פסקי דין על מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ | פסקי דין על מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה | פסקי דין על אמנון ריבק | פסקי דין על עודד ריבק |

5062/07 א     16/06/2010




א 5062/07 מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ נ' מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה בע"מ, אמנון ריבק, עודד ריבק





בפני

כב' השופטת מרים ליפשיץ פריבס
התובעת
מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד סלבין רודניק


נגד

הנתבעים
1.מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה בע"מ

2.אמנון ריבק

3.עודד ריבק

ע"י ב"כ עו"ד אילן דובר
פסק דין

תמצית התביעה:

1. לפניי תביעה כספית בעילה של הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט.
התובעת טוענת כי הנתבעים חייבים לה, ביחד ולחוד, דמי עמלות בגין תקבולים ששולמו להם על פי הסכם שנחתם ביניהם עקב עיסקה לייצור ואספקת מעילים ע"י הנתבעת לקלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן-"קלאבמרקט"). מאמציה של התובעת עלו יפה ונחתם הסדר לטובת הנתבעת עם הנאמן של "קלאבמרקט" (להלן-"הנאמן") בשלבי הקפאת הליכים, בגין אספקת סחורה ע"י הנתבעת. לפיכך, טוענת התובעת לזכותה לקבלת התשלומים המגיעים לה על פי ההסכם .

2. הנתבעת 1 טוענת כי לא מומשה העיסקה ולא סופקה הסחורה כטענת התובעת, כי אם חלק קטן ממנה בלבד. בנוסף טענו הנתבעים כי התובעת, חרגה מסמכותה והתערבה בעניינים לא לה במגעיה עם הנאמן ואף הסבה לה נזקים עקב זאת.
הנתבעים 2 ו-3 טוענים להיעדר יריבות עימם.
טענות הצדדים:

3. התובעת טוענת, כי הנתבעת קיבלה הזמנת עבודה מ"קלאבמרקט" לייצור ורכישת 4,000 מעילי עור מהנתבעת בסך כולל של 2,335,320 ₪ (להלן-"העיסקה"). מאחר ו"קלאבמרקט" נכנסה להליך של הקפאת הליכים, עלתה שאלת ביצוע העיסקה ושאלת מעמדם של המעילים וזכותה של הנתבעת כנושה. הנתבעת, ביקשה למצות את זכויותיה בגין העיסקה ופנתה אל התובעת על מנת שתסייע בידה בכך.

4. התובעת טוענת כי הוסכם עם הנתבעת שישולמו לה עמלות, על בסיס מימוש הזמנות. מאוחר יותר הוסכם ביניהם שהתמורה תשולם על בסיס תקבולים ( נספח ה' לכתב התביעה מיום 2.8.05 ונספח ו' מיום 31.10.05). לאחר קשיים ומאמצים בניהול ענייניה של הנתבעת למיצוי זכויותיה אל מול נאמני "קלאבמרקט", אושר תשלום לנתבעת בסך 1,050,000 ₪ ו"שוחררו" 4,000 מעילים שנמסרו לידי הנתבעת ( נספח ח' לכתב התביעה, מיום 16.7.06). שוויים של המעילים ש"שוחררו" לנתבעת בהתאם למחיר מכירה הוא בסך של 4,615,380 ₪ לפי חישוב של 999 ₪ + מע"מ עבור כל מעיל.

5. התובעת טוענת כי אילו לא הצליחה במגעיה עם הנאמן, היו המעילים עוברים לקופת הנאמנות ומתחלקים בין כלל נושי "קלאבמרקט". על כן, בהתאם להסכמים בינה לבין הנתבעים עומדת לה הזכות לקבל מהם עמלות בסך כולל של 1,830,040 בחלוקה כדלהלן: סך 137,350 ₪ + מע"מ על פי סעיף א' להסכם ; סך של 80,000 ₪ + מע"מ לפי סעיף ב' להסכם; סך של 30,000 ₪ + מע"מ לפי סעיף ג' להסכם וכן סך של 1,582,690 ₪ + מע"מ לפי סעיף ד' להסכם. הנתבעת, שילמה עד כה לתובעת בגין ההסכם 20,000 ₪ בלבד, סכום שיש לקזזו מהחוב האמור. למרות זאת, התביעה הועמדה אמנם על סכום נמוך מהחוב שנוצר, על סך 1,000,000 ₪ בלבד, משיקולי אגרה.

6. הנתבעים 2 ו- 3 מכחישים את טענות התובעת כנגדם, מאחר ואינם צד להסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת. לפיכך, לא נוצרה כל יריבות המקימה עילת תביעה כנגדם.
לטענת הנתבעים, התובעת נדרשה אמנם לסייע לנתבעת לצורך רכישת 4,000 מעילים ממנה על ידי "קלאבמרקט". בפועל, התובעת לא סייעה בידה הואיל והעסקה לא בוצעה כמצופה. עלה בידי התובעת להביא לאספקת 400 מעילים בלבד ל"קלאבמרקט" בעסקה ראשונה ולא כפי שניטען כנגדה, ללא כל ביסוס על אספקת כמות גדולה יותר.

7. לעניין העסקה השניה, בדבר אופציה למכירת 4,000 מעילים נוספים טוענים הנתבעים כי התובעת חרגה מההרשאה שניתנה לה במו"מ עם הנאמן, מאחר ולא הוסמכה לפעול בשמה בעניין עסקה זו. לפיכך, היא אינה זכאית לתגמול כלשהו בגינה. לדידה, התובעת הפרה את האמון הרב שניתן בה בהתערבותה בעסקה זו ללא הרשאה וזאת להערכתה עקב קבלת עמלה מ"קלאבמרקט".
הנתבעים מודים בחתימתה של הנתבעת על כתב ויתור לנאמן אך הדבר נעשה על ידי הנתבעים בהיסח הדעת, לפי גירסתם. הם לא שיערו שהפיצוי על העסקה השניה, גם הוא כלול בהסכם עם הנאמן. כתוצאה מכך, נגרמו לנתבעת הפסדים ונזקים.
המסכת העובדתית:

8. מנהל התובעת, מר דוידוביץ העיד כי לאחר החתימה על ההסכם עם הנתבעים הוא ניהל מו"מ עם משרדו של הנאמן, ד"ר שלמה נס ועם נציגיו. המדובר לדבריו, בעשרות פגישות כמעט באופן יום יומי. הנתבעים, ביקשו ממנו לפעול מטעמם היות והם משלמים לו עבור זאת. לפיכך, היה עליו להתייצב לפגישות בהתאם לדרישותיהם ( לרבות פגישות שלא התקיימו בפועל).

9. לעניין המו"מ עם הנאמן אמר מר דוידוביץ כי לאחר שהוא קיבל את הניירת לפיה אושר שהנתבעת סיפקה את 4,000 המעילים ל"קלאבמרקט" ונימצא שלא קיימת אפשרות לממש את התשלום מ"קלאבמרקט", מתפקידו היה לדאוג לתשולם תמורה עבור המעילים שסופקו ע"י הנתבעת. על סמך זה, נחתם ההסכם הראשון בינו לבין הנתבעת, לפיו הוא יקבל עמלה במידה ותתקבל תמורה (עמ' 6 שורות 27-24). משהוברר לבעלי הדין כי "קלאבמרקט" לא תוכל, באמצעות הנאמן, לשווק את המעילים לא נותרה משמעות אופרטיבית להסכם הראשון, והיה צורך לגבש הסכם נוסף (עמ' 7 שורה 7). לפי ההסכם השני, היה עליו לדאוג למתן פיצוי לנתבעת, בסכום גבוה ככל שניתן. בהסכם השני, נקבע יחס ישר, בין גובה הפיצוי לבין העמלה שתינתן לתובעת בתמורה, כאשר עליו לחתור כאמור, לקבל פיצוי גבוה יותר (עמ' 7 שורות 7-11).
מנהל התובעת הוסיף ואמר כי חברות אחרות, לא הצליחו כמוהו במגעים בינם לבין הנאמן, כדוגמת "תנובה", שאיבדה את כל התמורה שהגיעה לה עבור סחורה שסופקה ל"קלאב מרקט".

10. מר דוידוביץ עשה אבחנה נוספת בין ההסכמים בעניין מהות התפקיד שלו על פיהם. בהסכם הראשון, תפקידו היה לדאוג לקבלת תמורה עבור המעילים, בין אם בדרך של מכירתם לנאמן ובין אם לצד ג'. בשונה מכך, בהסכם השני, הסחורה היתה מוחזקת כבר בידי הנאמן ולפיכך, תפקידו היה להשיג פיצוי בשיעור של 10%-20% ללא כל קשר לקבלת תמורה עבור המעילים (עמ' 7 שורות 24-28). המעילים, היו בידי "קלאבמרקט" ואילולי כן, לא היה מקום לדון בקבלת תמורה או פיצוי עבורם (עמ' 8 שורות 2-1).
בתמיכה לכך הוסיף העד ואמר כי הוא "שמע מטרבלסקי ומנס (הנאמנים – מ.ל. ) שאכן, המעילים נמסרו לרשת (עמ' 8 שורה 8). לפיכך, הוא החל במאמציו להביא את הנאמן להשיב לנתבעת את המעילים, או לשלם תמורה ופיצוי עבורם. בתחילה, היתה הסכמה שישולם סך 800,000 ₪ לנתבעת ולאחר מכן הועלה הסכום ל- 1,050,000 ₪ והוסכם שהמעילים, יישארו בידי הנאמן (עמ' 8 שורות 8-9). כשעודכנו בכך הנתבעים 2 ו-3 הם ביקשו ממנו, לעשות מאמץ נוסף ו"להילחם", על קבלת המעילים בחזרה לידי הנתבעת. מאמציו, נשאו פרי וניתנה הסכמת הנאמנים (נספח ח' לכתב התביעה) להחזרת המעילים לנתבעת (עמ' 8 שורה 14) ונקבע, שהמעילים נשוא תביעת החוב יוותרו בחזקת הנתבעת. בכך קיימת אינדיקציה לגירסתו, שהמעילים אכן הוחזרו לנתבעת (עמ' 8 שורות 14-18 ) .

11. העד מר דוד פרנקנשטיין, סמנכ"ל סחר ושיווק ב"קלאבמרקט" העיד בסוגיית אספקת 4,000 המעילים ל"קלאבמרקט". לדבריו, זו עסקה גדולה ואם היא היתה מתבצעת, הוא היה ככל הנראה, יודע עליה (עמ' 13 שורה 12). לאור נוהלי קבלת הסחורה והתחשבנות, צפוי היה שידע על כך ומאחר והחברה, היתה בתקופה של ניהול ע"י כונס, הוא אינו בטוח בוודאות, אם הסחורה אכן סופקה אם לאו (עמ' 13 שורה 13-15).
לדברי העד, אמנם קיים מכתב שלו לנתבעים, בו הוא מודיע כי לא ניתן לממש את העסקה, אך מכאן אין להסיק כי המעילים סופקו בפועל (עמ' 13 שורה 20). בנוגע למסמך אותו הוא שלח, בו הוא מציין כי נתקבלו רק 400 מעילים במקום 4,000 (נ/1) אמר העד כי חתימתו על תעודת משלוח, היא רק הזמנה להבדיל מחשבונית בדבר קבלת סחורה. לדבריו, הוא בטוח שסופקו 400 מעילים, אך למיטב זיכרונו 4,000 מעילים, לא סופקו (עמ' 14 שורה 13).
מר פרנקנשטיין חזר ואמר כי נהלי אספקת סחורה של "קלאבמרקט" בזמן כינוס הנכסים, קויימו רק בחלקם וכניסת סחורות היתה בעייתית בתקופה זו (עמ' 14 שורה 20). בהתייחסו לחשבונית מס' 12 , שצורפה לתצהירו, השיב כי אמנם נכתב בה 'נתקבל', אך הוא לא יודע לומר אם הכוונה היא לחשבונית עסקית או לסחורה (עמ' 15 שורה 15). בתשובה לתמיהה, כיצד מתיישבת עדותו זו עם פסקה שנייה לתצהירו, לפיו רק כאשר מגיעה סחורה בפועל יוצאת חשבונית אמר העד כי הכוונה היתה, על עצם הנוהל כאשר מסופקת סחורה, יוצאת לאחר מכן חשבונית ואם מדובר בחשבונית מס, אז זו החשבונית שניתנת (עמ' 16 שורה 19).

12. הנתבע 3 מר עודד ריבק
, העיד כי חשבונית 013 שצורפה לתצהירו של מר פרנקנשטיין מתאריך 21.8.05, הוגשה במסגרת ההליכים לתביעת חוב, כאשר מדובר על הזמנות שהתקבלו על ידי "קלאבמרקט" ומבלי שיהיה בכך כדי להעיד על אספקת הסחורה בפועל (עמ' 17 שורות 6-3). לדברי הנתבע, על אף שקיימת חשבונית, לא סופקה הסחורה ע"י הנתבעת בפועל, והחשבונית היא מנהלית (עמ' 17 שורה 8 , עמ' 19 שורה 6). לא סופקו 4,000 מעילים למחסני "קלאבמרקט" (עמ' 17 שורה 17) כי אם 400 מעילים בלבד (עמ' 20 שורה 15) וגם הללו, הוחזרו כבלאי (עמ' 20 שורה 17). המעילים (400 המעילים) סופקו ביום 18.8.05 והוחזרו ביום 16.7.06( עמ' 20 שורה 24).

13. לעניין ההסכם השני אמר הנתבע 3 כי הוא אכן נחתם על ידו, אך בסוג מסוים של כפיה ובלית ברירה, בשל מעמדו של מר דוידוביץ (עמ' 20 שורה 30 -27).
לעניין האופציה בנוגע ל - 4,000 מעילים נוספים, הייתה אמורה להיות תביעה נפרדת, אבל מר דוידוביץ כלל אותה בהסכם הפשרה, מבלי שהוסמך לכך (עמ' 21 שורות 7-9).

14. הנתבע 2 מר אמנון ריבק
אמר בעדותו כי חשבונית מס' 013, מהווה תעודת משלוח שהוצאה ע"י הנתבעת על מעילים, שמעולם לא סופקו. הדבר נכון, גם לגבי חשבונית 012 עליה הוא חתום (עמ' 23 שורות 9-10 ). לשאלה, מדוע לא נרשם בחשבונית 012 כי הסחורה, לא סופקה השיב הנתבע שהוא לא מתעסק עם חשבוניות ולא מוציא אותן, אלא רק אחיו עודד (עמ' 23 שורה 15). לדבריו, הוא, אמנם חתם על החשבונית אך בה בשעה, ידע כי לא סופקה סחורה (עמ' 24 שורה 5) והדבר אינו חריג, כי אם קיימים הרבה מקרים בהם הוצאו תעודות משלוח, והסחורה בפועל לא סופקה ל"קלאבמרקט". תעודת משלוח, אינה מעידה לשיטתו, על כך שסופקה או יצאה סחורה (עמ' 24 שורה 15).

15. בשאלת מתן פיצוי בגין העסקה בסך 1,050,000 ₪ השיב הנתבע 2 כי הוא ניתן עבור ביטול העיסקה שלא התבצעה ובגין הנזקים הנלווים לביטול וכן, עבור 400 מעילים שסופקו (עמ' 26 שורות 13-14 ). לשיטתו, הפיצוי צריך היה להיות גבוה יותר, אילו לא היו חותרים מאחורי גבם (עמ' 26 שורה 12).
בנוסף, חישוב העלויות לכל מעיל ל"קלאבמרקט" הוא בסך 499 ₪ ולפיכך עבור 400 מעילים הוא מגיע בקרוב ל- 200,000 ₪ (עמ' 26 שורות 18-23).
דיון :

16. אין חולק בשאלת גובה התשלום ששולם לנתבעת ע"י נאמני "קלאבמרקט" בסך 1,000,050 ₪. המחלוקת העובדתית היא בשאלת אספקת 4,000 מעילים ע"י הנתבעת ל"קלאבמרקט" כגירסת התובעת, או שמא 400 מעילים, כגירסת הנתבעים. התובעת, טענה כי במסגרת ניהול המו"מ עם הנאמן מסרו לה הנתבעים תעודת משלוח מיום 11.7.05 (נספח א' לכתב התביעה) וחשבונית מיום 21.8.05 (נספח לתצהירו של מר פרנקנשטיין), והוצגו בפני
ה מצגים על אספקה בפועל של 4,000 מעילים. מצג זה, הובא בהתאם לכך בפני
הנאמן (עמ' 8 שורה 20 ) והתנהל מו"מ לקבלת תמורה עבור כמות זו של מעילים שסופקה (עמ' 6 שורה 26). בהתאם לכך, מימוש העסקה הוא בקבלת התמורה עבור הסחורה אותה סיפקה הנתבעת בפועל (עמ' 7 שורה 15). אילו לא סופקה הסחורה בפועל, לא היה כל מקום לניהול מו"מ עם הנאמן ולקבלת פיצוי עבור הנתבעת שכן בנסיבות אלו, היא לא היתה זכאית לקבלת פיצוי או תמורה כלשהי מהנאמן (עמ' 8 שורה 2).

17. הנתבעת, דחתה את טענת התובעת כאילו סופקו על ידה 4,000 מעילים וטענה כי סופקה כמות קטנה של 400 מעילים (עמ' 20 שורה 15 ועמ' 26 שורה 14) , שאף הם הוחזרו לה כבלאי.
בה בשעה, לא היה לנתבעים מענה מניח את הדעת בדבר לפער בין הפיצוי ששולם ע"י הנאמן העולה על סך של מליון ₪ לבין חישוב העלויות עבור 400 מעילים שלא עולה על 200,000 ₪ (עמ' 27 שורה 15), בשים לב למעמדה של "קלאבמרקט" שהיתה בהקפאת הליכים.

18. בחנתי את תפקידה של התובעת, בהתאם להסכמים בינה לבין הנתבעת. על פי הסכם מיום 31.10.05 היה עליה להביא לרכישת 4,000 מעילי עור על ידי "קלאבמרקט". רכישה, להבדיל מהזמנה, בשים לב בין השאר לקביעת גובה התמורה על פי סעיף א' להסכם, ממנו ניתן ללמוד כי נרכשה כמות של 4,000 מעילים. כמו כן, סעיפים ב, ג ו-ד בהסכם מתייחסים ל - "אספקת 4,000 מעילי עור" ולא להזמנתם בלבד.

19. מתצהירה של הנתבעת מיום 31.10.05 ל'הוכחת חוב' לנאמן (נספח ז' לתצהירו של מר דוידוביץ) שנחתם ע"י הנתבעים 2 ו-3 כמנהליה של הנתבעת הוצהר על אספקת מעילי עור ל"קלאבמרקט" ומועד יצירת החוב הנקוב בו הוא 11.7.05 (כאמור ברישא להוכחת החוב). כך גם במכתבה של הנתבעת מיום 30.10.05 ל"קלאבמרקט" נאמר, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, על זכות לתשלום תמורה עבור: אספקת 4,000 מעילי עור שטרם קיבלנו כל תשלום עבורם (נספח א' לתצהיר הוכחת החוב). מדוע זה, תהיה דרישה לתשלום מראש עבור מעילים שטרם סופקו, אם אכן נכונה גירסת הנתבעים בשאלת האספקה. נמצינו למדים כי ההצהרה והמכתב הנילווה לה, הם אודות מעילים שסופקו כבר ל "קלאבמרקט".

20. על פי הסכם התשלומים בין הנתבעת לבין "קלאבמרקט" (סעיף 3 במכתבו של מר פרנקשנשטיין מיום 3.8.05, נספח ג' לכתב התביעה) הנתבעת, זכאית לתשלום בשיעור של 50% משווי ערך הסחורה עם כניסת המעילים למחסני הרשת ועם חלוף שבוע מיום העברת הסחורה למחסנים, עומדת לה הזכות לקבל את יתרת התשלום.
לפיכך, במידה והנתבעת לא סיפקה בפועל את המעילים לפי גירסתה ובנגוד להצהרתה לנאמן, כלל לא עמדה לה הזכות לקבלת תשלום עבורם על פי ההסכם עם "קלאבמרקט", שמתממש כאמור, רק עם הגעת המעילים למחסני הרשת. אילו לא סופקו המעילים, לא היתה עילה בידי התובעת להגיע להסכם לתשלום תמורה ע"י הנאמן. כך גם, אין בהסכם עם הנאמן, ביטוי כלשהו לטענת הנתבעים על ביצוע התשלום לנתבעת ע"י הנאמן כפיצוי בגין אובדן הכנסה צפויה או נזק של הנתבעת, כי אם לפי תוכנו הוא עבור אספקה בפועל.
תמיהה נוספת עולה מגירסת הנתבעת לאור מכתבה מיום 30.10.05 ל"קלאבמרקט" בו צויין בסעיף 1 כי החוב לתשלום הוא בערך הסחורה הכוללת 4,000 מעילים לרבות תשלום מע"מ בגין המעילים בסך כולל של 2,335,320 ₪.

21. עיון בנספח ד' 1 לתצהירו של מר דוידוביץ, הכולל את רשימת נזקי הנתבעת שהועברו במסגרת דרישתה לפיצוי מלמד כי הם בגין "אספקת 4,000 מעילי עור" ועבור "4,000 אופציה". מכאן יש ללמוד שהנתבעת הבחינה והבדילה בין אספקה בפועל לבין אופציה לאספקה. אילו לא היתה אספקה בפועל, מדוע זה יירשם דבר האספקה ולא הפסד בגין אפשרות לאספקה כדוגמת רכיב הנזק השני. הנתבעת, חזרה על האבחנה בין רכיבי החוב והנזק, בסוף אותה רשימת דרישות וטענה כי הנזקים שהוסבו לה, הם בנפרד מערך הסחורה ובנפרד, מהאופציה שהוזמנה.
בכל אלו, יש כדי להוכיח כי היתה אספקה של מעילים ולא בכדי, עלה על כן בידי מנהל התובעת מר דוידוביץ להגיע להסכם עם הנאמן, לתשלום לנתבעת בהתאם לכמות שסופקה ל"קלאבמרקט".

22. קיומם של שני הסכמים נפרדים בין התובעת לנתבעת, גם בו יש כדי להצביע על שינוי שחל בפרק הזמן שבין 2.8.05 לבין 31.10.05 בנוגע למו"מ עם הנאמן. בהתאם לעדותו של מר דוידוביץ, בעת שנחתם ההסכם הראשון, כוונת הצדדים היתה לקבל את התמורה בגין המעילים שסופקו ל"קלאבמרקט" והעמלה, היתה ניתנת לתובעת בהתאם לכך. משהתברר לצדדים כי "קלאבמרקט", איבדה את יכולת השיווק, ההסכם לא היה עוד בר ביצוע.
לפיכך, תכלית ההתקשרות בהסכם השני היתה שונה ולפיה התובעת תקבל את העמלה שלה על פי הצלחתה, בהשגת פיצוי גבוה ולא על פי היקף המעילים שימכרו (עמ' 7 שורות 4-11 ושורות 24-28).

23. הנתבע 3 העיד כי ההסכם השני נחתם על ידם בסוג של כפיה (עמ' 20 שורות 27-31 ) ובתצהירו אמר כי השינוי בהסכם, נבע מאי יכולת לממש את ההזמנה. לדידו, מר דוידוביץ ידע לפניהם כי הפיצוי יהיה חלקי ובהתאם לכך הוא דרש את שינוי ההסכם, לטובתו הוא. הנתבעים, לא הרימו את הנטל להוכיח כי היתה כפייה עליהם לחתום על ההסכם ולא התרשמתי כי היה חשש ומורא כלשהו שלהם מפני מר דוידוביץ. הוכח, כי מטרת הנתבעים היתה, בדין, להפיק את המירב מהעיסקה בינם לבין "קלאבמרקט" ולצורך כך, שכרו את שירותיו של מר דוידוביץ והיו מעורבים בפרטי ההסכם שהושג. כמו כן, לא הובאה ראייה כלשהי להוכחת הסתרת מידע ע"י מנהל התובעת מהנתבעים ואף לא הונחה תשתית להשערה בדבר מידע שהיה בידיעתו בלבד. לא הוכח קיומו של הסכם בנפרד בין התובעת ל"קלאבמרקט" לטובתו הוא ומה האינטרס של הנאמן לחתום על הסכם בנפרד עימו ובהתאם, גם לא הוכח תשלום של "קלאבמרקט" לתובעת, כנטען בכתב ההגנה.

24. החתימה על ההסכם השני, מתיישבת דווקא עם אספקת מעילים בפועל ע"י הנתבעת, שאם לא כן, לא היה צורך לחתום על הסכם חדש. בהתאם לכך, דובר בהסכם על אספקת המעילים ולא על האפשרות לאספקתם.

25. בחנתי את חשבונית 012 מיום 11.7.05 וחשבונית 013 מיום 21.8.05, בשים לב לעדותו של מר פרנקנשטיין. העד אישר כי בתקופה הרלוונטית הנהלים המחייבים ברשת לקבלת סחורה לא נשמרו בקפידה וכניסת סחורות היתה בעייתית וכי חלק מהמסמכים, לא הגיעו לרשותו (עמ' 14 שורות 18-21). הנתבעת מבקשת לתמוך את טענתה בעדותו של מר פרנקנשטיין אך מעדותו עלה כי הוא לא עבד במחסן ולא היה בידו לעקוב אחר כניסת הסחורה למחסנים כפי שגם לא ראה את העברת 400 המעילים למחסן. עדותו היא על פי המסמכים לדבריו, אף שהוא מודה שהיה אי סדר בקיום הנהלים באותו פרק זמן. לא היה בידי העד לומר אם החשבונית, מעידה על קבלת סחורה או על אישור הזמנה (עמ' 15 שורה 7) ולדבריו הוא לא ראה את החשבונית על אתר (עמ' 15 שורה 12). מר פרנקנשטיין, לא ידע לומר אם רישום: "נתקבל" על גבי החשבונית מעיד על אישור הזמנה או קבלת סחורה (עמ' 15 שורות 13-17) ועדותו, אינה מתיישבת עם סעיף 5 לתצהירו לפיו חשבונית 012 מעידה לכאורה, כי סופקה הסחורה וחשבונית 013 מעידה, לכאורה, כי הסחורה נבדקה ויש אישור תשלום.

26. בסעיף 4 לתצהירו של מר פרנקנשטיין נאמר כי הוא אינו יכול לאשר מהי כמות הסחורה שהגיעה למחסני "קלאבמרקט" מהנתבעת, הואיל והוא לא היה אחראי על קבלת הסחורה. לעומת זאת במסמך נ/1 הוא אישר כי בפועל מלבד 400 מעילים, הנתבעת לא סיפקה כל סחורה. בחקירתו של העד על תצהירו ולאחר עיון בנ/1 העיד כי הוא בטוח כי סופקו 400 מעילים אך למיטב זכרונו לא סופקו 4,000 מעילים (עמ' 14 שורה 13) ולא זכור לו באלו נסיבות הוכן המסמך נ/1 על ידו, עבור מי הוכן (עמ' 16 שורה 2 ושורות 5-6 ) ולא ידוע לו למי הוא שוגר, אף שהעריך כי הועבר לנתבעים משהוכן, כ- 10 ימים לפני הכנת תצהירו (עמ' 16 שורות 9-13 ). לאור התהיות שעלו מעדותו של מר פרנקשטיין, שלא טיפל בקבלת סחורה אך ידע לומר, שנים לאחר העיסקה מהו מספר המעילים שסופק לרשת על ידה ובהתאם לעדותו, על אי הקפדה על נהלי הרשת בתקופה הרלוונטית לעיסקה והתהיות שעלו מעדותו שלא היתה קוהרנטית, אני קובעת שאין בעדותו כדי לסתור את תוכנן של החשבוניות ואין בה כדי לתמוך בגירסת הנתבעים על מסירת חשבוניות המהוות רק 'אישור הזמנה' .

27. הנתבע 3 העיד כי חשבונית 013 נשלחה למר דוידוביץ לפי בקשתו, במסגרת תביעת חוב כלפי "קלאבמרקט" על מנת לתבוע על בסיס הזמנות ואין בה משום ראיה על אספקת סחורה (עמ' 17 שורות 3-6). לדבריו, זו רק חשבונית מנהלית (עמ' 17 שורה 8 , עמ' 19 שורה 7) הואיל ולא נירשם בה כי היא חשבונית "מס מקור" וניתנה, לצורך התביעה על מנת להוכיח אישור הזמנה. הרישום "נתקבל" בה, מעיד לדבריו על קבלת המסמך בלבד במשרדי ההנהלה ולא על קבלת הסחורה (עמ' 18 שורה 4-8). משנשאל הנתבע, מהי הנפקות לקיומן של שתי חשבוניות נפרדות (012 ו- 013) השיב כי אולי מדובר בהבדלים של רישומים וניסוחים וזה, עניין של נהלים (עמ' 18 שורות 13-14). לדברי הנתבע, חשבונית 012 אינה תעודת משלוח רשמית וכן לא תעודת משלוח שהוצאה במהלך העסקים הרגיל, אלא טופס המעיד על רצון לאשר את ההזמנה (עמ' 19 שורה 9 ושורה 15).

28. הנתבע 2 העיד כי חשבונית 013 מעידה על עסקה בין הנתבעת לבין "קלאבמרקט" (עמ' 23 שורה 7) ותעודה 012 היא תעודת משלוח שהוצאה ע"י הנתבעת אף שהמעילים, לא סופקו בפועל (עמ' 23 שורה 9). לדבריו, הוא אמנם חתום על חשבונית 012, אך לא מצא לנכון לציין כי הסחורה לא סופקה, כיוון שתחום עיסוקו בחברה הוא בשיווק מחוץ למשרד ולא בהוצאת החשבוניות (עמ' 23 שורה 15).

29. לא השתכנעתי מעדויותיהם של הנתבעים כי היתה הפרדה מוחלטת כדבריהם, בין תפקידיהם בניהול הנתבעת באופן בו, הנתבע 2 אינו עוסק לחלוטין במסמכים לרבות תעודות המשלוח או החשבוניות. אם כך היה הדבר, מדוע זה הוא מי שחתם על חשבונית 012 ומנגד, כיצד זה לא היה בידי הנתבע 3 להשיב על התמיהה, בעניין הוצאת שתי חשבוניות 012 ו-013 מבלי שידע לומר אלו נהלים כדבריו, גרמו להוצאתן. מעבר לכך, לא ניתן מענה בעדותו של הנתבע 2 לחתימתו על חשבונית, למרות שידע שלא סופקה סחורה. תשובתו כי 'נסיבות כאלה אינן דברים חריגים ויש מקרים כאלה' (עמ' 24 שורה 9), אין בה כדי ליישב את החתימה על החשבונית.
לפיכך, אני דוחה את גרסת הנתבעים לעניין מהותם של חשבוניות 012 ו- 013 .

30. גרסתם של הנתבעים, אינה תואמת להתנהלות הנתבעת אל מול "קלאבמרקט" בהתאם לסעיף 5 לתצהירו של מר פרנקנשטיין.
חמור מכך, אם תתקבל גירסת הנתבעים בעניין תוקפן של החשבוניות לפיה הן אינן מעידות על אספקת המעילים, יהא בכך משום הפרכת המצג שהוצג על ידם במו"מ עם הנאמן ובתביעת החוב של הנתבעת לנאמן לתשלום בגין סחורה שסופקה, על פי חשבוניות שנמסרו למר דוידוביץ ע"י הנתבעים.

31. בנסיבות אלו אני קובעת כי חשבוניות 012 ו- 013 כשמן כן הן, חשבוניות ולא הזמנה ואישור הזמנה. בהתאם לכך, עלה בידי מנהל התובעת להביא לגיבוש הסכם עם הנאמן בתביעת החוב שהוגשה בהסתמך על מצגים אלו ועל הצהרתם של הנתבעים בתביעת החוב בדבר אספקת 4,000 מעילים. לפיכך, לא נסתר תוכנו של המסמך בכתב בעדותם של הנתבעים וכוחו עדיף על פני עדותם ( כאמור בסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית, ראה: י' קדמי, חלק שלישי, עמ' 1310 וע"א 79 / 493 שמשינס נ' הרשמן פ"ד לד (4) 152 וע"א 409/71 פרויליך נ' הסוכנות היהודית פ"ד כו (2) 524).

32. סיכומם של דברים, הוכח כי סופקו 4,000 מעילים ל"קלאבמרקט" בשים לב בין השאר להתנהלות הנתבעת בהעברת מסמכים המעידים על כך; בחתימתה על ההסכמים עם התובעת; המו"מ עם הנאמן בו היו מעורבים הנתבעים ותוצאותיו, המתיישבים עם תשלום עבור 4,000 מעילים לפי מחירם ולא עבור 400 מעילים בלבד.

33. על פי ההסכם עם הנאמן, עמדה לנתבעת הזכות להחזיק במעילים, כחלק מרכיבי ההסכם ובכך, להקטין את הפסדיה בגין הליכי ההקפאה של "קלאבמרקט". התובעת, לא הביאה ראייה כלשהי על מעקב שלה על החזרת המעילים לביצוע ההסכם והנתבעת, מטבע הדברים ובהתאם להכחשתה את אספקתם, לא הביאה ראייה על השבתם לידיה ובדבר מצב המעילים .

34. מצופה היה שהתובעת, שטוענת בדבר זכותה לקבלת עמלה על פי מחירו המלא של כל מעיל בהתאם למחירו לצרכן, תוודא כי המעילים אכן במצב בו ניתן לשווק אותם במחיר מלא ותשלים את פעולותיה להבטחת קיום ההסכם, גם לאחר החתימה עליו לפי תכליתו של ההסכם. מנהל התובעת הרחיק עצמו מאחריות לכך וטען בעדותו שהוא "לא צריך לראות מעילים", זאת למרות שהיטב היה ידוע לו על אי סדר ששרר ב"קלאבמרקט" בגין הקפאת הליכים (כפי שתאר זאת גם מר פרנקנשטיין בעדותו). מנגד, העידו הנתבעים על בלאי של המעילים שהוחזרו להם עקב טיפול לא ראוי בהם בידי "קלאבמרקט" מבלי שמנהל התובעת סתר זאת. לכך, השלכה על מחירם של המעילים שהוחזרו לנתבעת לצורך חישוב גובה העמלה המגיעה לתובעת. בנוסף, אין להתעלם מ"הצפת השוק" קודם להחזרת המעילים לנתבעת, בהצעתם למכירה ע"י "קלאבמרקט" , לצורך קביעת מחירו של כל מעיל עם השבתו לנתבעת בחישוב גובה העמלה המגיעה לתובעת.

35. הנתבעים, נתנו את אישורם לחתימה על ההסכם עם הנאמן ולא עמדו בנטל להוכיח כי התובעת, פעלה ללא הרשאתם במיתווה שהושג על ידה בגמר המו"מ. אילו סברו כך הנתבעים בזמנו, לא היתה מניעה מצידם לסרב לאשר את ההסכם לסילוק תביעתם כנגד "קלאבמרקט". שלבי תשלום העמלה לפי ההסכם יש בהם כדי להעיד על כך, שהיה ידוע לנתבעים, שלא מובטח להם כי תשולם להם תמורה לפי מלוא ערך הסחורה שהועברה ל"קלאבמרקט" ולפיכך הותנה התשלום לתובעת, על פי שיעור הצלחתה במו"מ עם הנאמן. מכאן עולה שהנתבעים, ידעו לעמוד על זכויותיהם בהסכם עם התובעת ואילו סברו כי מנהל התובעת חרג מהרשאתו וסמכותו לפי תנאי ההסכם עם הנאמן, היו מסרבים לאשר אותו. כך גם, אילו סברו כי עומדת להם האפשרות לזכות בתשלום נוסף בגין האופציה, היו נמנעים מלחתום על ההסכם עם הנאמן. לא כך נהגו הנתבעים ומהעדויות עולה כי הם ירדו לפרטי ההסכם וגרמו לתובעת לדאוג ליתרון נוסף עבורם, בהעלאת גובה התשלום ובהחזקתם במעילים.

36. הנתבעים 2 ו-3 חתמו על ערבות אישית כפי שניתן ללמוד מנספח ו' לכתב התביעה בנוגע לאחריותם: "אחראים באופן אישי לכל התשלומים על פי הסכם זה". הנתבעים 2 ו-3 לא מצאו לנכון להגביל את אחריותם, או להתנותה בתנאי זה או אחר. ההבחנה, שמבקשים הנתבעים לעשות בין ערבות אישית לבין אחריות אישית לביצוע התשלום ע"י הנתבעת , אין בה בכדי לשחרר אותם מהתחייבות חוזית שלהם לביצוע התשלומים על פי ההסכם, ללא תנאי כלשהו. לפיכך, האחריות של הנתבעים כולם היא, ביחד ולחוד, לתשלום העמלה לתובעת. אם וככל, שהנתבעת תדאג לשלם לתובעת את חיוביה ייתייתר מטבע הדברים הצורך בביצוע התשלומים על ידי הנתבעים האחרים.

37. לפיכך, התובעת זכאית לתשלום מהנתבעים, ביחד ולחוד, על פי הוראות ההסכם השני שנחתם עם התובעת לחישוב העמלה, שנקבעה בשיעורים שונים, בהתאם לגובה התמורה שניתנה לנתבעת, על פי ההסכם עם הנאמן.
בהתאם לקביעותי בשאלת מחירם של המעילים , מבלי שהוכח כי בנסיבות שנוצרו יש להעריכו על פי מלוא המחיר לצרכן, בהתחשב במצבם של המעילים כטענת הנתבעים ולכך, שמעילים הוצעו בהיקף גדול ללקוחות "קלאבמרקט" קודם להחזרתם לנתבעת, אני קובעת כי התובעת זכאית לקבל עמלה בגין 4,000 המעילים לפי מחיר הייצור של מעיל בסך 499 ₪ בצירוף מע"מ.
בנוסף לכך, תשולם עמלה על פי ההסכם עם התובעת בגין התשלום שהועבר ע"י הנאמן לנתבעת בסך 1,050,000 ₪. מחיובי הנתבעים, יקוזז סך של 20,000 ₪ ששולם בזמנו ע"י הנתבעת לתובעת.

38. התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד אישור תביעת החוב ע"י הנאמן ועד ליום התשלום בפועל .

39. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט בחלק היחסי, על פי הסכומים בהם חוייבו וכן שכר טירחת עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

40. פסיקתא תוגש ע"י התובעת.
עותק פסק הדין יישלח לצדדים.
ניתן היום, ד' תמוז תש"ע, 16 יוני 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בירושלים
ת"א 5062-07 מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ
נ' מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה בע"מ
ואח'
1 מתוך 12









א בית משפט שלום 5062/07 מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ נ' מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה בע"מ, אמנון ריבק, עודד ריבק (פורסם ב-ֽ 16/06/2010)