פסקי דין על גדי מאיר ברנס | פסקי דין על עיריית באר-שבע

118/09 תלפ     17/06/2010




תלפ 118/09 גדי מאיר ברנס נ' עיריית באר-שבע








בית משפט לעניינים מקומיים בבאר שבע



תל"פ 118-09 עיריית באר שבע נ' ברנס




בפני

כב' השופט
איתי ברסלר-גונן

המבקש:
גדי מאיר ברנס
ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברנע ועו"ד נתן (נתי) ברבי


נגד

המשיבה:
עיריית באר-שבע
ע"י ב"כ עו"ד איריס בירון-נחמני



החלטה

1.
בפני
בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שנחתם מכוח סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"], על ידי ראש עיריית באר-שבע
ביום 17.9.08, כנגד מבנה המצוי בשוק העירוני בבאר-שבע במקרקעין הידועים כגוש 38012, ואשר תואר בצו כסככה בשטח של כ- 60 מ"ר וכן מכולה בשטח של כ- 15 מ"ר [להלן בהתאמה: "המבנים" ו- "צו ההריסה המנהלי"].
2.
לאחר הוצאת הצו, היתה זו המשיבה [עיריית באר-שבע
; להלן גם "העירייה"] אשר פנתה לבית המשפט, ביום 24.6.09 בבקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי. לאחר שניתנו למבקש מספר הזדמנויות להגיב לבקשה, והוא לא עשה כן, קיבל בית המשפט את בקשת העירייה והאריך את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 28.8.09.
3.
ביום 17.8.09 הגיש המבקש בקשתו דנן לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, וניתן צו ארעי לעיכוב הביצוע. ואולם, בדיון שהתקיים ביום 13.9.09 בוטל עיכוב הביצוע של צו ההריסה המנהלי וזאת משהתברר שהמבקש לא הגיש בקשה לביטול הצו ביחד עם בקשתו לעיכוב ארעי. בית המשפט (כב' השופט אקסלרד) קבע כי צו ההריסה המנהלי יהיה ניתן לביצוע החל מיום 30.9.09 ולמשך 30 יום מאותו מועד.
4.
ביום 15.9.09 הגיש המבקש בקשה נוספת, הפעם לביטול צו ההריסה המנהלי. במהלך הדיונים (שכללו גם הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי) עוכב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד לסיום ההליך בבקשה זו.
5.
עיקר טענותיו של המבקש, בבקשתו לביטול צו ההריסה המנהלי הינן: (א) שהמבנים נשוא צו ההריסה מוצבים במקומם מזה כ- 16 שנים ועל כן אין מדובר בבנייה טרייה; (ב) שהמבנים הוצבו בידיעתה ובהסכמתה של המשיבה או מנהלת השוק הפועלת מטעמה; ו- (ג) שהסככה עצמה המצויינת בצו ההריסה המנהלי נבנתה על ידי מנהלת השוק הפועלת מטעם המשיבה.
בחינת העובדות שהתבררו במהלך ההליך
6.
הצדדים הגישו תצהירים והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.
7.
מטעם המשיבה הוגשו תצהירים על ידי מר ראובן טוטיאשוילי, מפקח בניה בעיריית באר-שבע
[להלן: "המפקח"], וכן על ידי מר דמיטרי פיגלאנסקי, מהנדס העיר באר-שבע [להלן: "מהנדס העיר"] אשר הוא שחתם על התצהיר שעמד בבסיס צו ההריסה המנהלי.
8.
מטעם המבקש העידו מר מוטי אבוקסיס, שעמד בעבר בראש מנהלת השוק העירוני מטעם עיריית באר-שבע
[להלן: "מנהלת השוק"], וכן אנשים נוספים, לרבות בני משפחתו של המשיב אשר הובאו להעיד על כך שהמבנים נמצאים במקום מזה שנים רבות
9.
אין מחלוקת שהצו הוצא ביום 17.9.08 על בסיס תצהיר מהנדס העיר מיום 15.9.08. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה מתי הוצבו המבנים במקום.
10.
המבקש הצהיר שהמכולה קיימת במקום כבר 16 שנים ולשם תימוכין צירף תמונה ישנה מטקס חניכת מגדל הפיקוח בשוק העירוני [נספח ו' לבקשה], אשר בה נראים הדוברים על רקע מכולה. לטענת המבקש – זו אותה מכולה שמצויינת בצו ההריסה המנהלי.
11.
המפקח הצהיר שכאשר ביקר במקום בתחילת חודש אוגוסט 2008 לא היתה עדיין המכולה מוצבת במקום בו היא מוצבת כיום וכן הצהיר כי באותו מועד החלו בבניית הסככה על ידי הקמת קונסטרוקציית מתכת והנחת בד הצללה על גבי הקונסטרוקציה. המפקח אף הוסיף והצהיר שכאשר ביקר במקום במהלך אותו חודש, פעם נוספת, ראה את המשכה של בניית הקונסטקורציה וכן את הצבת המכולה נשוא הצו. עוד הצהיר המפקח שכאשר ביקר במקום ביום 15.9.08 צילם את המבנים וכי בתאריך מאוחר יותר ראה שהונח פח על הקונסטרוקציה (במקום הבד).
כאשר עומת המפקח עם טענת המבקש לפיה המכולה מוצבת במקום כבר שנים, השיב, כי "המכולה הספציפית הזו היא מכולת טרמוס, מכולה מבודדת חום והיא לא היתה שם... לטענתי, ומה שאני זוכר, היתה פעם מכולה בצבע חום, מפח, מכולה רגילה ולא טרמית".
ואולם, בהמשך אישר המפקח שאין במכולה מערכות קירור, שהיא אינה מחוברת לחשמל, אולם טען בתוקף שמדובר במכולה שעשויה חומר שונה שהוא מבודד יותר.
המפקח הגיש תמונות שצילם [סומנו מש/1 עד מש/4]. בתמונות נראית מכולה בצבע לבן. המפקח עומת עם טענת המשיב לפיה המכולה הוצבה כבר שנים קודם לכן במקום, ולא יכל לשלול שאין מדובר באותה מכולה. יחד עם זאת, העיד המפקח שהמכולה אינה עומדת במקום שבו נראית מכולה בתמונה שהוגשה כנספח ו' לתצהיר המבקש.
12.
מהנדס העיר הצהיר והעיד שאת תצהירו שעמד בבסיס צו ההריסה המנהלי נתן לאחר שיחה וקבלת מידע מהמפקח. מהנדס העיר הודה בחקירתו שמדובר במכולה שנראית כמכולה רגילה. עוד העיד שהמכולה נשוא הבקשה עומדת בניצב למכולה שבנספח ו' לבקשה.
13.
לאור עדותו של מהנדס העיר ולאור העולה מהתמונות אני קובע שמדובר במכולה רגילה ואיני מקבל את טענת המפקח שמדובר במכולה מיוחדת. אני לא יכול לקבל גם את טענת המפקח שבעבר היתה מכולה בצבע חום. אין לעדות זו תימוכין והיא עומדת בסתירה אף לתמונות שהוצגו בפני
י.
14.
אינני יכול לשלול את טענת המבקש שמדובר באותה מכולה שהיתה מוצבת במקום מזה שנים. ואולם, לאחר שעיינתי בתמונות שהוגשו כ- מש/1 עד מש/4 ובנספח ו' כמו גם בתשריט שצורף לתצהיר מהנדס העיר שעמד בבסיס הצו, ולאחר ששמעתי גם את העדים האחרים שהעידו מטעם המבקש, אני יכול לקבוע שאף אם מדובר באותה מכולה שהיתה במקום מזה שנים, היא הוזזה במקומה בסמוך למתן צו ההריסה המנהלי.
אותה מכולה שהיתה בעבר לאורך קיר בטון ושעמדה ברקע הדוברים בתמונה נספח ו' לבקשה, הוזזה ממקומה והועמדה על ידי המבקש בניצב לקיר הבטון. לאורך קיר הבטון, במקום בו עמדה בעבר המכולה, נבנתה כיום הסככה.
תימוכין למסקנה זו מצאתי, מעבר לתמונות ולתשריט, בדבריהם של העדים מטעם המבקש:
(א)
מר אבוקסיס אישר שהמכולה הלבנה שעומדת ברקע הדוברים שבתמונה נספח ו' לבקשה, היא המכולה נשוא הצו, וכן העיד [עמ' 12, ש' 9-13] כי –


"ש.
האם בנספח ו' המכולה הלבנה שעומדת ברקע, היא המכולה נשוא הצו?
ת.
כן.
ש.
אני מראה לך את מש/2 – האם זו המכולה נשוא הצו?
ת.
כן, היא רק מסובבת באותו מקום. היא היתה צמודה לקיר ואחר כך סובבו אותה באותו מקום."
(ב)
המבקש הודה אף הוא שמדובר באותה מכולה שהוזזה [עמ' 11 ש' 25-26]:

"ש.
אני מציגה לך תמונה מנספח ו' לבקשתך, בה רואים מגדל פיקוח ומכולה. הם נמצאים באותו מקום?
ת.
כן.
ש. אני מראה לך את מש/2, זו אותה מכולה?
ת.
כן, זו אותה מכולה, סובבנו אותה בגלל שבנו את הסככה.

לשאלת בית המשפט – אני מסתכל על מש/2, נכון שרואים שם קיר בטון, המכולה בנספח ו' היא מקבילה וצמודה לקיר הבטון והיום היא לא נמצאת שם כי היא נמצאת כמו שרואים במש/2."
(ג)
עדות דומה נמסרה על ידי מר דוד אלמקייס [עמ' 14, ש' 18-19], מר ברנס אברהם [עמ' 15, ש' 7] מר אברהם ניסים [עמ' 15 ש' 24-25].
15.
באשר למועד הזזתה של המכולה, האמנתי למפקח שהמכולה הוצבה במהלך חודש אוגוסט ולא לפני 8 באוגוסט. המפקח לא זכר בדיוק את מועד הצבתה של המכולה במקום הנוכחי, אולם לא באמת היתה מחלוקת בעניין זה. אציין, כי המשיב עצמו העיד, בקשר לסככה, שקיבל את הצו כ- 10 ימים לאחר שהחלו לבנות את הסככה וכי הזיזו את המכולה לצורך בניית הסככה.
16.
לא היתה מחלוקת שהסככה עצמה נבנתה במועדים שתוארו בתצהיר המפקח [במהלך חודש אוגוסט] ואף המבקש עצמו העיד כי צו ההריסה לסככה הומצא לו כ- 10 ימים לאחר בנייתה של הסככה [עמ' 12, ש' 31]; המבקש אף הודה שהסככה כיום כוסתה באסכורית במקום הבד שהיה כאשר צולמה התמונה מש/2 [עמ' 13 ש' 30-31].
17.
התמונות מש/1 עד מש/4 צולמו ביום 15.9.10 ומהם ניתן לראות שהסככה לא מאוכלסת ואף המכולה ריקה.
18.
לפיכך, אני קובע, כקביעה עובדתית, שהצבת המכולה במקום נשוא הצו, וכן בנייתה של הסככה, לא הסתיימו 60 יום קודם לחתימת תצהירו של מהנדס העיר שעמד בבסיס צו ההריסה המנהלי, וכי המבנים אינם מאוכלסים תקופה העולה על 30 יום קודם לתצהיר מהנדס העיר.
זכות העמידה
19.
בסיכומיה, טענה המשיבה שלמבקש אין כלל זכות עמידה בהליך זה, וזאת מן הטעם שהמבנים הוקמו על שטח שנועד לחניה ולא על שטח שלמבקש זכות בו.
טענה זו מצד המשיבה לא נזכרה בתגובתה לבקשה דנן מיום 22.9.09. טענה זו לא נזכרה גם בתגובתה של המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה ואף לא בבקשה שהיא עצמה הגישה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי.
20.
המשיבה אינה רשאית להעלות טענה זו לראשונה בסיכומים, שכן הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. על כן, אני דוחה את הטענה.
אציין עוד שלדעתי אין המשיבה רשאית לטעון טענה להעדר זכות עמידה למשיב, שעה שהיא עצמה נקטה ראשונה בהליך כנגדו בבקשתה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי.
ניקיון כפיו של המבקש
21.
גם טענה זו שהועלתה על ידי העירייה, נטענה לראשונה בסיכומיה. יחד עם זאת, אני סבור שיש בה ממש. בשלב העדויות התברר שלא רק שהמשיב קיבל את צו ההריסה, הוא גם בחר להתעלם ממנו ואף לאחר קבלתו המשיך בבנייתה של הסככה וכיסוי הקונסטרוקציה באיסכורית. כזאת לא ייעשה.
22.
ההליך של תקיפת צו הריסה מנהלי הינו הליך שנמצא על התפר שבין המשפט הפלילי למשפט המנהלי והוא ניזון משני עולמות משפטיים אלו. צו הריסה מנהלי, כשמו כן הוא – מעשה מנהלי שתקיפתו הינה בעלת מאפייני תקיפה מנהליים. לפיכך, על המבקש לבטל צו הריסה מנהלי חלות החובות המוטלות במשפט המנהלי על עותר המבקש כי בית המשפט יעכב או יבטל פעולה של הרשות המנהלית, והכלל הראשון הוא כי על המבקש את ביטול הצו המנהלי לפעול כשידיו נקיות [השוו ע"פ (חי') 1543-05-09 עדנאן אגבאריה נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה (פורסם במאגר "נבו")]
23.
לא נסתרה הטענה שכיום מכוסה הקונסטרוקציה באיסכורית, וכי מצב זה לא היה במועד שבו קיבל המבקש את צו ההריסה המנהלי. המבקש עשה דין לעצמו והתעלם לחלוטין מקיומו של הצו. מבקש שכזה אינו רשאי לעשות לעצמו דין ובה בעת לפנות בבקשה לסעד מבית המשפט.
24.
אין לי צורך לדון בטענותיה הנוספות של המשיבה שעניינן התנהלותו של המבקש מול המשיבה לאחר מתן הצו. הצו עצמו הוא שעומד כיום למבחן ולא האירועים שבאו בעקבותיו.
הזזת המכולה – האם בניה חדשה
25.
משקבעתי שהמכולה היא אותה מכולה שהיתה קיימת בעבר אך היא הוזזה וכיום היא מונחת במקום חדש, נותרה השאלה האם מדובר בבניה חדשה לעניין סעיף 238א לחוק.
26.
הצבתה של המכולה טעונה היתר בניה. הן הסככה והן המכולה הינן בגדר "בניין" כהגדרתו בחוק, והן ייחשבו כ"בניין" אף אם לא חוברו למערכות תשתית מסויימות. ככל בניין – אף הקמתן והצבתן טעונה היתר בניה לפי סעיף 145 לחוק. לטענת המבקש מדובר במכולה שהיתה במקום שנים רבות תוך שהיא משמשת את המבקש. במצב שכזה, ברור שמדובר ב"מבנה" כהגדרתו בחוק, המחייב היתר בניה כתנאי מקדים להצבתו או הקמתו במקום וכך גם להריסתו [ראו גם ע"פ (ת"א) 80108/99

ר.י.ו מהנדסים בע"מ

נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגר "נבו")].
27.
המבנה לעניין זה אינו המכולה עצמה לבדה. המבנה הוא המכולה כשהיא מוצבת על הקרקע במצב מסויים. לפיכך, הזזת המכולה כמוהו כהריסת "המבנה" והקמתו מחדש, ועל פי סעיף 145 לחוק – מחייב הדבר היתר בניה.
קבלת טענת המבקש שהזזת מכולה אינה בבחינת בניה חדשה, עלולה להביא לתוצאות אבסורדיות. אם ניתן להזיז את המכולה 7-10 מטרים הצידה, מדוע לא 100 מ' הצידה. מדוע לא 30 ק"מ? אם נקבל טענה זו הרי שמעצם קיומה, המכולה לעולם תהיה בעלת פוטנציאל לתנועה ועל כן מעולם לא תוגדר כמבנה חדש. תוצאה אבסורדית שכזו עומדת בניגוד לתכלית התחיקתית ובניגוד לפסיקה, שדוגמא ממנה הובאה לעיל.
קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 238א(א) לחוק
28.
מדובר אם כן במכולה שהוזזה וכמוהה כבניה חדשה. בניה זו נעשתה לא לפני ה- 8.8.08, וביום 15.9.10 עדיין לא היתה המכולה במקומה החדש, בשימוש. גם הסככה הוקמה כ- 10 ימים קודם לקבלת הצו בידי המבקש, וזאת כאמור בעדותו של המבקש עצמו. אין מחלוקת שלא קיים היתר בניה – לא לסככה ולא להצבת המכולה במקומה הנוכחי.
29.
טענת המבקש לעניין מודעותו של המהנדס אין בה ממש. עד לתיקון 43 לחוק נדרש המהנדס לציין בתצהירו לפי ידיעתו האישית. לאחר תיקון זה לא נדרשת ידיעה אישית ומספיק שידיעת המהנדס תהיה מבוססת על ידיעה אישית של אדם אחר הפועל מטעמו. בעניינינו – המפקח [ראו למשל ע"פ (י-ם) 30415/06 עלי עליאן נ' מדינת ישראל - עיריית ירושלים (פורסם במאגר "נבו"); ע"פ (י-ם) 7696/03 סיף אלדין אלברג'קלי נ' היועץ המשפטי - עיריית ירושלים (פורסם במאגר "נבו")].
30.
מכיוון שלא היתה מחלוקת שאין היתר בניה למבנים, אני קובע שהתקיימו התנאים שבסעיף 238א(א) לחוק.
31.
שקלתי גם טענותיו הנוספות של המבקש, ובראשן שקיבל את הסכמתה ועידודה של המשיבה ושל מנהל השוק שפעלה מטעמה.
לא מצאתי בטענות אלו ממש. יתכן שהמבקש הבין את שהבין או שבחר להבין מיו"ר מנהלת השוק, מר מוטי אבוקסיס, אך בוודאי שאין פירושו של דבר שאחז בידו היתר בניה כדין.
אין זה רלוונטי האם בפועל הקים המבקש בעצמו את הסככה או שהוא נעזר באנשי מנהלת השוק כטענתו. המבקש טען בעצמו לזכויות בסככה ומכאן שכאשר מדובר בבניה שלא כדין – חלה עליו חובה להרסה.
כל תוצאה אחרת פירושה הכשרה של מבנה שהוקם שלא כדין, וזאת מבלי שקיים היתר בניה. בית המשפט בוודאי שלא יתן לכך את ידו.
32.
גם יתר טענותיו של המבקש בעדותו, בנוגע למהלכים שביקש לנקוט לאחר שקיבל את צו ההריסה – אינן רלוונטיות. כשם שאיני מקבל טענת המשיבה הנוגעת לעצם המו"מ שלאחר קבלת הצו, כך איני מקבל טענותיו של המבקש בקשר לאותם אירועים נטענים.
האם קיימות עילות לתקיפת צו ההריסה המנהלי
33.
התופעה של בניה ללא היתר היא לצערנו תופעה נפוצה וראויה לגינוי ולהכחדה. גם השיטה של "נבנה ונבקש" [בפראפרזה על "נעשה ונשמע", דהיינו - נבנה ונבקש את ההיתר לאחר מכן] ראויה לגינוי שכן היא מצביעה על זלזול לא פחות בחוק ובסדר הציבורי. אין לעבור על סדר היום עם שיטה שמבקשת להעמיד את קובעי מדיניות התכנון בפני
עובדה מוגמרת. לפיכך, נפסק, כי יש לפעול במדיניות ענישה תקיפה ומחמירה ביותר לשם עקירתן של תופעות אלו מן השורש.
אחד הכלים העומדים בפני
מוסדות התכנון לשם התמודדות על הבניה הבלתי חוקית הוא הכלי של צו הריסה מנהלי, שנועד למנוע קביעת עובדות בשטח [רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו"); ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו")].
34.
משניתן צו הריסה מנהלי כדין, עילות הביטול תהיינה מצומצמות. סעיף 238א(ח) לחוק קובע את הכלל ולפיו –
"לא יבטל או יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה בגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת."
35.
כאמור, ההליך שבפני
נו הינו הליך מנהלי באופיו, בו מבוקשת ביקורת שיפוטית על הפעלתה של סמכות מנהלית. ככל ביקורת שיפוטית על הפעלת סמכות מנהלית, אף ביקורת זו מצומצמת ובית המשפט אינו נכנס בנעלי הרשות המנהלית ואינו מחליף שיקול דעתה.
השאלה
האם ראוי ונכון היה להפעיל, במקרה הספציפי, את שיקול הדעת המנהלי ולהוציא את צו ההריסה המנהלי, אינה נתונה לביקורת בית משפט זה. עילות הביקורת במסגרת הליך זה הינן מצומצמות ובעיקרן הן שתיים: העילה הראשונה עניינה בכך שהבניה נעשתה כדין, ואילו העילה השניה עניינה בכך שהצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת [ראו ר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מ(2), 445].
בעע"מ 3518/02
רמזי נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים [פ"ד נז (1) 196] הרחיב בית המשפט את סמכות הביקורת השיפוטית ואיפשר להעלות טענות נוספות לפגמים בצו הריסה מנהלי, אולם נקבע כי בית המשפט ישעה לטענות בדבר פגמים נוספים אם יהיו אלה פגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו. פגמים שכאלה לא מצאתי במקרה שלפנינו, בוודאי שלא חמורים עד כדי לבטל את הצו מעיקרו.
36.
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה כי הבניה בוצעה שלא על פי היתר כדין. קבעתי גם לעיל שיש צורך בהיתר שכזה.
הסככה עצמה לא היתה עובדה מוגמרת בעת מתן ההיתר שכן העובדה היא שהמבקש המשיך להקימה גם לאחר קבלת צו ההריסה המנהלי וכיום אין היא נראית אותו דבר, ובמקום כיסוי בד היא בנויה כיסוי איסכורית.
המכולה עצמה כבר הוצבה במועד ביצוע הצו אולם המבקש לא הוכיח שבמועד מתן הצו היא כבר היתה בשימוש. נהפוך הוא – מהתמונות מש/1 עד מש/4 עולה שבמועד עריכת תצהיר המהנדס המכולה, במקומה החדש, לא היתה בשימוש.
לעניין זה,
אדגיש
, כי הנטל על המבקש להוכיח כי הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת [השוו רע"פ 634/97 אילן נקש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לעיר בני ברק (פורסם במאגר "נבו"); ע"פ 9019/09 וחידי סייד שויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם במאגר "נבו")]. בנטל זה לא עמד המבקש: לא לגבי הסככה ולא לגבי המכולה.

סוף דבר
37.
לאור כל האמור, לא מצאתי כל מקום לביטול צו ההריסה המנהלי, ולפיכך הנני דוחה את הבקשה לביטולו, ואני מבטל את עיכוב ביצוע הצו.
38.
על מנת לאפשר ביצוע ההריסה, ובתוקף סמכותי לפי סעיף 238א(ט) לחוק, אני קובע כי מנין 30 הימים לביצוע הצו יחל ביום

27.6.2010.
39.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה לבקשה זו, בסך של 6,000 ש"ח.
40.
המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לצדדים, ואף תודיעם תוכנה טלפונית.

ניתנה היום,
ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תלפ בית משפט לעניינים מקומיים 118/09 גדי מאיר ברנס נ' עיריית באר-שבע (פורסם ב-ֽ 17/06/2010)