פסקי דין על עבדאלעאל אחמד | פסקי דין על עו"ד אדיב מח'ול

1508/06 א     27/06/2010




א 1508/06 עבדאלעאל אחמד נ' עו"ד אדיב מח'ול








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעכו



27 ביוני 2010

ת"א 1508-06 עבדאלעאל אחמד
נ' עו"ד אדיב בן אליאס מחו'ל






בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובע
עבדאלעאל אחמד


נגד

נתבע
עו"ד אדיב מח'ול




פסק דין


עסקינן, בתביעה כספית להשבת סכום ששולם על פי הנטען בגין שכר טרחה.

נתוני רקע
:
התובע, תושב הכפר שיח' דנון, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2002, ובעטייה הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו נהיגה ברשלנות ונהיגה בשכרות.

עוד קודם להגשת כתב האישום, נפסל התובע מלהחזיק ברישיון נהיגה בפסילה מנהלית החל מיום 27/2/02 ולמשך חודשיים. בעקבות כך, פנה התובע אל הנתבע, שהינו עורך דין במקצועו, על מנת שיטפל
עבורו בביטול הפסילה המנהלית והשבת רישיון הנהיגה.

הנתבע הסכים לייצג את התובע ולהגיש עבורו בקשה לביטול הפסילה המנהלית, ועבור כך גבה ממנו שכר טרחה בסך של 1,500 ש"ח. בסופו של דבר לא עלה בידי הנתבע לשנות את הגזירה, והפסילה המנהלית נותרה בעינה.

לימים, הוגש נגד התובע כתב אישום, כאמור, והנתבע ייצג את התובע בתיק הפלילי.

תוך כדי ניהול ההליך הפלילי בבית המשפט לתעבורה, התובע היה מעורב בתאונת דרכים נוספת שאירעה ביום 12/5/03, ובעטייה הוגש נגדו כתב אישום נוסף אשר ייחס לו ביצוע עבירות דומות לאלו שנכללו בכתב האישום הראשון (נהיגה ברשלנות ונהיגה בשכרות).

בעקבות הגשת כתב האישום השני, הנתבע פעל לצירופו לכתב האישום הראשון. בין לבין נפסל התובע מלהחזיק ברישיון הנהיגה עד תום ההליכים נגדו, ומאוחר יותר הורשע התובע על פי הודאתו בביצוע העבירות המפורטות בשני כתבי האישום.

בשלב מסוים של ניהול התיק, שילם התובע לנתבע סך של 40,000 ש"ח ובגין כך הנפיק הנתבע קבלה המאשרת קבלת הסכום כפיקדון. סכום זה הוא שעומד בבסיס המחלוקת בתיק דנן (להלן – "הסכום הנדון").

זמן קצר לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, הועבר הייצוג המשפטי של התובע מידי הנתבע לידי עו"ד אחר, עו"ד באסל פלאח מעכו (להלן – "עו"ד פלאח"). בנקודה זו אבקש להדגיש, כי התובע שילם בנפרד שכר טרחה לעו"ד פלאח, ומכל מקום הצדדים לא מייחסים לו כל חלק בפרשה שעומדת לדיון בתיק זה.

לאחר תשלום הסכום הנדון לנתבע והעברת הייצוג לעו"ד פלאח התקיימו מספר ישיבות נוספות בבית המשפט לתעבורה שבמהלכן נגזר דינו של התובע. במסגרת גזר הדין הוטל על התובע עונש מאסר מותנה ופסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 36 חודשים.

המדינה (המאשימה) הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת העונש, ובית המשפט המחוזי קבל את הערעור והחמיר את העונש באופן שגזר על התובע 44 חודשי פסילה בפועל, ועונש מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות.

לאחר מתן גזר הדין בערכאת הערעור, פנה התובע אל הנתבע ודרש ממנו, לראשונה, להשיב לו את הסכום הנדון בתואנה כי הסכום שולם כשכר טרחה עבור החזרת רישיון הנהיגה, ומאחר שרישיון הנהיגה שלו נשלל, הרי שלא מתקיים התנאי המזכה את הנתבע בקבלת הסכום הנדון כשכר טרחה עבור שירותיו.

לנוכח סירוב הנתבע להשיב לתובע את הסכום הנדון חרף פניות רבות אליו, הגיש התובע את התביעה דנן ובגדרה תבע מאת הנתבע השבת הסכום הנדון.

טענות התובע
:
התובע טוען, כי נפל קורבן למעלליו ושקריו של הנתבע כבר מההתחלה. כך למשל, ערב נסיעתו למילוי מצוות החאג' בעיר מכה, הנתבע ביקש ממנו את רישיון הנהיגה מבלי למסור לו פרטים כלשהם, וכאשר חזר גילה, להפתעתו, כי הנתבע הפקיד אותו בבית המשפט עקב כך שנפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו, מבלי שהנתבע יידע אותו אודות כך.

כמו כן, הנתבע נהג להטעות אותו לגבי מהות הישיבות שהתקיימו בעניינו, תוך מסירת אינפורמציה מטעה לגבי דחיית מועדי דיון וחיוניות התייצבותו למועדים שנקבעו, בכך שמסר לו כי אין צורך להגיע לישיבות בית המשפט, ובאופן זה מצא התובע את עצמו עם צו הבאה שהוצא נגדו.

לטענת התובע, תוך כדי ניהול ההליך בבית המשפט לתעבורה, יצר עמו הנתבע קשר טלפוני, והציע לו לשלם סכום של 10,000$ כשכר טרחה כנגד התחייבותו של הנתבע להחזיר את רישיון הנהיגה, כך שאם יעלה בידו לעשות כן, ישמש הסכום הנדון כשכר טרחה, ואם לא – יוחזר הסכום לידיו של התובע, בבחינת שכר טרחה המותנה בתוצאות המשפט.

לדברי התובע, הוא הסכים להצעה האמורה, המתין יממה כדי למשוך את הסכום הנדרש מהבנק – לגביו סוכם כי יעמוד על 40,000 ש"ח, אף שערכם של 10,000 $ באותם זמנים היה 45,000 ש"ח
- ונסע יחד עם חברו, מר איאד דראז (להלן – "איאד") אל משרדו של הנתבע בנהריה, ושם שילם לו את הסכום הנדון ביום 9/5/04, והנתבע הנפיק לו קבלה שמספרה 8802 בה נרשם כי הסכום הנ"ל התקבל כפיקדון.

מאחר שהתובע גילה חשדנות לגבי ההצעה הנ"ל, פעל הלה לפי עצתו של איאד, והקליט את השיחה הטלפונית שהתקיימה בין הצדדים זמן קצר לפני שהתובע נכנס למשרדו של הנתבע כדי לשלם את הסכום הנדון.

לטענת התובע, במהלך אותה שיחה אישר הנתבע כי הוא זה שיקבל ממנו את הסכום הנדון, וכי הסכום נועד להחזרת רישיון הנהיגה.

ימים ספורים לאחר מכן, בתאריך 13/5/04, עבר הייצוג של התובע לעו"ד פלאח אשר ייצג אותו עד סיום ההליכים בבית המשפט לתעבורה וגם בבית המשפט המחוזי בעקבות הגשת ערעור מטעם המדינה על קולת העונש.

מאחר שנפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה בשתי הערכאות, דרש התובע מאת הנתבע להשיב לו את הסכום הנדון בפני
ות רבות הן למשרדו והן לביתו – ללא הועיל. לבסוף, הסכים הנתבע להשבת הסכום הנדון ומסר לו לצורך כך 6 שיקים של צד ג' בסכום כולל של 24,000 ש"ח
כשיקים לביטחון, שעל גביהם הוספה חתימתו של הנתבע כערב לפירעונם.

לטענת התובע, בהתחלה הוא סירב לקבל שיקים אלה, אך הסכים לבסוף לקבלם רק לאחר שהנתבע נאות לחתום עליהם כערב, ולאחר שהאחרון הבטיח לשלם את הסכום הנדון בכסף מזומן תוך פרק זמן קצר (כנגד החזרת השיקים) – אך גם בהבטחה זו הנתבע לא עמד.

התובע טוען, כי הנתבע הפר את התחייבותו להחזיר לו את הסכום הנדון, ובאופן זה הוא פעל תוך הפרת התחייבותו כנאמן, תוך עשיית עושר ולא במשפט, ותוך הפרת חובות חקוקות מתוקף חוק השליחות וכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, שאוסרים התניית תשלום שכר טרחה בהליך פלילי בתוצאות המשפט.

בשל ההפרות האמורות עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום הסכום הנדון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום, ובתוספת פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

טענות הנתבע
:
הנתבע אישר, כי ייצג את התובע במסגרת הבקשה לביטול הפסילה המנהלית, ומאוחר יותר אף בהליך הפלילי לאחר הגשת כתב האישום הראשון (אם כי לא מראשית ההליך), והמשיך בייצוגו תוך צירוף תיק נוסף שגם בו הוגש נגד התובע כתב אישום בעבירות דומות על רקע מעורבותו בתאונת דרכים נוספת בזמן שנהג בשכרות.

לטענת הנתבע, בסמוך לתחילת חודש 5/04 הגיע התובע למשרדו בלוויית שני אנשים, האחד דובר השפה העברית שאינו מוכר לו, והשני דובר השפה הערבית ושמו מר ואיל ח'ורי (להלן – "ואיל") אותו הכיר מתוקף היותו לקוח שלו בעבר. באותה פגישה הודיע התובע כי בכוונתו לשלם לואיל ולאיש הנוסף סך של 40,000 ש"ח עבור קבלת 'פרוטקציה' – כלשונו - על מנת שלא יקבל עונש מאסר, וכל מה שנדרש הנתבע לעשות הוא להוציא קבלה שתתעד תשלום הסכום הנ"ל על ידי התובע, מאחר שאין ביכולתם של ואיל והאיש השני להנפיק מסמך כזה.

הנתבע הוסיף, כי הסכים לתומו להנפיק קבלה כאמור, וביום 9/5/04 חזר התובע אליו בלוויית שני האנשים הנ"ל (ואיל והאיש הנוסף) ובאותו מעמד שילם להם התובע את הסכום הנדון, ואז הנתבע - בתור עד לעסקה - הנפיק קבלה שמתעדת את התשלום כפיקדון, צילם עבורם את התיק ומסר להם עותק ממנו, וזאת מפני שהתובע בקש להעביר את הייצוג שלו לעו"ד אחר, הוא עו"ד פלאח.

הנתבע הכחיש בתוקף כי קבל את הסכום הנדון לידיו והוסיף, כי סכום זה שולם על ידי התובע ישירות לואיל. כמו כן, הכחיש הנתבע את המטרה שלשמה שולם הסכום הנדון, בהדגישו כי הסכום שולם כדי 'להציל' את התובע מעונש מאסר, לאור חומרת העבירות בהן הואשם בשני כתבי האישום.

בכל אופן, חלקו של הנתבע בייצוג התובע הסתיים מיד לאחר תשלום הסכום הנדון, והתיק הועבר לעו"ד פלאח להמשך ייצוג התובע. העברת הייצוג כאמור התבצעה כאשר משפטו של התובע היה בשלב שלפני מתן גזר הדין, ולאחר שהנתבע הספיק להפנות את התובע לממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת.

לטענת הנתבע, הפעם הבאה בה התחדש הקשר ביניהם היתה לאחר מתן פסק הדין בערכאת הערעור שבמסגרתו הוטל על התובע, נוסף לשאר רכיבי הענישה, גם עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

לטענת הנתבע, לאחר שהוחמר עונשו של התובע בבית המשפט המחוזי, החל האחרון לדרוש ממנו לראשונה קבלת הסכום הנדון. לעניין זה, הנתבע בקש לבסס את טענתו לגבי התכלית שלשמה שולם הסכום הנדון, על מועד חידוש הקשר ביניהם, כנתון שמוכיח כי אלמלא הוטל על התובע עונש מאסר הוא לא היה פונה אליו כלל וכלל, ולראיה הוא לא פנה אליו בעקבות מתן גזר הדין בבית המשפט לתעבורה, שכן אז לא הוטל עליו עונש מסוג זה.

הנתבע תיאר מסכת פניות ולחצים שהתובע הפעיל עליו ואשר הגיעו לכדי איומים של ממש במטרה לקבל מידיו את הסכום הנדון. נוכח כך, ועל אף שואיל הסכים להחזיר לתובע את הסכום הנדון על ידי תשלום באמצעות שיקים, הסכים הנתבע לדרישת התובע והוסיף את חתימתו על גבי השיקים מאחור, כדי לערוב בחתימתו לפירעון השיקים ששולמו על ידי ואיל.

דיון והכרעה:
אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות - אם כי לא מהנימוקים עליהם מתבסס הנתבע.

תחילה, אבקש להתייחס למחלוקת מסוימת שהתעוררה בין הצדדים - אף שאין בה כדי להשפיע על גורל הסכסוך, וההתייחסות לגביה מובאת למעלה מן הצורך.
מחלוקת זו נוגעת לשאלה, האם הסכום הנדון שולם לידיו של הנתבע - כפי שטוען התובע - או שמא לידיו של ואיל או מי מטעמו – כפי שטוען הנתבע.

לעניין זה ביקש התובע להתבסס על תוכן השיחה הטלפונית שהתקיימה בינו לבין הנתבע זמן קצר לפני שהראשון נכנס למשרדו של האחרון כדי לבצע את התשלום, ואשר הוקלטה על ידו בסתר. לטענת התובע, באותה שיחה אישר הנתבע כי הסכום הנדון אמור להשתלם לידיו, וכי הוא נועד לצורך החזרת הרישיון.

הנתבע הביע בסיכומיו את מורת רוחו מכך כי בית המשפט לא איפשר לו להציג במהלך הדיון את השיחה המוקלטת כראיה מטעמו.

לטעמי, גם ללא הצגת ההקלטה של השיחה בין השניים, מכלול הנסיבות והראיות מצביעות על תוצאה אחת: שהסכום הנדון אכן שולם לידיו של הנתבע – ולא כפי שטען האחרון (כי הסכום שולם ישירות מאת התובע לידיו של ואיל). מסקנה זו נלמדת מהעובדה כי הנתבע הנפיק קבלה שמאשרת כי הסכום הנדון שולם לו כפיקדון. ההסבר שנתן הנתבע בהקשר זה – לפיו הוא היחיד שיכול היה ליתן מסמך המתעד תשלום זה על ידי התובע – דינו להידחות. לא זו בלבד שטענה זו נוגדת תוכנו של מסמך בכתב (הקבלה), אלא שאין היא עומדת במבחן השכל הישר. אין כל היגיון בכך כי עורך דין שמודע יותר מאחרים להשלכות מעשיו, יתנדב להנפיק קבלה עבור תשלום כסף שלא הגיע לידיו.

ואולם התנהגות מאוחרת יותר של הנתבע מלמדת אף היא על כך כי הסכום הנדון שולם לידיו, והכוונה היא לחתימתו כערב לפירעון השיקים שניתנו לתובע על ידי ואיל (באמצעות אחיו של ואיל). בהקשר זה יש לציין, כי הנתבע לא הוכיח את טענתו בדבר מסכת איומים והפחדות מצד התובע, ולכן הטענה כי חתם כערב לפירעון השיקים רק כדי 'להיפטר' מהתובע אשר הטריד אותו בפני
ות לתשלום הסכום הנדון – אינה מקובלת עליי.

ושוב נשאלת השאלה, מה לו לעורך דין ותיק ומנוסה כמו הנתבע לחתום על גבי שיקים, אם אין לו כל חלק בעניין?

בנסיבות המקרה דנן, הנפקת הקבלה וגם החתימה על גבי השיקים תוך נטילת חיוב אישי כלפי התובע – מלמדות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי התובע מסר את הסכום הנדון לידי הנתבע.

ואולם, בין מסקנה זו לבין המסקנה כי יש להשיב לתובע סכום זה, המרחק הוא גדול.

אפרט - הן התובע והן הנתבע אישרו בעדותם, כי הסכום הנדון אמור היה לעבור לידיים אחרות. בהקשר זה תיאר התובע במהלך חקירתו הנגדית, כי בשלב מסוים הסכום הנדון אמור היה לעבור לידיו של ואיל:
"ש.
למי הייתי אמור להעביר את הכסף?

ת.
לוואיל.

ש.
האם אתה ידעת שהסכום הזה צריך לעבור לצד שלישי?

ת.
בהתחלה לא אבל אחרי שואיל לקח אותי לעו"ד פלאח ידעתי שזה צריך לעבור לפה ולשם".
(ההדגשה הוספה. ראו עמ' 13 לפרוטוקול).

על בסיס הדברים הנ"ל של התובע, ברור כי הנתבע לא המשיך להחזיק בסכום הנדון ולא אמור היה להמשיך ולהחזיק בו, שכן סכום זה צריך היה לעבור "לפה ולשם".

אם כך, ואם הסכום הנדון שולם כשכר טרחה, כפי שטוען התובע (שכר טרחה שמותנה בתוצאות ההליך), אזי מדוע סכום זה צריך היה לעבור "לפה ולשם"?

בהתאם לגרסת הנתבע, הסכום הנדון נועד לקבלת "פרוטקציה" על מנת שלא יוטל על התובע עונש מאסר. באופן מפתיע ביותר ובניגוד גמור לגרסה שהוצגה בתצהיר שלו, העיד התובע אף הוא, כי הסכום נועד לקבל פרוטקציה, על מנת להחזיר את רישיון הנהיגה שהיה מבחינתו חיוני ביותר לצורך עבודתו.

וכך העיד התובע:
"ש.
אני מפנה אותך לסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן – שם כתבו שה-40,000 ש"ח הם שכ"ט שלי.

ת.
לא. אתה ביקשת את הסכום במפתיע. זה היה כאילו בשביל לקנות את הרישיון".
(ההדגשה הוספה, ראו שורה 32 בעמ' 12, ושורה 1 בעמ' 13 לפרוטוקול).

התשובה הנ"ל היא בבחינת הודאת בעל דין בגרסת הצד השני ביחס לתכלית שעמדה מאחורי תשלום הסכום הנדון, אך לא רק. בדבריו אלה, התובע מאשר מספר נתונים חשובים: כי תשלום הסכום הנדון לא היה עבור שכר טרחה; כי בשלב מסוים הסכום הנדון נועד להשתלם לאחר/ים זולת הנתבע; וכי הוא נועד למטרה לא כשרה.

מלבד להודאת התובע, ניתן למצוא תמיכה נוספת למסקנה כי תשלום הסכום הנדון לא נועד לתשלום שכר טרחה, בכך שהתובע אישר כי שילם לנתבע סכומים אחרים בגין שכר טרחה, כמפורט להלן: סך של 1,500 ש"ח ביום 28/2/02 בעת הפניה הראשונה אל הנתבע לביטול הפסילה המנהלית; סך של 1,500 ש"ח לאחר תאונת הדרכים השניה; וסך של 2,000 ש"ח בסמוך ליום 27/11/03 לפני הנסיעה לעיר מכה.

לגבי המטרה שעומדת מאחורי התשלום, שני הצדדים תמימי דעים כי הוא נועד למטרה לא כשרה. הגם שהמילה 'שוחד' לא נאמרה בצורה מפורשת על ידי מי מהם – מטעמים מובנים למדיי – יחד עם זאת, לא ניתן להתחמק מהמסקנה כי זו המטרה שלשמה נועד התשלום. המילה "פרוטקציה" לצורך הקלה בעונש (לפי דברי הנתבע), והביטוי "לקנות את הרישיון" על ידי תשלום כסף "לפה ולשם" (לפי דברי התובע) – לא יכולים ללמד אלא על ניסיון לתשלום שוחד (אם לא יותר מכך), או לכל הפחות על נכונות לעשות כן – ללא קשר לשאלה אם העברת הכספים בוצעה בסופו של דבר, ואם התשלום השיג את המטרה שלשמה הוא נועד.

מאחר שהתובע מודע לכך כי תשלום הסכום הנדון מוכתם באי חוקיות, ומאחר שהתשלום לא השיג, כנראה, את המטרה שלשמה הוא נועד, הגיש התובע את התביעה דנן באיצטלה של תשלום שכר טרחה שמותנה בתוצאות ההליך – טענה שהתבדתה במהלך החקירה הנגדית שלו.

במצב דברים זה, בית המשפט לא יושיט יד למתן סעד כלשהו. זהו מקרה מובהק לגביו נאמר כי מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה. אומנם, הדין מכיר בכך כי במקרים מסוימים של הסכמים בלתי חוקיים, רשאי בית המשפט להורות על ביטולו תוך השבה הדדית בין הצדדים, ברם במקרה דנן, כתם אי החוקיות שדבק בסיכום שהושג בין בעלי הדין מחייב את בית המשפט למשוך את ידיו ממנו.

ואדגיש שוב, אין נפקא מינה אם הסכום הנדון יצא מידיו של הנתבע והגיע ליעד שאמור היה להגיע אליו (לצורך ההקלה בעונש ו/או החזרת הרישיון) אם לאו, או אם העברת הסכום הנדון הצליחה להשיג את המטרה שלשמה הוא שולם, אם לאו. העיקר לענייננו הוא רצונם של הצדדים להשיג את המטרה בדרך לא דרך באופן שמשקף זלזול חמור בטוהר המידות.

לפיכך, דין התביעה להידחות, שכן אין מקום ליתן סעד כלשהו מכוח הסכם שפרטיו חותרים תחת שלטון החוק, ללא כל קשר לשאלה אם הצדדים (בין בעצמם ובין באמצעות אחרים) הצליחו לממש זאת.

אחרית דבר
:
על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתחשב במכלול הנסיבות של התיק, אין צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ט"ו
תמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 1508/06 עבדאלעאל אחמד נ' עו"ד אדיב מח'ול (פורסם ב-ֽ 27/06/2010)