פסקי דין על ניסים אלקובי | פסקי דין על חברת שמחה אירועים (2007) | פסקי דין על מאיר חזוני |

4795/09 תק     23/06/2010




תק 4795/09 ניסים אלקובי נ' חברת שמחה אירועים (2007) בע"מ, מאיר חזוני








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 4795-09 אלקובי נ' חברת שמחה אירועים (2007) בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין


תובעים

ניסים אלקובי


נגד


נתבעים

1.חברת שמחה אירועים (2007) בע"מ
2.מאיר חזוני



פסק דין


1.
בפני
תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש.



הרקע העובדתי:

2.
התובע ביקש לחתן את בנו באולם שבהנהלת הנתבעת 1.

3.
הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת 1.

4.
ביום 11.8.09 נחתם בין הצדדים הסכם שמכוחו הזמין התובע אירוע ל-400 איש. (להלן: ההסכם). ההסכם כלל את פרטי התפריט, לוחות הזמנים של האירוע, ודרישות יחודיות שהיו לתובע ובני משפחתו. כך למשל הוסיפו הצדדים בכתב יד על גבי ההסכם " לסגור את הפתחים במחיצות של שורת ירושלים".

5.
עלות האירוע נקבעה בהסכם באופן הבא: עלותה של כל מנה 130 ₪, בר סיום עולה 20 ₪ לאורח, ובנוסף ישלם התובע 700 ₪ עבור בירה ו-25
₪ לכל שולחן עבור היין.

6.
במועד החתימה על ההסכם שילם התובע מקדמה והפקיד בידי הנתבע שקים שסכומם הכולל עומד על 65,000 ₪. בשל השתלשלות העניינים כפי שתתואר בהמשך, ביטל התובע את התשלום האחרון שעמד על סך 13,000 ₪ ועל כן שילם בפועל עבור החתונה 52,000 ₪.

7.
החתונה התקיימה במזל טוב ביום 2.11.09 אך התובע, בני משפחתו ואורחיו חשו עוגמת נפש רבה בשל אופן ניהול האירוע,
וניסו לבוא בדברים עם הנתבע 2 כדי להפחית את התשלומים.

8.
המשא ומתן בין הצדדים לא עלה יפה ועל כן התובע ביטל את השיק האחרון שנתן לפקודת הנתבעת 1. הנתבעת 1 פתחה בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית השיק, ונוכח התנגדות התובע הועבר ההליך לבית משפט השלום. הליך זה לא אוחד בפני
אך החלטתי בתיק זה רלבנטית גם לביטול השיק.

9.
במקביל להליך המשפטי בו פתחה הנתבעת 1, הגיש התובע לבית משפט זה תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש, וזו התביעה שבפני
.
טענות התובע:

10.
אולם השמחות לא נערך כפי שהוסכם בין הצדדים. החופה היתה אמורה להיות בפני
ם אך כאשר האורחים הגיעו למקום היא היתה מסודרת במרפסת ונדרש זמן לערוך אותה בתוך האולם. המחיצה בין הגברים לנשים לא היתה אטומה במידה מספקת וזאת על אף שבהסכם נכתב במפורש "לסגור את הפתחים במחיצות". על אף שהורי החתן והכלה הודיעו מראש כי יהיו 180 נשים ו-200 גברים, השולחנות סודרו בחלוקה שווה וגם האוכל חולק שלא על פי מספר האורחים בכל אחד מחלקי האולם.

11.
אחת המנות הראשונות שהוגשה לאורחים היתה מקולקלת. מנה זו הוחזרה למטבח אך לא הוחלפה במנה אחרת. בעת הגשת המנות האחרונות התברר כי במקום 400 מנות הוכנו 40 מנות בלבד.

12.
בזמן האירוע היה מחסור במלצרים דבר שאילץ את התובע להתרוצץ ולדאוג לרווחתם של האורחים.

13.
בניגוד למוסכם בין הצדדים היה בקושי בקבוק יין אחד לכל שולחן שמנה 12 סועדים, וחלק מהבקבוקים שהוגשו לא היו בעלי כשרות הולמת. בנוסף, על אף שהתובע שילם במיוחד עבור בירה, היו בקבוקים מעטים בלבד על גבי השולחנות.
טענות הנתבעים:

14.
הנתבעים מעלים טענה המקדמית לפיה אין עילת תביעה כנגד הנתבע 2 שכן הוא מנהלה של הנתבעת 1 אך ההתקשרות היתה עם הנתבעת 1 בלבד. לשיטתם אין הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 בחיוביה של הנתבעת 1.

15.
האירוע עצמו התנהל ברמה הגבוהה ביותר, האוכל שהוגש בו היה איכותי ובכמות ראויה ואין כל סיבה להלין על הנתבעים.

16.
הנתבעים הודו כי החופה הוכנה במרפסת במקום באולם, אך טענו שדובר בתקלה של מה בכך.

17.
חלוקת השולחנות בין הגברים לנשים, נעשתה על פי הנחיות התובע, והוא זה שלא הודיע שיהיו יותר גברים מנשים. כאשר התגלתה התקלה, הועברו השולחנות בתוך זמן קצר מצד לצד, ולכל האורחים היו מקומות ישיבה.

18.
המנה הראשונה לא היתה מקולקלת והוכנה כמות כל כך גדולה של מנות אחרונות עד שמנות רבות נותרו על השולחנות ולבסוף נזרקו.

19.
על גבי כל שולחן הונח חצי בקבוק יין אדום וחצי בקבוק יין לבן, וכמה בקבוקי בירה, וזאת כפי שהוסכם בין הצדדים. היות וצריכת האלכוהול היתה מוגזמת נאלץ מנהל האירוע לחפש בקבוקי יין נוספים, וכך הגיעו לשולחנות יינות שהכשרות עליהם לא היתה מקובלת על כל אורחי התובע.

דיון והכרעה:

20.
אקדים את המאוחר ואומר כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות ואילו בעניינה של הנתבעת 1 התביעה בעיקרה מתקבלת.

21.
הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1 ובעליה, אך לא מצאתי כי בנסיבות העניין נכרת עימו חוזה אישי או כי התקיימו העילות להרמת מסך ההתאגדות בינו ובין הנתבעת 2. הפעולות שבוצעו על ידי הנתבע 2 היו מתוקף תפקידו כאורגן או עובד של הנתבעת 1, ואין בהן כדי לחייבו באופן אישי.

מסכת הראיות:
22.
מטעם התובע העידו התובע עצמו, אבי הכלה מר עזרא מאירי, וחברו של התובע מר איתן מועלם.

23.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 ומר משה סלמני, הטבח הראשי.

24.
עדותם של עדי התביעה, אשר העידו איש איש על הדברים שהיו בידיעתו,
היו מהימנות בעיני. מנגד עדותו של הנתבע 2 היתה רוויה בהשמצות אישיות של התובע, ושל מר מועלם, אך סתרה גם את טענות ההגנה והן את
עדותו של מר סלמני מטעמו.

25.
מעדותו של הנתבע 2 עולה כי למעשה לא נכח באירוע עצמו אלא שהה במשרד, שהוא לדבריו חדר בקרה עמוס מצלמות, וכאשר התגלו תקלות התקשר למטבח או קרא למנהל האירועים. התרשמותי היא כי אילו הנתבע 2 היה נכנס לאירוע ומנסה לתת מענה לתלונות בעלי השמחה בו במקום, יתכן ותביעה זו היתה נמנעת.

26.
העובדה שהנתבע 2 לא נכח באירוע עצמו פוגמת גם ביכולתו להעיד על התנהלות הדברים שכן הוא לא היה עד להם ממקור ראשון. הנתבעים גם נמנעו מלהזמין לעדות את העד הרלבנטי ביותר והוא מנהל האירוע בפועל. עדי התביעה חזרו וציינו כי מרבית התלונות שלהם במהלך האירוע הופנו אל מנהל האירוע, וגם כי המשא ומתן הכספי, לאחר מעשה התנהל מולו. מכאן שמדובר בעד מרכזי והימנעות הנתבעים מהזמנתו למתן עדות, נזקפת במקרה זה לחובתם.
הלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (לא פורסם, 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649)" (ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010)

27.
המחלוקות בין הצדדים עוסקות למעשה בשלושה עניינים שונים: סידור האולם, האוכל (כמותו, איכותו והגשתו), וכמות המשקאות. אדון בעניינים אחד לאחד כסדרם.

סידור האולם:

28.
התובע הדגיש בעדותו כי אילו הבעיה בחתונה היתה מתחילה ונגמרת בתקלות שנגעו לסידור האולם לא היה מלין על כך, ולא היה שוקל כלל להגיש תביעה. יחד עם זאת גם התובע וגם העדים מטעמו ציינו כי היו מספר תקלות שהפריעו למהלכו של הערב ויחד עם התקלות שנגעו למזון,למשקאות ולשירות נגרמה להם עוגמת נפש רבה.

29.
מעדויות שני הצדדים עולה כי כאשר המשפחות הגיעו לאולם החופה לא היתה במקומה, וחלוקת השולחנות בין חלק הגברים לחלק הנשים לא התאימה למספר המוזמנים. הנתבעים טענו בכתבי ההגנה כי השולחנות חולקו שווה בשווה על פי דרישת התובע, אך בעדותו טען הנתבע 2 כי השולחנות מחולקים כך תמיד, והמשפחות שמגיעות לפני האורחים מציינות מהו מספר המוזמנים בכל חלק ואז מועברים השולחנות על פי הצורך מצד אחד לצד השני. התובע מצידו העיד כי שבוע לפני האירוע הודיע מה יהיה מספרם הסופי של האורחים והאורחות, וזאת בהתאם לסעיף הראשון בהסכם.

30.
נוכח הסתירות בין כתב ההגנה לבין עדותו של הנתבע 2, והעובדה שעדותו של התובע נתמכת בהסכם שנוסח על ידי הנתבעת 1, הרי שאני מבכרת את גירסת התובע וקובעת כי השולחנות לא סודרו על פי הנחיות התובע, אף שאלו ניתנו מבעוד מועד.

31.
מר מאירי העיד כי במהלך האירוע היה החתן מאוד מוטרד מכך שהמחיצות בין הגברים לנשים לא נאטמו כפי שביקשו במפורש ובכתב בהסכם. לדברי מר מאירי לאחר שהתובע שב ופנה למנהל האירוע כוסו המחיצות כנדרש. הנתבע 2 לא הכחיש טענה זו ובחר דווקא להשמיץ את מר מועלם. אין בכוונתי לחזור על השמצות אלו שכן השאלה איננה כיצד התנהג מר מועלם, אלא אם הנתבעת 1 מילאה אחר חלקה בהסכם. אני קובעת כי המחיצות
לא היו אטומות כפי שהוסכם בין הצדדים, ואלו נאטמו רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות של החתן.

32.
מסקנתי היא שהאולם אכן לא סודר כפי שהוסכם בין הצדדים, ובמהלך האירוע שינתה הנתבעת את מיקום השולחנות והחופה, ואטמה את המחיצות, כך שבסופו של דבר האולם סודר באופן המוסכם. מעדותם של כלל העדים עולה כי התובע נאלץ להתרוצץ ולטרוח הרבה כדי שמנהל האירוע יתייחס לטענותיו ויסדר את האולם כמוסכם. הנתבעים ראו את התובע כמי שמתעקש על קוצו של יוד ומטריד אותם, אך ברי מהעדויות כי האולם לא היה מוכן לשביעות רצון בעלי השמחה וכי ההתייחסות לתלונותיהם לא היתה רצינית דיה.
קל לשער, ולו רק לאור סעיף זה שבתביעה המתקבל על ידי, את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, אבי החתן, אשר ביום כה חגיגי ומאושר בחייו נאלץ לעסוק כה רבות בהסדרת האולם למוסכם מראש.

האוכל: איכות כמות ושירות
33.
עיון בהסכם הנחזה להיות הסכם סטנדרטי של הנתבעת מעלה, כי התובע ובני משפחתו בחרו לחגוג ברוחב יד והזמינו מבחר גדול של מנות, לרבות בר כניסה, סלטים רבים, מנות ראשונות, מנות עיקריות עם תוספות, קינוחים ובר סיום. על כל אלו אף הוסיפו יין ובירה.

34.
בכתב ההגנה טענו
הנתבעים כי האוכל שהוגש לאורחים היה ברמה הגבוהה המקובלת באולם השמחות ולא היתה כל תלונה בנוגע לטיב האוכל. טענה אחרונה וגורפת זו נסתרה הן בעדותו של הנתבע 2 והן בעדותו של הטבח הראשי.

35.
לדברי הנתבע 2:

" בנוגע לטענה למנה מקולקלת כשהתברר שיש תלונות קראתי למנהל המטבח שנמצא כאן בחוץ ושאלתי אותו אם יש בעיה, והוא אמר שהאוכל בסדר וירדתי למטבח ובדקתי ואמרו לי שהתלוננו שהאוכל על הבר לא נראה טוב ובדקו והחזירו אותו לבר כי בסדר גמור" (עדות הנתבע 2 בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 3-5).
מכאן שבניגוד לנטען בכתב ההגנה, הנתבע 2 ידע כי היו במהלך האירוע תלונות בנוגע לאיכות האוכל.

36.
מר סלמני לעומת זאת העיד כי לא זכור לו שהוחזרה מנה למטבח
ושהוא לא שמע כל תלונה על מנה מקולקלת. לאחר דברים אלו ביקש הנתבע 2 לציין כי המנה הוחזרה למטבח על ידי מלצר אך היות ולא היתה מקולקלת הדבר לא הובא לידיעת מנהל המטבח.

37.
התובע העיד כי מנת העוף המוקפץ היתה לדברי האורחים כל כך מסריחה שהיא הוחזרה מיד למטבח, ואילו מר מאירי העיד כי שמע מקרוב משפחה על המנה המקולקלת אך היות וקיבל את פני האורחים הוא לא יודע מה עלה בגורלה.

38.
ממכלול עדויות אלו, ונוכח הסתירות בעדות עדי הנתבעת, נראה כי מנת העוף היתה מקולקלת וכי לא הוצעה לאורחים מנה חלופית במקומה.

39.
באשר למספר המלצרים - התובע גם טען כי לא היו די מלצרים באירוע ולא היתה התייחסות רצינית לטענותיו, כך שהוא נאלץ לשמש כ"רב מלצרים". טענה זו נתמכה בעדותם של עדי התובע, שהעידו כל אחד בדרכו כי התובע התרוצץ ממקום למקום והיה טרוד במהלך כל החתונה. הטבח הראשי אף העיד כי כל החתונה היה לחץ והתובע היה מאוד מודאג, ופנה אליו פעמים רבות.

40.
הנתבע 2 לא התייחס בעדותו למספר המלצרים שנכחו באירוע, אך הוא כן העיד שבני המשפחה מגיעים לפני המלצרים ושהמלצרים עצמם זמינים בזמן הארוחה.

41.
היות ומנהל האירוע לא העיד הרי שהנתבעים לא הציגו למעשה גירסה ברורה לגבי טיב השירות, כמות המלצרים וזמינותם, ועומדת לפני רק גרסתו של התובע ועדיו ואני מקבלת את גרסתו גם לענין זה.

42.
המנות האחרונות - טוען התובע כי הוגשו רק 40 מנות אחרונות עבור 400 אורחים, ושמנהל האירוע, אליו פנה, אמר שאין בידו לסייע.
43.
הנתבע 2 העיד כי על גבי המזנון הוצבו ונשארו מנות אחרונות רבות. הטבח הראשי העיד כי הכמות הוכנה על פי ההזמנה והתפריט הרשום שנמסר למטבח, ואפילו נזרקו מנות רבות.

44.
היות והתרשמתי ממהימנות התובע מחד, והיות ומנהל האירוע לא העיד ולא הוצגו רישומים מהמטבח מאידך, הרי שאני מבכרת גירסת התובע.

45.
מסקנתי היא כי השירות בחתונה היה לקוי, אחת המנות היתה מקולקלת והיה מחסור קשה ביותר בקינוחים.

46.
לאור זאת עולה כי הנתבעת 1 הפרה את חיוביה ולא מילאה אחר בסיס ההתקשרות בין הצדדים.


התמונה המצטיירת היא של חתונה שלא התנהלה כמוסכם או כראוי אלא באופן שללא ספק גרם לעוגמת נפש רבה לתובע ולבני המשפחות.

47.
אף לעניין זה אבהיר כי ראוי היה לטעמי שהנתבע 2 יטריח עצמו וירד לאולם כדי להרגיע את הרוחות. נראה כי בעלי השמחה לוו כל העת בתחושה שאין התייחסות רצינית ליום חגם, ושריבוי התקלות מעיב על שמחתם. יתכן כי תחושה זו היתה נמנעת, כמו גם חלק מהתקלות, אילו הנתבע 2 היה נוכח במקום ומנחה את הכפופים לו כראוי.
המשקאות האלכוהוליים:
48.
על פי ההסכם בין הצדדים התובע שילם סכום נוסף ונפרד (כ 1300 ₪) עבור הבירה והיין.

49.
לטענת כל עדי התביעה, לא היו די משקאות אלכוהוליים וכאשר מנהל האירוע נלחץ והוציא בקבוקים שנותרו מאירוע אחר, אלו לא נשאו את ההכשר המתאים.

50.
הנתבע 2 העיד כי בחתונות במגזר החרדי נהוג לא לשתות הרבה אלכוהול ועל כן הוא דואג שיהיה חצי בקבוק יין לבן וחצי בקבוק יין אדום על כל שולחן, ועוד כמה בקבוקי בירה. לדברי הנתבע 2 נשים במגזר החרדי כלל לא שותות, ולרוב בעלי השמחה אף מבקשים כי לא תהא כוס ליין בשולחנות הנשים.

51.
הנתבע 2 הודה כי בשל הלחצים שהופעלו על מנהל האירועים להגיש עוד ועוד יין הוא הוציא בטעות יין שהכשרות שלו אינה מתאימה לאורחים בחתונה.

52.
התובע הציג בפני
צילומים הן של שולחנות של גברים והן של שולחנות של נשים, שבהם היה לכל היותר בקבוק יין אחד על גבי שולחן ל-12 איש. בתמונות אלו לא נראו כלל בקבוקי בירה.
53.
מר מאירי, שישב בשולחן הכבוד העיד כי בשולחנו לא היה יין אדום כלל, וכאשר ביקש להחליף בקבוק יין לבן בבקבוק יין אדום, קיבל יין עם ההכשר הלא מתאים.

54.
מכלל הראיות עולה כי לא היה מספיק יין ובירה באירוע וכי הנתבעת 1 לא מילאה את התחייבויותיה הספציפיות בעניין זה שבהסכם.

55.
בניגוד לטענות הנתבע 2 הנוגעות לאופי האירועים בעולם החרדי, הרי שבאירוע זה הדגישו בפני
ו בעלי השמחה, עוד במועד החתימה על ההסכם כי השתיה חשובה להם והיו נכונים לשלם על כך בנפרד. העובדה שהנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבות זו, שדורשת ממנה התארגנות מינימלית בלבד, מעידה על הזלזול העמוק בייחסה לאירוע.
הפרת ההסכם וגובה הפיצויי:

56.
מתאור האירועים כמפורט לעיל עולה בבירור כי הנתבעת 2 הפרה, באופן בוטה חלקים ניכרים מהסכם למתן שירות שנחתם
בינה לבין התובע.

57.
מחדלים אלו הינם חמורים ביותר והיה בהם כדי להעיב באופן קשה על שמחת החתן והכלה, בני משפחתם וכל החוגגים.

58.
מחדלים אלו מזכים את התובע בפיצוי בגין הנזקים שהינם תוצאה של הפרת ההסכם, וזאת בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970 .

59.
אלא שלא די לטעמי במקרה זה בפיצוי בגין הפרת ההסכם אלא יש להוסיף לו פיצויים בין נזקים לא ממוניים וזאת על פי סעיף 13 לחוק החוזים תרופות, וזאת בשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע ולבני משפחתו.

60.
חתונה הינה אירוע שנחוג פעם בחיים, ואין ספק שמפח הנפש שנגרם לתובע שרצה לחגוג כיד המלך את נישואי בנו היה רב ועצום. עוגמת הנפש התעצמה בשל תחושתו של התובע כי הגיעו לכבד אותו ביום שמחתו, מכובדים רבים, והם לא זכו להנות בחתונה, כפי שראוי היה שיהנו.

61.
על כן אני פוסקת לתובע פיצויים בגין הפרת חוזה ועוגמת נפש בסך של 22,300 ₪ המחושבים כדלקמן:
א.
בגין המשקאות האלכוהוליים זכאי התובע להחזר כספי מלא בסך 1,300 ₪.
ב.
היות והצדדים לא פירטו בהסכם
את עלותה של כל מנה ומנה בתוך הכיבוד הכולל,
הרי שעל דרך האומדנא אני קובעת כי הפיצויי המגיע לתובע בגין כל אורח הוא בסך של 40 ₪. סה"כ הפיצויי על חשבון המזון יהא 16,000 ₪.
ג.
בנוסף זכאי התובע לפיצויי בגין עוגמת הנפש שנגמרה לו בסך 5,000 ₪.

62.
הנתבעת 1 תישא גם בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪.

בנסיבות אלו מומלץ לצדדים להגיע להסדר בהתייחס לשיק שבוטל ולהליך המשפטי הנוסף שתלוי ועומד בין הצדדים, שכן ניתן לקזז את סכום השיק מגובה הפיצוי שנפסק לטובת התובע.


ניתן היום,
י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 4795/09 ניסים אלקובי נ' חברת שמחה אירועים (2007) בע"מ, מאיר חזוני (פורסם ב-ֽ 23/06/2010)