו בשלב שמיעת הראיות בתיק, אך בשלב זה של הדיון, בבקשת המעצר עד תום ההליכים, סבורתני כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו באישום זה.

4. עילת מעצר
אין חולק, כי קיימת עילה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. חזקת המסוכנות נלמדת מעצם העבירות המיוחסות להם.

5. חלופת מעצר
כבר בישיבה קודמת לאור קיומה של תשתית ראייתית מוסכמת הורתי על קבלת תסקיר שירות מבחן.
מתסקיר שרות המבחן בענינו של המשיב 1, עולה כי אין כל חלופת מעצר ומסוכנותו הנלמדת ממעשיו מחייבת מעצרו עד תום ההליכים.

אשר על כן אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.
אשר למשיב 2 - התבקשה דחיה על ידי שירות המבחן. סניגורו הסכים לדחיה.

אני דוחה את הדיון בענינו עד ליום 29/9/03 בשעה 09.00.

עד לאותו מועד יגיש שירות המבחן תסקיר משלים בענינו.

המזכירות תעביר העתק מההחלטה לשירות המבחן והמשיב 2 יובא באמצעות ליווי נגב.
ניתנה היום כ"ה באלול, תשס"ג (22 בספטמבר 2003) במעמד הצדדים.
רחל ברקאי
, שופטת









בש בית משפט מחוזי 21129/03 מדינת ישראל נ' אבי בן יגאל הררי , דרור בן דוד שמש (פורסם ב-ֽ 22/09/2003)