פסקי דין על תמיר ריעני | פסקי דין על נטלי (נטשה) גיספאן | פסקי דין על גרינברג יבגני |

2287/08 תאמ     17/06/2010




תאמ 2287/08 תמיר ריעני נ' נטלי (נטשה) גיספאן, גרינברג יבגני








בית משפט השלום בכפר סבא



17 יוני 2010

תא"מ 2287-08 תמיר ריעני
נ' נטלי (נטשה) גיספאן
ואח'






בפני

כב' השופטת
מירב בן-ארי


התובע

תמיר ריעני


נגד


הנתבעים

1.נטלי (נטשה) גיספאן
2.גרינברג יבגני




פסק דין


1.
מדובר בתביעה כספית בסך 21,056 ₪ בגין חוב עבור עבודות שיפוצים שבוצעו ע"י התובע.

רקע כללי

2.
התובע הוא קבלן לעבודות שיפוצים.


הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא מעצבת פנים. בעלה של הנתבעת (להלן: "גיספאן") עבד אצל התובע.


הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא הבעלים של הדירה בה ביצע התובע עבודות שיפוצים.

3.
ביום 30.8.07 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבע לביצוע עבודות שיפוצים (להלן: "ההסכם הראשון").

4.
ביום 20.11.07 נחתם בין התובע לבין הנתבע הסכם המאריך את ההסכם הראשון (להלן: "ההסכם השני").


ההסכם השני כולל 20 סעיפים של עבודות ותיקונים נדרשים, כאשר הצדדים היו חלוקים בנוגע לכמה מהסעיפים.





הרקע לחתימת ההסכם השני

5.
התובע טען כי עבד ברציפות מיום 6.9.07 ועד ליום 5.11.07, אז נפטר אביו.


לטענתו, אף שהורה לעובדיו שלא לעבוד בתקופת האבל, הנתבעת הורתה לגיספאן (שעבד אצל הנתבע) וכן לרצף (שהועסק ע"י התובע כקבלן משנה) להמשיך בביצוע העבודות בהיעדרו של התובע.


כאשר התובע שב מימי האבל, הוא פגש את הנתבע שלא היה מרוצה מאיכות העבודה, ואף איים עליו, כך לטענתו.

6.
הנתבעת טענה כי עוד בסוף חודש 10/07, התגלעו חיכוכים בינה לבין התובע על רקע היעדרויות בלתי מתוכננות של התובע ועובדיו.


במהלך תקופת האבל, סיפר לה בעלה, גיספאן, כי התובע נתן לו הוראות להמשיך בביצוע עבודות השיפוץ, ולשם כך אף הפקיד בידיו 400 ₪ לצורך קניית חומרים.


מכל מקום, לאחר תקופת האבל, נפגש הנתבע עם התובע. באותה פגישה, בה נכחה גם התובעת, הביע הנתבע חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע עצמו, ללא איומים כלשהם.
7.
בעקבות הדברים נחתם בין הצדדים ההסכם השני.

התשלומים ששולמו לתובע

8.
בהתאם להסכם הראשון, התמורה בגין עבודות השיפוצים היתה במועדים ובתנאים כדלקמן:


בתאריך 5.9.07:
סך 26,761.50 ₪ בתוספת מע"מ (התחלת עבודה – כל חומרי בנייה).


בתאריך 1.10.07 סך 26,761.50 ₪ בתוספת מע"מ (סיום עבודות הריסה ובניה כולל גבס).


בתאריך 21.10.07 סך 17,841 ₪ בתוספת מע"מ (סיום שפכטלים, חלונות, ריצוף וקרמיקה – תלוי ביבוא).


בתאריך 15.11.07 סך 17,841 ₪ בתוספת מע"מ
(סיום כל עבודות הגמר צבע וכו' כולל תיקונים).


איני סבורה שיש ממש בטענת הנתבעים לפיה התשלומים כללו מע"מ וזאת משום שההסכם הראשון נערך על בסיס הצעת מחיר, ובה נרשם במפורש כי התשלומים לא כוללים מע"מ. הנתבעת אף לא העלתה בתצהירה כל טענה בנוגע למע"מ.

9.
המחלוקת שנותרה היא על התשלום הראשון, ששולם ללא מע"מ, וכן על התשלום הרביעי, שלא בוצע.


מאחר שבין הצדדים הוסכם לנכות סך של 3,200 ₪, בתוספת מע"מ, בגין זיכוי חשבון אמבטיה קרמיקה, הגיע התובע ליתרת חוב של 21,056 ₪.

ביצוע ההסכם השני

10.
העבודות הכלולות בהסכם השני חולקו ע"י הצדדים באופן הבא:


סעיפים 3 (תיקוני צבע וצבע סופי) ו- 11 (סיום צביעה והרכבת דלתות) היו תלויים בהשלמת עבודות קודמות (להלן: "עבודות מותנות").


באשר לסעיפים 7 (תיקון והחלפת קרמיקה בחדר רחצה הורים), 8 (יישור חלון בחדר רחצה הורים), 12 (טפט בחדר שינה), 19 (התקנת פתחי מזגן) ו- 20 (הדבקה בפינות של הבר), נכתב כי טרם הושגה הסכמה לגביהם, והם יטופלו בהמשך (להלן: "עבודות לא מוסכמות").


בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לסעיפים 13 - 18.
תוכן הסעיפים הינו כדלקמן:
13 (תיקוני צבע אחרי התקנת גופי תאורה), 14 (סיום צביעת דק), 15 (סיום עבודות אלומיניום), 16 (תיקון מחיצה במבואה), 17 (צביעת תקרה מבריקה בסלון), 18 (הדבקת פנלים).


המחלוקת נובעת מכך שבכתב התביעה צוין כי סעיפים 12 – 20 היו בגדר עבודות לא מוסכמות. בפתח הדיון ב"כ התובע ביקש לתקן ולהבהיר כי הכוונה ל- 12, 20, כלומר נפלה טעות, ובמקום פסיק נרשם מקף.


לאור השלב המאוחר של הדיון, לא התרתי את התיקון, אך לאחר שמיעת עדויות הצדדים, לרבות עדות הנתבעת, עולה כי העבודות הלא מוסכמות היו 7, 8, 12, 19 ו- 20 בלבד. עבודות אלו סומנו בעיגול על גבי ההסכם השני, ואף צוינו במפורש בתחתית הסכם ההארכה. משהוכח, להנחת דעתו של בית המשפט, כי שני הצדדים התכוונו בדיוק לעבודות אלו, ולהן בלבד, אין כל סיבה שבית המשפט יתעלם מהמצב הראייתי הברור שבפני
ו (ראה גם דברי הנתבעת פרו' עמ' 22 ש' 1 - 2).


אם כן, נותרו סעיפים 1 (לעבות את הקיר הפנימי של נישת פלזמה), 2 (יישור קורניזים ופינות), 4 (תיקוני ריצוף באזור המעבר), 5 (תיקון דלת כניסה מהצד הפנימי), 6 (יישור תקרות והסתרה של נקודות חשמל), 10 (סיום התקנת כלים סניטריים) וכן סעיפים 13 - 18 (להלן: "העבודות המוסכמות").

11.
התובע טען כי ביצע את העבודות המוסכמות, אך לא קיבל את יתרת שכרו.

12.
הנתבעת טענה כי מתוך כלל העבודות המנויות בהסכם השני, ביצע התובע עבודה אחת בלבד.

לטענתה, עבודות אחרות לא בוצעו ע"י התובע.


גיספאן העיד כי את העבודות של יישור הקרניזים (סע' 2) ויישור התקרות (סע' 6) ביצע בעצמו.


הנתבעת העידה כי עבודת תיקון הריצוף
(סע' 4) בוצעה ע"י רצף שהנתבעת שילמה לו ופיקחה על עבודתו. כן שילמה הנתבעת עבור סיום התקנת הכלים הסניטאריים (סע' 10) לשרברב שהביא התובע.


באשר לתיקון דלת הכניסה (סע' 5), תיקון זה לא בוצע כלל.


בתאריך 27.11.07, ובטרם השלמת העבודות, התובע עזב את הדירה.


הנתבעת העידה כי התובע עזב באמצע היום, ללא כל סיבה.

13.
בנוסף, טענה הנתבעת כי פרט לעובדה שהעבודות לא הושלמו, היה עליה ועל הנתבע להשקיע רבים כספים וזמן רב לשם רכישת קרמיקה חדשה, רכישת ציוד, כלי עבודה וחומרים, ולשם ביצוע עבודות נוספות שנדרשו עקב עבודתו הרשלנית של התובע.


באשר לכך צורפו קבלות חלקיות בסך של כ- 10,000 ₪ כאשר הנתבעת טענה שההוצאות גבוהות מהסך הנ"ל.

דיון

14.
טענת הנתבעים היא כפולה:


ראשית, התובע אינו זכאי לתשלום משום שלא השלים את ביצוע העבודות כפי שהותנה בשני ההסכמים.


שנית, גם אם התובע זכאי לתשלום כלשהו, יש לקזז ממנו את ההוצאות הרבות שהיו לנתבעים בעקבות עבודתו הרשלנית של התובע (הן באיכותה והן באי השלמתה).

15.
תחילה לתשלום המע"מ, שהושמט מהתשלום הראשון.


התובע טען כי התשלום הראשון בוצע ללא מע"מ. הנתבעים לא חלקו על טענה זו ולא העידו עליה. התובע אף לא נחקר בנקודה זו.


המשמעות היא שהתובע הוכיח את זכאותו לתשלום המע"מ שעומד, לפי כתב התביעה, על הסך של 4,146 ₪ נכון ליום 5.9.07.


העובדה שהתובע לא הציג חשבוניות אינה קשורה לעצם החבות בתשלום.

16.
באשר לביצוע יתרת העבודות:


בין הצדדים נטושה היתה מחלוקת גם בנוגע לעבודות המוסכמות וגם בנוגע לעבודות הלא מוסכמות.

17.
באשר לעבודות הלא מוסכמות, שאין חולק כי התובע לא ביצע אותן, טענו הנתבעים כי עבודות אלו היו כלולות בהסכם הראשון. התובע, מצדו, טען כי מדובר בתוספות להסכם הראשון, ועל כן שכרו לא אמור להיפגע מכך שלא ביצע אותן (כך, למשל, סע' 19-20, ר' פרו' עמ' 7).


לטעמי, על התובע היה נטל הראיה להוכיח כי עבודות אלו אינן כלולות בהסכמה, בנטל זה לא עמד, ולפחות לגבי חלק מהעבודות הוכח שהן היו כלולות בהסכם הראשון. כך למשל, התובע הסכים כי סעיף 8 כלול תחת הגדרת "תיקונים" (הנובעים מהתחייבויותיו לפי ההסכם הראשון). באשר לסעיף 9, טען התובע כי מדובר בתיקון שלא שייך אליו, אך סעיף 9 בסופו של דבר הושמט ע"י הצדדים עצמם מרשימת התיקונים. גם באשר לסעיף 19, לא הצליח התובע להסביר את ההבדל בין הרשום בו, לבין התחייבותו להתקין פתחי מזגן.


לאור האמור, לפחות חלק מהעבודות שלא היו מוסכמות בין הצדדים, היו באחריותו של התובע, אף שהתובע לא ביצע אותן.

18.
באשר לעבודות המוסכמות, העיד התובע בחקירתו הנגדית כי ביצע 85% מהן (פרו' עמ' 5).


הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי התובע לא השלים את מרבית העבודות המוסכמות.


לטעמי, לא הוכח שהתובע ביצע את מירב העבודות המוסכמות, ומכל מקום בין גרסאות הצדדים העדפתי את עדות הנתבעים ואלה נימוקיי:

א.
התובע שינה גרסתו. בכתב התביעה, שהתובע אישר בתצהירו, נטען כי התובע ביצע את השלמת העבודות, למעט העבודות הלא מוסכמות (סע' 13). בעדותו בבית המשפט, התובע הסכים כי לא השלים את העבודות המוסכמות, אף שטען כי חלק מזערי (15%) לא בוצע. כאשר בית המשפט נדרש להעדיף עדות אחת על פני השניה, במשפט אזרחי, יש בכך כדי לפגום בשאלת המהימנות.

ב.
לפחות באשר לחלק מהעבודות המוסכמות הובא תצהירו של גיספאן, שביצע אותן. אמנם גיספאן הוא בעלה של הנתבעת, ואולם עדותו היתה עקבית והגיונית. בפרטים שונים, כגון עבודותיו הקודמות, ההתרחשויות בשבעה, התיקונים שביצע לאחר עזיבתו של התובע, עדותו התיישבה עם עדותה של הנתבעת ועם תצהירו.

ג.
היוצא מהאמור הוא, שבהתעלם משאלת נטל הראיה, אני מעדיפה את העדויות מטעם הנתבעים על כך שחלק ארי של העבודות לא בוצע.

ד.
בנוגע לשאלת נטל הראיה:

אין בפני
נו מצב בו התובע עצמו מסכים שהשלים את העבודות, והנתבעים טוענים כי ביצועיו היו לקויים. אז, נכונה הייתי לקבל טענת התובע כי הנטל מוטל על הנתבעים.


עסקינן במצב בו התובע עצמו מודה (בעדותו בבית המשפט) כי לא השלים את כל העבודות. לא זו אף זו, גם באשר לעבודות הלא מוסכמות, שהתובע מסכים כי לא ביצע, התובע צריך היה לבצען (למשל: עבודה 8 – שהתובע הסכים כי היא בגדר "תיקונים").


מכאן כי על התובע, שעליו מוטל נטל הראיה, לא הוכיח את עלות העבודות שביצע.

19.
זאת ועוד, מעת שלא כל העבודות (ולו המוסכמות) הושלמו, יש טעם בטענת הנתבעים לפיה התובע אינו זכאי לתשלום האחרון.


ראשית, בהתאם להסכם הראשון, זכאותו של התובע לתשלום הרביעי היתה מותנית ב –


"סיום כל עבודות הגמר צבע וכו' כולל תיקונים".



כלומר, מהבחינה החוזית התשלום האחרון היה מותנה בהשלמת ביצוע העבודה.


מהבחינה המהותית, אף אם אקח בחשבון כי התובע ביצע חלק מהעבודות לפי הסכם ההארכה, הרי בעצם העובדה שלא השלים את העבודות (גם אם את מיעוטן, לפי טענתו) נדרשו הנתבעים לשכור בעלי מקצוע חילופי. באופן מסתבר, עלותם של בעלי מקצוע חילופיים אינה יכולה להיגזר מאותו חלק מזערי, שכן בעל מקצוע הנכנס תחת חברו לא ידרוש רק את אותו חלק יחסי מזערי של התשלום, אלא מטבע הדברים עלויות העסקתו תהיינה גבוהות יותר.

20.
לסיכום, התובע אינו זכאי לתשלום הרביעי לפי ההסכם הראשון, שכן לא השלים את ביצוע העבודות.


21.
באשר לטענת הקיזוז, הרי לאור מסקנתי אין צורך להידרש לה, אך לשם השלמת התמונה אציין כי איני מקבלת אותה.


טענת הקיזוז היא טענת הגנה מובהקת, ועל הנתבעים היה להוכיחה כדבעי.



אין אסמכתאות לכך שהנתבעת שילמה לרצף ולשרברב.


אין אסמכתה לכך שהדלת לא תוקנה עד היום.



לא הובאו בעלי מקצוע נוספים ששולם להם שכר, אף שמדובר בעדים רלבנטיים.


לאור האמור, טענת הקיזוז לא הוכחה.

אחריותה של הנתבעת

22.
התובע טען כי הנתבעת התחייבה בשם הנתבע לשלם את עלויות השיפוץ, וכן התחייבה כלפי התובע כי היא אחראית וערבה לביצוע התשלומים.


התובע טען כי בכל שלבי המו"מ, במעמד החתימה על ההסכם ובמהלך ביצוע העבודות הוא לא הכיר את הנתבע, לא פגש בו וכל ההליכים נוהלו בינו לבין הנתבעת בלבד.

23.
הנתבעת העידה כי מעולם לא התחייבה או ערבה לתשלום כלשהו לתובע, ומעולם לא חתמה על מסמך המעגן התחייבות כזו.

24.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים אני קובעת כי לתובע אין עילת תביעה כנגד הנתבעת ואלה טעמיי:


א.
הנתבעת אינה מצוינת כצד להסכם.


ב.
הנתבעת לא חתמה על ההסכם.

ג.
התובע טען כי הנתבעת חתמה על ההסכם, אך ציין כי אינו יכול לומר זאת בוודאות. הנתבעת שללה זאת. הנתבעת ציינה כי העבירה את ההסכם לנתבע במייל, הנתבע חתם עליו והחזיר את ההסכם החתום לנתבעת.


מכאן, כי ההסכם לא נחתם בו זמנית, ולמעשה, לא היה מעמד של חתימה על ההסכם.


מכיוון שלא היה מעמד של חתימה על הסכם, הנתבעת אפילו לא נכחה במעמד כזה.

ד.
התובע הסכים בחקירתו כי הנתבעת לא התחייבה כלפיו באופן אישי אך טען ש"זה מה שקרה בפועל" (פרו' עמ' 4). תשלום הכסף, כך לפי עדות התובע, היה אמנם באמצעות הנתבעת, אך לפי עדותה של הנתבעת, שאני מקבלת, הנתבעת שימשה כמכשיר להעברת הכספים ותו לא.


ה.
התובע הסכים בחקירתו הנגדית כי הצד להסכמים עמו הוא הנתבע.

ו.
טענתו היחידה של התובע היא כי לא יעלה על הדעת שיחתום על הסכם עם אדם שלא פגש מעולם, אלא למעט לאחר שביצוע העבודות הושלם כמעט לחלוטין.


טענה זו לא ניתן לקבל. חתימה על חוזה אינה מצריכה נוכחות אישית של אחד הצדדים. בוודאי בעולם המודרני בו קיימים אמצעי תקשורת משוכללים.

ז.
קנה המידה לפרשנות חוזים הוא קנה מידה אובייקטיבי. לא ניתן לחייב אדם על סמך "הנחה" של חברו כי הוא בעל דברים עמו.


לו סבר התובע כי לא די לו בחתימת הנתבע יכול היה לבקש ביטחון כלשהו, או חתימה של מאן דהוא נוסף. אף לו עשה כן, ספק האם הנתבעת, שתפקידה היה לעבוד בשירותו של הנתבע (ולקבל בעצמה את שכרה מהנתבע), היתה מסכימה להתחייב באופן אישי על עבודות שבוצעו בביתו של הנתבע ועבור הנתבע, ומבלי שיש לה טובת הנאה אישית כלשהי מכך.

לנושא תצהירו של התובע

25.
התובע צירף תצהיר לאקוני, המפנה לסעיפי כתב התביעה.


הנתבעים טענו כי יש בכך פגם המשמיט את הקרקע מתחת לתביעתו.


איני סבורה כן.


מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, והתובע רשאי היה לצרף תצהיר המאשר את עובדות כתב התביעה. בהחלטה מיום 2.11.08 נרשם כי ניתן לצרף תצהיר מפורט, אך לא היתה חובה לעשות כן. מכל מקום, מועד העלאת טענה מעין זו אינו ביום ההוכחות.

סיכום

26.
אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1.


אני מחייבת את התובע לשלם את הוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

27.
אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 4,146 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.9.07 ועד למועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך כולל של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ בצירוף מע"מ. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 2287/08 תמיר ריעני נ' נטלי (נטשה) גיספאן, גרינברג יבגני (פורסם ב-ֽ 17/06/2010)