פסקי דין על רחל תמם | פסקי דין על דינה שוקרי

11219/99 הפ     20/07/2000




הפ 11219/99 רחל תמם נ' דינה שוקרי




תפ 7388/94 בית משפט השלום בתל אביב יפו
בפני
כב' השופטת י. אמסטרדם תאריך : 01/06/1999

בעניין: מדינת ישראל
המאשימה

נגד

אייל רותם
הנאשם




הכרעת דין

א. חלק כללי -

חב' רותם פיתוח ובניין (1990) בע"מ (להלן ! .'חב' רותם") הינה חברה ציבורית שעיסוקה בעיקר בעבודות תשתית ופיתוח.

החברה הונפקה באפריל 1992 בבורסה לניירות ערך בת"א (להלן :"הבורסה").
בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום, החזיק הנאשם 72% ממניות חב' רותם, ויתרת המניות הונפקה כאמור לציבור.

כשנה לאחר ההנפקה, בשתי עיסקאות מחוץ לבורסה, בתאריכים 27.4.93 ו - 28.4.93, מכר הנאשם לחב' גמולות השקעות קופות גמל בע"מ (להלן : "גמולות") מניות ואופציות של חב' רותם בסכום כולל של כ - 3 מליון ש"ח.

העיסקאות בוצעו במועדים שאוזכרו לעיל בשיחות טלפון עם מנכ"ל "גמולות" מר שמואל דגן.

בתאריך 29.4.93 פורסם הדו"ח הכספי השנתי של חב' רותם לתקופה שהסתיימה ב31.12.92
(להלן : "הדו"ח השנתי")_

עפ"י הדו"ח השנתי, הרווח המאוחד בחב' רותם שעמד על 3.76 מליון ש"ח בשנת 1991 ירד ל
- 1.95 מליון ש"ח בשנת 1992.

לאחר פירסום הדו"ח, ירדו שערי מניות רותם בבורסה ב- 6.4%, ומגמת הירידה נמשכה באופן שבתאריך 10.5.93 היו שערי מניית רותם נמוכים ב- 20% משערן ערב פירסום הדו"ח השנתי, ושערי האופציות היו נמוכים ב- 17% משערן עקב פירסום הדו"ח השנתי

הנאשם מואשם כי הניע את מנכ"ל גמולות לבצע העיסקאות המוזכרות לעיל, תוך העלמת תוצאות הדו"ח השנתי שהיו ידועות לו כאיש פנים מרכוי בחב' רותם.
כמו-כן, בהיותו מודע לכך שתוצאות הדו"ח הינן נתונים מהותיים בעת ביצוע העיסקה, עשה שימוש במידע פנים בכוונה לגרוף רווחים לעצמו.

הנאשם מואשם איפוא, בביצוע עבירות של תרמית בניירות ערך ושימוש במידע פנים בידי איש פנים - עבירות לפי סעיפים 54 (א) (1) ו - 52 ג' לחוק עירות ערך התשכ"ח - 1968 לאחר הגשת כתב-האישום הוספה עבירה נוספת, לפיה מיוחס לנאשם גם קבלת דבר במירמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין תעל"ז - 1977

ב. המסגרת העובדתית שר אינה שנויה במחלוקת בין ב"כ הצדדים :

1. הנאשם היה והינו איש פנים מרכזי בחב' רותם.

2. בסניף הראשי של בנק הפועלים בירושלים נוהלו מרבית חשבונותיה של חב' רותם ופעילותה העיסקית, וכן כל ענייני האשראי שלה. בסניף זה התנהל גם חשבונו האישי של הנאשם

3. ועדת ההשקעות של "גמולות" אישרה בחודש יוני 1992 השקעה במניות חב' רותם, גם לאחר שחברה זו נכללה ברשימת החברות שהוגשה לועדה לאישורה.
לאחר אישור ועדת ההשקעות, רכשה "גמולות" בחודשים אוגוסט-דצמבר 92 מניות ואופציות של חב' רותם.
גם לאחר העיסקאות נשוא כתב-האישום, הוסיפה "גמולות" ורכשה כמויות נוספות של מניות חב' רותם.

4. המניות והאופציות שמכר הנאשם לגמולות בתאריך 27.4.99 היו חסומות עד לתאריך 10.4.93 בהוראת הבורסה לני"ע, לפיה אחזקות בני"ע של בעלי עניין ישארו חסומים ממועד ההנפקה ועד לתום תקופה של 3 שנים ממועד ההנפקה, ואח"כ ישתחררו

באופן הדרגתי מהחסימה, באופן שבתום שנה מההנפקה (10.4.92) השתחררו 13.1/3 מניה"ע החסומים_

תהליך שחרור ני"ע של רותם מהחסימה כלל העברת המניות והאופציות מחברת הנאמנות שטיפלה בהנפקה - משרד עו"ד בן ואב הכהן ושות' לחברה לרישומים של בנק לאומי, וזאת באמצעות שטרי העברת מניות.
החברה לרישומים של בנק לאומי רשמה המניות למסחר והעבירה אותן לזכות חשבון הבנק של הנאשם - חשבון מס' 35022 סניף מרכזי של בנק הפועלים בירושלים

5. בתאריך 27.4.93 אישר הנאשם בכתב לרו"ח פונד את החלטתו לוותר על בונוס מנהלים בשנה זו, לאור העובדה שלא היה גידול ברווחים בשנת 1992.
בונוס זה אושר ע"י הדירקטוריון.

6. בתאריך 27.4.93 פנה הנאשם לשמואל בראל - פקיד בנק הפועלים, והודיעו כי ברצונו למכור מניות רותם שהיו חסומות, כאמור לעיל, ושוחררו
הנאשם אף בירר אם הגיעה הודעה מעו"ד בן-זאב כי מניות חב' רותם החסומות - שוחררו.

7. נוכח בקשת הנאשם כי יטפל במכירת ני"ע של חברת רותם שיועברו לחשבונו לאחר שישוחררו מהחסימה, פנה שמואל בראל למנכ"ל גמולות - שמואל דגן, והציע לו לרכוש ני"ע של רותם בעיסקה מחוץ לבורסה

8. שמואל דגן סירב תחילה להצעה לרכוש ני"ע של רותם (כמו גם קונים אחרים שבראל העביר להם הצעה זו), אך לאחר שנועץ באלון צברי ואלישבע יעקובוביץ, שינה דעתו, והחליט להיכנס למו"מ עם הנאשם לצורך רכישת ני"ע של חב' רותם.

9 בתאריך 27.4.93 במהלך שיחת שמואל דגן והנאשם, לא הזכיר הנאשם את הדו"ח השנתי של חב' רותם שהיה אמור להתפרסם יומיים לאחר מכן, ולא התייחס לתוצאות הצפויות של הדו"ח השנתי.
בשיחה וו לא הועלו על-ידו פרוייקטים הצפויים לחב' רותם (אגריפס ומינהרת גילה), ולא היתה כל התייחסות לירידה ברווחיות החברה בשנת 1992 לעומת שנת 1991.
בעת עריכת העיסקאות נשוא כתב האישום, היה הנאשם מודע לתוצאות הדו"ח השנתי אשר התפרסם בתאריך 29.4.93 (יום ויומיים לאחר העיסקאות).

10. לאחר ויכוח על מחיר העיסקה, סיכם שמואל דגן עם הנאשם מחיר קבוע שכלל הנחה, וזאת ללא תלות במחיר ני"ע בסוף יום המסחר : המחיר שנקבע - 1035

נקודות
ביחס למניה ו - 720 נקודות ביחס לאופציה.

11. עם פירסום תוצאות הדו"ח השנתי בתאריך 29.4.93 חשו אנשי "גמולות" מרומים, ושמואל דגן הביע כעסו ותרעומתו בפני
אנשי סניף בנק הפועלים ירושלים - שמואל בראל ורונן גאון, וכן שוחח בעניין זה עם אביו של הנאשם, מאחר והאחרון נסע לחו"ל, ולא היה בארץ

12. באוקטובר 1993, ביקש הנאשם ממנהל הכספים בחב' רותם - מר אבנר וולברום לארגן פגישה עם אנשי "גמולות" על מנת לבוא עימם בדברים, ולהפיס דעתם.
פגישה זו לא יצאה לפועל, שכן למחרת שיחת וולברום-דגן החלה חקירת רשות ני"ע

ג. גדר המחלוקת :

לטענת ב"כ הנאשם, מרשו לא התכוון לרמות את "גמולות".
הוא אמנם נמנע מלהתייחס לתוצאות הדו"ח השנתי או לירידה הצפוייה ברווחיות חב' רותם במהלך שיחתו עם שמואל דגן, אך הדבר נבע מכך שלא נשאל ע"י דגן בנושא זה, והוא עצמו לא רצה לעשות שימוש במידע פנים.

אליבא דסניגור, אולי שגה מרשו בדרך הפעלת שיקול דעת ובעת ביצוע העיסקאות נשוא כתב-האישום, אך אין לייחס לו מירמה, וקיימת חוסר סבירות בטענה, שהנאשם היה מען לבצע עיסקה נגועה בתרמית עם לקוח מימסדי כ"גמולות", וזאת מחמת החשש שאובדן ו/או פגיעה בשמו הטוב, יגרום לכך שגורם מוסדי משמעותי בשוק ההון לא ירכוש בעתיד את מניות חב' רותם.

לטענת ב"כ הנאשם, למרשו היה קשר אמיץ רב-שנים עם בנק הפועלים, שבמסגרתו הוא פעל בענייניו האישיים וברוב עניינה הכספיים של חב' רותם.

"גמולות" הינה גוף מוסדי בעל מומחיות בשוק ההון, ועובר לעיסקאות נשוא כתב-האישום החזיקה בכמות משמעותית של מניות רותם. בענייננו, עסקינן במכירה ורכישה מחוץ לבורסה, כשברור ללקוח כי המוכר הינו בעל עניין בחברה ומעוניין למכור ניירות ערך שלה.

עוד הוסיף וטען הסניגור, כי במועד ביצוע המכירות - היה ברור לאנשי "גמולות" שהדו"ח עומד להתפרסם בעוד יום או יומיים, והנאשם לא העלה על דעתו שמנכ"ל "גמולות" הסכים
לביצוע העיסקאות מבלי שכילכל מעשיו תוך הערכת הנתונים לגבי חב' רותם, לרבות תוצאות אפשריות של הדו"ח השנתי העומד להתפרסם.

לטענת ב"כ הנאשם, עפ"י המידע הציבורי שפורסם אודות החברה, ניתן היה להעריך שברבעון האחרון של שנת 1992 תהיה ירידה ברווחיות החברה, שכן כבר ברבעון הקודם - השלישי חלה ירידה ברווחים, ויש להוסיף לכך כי ברבעון האחרון היה חורף קשה שהשפעתו ניכרת על חברות המתעסקות בתשתית, ואף הסגר על השטחים הקשה על ביצוע עבודות חפירה ותשתית_

הסניגור חור והדגיש כי הירידה ברווחיות חב' רותם היתה צפוייה לתקופה זמנית בלבד, שכן החברה הינה איתנה ויציבה, ובאותה תקופה היתה צפוייה פריחה לחברות העוסקות בתשתית, וזאת נוכח מידע שהתפרסם אודות פרוייקטים גדולים עתידיים העומדים לקום עוד לדבריו, פרסום דו"ח כספי רע אינו מביא בהכרח לירידת שער המנייה, ועל כן מרשו לא צפה כי תחול ירידת שערים.

עוד הוסיף וטען הסניגור, כי החלטת "גמולות" לרכוש מניות ואופציות חב' רותם, לא התבססה על שיחת הנאשם עם המנכ"ל שמואל דגן, ולא נבעה מהפצרותיו. החלטה זו התקבלה ב"גמולות" עוד בטרם השיחה הנ"ל.
בנסיבות אלו גורס הסניגור, כי אין לראות בשיחה שהתנהלה בין הנאשם לדגן מעשה "הנעה" כנדרש בסעיף 54 (א) (1) לחוק ני"ע.

לטענתו, אי-התייחסות הנאשם במהלך שיחתו עם שמואל דגן לדו"ח השנתי העומד להתפרסם, נבעה כאמור, מרצונו שלא לעשות שימוש במידע פנים.
משבחר שמואל דגן לבצע עיסקה עם בעל עניין, וביודעו כי קיימת גזירת שתיקה בשל סיבות הנובעות מהאיסור על עשיית שימוש במידע פנים - אין בסיס לטענה כי רומה, ובוודאי שלא ניתן לטעון כי רומה במתכוון.

ב"כ הנאשם הסביר כי מרשו בחר למכור מניותיו בעיתוי הנ"ל ( 27.4.93), רק בשל הסיבה שניה"ע השתחררו מחסימה באותו מועד, וללא כל זיקה לדו"ח השנתי העומד להתפרסם.

עוד גורס ב"כ הנאשם כי מבחינת אכיפת הנורמות המשפטיות, בעיסקה מחוץ לבורסה, כאשר הקונה הרוכש את המניות הוא מומחה מוסדי המכיר את מניות החברה - יש לצמצם את חובת הגילוי, ולהגדיל את חובת הזהירות של הקונה.

לטענת ב"כ הנאשם, עפ"י דרכו של מרשו בעשיית עסקים, הוא איננו עוסק בחישובי כדאיות המצדיקים לעיתים דחיית מכירת מניות בהמתנה לעליית שערן על-מנת להפיק רווחים

נוספים, אלא הוא מעדיף למכור לפני עליית השערים ובלבד שמניות חב' רותם תירכשנה
ע"י קונים מימסדיים מכובדים כ"גמול" או "גמולות".
לצורך הדגמה הפנה ב"כ הנאשם את ביהמ"ש לעיסקה שביצע הנאשם עם מיכאל פרידמן מ"גמול" בתאריך 7.4.93, יום-יומיים לפני פירסום זכיית חב' רותם בפרוייקט מינהרת גילה, כאשר לטענתו, היה ברור לנאשם שאם ימתין יומיים אלו, יזכה ברווח גדול יותר, אך הוא היה מוכן למכור ברווח נמוך יותר, ובלבד שהמניות תירכשנה כאמור ע"י לקוח מימסדי מכובד

עוד טוען ב"כ הנאשם כי ירידת השער במניות רותם עקב פירסום הדו"ח לא עלתה על 6.4%, ואין לייחס לתוצאות הדו"ח את הירידה הנוספת המאוחרת יותר אליה התייחס כתב-האישום.

לסיכומו של דבר, טוען ב"כ הנאשם, הנאשם לא ביצע מעשה מירמה, ו"לכל היתר מדובר בתחום ה"אפור", אך בוודאי לא בתחום ה"שחור" המובהק של מעשה מירמה. (סעיף 14 לסיכומים עמ' 95).

ד. התשתית הראייתית שהונחה בפני
ביהמ"ש:
מועדותה של אלישבע יעקובוביץ - אנליסטית ומנהלת השקעות בחב' "גמולות" עלה כי "גמולות" רכשה בעבר מניות של חב' רותם.

חב' רותם היתה מצויה ברשימת המומלצים להשקעות שגובשה ע"י ועדת ההשקעות של "גמולות", ואף היא העריכה כי השקעה בחברות תשתית הינה השקעה כלכלית טובה.

בתאריך 27.4.93 פנה אליה שמואל דגו, ואמר לה כי פנה אליו מנכ"ל רותם והציע לו לבצע עיסקה מחוץ לבורסה בניירות הערך של חברת רותם
(עמ' 61 שורות 17-18).

היא גילתה את אוזנו של שמואל דגן כי "גמולות" מחזיקה מניות של חברה זו, ואמרה לו כי במחיר הכולל הנחה, בכפוף למחיר בהם רכשו מניות אלו בבורסה - העיסקה נראית סבירה (עמ' 61 שורות 27-28).
פנייתו של דגן לגב' יעקובוביץ נעשתה איפוא לאחר ששוחח עם פקיד הבנק שהציע לו לרכוש ני"ע של רותם, בעיסקה מחוץ לבורסה.


(עמ' 123 שורות 13-15)

ראה גם עדות בראל ת/76 עמ' 6 שורות 16-24 .

מעדות שמואל בראל עולה כי אבנר וולברום שאל את העד מדוע הוא שואל לשלומו, והוא דיבר על "משהו בנוסח שעכשיו שהמניה של רותם משתפרת, אפשר אולי לחזור ל"גמולות", ולעשות כזהי".
(ת/72 עמ' 6 שורות 20-21).

ב"כ המאשימה ראתה באמור לעיל ביטוי לרגשות אשם של הנאשם, בבחינת "התנהגות שאיננה מתיישבת עם חפות מפשע", ומסתמכת בעיקר על כך שהנאשם ביקש להסתיר את פנייתו לוולברום בעניין זה, והודה בכך רק כשהתברר לו שעו"ד מיכל ברק - חוקרת הרשות מודעת להצעתו.
(ראה ת/27 עמ' 9 שורות 22-24).

אינני סבורה כי ניתן להסיק מפנייתו של הנאשם לאנשי גמולות באוקטובר 1993 על רגשות "אשם" שהיו לו.

הנאשם הינו איש צעיר כבן 40 שנה, שהקים את חברת "רותם" במו ידיו, לאחר עבודה פיסית קשה בעבודות גינון, ובהמשכן עבודות פיתוח ובעיקר עבודות כבישים
הנאשם הניחן בבטחון עצמי, נהג ביהירות כלפי החוקרת, נכנס עמה למאבק אישי, שמצא ביטויו בין השאר גם בעזיבת חדר החקירות ללא רשות כשחפץ בכך, וזאת על מנת לעשן בניגוד להסכמתה, ושב רק לאחר שהבין שברשותה אמצעי אכיפה שלא ינעמו לו.

באותה יוהרה ותחושת "אני ואפסי - אין", הוא נהג בלקוחותיו מ"גמולות,'.
הוא זילזל באיומים שהפריח כלפיו שמואל דגן אשר אמר כי "הוא יראה לו" . (עמ' 123 שורה 26). דברי דגן הובאו לידיעתו ע"י רונן גאון, והוא שמע הדים לכך גם בשיחתו עם אביו.
מדברי העד בראל, למד על איום בנוסח אחר מפיו של אלון צברי כי אם לא תבוטלנה העיסקאות, תהייה פניה לרשות ני"ע.

גירסת הנאשם בעדותו בביהמ"ש :

לטענת הנאשם, הוא מכר ני"ע של רותם ל"גמולות" על-מנת לממשן ולראות סוף-סוף פירות מההנפקה, ולזכות ברווח על משנות עבודתו בחברה.

לטענתו, המכירה לא היתה בהולה, ולא נדרשה עקב צורך דחוף במימון כלשהו.
לדבריו, הוא המתין ומן ארוך לשיחרור המניות החסומות עפ"י הוראת הבורסה, ובמהלך חודש מרץ-תחילת אפריל 93 פנה למשרד עוה"ד שטיפל בהנפקה (עו"ד בן-זאב) וביקש שיכין את הניירת הנדרשת לשיחרור המניות.
הנאשם חזר והדגיש כי העיסקאות בוצעו ללא כל זיקה לעובדה שהדו"ח השנתי היה אמור להתפרסם יום ויומיים לאחר מכן, ועיתוי המכירה נקבע עקב שיחרורן מהחסימה.

הדחיפות בביצוע העיסקה

לטענת הנאשם הוא היה מעוניין למכור ני"ע שהיו חסומים, אך "לא בער" לו למכרם.
מעדותו של יעקב מויאל עולה כי הנאשם ביצע את העיסקה הראשונה בתאריך 27.4.93 עוד בטרם ניתן היה לראות על גבי המסך כי המניות ששוחררו מחסימה הועברו לחשבון הבנק שלו, וכן ראה הודעתו של שמואל בראל (ת/72).

העד רונן גאון ציין כי הנאשם אמר לו שבכוונתו להעביר המניות עם שיחרורן מחסימה מהבנק בו נמצאו לבנק הפועלים על - מנת להגדיל בטחונותיו, אך אין לדעת מתי התקיימה שיחה זו, ואם הנאשם לא שינה דעתו או שמא אמר לעד גאון את אשר אמר, על מנת להניח דעתו של פקיד הבנק מבלי שהתכוון בפועל לעשות כן.

אני מאמינה לנאשם כי היה מעוניין משך זמן רב במימוש ניה"ע של רותם, אך הדבר נמנע ממנו עקב חסימת המניות.

יחד עם זאת, נראה כי אצה לנאשם הדרך למכירת ניה"ע, ולא היה מוכן להמתין אפילו יום או יומיים.
הדחיפות איננה נסמכת על האיחור ברישום הטכני של המניות בחשבון, אלא על הפעולות הנמרצות שביצע הנאשם כדי למוכרן עוד בטרם נראה על צג המחשב של פקיד הבנק, כי
הגיעו לבנק.

לטענת הנאשם, הוא לא צפה ירידה בשערי המניה, וזאת נוכח זכיית החברה בפרוייקט מינהרת גילה, ופרוייקט שוק אגריפס, ומכל מקום עניין זה לא עמד לטענתו, לנגד עיניו בעת ביצוע העיסקה.
הוא הדגיש כי, לו היה יודע שהמניה תרד - לא היה עושה את העיסקה, שכן "לא בער" לו לבצע עיסקה באותו יום (עמ' 208 שורה 4)
הנאשם הסביר כי נכונותו לוותר על הבונוס, גס אם הוא לא יום ואת, אלא קיבל את עצתו של יובל דויטש, לא נבעה מכך שהדו"ח היה גרוע, אלא מחמת העובדה שההישגים הכלכליים של החברה היו פחות טובים משנה קודמת, והוא לא רצה שעיתונים יציינו בכתבות כי למרות שהחברה לא הציגה גידול ברווחים, המנכ"ל נטל בונוס.

הנאשם הדגיש כי הדו"ח השנתי איננו גרוע, אלא פחות טוב, והוא איננו כולל מידע 'סנסציוני" המוגדר על ידו כפשיטת רגל של החברה.

הנאשם היה מנהלה היחיד של חב' רותס, והוא אישר כי אותה תקופה "ניהלתי אותה מבפני
ם ולעומק". (עמ' 166 שורות 25-26).
בחקירתו ברשות ני"ע אישר כי הגיוני שמניות ירדו בד"כ לאחר פירסום דו"ח.

אני מתקשה לקבל טענת ב"כ הנאשם כי דרכו של מרשו בעשיית עסקים, שהוא אינו עורך חישובים אם למחרת יהיה כדאי לו יותר למכור ניה"ע כששערן יעלה.
לטענת ב"כ הנאשם - עיסקת "גמול" מדגימה היטב את דרכו של הנאשם בעסקים, ומהווה תימוכין בהעדר כוונת מירמה בעיסקה ע"י "גכוולות". (עמ' 79-80 לסיכומים).
עפ"י טענת ב"כ הנאשם, היו למרשו אינדיקציות ששער המנייה יעלה בעקבות פרסום הזכייה במיכרז מינהרת גילה ובכל זאת, הסכים למכור למנכ"ל גמול מיכאל פרידמן מניות, הגם שלו המתין עד לפירסום המיכרז, היה מפיק רווח, גדול של 15%-20%.
הסברו של הנאשם אינו מקובל עלי, ואינו מתיישב עם התנהגות איש עסקים כלשהו.
מה גם, שהנאשם הוגדר ע"י שמואל בראל כ"בן אדם שמבין בניירות ערך, יוזם עיסקאות בנייר ערך". (ת/72 עמ' 2 שורות 8-9).
וכן :
"אייל הוא בעל חושים מצויינים, יש לו שילוב - לפעמים היה בודק השקעות ומשקיע והיו דברים שעשה ספונטנית אינסטנקטיבית. הוא בהחלט מודע לכל התהליכים החוקיים" . (ת/72 עמ' 2 שורות 15-17).

זאת ועוד, לא ניתן לגזור גוירה שווה מעיסקת 'גמולי' לעיסקת "גמולות'. :

הא ראייה, ששמואל דגן בא לנאשם בטרונייה בעת שסבר כי ההנחה שקיבל איננה מספקת והוא רכש בשער גבוה מדי - התנהגות המלמדת על החשיבות שייחס דגן למחיר העיסקה

אין תימוכין לכך שבהיות העיסקה מחוץ לבורסה - אין לייחס לנאשם כוונת מירמה, כטענת ב"כ הנאשם.
הצדדים אכן לא היו אנונימיים והעיסקה היתה גלויה, כשכל אחד יודע מי ניצב מולו העד דגן ידע כי המוכר הוא בעל השליטה בחב' רותם ומנכ"ל שלה, והנאשם ידע כי הקונה הוא מנכ"ל "גמולות".
שני הצדדים ידעו כי לנאשם מידע עודף, אך "כללי המשחק" בשוק ההון היו ברורים, לרבות הסנקציה העונשית הצפוייה למי שעושה שימוש במידע פנים.

הנאשם יכול היה לצפות שהקונה מודע לכך שטרם פורסם הדו"ח השנתי, וכי בהיות "גמולות" קונה מסיבית של מניות החברה, היא ערכה בדיקות מתאימות, ולכן אין לו מה להעלים או להסתיר, אך לא יכול היה לקחת בחשבון במסגרת שיקוליו כי הקונה ידע או צפה את הירידה ברווחיות החברה, שהרי למנכ"ל גמולות או לאנליסטים של החברה אין מידע בדבר סיום פרוייקטים והעדר התחלה של עבודות חדשות, שהיו נתון משמעותי אליבא דוולברום כמו גם של הנאשם, לירידה ברווחיות החברה.
ו. הפן המשפטי :

ס' 54 (א) (1) לחוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק ני"ע") קובע לאמור
54 (א) "מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר 5 שנים או קנס כספי פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין:
1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך, ועשה זאת באימרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בע"פ או בדרך אחרת - שידע או שהיה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות".

תכליתו של סעיף 54 (א) (1) לחוק ני"ע היא הגנה על ציבור המשקיעים כולו מפני ניצול לרעה של אלה שבידם יתרון מידע ומניעת ביצוע עיסקאות בני"ע עקב מצגים כוזבים או מטעים או תוך העלמת עובדות מהותיות.

בתיקון מס' 39 לחוק העונשין נקבע בסעיף 18 (ב) לאמור !
"מעשה - לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת".
האם יש מקום לצמצם בענייננו היקף חובת הגילוי!

עיסקה בניירות ערך שונה מעיסקת מכר רגילה,
ראשית, זירת העיסקה בני"ע היא בשוק ני"ע - הבורסה, שלה תפקיד חיוני בכלכלת מדינה בהיותה מכשיר לגיוס הון מן הציבור לצורכי פיתוח.
שנית, הסחורה הנסחרת בבורסה - ניירות ערך היא סחורה בלתי מוחשית להבדיל כונכס רגיל אחר הניתן למישוש.
טיבה המיוחד של הסחורה הביא לקביעת נורמות מיוחדות ( "יגלה המוכר" על פני "יזהר הקונה".

ראה ת.פ. 31/73 מ"י 3. אברון
פס"מ תשל"ן 329, (337).
אין מטרת חובת הגילוי לכוון דרכו של המשקיע או להמליץ לפניו בבחירת השקעותיו, אלא הוראה זו נועדה להבטיח מידע אמין שיאפשר הערכת סיכון וסיכוי בכל השקעה
היא לא באה להבטיח השקעות מוצלחות או להסיר סיכונים טבעיים המונחים ביסוד השקעות כספיות, "כל מטרתה לאפשר הכרעה רציונלית על בסיס מידע גלוי ונאות"

ראה דברי כב' הנשיא ברק בע.פ. 5052/95, 5109, 5111 ואקנין ואח' נ. מ"י פד"י נ (2) 642 (סוף 653 ועמ' 654 מול "א").
וכן ראה דברי כב' הנשיא דאז שמגר בע א. 5320/90 א.ד. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ.
רשות ני"ע פד"י מ"י (2) 818 (830).

לטענת ב"כ הנאשם, בעיסקה מחוץ לבורסה כבענייננו, כאשר הקונה יודע כי הוא רוכש מניות מבעל המניות העיקרי מנכ"ל החברה, והמוכר יודע כי הקונה הוא מנכ"ל "גמולות" - קונה מוסדי גדול שעיסוקו בהשקעות בני"ע, המסתייע באנליסטים, ומכיר את מניית חב' רותם מרכישות קודמות - העיסקה דומה לעיסקת מכר רגילה.
על כן, אליבא דב"כ הסניגור, יש לצמצם את היקף חובת הגילוי ולהטיל חובת זהירות על הקונה.

אופן ביצוע העיסקה בענייננו, היא הנותנת כי אין מקום לצמצם חובת הגילוי.
להבדיל ממקרה של רכישת רכב למשל, אותו ניתן להעביר בדיקה אשר תצביע על הליקויים במכונית, מחיר ני"ע ניתן להערכה על ידי מומחים בשוק ההון בהתבסס על נתונים

המתפרסמים באינפורמציה ציבורית גלויה, אך למנהל פעיל המעורה בענייני החברה אותה הוא מנהל יש מידע עודף על פני כל מומחה, 'יעיסוקו בני"ע. המנהל כאיש פנים מודע למו"מ
היסוד של "שינוי משמעותי במחיר נייר הערך" - התקיים בענייננו, ואין לקבל טענת הנאשם כי הירידה במחיר המניות לאחר פירסום הדו"ח השנתי מתקזזת עם ההנחה במחיר שקיבלה "גמולות" בעיסקאות עמו
טענת הגנה

בצדק טענה עו"ד נגב כי אין הנאשם מבקש להתבסס על טענת הגנה המפורטת בסעיף 52ז' (א) (9) - "בנסיבות העניין היתה הצדקה לביצוע עיסקה".

ראשית, הנאשם אינו יכול "לאחון במקל משתי קצותיו", ולטעון מחד גיסא כי "לא בער" לו לבצע העיסקה, קרי ! לא היה לו צורך דחוק בכסף זמין ומיידי, ומאידך גיסא לומר כי הזדקק לכסף לצורך ביצוע עיסקת הדגים מה גם שעסקינן ב"גירסא כבושה" שעלתה לראשונה בביהמ"ש.
ככלל, יש לפרש ההגנה באופן צר, שאם לא כן תמיד יוכל איש פנים בחברה להצביע על עיסקאות שערך במקביל לעיסקה השנויה במחלוקת, ולבקש לחסות בצל ההגנה.

לאור כל המקובץ, אני קובעת :

א. הנאשם היה איש פנים בחב' רותם.
ב. הדו"ח הכספי השנתי מכיל נתונים מהותיים למשקיע הסביר, והוא מעצם טיבו מידע פנים .
ג הדו"ח הכספי לא היה ידוע לציבור עד לפירסומו בתאריך 29.4.93.
ד. בהסתמך על עדותה של גב' יעקובוביץ ושמואל דגן, הדו"ח השנתי הצביע על ירידה דרסטית ברווחיות, הוא היה דו"ח גרוע, ובתוכן המידע היה כדי לגרום לשינוי משמעותי בשער מניית רותם.
ה. עפ"י מבחן ה"פוסט פקטום" פירסום הדו"ח הביא לירידת שוק המניה.

קבלת דבר במירמה - עבירה לפי טעיף 415 לחוק העונשין
האינטרס החברתי המוגן בעבירה זו הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה.

רכיבי התנהגות :
א. הצגת טענה כוזבת.
ב. קבלת דבר עקב הטענה הכוזבת.

יש להוכיח קשר סיבתי בין מעשה המירמה לקבלת ה"דבר".
הגדרת מירמה משקפת יריעה רחבה. היא כוללת העלמה זדונית של עובדה, והיא יכולה להתבצע ע"י התנהגות ממנה ניתן להסיק מצב דברים מסויים ע"י שתיקה ביחס לעובדות

נקבע בע פ 230/60 יעקב דובלרו נ. היוה"מ רד"י ט"ן (1) 686 (689) כי שתיקה או אי- גילוי פרטים כאשר בנסיבות המקרה נדרש היה לומר אותן - יוצרת מצג שווא.

בע.פ. 130/88 שמחה גרוסש נ. מ"י פד"י מ"ג (4) 594 (604) הורשע נאשם במירמה ע"י העלמת עובדה, כאשר העלים מהבנק שעסק היהלומים שבבעלותו, נסגר ואיננו פועל עוד, והוא השתמש ביהלומים שקיבל לכיסוי חובות אחרים_

בע.פ. 201/70 פנחס הלמר נ. מ"י הד"י ל"ד (4) 97 הורשע עובד שיצר בהתנהגותו (מג כוזב לפיו הוא פועל עבור מעבידו במשך כל שעות העבודה, בעוד שביצע עבודות עבור אחר, ולצורך כך נטל חומרים וציוד מהמעביד.

במסחר בני"ע הכלל הוא "יגלה המוכר", וכבר קבעתי כי היקף חובת הגילוי איננה מצומצמת, והנאשם היה חייב לגלות העובדה המהותית המתייחסת לירידה ברווחי החברה כמפורט בדו"ח השנתי.

עקב שתיקת הנאשם ואי-גילוי העובדה המהותית, הסיקו הקונים דגן ויעקובוביץ כי מצב הדברים בחב' רותם לא השתנה. חופש הרצון שלהם נפגע, והעיסקה בוצעה מחמת העובדה שהועלמו מהם עובדות מהותיות.
העדים הבהירו בעדותם כי לו היו בפני
הם כל העובדות לאשורן, היו פועלים אחרת מכפי שפעלו .
העד דגן ציין כי היה דוחה ביצוע הרכישות, ואילו גב' יעקובוביץ טענה כי גם אם היתה מגיעה למסקנה שיש מקום להמליץ על רכישת חבילת המניות בעיסקה מחוץ לבורסה, כי אז היה מוצע מחיר אחר.

בע.פ. 752/90 שמואל ברזל נ. מ"י הד"י מ' (2) 564 נקבע כי שלילת שיקול דעת היא פגיעה בחופש הבחירה ועשוייה לבסס "טובת הנאה" - "דבר".

המושג "במירמה" מתייחס לא רק לפן העובדתי של העבירה, אלא גם ליסוד הנפשי שלה.
הוא מבטא הלך נפש של מודעות בפועל לגבי התנהגותו, "אי אמון" באמיתות הטענה תוך הצגתה ע"י המרמה.

במסגרת זו נתפסת גם התנהגות לא איכפתית או פזיזות לגבי התוצאה.

ראה ע.פ, 1413, 775, 752/90 שמואל ברזל ואח' 3. מ"י פד"י מ"י (2) 564.

אין זהות ביסודות העובדתיים והנפשיים שבעבירת קבלת דבר במירמה, ותרמית בניע

בענייננו, הנאשם יצר בהתנהגותו מצב כוזב כלפי הקונה, בכך שלא גילה עובדות שהנסיבות חייבו גילויין שהרי היה יכול להמנע מביצוע העיסקה עד לאחר פירסום הדו"ח השנתי)

הנאשם היה מודע כאמור לתוצאות הדו"ח השנתי, וידע כי הוא מעלים מידע מ"גמולות" הוא היה מודע לכך שאי-גילוי תוכן דו"ח יש בו כדי להשפיע על שיקול הדעת של הרוכש הוא התכוון להביא את הרוכש לתוצאה - רכישת ני"ע .

קיים קשר סיבתי בין אי-גילוי העובדה המהותית לבין עצם רכישת המניות, ובמחיר שנקבע. מהתנהגות הנאשם, ניתן ללמוד כי הוא היה אדיש ולא איכפתי כלל לתוצאה.

לסיכומו של דבר, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום .
ניתנה היום, י"ז בטיון תשנ"ט (1 ביוני 1999), בהעדר (ללא רשות) של ב"כ התביעה - עו"ד הרצליך, ובנוכחות הנאשם ובאי-כוחו עו"ד שיינמן ועו"ד נגב.
אמסטרדם שופטת
תפ 7388/94
בית המשפט השלום בתל אביב יפו

בפני
כב' השופטת י. אמסטרדם תאריך : 01/06/1999


בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד הרצליך - לא התייצבה המאשימה

נגד

אייל רותם -התייצב
ע"י ב"כ עוה"ד דן שינמן הנאשם
נגב



פרוטוקול

באי כח הנאשם!

אנו מבקשים לדחות את הטיעונים לעונש לחודש יולי.
החלטה

נדחה לטיעונים לעונש לתאריך 19.7.99 שעה: 13:00.

הודע לנאשם כי עליו להתייצב לדיון, והוא לא יקבל הזמנה נוספת.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ט, (1 ביוני 1999), בהעדר ב"כ המאשימה, ובנוכחות

באי כח הנאשם עו"ד שיינמן ועו"ד נגב.
י. אמסטרדם, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 11219/99 רחל תמם נ' דינה שוקרי (פורסם ב-ֽ 20/07/2000)