פסקי דין על יעקב יחזקאל |

3338-06/10 בפמ     23/06/2010




בפמ 3338-06/10 יעקב יחזקאל נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים



בפ"מ 3338-06-10 יחזקאל נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופט
אברהם טננבוים


מבקשים

יעקב יחזקאל


נגד


משיבים

מדינת ישראל



החלטה

השאלה בקצרה – כיצד לחשב את מניין 72 השעות?

בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.
השאלה המרכזית לענייננו קשורה לקציבת הזמן של 72 שעות, ונסביר.

סעיף 47 (ג)(1) לפקודת התעבורה שעניינו "פסילה בידי קצין משטרה" קובע כדלקמן:

"נטל השוטר את רשיון הנהיגה כמפורט בסעיף קטן (ב), יתן לנהג אישור על נטילת הרשיון וזימון להופיע, בתוך שלושה ימים במועד שיקבע, בפני
קצין משטרה, לצורך החלטה בדבר פסילת רשיון הנהיגה שלו; אישור שניתן כאמור יראו אותו כרשיון הנהיגה שניטל וזאת עד למועד שנקבע לזימון הנהג בפני
קצין המשטרה".


כיצד מחשבים את אותן 72 שעות?
ומה הדין אם השוטר נתן לנהג זימון מעבר לאותם שלושה ימים?
זוהי השאלה שלפנינו.

המקרה שלפנינו, היום השלישי חל ביום השבת

ואלו עובדות המקרה שלפנינו.
ביום 09.06.2010 בסביבות השעה 15:20, נתפס הנאשם כשהוא נוהג בדרך שאינה עירונית במהירות של 142 קמ"ש במקום 80 קמ"ש. וזאת עשה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961
.

התאריך 9.6.2010 היה יום רביעי והנאשם זומן ליום ראשון 13.06.2010 לשימוע בפני
קצין משטרה, ורישיונו הנהיגה שלו נפסל למשך 30 יום לאחר שהוגש כנגדו כתב האישום המייחס
לו נהיגה העולה על המותר.

לטענת ב"כ המבקש, ההחלטה לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש ניתנה בחוסר סמכות, וזאת
מאחר שהתאונה קרתה ביום 09.06.2010 בצהריים ואילו השימוע נערך למבקש רק ביום 13.06.2010 כלומר לאחר מלמעלה משלושה ימים ממועד התאונה. וזאת בניגוד לאמור בסעיף 47(ג)(1) לפקדות התעבורה, התשכ"א- 1961, הקובע כי יש לזמן הנהג לשימוע בתוך שלושה ימים .

פקודת הפרשנות – ישנו הבדל אם היום האחרון חל בימי פגרה או שבתון

אינני יכול לקבל את טענתו המעניינת של הסניגור משום שהיא עומדת בניגוד לסעיף חוק מפורש.
סעיף 10 לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981 שעניינו "תקופות" קובע כדלקמן:

(ג)במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה.
(
במילים פשוטות יותר, נכון אומנם, כי ימי השבתון נמנים עם מניין הימים, יחד עם זאת, סעיף 10(ג) מסייג וקובע, כי כשאר יום האחרון במניין נופל בשבת, הרי שיום זה לא יבוא במניין הימים.
מכאן כי אם נלקח הרישיון ביום רביעי, יכול עדיין השוטר לתת לנהג שימוע ליום ראשון.

למעלה מן הצורך נציין, כי אפילו אם היה השימוע מאוחר יותר, אינני משוכנע כי בכוחו של הפגם להביא לבטלות ההחלטה המנהלית (ראו בעניין זה דבריה של כב' השופטת איילת גרבי בפ"מ (ב"ש) 2720-04-10 גאמל אלסייד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) מיום 18.04.2010, פיסקה 10 להחלטה).
אולם היות ואין צורך לקבוע מסמרות במקרה שלפנינו לא נכנסתי לעומק הסוגיא.

נציין כי פעמים רבות מועד השימוע נעשה דווקא לבקשתו של הנהג.
דהיינו, לעיתים מבקש הוא לדחות השימוע מסיבות אישיות (כגון מועד לא מתאים, תכניות אישיות, וכו').
במקרה כזה נעתרים השוטרים לבקשתו, ויהיה מוזר אם דווקא בשל הליכתם לקראתו יבוטל השימוע (אם כי כמובן אינני יודע מה היה במקרה שלפנינו).

אשר לכן, אני קובע כי לא הוכח כל פגם במועד השימוע שנערך לנאשם.
הסניגור לא טען לנקודות אחרות בפסילה, וממילא התוצאה היא כי הפסילה תקפה.

התוצאה הסופית היא כי הבקשה נדחית, הפסילה נשארת בעינה.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לתביעה ולעורך דין שניאור.
ניתנה היום,
י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.















בפמ בית משפט לתעבורה 3338-06/10 יעקב יחזקאל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/06/2010)