פסקי דין על דורון עמרני | פסקי דין על מרים סמו

17660-05/09 תק     23/06/2010




תק 17660-05/09 דורון עמרני נ' מרים סמו








בית משפט לתביעות קטנות בעפולה



ת"ק 17660-05-09 עמרני נ' סמו






בפני

כב' השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד


תובע

דורון עמרני


נגד


נתבעת

מרים סמו




פסק דין


התביעה

לפניי תביעה כספית בסך 23,500 ₪ בגין חוב נטען שנותרה הנתבעת חייבת לתובע עבור עבודות נגרות שביצע התובע בביתה של הנתבעת.


טענות התובע בתמצית

לשיטת התובע, ביום 16.04.09 הזמינה הנתבעת הצעת מחיר לבניית פרגולה, רצפת דק מעץ וסגירה של מרפסת בביתה השוכן בעין דור. לצורך ביצוע העבודות, הגישה הנתבעת לתובע תוכנית עבודה לביצוע (להלן: "התכנית"). התוכנית צורפה לכתב התביעה (נספח א' לכתב התביעה). התובע פעל על פי תוכנית זו וביצע את העבודה הנדרשת.

התובע טוען, כי כאשר הוא היה בשלבי הסיום של העבודה, ביקשה ממנו הנתבעת לבצע שינויים ותוספות בעבודות שלא נכללו בתכנית העבודה המקורית. לטענתו, הנתבעת ביקשה ממנו לפתוח חלון נוסף, לפרק את הדלת שכבר התקין ובמקומה לפתוח דלת גדולה יותר, להחליף את דלת העץ שכבר הותקנה בדלת אלומיניום, והזזת מחסן (להלן: "העבודות הנוספות" או "השינויים").


התובע טוען, כי הוא הסביר ומסר לנתבעת, כי ביצוע עבודות אלה יהיה כרוך בתוספת תשלום. הנתבעת אישרה את ביצוע העבודות ונתנה את הסכמתה לביצוע התיקונים.


התובע מוסיף וטוען, כי חרף ההסכמות לעיל, לא שילמה לו הנתבעת עבור העבודות שביצע, וטענה רק לאחר חלוף זמן, כאשר הוא העלה בפני
ה את דרישות התשלום, כי היא איננה מרוצה מהעבודות שהוא ביצע עבורה ולכן אין בכוונתה לשלם לו. כן והודיעה לו הנתבעת על כוונתה לשכור את שירותיו של בעל מקצוע אחר שיתקן וישלים את העבודה שנותרה.

בנוסף טען התובע, כי העבודות שביצע הינן למעשה השלב המתקדם שבעבודה, אך לא מדובר בעבודה הסופית. לשיטתו, הוא פנה אל הנתבעת על מנת להשלים את העבודות שנותרו, אך היא מנעה ממנו לעשות זאת. לתמיכה בטענתו, צירף התובע במעמד הדיון שהתקיים בפני
י תמונות צבעוניות המראות את היקף העבודה שביצע בבית הנתבעת (מוצג ת/1).


לעניין התשלומים, טוען התובע כי הנתבעת התחייבה לשלם לו סך 22,000 ₪ עבור החומר וביצוע העבודה. לאור השינויים שהתבקשו על ידה, יש להוסיף את הסכומים הבאים לפי החלוקה כדלקמן: 3,000 ₪ עבור השינויים, 1,500 ₪ עבור חומר נוסף ועלות החלונות ודלת האלומיניום בסך 7,000 ₪. התובע מאשר, כי קיבל לידיו תשלום בסך 10,000 ₪ כמקדמה. לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 23,500 ₪, שהינו סכום התביעה.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת חולקת על מרבית העובדות שהעלה התובע בכתב תביעתו. יחד עם זאת, היא מאשרת, כי הסכום שעליו סוכם בהתחלה היה 22,000 ₪. לשיטתה, הדרישה לביצוע השינויים הועלתה יום לאחר תחילת העבודה, והיא התייחסה אך ורק להזזת המחסן. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה, כי ביקשה להזמין דלת אחרת וטענה, כי התובע סיפק לה דלת עץ שלא נבחרה על ידה וזאת במקום דלת אלומיניום אותה היא הזמינה ממנו.

הנתבעת טוענת, כי העבודות שביצע התובע לא עמדו ברמה המקצועית הדרושה, וכי הן בוצעו ברשלנות, כאשר התובע מסר לידיה עבודה לא מוגמרת הכוללת ליקויים רבים. כך למשל, רצפת הדק הייתה עקומה, נעשה שימוש בסיכות ולא בברגים או מסמרים, ועוד שורה ארוכה של ליקויים נוספים. לשיטתה, במהלך ביצוע העבודה היא עמדה על כך שהתובע יבצע את עבודותיו בצורה ראויה ויתקן את הליקויים, אך לגרסתה היא נתקלה בסירוב מצידו.



לאור זאת, במועד סיום העבודה וביצוע התשלום היא הזמינה איש מקצוע שייתן לה חוות דעת. הנדסאי בתחום הבניין הגיע לביתה ונתן לה חוות דעת, לפיה העבודה שבוצעה על ידי התובע אינה עומדת בסטנדרט הגימור המקצועי, לוקה בחסר ומשאירה את הבית במצב
שאינו ראוי לשימוש ולמגורים. לשיטתה, גם בשלב זה ביקשה מהתובע לתקן את העבודות אולם היא נענתה בסירוב בטענה, כי "אין מה לסדר". אי-לכך, הוא נאלצה להזמין איש מקצוע נוסף, אשר ישלים ויתקן עבורה את העבודות, ועבורו היא שילמה סכומים נוספים בסך 9,820 ₪.

לתמיכה בטענותיה, צירפה הנתבעת תמונות צבעוניות המראות לשיטתה, כי העבודה של התובע לא הייתה "גמורה" וכי היא בוצעה ב"רשלנות" (מוצג נ/1). עוד הציגה הנתבעת מסמך שכותרתו "חוות דעת", חתום על ידי הנדסאי בניין בשם מחמוד סביח (להלן: "חוות הדעת"). במסמך זה, נמנו הליקויים בעבודות השיפוץ של המרפסת והפרגולה בביתה של הנתבעת.

לעניין התשלומים, הנתבעת מאשרת כי במהלך הזמן, הוספה תוספת של 6,000 ₪ בגין החלפת דלת לאלומיניום, ובסך הכל עלות העסקה כולל התוספות הייתה 28,000 ₪. לשיטתה, היא מודה בזכות התובע לקבל תשלום בסך 3,280 ₪, הא ותו לא. לשיטתה, יש לקזז מסכום החוב את הסכומים הבאים: עץ מעבודה קודמת של התובע בבית הנתבעת בסך 1,000 ₪, צבע לפרגולה שנקנה על ידי הנתבעת בסך 600 ₪, דלת עץ שהוחזרה בסך 800 ₪, תשלום ששילמה במזומן בסך 10,000 ₪, עלות התיקונים שבוצעו על ידי קבלן אחר בסך 9,820 ₪, עוגמת נפש ובזבוז זמן בסך 2,500 ₪. בסך הכל מגיע לנתבעת קיזוז של הסכומים המפורטים לעיל בסך 24,720 ₪ ולתובע מגיע תשלום בסך 3,280 ₪ בלבד.

לתמיכה בגרסתה, צירפה הנתבעת שתי הזמנות מתאריך 07.06.09 מנגריה האחת בסך 5,200 ₪ בגין שלושה סוגי צבעים ומשקופים לדלת והשנייה בסך 4,620 ₪ בגין פירוק דק רצפה והרכבה מחדש, החלפת ציפוי עץ בקיר, החלפה והוספת הלבשות, התקנת הלבשות בחלונות ובדלת (נספח א' לכתב ההגנה). במעמד הדיון צירפה הנתבעת שתי חשבוניות מס בגין ההזמנות שלעיל, וקבלה בגין חשבונית אחת בלבד בסך 5,200 ₪ (מוצג נ/2).

דיון והכרעה


בדיון שהתקיים בפני
י נשמעו עדויות התובע והנתבעת. כמו כן, הופיע מטעם הנתבעת מר משה פיילר (להלן: "פיילר"), גיסה של הנתבעת, אשר שימש כרכז בניין בקיבוץ.


לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ולאחר שעיינתי בשלל המסמכים שצורפו לתיק, לרבות התמונות, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה ואנמק.

אין חולק, כי הצדדים סיכמו ביניהם שעבור ביצוע העבודות תשלם הנתבעת לתובע סך של 22,000 ₪. הזמנת העבודה והסכמות הצדדים לא הועלו על הכתב. המסמך היחיד אשר נוגע לתוכן העבודות הוא התכנית שמהווה, לשיטת שני הצדדים, תכנית לדוגמא. כמו כן, הצדדים אינם חלוקים, כי התובע ביצע עבור הנתבעת את החלק הארי בעבודות שהוזמנו. עיקר המחלוקת נטושה סביב טענתה של הנתבעת, כי העבודות בוצעו בצורה לקויה ולכן אין התובע זכאי למלוא התמורה המוסכמת. מחלוקת נוספת נסובה סביב סוג ועלות הדלת שנתבקש התובע להרכיב, כאשר לשיטת התובע הנתבעת הזמינה דלת מעץ, בעוד שהנתבעת טוענת כי היא הזמינה דלת מאלומיניום.


בהעדר הסכם בכתב בין הצדדים, חל על נסיבותיו של המקרה בפני
י חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: "החוק"). הנחת המוצא בביצוע עבודות קבלנות הינה, כי "הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים" (סעיף 2 לחוק).

כאשר מועלית טענה בדבר רמת ביצוע המלאכה או השירות, חלים הוראותיו של הדין הכללי הקבוע בסעיף 3 לחוק הקובע, כי על המזמין להודיע לקבלן על פגם שנתגלה תוך זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו. אם הפגם ניתן לתיקון על המזמין כאמור, לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הפגם.

על החובות בדבר נטל ההוכחה המוטל על הצדדים בתביעות מסוג זה, אני מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א (נצ') 1341/06 שאולוב נ' סמל (פורסם במאגרים, ניתן ביום 02.09.2007)- להלן: "עניין שאולוב"] שם נקבע, כי "כאמור בסעיף 3 (א) רישא לחוק חוזה קבלנות, הנטל הראשון המוטל על המזמין הוא להודיע לקבלן על הפגם, זמן סביר לאחר שגילה אותו". הנטל השני, אשר הוטל, על פי החוק, על כתפי המזמין, הוא "לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו", כאמור בסעיף 3 (3) סיפא לחוק חוזה קבלנות. כבוד בית המשפט מפנה לספרות המשפטית הקובעת את חשיבותו של עקרון זה בדבר מתן ההזדמנות הנאותה לקבלן לבצע את התיקון, מאחר והוא מהווה את הפתרון היעיל ביותר.



בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת הודיעה לתובע על הפגם הנטען, לשיטתה, בעבודות. ברם, לא שוכנעתי כי הנתבעת אפשרה לקבלן (התובע) לתקן את הפגם ולהשלים את העבודות (עמוד 2, שורות 15-20 וכן עמוד 3 שורה 4 ואילך). אף מעיון בתמונות שצורפו על ידי הנתבעת עולה, כי מדובר בעבודות גמר, אשר לו נתנה הנתבעת את ההזדמנות הראויה לקבלן, אין ספק כי המחלוקת ביניהם הייתה באה על פתרונה.

עליי לציין, כי עדותו של התובע הייתה בהירה, סדורה היטב ועשתה עליי רושם אמין (עמוד 2, שורות 15-20). התובע העיד, כי "הייתי צריך להשלים אבל הנתבעת לא נתנה לי. הייתי אמור לחזור ולהשלים פנלים ולייסטים מסביב שהם צילמו, לצבוע את העץ בחוץ בצבע שהיא קנתה אותו וגם לצבוע בפני
ם ..." (עמוד 5 , שורות 7-9).

לא כך באשר לעדות הנתבעת שהעלתה תהיות רבות. הנתבעת העידה, כי במהלך ביצוע העבודות התריעה בפני
התובע אודות הליקויים בעבודות, אך נענתה בסירוב מטעם התובע.
דא עקא, בשום שלב של העבודה לא ביקשה הנתבעת מן התובע להפסיק את העבודות ואפשרה לו להמשיך ולבצען עד גמר (עמוד 3, שורות 21-25). הנתבעת אף לא תמכה את טענותיה בדבר פנייתה אל התובע בבקשה לביצוע תיקונים במסמך בכתב. לא זאת אף זאת. חרף טענותיה בדבר ליקויים בעבודות הנתבעת ביקשה מהתובע לבצע שינויים ותוספות בעבודות. דבר האומר דרשני !!!


הראיות בתיק מצביעות, כי הנתבעת לא נתנה לתובע הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הנטענים. שוכנעתי, כי לנתבעת אצה הדרך והיא הזמינה בעל מקצוע בטרם אפשרה לתובע להשלים ולתקן את הטעון השלמה ותיקון.


הדרך הראויה במקרה שלפנינו הייתה לאפשר לקבלן לבצע את התיקונים ולהשלים את ביצוע העבודות. בענייננו, הנתבעת הזמינה בעל מקצוע אחר אשר השלים את העבודות, ולכן לא היה אפשרי מבחינה מעשית למנות מומחה מטעם בית משפט שיבחן את מצב העבודות ויעריך את החובות והזכויות העומדות לכל אחד מהצדדים הניצים. במצב דברים זה, משלא עמדה הנתבעת בחובות המוטלות עליה על-פי סעיף 3 לחוק, אין עומדות לזכותה התרופות שבסעיף 4 לחוק.

מעבר לנדרש אציין, כי הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בגין הליקוי הנטען בעבודות וטענותיה, בהיבט זה, הינן בבחינת טענות קיזוז. כידוע, עול ההוכחה בטענת קיזוז מוטל על כתפי הנתבעת. עליה להיכבד ולהידרש לטענה זו בפרוטרוט.
הנתבעת סמכה את יתדותיה על "חוות הדעת". הנתבעת ביקשה להגיש את חוות הדעת לתיק ביהמ"ש וויתרה על הזמנת עורכה למתן עדות בביהמ"ש (עמוד 2, שורות 26-28). הנתבעת טענה, כי הזמינה איש מקצוע אחר להשלים ולתקן את העבודות. אף על-פי כן,
הנתבעת לא הזמינה איש המקצוע למתן עדות בביהמ"ש, ואני מוצאת לייחס מחדל זה לרעתה.



משלא הזמינה הנתבעת את עורך "חוות דעת" למתן עדות בביהמ"ש, כאמור, הרי שכל טענותיה, בהקשר זה, נטענו בעלמא ללא ביסוס ראייתי כלשהו. אמנם, העיד פיילר מטעם הנתבעת ביחס לליקויים הנטענים, אך לטעמי לא מדובר בעד מומחה או בר סמכא ולכן אין בידי לקבל את עדותו בעניין זה. לכך יש להוסיף, את העובדה כי העד הנ"ל הינו גיסה של הנתבעת, וככזה הרי שיש לו עניין בתוצאות ההליך. משלא עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה, הרי שדין טענותיה להידחות.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את יתרת החוב בסך 12,000 ₪ בגין העסקה המקורית (בניכוי המקדמה בסך 10,000 ₪). עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע חלק יחסי מעלות דלת האלומיניום שהוזמנה ע"י התובעת אך לא סופקה בפועל, בסך של 3,000 ₪. התובע טען, כי שילם בגין שינויים ורכישת חומר נוסף סך של 4,500 ₪. ברם, הלה לא הוכיח בראיות את ההוצאות הנטענות, ועל כן לא ראיתי לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים אלה.


סוף דבר

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות הליך זה בסך של 300 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.






מזכירות ביהמ"ש – נא לסרוק המוצגים ולהמציא העתקים לצדדים
.

ניתן היום,
י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 17660-05/09 דורון עמרני נ' מרים סמו (פורסם ב-ֽ 23/06/2010)