פסקי דין על בר מימון בע"מ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2303/98 המ     27/07/1998




המ 2303/98 בר מימון בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי




(להלן הפקודה)
פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג1983-
בר מימון בע"מ
(בפירוק)
בעניין:
ובעניין:
החברה
המפרק
הנושים
המל"ל

מפרק החברה עו"ד מ. קידר
17 נושים בקבוצת העובדים
ע"י ב"כ עוה"ד אוסמה סעדי

המוסד לביטוח לאומי
כונס הנכסים הרשמי
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:

ובעניין:
הכנ"ר
ע"י ב"כ עוה"ד י. קירש
החלטה

1. חברת בר מימון היא חברה חדלת פירעון, אשר בית המשפט ציווה על פירוקה.
במהלך הפירוק התגלעו בעיות שונות ונדרש לערוך הסדר נושים. ההסדר הושג תוך הסכמה מלאה של כל נושי החברה, לרבות המוסד לביטוח לאומי
. כל תביעות החוב, ובכללן גם תביעות החוב של העובדים, הוכרעו במסגרת הסדר הנושים בהתבסס על הסכמתו ואישורו של המוסד לביטוח לאומי
.
העובדים הגישו תביעות חוב למפרק. המפרק בדק בקפדנות את תביעות החוב ואישר 17 תביעות.

2. למרות אישור תביעות החוב על ידי המפרק, המוסד לביטוח לאומי
אינו מכיר בתביעות העובדים ואינו מוכן לשלם להם את המגיע להם על פי החוק וזאת מאחר ולטענתו, בהעדר תלושי משכורת עבור התקופה הרלוונטית ולאור אי דיווח החברה אודותם כעובדיה אין להכיר בהם כעובדים.

3. המפרק מבקש לתת הוראות, אשר יחייבו את המוסד לביטוח לאומי
להכיר בתביעות החוב של העובדים שאושרו עי המפרק ולהעביר להם את הכספים להם הם זכאים עפ"י הדין.

כפי שפירט זאת המפרק, המקרה מעורר שתי שאלות הקשורות זו בזו: האחת - האם יכול המוסד לביטוח לאומי
לאשר או לא לאשר את תביעות העובדים באופן בלתי תלוי בהכרעת המפרק ואם יש לו שיקול דעת באשר להכרה בתביעות העובדים, מהו היקפו. השניה - האם בכך שהמוסד לביטוח לאומי
אינו מכיר בהכרעת המפרק באשר לתביעות החוב של העובדים יכול הוא לערער על קביעת המפרק.

4. לבית המשפט של הפירוק יש סמכות לדון בעניני העובדים בפירוק על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") סעיף 193.
"הסמכות לדון ולפסוק בכל תובענה לפי פרק זה תהיה למי שבידו סמכות שיפוט בהליכי פשיטת הרגל או פירוק התאגיד כאמור בסעיף 182".

סעיף 354(א) לפקודה קובע רשימה של חובות בדין קדימה בפירוק. בראש הרשימה עומד תשלום שכר עבודה המגיע לעובד עבור התקופה שלפני הפירוק.
חובות החברה שבפירוק לתשלום שכר עבודה ופיצויי פיטורים לעובדיה אכן נהנים (עד "תקרה" מסוימת) מדין קדימה לכל שאר החובות, אלא:
"לא אחת קרה, שנכסי פושט רגל או תאגיד שנתפרק לא הספיקו אפילו כדי תשלום מלוא שכר העבודה שהגיעו לעובדיהם או חלק מהם. אפילו היו הליכי המימוש שבפשיטת הרגל ובפירוק עתידיים במרוצת הזמן לכנס נכסים מספיקים למטרות אלה, הרי שמדובר היה, במקרים רבים בהליכים ממושכים ומורכבים ובינתיים לא קיבלו העובדים את שכר העבודה".

(ע"א 849/79 המוסד לביטוח לאומי
נ. סויד פד"י לה(1) 762, 764 ; ראה גם ע"א 824/80 המוסד לביטוח לאומי
נ. אמיתי עו"ד מפרק החברה עלמא (יצוא) בע"מ פדי לז(4) 729).

5. נמצא שכדי להגן על עובדים במידה מספקת נדרש מנגנון נוסף על דין הקדימה. בעקבות מדינות אחרות הוקמה אף בישראל במסגרת חוק הביטוח הלאומי, באמצעות תיקון מספר 16 לחוק הביטוח הלאומי (התשל"ה1975-) קרן מיוחדת להבטחת זכויות העובדים וכך נאמר בהצעת החוק:
"החוק המוצע בא להוסיף פרק חדש לחוק הביטוח הלאומי כדי לכלול בו ענף מביטוח מיוחד לשם הבטחת זכויות העובד במקרה של פשיטת רגל או פירוק של מעבידו. הדבר הינו חיוני להגברת הבטחון הסוציאלי של העובדים מפני זעזועים במשק. דין הקדימה הקיים כיום בחוקים השונים אינו יכול לענות עוד על צרכי העובדים".

עפ"י סעיף 182 ו- 183 לחוק הביטוח הלאומי, אם ניתן צו פירוק לחברה, זכאים עובדיה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי
גימלה בשיעור חוב שכר העבודה ופיצויי פיטורין שצמחו לפני צו הפירוק ובלבד שהסכום לא יעלה על פי 10 מהשכר הממוצע.
התביעה לגמלה צריכה להיות מוגשת למפרק והמוסד לא ישלמה אלא אם כן ובמידה שהוכרה כבת תביעה על ידי המפרק. (א' פרוקצ'יה "דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל" בעמוד 209-208). עפ"י סעיף 189(א) לחוק הביטוח הלאומי הזכאי לגמלה יגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי באמצעות מפרק החברה והיא תשולם, רק לגבי חובות בעד שכר עבודה או פיצויי פיטורין שהמפרק קיבל את הוכחתם. (ע"א 824/80 הנ"ל).
אם כך, המוסד לביטוח לאומי
אינו יכול לתת גמלה לעובד של חברה בפירוק אם לא הוכרה תביעתו על ידי המפרק. ברם, השאלה שלפנינו היא האם במקרה בו הוכרה התביעה על ידי המפרק יכול המוסד לביטוח לאומי
שלא להכיר בה.

6. חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר את המונח "עובד" לצורכי החוק ועל כן נהוג לפרשו על פי הכללים הנהוגים בדיני העבודה. ח' הרדוף כתבה בספרה זכויות עובדים בחילופי מעבידים בפירוק חברה משנת 1988, בעמוד 89:
"אין בחוק הביטוח הלאומי הגדרה של "עובד" אלא על דרך ההרחבה. לפיכך יש ליישם את המבחנים המקובלים לעניין השאלה אם פלוני הוא עובד או קבלן עצמאי. ואולם עפ"י ההגדרה המורחבת נחשבים לעובדים גם אנשים מסוימים שלפי המבחנים המקובלים אולי לא היו רואים אותם כעובדים. "
ישנם מבחנים בדיני העבודה המסייעים לקבוע קיום יחסי עובד מעביד. המבחן המודרני ביותר הוא המבחן המכונה "מבחן ההשתלבות". המבחן בודק שני פנים ביחסי ההעסקה: הפן החיובי - היות המבצע חלק מהמערך הארגוני הרגיל של החברה. הפן השלילי - היות פעולת מבצע העבודה לא במסגרת עסק פרטי שלו. לדברי המפרק רוב העובדים הנדונים הועסקו כפועלים בפרוייקטים של הנחת תשתיות חשמל, אחד העובדים היה מחסנאי. אלו הן פעולות רגילות שמבצעים עובדים בחברה ולכן מתקיים הפן החיובי. כמו כן לדבריו, פרקי הזמן הארוכים בהם הועסקו העובדים מצביעים על כך שמדובר בכוח אדם קבוע בחברה ולא בקבלנים עצמאיים. אשר על כן מתקיים גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.

7. המפרק פירט בבקשתו בפירוט רב את מכלול הנתונים ששקל בבואו להכריע ב17- תביעות החוב של העובדים אשר קיבל. במסגרת חקירתו בדק המפרק את תיק החברה ברשם החברות ואת החומר המצוי בידי העובדים, הוא חקר את מנהל החברה, בדק את מסמכי ההתאגדות השונים ואת מטרת הפעילות המסחרית של החברה וכן בדק פסקי דין שנתנו בבית הדין לעבודה, בהם תבעו העובדים את חובות החברה להם, וזכו. המפרק אף בדק את המידע שבידי המוסד לביטוח לאומי
לפיו אין רישום על קיומו של המעביד מאז אפריל 1989, המעביד העסיק רק שני עובדים באופן פורמאלי, ועוד. המפרק בדק את היקפי העבודה הכספית של החברה ביחס למספר העובדים הרשומים בה, ובדק מידע ספציפי על כל עובד ועובד. כמו כן, הצליב המפרק את המידע ממקורות אלו עם מידע מגורמים שמחוץ לחברה כגון חברת אוטומט בע"מ ובנק מרכנתיל.

8. למוסד לביטוח לאומי שני נימוקים נגד טענות המפרק.
הנימוק הראשון הוא, שהמפרק נגוע בניגוד ענינים ולכן אין לסמוך על שיקול דעתו. עצם העובדה שאישר לעובדי החברה, שהם עובדים, ביודעו כי אין כסף בקופת החברה מראה, לדעת ב"כ המוסד לביטוח לאומי
, שהמפרק נגוע בניגוד עניינים.
טענה זו מוטב שלא נטענה. מעצם תפקידו של המפרק ולא רק במקרה הספציפי של חברה זו, שהוא בודק ומאשר את תביעות החוב המוגשות נגד החברה. על כל פעולה כזו של המפרק באשרו או בדחותו תביעת חוב, יש זכות ערעור לבית המשפט של הפירוק. אם בכל מקרה בו יאשר מפרק תביעת חוב של נושה מסוים יאמרו כי הוא נגוע בניגוד עניינים, כיצד יתקיימו ויתקדמו הליכי הפירוק ?

לכן, בעצם אישור תביעות העובדים על ידי המפרק אין לומר שהוא נגוע בניגוד עניינים.

9. אומר גם זאת: המפרק שטח בפני
בבקשתו את כל נימוקיו והסבריו מדוע יש להכיר בתביעות העובדים. המפרק היה ער לכך שבידי העובדים לא היו תלושי שכר וכי החברה כלל לא דיווחה על העסקת העובדים. יחד עם זאת, המפרק, ביודעו את כל העובדות הנ"ל, אישר את תביעות העובדים וקבע כי הם עובדים. לא מצאתי כל פגם בשיקוליו של המפרק ויש לדחות את הטענה של ניגוד עניינים שהועלתה נגדו.

נימוקו העיקרי של המוסד לביטוח לאומי
באי תשלומו לעובדים הוא סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי הקובע:

"(א) כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המנהלה (להלן - פקיד תביעות), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן.
(ב) המוסד יקבע בהוראות לעובדיו באילו עניינים יחליט פקיד תביעות על דעת עצמו ובאילו יזדקק לאישור הממונים עליו".

לטענת ב"כ הביטוח הלאומי, סמכותו של פקיד התביעות היא רחבה יותר מכל סמכות אחרת ומסתמך בענין זה על ד.נ. 15/79 מגדה ליבל נ. הרשות המוסמכת, פד"י לה(3) 29 בעמ' 43. אין להסיק דבר מהנאמר באותו

פסק דין
. הענין עליו נסב הדיון בד.נ. 15/79 הנ"ל הוא האם מוסמכים ועדת עררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים ובית המשפט העליון לפסוק לזכאי לתגמולים ריבית והפרשי הצמדה, אכן סעיף 298 במספרו הקודם אוזכר בפסק הדין כדוגמא להסמכת עובדי ציבור לקבוע זכאות לגימלה, ולא כקביעה כיצד לפרש את הסמכות.

קיימת אמירה בספרה הנ"ל של חנה הרדוף אודות

פסק דין
שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ת.א.(חי) 576/77 המרצה 1439/78 בונדי בע"מ בפירוק בולנסקי ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי
, בו נקבע כנראה כי אין החלטתו של המפרק בתביעות החוב מחייבת את המוסד (ספרה של ח. הרדוף בעמ' 98 המזכיר הערה 33 בעמ' 168).
אולם פסק הדין אינו לפני ואיני מוכנה כלל להסתמך על אזכור כאשר פסק הדין ונסיבות הענין אינם לפני.

10. השאלה היא, האם לאור סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי יש למוסד שיקול דעת שלא לאשר את קביעת המפרק ביחס לזכאות עובד חברה שהתפרקה לשכרו.

נראה לי, שיש לקרוא סעיף זה ביחד עם פרק ח' לחוק הדן בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק חברה.
במקרה פירוק חברה או פשיטת רגל של אדם שהם מעבידים, העובד אינו מגיש תביעה בעצמו. המפרק (או הנאמן) הוא המאשר ובודק את נסיבות המקרה. אכן, הסמכות קיימת לפקיד התביעות לבדוק כללית את התביעות, אולם במקרה פירוק, כאשר המפרק מאשר את דבר העסקת העובד, המוסד לביטוח לאומי
חייב לקבל את קביעת המפרק, אלא אם כן הקביעה נעשתה שלא בתום לב או במרמה.
החיוב לשלם לעובדים שמעבידם נכנס למצב של חדלות פרעון הוא ענין סוציאלי. לצורך חיוב זה משלמים כל המעסיקים במדינה דמי ביטוח מיוחדים. דמי ביטוח אלה נועדו לשלם שכר וזכויות לאותם עובדים שמעבידם אף לא ביטח אותם ולא דיווח עליהם, כמובן בתנאי שהיו עובדים, וכאמור המפרק קבע כך, לאחר ברור, חקירה ודרישה מעמיקים. הזכות לגמלה, אם המפרק אישר אותה, היא מוחלטת, בכפוף לסכומים שהחוק מאשר. זהו מהותו של התיקון הסוציאלי לחוק.
אכן, יתכן שזכות החזרה על המוסד לבטוח לאומי לא תביא כספים, אם כי קיימת תביעה תלויה ועומדת של החברה, תביעה שעשויה להכניס לקופת הנושים, שם המוסד לביטוח לאומי
הוא נושה בדין קדימה. אך העובדה שהמוסד לביטוח לאומי
לא יוכל להיפרע מהחברה בשל היותה חדלת פרעון, אין בה כדי לשלול את זכות הגמלה של העובדים. כאמור, זוהי מהותה של התוספת הסוציאלית לחוק הביטוח הלאומי שהותקנה בשנת 1975. יש להזכיר בהקשר זה, כי חוק הביטוח הלאומי מכיר באפשרות שהמעביד לא ידווח אודות העובד ולא ישלם את דמי הביטוח המגיעים. בכל מקרה, העובד עצמו אינו נפגע, ומקבל את הגמלה המגיעה לו, והמוסד לביטוח לאומי
חוזר על המעביד לפי סעיף 369 לחוק.

11. כאמור מטרתו של פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי הינה להקל עם העובד ולהיות לו מנגנון נוסף על "דין הקדימה" לתשלום החוב שחבה לו החברה, מנגנון אשר נוסד בעיקרו לאור מקרים בהם לא היו די נכסים במסת הנכסים של החברה כדי לשלם את חובות החברה אף לנושים הנמצאים בדין קדימה. לאור מטרת חוק הביטוח הלאומי ולאור מטרת דיני העבודה והזכויות הסוציאליות המוענקות לעובדים, אני רואה לנכון לפרש את שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי
באשר להכרה בתביעות לגמלה עפ"י סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי, באופן מצומצם ומוגבל. לאחר שהכריע המפרק והכיר בתביעות החוב של העובדים ככאלה, וזאת על בסיס תשתית ראייתית נרחבת מאוד והסברים מפורטים, אין לאפשר למוסד לביטוח לאומי לערער על הכרעה זו, במובן זה שלא יכירו בקיום יחסי עובד מעביד במקרים אלה.

12. אשר על כן, אני מורה למוסד לביטוח לאומי להכיר בהיות 17 התובעים גמלה משום "עובדים" ו"מבוטחים" לצורך החוק ומתירה לו לתת החלטתו באשר לגובה ושיעור הגמלה תוך 30 ימים ממועד החלטה זו.

ניתנה היום ד' באב תשנ"ח, 27 ביולי 1998 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

מיכאלה שידלובסקי-אור
, שופטת

/ h00230398d.001
1

המ 002303/98
בתיק עיקרי: פשר 85/93
בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור








המ בית משפט מחוזי 2303/98 בר מימון בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/07/1998)