פסקי דין על עו"ד אייל בר לב | פסקי דין על איילה(ברכה) אברהם

2233/05 א     17/06/2010




א 2233/05 עו"ד אייל בר לב נ' איילה(ברכה) אברהם








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 2233-05 עו"ד אייל בר לב
נ' איילה(ברכה) אברהם






בפני

כב' השופטת
אירית מני-גור


התובע

עו"ד אייל בר לב


נגד


הנתבעת

איילה(ברכה) אברהם

ע"י ב"כ עוה"ד אבי גולדבליט




פסק דין



א.
מבוא וטענות הצדדים
1.

התביעה בפני
י עניינה תשלום שכר-טרחה לעורך דין, שהיה בעבר בא כוחה של הנתבעת. ביום 22/3/05 נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט עו"ד בגין "טיפול בעניין הונאה ותרמית של חברת
t.g.i

בע"מ"
(סע' 2 להסכם שכר-הטרחה). בסעיף 3.5 להסכם, נקבע כי שכר הטרחה בעבור הטיפול המשפטי בערכאה הראשונה יהיה 40,000 דולר ארה"ב.

2.

ביום 4.4.05 חב'
t.g.i
בע"מ (להלן: "
t.g.i
") הגישה תביעת לשון הרע ע"ס מיליון ₪
בבימ"ש שלום ת"א ב- ת.א. 22888/05 נגד התובע, הנתבעת וכן שני עו"ד נוספים: עו"ד אורנה גונן-גלזן (להלן: "עו"ד גונן") ועו"ד משה זינגל (להלן: "עו"ד זינגל"), (להלן: "תביעת לשון הרע"). ביום 6.4.05 הועלתה הצעת פשרה בין הצדדים. בתאריך 11.4.05 פתח התובע בבנק לאומי (סניף כוכב יאיר) חשבון נאמנות עבור הנתבעת. במהלך אותה תקופה קבל התובע לחשבון הנאמנות, עבור הנתבעת, סכומי כסף שונים.


3.
שלושת עורכי הדין הנתבעים בתביעת לשון הרע, לרבות התובע, הגישו תביעה לסעד הצהרתי בשם הנתבעת וילדיה, כנגד
t.g.i
ומנהלה, בבמ"ש המחוזי בת"א בתיק ה.פ. 579/05. תביעה זו הוגשה ביום 4.5.05 (להלן: "התביעה לסעד הצהרתי"). עניינה של התביעה לסעד הצהרתי הנו בטלות הסכמי רכישת המקרקעין שנחתמו בין
t.g.i
לבין הנתבעת ובטלות השיקים שנמסרו מכוח אותם הסכמים.


4.
ביום 7.6.05 הורתה הנתבעת לתובע בכתב, כי היא משחררת אותו לאלתר מייצוגה בכל עניין שנמסר לטיפולו, לרבות פרשת
t.g.i
, וכי מעתה ואילך עו"ד אבי גולדבליט (בא-כוחה הנוכחי) הוא שייצג אותה בכל העניינים הנ"ל.


ביום 14.6.05 הורתה הנתבעת לתובע להעביר את הכספים מחשבון הנאמנות אל עו"ד אבי גולדבליט (להלן: "עו"ד גולדבליט"). התובע סירב לבצע הוראה זו ותחת זאת הודיע לעו"ד גולדבליט, במכתב מיום 27.6.05 (נ/4), כי הועבר סכום של 234,000 ₪ מחשבון הנאמנות לפיקדון עד לסיום הגישור בנושא שכ"ט בין התובע לבין הנתבעת.


5.
ביום 2.11.05 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה זו שלפנינו עבור שכ"ט, שמגיע לו לטענתו, מאת הנתבעת בגין תביעת לשון הרע.

ביום 20.2.06 הושג הסדר בין הצדדים, שניתן לו תוקף של

פסק דין
, בתביעת
t.g.i
בגין לשון הרע ולפיו נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות. אף התובענה לסעד הצהרתי נמחקה ללא צו להוצאות.

ביום 13.6.06 הוגשה תביעה לבימ"ש זה ע"י הנתבעת כנד התובע (ת"א 7194/06 אילה אברהם נגד עו"ד איל בר-לב) ובה השאלה שהועמדה להכרעה: האם זכאי היה התובע לעכב תחת ידיו את כספי הנתבעת אשר בחשבון הנאמנות עד להכרעה בתיק שלפנינו? כב' השופט צבי דותן קבע בפסק דינו מיום 28.2.10, כי התובע לא הוכיח כי מוקנית לו זכות עיכבון על הכספים שבחשבון הנאמנות וקיבל את התביעה. אשר על כן, התובע חויב להשיב לנתבעת סך של 250,600 ₪ (בהפחתת סך של 21,054 ₪ בהסכמה של הצדדים).

ב.
גדר המחלוקת

השאלה בה על ביהמ"ש להכריע, היא בשאלה אחת מצומצמת - האם הנתבעת חבה שכר טרחתו של התובע בגין תביעת לשון הרע?

ג.
ד י ו
ן

1.
התובע הגיש תביעתו מכוח הסכם שכ"ט שנחתם בינו לבין הנתבעת מיום 22.3.05 ועל פיו סעיף 3.5 להסכם קובע:
"שכר טרחה בגין הטיפול המשפטי בערכאה הראשונה יהיה 40,000 $ (ארבעים אלף דולר ארה"ב), ואינו כולל ערעורים לערכאה כלשהיא, אשר בגינם ייקבע הסכם שכ"ט בנפרד".

2.
לטענת התובע, חובה על הנתבעת לשלם לו סך של 40,000 דולר + מע"מ בגין ייצוגה בתביעת לשון הרע, וזאת ללא כל קשר לתביעה לפס"ד הצהרתי בגינה שולם לעו"ד זינגל שכר טרחה זהה.

3.
השאלה העיקרית העומדת בפני
ביהמ"ש, היא האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי שכר הטרחה בגין תביעת לשון הרע בסך 40,000 דולר בתוספת מע"מ הינו בהתאם להסכם שכר הטרחה מיום 22.3.05?

טוען התובע, כי נטל זה הורם על ידו עת הוכח עפ"י השיקים שניתנו ע"י הנתבעת באמצעות אחיה, בסך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ, אותו התעקשה הנתבעת להעביר לעו"ד גולדבליט. ניתן להבין לגרסתו, כי שכ"ט המופיע בסע' 3.5 להסכם שכ"ט אכן מתייחס לייצוג הנתבעת בתביעת לשון הרע.

כבר בתחילה ייאמר, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות מכמה טעמים, והכל כפי שיפורט ויתואר להלן.

4.
הטעם הראשון לדחיית התביעה הינו כי הסכם שכ"ט מיום 22.3.05, העומד בבסיס תביעה זו, חל על פי כותרתו בסעיף 2 על טיפול בעניין הונאה ותרמית של חברת

t.g.i
בע"מ.
כלומר, עפ"י לשון ההסכם עצמו, ניתן להבין כי ההסכם לא חל על תביעת לשון הרע, כי אם על התביעה לסעד הצהרתי שהוגשה בהמשך ושעניינה הונאה ותרמית מצד
t.g.i
. כמו כן, חזקה על התובע כעו"ד במקצועו שיידע לפרט בהסכם שכר הטרחה עליו הוא מחתים לקוחות שנותנים בו את אמונם, כי ידקדק בפרטי הטיפול הניתן על-ידו. לפיכך, חזקה עליו שאם כתב כי ההסכם חל על הטיפול בעניין הונאה ותרמית, ולא פירט בנוגע לתביעת לשון הרע, משמע שההסכם לא חל על תביעה זו. כמו כן, ניתן היה לכתוב בהסכם כי הוא חל באופן כללי בנוגע לטיפול בחב'
t.g.i
, אולם התובע בחר לייחד את הכותרת בעניין ההונאה והתרמית.

5.
בנוסף, החתימה על הסכם שכה"ט נעשתה טרם הוגשה תביעת לשון הרע ע"י חב'

t.g.i
, ולכן התובע לא יכול היה לדעת שהתביעה תוגש ושיידרש ייצוג מצידו להגנה על הנתבעת. כלומר, אף מתוך כוונת הצדדים ניתן להבין כי ההסכם חל על התביעה לסעד הצהרתי בלבד.
דברים אלה מקבלים חיזוק בעדותו של עו"ד זינגל:

ש.
במעמד החתימה על ההסכם, איזה נושאים היית צריך לטפל?

ת.
אני חושב שבשלב הראשון, אז עוד לא היה לנו את הנושא של לשון הרע, אז כנראה דנו בהמרצת פתיחה כי אמרתי שאם לא נגיש את המרצת הפתיחה קודם, הם יגישו אכיפת הסכם לפנינו ומצבנו יהיה גרוע יותר...

ש.
אם כך נ/2 (הסכם שכ"ט – תוספת שלי), מדבר על המרצת פתיחה?

ת.
יכול להיות. זה מה שכתוב וזה מה שישנו. אם לשון הרע לא היה באותה תקופה, אז לא היה".


(עמ' 72 לפרו', שורות 12-19).
עו"ד זינגל חזר על דבריו אלה גם בפרו' מיום 26.1.09 בעמ' 59, ש' 23-24.

העד זינגל ממשיך ומעיד, כי 12,000 דולר (סעיף 3.1 להסכם), שולמו עבור הוצאות ושכ"ט עבור הכנת התביעה לסעד הצהרתי (עמ' 72, ש' 20 וכו'). כלומר, עו"ד זינגל המשמש עד מטעם התביעה מודה כי תביעת לשון הרע לא עמדה על הפרק בזמן החתימה על הסכם שכ"ט, וכי דובר על התביעה לסעד הצהרתי בלבד. גם העובדה, כי עו"ד זינגל לא הצטרף כתובע לתביעה זו, על אף שלדבריו הנתבעת חבה לו שכ"ט, היא עובדה תמוהה הדורשת עיון. ניתן לומר, כי אף מלשון ההסכם עצמו ואף מכוונת הצדדים, ההסכם דיבר על שכ"ט עבור תביעה לסעד הצהרתי בלבד, לגביה קיבל התובע את מלוא שכר הטרחה. די בטעמים אלה על מנת לדחות את התביעה, ואולם לאור התייחסות הצדדים לטיעונים נוספים אמשיך ואדון בהם כדלקמן.

6.
טעם נוסף לפיו יש לדחות את התביעה, נעוץ בכך שמכלול הנסיבות מצביעות על כך שעו"ד זינגל הוא הגורם העיקרי (אם לא הבלעדי) שטיפל בתביעה לסעד הצהרתי ולשון הרע, כך בעדותה של עו"ד גונן (עדת התביעה):
"...דובר על זה שאנחנו ננסה לסגור את כל העניין הזה בפשרה...כשראינו שאנחנו לא מצליחים לבד לעשות איזה שהוא גישור בעניין הזה, ועו"ד משה נכנס לתמונה...ואז הוא אמר אני אלך לפגישה לבד ולא צריך שעו"ד אייל ואני נבוא איתו, ואחרי תקופה מסוימת קצרה יחסית הוא אמר סגרתי את כל העניינים עם העו"ד הזה שאני מכיר, והתביעות יבוטלו וסוגרים הכל. אמרנו יופי, וכולנו שמחנו וגם גב' איילה שמחה, והוא קיבל את הויסקי שלו מאיילה אברהם".
(עמ' 84 לפרו' ש' 24, 29-32, ועמ' 85 ש' 1-2).

ובעמ' 85, ש' 22:
"עו"ד משה זינגל הוא זה שסיים את כל העניין והסכסוך הזה".

גם מתוך התכתובות שהוחלפו בין הצדדים ניתן להבין, כי הגורם שטיפל בתביעות היה עו"ד זינגל. ראיה לכך, ניתן לראות במכתב של עו"ד זינגל מיום 5.6.05 בסעיף 1: "בהשקעת זמן ממושך ומאמצים רבים, אצליח כנראה לגרום למחיקת תביעת לשון הרע נגד על הנתבעים..." (ההבלטה לא במקור). גם במכתב מיום 7.6.05, ממשיך עו"ד זינגל בפסקה 7: "...כפרקליט ביצעתי את תפקידי נאמנה מעל ומעבר, וחיסלתי שני תיקים ע"ס כולל של מעל 2 מיליון ₪ במחי-יד, לתועלת הלקוחה..." עו"ד זינגל נוקט גוף ראשון גם במכתביו וגם בעדותו בפני
בית המשפט מס' פעמים: עמ' 55 לפרו', שורה 15-27:
"אלה היו שני התיקים שאני טיפלתי בהם. אני לקחתי את הכל ועשיתי את כל מה שצריך לעשות...אני למעשה הצלחתי במו"מ ארוך עם עורכי הדין, שזה היה משרד עו"ד כספי, משרד יום מושקט ועו"ד קראוס...אני סיימתי את התיק".
(ההדגשה לא במקור).

מתוך עדותו של עו"ד זינגל ניתן להבין, כי חלוקת התפקידים היתה כזו: עו"ד זינגל עסק בפן המקצועי, ואילו התובע עסק בכספים. בעמ' 57 לפרו' שורות 13-14 אומר עו"ד זינגל: "...לא עסקתי בענייני הכספים וזה לא מעניין אותי, אני עסקתי רק בצד המקצועי"...

כמו כן, מתוך מכתב של הנתבעת (מוצג נ/9), שממוען לתובע, היא ביקשה להעביר את כספי הנאמנות לעו"ד זינגל, עובדה נוספת שמשמשת חיזוק לכך שעו"ד זינגל הוא הגורם המטפל בתביעות.

כמו כן, לא ראיתי חילופי מכתבים בין עו"ד אמיר רוט- ב"כ חב'
t.g.i
, לבין התובע. מעיון בנספחים שצורפו לתביעה, ניתן לראות כי עיקר ההתקשרות היתה בהקשר לתביעה לסעד הצהרתי. התובע מציין בכל הזדמנות את פועלו הרב בנוגע לתביעת לשון הרע, אולם לא צירף ולא בדל של ראיה לכך שנתקיימה התקשרות כלשהי בינו לבין ב"כ
t.g.i
, התקשרות שאמורה להעיד על טרחתו בתביעת לשון הרע, עליה נסמכת תביעתו זו. גם אם התובע נטל חלק כלשהו בטיפול בתביעת לשון הרע, היה זה חלק זניח ביותר עליו הוא קיבל את שכר טרחתו.

7.
טעם נוסף הינו עדות הנתבעת אשר היתה מהימנה בעיניי, וכך היא מעידה בעמ' 106 לפרו' ש' 22-27:

"ש.
לשאלת ביהמ"ש, את סברת שאת צריכה לשלם 200,000 ₪ לבר-לב ולהעביר לגולדבליט?
ת.
זה מה שהוא
(התובע-תוספת שלי) אמר שהוא רוצה 200,000 ₪, ואמרתי לו למה הוא יקרן.

ש.
כשזינגל אמר לי שבר לב גונב אותי, התחלתי לרדוף אחרי בר לב ועו"ד גולדבליט התקשר אליי...ואז אמרתי שאתה גובה 200,000 ₪, והוא אמר לי שאין לו בכלל הסכם כזה איתו..."

לדברי הנתבעת, התובע ביקש 200,000 ₪ כביכול על מנת להעביר לעו"ד גולדבליט עבור הטיפול בתביעת לשון הרע, אולם מעולם לא סיכם איתו על סכום שכזה. מטרת התובע, לטענתה, היתה לגזול ממנה כספים נוספים. התובע טוען, כי סוכם ונכתב סכום של 20,000 ₪ + מע"מ לעו"ד גולדבליט עבור כתב הגנה שהגיש בתביעת לשון הרע, ולא מדובר בסכום של 200,000 ₪. מכיון שמדובר במכתב מיום 19.4.05, בכתב ידה של הנתבעת, לא ברור מתוך כתב היד האם אכן מדובר בסכום של 20,000 ₪ או 200,000 ₪. הכרעה בעניין זה איננה כה משמעותית למסקנה הסופית.

8.
אף הכרעתו של כב' השופט צבי דותן בת.א. 7194/06 תומכת בגרסת הנתבעת. כב' השופט דותן קבע, כי הכספים שהופקדו ע"י הנתבעת לחשבון הנאמנות שפתח התובע לא נועדו להבטיח תשלום שכר טרחתו בתביעת

t.g.i
, ומכיון שהתובע לא
הוכיח את הטענה בדבר קיומו של קשר בין כספי הנאמנות לבין תביעת
t.g.i
או שכ"ט עו"ד בתביעת
t.g.i
, הרי שלא מוקנית לו זכות עיכבון על הכספים שבחשבון הנאמנות שסכומו הינו 234,000 ₪. סכום זה מתיישב יותר עם הסכום שעליו מדברת הנתבעת.
גם בעדותו בתביעה זו, טוען התובע:

"השיק של ה- 234 אלף ₪ הכיל בתוכו שכה"ט בגין תביעת לשון הרע שזה 210,600 ₪, וכפי שאמרתי היה 17,000 ₪ ששילמתי מכיסי הפרטי"...
(עמ' 52 לפרו' ש' 12-13).

9.
בהקשר זה, יש לציין כי גרסאות התובע אינן מדויקות ואינן עקביות. מקום אחד נטען כי הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות היו עבור תשלום שכ"ט לתביעת לשון הרע – טענה שנדחתה בפסה"ד של כב' השופט דותן, ואין לי אלא להצטרף לדעתו. במקום אחר, נטען כי השיקים שניתנו לו ע"י אחיה של הנתבעת שימשו כתשלום שכ"ט עבור תביעת לשון הרע. גרסה זו אף היא לא מהימנה בעיניי. הנתבעת טוענת, כי חלק מהכספים הועברו לאחיה, מר מיכאל שאול, על מנת להגן על עצמה מנקיטת הליכים משפטיים ע"י

t.g.i.
. מאוחר יותר, הציע התובע שהנתבעת תעביר את מלוא הכספים לידיו על מנת שיחזיקם בנאמנות. השיק המדובר נמסר לתובע על מנת שיופקד בידיו הנאמנות, ולא לשם תשלום שכ"ט עבורו (נספח 2). לגרסתה, משנודע לה שהשיק הוצג לפירעון שלא לפי דרישתה, הגיעו היא ואחיה למשרדו של התובע, שהתנצל על הטעות ולנגד עיניהם מתח קווים על השיק ורשם עליו בכתב ידו "מבוטל".

בעדותו, נשאל התובע לשאלת ביהמ"ש מדוע הנתבעת העבירה לו 120,000 דולר לחשבון נאמנות, והשיב כי ראשית היא רצתה שכספה יהיה מוגן מפני תביעות עתידיות, ושנית – כי השיקים שניתנו חזרו. כלומר, התובע לא דייק בגרסתו בפעם השלישית וזנח טענתו לפיה נפתח חשבון נאמנות עבור הבטחת תשלום שכ"ט (עמ' 40 לפרו', ש' 12 ).

10.
עוד טוענת הנתבעת, כי טרם הגשת התביעה לסעד הצהרתי בביהמ"ש המחוזי אותה הגישו עורכי הדין, בשמה של הנתבעת וילדיה, הגישה

t.g.i
לביהמ"ש השלום ביום 29.3.05 במסגרת הליך תביעת לשון הרע בקשה לסעד זמני, בו הצהירה כי כל השיקים שהנתבעת מסרה לה מצויים בידה והחברה התחייבה שלא לסחרם לאחר. לטענתה, בשלב זה לא קם הצורך בהגשת התביעה לסעד הצהרתי, ותביעה זו נועדה לשמש אמתלה לנטילת שכ"ט בשיעור מאות אלפי שקלים.

עו"ד אמיר רוט, עד מטעם ההגנה, שייצג את
t.g.i
בחלק מהפרשה, העיד בעדותו:
"ראשית, היה אפשר להתקשר אליי ולבקש שהשיקים לא יסוחרו לצד ג', שנית מאוזכרים פה שיקים שכבר חזרו על ידי הבנק. אי אפשר לסחר אותם..."
(עמ' 96 לפרו', ש' 28-30).

עו"ד רוט העיד, כי המודעה התפרסמה כנגד
t.g.i
בעיתון למרות שאפשר היה להתקשר אליו ולבקש שהשיקים לא יסוחרו לצד ג'. לדבריו, שלושת עורכי הדין פעלו במיליטנטיות ובהרסנות במקום לשבת ולנהל מו"מ שקט ומסודר. עו"ד קראוס היה אצל עו"ד זינגל והם סגרו על פשרה, אך לא חתמו עליה. הסיבה להתמהמהות של עו"ד זינגל לחתום על הפשרה היתה בגלל כתבה שאמורה היתה להיות משודרת בכלבוטק על חב'
t.g.i
, אותה ארגנה עו"ד גונן לבקשת ובהסכמת הנתבעת (עמ' 97 לפרו', ש' 25-32). לאחר התוכנית של כלבוטק, הציע עו"ד רוט לחב'
t.g.i
לקחת משרד עו"ד שמתמחה בתקשורת ואז התייעצו עם עו"ד מושקט. עו"ד מושקט המשיך בטיפול ועו"ד רוט קיבל הודעה שהתיק נגמר בפשרה. לדברי עו"ד רוט בעמ' 98 לפרו' שורה 16-18:
"ההתמהמהות היתה מצידם, אנחנו היינו מוכנים לחתום על הסכם הפשרה מייד בהתחלה, וזה גם הופיע במכתב של עו"ד זינגל".

עדותו של עו"ד רוט מהימנה בעיניי. נראה כי היתה התמהמהות לחתום על הסכם הפשרה בשל תוכנית כלבוטק שהיתה אמורה לעלות לשידור לאחר מס' ימים ולא בשל סירובה של הנתבעת. אין זה מתיישב עם השכל הישר, כי הנתבעת תדחה הצעת פשרה שבאה לסגור את כל החובות ולהיטיב עימה. נראה, כי הנתבעת היתה כה פגועה וחשה שרומתה ועל כן התנגדה לכך שלא יהיה צו להוצאות, וכי לא תזכה בכספים שאמורים היו לכסות את הוצאותיה.

11.
ביום 6.4.05, יומיים לאחר הגשת התביעה על לשון הרע ע"י

t.g.i
, נראה היה כי ניתן להגיע לפשרה שהיתה מאוד אטרקטיבית לנתבעת. הסכם הפשרה כלל דחיית התביעה ע"י
t.g.i
בתיק לשון הרע, בטול העסקה, השבת השיקים לנתבעת ומכתבי התנצלות הדדיים. תמוה בעיניי, מדוע היה צורך להגיש תביעה לסעד הצהרתי כאשר הצעת פשרה שכזו מונחת היתה על השולחן. לדברי הנתבעת, לו היתה מובאת הצעת הפשרה לפניה, היא היתה נעתרת לה בחפץ לב וזוכה לקבל את מבוקשה. לגרסתה, התובע הסתיר ממנה את פרטי הפשרה המוצעת על מנת שתשמש לו עילה בבוא העת לתשלום שכ"ט בגין ניהול הליכים שאין בהם צורך.

כבא כוחה של הנתבעת, חלה על התובע החובה ליידע אותה בכל ההליכים המשפטיים, וההצעות שהועלו ע"י הצד השני ולייצג אותה בצורה הטובה והיעילה ביותר, לא שוכנעתי מהראיות, כי כך אכן נעשה. אף לא שוכנעתי, כי הסכם הפשרה לא נחתם אך ורק בגלל סירובה העקשני של הנתבעת. דומה כי הגשת התביעה לסעד הצהרתי הוגשה בזריזות מיותרת.

12.
תמיהה נוספת עלתה, כאשר התברר בראיות, שהנתבעת נשאה בעלות ייצוגם של התובע ועו"ד גונן בתביעת לשון הרע. כאמור, לעו"ד זינגל היה ביטוח מקצועי שהעניק לו הגנה משפטית, ואילו לתובע ולעו"ד גונן לא היה ביטוח. לפיכך, יצר התובע קשר עם ב"כ הנתבעת על מנת שזה ייצגם בתביעה זו. כך גם בעדותה של עו"ד גונן בעמ' 81 לפרו':
"שאלתי את עו"ד אייל, האם יש לך ביטוח או מה אנחנו עושים בנידון, ועו"ד משה זינגל אמר שיש לו אישית ביטוח נגד תביעות לשון הרע. ואז שאלתי את עו"ד אייל, אז מה נעשה? הוא אמר, תשמעי יש לי חבר בחיפה עו"ד וקוראים לו עו"ד גולדבליט ונבקש ממנו שהוא ייצג אותנו בתביעת לשון הרע. ואז אמרתי לו, ומי ישלם עבור כל התביעות האלה?...ועו"ד אייל אמר לי, שבמקרה הזה הגב' איילה אברהם תשלם עבור הייצוג שלנו לעו"ד גולדבליט 20,000 ₪, ואז שלחתי את ייפוי הכח לעו"ד גולדבליט".

(עמ' 81 לפרו', שורות 29-32, ועמ' 82 ש' 1-4).

במכתב בכתב ידה של הנתבעת מיום 19.4.05, היא ביקשה מהתובע להעביר לעו"ד גולדבליט שכ"ט הכולל אף את כתבי ההגנה עבור התובע ועו"ד גונן. נשאלת השאלה, מדוע היה על הנתבעת לשאת בשכ"ט עבור ייצוגם של התובע ושל עו"ד גונן שלא ביטחו? והיכן ההיגיון שביחסי עו"ד לקוח, על פיו תשלם הנתבעת 40,000 דולר עבור טיפול בתביעת לשון הרע לתובע, שבה הוא עצמו נתבע, ומקבל שירותים משפטיים מעו"ד נוסף אותו מממנת הנתבעת?




13.
גם בנושא זה של קבלת ייצוג משפטי לא דייק התובע בגרסתו. בסעיף 23 לתצהיר עדות ראשית מצהיר התובע כדלקמן:
"התבקשתי ע"י הגב' איילה אברהם לשכור את שירותיו של עו"ד אבי גולדבליט בסך של 20,000 ₪ + מע"מ לייצוג של עו"ד אורנה גונן ושלי, בנוסף לייצוגה"
(הדגשה שלי במקור).

בעוד שבעדותו בעמ' 32 לפרו' שורות 9-14, הוא מעיד:
"...וזאת בדיוק היתה הסיבה שאני זה ששיכנעתי את עו"ד גונן ועל זה כנראה אכה עד יום מותי, לשכור את שירותי עו"ד גולדבליט שייצג את עו"ד גונן ואותי בתביעת לשון הרע כדי שלא יהיה חשש לניגוד עניינים...
(ההדגשה שלי לא במקור).

בעדותה, מציינת הנתבעת, כי היא לא הכירה את עו"ד גולדבליט וכי התובע הוא שהמליץ על שכירת שירותיו המקצועיים. גרסת הנתבעת מהימנה בעיניי כי היא הכירה את בא כוחה הנוכחי באמצעות התובע, וכי לא הבינה מדוע היה עליה לשלם עבור שכ"ט לעו"ד נוסף לאחר שהוציאה כספים רבים עבור עורכי הדין האחרים לרבות התובע. שלא באשמתה, נקלעה הנתבעת למצב בו שילמה שכ"ט ללא פחות מארבעה עורכי דין בגין שתי תובענות שנסתיימו בדחייה הדדית מייד ובסמוך להגשתן.

14.

כאמור, לטענת התובע, הוא זכאי לקבל מהנתבעת את השכר לייצוגה בתביעת לשון הרע, וראיה לכך הם השיקים ששולמו ע"י אחיה של הנתבעת, מר מיכאל שאול, אשר חוללו באי פירעון עקב חוסר כיסוי. ביום 6.4.05, שולמו שני תשלומים – האחד בסך 162,864 ₪ לפקודת התובע ליום 10.4.05, והשני בסך 101,790 ₪ ליום 11.5.05 לעו"ד זינגל. הנתבעת מעידה, כי השיקים שהיא נתנה לעו"ד זינגל ע"ס 101,790 ₪ והשיק השני ע"ס 162,864 ₪ לתובע, לא היו ע"ח שכ"ט בתביעת לשון הרע, אלא היה זה עבור התביעה שתוגש על ביטול העסקה מול
t.g.i.
.

הנתבעת מעידה, כי מתוך רצון להגן על כספה מפני הנושים היא החליטה לפתוח חשבון בנאמנות. כמו כן, עו"ד זינגל בעמ' 76 לפרו' שורות 6-9 מעיד:
"עו"ד בר לב היה הנאמן הקבוע של גב' איילה והמועדף, היא נתנה לו את כל הכסף שאני עזרתי לה להוציא מאינטגרל, ואני נזכר כי היא פחדה שחב' טי גי אי תטיל על זה עיקולים...הוא היה הממונה ואחראי על הכספים".

התובע העיד, כי השכר המוסכם בהתאם לסעיף 1 להסכם הינו סך של 12,000 דולר ועוד מע"מ, סכום ששולם לו במלואו. חציו, עפ"י עדותו, זיכה אותו והוא נכלל בחשבונית 1455, וחציו האחר- חלקו של עו"ד זינגל- ניתנה בגינו חשבונית 2813 ע"ס 30,325 ₪ (עמ' 33 לפרו' ש' 5-25). שכר זה שולם ביום 28.3.05, טרם הוגשה תביעת לשון הרע ולפני שנמסרו השיקים. אם כן, מדוע שבו ומסרו שיקים בגין סכום זה?


15.
באשר לכספים שהועברו, עו"ד גונן מעידה כי היא התבקשה ע"י התובע להעביר בהעברה בנקאית סכום כסף לתובע כדי שזה יעביר את הכספים לעו"ד גולדבליט. לטענתה, "אני עשיתי את ההעברה אבל אני לא יודעת מה עשה עו"ד אייל עם הכסף, לא ראיתי שום קבלה שעו"ד גולדבליט קיבל את הכסף".


(עמ' 93 לפרו' שורות 19-20).

כמו כן, ביום 9.5.05, התובע העביר במזומן לעו"ד זינגל סכום של 100,000 ₪ כאשר החשבונית של עו"ד זינגל הוצאה לטובת התובע ולא לטובת הנתבעת (חשבונית מס' 2847). משנשאל התובע, מדוע העביר את הכספים במזומן ולא בהעברה בנקאית או בשיק, השיב
התובע שהדבר נבע מתוך כעס על כך שהשיק שנתן אחיה של הנתבעת לא כובד.
טענה זו אינה מהימנה בעיניי. הסברו של התובע בדבר העברת הכספים במזומן דווקא אינו משכנע. יש לזכור, כי מדובר בנאמן הפועל בחשבון נאמנות ומשיכת כספים בסכום כה גבוה במזומן הינה מעשה חריג. בחשבונית שהוצאה נכתב עבור: "ייעוץ משפטי וחוות דעת בנושא טי.ג'י.אי ואח'". נשאלת השאלה, איזה ייעוץ משפטי נתן עו"ד זינגל לתובע? מדוע החשבונית לא נכתבה לטובת הנתבעת?

16.
לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי שני עדי התביעה, עו"ד זינגל ועו"ד גונן מתנערים מכל קשר לתביעה שהגיש התובע. עו"ד זינגל העיד, כי הוא איננו מבקש דבר מהנתבעת, וכי אין לו כל אינטרס בקשר לתביעה זו.
אף עו"ד גונן מעידה: "לא מגיע לי כלום ואני לא רוצה כלום" (עמ' 88 לפרו', ש' 25). למעשה, שותפיו של התובע בייצוג הנתבעת מודים כי הם קיבלו את שכר הטרחה המגיע להם מהנתבעת או לפחות חשים שקיבלו דיים, שאם לא כן היו מצטרפים לתביעה זו כתובעים.

17.

מכל האמור לעיל, לא נותר בי ספק כי הסכם שכה"ט מיום 22.3.05, לא צפה פני עתיד ולא התייחס לתביעת לשון הרע שלא נולדה באותה עת, אלא צפה את הטיפול בבטול הסכם ההתקשרות עם חברת
t.g.i
כפי שכותרתו מעידה עליו. תביעת לשון הרע נגד הנתבעת ושלושת באי כוחה, לא באה לעולם אלא מחמת התנהלות קלוקלת שסיבכה את הנתבעת ובאי כוחה בתביעה זו. אינני סבורה שהנתבעת צריכה היתה לשאת בהוצאות ניהול תביעה זו למעט ההוצאות עבורה בלבד! תביעה זו בסופו של יום הסתיימה בדחייה בהסכמה ללא קיום דיון וללא הגשת חומר משפטי, למעט הגשת כתב הגנה. הראיות מצביעות, כי מי שהביא למהלכים של סגירת התובענה היה עו"ד זינגל והוא עצמו בלבד!

עו"ד זינגל לא דרש שכ"ט בגין פעילותו זו, ויש להניח שעשה פעולות אלה בין היתר גם לטובתו עצמו כבעל דין בתובענה. מסקנתי, שאין הצדדים דנו בשכ"ט בתביעת לשון הרע, לא צפו אותה בעת ההסכם, וכל שנדרשה הנתבעת לשלם הוא השתתפות בהוצאות עו"ד גולדבליט שהכין את כתב ההגנה לכל הנתבעים למעט עו"ד זינגל שהפעיל כנדרש את הבטוח המקצועי. מסקנתי, שאין הנתבעת חבה דבר בגין ניהול תביעת לשון הרע, ודין תביעה זו להידחות! אף אם היתה מושתתת תביעה זו על שכר ראוי ולא על פי חוזה, דינה היה גם כן להידחות!

18.

באשר לשאלת ההוצאות – על אף דחיית התביעה, אני מחליטה שאין מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת. ההתנהלות בתיק זה מצד ב"כ הנתבעת וגם מצד התובע חרגה מכל קנה מידה מקובל, הן בריבוי הליכי סרק, והן בחקירות ארוכות ומיותרות על אף הערות בימ"ש. (ודי אם אפנה להתבטאות חסרת נימוס של ב"כ הנתבעת כלפי ביהמ"ש בעמ' 76 לפרטיכל מיום 27.1.09 מול שורות 22-24).

נוכח התנהלות זו של הצדדים שניהלו "מלחמה אישית" באולם ביהמ"ש באופן החורג מהסוגיות שבמחלוקת, אינני סבורה שיש לפסוק הוצאות לאף צד, ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.




ניתן היום,
ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2233/05 עו"ד אייל בר לב נ' איילה(ברכה) אברהם (פורסם ב-ֽ 17/06/2010)