פסקי דין על אנה אמויאל | פסקי דין על ace -קנה ובנה | פסקי דין על א.כ.פ רהיטים יפים |

4825/09 תק     27/06/2010




תק 4825/09 אנה אמויאל נ' ace -קנה ובנה בע"מ, א.כ.פ רהיטים יפים בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 4825-09 אמויאל נ' ace -קנה ובנה בע"מ






בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין


תובעת

אנה אמויאל


נגד


נתבעת

ace -קנה ובנה בע"מ




צד שלישי

א.כ.פ רהיטים יפים בע"מ



פסק דין


1.

התובעת רכשה
ביום 29.7.08 מחברת אייס קנה ובנה (הנתבעת להלן: אייס) ספת מיני בת 2

מושבים.

2.
אייס מספקת את הרהיטים ללקוחותיה באמצעות המובילים חברת א.נ.פ. רהיטים יפים (הצד השלישי להלן: חברת ההובלה).

3.
ביום 12.8.08 הודיעה חברת ההובלה לתובעת כי הספה תסופק לה למחרת היום.


4.
הספה אכן סופקה ביום 13.8.08 בסביבות השעה 21:00.

5.
לב המחלוקת בין הצדדים היא מה היתה שעת האספקה שהובטחה לתובעת.
טענות התובעת:
6.
לטענת התובעת חברת אייס הודיעה לי כי הספה תסופק
"בשעות הבוקר עד הצהריים" אך היא נאלצה להמתין בביתה יום שלם, והספה סופקה רק בערב. התובעת טוענת כי התקשרה במהלך ההמתנה פעמים רבות גם לאייס וגם לחברת ההובלה, וכך נגרמו לה הוצאות טלפון בסך של 200 ₪ והיא זכאית לפיצוי בגין עוגמת הנפש ובזבוז זמנה בסך של 10,000 ₪.

טענות חברת אייס:

7.
חברת אייס צירפה את חברת ההובלה כצד שלישי, שכן לטענתה הספקת המוצרים היא באחריות חברת ההובלה, ולא באחריותה. ההתקשרות של הלקוחות היא עם חברת ההובלה ובטופס הזמנת המוצר מודגש כי אייס לא מספקת את המוצרים שנקנים אצלה.

8.
בכתב ההגנה הדגישה אייס כי נעשה מאמץ מיוחד לספק לתובעת את הספה זמן קצר לאחר הרכישה, וזאת לבקשתה של התובעת, אף שההסכם מחייב אספקה תוך 21 ימי עסקים.

9.
חברת אייס טענה כי חברת ההובלה תיאמה עם התובעת את יום האספקה ערב קודם, ובשעות

הבוקר התקשרה לנתבעת והודיעה כי המוצר יסופק בין השעות 18:00 ל-21:00. חברת ההובלה

לטענת אייס גם הציעה להתקשר 40 דקות לפני מועד האספקה כדי לאפשר לתובעת להגיע

לביתה.

10.
לטענת אייס התובעת היתה מעוניינת להקדים את האספקה לשעות הצהריים ועל כן התקשרה

שוב ושוב לאייס והחלה לטעון כי הובטח לה שהספה תסופק בין השעות 8:00 ל9:30 בבוקר.
טענות חברת ההובלות:
11.
חברת ההובלות מצידה הודתה כי היא האחראית על הספקת הרהיטים אך טענה כי מועד ההספקה שתואם עם התובעת היה בין 18:00 ל-21:00 והתובעת התקשרה למובילים שוב ושוב כדי להקדים את האספקה.

12.
כאשר דבר זה לא עלה בידה, התקשרה לאייס וטענה בצורה מטעה כי הובטחה לה הובלה בין

השעות 8:00 ל9:30. לטענת חברה ההובלות לא יתכן כי מוצר יסופק בשעה זו, שכן כל המשאיות

מועמסות במחסנים בחולון ויוצאות לדרכן רק לאחר השעה 10:30.
המסגרת הנורמטבית:
13.
כל הצדדים להליך סברו בשגגה כי בעניינם חל סעיף 18א(ג) –(ד) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א

1981, הקובע פיצויי ללא הוכחת נזק שעה שטכנאי מתחייב למתן שירות בשעה מסוימת

ומאחר.

14.
יובהר כי הוראות חוק אלו אינן חלות במקרה שבפני
, שכן תחולת סעיפים אלו היא רק מיום

17.9.08 ואילו המקרה נשוא המחלוקת ארע ביום 12.8.08. על כן נשענת התביעה שבפני
על

יסודותיהם הכלליים של דיני החוזים ובפרט – הטענה להפרת הסכם בדבר מועד האספקה

ודרישה לפיצוי לאורה.

דיון והכרעה:
15.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות של הצדדים ושמעתי את עדות התובעת ונציג אייס ונציג חברת ההובלות , אקדים ואקבע כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את תביעתה. מושכלת יסוד
היא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", ובעניינו התובעת לא שכנעה אותי בגירסתה לאירועים.

16.
טענות התובעת במהלך עדותה סתרו את טענותיה בכתב התביעה. לדוגמא טענה התובעת בכתב התביעה כי נאמר לה שהאספקה תהא עד הצהריים, אך בעדותה אמרה כי הובטח לה
שהאספקה תהא עד השעה 09:30. בעניין זה אני מבכרת את גירסתה של אייס ושל חברת
ההובלות על פיה המשאיות מעמיסות את הסחורה בשעות הבוקר ולא ניתן היה כלל לתאם

אספקת סחורה לשעות הבוקר המוקדמות.

17.

בעדותה טענה התובעת כי "חששה יום שלם לאכול או לשתות" שכן כל העת סברה שהמובילים
יגיעו לביתה עם הספה.

18.
התובעת העידה כי התקשרה שוב ושוב למובילים עצמם ולאייס. לדבריה לא הוצע לה שיתקשרו אליה 40 דקות לפני ההובלה, והיא ישבה בביתה כל היום והמתינה. לטענתה שוב ושוב נאמר לה שהמובילים תיכף מגיעים.

19.
גירסתה של אייס מנגד היא כי ההתחייבות לאספקת הסחורה היתה לשעות הערב, אלא שהתובעת הרבתה לטלפן אליהם באותו יום כדי לנסות ולהקדים את ההובלה שתואמה לה. גירסה זו סבירה יותר בעיני ומתיישבת טוב יותר עם העדויות.

20.
עוד אוסיף כי אינני מוצאת את טענת התובעת כי היתה למעשה "כלואה" בביתה במשך כל היום, והרי יכלה פשוט להודיע שהיא יוצאת מהבית, או דורשת שיתקשרו אליה בטרם האספקה.
21.
למעשה טוענת התובעת כי בינה לבין אייס נכרת הסכם לרכישת המוצר וכי הסכם הקובע את מועד האספקה. משלא סופקה הסחורה במועדה, לשיטת התובעת, הרי שאייס הפרה ההסכם ועליה לשלם על כך פיצוי.
22.
כאמור לעיל, לא התרשמתי כי חלה הפרה כלשהי של הסכם המכר והאספקה של המוצר ומכאן כי דינה של התביעה להדחות.

23.
למעלה מן הצורך עוד אוסיף ואבהיר כי טענותי התובעת ביחס לנזקיה ומהן דרישותיה הכספיות אינן סבירות בעיני וזאת בלשון המעטה.

24.
כך או כך, היות ודין התביעה להדחות כאמור הרי שהתובעת אינה זכאית לכל פיצויי.

25.
בשולי הדברים אבקש להוסיף ולהבהיר כי בנסיבות רגילות הייתי מחייבת

26.
את התובעת בהוצאות הנתבעת וגם בהוצאות הצד השלישי בניהול הליכים אלו.

27.
אך נוכח התנהלות חברת ההובלות בהליך זה, ובין היתר טענת מנהל חברת ההובלות (אשר שב והתפרץ במהלך הדיון),
כי התובעת מעולם לא שוחחה עם המובילים ולכל היותר שוחחה עם נציג של חברת אייס, טענה הסותרת את כתב ההגנה הקצר שהוגש על ידי חברת ההובלה – אינני מוצאת מקום לחייב את התובעת בהוצאות חברת ההובלה.

28.
בנסיבות אלו התובעת תישא
בהוצאות הנתבעת בלבד, וזאת בסך של 500 ₪.



ניתן היום,
ט"ו תמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 4825/09 אנה אמויאל נ' ace -קנה ובנה בע"מ, א.כ.פ רהיטים יפים בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/06/2010)