פסקי דין על ניר פאר | פסקי דין על מועצה מקומית גני תקוה

20013-12/09 תק     10/06/2010




תק 20013-12/09 ניר פאר נ' מועצה מקומית גני תקוה








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



10 יוני 2010

ת"ק 20013-12-09 פאר נ' מועצה מקומית גני תקוה




בפני

כב' השופט
הרווי גרובס

התובע
ניר פאר


נגד

הנתבעת
מועצה מקומית גני תקוה




פסק דין


העתירה:

1.
התובע עותר לפיצוי בסך 30,000 ₪ כיוון שלטענתו רכבו מסוג פיאט פונטו, שנת ייצור 1996 (להלן: "הרכב") נגרר על ידי הנתבעת ממקום חניה חוקי, ואחר כך נמכר או נמסר לגורמי צד ג', ללא רשותו של התובע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להתייצב ולשחרר את הרכב לידיו.

2.
להלן פרטי הנזק שהתובע דורש:


-
פיצוי בגין גרירת הרכב שלא כדין
12,000
₪

-
אובדן שווי הרכב באופן מוחלט
7,100
ש"ח

-
טרטור נסיעות ואובדן ימי עבודה
1,280
₪

-
עוגמת נפש
7,660
₪

-
הוצאות משפטיות
1,960
₪
סה"כ
30,000 ₪

רקע:

3.
התובע הגיש תביעתו ב 16.12.09. כתב הגנה הוגש ב – 17.2.10. הדיון נקבע ליום
13.4.10 וביום
15.3.10 הגיש התובע בקשה להגיש כתב תביעה מתוקן. כב' ס. הנשיאה, השופטת ליה לבאון, החליטה שיש להביא את כתב תביעה המתוקן לידיעת הנתבעת והצדדים וטענו טענותיהם בקשר אליו במועד הדיון. בעת הדיון נציג הנתבעת, מר חיים קובלסקי, לא התנגד לנהל את הדיון על בסיס כתב התביעה המתוקן, אך ביקש מבית המשפט לטעון טענות נוספות שלא נכללו בכתב ההגנה המקורית, וכך נעשה, לכן על פי בקשת התובע הדיון התבסס על כתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה").

טענות התובע בתמצית

4.
התובע הינו בעל הרכב מ – 24.3.08 והיה צריך לבצע מספר תיקונים לרכב על מנת להעביר טסט. משיקולים כלכליים החלט התובע לבצע את התיקונים בשלבים, אך בינתיים השתמש ברכב "מעט בסביבת מגוריו" תוך שהוא מחנה במקומות שונים והכל לשם הכנתו לטסט. ביום 4.10.08 גילה שהרכב נעלם. התובע סבר שהרכב נגנב ומייד פנה למשטרת ישראל (נספח ב' לכתב התביעה, סעיף 4 לכתב התביעה).

5.
בסעיף 5 ממשיך התובע, שנמסר לו על ידי שכנים שהרכב נגרר, אז ניגש למזכירות המועצה. לאחר בירור קצר, אישר מר קובלסקי מהפיקוח שהרכב נגרר על ידי המועצה. בנוסף, למד שהרכב נגרר ב- 23.9.08 וקיבל לידיו עותק מהתראה מיום 26.5.08 שנשלחה לכתובת שאול המלך 7, קרית
אונו. לטענת התובע, התראה זו לא הגיע לידיו. התובע ביקש לדעת היכן הרכב נמצא וכתשובה נמסר לו מספר טלפון של ירון משרות הגרירה.

6.
התובע יצר קשר טלפוני עם ירון ואז שמע מפיו של ירון שמשום שעברו 60 יום מאז גרירת הרכב, והתובע לא התייצב – הרכב נגרר ואין טעם שיבוא (סעיף 9 לכתב התביעה). התובע
פנה לנתבעת לקבל לידיו עותקים של כל המסמכים וההתראות שנשלחו אליו לטענת הנתבעת בקשר לגרירה והשבת הרכב. לטענתו, לא קיבל דבר, מלבד ההתראה מ – 26.5.08.

7.
בפברואר 2009, משטרת ישראל יצרה קשר עם התובע שהרכב שעליו דווח על גניבתו נמצא על ידי שוטר ב – 19.1.09 בשעה 01:00 בכפר פלסטיני על יד רמאללה. הרכב הועבר למגרש, ועליו לקחתו ואם לא החל מהיום השלישי יחוייב בתשלום. פנה התובע לשירות גרר תמורת 700 ₪ אולם הרכב היה הרוס לחלוטין ולא ניתן לעשות בו
כל שימוש או לתקנו.




8.
בהתבסס על העודות המפורטות בסעיפים 4 עד 7 ועד בכלל,
התובע טוען:


א.
הרכב נגרר ממקום חניה חוקי ללא התראה מוקדמת.

ב.
לאחר הגרירה הרכב נמסר לצד שלישי ללא רשות.

טענות הנתבעת:

9.
הנתבעת מסתמכת על חוק עזר לגני תקווה (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון) התש"ס – 2000 (להלן: "חוק העזר") וטוענת שהגרירה היתה כדין. על פי החוק העזר זכותה של הנתבעת לסלק את הרכב
ממקומו משום שלדעת המפקח, הרכב היווה מפגע ומטרד לשכנים ולסביבה. הודבקו על שמשת הרכב התראות אשר לפיהן נמסר לתובע כי במידה ולא יפעל לסילוק הרכב, תהיה הנתבעת רשאית לפעול לסילוק על חשבונו. הודבקו הודעות במועדים הבאים: 18.5.08, 26.8.08. במקביל נשלחו התראות בדואר רשום לתובע. בהתראות נאמר שעליו לפעול תוך 14 יום לפינוי הרכב.


התובע לא הגיב ולא פעל על פי ההתראות, אם כי עולה מהתמונות שהוגשו לביהמ"ש שאחרי הדבקת ההתראה הראשונה ב – 18.5.08 הרכב הוזז ממקום חניה בלתי חוקי (בתחנת אוטובוס) למקום חניה חוקי. נשלחה התראה לפני גרירה מיום 28.8.08. יודגש שלא היה לרכב טסט והיה נזק בולט לחלקו השמאלי האחורי. ביום
23.9.08 הנתבעת גררה את הרכב ממקום חנייתו. לטענת הנתבעת, הדבר נעשה בגלל שהרכב היה נטוש זמן רב והיווה מפגע סביבתי.

באשר לטענת התובע שהוא החליף את כתובתו מרח' שאול המלך קרית אונו, לרחוב הגליל 72 בגני תקווה, הנתבעת טוענת שהתובע לא דווח על כך למשרד הרישוי, ולכן הנתבעת לא היתה יכולה לדעת על אותו שינוי. כמו-כן נטען על ידי הנתבעת שאם אכן התובע התגורר ברחוב הגליל בגני תקווה, הוא כמובן הבחין בהתראות שהודבקו על הרכב טרם גרירתו- אחרת לא היה דואג להזיז את הרכב ממקום למקום.

10.
לטענת הנתבעת, מועד הגרירה נתון בשיקול דעת המפקח. לכן בהתראה שנשלחה לתובע ביום 26.8.08 נקבע מועד הגרירה ליום 2.9.08 ובהתראה נוספת מיום 28.8.08 נדרש סילוק תוך 14 יום. הגרירה בוצעה ביום 239.08, בחלוף המועד שנקבע בהתראה ולמעלה מ – 4 חודשים מיום ההתראה הראשונית.


11.
הנתבעת טוענת שפעלה בהתאם לסעיף 110
של חוק העזר האוסר על אדם להעמיד רכב ברשות הרבים במקום אחד לתקופה העולה על 60
יום.

12.
הנתבעת מוסיפה, בסעיף 20 לכתב ההגנה, שהשיחה הראשונה שהתקיימה בין התובע לגרר ירון התקיימה בסמוך למועד הגרירה והתובע נדרש לשלם הוצאות האחסנה והגרירה תמורת השחרור, ואם לא כן, ישלח הרכב לפירוק תוך 60 יום מיום הגרירה. התובע סירב לשלם.

13.
לטענת הנתבעת, התובע זנח את הטיפול
והרכב נשלח לפירוק כעבור 5 חודשים אחרי הגרירה. בדרך למקום הפירוק עצרה משטרת ישראל את המשאית לצורך ביקורת שגרתית וכיוון שעל פי רישומיה רכב התובע הוכרז כגנוב (אם כי התובע ידע היטב שלא כך פני הדברים) נלקח הרכב למגרש בשם גרר דני.

14.
בעת הדיון,מר קובלסקי הוסיף,כי התובע דיבר עימו מייד
אחרי שגילה את הגרירה, ומר קובלסקי הבהיר לתובע שהוא מציע לו לגשת ולשלם עבור השחרור, מכיוון שהרכב שלא נדרש, אחרי 60 יום, יהיה ברשות הנתבעת לפועל
על כי דעתה ובמילים שלו: "יכולים לעשות מה שהם רוצים עם הרכב, למכור לערבים מה שרוצים" (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 21).

הראיות

15.
התובע מסר עדות בפני
ויאמר מיד שדבריו היו מבולבלים ולא עקביים. באשר לשינוי כתובתו, אמר התובע שהוא גר ברחוב הגליל 76, גני התקווה, אך אינו זוכר ממתי. אם כי טען נמרצות
שעדכן את תעודת הזהות שלו.

אולם, על פי המסמכים שהוגשו בפני
, כתובת התובע עד 22.2.09, היה רחוב שאול
המלך בקרית אונו, הכתובת שאליו נשלחו הודעות והתראות של הנתבעת.

16.
דברי התובע תמוהים בהקשר למעשיו כאשר גילה שהרכב אינו במקום. בניגוד מוחלט לאמור בכתב התביעה, כאילו פנה מייד למשטרת ישראל ב – 4.10.08 מייד כשגילה דבר "הגניבה". התברר שהתובע "חיפש את הרכב מ – 23.9.08 עד 4.10.08" וכך התובע ניסה להסביר את העניין:


"הרכב נעלם. חשבתי שנגנב.חיכיתי חודש לדווח למשטרת ישראל, אני לא חשבתי שהוא נגנב, ידעתי ולא חשבתי כאילו שאני צריך להגיע למשרה כי אני חיפשתי אותו בגני תקווה. חשבתי שאמצא אותו בעצמי." (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 1-4).


המסקנה המתבקשת מדבריו הסותרים האמורים היא שהתובע ידע היטב שהרכב לא נגנב מכיוון שקיבל התראות מהנתבעת. זו הסיבה אשר בגללה הזיז את הרכב ממקום אסור חנייה למקום חוקי, אחרי שקיבל את ההתראה הראשונה.

17.
כמו-כן, לא ברור מדוע התובע לא ביטל את תלונתו למשטרת ישראל
כאשר התברר לו שהרכב בידי הנתבעת. התובע טעו באופן כללי:


"הם עשו פה משהוא לא חוקי". הוא טען שאם היה מבטל את התלונה במשטרה לא היה מקבל הודעה על הימצאותו של הרכב בשטחים, אך התובע לא היה יכול לדעת שכך יהיו פני הדברים ולכן אין הסבר הגיוני לכך שלא ביטל
את תלונתו. התובע נאלץ להודות בעדותו בפני
כי "גם בכתב התביעה המתוקן אין תשובה למה לא דיווחתי למשטרת ישראל". (עמ' 2 שורה 19)

דיון והחלטה

18.
לאור האמור בסעיפים 17 עד 14
האמורים, הגעתי למסקנה
כי הנתבעת שלחה הודעות כדין
לתובע ב – 18.5.08 ו – 26.8.08 ובנוסף הודבקו התראות על הרכב שלפיהן הוזהר התובע שעליו לסלק את הרכב ואם לא כן הרכב יסולק על ידי הנתבעת על חשבונו. עובדה היא שהתובע הזיז את הרכב אחרי ההתראה הראשונה, לכן שוכנעתי שניתנה הודעה
כדין לפני הגרירה.


לאחר הגירה, עולה מן הראיות ובעיקר ממכתבו של גרר דני _(נספח 5 לכתב ההגנה) שהתובע סירב לשלם הוצאות הגרירה והאחסנה משום שכך הרכב אוחסן מספר חודשים לפני מסירתו לצד ג' לצורך פירוק. לתובע ניתנו הזדמנויות שונות לשחרר את הרכב אך הוא סירב לעשות זאת. לכן העברת הרכב לפירוק על ידי הנתבעת היתה כדין.



משום כך, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

עם בעלי הדין הסליחה בגין האיחור במתן פסק הדין.








ניתן היום,
כ"ח סיון תש"ע, 10 יוני 2010, בהעדר הצדדים.










הוקלד ע"י שולמית נחום-שלום






תק בית משפט לתביעות קטנות 20013-12/09 ניר פאר נ' מועצה מקומית גני תקוה (פורסם ב-ֽ 10/06/2010)