פסקי דין על מוסך פאנוס (1985) בע"מ | פסקי דין על יונאן פאנוס

37688/04 א     01/06/2010




א 37688/04 מוסך פאנוס (1985) בע"מ נ' יונאן פאנוס








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



01 יוני 2010

ת"א 37688-04 מוסך פאנוס נ' יונאן פאנוס




בפני

כב' השופט
ירון
בשן

התובעת
מוסך פאנוס (1985) בע"מ


נגד

הנתבע
יונאן פאנוס



החלטה

הנתבע הגיש שתי בקשות בעיצומו של שלב הגשת הראיות.

1. בקשה לחייב את התובעת
בהפקדת ערובה
הנתבע ביקש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו ולצורך הבטחת תשלום פסה"ד שניתן נגד הנתבעת בת.א 47513/93. זוהי תביעה לביטול מחמת תרמית של פסק-דין שחייב את התובעת לשלם לנתבע פיצוי בגין נזק גוף. פסק-הדין ניתן לפני כעשור בבית משפט זה (במותב אחר) ולאחר מיצוי הליכי הערעור הפך לחלוט – אך בפועל לא בוצע עד היום. ראיות התובעת הוגשו. בין השאר נטען בתצהיר מנהל התובעת כי היא אינה פעילה ויש לה חובות גדולים שאינה יכולה לפרוע. לאור מידע זה, ביקש הנתבע לחייבה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיו בהליך, שאותן העריך בסך 300,000₪.
מעבר לכך, ביקש הנתבע לחייב את התובעת להפקיד את הסכום שבו חויבה בפסק-הדין שאותו היא מבקשת לבטל – שכן הליך זה אינו אלא המשך התחמקותה מפרעון החוב שיצר פסק-הדין. לשיטת הנתבע, מימוש זכייתו היא עוד אחת מהתוצאות הצפויות מהליך זה ולכן יש לראותה כחלק מההוצאות, אשר הערובה נועדה להבטיח את פרעונן. הנתבע טוען גם שהתובעת נוהגת בחוסר תום לב כאשר מחד גיסא איננה משלמת את הפיצויים שנפסקו לחובתה ומאידך גיסא מנסה לבטל את פסק-הדין בטענת תרמית. עוד נטען כי
בניגוד להצהרת מנהל התובעת לפיה החברה איננה פעילה כיום, התובעת למעשה מנהלת את עסקיה במסוה של שם אחר. הנתבע מפרט כי התובעת באופן שיטתי מבריחה את נכסיה לצורך התחמקות מתשלום פסה"ד.
התובעת מתנגדת לבקשה
וטוענת כי אין בדין סמכות להורות על הפקדת סכום פסה"ד כתנאי לדון בתובענה. לטענתה, המידע אודות מצבה הכלכלי הובא בתצהיר מנהלה מיוזמתה, מבלי שחלה עליה חובה לפרטו ולא עקב טענה כלשהי של הנתבע. התובעת מציינת כי מצבה הכלכלי הורע רק
בשנ
ת 2007. לטענתה היא לא ביקשה את עיכוב ביצועו של פסה"ד בהליך הקודם ולכן איננה פועלת לסיכולו ומוסיפה כי על הנתבע חלה החובה לפעול לביצועו. התובעת סבורה כי סכום ההוצאות הנדרש ע"י הנתבע הינו מופרז וכי ההליך המשפטי מתנהל במשך זמן ממושך לנוכח התנהלות הנתבע ומחדליו בביצוע החלטות ביהמ"ש. לשיטתה, סיכויי התביעה להתקבל, טובים ועל כן אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה.

תקנה 519 (א) לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת: "ביהמ"ש או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע"
סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות(
קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
מקום בו מנהל התובעת עצמו הצהיר על כך שהחברה אינה פעילה ואינה מסוגלת לשאת בחובותיה, ודאי
שהנתבע עומד בסכנה חמורה, שלא ימצא מי שישיב לו הוצאות שיגרום לו ניהול המשפט.
אל מול האינטרס הראוי של הגנה על זכויות הנתבע יש להעמיד את
ההגנה על זכות הגישה של התובעת לערכאות, על מנת לקדם תביעות ראויות שלה. בשלב זה שבו אנו עומדים, נח יחסית להעריך את סיכויי התביעה להצליח, שכן ראיות התובעת כבר הוגשו. מעיון בהן עולה שהן מכוונות הן לשאלת החבות והן לגובה הנזק. התובעת מנסה להוכיח כי המקום שבו נפגע הנתבע לפי קביעת פסק-הדין כלל לא היה בבעלותה וכי התובע כלל לא נפגע בתאונת עבודה. עוד היא מנסה להוכיח, שמצבו הרפואי של הנתבע לא מצדיק את הפיצויים שנפסקו לו.
כדי שלא ליתן טענות בפי הצדדים אמנע מלפרט בשלב זה
את טעמי, אך
ספק רב אם די בראיות שהגישה התובעת כדי לזכות בתביעה. נוכח הצהרת עד התביעה על מצבה הכלכלי של הנתבעת נוטות כפות המאזניים בבירור לקבלת הבקשה.
התובעת העריכה שהוצאותיה יגיעו לסך 300,000₪ והיא גם מבקשת שהתובעת תחוייב להפקיד את סכום הזכיה כתנאי להמשך ההליך. בהקשר זה מצאתי ענין רב בטענת התובעת בסעיף 7 לתגובתה שמצבה הכלכלי הורע רק בשנ
ת 2007. היא טענה שבמשך 10 שנים לא ביקשה מעולם לעכב את ביצוע פסק הדין והנתבע מצידו לא פעל
בהליך כלשהו לביצעו פסק-הדין. טענה זו מלמדת על שיבוש ערכי בשיקולי התובעת: בעל-דין חייב לקייים פסקי-דין, לא מפני שמישהו אוכף אותם בהוצל"פ, אלא מפני שיש להם תוקף. מי שלא מקיים פסק-דין אינו רוחץ בניקיון כפיו רק מפני שהצד שכנגד נכשל באכיפה. קשה להאמין שהטענה הועלתה ברצינות, אך נראה שהתובעת ממש מתהדרת בכך שבמשך 10 שנים היא פשוט אינה מבצעת פסק-דין על דעת עצמה ובלי ליטול לכך רשות. בנסיבות אלה, לוקה התובעת בחוסר תום לב.
יתירה מזו, בתביעה זו, מופרים האיזון הדיוני וחובת ההגינות: מבחינת התובעת, אין בהליך כל סיכון. את החוב הפסוק, היא אינה משלמת ואינה מתכוונת לשלם. אפילו תפסיד בתביעה, לא ניתן יהיה לגבות ממנה הוצאות משפט. אם תזכה -
תשתחרר מהחוב. משמע, מבחינת התובעת מדובר ב"זכיה" בכל מקרה. ובתמונת ראי, מבחינת הנתבע מדובר בהפסד ודאי: את החוב הפסוק, ממילא אינו יכול לגבות. אפילו תדחה תביעה זו, לא יהיה לו ממי להפרע את הוצאותיו.
ספק אם יש טעם
שימשיך לבזבז ממונו ויתכן שמוטב לו לזנוח את ההגנה על זכיה שרוקנה מתוכן.
מצב לא סימטרי זה אינו גזירת גורל "אובייקטיבית" שאין ממנה מנוס, הוא תולדה של הפרת התובעת את חובתה לקיים פסק-דין. הנחת המצב כפי שהוא, תעמיד את בית המשפט לשירותו של ענין לקוי מוסרית ובלתי ראוי עד מאוד. לא מצאתי בהוראות הדין שאליהן הפנו הצדדים כל בסיס לחייב את התובעת בהפקדת זכייתו של הנתבע כתנאי להמשך ההליך (אף שאין לי ספק שתנאי כזה היה מיטיב לשרת את עשיית הצדק). לעומת זאת, בהחלט סביר שבסופו של הליך תחוייב התובעת בהוצאות שישקפו את דעת בית המשפט על מכלול התנהלותה.
לפיכך אני מורה לתובעת להפקיד עד ליום 1.9.10 250,000 ₪
במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת הוצאות הנתבע, אם וכאשר יפסקו. אם לא יופקד הסכום, תדחה התביעה לאלתר.

2. בקשה לצוות על התובעת להמציא מסמך ולהאריך את המועד להגשת ראיות הנתבע
הנתבע מבקש לצוות על התובעת להמציא את נספח ח' שהוגש במסגרת תיק המוצגים מטעמה. כן מבוקש להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו. ביום 30.12.09 הוגשו ראיות התובעת בכתב ותיק מוצגים. ברשימת המוצגים צויין נספח ח' – "תצלומי אוויר" וצויין כי בשל גודלם
לא צורפו. הנתבע טוען,
כי למרות פניות חוזרות ונשנות אל התובעת טרם קיבל את התצלומים ומוסיף כי ב"כ התובעת השיב לו כי אם ברצונו לראותם, באפשרותו לעיין בהם במשרדו. הנתבע מדגיש כי למוצג זה חשיבות רבה לצורך הגנתו, מעבר לחובת התובעת להגישו כדין. בתגובתה טוענת התובעת כי תכליתה של הבקשה הינה דחייה נוספת בביצוע החלטת ביהמ"ש בדבר הגשת תצהירי הנתבע, שטרם הוגשו למרות חלוף המועד לעשות כן. לטענתה, היא יצאה ידי חובה
בהזמנת הנתבע ובא כוחו לעיין במסמך האמור.
בהחלטת בית המשפט מיום 16.3.10 צוין כי הגשה אינה יכולה להיעשות תוך "אי–הגשה" ולא משנה מדוע.
צר
לי על שהתובעת בחרה להתעלם מהערה זו. איני מבין כיצד בדעת התובעת להביא מסמך לעיונו של בית המשפט אם הגשתו נעשית בדרך של "אי הגשה". לא ברור כיצד היא סבורה שהצד שכנגד אמור לעיין בו בדרך זו – וגם לא ברור מדוע היא סבורה שעליו להטריח עצמו למשרדיה ולעיין בו שם.
התובעת תגיש את נספח ח' לבית המשפט ותעביר העתק לידי הנתבע עד ליום 30.6.10. אם לא תעשה כן לא תגישו כלל ונספח ח' לא ישמש ראיה במשפט. ראיות הנתבע יוגשו עד ליום 10.10.10. ק"מ נקבע ליום
1.11.10 בשעה 9:30.

התובעת תישא בהוצאות הבקשות בסך 15,000 ₪.

ניתנה היום,
י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 37688/04 מוסך פאנוס (1985) בע"מ נ' יונאן פאנוס (פורסם ב-ֽ 01/06/2010)