פסקי דין על מ.י מדור תביעות פלילי ת"א | פסקי דין על יצחק טל

2089/09 פ     22/06/2010




פ 2089/09 מ.י מדור תביעות פלילי ת"א נ' יצחק טל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



22.6.10

ת"פ 2089-09 מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' יצחק טל






בפני

שופט בני שגיא



בעניין:

המאשימה
מ.י מדור תביעות פלילי ת"א


ע"י ב"כ עו"ד רועית עמראן





נגד


הנאשם
יצחק טל



ע"י ב"כ עו"ד נטע לב





הכרעת דין
כללי

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגדרו נטען כי ביום 19.12.06 איים הנאשם על פקח עירוני, בכך שאמר לו כי היה וייתן לו קנס או יחרים את שלט הפרסומת שהניח בסמוך למסעדתו, ישבור לו את העצמות. המאשימה ייחסה לנאשם עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.
הנאשם הודה כי התבקש לסלק את שלט הפרסומת של מסעדתו "השיפוד הפיקצה" אותו הניח ברחוב. לצד הודאה זו, הכחיש הנאשם כי ידע שהמבקש הינו פקח עירוני וטען כי סבר שהמבקש הינו עבריין המעוניין לסחוט ממנו דמי חסות. הנאשם הכחיש כי איים לשבור את עצמות הפקח היה ויינתן לו קנס, או יוחרם השלט.

תמצית ראיות הצדדים

3.
המאשימה העידה מטעמה שלושה עדים: הפקח העירוני מר אופיר בנבניסטי (להלן – הפקח); דוד דבח שאף הוא פקח עירוני אולם הגיע למקום מאוחר יותר (להלן – הפקח דבח); ומנהל יחידת הפיקוח העירוני בעירית יהוד, מר יוסי אשד (להלן – אשד).

הנאשם העיד להגנתו, וכן העיד מטעמו את בתו, ואת מר נעים אהרון (להלן – נעים) אשר נטען כי היה במקום.

4.
הפקח ציין בעדותו כי הוטל עליו לדאוג להסרת שלטי הפרסומת הפיראטיים שהוצבו במדרחוב ביהוד, ועל כן הגיע למקום עם רכב הפיקוח העירוני. הפקח הבחין כי באיזור מסעדת הנאשם (או החנות, כפי שקראו לה הצדדים לעיתים) מוצב שלט פרסומת פיראטי, ובזמן שלקח אותו כדי להכניסו למסעדה, הגיע הנאשם, ואמר לו כי היה ויגע בשלט הוא ישבור לו את העצמות. הפקח תיאר כי לאחר מכן הגיעו למקום אף הפקח דבח אשר עובד עמו, וכן מנהלו הישיר מר אשד. הפקח הדגיש כי באותו היום לבש מדים של הפיקוח העירוני (חולצה בצבע תכלת ומכנסיים כחולים), ענד תג עליו צוין שמו וכן "פיקוח עירוני", וחבש כובע הנושא כיתוב: "פיקוח עירוני" משני צדדיו.


מר דבח ציין בעדותו כי הפקח התקשר אליו שעה שהיה במשרד הממוקם כ-50 מטרים מהמדרחוב, ותוך שתי דקות הגיע למקום, שם היה עד לחילופי דברים בין הנאשם לפקח, כאשר בין היתר שמע את הנאשם אומר לפקח כי אם לא יסתלק, הוא ישבור לו את העצמות.


מעדותו של מר אשד עולה כי הפקח התקשר אליו ממקום האירוע, וביקש הנחיות מאחר והנאשם סירב להסיר את שלט הפרסומת. מר אשד הבין שהרוחות סוערות, והגיע למקום, שם פגש בנאשם. מר אשד תיאר כי הנאשם הודה בפני
ו כי איים על הפקח בכך שאמר כי מי שייגע בשלט הוא ישבור לו את העצמות או יפרק אותו (מר אשד לא זכר את הנוסח המדויק של דברי האיום). בהנחיית מר אשד, ניתן לנאשם דו"ח התראה, אך למחרת היום גילו כי הנאשם אינו מסיר את השלט.


5.
בהודעת הנאשם במשטרה מיום 22.1.07 (ת/1, ראה אף ת/2 - מזכר החוקר אוזן לעניין טעות בשם שצוין על גבי ההודעה, להלן – הודעת הנאשם) ציין הנאשם כי ישב עם בתו בת ה-14 והביט לרחוב, כאשר לפתע הופיע רכב באין כניסה, עצר ליד השלט, וירד ממנו אדם אשר לבש מעיל אזרחי וחבש כובע המכסה את ראשו. אותו אדם לקח את השלט, ונכנס איתו בצורה מאיימת לתוך החנות.
הנאשם ציין נוכח התנהגותו של אותו אדם, וכיון שפתח את המסעדה רק יום אחד לפני האירוע, סבר בטעות שמדובר בעבריין אשר הגיע על מנת לגבות דמי חסות, ולכן אמר לו לעזוב את השלט ולהסתלק. רק לאחר שאותו אדם התקשר ליוסי אשד והאחרון הגיע למקום, הוא ("האדם") הזדהה כפקח ואז האירוע מבחינתו (מבחינת הנאשם) הסתיים. הנאשם הכחיש את הנוסח המילולי של האיום המיוחס לו אולם הודה כי דיבר בצורה מאיימת. עוד ציין הנאשם כי כאשר הגיע מר אשד הוא הסכים להסיר את השלט רק במידה ויוסרו כל שלטי העסקים האחרים המוצבים ברחוב.

בעדותו בבית המשפט, ואתייחס לכך בהמשך, אימץ הנאשם חלקים מתוך הודעתו במשטרה, חזר בו מחלקים אחרים, והוסיף תיאורים נוספים לגבי אותו פחד שחש בו, לטענתו, במהלך האירוע.

6.
עד ההגנה, מר נעים, תיאר כי בעודו עסוק בריצוף איזור הכניסה למסעדה, הבחין באדם לבוש מעיל וחובש כובע, שהגיע לכניסה למסעדה, סגר בחוזקה את שלט הפרסומת שהוצב בחוץ, ואז זרק אותו לתוך המסעדה. העד תיאר כי קרא לנאשם שאמר לאותו אדם כי "יעוף ויסתלק משם".


בתו של הנאשם תיארה בבית המשפט תיאור דומה לזה שתיאר מר נעים.

דיון והכרעה

7.
לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, מצאתי ליתן אמון בעדויות עדי המאשימה, ולדחות את גרסת הנאשם לפיה אמר את שאמר לפקח רק כיון שטעה בזיהויו וסבר כי מדובר בעבריין המעוניין לסחוט ממנו דמי חסות. הסברו של הנאשם היה דחוק בעיני, ניכר כי עבר "התאמות", לא התיישב עם אופיו של האירוע, ועם התנהגותו של הנאשם בזמן ואחרי האירוע.

ואלה טעמיי:


א. הדרישה להסרת השלט הינה דרישה המאפיינת את פעולת הפיקוח העירוני.


בסוג הדרישה שהציב הפקח לנאשם להסרת שלט הפרסומת שהונח מחוץ למסעדה, היה כדי להציב בפני
הנאשם אינדיקציה ראשונה כי "האדם" הדורש את הסרת השלט הינו פקח עירוני.
הסברו של הנאשם כי טעה לחשוב, רק מעצם הכנסת השלט, וללא שאותו "אדם" אמר ולו מילה אחת, כי מדובר בעבריין המעוניין בגביית דמי חסות, אינו סביר בעיני.





ב. הפקח התקשר בנוכחות הנאשם, למנהל יחידת הפיקוח המוכר לנאשם.

הנאשם אישר בהודעתו במשטרה כי במהלך האירוע, התקשר "האדם" למר יוסי אשד, מנהל הפיקוח העירוני המוכר לו (הודעת הנאשם, עמ' 1 ש' 5-6, וראה גם פרו' עמ' 18 ש' 23), אך גם אקט זה, לא גרם לו להבין כי מדובר בפקח, ורק לאחר שמר אשד הגיע למקום, והפקח הזדהה, הבין כי מדובר בפקח. אף אם אניח לרגע כי כאשר הופיע הפקח לראשונה, טעה הנאשם לחשוב כי מדובר בעבריין, הרי לאחר הדרישה להסרת שלט הפרסומת, ובוודאי כאשר לדרישה הצטרפה שיחת טלפון לקבלת הוראות ממנהל יחידת הפיקוח המוכר לנאשם, צריך היה הנאשם להבין כי טעה בהבנת הסיטואציה.


ג. הפקח לבש מדים, ענד תג, וחבש כובע עליו צוין "פיקוח עירוני".

מעדות הפקח למדתי כי הפקחים העירוניים בכלל, והוא עצמו בפרט, מבצעים את עבודתם במדים, לרבות ענידת תג עליו עליו מצוין "פיקוח עירוני", וכובע הנושא כיתוב: "פיקוח עירוני" משני צדדיו. הנאשם לא חלק על גרסת המאשימה בעניין המדים אולם טען כי הפקח לבש מעיל "אזרחי" שמנע ממנו להבחין במדי הפקח.

הפקח העיד כי באותו יום לבש, כרגיל, מדים, חבש כובע וענד תג שם. אף אם לבש הפקח מעיל מעל למדים, עדיין – הסברו של הנאשם אינו נותן מענה לעובדה כי יכול היה ללמוד על זהותו של "האדם" רק מראיית הכובע אותו חבש, המוביל לזיהוי חובשו ככזה העובד בפיקוח העירוני. יתרה מכך, לא מדובר ב"חצי משפט" שנאמר מאדם החולף במכונית נוסעת אלא למשפט הנאמר כאשר בהמשכו, דין ודברים אשר התנהל אודות סירובו להסיר את השלט (וראה עדות הפקח – פרו' עמ' 9 ש' 23-25). במהלך דין ודברים כזה, יכול אדם להבחין ולזהות כי מדובר בלובש מדים.

ד. הפקח הגיע למקום ברכב של יחידת הפיקוח העירוני.
בעדותו בבית המשפט הבהיר הפקח כי הגיע למקום ברכב המחלקה, עליו שילוט ברור ממנו ניתן להבין כי מדובר ברכב של יחידת הפיקוח העירוני וחנה כ-7 מטרים מחנות הנאשם. בהודעתו במשטרה הודה הנאשם כי ראה את הרכב ממנו יצא אותו "אדם" אולם בעדותו בבית המשפט שינה טעמו וטען כי כלל לא ראה את רכב יחידת הפיקוח (הודעת הנאשם, עמ' 1 ש' 3, ופרו' עמ' 21 ש' 3). שינוי הגרסה בעניין ראיית הרכב פועל לחובת הנאשם על כל המשתמע מכך.

ה. התנהגותו של הנאשם בזמן האירוע אינה מתיישבת עם גרסתו.

בעוד שבגרסתו במשטרה ציין הנאשם כי הבין את שהבין נוכח כניסתו "הפראית" של הפקח לחנות, הרי שבבית המשפט, כבר הרחיק לכת הנאשם לכת בתיאור "הפחד והאיומים" שהיו מנת חלקו באירוע, עדי כדי התיאור הבא: "הרגשתי מאד מאוים. עמדתי בינו לבין הבת שלי והגנתי עליה. אני פשוט פחדתי" (פרו' עמ' 20 ש' 31). אינני נותן אמון בגרסתו המתפתחת והדרמטית של הנאשם. לו חשש הנאשם כי "האדם" שנכנס לחנותו הינו עבריין אלים המתכוון לגבות דמי חסות, ודווקא לאור נוכחות בתו הקטנה במקום, סבורני כי לא היה בוחר לאיים על אותו אדם, עוד טרם נאמרה ולו מילה אחת מצידו (לשיטת הנאשם).

ו. התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע אינה מתיישבת עם גרסתו.

לו אכן היה מדובר בטעות בזיהוי הפקח כפקח עירוני, ניתן היה לצפות כי ברגע שתתברר הטעות, יתנצל הנאשם בפני
הפקח, יסביר לו כי חשב שהוא עבריין המנסה לגבות ממנו דמי חסות, ויסיר את השלט.

מעדות יוסי אשד, שלא מצאתי סיבה לפקפק בה, למדתי כי "גרסת הטעות בזיהוי", לא רק שכלל לא נאמרה מפי הנאשם במקום האירוע, אלא הנאשם חזר באוזניו על דברים דומים לאלה שאמר לפקח: "כשהגעתי למקום ראיתי שכולם נסערים ושאלתי את הנאשם אם הוא מאיים על אופיר. לצערי הוא ענה לי שכן ומי שיגע בשלט הוא יפרק אותו או משהו כזה" (עדות יוסי אשד, פרו' עמ' 14 ש' 26-27).

התרשמות דומה הייתה אף מנת חלקו של הפקח דבח שהגיע למקום, והספיק לצפות בהתנהגותו הברוטאלית של הנאשם בכך שזרק את שלט הפרסומת על הרצפה, ואף שמע אותו אומר לפקח כי "אם לא יסתלק משם הוא ישבור לו את העצמות".

התנהגות הנאשם במקום האירוע אינה מתיישבת עם "גרסת הטעות בזיהוי", שכן גם כאשר הגיעו למקום אנשי יחידת הפיקוח, הנאשם לא רק שלא התנצל בפני
הפקח, אלא הרוחות היו עדיין לוהטות, ואנשי יחידת הפיקוח נחשפו להתנהגות סוערת מצידו של הנאשם.



הנאשם לא העלה כלל טענה כי טעה בזיהוי אלא התמיד בסירובו להסיר את השלט וטען לחוסר שויון באכיפת האיסור: "כשיוסי הגיע לשם הוא אמר לי להוציא את השלט ואני אמרתי לו שבמידה ויורידו לכולם את השלט אז גם אני אוריד, אני התקשרתי לראש העיר וסיפרתי לו על המקרה והוא אמר לי שלא יכול להיות שבאו רק אלי.." (הודעת הנאשם, עמ' 2 ש' 12-13).

נראה כי התנהגות הנאשם נבעה מתוך כעס רב על הדרישה להסרת השלט, אולי בעיקר נוכח המועד בו נדרש לעשות כן - יום לאחר פתיחת מסעדתו, מועד בו קיימת חשיבות מיוחדת להצבת שלט הפרסומת. מסקנה זו מתיישבת עם הודאת הנאשם כי אף למחרת לא הסיר מיוזמתו את השלט למרות הוראת יחידת הפיקוח.

8.
יכול אני להניח כי ניתן להתבלבל בזיהוי אדם כפקח לשניה או שתיים. עדיין, צירוף כל הנסיבות המנויות לעיל, אינו מאפשר קבלת גרסת הנאשם, אותה מצאתי ככזו שלא ניתן ליתן בה אמון.

9.
באשר לשתי עדויות ההגנה, סבורני כי מדובר בעדויות בלתי רלוונטיות לשאלות המצויות במחלוקת. הן בתו של הנאשם, והן מר נעים, אינם יכולים לשפוך אור על שאלת המניע של הנאשם לאמירת דברי האיום, ועל שאלת הבנתו הסובייקטיבית כי מדובר בפקח ולא בעבריין.


לא מצאתי ליתן משקל ממשי לעדות שני העדים בדבר זריקת השלט על ידי הפקח. גרסתו הדרמטית של מר נעים לפיה "האדם" זרק את השלט לתוך המסעדה כשהוא נמצא למרגלותיו ועוסק בעבודת ריצוף, אינה מתיישבת עם עדות הפקח שהייתה אמינה בעיני, ואף אינה מתיישבת עם גרסת הנאשם עצמו שציין במשטרה כי הפקח "נכנס עם השלט בצורה מאיימת לתוך החנות" (הודעת הנאשם, עמ' 1 ש' 4, ההדגשה אינה במקור – ב.ש).

אוסיף כי אותו פער, עליו הצביעה הסניגורית, בין עדות הפקח ביחס למקום ממנו הגיע הפקח דבח (מהרכב) לבין עדות דבח בעניין זה (מהמשרד הממוקם כ-50 מטרים משם), שולי בעיני, לא מצוי בלב העניין, ונובע להערכתי מפרק הזמן שעבר ממועד העבירה ועד למועד העדות בבית המשפט.




10.
מכל האמור לעיל עולה, וכך אני קובע, כי הפקח הגיע למסעדת הנאשם במסגרת תפקידו ומאחר והונחה לדאוג כי בתי העסק במדרחוב יסירו את שלטי הפרסומת שהוצבו שלא כדין. כאשר נטל הפקח את שלט הפרסומת של מסעדת הנאשם, והכניסו לחנות, איים עליו הנאשם
ואמר כי היה ויגע בשלט הוא ישבור לו את העצמות. איום זה נאמר מתוך כוונה להפחיד את הפקח, לגרום לו לסגת מדרישתו, ומתוך ידיעה ברורה של הנאשם כי העומד לפניו הינו פקח עירוני. הנאשם חזר על דברים ברוח דומה אף כאשר הוזעקו עובדים נוספים של יחידת הפיקוח למקום.

11.
אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירת איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.



ניתנה היום,
י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.










פ בית משפט שלום 2089/09 מ.י מדור תביעות פלילי ת"א נ' יצחק טל (פורסם ב-ֽ 22/06/2010)