פסקי דין על דוד זכאי

2111/10 עפג     29/06/2010




עפג 2111/10 מדינת ישראל נ' דוד זכאי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
בפני
כב' השופטת חנה בן עמי



29.6.10

עפ"ג 2111-10 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' זכאי









המערערת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ענת ארוסי כהן


נגד

המשיב
דוד זכאי
ע"י ב"כ עו"ד אברהם זוכוביצקי




פסק דין




ערעור על פסק דינו המתוקן של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין, ס"נ) בתיק ת"ד 2629/04, מיום 22.12.09, בו הופקע צו שירות לתועלת הציבור שהוטל על המשיב, ותחתיו נדון המשיב לארבעה חודשי פסילה מהחזקת רישיון נהיגה.

הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

1.
המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון (נהג לא מורשה), לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. על פי המפורט בכתב האישום שהוגש נגדו, ביום 5.10.01 נהג המשיב ללא רישיון בסמוך ליישוב נוה ארז, תוך הפרת תנאי מעצר הבית המלא בו היה מצוי, והסיע את חברו דודו דיין (להלן: "המנוח"). בשלב מסוים נהג המנוח ברכב, על אף שגם לו לא היה רישיון נהיגה. במהלך הנסיעה איבד המנוח שליטה על הרכב, התהפך ונהרג.
2.
בגזר דינו מיום 9.1.06 פירט בית משפט קמא (כב' השופט א' חן) את נסיבותיו המיוחדות של המשיב. בית המשפט הפנה למסכת חייו העגומה של המשיב כפי שפורטה בתסקיר שירות המבחן, לכך שהוא אובחן כמוגבל מבחינה שכלית, וסובל מפגיעה אורגנית ומבעיות רגשיות שמקורן ככל הנראה על רקע תנאי גדילתו והתפתחותו. כן צוין כי המשיב הוכה על ידי אביו מגיל צעיר וגדל במשפחה לא מתפקדת, ורק במסגרת תעסוקתית הוא מוצא כיוון והשתייכות חברתית. על רקע האמור, ובהתייחס לפרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כמו גם לכך שהמשיב החל בהליך שיקומי ועובד ברצף, אף כי במקומות עבודה שונים, בחר בית משפט קמא שלא למצות הדין עמו והטיל עליו שמונים שעות שירות לתועלת הציבור, וקנס בסך 2,000 ₪.

3.
משהמשיב לא החל בביצוע עבודות השירות פנה שירות המבחן מספר פעמים לבית המשפט, כאשר בכל פעם ניתנה למשיב הזדמנות נוספת לעמוד במוטל עליו. ביום 6.12.09 הגיש שירות המבחן תסקיר אחרון בו צוין כי המשיב הצליח לבצע עשרים שעות בלבד מתוך שמונים השעות שהוטלו עליו, והביע נכונות להשלים את ביצוע הצו אף כי מסר כי הוא מעשן סמים "קלים" באופן מזדמן. על יסוד האמור העריכה עורכת התסקיר כי בשלב זה "מוצו כל האפשרויות" ואין מנוס אלא מביטול הצו שניתן בעניינו של המשיב.

4.
בפסק הדין המתוקן מיום 22.12.09, עליו הוגש הערעור דנן, פירט בית משפט קמא את השתלשלות העניינים בתיק. כן קבע, כי מאחר שהמשיב עבר עבירות פליליות ותעבורתיות לאחר מתן גזר הדין בתיק, אין מקום לאפשר לו להשלים את שעות השל"צ. עם זאת נקבע, כי אין מקום להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל, כפי שהתבקש על ידי המאשימה, ולו מאחר שהעבירה נעברה בשנת 2001. בהתייחס לכך הורה בית המשפט
על ביטול יתרת שעות השירות לתועלת הציבור שנקבעו ותחתיו גזר על המשיב, כאמור, ארבעה חודשי פסילה בפועל.

5.
המערערת מלינה על שהמשיב לא נדון לעונש מאסר בפועל. לטענתה, העונש שהוטל עליו בסופו של יום אינו הולם את חומרת העבירה, את נסיבות האירוע, שהסתיים כאמור בתאונה טראגית (שכאמור למשיב לא היה חלק בה), ואת התנהלותו של המשיב מאז מתן פסק הדין הראשון בעניינו. המערערת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט לא ייחס המשקל הראוי לזלזולו העקבי והמתמשך של המשיב בחוק וברשויות האכיפה, כמו גם לכך שהוא לא השכיל לנצל ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לעמוד בצו.

6.
מנגד טען בא כוח המשיב כי העונש שהוטל עליו מאוזן בנסיבות העניין, מה גם שלשיטתו המרת עונש פסילה בשירות לתועלת הציבור נעשית בערכאה דלמטה חדשות לבקרים, דבר המעיד על קורלציה בין סוגי עונשים אלה. כן הפנה לכך כי הוא סיים לרצות את עונש הפסילה שהוטל עליו. עוד ציין, כי אף שהנסיבות האופפות את העבירה אינן קלות, הרי שהדבר הביא להחמרה בתנאי מעצר הבית בו היה שרוי, והוא אף נעצר לתקופה של חודש בגין הפרת התנאים. ממילא, אין מקום להחמיר בעונשו במסגרת התיק דנן. בא כוח המשיב הוסיף וטען כי פרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כמו גם כברת הדרך שעבר במישור השיקומי, מביאים לכך כי ענישתו בדרך של מאסר בפועל אינה מידתית.

7.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול השיקולים, ובחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא, אני רואה לנכון, אף כי לא בלי היסוס, לדחות את הערעור. בית משפט קמא הנכבד נתן משקל רב לגישה השיקומית, תוך איזון בינה לבין יתר השיקולים. בנסיבות העניין, ונוכח מגבלותיו האורגניות והנפשיות, גישה שכזו אינה משוללת יסוד. כפי שנקבע לא אחת, בית המשפט של ערעור אינו שם עצמו בנעליו של בית משפט קמא שבחן את העונש כערכאה דיונית. בשלב הערעור, על בית המשפט לבחון האם העונש שהושת חורג במידה בלתי סבירה מרמת הענישה המקובלת המוטלת בתיקים דומים, או האם נפלה טעות בפסק הדין (ראו, לדוגמה, ע"פ 4909/07 מדינת ישראל
נ' עיאדה, תק-על 2007(4) 1134, 1135 (2007) והאזכורים המופיעים שם). בית משפט קמא לא התעלם מחומרת העבירה בה הורשע המשיב, מנסיבות האירוע או מהסתבכויותיו עם החוק לאחר מתן פסק הדין הראשון בעניינו.

בנסיבות אלה, ומאחר שמאז ביצוע העבירה חלף כמעט עשור שנים, ספק אם הטלת עונש מאסר היא מידתית בנסיבות העניין ויש בה כדי לעלות בקנה אחד עם שיקולי הענישה הראויים– ולו במישור ההרתעתי. לכך יוסף, כי בבתי המשפט לתעבורה, לא אחת מומר עונש הפסילה בעבודות שירות לתועלת הציבור, ומשכך לכאורה אין מקום שלא לבצע המרה "הפוכה". בהתייחס לכל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהוטל על המשיב בסופו של יום, מתוך תקווה כי המשיב ימשיך בדרך השיקומית בה החל.

אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.


המזכירות תשלח העתקי פסק הדין
לבאי כוח הצדדים.



חנה בן-עמי, שופטת







עפג בית משפט מחוזי 2111/10 מדינת ישראל נ' דוד זכאי (פורסם ב-ֽ 29/06/2010)