פסקי דין על חיים זרדב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

118/10 ברע     22/06/2010




ברע 118/10 חיים זרדב נ' המוסד לביטוח לאומי




חיים זרדב



st1\:*{behavior: }





חיים זרדב

המבקש


נגד


המוסד לביטוח לאומי

המשיב



החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי; בל 4391/08), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.7.09 (להלן: הוועדה), שקבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו של המבקש בגין פגיעה בעבודה מיום 30.7.03 (להלן: הפגיעה בעבודה).

רקע:
2.
וועדה רפואית לעררים קבעה בהחלטה קודמת מיום 1.11.08, כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש עקב הפגיעה בעבודה. הוועדה קבעה בין היתר כי "בדיקת מאפייני טנטון מאותו תאריך 21.9.08 לא הופקו מאפייני טינטון החורגים מהמקובל בקליניקה ... הוועדה עיינה בחוו"ד דר' בייזר מ-8/8/08 ואינה מקבלת את מסקנותיו לאור בדיקת השמיעה ומאפייני הטנטון".

במסגרת ערעור על החלטת הוועדה ניתן

פסק דין
של בית הדין האזורי מיום 23.3.09 על פי הסכמת הצדדים (בל 6034/08; להלן: פסק הדין הקודם), כדלקמן:

"נוכח קביעת הוועדה לפיה "בדיקת מאפייני טנטון מאותו תאריך 21.9.08 לא הופקו מאפייני טנטון שחורגים מהמקובל בקליניקה", עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שהוועדה תבהיר מדוע לא יקבעו אחוזי נכות בגין טנטון. כן תתייחס הוועדה לאישור דר' בייזר מיום 8.8.08 (נספח ג' לנימוקי הערעור).

בא כח המערער יוזמן לטעון בפני
הוועדה.

הוועדה תנמק החלטתה
."

3.
משהוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה על פי פסק הדין הקודם, קבעה הוועדה כך:
"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 23.3.09. הוועדה מציינת שאין כל הבדל בבדיקת השמיעה מ- 30.7.03 והבדיקה מ- 21.9.08. אין הבדל כלל לא בטונים של הדיבור ואין החמרה בטונים הגבוהים. כמו כן הטינטון בבדיקה שבוצעה ב- 21.9.08 לא נמצאו מדדים החורגים מהמקובל בעקומת השמיעה הנוכחית. אין החמרה לפי השוואה למדדים הקודמים. לפיכך הוועדה שבה ומבהירה כי משמעות 'לא נמצאו מדדים חורגים' היא שלא אובחן טינטון שמקורו מחשיפה לרעש."

על החלטה זו של הוועדה ערער המבקש לבית הדין האזורי.

4.
בפסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי כי הוועדה ביצעה את מצוותו הראשונה של פסק הדין הקודם, בכך שהסבירה כי משמעות המינוח בו השתמשה הוא כי לא אובחן טנטון שמקורו מחשיפה לרעש. בית הדין קבע כי הוועדה לא התייחסה לאישור הרפואי של ד"ר בייזר מיום 8.8.08, ועל כן נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר את הוועדה על מנת שתתייחס למסמך זה. בית הדין דחה את טענת המבקש לפיה יש להחליף את הרכב הוועדה.

5.
בבקשה לרשות ערעור טוען המבקש
כי טעתה הוועדה עת לא נתנה דעתה לחוות דעתו של ד"ר בייזר. כמו כן, ההסבר שנתנה הוועדה לקביעתה לפיה "תדר הטנטון... אינם חורגים מהמקובל בקליניקה" הינו הסבר תמוה הסותר קביעות קודמות שלה. לטענתו, הוועדה בחרה "להצדיק" את קביעתה שלא להעניק נכות בגין הטנטון "במחיר של עיוות קביעותיה שלה בפרוטוקולים הקודמים", לרבות בפרוטוקול מיום 11.11.08. לטענת המבקש, יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר שתדון מחדש בערעורו על החלטת הועודה מדרג ראשון, היות וניכר כי הרכב הוועדה "מקובע בדעתו", ואין מקום להחזיר את עניינו לוועדה באותו הרכב בפעם השלישית.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה,
באשר לא נפלה בפסק הדין טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. זאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

7.
באשר לטענת המבקש לפיה נפל פגם בהסבר שנתנה הוועדה בהתייחס לקביעתה הקודמת בקשר לטנטון – לא מצאתי לקבלה. על פי פסק הדין הקודם, הוועדה התבקשה לה
בהיר מדוע לא יקבעו אחוזי נכות בגין טנטון, נוכח קביעה קודמת של הוועדה לפיה "בדיקת מאפייני טנטון מאותו תאריך 21.9.08 לא הופקו מאפייני טנטון שחורגים מהמקובל בקליניקה". הוועדה הבהירה בהחלטה מושא הבקשה כי אין הבדל בין בדיקת שמיעה קודמת שנערכה למבקש בשנת 2003 לבין הבדיקה מיום 21.9.08. הוועדה הבהירה כי בבדיקה מיום 21.9.08 "לא נמצאו מדדים החורגים מהמקובל בעקומת השמיעה הנוכחית" וכי משמעות הדבר היא כי לא אובחן טינטון שמקורו בחשיפה לרעש.

הנה כי כן, הוועדה הבהירה את קביעתה הקודמת באופן מנומק, ובכך ביצעה את שהוטל עליה על פי פסק הדין הקודם בעניין זה.

אין לקבל את טענת המבקש לפיה ההסבר של הוועדה הינו הסבר תמוה הסותר קביעות קודמות שלה. המבקש לא הצביע על קביעות קודמות של הוועדה הסותרות את קביעותיה בהחלטה מושא הבקשה.

8.
אכן, בהתנהלות הוועדה נמצא טעות משפטית בכך שהיא לא התייחסה למסמך הרפואי של דר' בייזר מיום 8.8.08, על אף שהתבקשה לעשות כן על פי פסק הדין הקודם. בגין טענה זו הורה בית הדין האזורי על החזרת עניינו של המבקש אל הוועדה. הנה כי כן, בפסק הדין של בית הדין האזורי ניתן מענה הולם לטענות המבקש בעניין זה.
לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת בית הדין האזורי להחזיר את העניין לוועדה באותו הרכב תוך מתן הוראה בדבר התייחסות למסמך הרפואי של דר' בייזר.
הלכה פסוקה היא כי דרך המלך בקשר להחזרת עניין לוועדה רפואית, היא החזרתו לאותה הוועדה, ורק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר. בענייננו, לא הוכח כי הוועדה "נעולה" בדעתה, ואין מדובר בנסיבות אחרות המצדיקות העברת הדיון לוועדה בהרכב אחר.

9.
המסקנה המתבקשת היא איפוא, כי לא נפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולכן דין הבקשה להידחות.

10.
סוף דבר - הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 118/10 חיים זרדב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/06/2010)