פסקי דין על אריה גולדוירט | פסקי דין על חסיה גולדוירט דיין ואח' | פסקי דין על אורה ברקוביץ

7307-06/10 עפא     05/07/2010




עפא 7307-06/10 אריה גולדוירט, חסיה גולדוירט דיין ואח' נ' אורה ברקוביץ








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

לפני כבוד השופט צבי זילברטל
, סגן נשיא

כבוד השופט רפאל יעקובי

כבוד השופט אריה רומנוב
05 יולי 2010

עפ"א 7307-06-10







המערערים

1
.
אריה גולדוירט

2
.
חסיה גולדוירט דיין

3
.
איריס גולדוירט

4
.
ערן גולדוירט
ע"י עו"ד ננר

5. ישבה מקור חיים הצעירה בע"מ
ע"י עו"ד נשר


נ
ג
ד


המשיבה

אורה ברקוביץ
ע"י עו"ד אשכנזי




פסק דין



בית משפט השלום (כב' השופטת מ' מי-דן) קבע כי המערערים לא קיימו צו קודם שניתן על ידי בית המשפט, אשר חייב אותם להחזיר למקומם רעפים שהוסרו מגג דירה הסמוכה לדירת המשיבה. נוכח קביעה זו קנס בית המשפט את המערערים, בגדר סמכותו שעל פי פקודת בזיון בית המשפט, בקנס "מיידי" בסך 10,000 ₪ בתוספת קנס בסכום 500 ₪ לכל יום הפרה ממועד מתן ההחלטה (7.4.10, במסגרת בש"א 1927/10). החלטה זו הומצאה בפועל למערערים ביום 19.4.10. המערערים שילמו בסופו של דבר קנס בסכום כולל של
19,000 ₪.

הערעור מופנה הן כנגד עצם הקביעה שהיתה מצד המערערים הפרה של צו בית משפט והן כנגד סכומי הקנס.

לעניין ההפרה – המערערים 1 - 4 הם בעלי הקרקע שעליה מצויה הדירה בה מחזיקה המשיבה כדיירת מוגנת (לטענתה). המערערת 5 היא חברה קבלנית עמה התקשרו המערערים 1 - 4 בעסקת קומבינציה. במסגרת עבודות בניה המבוצעות במקרקעין, ולאחר שהעניין אף נדון בבית המשפט, ביצעו המערערים עבודות הריסה של הדירה הסמוכה לדירת המשיבה. אגב ביצוע עבודות אלה התברר כי נגרם נזק לדירת המשיבה ובית המשפט הורה למערערים ביום 16.11.09: "להחזיר את הרעפים למקומם בגג הבית במקור חיים 34 בירושלים ולסגור את הפתחים שנעקרו בדירה הסמוכה לדירת ה[משיבה]" (בש"א 7859/09).
מסתבר כי המערערים הניחו על הגג הן רעפים והן לוחות פח, שכן לטענתם חלק מהרעפים המקוריים שהוסרו נשברו ולא ניתן היה להשיבם למקומם, כפי שהורה בית המשפט. מכאן טענת המערערים שאין מדובר בבזיון בית המשפט, שכן לא ניתן היה לבצע את ההחלטה כפי שניתנה.
אנו דוחים טענה זו של המערערים. ההחלטה שחייבה את המערערים להחזיר את הרעפים למקומם כוללת הוראה פשוטה ובהירה, דהיינו לכסות את גג הבית ברעפים. הטענה כאילו בית המשפט הורה לעשות שימוש דווקא באותם רעפים שהוסרו וכיוון שחלקם נשברו לא ניתן היה לבצע את הצו היא טענה מיתממת ומלאכותית. לא היה כל קושי לציית להוראה בדבר כיסוי הגג ברעפים, יהא מקורם אשר יהא, כפי שאכן נעשה, ככל הנראה, לאחר ההחלטה נשוא ערעור זה.

כאמור, בית המשפט קנס את המערערים הן בקנס מיידי בסכום של 10,000 ₪ והן בקנס יומי בסך 500 ₪ לכל יום של הפרה.

באשר לקנס היומי, טענת המערערים היא שלא היה מקום לקבוע שהחיוב בקנס זה ייכנס לתוקפו ביום מתן ההחלטה, במובחן מיום המצאתה למערערים. כיוון שההחלטה הומצאה למערערים 12 יום לאחר שניתנה, מדובר בסכום של 6,000 ₪. בעניין זה הסכימה גם המשיבה שיש מקום לקבלת הערעור וגם אנו סבורים כך. מטרתו הבסיסית של אותו קנס יומי היא לגרום למערערים לציית להוראת בית המשפט כשהם מודעים לכך שככל שתימשך ההפרה יגדל סכום הקנס. מטרה זו לא יכולה להיות מושגת כל עוד לא הומצאה ההחלטה בדבר החיוב בקנס לידי המערערים. לפיכך, מתקבל הערעור בנקודה זו.

לעניין הקנס "המיידי" - הסמכות לחייב מי שהפר הוראת בית משפט בקנס על אתר, כבר במסגרת ההחלטה הקובעת את עצם דבר ההפרה, הוכרה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר, פ"ד נח(4) 184 (2004). מכאן שעצם קיום הסמכות אינו נתון במחלוקת. אלא שבית המשפט העליון הדגיש שהפעלת הסמכות האמורה צריכה להיעשות
באופן שיהיה תואם את עקרון היסוד לפיו סנקציה במסגרת פקודת הביזיון אמורה להביא את המפר לידי ציות להחלטת בית המשפט ואין היא בגדר עונש. בית המשפט העליון ציין בעניין זה שראוי להטיל קנס על אתר במקרים בהם מדובר בהפרת צו בוטה וקשה "עד כי ניסיון העבר מצדיק נקיטת אמצעים מיידיים נגד המפר". המערערים טוענים שבנסיבות המקרה כלל לא היה מקום להפעיל סמכות זו, של חיוב בקנס על אתר.
הנתונים הרלוונטיים לפרשה דנן כוללים, בין היתר, את העובדה כי מדובר במקרה שני של הפרת הוראה מצד המערערים ובהליך ביזיון שני שהיה על המשיבה לנקוט. מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שהמערערים לא התעלמו מהוראת בית המשפט, וכאשר נתקלו במצב שבו חלק מהרעפים שהוסרו נשברו, בחרו בתחליף, שאמנם אינו עולה בקנה אחד עם הוראת בית המשפט, אך אינו מבטא זלזול והתעלמות מאותה הוראה. נוכח מכלול הנתונים הרלוונטיים, ותוך מתן משקל לעקרון לפיו אין מטרת הסנקציה שעל פי פקודת ביזיון בית המשפט לענוש את המפר אלא להמריצו לציית להוראת בית המשפט, אנו סבורים כי סכום הקנס שהושת על אתר גבוה ואינו מבטא איזון נכון בין מכלול השיקולים. אנו מעמידים את הקנס האמור על סכום של 5,000 ₪.

בשולי הדברים יצויין כי המשיבה טענה כי מן הראוי היה לצרף את המדינה כמשיבה נוספת בערעור, שכן הקנסות משולמים לקופתה ולא לידי המשיבה. אין אנו סבורים שצירוף המדינה מתחייב בכל מקרה, ומכל מקום אין באי הצירוף במקרה דנן כדי לחרוץ את גורל הערעור (לעניין זה ראו החלטת בית המשפט העליון בע"פ 6658/05 פרידמן נ' קבוצת לב אופיר בע"מ, 22.9.05).

התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו באופן שמסך כל סכומי הקנס יופחת סכום של 11,000 ₪. ההוצאות שפסק בית משפט קמא לטובת המשיבה תישארנה בעינן.

נוכח התוצאה אין אנו עושים צו להוצאות בערעור.

המזכירות
תשלח העתקי פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,
כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.






צבי זילברטל
, סגן נשיא


רפאל יעקובי
, שופט

אריה רומנוב
, שופט







עפא בית משפט מחוזי 7307-06/10 אריה גולדוירט, חסיה גולדוירט דיין ואח' נ' אורה ברקוביץ (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)