פסקי דין על חאג' יחיא חוסני | פסקי דין על ג'אבר עדנאן עבד אל רחים | פסקי דין על עיריית טייבה ואח' |

1501/01 א     24/06/2010




א 1501/01 מדינת ישראל נ' חאג' יחיא חוסני, ג'אבר עדנאן עבד אל רחים, עיריית טייבה ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1501-01 מדינת ישראל
נ' גאבר ואח'





מספר בקשה:1

בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים




המשיבים הפורמאליים
1. חאג' יחיא חוסני

2. ג'אבר עדנאן עבד אל רחים

3. עיריית טייבה
4. בית ספר מקיף טייבה

1. מוסבאח עבד אל קאדר
2. אחמד עבד אל קאדר
3. מליכה עבד אל קאדר



החלטה

בקשה לשומת הוצאות היא הבקשה לדיון.

ביום 21.3.01 הגישו המשיבים הפורמאליים תביעה כספית נגד המבקשת והמשיבים בגין נזק גוף שנטען כי נגרם למשיב הפורמאלי 1, ביום 18.2.99, במהלך שיעור ספורט, כשהיה תלמיד כיתה יא'. בפסק הדין שניתן ביום 4.6.09 (להלן – פסק הדין) קבע בית המשפט (כב' השופט אלטוביה מגן), כי התובענה נגד המבקשת והמשיב 1 נדחית, אך הוסיף כי "...בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות לטובת נתבעים אלה" (בעמ' 34 לפסה"ד).
עם זאת, מצא בית המשפט לחייב את המשיבים 2- 3 (ג'אבר עדנאן עבד אל רחים
ועיריית טייבה) (להלן – המשיבים) לשלם "...לתובעים ובנסיבות אילו גם לנתבעים 1 ו- 2 את הוצאות המשפט כפי שישום אותן כבוד רשם בית המשפט".

בנסיבות אלה, עותרת המבקשת בבקשה שלפני, לקבוע כי הוצאות המדינה בתביעה דנן מסתכמות בסך של 108,816 ₪, ובתוספת הצמדה – 114,615 ₪.
לצורך כך, צרפה המבקשת לבקשתה העתקי חשבוניות וקבלות שונות, וכן תדפיס מרוכז של מלוא ההוצאות אשר לטענתה הוצאה בגין ניהול ההליך העיקרי, ובכלל זה, צילומי מסמכים; הוצאות בגין שירותי חקירות; הוצאות בגין איתור תיקים שונים בהתייחס לתובע; הוצאות בגין תרגום מסמכים; הוצאות עבור ייעוץ רפואי, בדיקות וחוות דעת רפואיות).

המשיב 2 (להלן – המשיב) מתנגד לבקשה, בטענה כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון. לטענתו, אם יתקבל הערעור, עשוי הדבר לייתר את הליך שומת ההוצאות. המשיב חזר על עמדתו זו גם בהודעתו מיום 25.5.10, במסגרתה ציין, כי ביום 3.5.10 התקיים דיון בערעור בבית המשפט העליון, ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומים וכי יינתן

פסק דין
. לפיכך ומטעם זה טוען המשיב, כי יש לעכב את מתן ההחלטה בבקשה לשומת הוצאות.
מנגד עתרה המבקשת להכריע בבקשה, מהטעם כי לא הושגה בין הצדדים פשרה בדיון שהתקיים לפני בית המשפט העליון (זאת לאור החלטתי מיום 21.5.10).
אציין, כבר עתה, כי לא ראיתי לדחות את ההכרעה בבקשה לשומת הוצאות.
אמנם לפני בית המשפט העליון תלוי ועומד הערעור שהוגש על פסק הדין, אולם ההלכה בדבר התערבות בית המשפט בערעור בפסיקת שיעור ההוצאות ידועה, כפי שידועה גם ההלכה בהתייחס עיכוב ביצוע חיוב כספי בפסק הדין – ובענייננו, ההוצאות.

המשיבה 3 (להלן – המשיבה) מתנגדת לבקשה, בין היתר מהטעם, כי אין לפסוק לטובת המדינה (המבקשת) הוצאות ניכרות עבור מי שלא העידה עדים מטעמה בהליך העיקרי, לא הגישה תצהירים או חוות דעת, "...ואף לא ידוע אם היה צורך בעבודתם, שכן זו לא צורפה ולא הוגשה" (בסעיף 3 לתגובה). במסגרת זו, מפנה המשיבה לחשבוניות וקבלות שונות שהוצגו עבור כספים ששולמו לפרופ' דוד עזרא כדי שיתייחס לחוות דעת של מומחה בית המשפט. לעניין זה טוענת המשיבה, כי מדובר למעשה ב"...הכנת חקירה, שהיא כלולה מטבעה בזכר טרחת עורך דין והיא חלק מעבודתו של עורך הדין..." (בסעיף 3). כך גם הוסיפה המשיבה, כי חלק מהמסמכים שצורפו לבקשה, לא יכולים לשמש כאסמכתא לתשלום.
עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט דחה את תביעת התובעים נגד המדינה, וקבע הם לא ישאו בהוצאותיה. לעומת זאת קבע בית המשפט, כי המשיבים ישאו בהוצאותיה כפי שיקבע הרשם. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה, כי "...יש לחלק בין שני סוגי הוצאות: יש הוצאות ביחסים שבין התובעים לבין הנתבעים (ועמם המדינה), הכוללים חוות דעת רפואיות, חקירות עדים רפואיים וכיו"ב. באלה לא חייב בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, קיימות הוצאות שהם ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, שכלל אינם מתייחסים לגובה הנזק אלא לאחריות בין המדינה לבין המשיבים" (בסעיף 7 לתגובה).

המבקשת הגישה תשובה מטעמה, במסגרת חזרה על עיקר טענותיה בבקשה, וכן טענה כי מלוא ההוצאות להן עתרה, הוצאו בקשר לניהול המשפט, בצורה סבירה, ועל כן יש לאשרן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי למסקנה כי המבקשת זכאית להחזר ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול המשפט, כנטען וכמפורט על-ידה בבקשה.
ודוק, לשון פסק הדין ברורה, ועולה ממנה כי בית המשפט חייב את המשיבים בתשלום מלוא הוצאות המשפט שהוצאו על-ידי המבקשת והמשיב 1, מבלי שמצא לנכון לערוך "אבחנה" בין סוגי ההוצאות אשר נדרשה המבקשת להוציא לצורך ניהול ההליך "מול התובעים" (זאת להבדיל מניהול ההליך "מול המשיבים"), כנטען על-ידי המשיבה.
במסגרת זו, לאור האמור בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,

ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לערוך חישוב של רכיבי ההוצאות שהוציאה המבקשת, ובגדר "חישוב טכני". כך גם נקודת

המוצא היא, כי בעל דין שזכה בתביעתו, זכאי להשבת ההוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליך המשפטי כדי שלא ייצא בחסרון כיס.

בנסיבות אלה, משהוצגו לפני מלוא האסמכתאות אשר מעידות על הוצאת הסכומים המפורטים בבקשה בפועל, ומאחר שהוצאות אלה בהחלט סבירות

ביחס לסיכון שעמד לפני המבקשת (כשאיני נדרשת להכריע האם ראוי היה להיערך בצורה כזו או אחרת לתובענה, וגם כאשר חלק מהעדים/מומחים מטעם המבקשת, לא הובאו לעדות בסופו של יום) אני נעתרת לבקשה ומחייבת את המשיבים לשלם למבקשת, ביחד ולחוד, סך של

108,816 ₪ (קרן),

כשהוא משוערך ליום

התשלום בפועל.
למען הסר ספק, סכום זה הינו בנוסף לכל סכום שקבע בית המשפט בפסק הדין לעניין שכר טרחת עורך הדין.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.


ניתנה היום,
י"ב תמוז תש"ע, 24 יוני 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 1501/01 מדינת ישראל נ' חאג' יחיא חוסני, ג'אבר עדנאן עבד אל רחים, עיריית טייבה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/06/2010)