פסקי דין על טל בר אל | פסקי דין על דגנית בר אל | פסקי דין על מפר"ם בע"מ

15554-01/09 א     20/06/2010




א 15554-01/09 טל בר אל, דגנית בר אל נ' מפר"ם בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 15554-01-09 בר אל ואח' נ' מפר"ם בע"מ






בפני

כב' השופטת
עדי חן-ברק


תובעים

1
.
טל בר אל

2
.
דגנית בר אל


נגד


נתבעים

מפר"ם בע"מ



פסק דין


תביעה בגין ליקויי בנייה.

א. מבוא:

1.
ביום 9/2/02 רכשו התובעים בית מגורים במבנה שבנתה התובעת ביישוב שלומי (להלן:
הדירה).
2.
בסוף חודש מאי 2003 נכנסו התובעים לגור בדירה.
3.
הנתבעת הגישה ביום 18/9/03 המרצת פתיחה לבית
משפט השלום בקריות בטענה כי
התובעים פלשו שלא כדין לדירה, ומבלי ששלמו את מלוא התמורה בגינה.

ניתן סעד זמני האוסר על התובעים
להמשיך ולהחזיק בדירה אלא אם ישלמו לנתבעת
סכום של 111,148 ₪ - יתרת החוב. מששלמו התובעים את הסכום שנותר לתשלום, הם המשיכו להחזיק בדירה.
4.
התובעים טוענים כי עם קבלת החזקה בדירה התגלו בה ליקויי בנייה רבים, וכי על אף
שנעשו פניות רבות לנתבעת, בבקשה לתיקון הליקויים, הם לא תוקנו.
5.
לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת לפיה הוערכו הליקויים בדירה בסכום של
103,482 ₪. עוד נתבע פיצוי בגין פינוי ומדור חלופי בסך 700$, עלות הובלת המטלטלין
שבדירה למדור החלופי בסך 800$, עלות ביטוח המטלטלין בדירה בסך 400$, ופיצוי בגין
עגמת נפש בסך 3,000$. (סה"כ ראשי הנזק הנוספים הוערכו בסכום של
- 20,000 ₪).
6.
הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.
7.
ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ומונה מר אורי פרץ פרי,
אשר קבע בחוות דעתו כי סכום הליקויים הכולל עומד על סך של 27,540 ₪ + מע"מ.
8.
בתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הבהיר המומחה כי עלות תיקון הליקויים הינה
זהה גם במקרה שעבודות התיקון יבוצעו על ידי קבלן פרטי. כן קבע המומחה כי פרק הזמן
הנדרש לביצוע התיקונים הינו כ- 10 ימים, וכי ביצוע העבודות יגרום לאי נוחות מסויים,
אולם לא יידרש פינוי מהדירה.
9.
ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן

פסק דין
מנומק על בסיס החומר הקיים בתיק (תצהירי עדות ראשית וכתבי טענות), לאחר שנשמעה חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש, וב"כ הצדדים
סיכמו את טענותיהם בע"פ.

א. טענות הצדדים:

התובעים:

10.
נשלחו מכתבים רבים לנתבעת על מנת שזו תשלים את התיקונים הדרושים בדירה. פניה
דומה נעשתה גם על ידי ב"כ התובעים
טרם הגשת התביעה. מאחר והנתבעת זלזלה בפני
ית
הדיירים, אין היא זכאית לדרוש לבצע את התיקון בעצמה.
11.
הנתבעת לא רשמה עד היום את הדירה על שם התובעים. העדר הרישום גרם
לירידת ערך
הדירה, ולפיכך על הנתבעת לפצות בגין כך בסכום של 40,000 ₪.
12.
ע"פ ההסכם היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה עד ליום 15/8/02. בפועל נכנסו
התובעים לדירה רק בסוף חודש 5/03, מכאן שיש לפצותם בגין איחור של 9 חודשים.
13.
הנתבעת גבתה סכום (יתר) של 715 ₪ בגין חיבור הדירה למערכת החשמל, ועליה להשיב סכום זה.
14.
יש להוסיף לחוות דעת המומחה את הפריטים והסכומים הבאים:

א. עלות תיקון חיפוי האבן:

הוכח כי ציפוי הקירות באריחי אבן נעשה ללא הנחת רשת ברזל מתחת לאריחים, ומכאן
שביצוע העבודה אינו עומד במפרט 378. מפרט זה, הגם שבמועד

הרלוונטי לא
היווה תקן
רשמי,
מצביע על שיטת בנייה נכונה, ומכל מקום, בשלב

מאוחר יותר, הפך גם לתקן רשמי
מחייב (תקן 278). בהתאם להסכם בין הצדדים התחייבה הנתבעת לבצע את הבניה לפי
דרישות התקן הישראלי, ומכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם ואף נהגה ברשלנות בביצוע
הבניה.

ב. אדמה גננית: התובעים נאלצו לנקות את פסולת הבניין שהנתבעת הטמינה ולרכוש על
חשבונם אדמה גננית חדשה.

ג. הגבהת המעקה לגובה תקני: התובע טען בתצהירו כי הנתבעת בנתה את המעקה.
הנתבעת לא התייחסה לכך, ומכאן שיש לקבל את גרסת התובעים ולפצות בגין ליקוי זה.

ד. קירוי החנייה - ויתור התובעים על קירוי החנייה הותנה בקירוי מלא של הגינה.

הנתבעת לא בצעה קירוי מלא, ועל כן זכאים התובעים לפיצוי בגין אי קירוי החנייה.

ה. אספקת מים לצנרת מכונת כביסה – על הנתבעת היה לדאוג לכך.

ו. עמוד במדרגות
אשר נבנה בניגוד לתוכנית המכר ומכאן שיש להרוס אותו.

ז. התקנת מכסים לקופסאות תקשורת – התובעים נאלצו להתקין את המכסים בעצמם.
ח. רטיבות – קיימת רטיבות כלואה מתחת לריצוף ועל כן יש להחליף את כל הריצוף. כן יש
לפצות בסכום גבוה ממה שקבע המומחה בגין החלפת משקופי הדלתות שנפגעו מהרטיבות.

ט. מרחק בין כלים באמבטיה – קיימת צפיפות המנוגדת לתקן.

י. עלות תיקון דלת למרפסת – לא ניתן לתקן (הדלת התעוותה). יש צורך להחליף לדלת
חדשה.

יא. יש לאשר עלות צביעת מלוא הדירה עקב הליקויים הרבים שיידרש לתקנם.
15.
יש לפסוק סכום גבוה בגין עוגמת נפש.

הנתבעת:


16.
התובעים לא הוכיחו כי אי רישום הדירה גרם לירידת ערך הדירה, משלא הוגשה חוות דעת
ורכיב נזק זה אף כלל לא נתבע בכתב התביעה. לגופו הוסכם כי הרישום יעשה תוך 22
חודשים לאחר גמר הפרצלציה – מועד שטרם חלף.
17.
הנזק בגין האיחור הנטען במסירת הדירה לא הוכח משלא הוגשה חוות דעת מומחה לצורך
הערכת דמי השכירות. מכל מקום הנתבעת לא אחרה במסירת הדירה מאחר שהעיכוב שחל
היה בגין אי השלמת הפיתוח שאינו בשליטתה. ההסכם אף מאפשר איחור בן 90 יום.
18.
אין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט.
19.
אין מקום לפיצוי בענין חיפוי האבן. ממועד כניסת התובעים לדירה לא נפלה ולו אבן אחת, וממילא מפרט 378 אינו תקן רשמי מחייב, ובמועד ההתקשרות בין הצדדים לא היה תקן רשמי מחייב בענין. כן נטען כי יש להתעלם מתוצאות בדיקת איזוטופ משהבודק לא הוזמן להעיד.
20.
יש לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים בעצמה: הנתבעת בצעה תיקונים בשנת הבדק
ולאחר מכן בצעה תיקונים נוספים בעקבות חוות דעת של רשם הקבלנים, כאשר התובעים אישרו בחתימתם כי הליקויים בוצעו, מכאן שלא אבדה זכותה לתקן בעצמה.
21.
אין לפצות בגין עוגמת נפש נוכח האמור בסעיף 5.10 להסכם.
22.
התביעה הוגשה לאחר התקופה המנויה בחוק המכר דירות, וביחס לעילה הנזיקית לא
הוכחה רשלנות הנתבעת.
23.
התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב – דהיינו - רק מן הטעם שהנתבעת הגישה תביעה נגד התובעים בשל פלישתם לדירה.





ג. דיון והכרעה:

24.
הלכה פסוקה היא כי כאשר ממנה בית משפט מומחה מטעמו, ממצאיו יאומצו על ידו אלא
אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. בפרט נכון הדבר כאשר המומחה מונה
בהסכמת הצדדים כפי שהיה במקרה זה (ראה פרוטוקול דיון מיום 2/7/09).

על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט ראה את פסקי הדין הבאים: ע"א 323/85 מ"י נ' מזרחי פ"ד לט (4) 185, ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563,
ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח פורסם בנבו ביום28/2/05, ע"א 293/88 חברת יצחק נ'
ניימן
תק-על 90(2) 532.
25.
במקרה דנן לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו של המומחה אשר תשמש כנקודת מוצא
לגבי עצם קיומו של הפגם

ועלות תיקונו.
26.
אדון להלן במספר ענינים שהמומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט וכן אתייחס לנושא
המרכזי בגינו נחקר המומחה בבית המשפט – חיפוי האבן.

חיפוי האבן:

27.
בחוות דעתו קבע המומחה כי בבדיקת חיפוי הקירות החיצוניים המחופים בלוחות אבן (בדיקה שביצע בעצמו), לא נשמע כי קיימים חללים מתחת לאריחי האבן. נקבע על ידו
פיצוי בסך 800 ₪ בגין איטום קירות חיצוניים נוכח טענת התובעים לחדירת רטיבות לדירה מהקיר הדרום מערבי.
28.
המומחה נשאל על ידי ב"כ התובעים, בשאלות הבהרה שנשלחו לו, האם נכון כי במידה וחיפוי האבן נעשה ללא רשת מתכת, אזי מדובר בעבודה שנעשתה בניגוד לתקן 2378.
בתשובה ענה המומחה כי יש לבצע בדיקת מעבדה מוסמכת ועם קבלת התוצאות יוכל להביע דעתו.
29.
בעקבות תשובת המומחה פנו התובעים למכון איזוטופ, והזמינו בדיקת מעבדה.

תוצאות הבדיקה הראו כי הבניה לא עומדת בדרישות מפמ"כ (מפרט מכון התקנים) 378
(1994) חיפוי קירות באבן: הן בענין מספר ווי החיבור, במרחק בין הקדחים לפינות לוח
האבן, בקוטר ווי החיבור, ברשת הפלדה ובזוויתונים.
30.
לאחר קבלת תוצאות הבדיקה פנה ב"כ התובעים למומחה, שנית, וביקש ממנו לקבוע את
עלות החלפת החיפוי החיצוני. המומחה העריך את העלות בסכום של 33,000 ₪ - סכום
אותו מבקשים התובעים להוסיף לחוות דעתו של המומחה.
31.
חוק המכר דירות מחייב עמידה בתקנים רשמיים ולא בתקנים ישראליים שונים שלא
הוכרזו כתקנים רשמיים – ראה: ע"א 9062/00 כדורי נ' אוטמזגין ניתן ביום 7/10/02, ת.א. (מחוזי חיפה) 629/03 ברזילי נ' שו"פ ניתן ביום 29/10/2000.
32.
אין חולק כי במועד חתימת ההסכם ואף במועד הבניה ומסירת הדירה, טרם הוכרז מפמ"כ 378 כתקן רשמי. מכאן שאין לראות את אי עמידת הקבלן במפמ"כ 378 כאי התאמה כאמור בחוק המכר.
33.
כן לא הוכח כי הבניה שנעשתה הינה בניה רשלנית. המומחה לא קבע כי הנחת אבן ללא רשת הינה בגדר ביצוע רשלני. נהפוך הוא המומחה ענה בבית המשפט כי: "ישנם הרבה מבנים בישראל שחיפו את הקירות החיצוניים בלי רשת ובלי חיזוק, בניינים שאני מכיר שחופו ללא רשתות עדין עומדים על תילם ולא נשר ולא שקע, זה לא חובה שזה יזוז.." – עמ' 17 שר' 20.
34.
יובהר כי הן מומחה בית המשפט, והן מומחה התובעים לא הבחינו בהתרופפות אבנים,
ובדיקת המומחה, כאמור לעיל, אף הראתה כי לא קיימים חללים מתחת לאבן.
35.
ב"כ התובעים הפנה בענין זה לאמור בהסכם המכר לפיו התחייבה הנתבעת לבנות – "... לפי דרישות התקן הישראלי, כאשר יש כזה". ואולם אין בסעיף זה כדי להועיל לתובעים משיש, לטעמי, לפרשו בקנה אחד עם חוק המכר –דהיינו – כדרישה לתקן ישראלי רשמי.
36.
מכאן שאין מקום להוסיף על חוות הדעת את הסכום שהוערך על ידי המומחה לחיפוי
מחדש של האבן.

נושאים שהושארו לשיקול דעת בית המשפט:

37.
אי קירוי משטח החניה:

בהסכמת הצדדים בצעה הנתבעת, במקום קירוי משטח החניה, פרגולה במרפסת היציאה
מחדר המגורים, מכאן שלא ברורה טרוניית התובעים, בענין זה, ואין מקום לפיצוי.
38.
אספקת מים וצנרת דלוחין למכונת הכביסה:

התובעים ביקשו מהקבלן להסיר קיר אשר מפריד בין חדר הכביסה למטבח. לא הוכח כי
הם בקשו לבטל ברזים, נקודת ביוב, וצנרת עבור אספקת המים למכונת הכביסה – מכאן
שיש להוסיף סכום של
600 ₪ בהתאם לקביעת המומחה.
39.
מעקה במרפסת:

הוכח בתצהירי התובעים כי המעקה בוצע על ידי הנתבעת ולא על ידם, מכאן שיש לחייב
הנתבעת בתיקון הליקוי בסכום של 1,160 ₪ ע"פ קביעת המומחה. אופן התיקון שהוצע על
ידי המומחה הינו סביר (המומחה אף השיב כי שיטה זו לא תגרום לליקוי אסתטי), מכאן
שאין להיעתר לדרישת התובעים ולפסוק פיצוי גבוה יותר.
40.
מכסי תקשורת:
התובעים טענו בתצהירם כי התקינו 5 מכסים, יחד עם זאת הוכח בפני
כי הנתבעת התקינה 4 מכסים, והנתבעים אשרו בחתימתם התקנה זו (ראה מסמך מיום 10/5/06 סעיף 11). מכאן שיש לפצות בגין מכסה אחד בסכום של 50 ₪.
41.
עמוד במהלך מדרגות:

התובעים טוענים כי עמוד זה אינו מופיע בתוכנית המכר ועל כן יש להסירו.
המומחה קבע כי מדובר בעמוד שמהווה כיסוי גבס לצינור צואין המנקז חדר רחצה בחדר שינה בקומה א', כאשר עלות הסרתו והתקנת הצינור בקיר הינו בסך 2,200 ₪.

הנתבעת טענה כי בניית העמוד נעשתה בידיעת התובעים ולכן אין לפצותם.
עיון בהסכם ובמפרט המצורף לו מגלה כי אין איזכור לבניית העמוד. הנתבעת לא הציגה כל מסמך אחר ממנו עולה כי התובעים נתנו הסכמתם לבניית עמוד זה, ומכאן שטענתה בדבר
הסכמת התובעים נטענה בעלמא. אין זה סביר שהתובעים העדיפו בנייתו של עמוד לצורך כיסוי צינור הצואין, כשהדבר המתבקש והפתרון היעיל ביותר הוא שיקוע הצינור בקיר כפי שפירט המומחה בחוות דעתו. לפיכך יש להוסיף לחוות הדעת 2,200 ₪ בגין ליקוי זה.
42.
אדמה גננית:

התובע טען בתצהירו כי לאחר החורף הראשון נסחפה אדמה מגינתו לשטח חיצוני, ועל כן
נאלץ למלא על חשבונו 4 קו"ב אדמה בעלות של 1,600 ₪. המומחה קבע כי אין כל ליקוי
לאחר שביצע מדידה.
אין לאשר סכום זה. העובדה שנסחפה אדמה בחורף אינה מלמדת דווקא על ליקוי ו/או על רשלנות הנתבעת. ודוק – המומחה לא קבע בחוות דעתו כי קיימת במקום בעיה של אי חסימה בין הגינות, כפי שטענו התובעים. התובעים אף לא צרפו, ולו קבלה אחת, המעידה על תשלום בגין רכישת אדמה גננית, על אף שניתן היה להוכיח הוצאת סכום זה בנקל.

ליקויים נוספים:

43.
כפי שצויין לעיל אין מקום להתערב ביתר קביעות המומחה. אומר בקצרה בקשר לדברים הבאים כך:
44.
מים כלואים מתחת לריצוף:

המומחה הבהיר במענה לשאלות הבהרה כי מים אלו "יתנדפו במשך הזמן" (ראה מכתבו
של המומחה לב"כ התובעים מיום 18/11/09), מכאן שאין מקום לפיצוי בגין החלפת הריצוף.
45.
משקופים:
המומחה קבע כי על מנת לתקן את ליקוי הרטיבות שהתגלתה במשקופי דלתות חדר רחצת ההורים ובכניסה לחדר ההורים יש לפרק שורת אריחים, לנקות את חומר המילוי שנמצא מתחת לאריחים שפורקו, לאטום, למלא בחול, לרצף ולמלא מרווחים
ברובה, בעלות של 820 ₪. אין לקבל טענת התובעים כי הסכום אינו ראוי משהמומחה כלל לא נחקר בנושא זה.
46.
צפיפות כלים:
אין מקום לסטות מקביעת המומחה. המומחה נתן דעתו לתקן 1205 וקבע כי אין ליקוי לא בחדר רחצה הורים ולא בחדר רחצה ילדים.
47.
דלת למרפסת:
אין לסטות מקביעת המומחה לפיה ניתנת הדלת לתיקון כך שאין צורך בהחלפה. המומחה אף כלל לא נחקר בענין זה.
48.
צביעת מלוא הדירה:
אין לאשר צביעה מלאה של הדירה. התיקונים הנדרשים הם נקודתיים, ומכאן שאין כל הצדקה לחייב הנתבעת בצביעת מלוא הדירה.
49.
חיבור דירה לחשמל:
הקבלן דרש מהתובעים 5,000 ₪ בגין חיבור הדירה למערכת החשמל, ברם בפועל שילמה הנתבעת לחברת החשמל סכום של 4,285 ₪ בלבד, מכאן נטען שיש להשיב לתובעים 715 ₪. הנתבעת לא התייחסה לענין זה כלל בתצהיר שהוגש מטעמה, ומכאן שהטענה לא נסתרה ויש לקבלה.

עוגמת נפש:


50.
במסגרת קביעת הפיצוי הלא ממוני יש לשקול, בין היתר, את השפעת
הליקויים על חיי
היומיום של הדייר, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן
ונסיונותיו לתקן. כן נדרשת התאמה בין גובה הפיצוי בגין הליקויים, והפיצוי בגין ראש
הנזק הלא ממוני.
51.
בנסיבות המקרה דנן ומשנתתי דעתי מחד לסוג הליקויים שנותרו בדירה, לזמן הקצר שיידרש לצורך התיקון, ובעובדה כי התיקון לא ידרוש דיור חלופי, וכן בהתחשב בעובדה כי מדובר, בליקויים מינוריים ברובם, שעל חלקם אף ניתן לומר כי מדובר בטענות קטנוניות ו/או בנזק של מה בכך,
ומנגד להתנהלות הנתבעת אשר במשך שנים רבות לא דאגה לתיקון הליקויים כנדרש, הנני מעמידה את הפיצוי על סכום של 3,000 ₪.

לעניין השיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות ליקויי בניה ראה דברי כב' הש'
נאור בע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ, פורסם בנבו ביום 1/12/08 וכן ראה בספרו של
אביחי ורדי, דיני מכר דירות: ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, תשנ"ז 1997 בעמ'
361.
52.
אין באמור בסעיף 5.10 להסכם בין הצדדים כדי למנוע פיצוי בגין עוגמת נפש, כאשר על פניו מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. מכל מקום טענת הנתבעת בענין זה לא הועלתה בכתב ההגנה ובתצהיר שהוגש.

תיקון עצמי:

53.
אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה וזאת הן מחמת הזמן הרב שחלף,
והן מאחר שניתנו לה הזדמנויות רבות לתקן הליקויים. כן ברור כי מערכת היחסים בין
הצדדים, בין היתר, גם נוכח ההליך המשפטי הקודם ביניהם, אינה מערכת בריאה, וברור
כי בין הצדדים לא שוררים יחסי אמון המאפשרים תיקון הליקויים על ידי הנתבעת.
מתצהירי התובעים עולה כי עובר למסירה נערך סיור בדירה ונערכה רשימת ליקויים (ביום 27/3/03-נספח ב' לתצהיר התובע). לאחר שהתובעים שלמו את יתרת המחיר בעקבות החלטת בית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה הנתבעת, הגיע מהנדס מטעם הנתבעת (11/1/04) והתחייב לשלוח צוותים לתיקון, ואולם במספר מועדים שנקבעו לא הגיעו פועלים. ראה בענין זה התכתבויות בין התובעים לנתבעים, צורפו כנספחים ד' לתצהיר התובע.

ביום 11/2/05 אף נערכה רשימה נוספת של ליקויים על ידי קבלן מטעם הנתבעת אשר
הובטח לתקנם, ואולם ממכתבי התובעים עולה כי הליקויים לא תוקנו (ראה מכתבי
התובעים מיום 26/6/05 ומיום 14/7/05), כך שהם נאלצו לפנות ביום 20/7/05 בתלונה נגד
הקבלן למשרד הבינוי והשיכון.
54.
אומנם בהמשך בצעה הנתבעת תיקונים, ואלו אושרו על ידי התובעים, כאשר לאחר מכן אף ניתנה תשובת משרד הבינוי והשיכון לפיה מאחר שרוב הליקויים טופלו, רשם הקבלנים מסיים הטיפול בתלונה. יחד עם זאת, לאחר מכן, ביום 16/11/06 נערכה רשימת ליקויים נוספת !!
55.
הנתבעת הגישה את טבלת התיקונים מיום 16/11/06 החתומה, לטענתה, על ידי התובע.
התובע הכחיש כי זו חתימתו וכן טען כי בידו נמצא העותק המקורי של אותו מסמך, עליו
לא מופיעה חתימתו.
56.
אין בידי לקבל טענה זו של התובע:

ראשית – טבלה זו, כשעל גביה מתנוססות חתימות הנחזות להיות חתימות התובע, צורפה
על ידי הנתבעת כבר לכתב ההגנה, ברם התובע לא העלה כל טענה בענין זה בתצהיר עדותו
הראשית, ומצא לנכון להעלות טענה כי החתימה אינה חתימתו רק בשלב ההוכחות.
העובדה כי טענה זו עלתה רק בשלב שמיעת הראיות מעלה תהיות רבות.

שנית - טענת התובע כי אין מדובר בחתימתו עומדת בסתירה לתשובתו לשאלת בית
המשפט האם מדובר בחתימתו (בתחתית המסמך), עליה השיב בחיוב.

שלישית - במועד שמיעת הסיכומים הגיש התובע את טבלת התיקונים, שלטענתו הוא
המסמך המקורי שניתן לו, כשהוא ריק וללא חתימות. ברם עיון במסמך זה מלמד כי הוא
כלל אינו זהה למסמך עליו הוספו החתימות. בשני המסמכים קיימות מחיקות של
מילים, ואולם אולם עיון בצורת המחיקות מגלה כי אין מדובר באותו המסמך. מה גם,
שבמסמך
"ג" מחוק שמה של התובעת ובמסמך שהגיש התובע שמה לא מחוק.
מכאן שאין לקבל טענות התובעים לפיהן הנתבעת לא בצעה תיקונים, יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהתיקונים שבצעה נעשו רק לאחר התערבות משרד השיכון והבינוי, ולאחר כ-3 שנים ממועד קבלת החזקה, כאשר אין לשכוח את "ההיסטוריה" בין הצדדים עד אותו שלב כמפורט לעיל. כן ברור מחוות דעת מומחה בית המשפט כי התיקונים לא בוצעו, בחלקם, על הצד הטוב ביותר, כך שנותרו ליקויים אשר בגינם הוגשה התביעה דנן.
57.
אי רישום הדירה:

יש לדחות טענת התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך הנובע מאי רישום הדירה על שמם. ראש
נזק זה, אומנם הוזכר בכתב התביעה (סעיף 24) אך לא כומת בכסף וממילא לא שולמה
בגינו אגרה. כן לא הוגשה חוות דעת מומחה להוכיח טענה זו.
58.
איחור במסירה:

סעיף 4.4 להסכם המכר מאפשר לנתבעת לאחר 90 יום במסירת הדירה מבלי שהדבר יחשב
כאיחור. כן נקבע באותו סעיף כי איחור הנובע, בין היתר, מהעובדה כי עבודות הפיתוח לא
הושלמו (עבודות שאינן באחריות ובביצוע הנתבעת) לא יחשב כהפרת ההסכם – "איחור
במסירה שייגרם עקב אי השלמת הפיתוח ו/או התשתית, לא תזכה את הרוכש לאיזה
פיצוי ו/או לשיפוי מהחברה...".

הנתבעת טוענת כי בשל עיכוב שחל בהשלמת עבודות הפיתוח לא ניתן לדירה טופס 4 אלא
ביום 10/4/03 שאז גם נשלחה לתובעים הודעה לפיה הם מתבקשים להיערך למסירה בתוך
21 יום. כן נטען כי מאחר שהתובעים לא שלמו את יתרת התמורה בגין הדירה אין איחור
במסירת החזקה.

מתצהיר הנתבעת עולה כי משרד הבינוי אכן התעכב בהשלמת הפיתוח הסביבתי ועל כן רק
בחודש 10/4/03 ניתן טופס 4. טענת התובעים לפיה הנתבעת אחראית לעיכוב בביצוע עבודות
הפיתוח לא הוכחה כראוי, ומכאן שיש לקבל טענת הנתבעת לפיה אין לחייבה בגין האיחור
במסירה.
59.
לכך יש להוסיף כי התובעים אכן לא כימתו בכתב התביעה ראש נזק זה וממילא לא הגישו חוות דעת מומחה להוכיח עלות דמי שכירות באזור לצורך הערכת נזק חודשי (בהסכם דובר על פיצוי בגין איחור בגובה
- "שכ"ד חודשי המשולם בד"כ בסביבת הבית עבור דירה דומה לדירה הנרכשת בגין כל חודש של איחור מעל 90 יום...אשר אינו תוצאה מאי השלמת התשתית ו/או מגורמים המנויים בסעיפים 4.4,4.5,4.6 לעיל".
60.
סוף דבר:

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 27,540 ₪ + מע"מ (קביעת המומחה בחוות הדעת).

ב. 600 ₪ + מע"מ בגין צנרת למכונת כביסה.

ג. 50 ₪ +מע"מ בגין מכסה תקשורת.

ד. 2,200 ₪+מע"מ בגין תיקון עמוד במדרגות.

ה. 1,160 ₪+מע"מ בגין מעקה מרפסת.

ה. 715 ₪ - השבה בגין תשלום יתר לחברת חשמל.

ו. 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
61.
לסכומים שנפסקו בסעיפים א'-ה' יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/09. לסכום שנפסק בסעיף ו' יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/5/03.
62.
באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד:
בשים לב לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפועל הריני מחייבת את הנתבעת בהשתתפות חלקית בהוצאות כדלקמן:

השתתפות באגרה –
שליש הסכום ששולם על ידי התובעים.

החזר חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.

שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪+מע"מ.

מעבר לכך יישא כל צד בהוצאותיו.



הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום,
ח' תמוז תש"ע, 20 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 15554-01/09 טל בר אל, דגנית בר אל נ' מפר"ם בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/06/2010)