פסקי דין על וליד קדח | פסקי דין על משטרת ישראל

51530-05/10 הת     30/06/2010




הת 51530-05/10 וליד קדח נ' משטרת ישראל








בית משפט השלום בחיפה

ה"ת 51530-05-10 קדח נ' משטרת ישראל




בפני

כב' השופטת
תמר נאות פרי

המבקש
וליד קדח


נגד

המשיבה
משטרת ישראל



החלטה

לפני בקשה להחזרת תפוס.
רקע כללי-
1.
הפרשה הרלבנטית החלה בשנת 2004 עת הגיש המבקש מר וליד קדח
(להלן: "המבקש") בקשה להרשם כמהנדס מכונות למחלקה לרישום מהנדסים ואדריכלים של משרד התמ"ת (להלן: "המשרד"), האמון על רישום ורישוי מהנדסים בישראל.
2.
לבקשתו להרשם כמהנדס צירף המבקש דיפלומה מס'

al 0033535
מאוניברסיטה הטכנית במולדובה (להלן

בהתאמה: "הדיפלומה" ו-"האוניברסיטה").
3.
המשרד פנה לאוניברסיטה לשם בירור אמיתותה של הדיפלומה, ונענה כי המבקש לא סיים את לימודיו באוניברסיטה בשנת 2003 וכי הדיפלומה כוללת מספר סידורי שאינו מוכר ברישומי האוניברסיטה.
4.
על בסיס מידע זה הגיעו אנשי המשרד למסקנה שיתכן והמדובר בדיפלומה מזוייפת ובהתאם – הוגשה תלונה למשטרה.
5.
כנגד המבקש נפתחה חקירה משטרתית בחשד לזיוף הדיפלומה, חשד בקבלת דבר במרמה ובשימוש במסמך מזויף.
6.
כפי הנראה, אם כי הדברים אינם ברורים, במהלך החקירה של המבקש הדיפלומה נלקחה על ידי המשטרה, באוגוסט 2004. אני מוכנה לשער, לצורך המשך הדיון כי הדיפלומה נתפשה במהלך החקירה מכח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה"), אם כי אין בתיק החקירה (אשר הועבר לעיוני) אסמכתא מפורשת לכך.
7.
עם סיום החקירה הועבר התיק לפרקליטות מחוז חיפה ושם הוחלט לסגור את תיק החקירה מחמת חוסר ראיות מספיקות.
8.
מהחומר שהוצג לפני לא ברור המועד בו התקבלה ההחלטה על סגירת התיק, עם זאת ניתן לומר כי ממועד תפיסת הדיפלומה ועד למועד הגשת בקשה זו חלפו כשש שנים.
תמצית טענות הצדדים -
9.
לטענת המבקש המשטרה מחזיקה בדיפלומה שלא כדין והוא מבקש להחזירה לידיו הואיל והחקירה הסתיימה ולא הוגש כנגדו כתב אישום.
10.
לטענת המשטרה אין לשחרר לידי המבקש את הדיפלומה, והיא מבקשת מבית המשפט לחלט את הדיפלומה ללא הגבלה של זמן, זאת מאחר ומדובר בדיפלומה מזויפת.
דיון והכרעה-
11.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא כי יש להשיב את הדיפלומה לרשותו של המבקש והכל מהטעמים שאפרט להלן.
12.
תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה עד לשיחרור או חילוטו מוסדרת בהוראות סעיפים 32 עד 39 לפקודה.
13.
הסמכות לתפיסת חפץ על ידי שוטר מוסדרת בסעיף 32 (א) לפקודה הקובע לאמור:
"(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור,
עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה
".
14.
כפי שציינתי, לא ראיתי את האסמכתא הרלבנטית, אבל אני אניח שתפיסת הדיפלומה בענייננו נעשתה מכח החלופה השניה של סעיף 32(א) לפקודה, הואיל ובעת התפיסה היה לשוטר יסוד סביר להניח כי "עומדים לעבור עבירה" בדיפלומה (להרשם כמהנדס שלא כדין) או שהמבקש היה מעורב בביצוע עבירת הזיוף שהדיפלומה הינה תוצרתה (ויובהר שבשלב התפיסה אין הוראות הפקודה מחייבות לפנות לבית המשפט ולקבל צו שיפוטי).
15.
סעיף 34 לפקודה ממשיך ומסדיר את סמכות בית המשפט להורות, לבקשת שוטר או אדם התובע זכות בנכס, מה יעשה בנכס התפוס לאחר שכבר נתפס, וכלשון הסעיף:-
"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו."
16.
סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכויות רחבות בכל הנוגע לחפצים תפוסים. כך למשל, רשאי בית המשפט במסגרת שיקול דעתו להורות על החזרתו של תפוס עם או בלי תנאים או על המשך ההחזקה בו. בית המשפט אף מוסמך להורות על חילוטו או השמדתו של חפץ תפוס.
17.
בנוסף, סעיף 34 לפקודה אינו קובע מגבלת זמן לגבי הפניה לבית המשפט או קריטריונים שידריכו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, אך מובן שבעת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי, בית המשפט ישקלל בין השאר, את טיב החפץ התפוס, סוג העבירה שיש חשד כי תתבצע עם אותו חפץ, נטל ההוכחה ומידת ההוכחה הדרושה לצורך הכרעה בגורלו של החפץ התפוס.
18.
ברי כי אין מדובר ברשימה סגורה ובית המשפט יבחן כל מקרה לגופו (וראו את בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (2) 664, 476; וכן את ת.א. (ת"א) 20294/04 זהבי רוני נ' משטרת ישראל
, (פורסם בנבו 14/12/2005).
19.
סעיף 35 לפקודה קובע שאם לא הוגש כתב אישום תוך שישה חודשים ממועד תפיסת החפץ על ידי המשטרה ולא ניתן צו לפי סעיף 34 לפקודה, על המשטרה להחזיר את החפץ לאדם אשר מידיו הוא נלקח, אלא אם הוגשה בקשה על ידי שוטר להארכת התקופה. נראה כי הארכה שכזו איננה יכולה להיות בלתי מוגבלת בזמן ועליה להיות לתכלית מסוימת ומטעמים ראויים.
20.
מטבע הדברים המשטרה היא זו שצריכה להגיש בקשת אורכה משום שהיא זו שמבקשת להימנע מלהחזיר את התפוס למרות שחלפו שישה חודשים מיום התפיסה ולא ניתן צו לפי סעיף 34 לפקודה.
21.
בענייננו, אין חולק כי לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש תוך שישה חודשים מיום תפיסת הדיפלומה, או בכלל. יתר על כן, המשטרה לא פנתה לבית המשפט במהלך שש שנים בה היא מחזיקה את הדיפלומה בבקשה להורות מה יעשה בה, אלא היא המשיכה להחזיק בה, לאחר שנתפסה, ללא צו שיפוטי וזאת למרות חלוף המועד שקבוע בדין.
22.
אבהיר כי אולי ניתן היה לטעון שהמדובר במסמך שמהווה חלק מתיק החקירה ולא ב"תפוס" – אבל המשטרה, בכתב התגובה שהוגש מטעמה לתיק, מסרה שהתפיסה היתה מכח סעיף 32 לפקודה, משמע – שחייבים אנו להחיל על המקרה גם את הוראות סעיף 34 כאמור לעיל.
23.
למעשה גם כיום המשטרה לא הגישה בקשה לגבי הדיפלומה אלא שהיא העלתה את טענותיה רק כתגובה לבקשתו של המבקש, ורק היום היא מבקשת "בעקיפין" לחלט את הדיפלומה ולהשמיד אותה.
24.
נדמה לי שהתנהלות זו של המשטרה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.
25.
לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת (בדימוס) שטרסברג-כהן בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (2) 664, 477 לאמור:-
"סעיף 35 מורה לנו, כי המחוקק קצב פרק זמן של שישה חודשים שאחריו אין המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בתפוסים. אם המשטרה מבקשת להמשיך ולהחזיק בהם או לחלטם או להשמידם, עליה להזדרז ולפנות לבית המשפט במהלך ששת החודשים מאז התפיסה ולבקש את המשך החזקת התפוסים ולהראות כי הדבר דרוש למטרה ראויה המצדיקה שלילתם זמנית או לצמיתות מבעליהם. לא עשתה כן במהלך ששת החודשים, רשאית המשטרה על פי סעיף 35 לבקש אורכה ובית המשפט יתננה אם ישתכנע שאכן קיימים נימוקים המצדיקים זאת. במהלך ששת החודשים ובתקופת ההארכה אם ניתנה, אין מניעה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 34.
המשטרה לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה אורכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו.
היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא נראה כי ניתן לעקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף ששה חודשים ומבלי שהתקופה הוארכה ובמסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים. ... "
26.
טרם סיום אתייחס עוד לטענת המשטרה לפיה אין להשיב למבקש את הדיפלומה מאחר והחזרת הדיפלומה עשויה לאפשר ביצוע עתידי של עבירה על ידי המבקש.
27.
ראשית, אומר שאין בתיק ראיה חד משמעית לגבי כך שהדיפלומה "מזויפת." אמנם המכתב של האוניברסיטה, שנשלח למשרד, מעלה תמיהות כבדות ולפי כותב המכתב התעודה מזויפת (

forged
), אך לא מצאתי שבוצעה בתיק חקירה של המשטרה בהקשר זה (מעבר לחקירתו של המבקש) ואין תיעוד לגבי נסיון לברר היכן בוצע "הזיוף", כיצד השיג המבקש את הדיפלומה, חוות דעת בדבר היות הדיפלומה מזויפת וכדומה. יש לציין עוד כי נציגת המשטרה מוסרת שבתקופה הרלבנטית התנהלה חקירה לגבי תעודות רבות שקשורות לאותה אוניברסיטה, ולמעשה בתגובתה של המשטרה נכתב שהאוניברסיטה עצמה נחקרה (מכתב מיום 7/6/2010 סעיף 3). אם כך הם פני הדברים, יתכן ויש להטיל ספק במכתבו של הנציג של האוניברסיטה, ומן הראוי היה לבצע חקירה נוספת.
28.
עוד יצוין בהקשר זה כי כאשר ביקש בא כוחו של המבקש את השבת הדיפלומה לידיו הוא נענה ע"י נציגת המשטרה כי : "התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות בנוגע לחשדות כלפיו, יחד עם זאת מחומר הראיות הקיים, עולה ספק רב לאמיתות הדיפלומה". כלומר, "ספק רב לאמיתות" - לא יותר.
29.
לכך יש להוסיף, כי במקרה שלפנינו, לא נעברה עבירה בדיפלומה ואולי היה נסיון לבצע עבירה כאמור. נדמה שיש לתת גם משקל לכך שהפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום כנגד המבקש ותיק החקירה נסגר מחמת העדר ראיות (ולא מסיבה אחרת).
30.
יש עוד לזכור שגם אם קיים בסיס לסברה שהדיפלומה מזויפת, הרי שהחזקתה ככזו איננה אסורה ואיננה מהווה עבירה (והראיה היא שסעיפי האישום לגביהם נחקר המבקש לא כוללים עבירה של "החזקת מסמך מזויף" אלא עבירות שעניינן הזיוף עצמו, או נסיון לעשות שימוש במסמך המזויף). אין סמכות להשמיד את הדיפלומה רק בשל שהיא אולי מזויפת, וזאת בניגוד למקרים בהם קיימת הסמכה מפורשת בדין להשמדת תפוסים גם כאשר האדם אינו מורשע לגביהם (כך למשל סעיף 36 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, ובעניין שטרי כסף מזויפים וכלים המשמשים לזיוף אפנה לסעיף 469 לחוק העונשין, תשל"ז-1977).
31.
בנוסף, נדמה לי שהרישום במשרדי המחלקה הרלבנטית במשרד התמ"ת, לגבי פרטי הדיפלומה בצירוף תשובתה של האוניברסיטה - יכולים להבטיח שהמבקש לא יוכל להגיש בקשה חוזרת לקבלת תעודה ישראלית על בסיס הדיפלומה. מעבר לצורך, יובהר בזאת, למען הסר כל ספק שכל עוד המבקש לא יסיר את העננה הרובצת על הדיפלומה מן הראוי לו שימנע מלנסות ולעשות בה שימוש פן ימצא עצמו מואשם שוב.
32.
אני מוצאת שיש לאזן בין האינטרס של הציבור לכך שלא ירשמו כמהנדסים אנשים שאין להם הכשרה מתאימה לבין החובה של המשטרה להקפיד על קיום הוראות החוק לגבי תפוסים

. האיזון יושג בכך שרשם המהנדסים במשרד יבחן, בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם לסמכותו, כל בקשה נוספת שתוגש – אם תוגש – על בסיס הדיפלומה, אך פיזית יש להשיבה לידי המבקש.
33.
לכן, וכל עוד אין חשש קונקרטי לגבי כך שהמבקש ינסה לעשות שוב שימוש בדיפלומה או שיצליח להשתמש בדיפלומה במסגרת הליכי הרישוי בארץ – אני סבורה שיש להשיב את הדיפלומה לידיו. חשש לשימוש אחר בדיפלומה – לא עלה מתיק החקירה או מהמסמכים שהגישה המשטרה.
לסיכום-
34.
אשר על כן, אני מורה למשטרה להשיב למבקש את הדיפלומה וזאת תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה.
35.
אבקש לשלוח העתק מההחלטה לגורם המוסמך במשרד התמ"ת. הואיל ומזכירות בית המשפט נמצאת בשביתה – אודה לנציגי המשטרה אם יעבירו העתק כאמור.
36.
אבקש מנציגי המשטרה לסור ללשכתי ולקבל חזרה לידיהם את תיק החקירה.


ניתנה היום,
י"ח תמוז תש"ע, 30 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














הת בית משפט שלום 51530-05/10 וליד קדח נ' משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/06/2010)