פסקי דין על אורן גולן | פסקי דין על גולן מארי | פסקי דין על גבי יעקב ואח' | פסקי דין על איריס שחר

2572/08 א     07/07/2010




א 2572/08 אורן גולן, גולן מארי, גבי יעקב ואח' נ' איריס שחר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 2572-08 אורן גולן
ואח'
נ' איריס שחר
פדרו כהן






בפני

כב' השופטת
ד"ר איריס סורוקר

התובעים
1
.
אורן גולן

2
.
גולן מארי

3
.
גבי יעקב

4
.
נדיה יעקב
ע"י ב"כ עו"ד גיגי טלי


נגד

הנתבעת
איריס שחר

ע"י ב"כ עו"ד עוזי נגן


נגד

החייבים
(ת.א. 2153/08)
1. א.ש. פרויקטים זברק בע"מ
2. שחר שראל (בפש"ר)




פסק דין


כללי
התובעים הגישו תובענה לאישור עיקול כנגד הנתבעת, בטענה כי היא מחזיקה בידה כספים השייכים לחייבים -- החב' א.ש. פרויקטים זברק בע"מ ומר שחר שראל -- הנתבעים בתיק העיקרי (ת.א. 2153/08). ביסוד התובענה עומד צו עיקול זמני שניתן על נכסי החייבים (עד לסך של 241,869 ₪), וזאת בהחלטת כב' הש' ח' קינר בבש"א 2390/08, ביום 25.5.2008 (נספח א' לתובענה). ב"הודעה לביהמ"ש" מיום 17.6.2008 השיבה הנתבעת על "הודעה למחזיק על הטלת עיקול", כדלקמן:


"הגיע אלי "הודעה למחזיק על הטלת עיקול" לכתובתי דליה 16 תל-מונד... בהתאם לאמור בסעיף 1 להודעה זו, הריני להודיע בזאת כי אין ברשותי כספים, מטלטלין או נכסים אחרים השייכים לשראל שחר ו/או לא.ש. פרויקטים זברק בע"מ" (ההדגשה הוספה).

התובעים טענו כי תשובת הנתבעת "אינה נכונה (לשון המעטה) והנתבעת כן מחזיקה בידיה כספים ו/או נכסי של החייבים ו/או מי מהם. הנתבעת קיבלה לידיה מהחייב שחר שראל, שהינו בעלה כזכור, את כספי המזומן שהתובעים נתנו לו, כולם ו/או חלקם, וככל הנראה הפקידה כספים אלה בחשבונה בבנק" (ס' 5 לתביעה המתוקנת). לפי הנטען, הנתבעת והחייבים "עשו יד אחת להעלים כספי המזומן שקיבלו [מהתובעים], וזאת בין היתר באמצעות מסירתו לנתבעת" (ס' 7 לתביעה המתוקנת).


הנתבעת התגוננה בטענה (עיקרית) לפיה "בעלי [מר שחר שראל] ואני נמצאים בהסדרי ממון ע"י הסכם ממון שקיבל תוקף על ידי מתן פסק-דין... על פי הסכם זה אין אצלי או ברשותי כספים או נכסים השייכים לו" (ס' 10 לכתב ההגנה). עוד נטען כי "אין בתביעה המתוקנת ולו ראשית ראיה או תצהיר המסביר מהיכן שואבים התובעים את ההנחות השקריות כי לכאורה הפקדתי את כספם בחשבונותי" (ס' 14 לכתב ההגנה).


הנה כי כן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על השאלה, אם הנתבעת אוחזת בידה כספים השייכים למי מהחייבים, ואשר מקורם בכספי התובעים. לצד מחלוקת זו עוררה הנתבעת טענות דיוניות שונות, שענינן "הפגמים הרבים שנפלו בעיקול" (ע' 1-6 לסיכומי הנתבעת). להלן אבחן טענות הצדדים כסדרם.


במישור הדיוני
: מטעם התובעים הצהיר התובע 1 (וכן הוגשו תצהירי התובעים 1, 3 ו-4 בבקשת העיקולים, בש"א 2390/08). בנוסף העיד מטעמם מר אלכס זברק, בעל המניות בחב' א.ש. פרויקטים. מטעם הנתבעת הצהירו היא עצמה וכן מר שחר שראל (החייב). ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.


דיון: הטענות הדיוניות
הנתבעת טענה כי ההליך כולו "הינו תיאורטי ואקדמי מעיקרו מכיוון שבעת הטלת העיקול הזמני לא נתפסו כספים כלשהם בחשבונות הנתבעת (הנמצאים ממילא מאז מועד הטלת העיקול ועד עצם היום הזה ביתרת חובה)" (ר' פיסקה שניה ב"פתח דבר", וכן בע' 2 ובס' 4 בע' 3 לסיכומי הנתבעת). ואולם, טענה זו מחמיצה את מהותו של הליך ההודעה למחזיק. בהודעה הנמסרת למחזיק, מכח תקנה 376(א) לתקסד"א, נדרש המחזיק להשיב "אם נכסי [החייב] מצויים בידו". ההודעה אינה נמסרת בקשר עם חשבון בנק כזה או אחר, או ביחס לנכס ספציפי כלשהו. ההודעה לצד השלישי דנא לא התיימרה לתפוס כסף בחשבון בנק מסוים. ההודעה לצד השלישי הזמינה את המחזיקה להודיע, אם יש בידיה נכסים של החייב. התקנות קובעות כי המחזיק רשאי להודות כי הוא מחזיק בנכסי החייב, או שלא להודות כי נכסי החייב מצויים בידו (תקנות 377-378 לתקסד"א). במקרה של מחלוקת בין הצדדים, רשאי התובע להביאה לפיתחו של בית המשפט בבקשה לאישור העיקול -- כפי שנעשה במקרה דנא.


העיקול הזמני נועד לאפשר לנושה להפרע את חובו, היה ויזכה בדין (ר', למשל,

בש"א 4459/94
עמנואל סלמונוב
נ'
משה שרבני
,
פ"ד מט (3) 482
). בהעדר עיקול, עלולה זכאותו של הנושה להיוותר עיונית גרידא, ללא יכולת אכיפה. מקום בו החייב מחזיק נכסים אצל
צדדים שלישיים, עומד האינטרס של הנושה "לשים עליהם יד" ולמנוע את הברחתם. על כן, מעת שנמסרה הודעה למחזיק, הנטל מוטל על המחזיק, למסור לתובע תשובות אמת בדבר החזקת נכסים השייכים לחייב. הנטל מוטל על המחזיק, לפרט מה שבידו. ההגיון בהטלת נטל זה נעוץ בכך, שהמחזיק מצוי במצב הטוב ביותר לדעת מהם הנכסים המוחזקים בידו ולמי הם שייכים. ברגיל, אין בידי התובע מידע אילו מנכסי החייב מוחזקים בידי המחזיק, אם בכלל. על כן, המחזיק נדרש למסור תשובות מלאות ביחס לנכסי החייב המצויים אצלו.


הנתבעת טענה כי בית משפט זה נעדר סמכות ענינית לדון בתביעה, מחמת שהחייב מצוי בהליך של כינוס נכסים (פיסקה אחרונה בע' 2 לסיכומיה). ואמנם, בירור התובענה שהוגשה כנגד החייב בבית משפט זה (בת.א. 2153/08), הופסק מחמת הליכי פש"ר (ר' החלטה מיום 15.7.2009 וכן ס' 2 לפסה"ד מיום 16.6.2010 בת.א. 2153/08). ואולם, העיקול לא "פקע", כביכול, עם העמדת ההליך כנגד החייב (כטענת הנתבעת בס' 13 לסיכומיה). אין מחלוקת, כי התובעים הגישו תביעות חוב כנגד החייב לנאמן בפש"ר (ר' הודעת ב"כ התובעים בפ' ע' 28 ש' 9-10 וכן ס' 14-15 לסיכומי הנתבעת). כל עוד מתבררת "תובענה" כנגד החייב, זכאי התובע לדרוש את אישור העיקול על נכסי החייב המוחזקים בידי צד שלישי (תקנה 379 לתקסד"א). תביעות החוב הנ"ל אינן אלא "תובענה", המחליפה את התביעה המקורית שהוגשה בבית משפט זה (השוו: בש"א (י-ם) 4649/00 מדינת ישראל נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, מיום 18.2.2002; בש"א (חי') 11545/08 הבונה א.ק. עבודות ביצוע בע"מ (בפירוק) נ' קניון התעשיה ניהול ואחזקה בע"מ ואח'
, מיום 27.7.2008). אין מחלוקת כי התובענה העיקרית כנגד החייב לא נדחתה. ממילא יש לאמר כי התובענה לאישור העיקול דנא לא איבדה מערכה ולא הפכה תיאורטית.


ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי יש להסיג את זכות התובעים מפני זכות הנאמן בפש"ר, וכי התובעים לא יוכלו להנות מפרי עיקוליהם, והכל בהסתמך על סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980
(ס' 14 לסיכומ
יו). ואולם, בית משפט זה עוסק בהליך דנא באישור העיקול, ולא בתוקפו כלפי הנאמן. בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה לאישור העיקול, שהרי הנתבעת דנא איננה פושט הרגל. מאותו טעם אף אין צורך לקבל את אישור בית המשפט המחוזי להמשך ההליך דנא: הליך זה אינו מופנה כנגד פושט הרגל אלא כנגד צד שלישי.


טענה דיונית נוספת של הנתבעת נסבה על אופן המצאת צווי העיקול הזמני וההודעה למחזיק (ס' 9-12 לסיכומיה). לפי הנטען, צווי העיקול כלל לא הומצאו לחייבים, ואף אם הומצאו – הרי שההמצאה חסרת תוקף, מחמת שבוצעה ע"י בעל דין. נטען כי הנתבעת נעדרה מן הבית במועד ההמצאה, ולכן אין להכיר בהמצאה שבוצעה לה (ס' 11 לסיכומי הנתבעת). ייאמר מייד: אלה הן טענות בעלות אופי טכני ביותר ואין בידי לקבלן.


כידוע, מטרתם של כללי ההמצאה היא להבטיח כי מושא ההמצאה יגיע לנמען. יעדם הוא ליידע את הנמען בדבר הליך המתנהל כנגדו, וליתן לו הזדמנות להגיב ולהתגונן (ר', למשל:

ע"א 23/83

יוחימק
נ'
קדם
(פ"ד לח (4), 315

). במקרה דנא, אין כל ספק כי הנתבעת קיבלה לידיה את ההודעה למחזיק -- שהרי הגיבה להודעה. ב"הודעה לביהמ"ש" מיום 17.6.2008, שהנתבעת הגישה ביום 3.7.2008, רשמה הנתבעת: "הגיע[ה] אלי "הודעה למחזיק על הטלת עיקול" לכתובתי דליה 16 תל-מונד... הריני להודיע כי אין ברשותי כספים, מטלטלין או נכסים אחרים השייכים לשראל שחר ו/או לא.ש. פרויקטים זברק בע"מ" (ר' נספח ד' לתביעה המתוקנת לאישור העיקול). גם בחקירתה הודתה הנתבעת שקיבלה את צו העיקול (פ' ע' 37 ש' 12-15 וכן ש' 27-28 ובע' 38 ש' 2).


הנה כי כן, הנתבעת הודתה בקבלת ההודעה למחזיק והגיבה עליה. ממילא יש לאמר כי ההמצאה השיגה את יעדה.


דיון: הטענות לגופו של ענין
ברקע הבקשה לאישור העיקול עומד הסכסוך העיקרי, הנטוש בין התובעים לחייבים. מן התשתית הראייתית עולה כי ביום 7.3.2008 כרתו התובעים 1-2 וכן התובעים 3-4 הסכמים להזמנת עבודות בניה עם החברה החייבת (א.ש. פרויקטים זברק בע"מ), וזאת באמצעות החייב מר שחר שראל (ר' נספחים לתצהיר התובע). מר שראל העיד כי תיפקד כ"ממונה על פרויקטים" בחברה, ובין השאר עסק בפעולות גביה מטעמה (עדותו בפ' ע' 26 ש' 9-10). הוא אישר שנכרתו הסכמים בין החברה לתובעים (עדותו בפ' ע' 28 ש' 8-9).


התובעים העידו כי מר שראל ביקש מהם "להקדים תשלומים ולשלם לו כסף במזומן בעיקר לצורך רכישת פלדה ובטון על מנת להשיגם במחירים טובים, בהתחשב בעובדה שמחירם
נמצא כיום בעלייה מתמדת" (ס' 9 לתצהיר התובע 3). מר שראל הודה כי קיבל מהתובעים תשלומים שונים במזומן (ס' 16 לתצהירו). גם בחקירתו הודה שגבה כספים מהתובעים (פ' ע' 25 ש' 27: "אני לא אומר שלא גביתי מהם כספים"). לדבריו, גבה את הכספים "עבור א.ש. פרויקטים" (פ' ע' 26 ש' 1). הוא אישר: "אני זוכר שקיבלתי סכומי כסף במזומן בסדרי גודל של עשרות אלפי שקלים בודדים עבור ביצוע עבודה. אני הייתי גובה מטעם החברה" (פ' ע' 26 ש' 8-10).


התובעים פירטו בתצהיריהם את שורת התשלומים שהעבירו לחייב, מר שראל, ע"ח התמורה החוזית שלפי ההסכמים (ר' ס' 10 לתצהיר התובע 1, ס' 10 לתצהיר התובע 3, וס' 4 לתצהיר התובעת 4, בש"א 2390/08):


משפ' גולן (תובעים 1-2):
ביום 14.3.2008 – העבר סך של 30,000 ₪ במזומן;
ביום 28.3.2008 – העבר סך של 30,000 ₪ במזומן;
ביום 8.4.2008 – העבר סך של 42,000 ₪ במזומן.

משפ' יעקב (תובעים 3-4):
ביום 1.4.2008 העבר סך 70,000 ₪ במזומן;
ביום 7.4.2008 העבר סך 35,000 ₪ במזומן;
ביום 15.4.2008 – העבר שיק בסך 30,000 ₪ לטובת החברה החייבת (ר' צילום שיק מס' 110393, ז.פ. 14.4.2008, נספח ד'3 לתצהיר התובע 3).

סה"כ תשלומים – 237,000 ₪.

אין מחלוקת כי עבודות הבניה שלפי ההסכמים הופסקו בטרם עת. התובע 1 העיד כי החברה נטשה את אתר הבניה ביום 15.4.2008, ובניגוד להסכמי הבניה (ס' 11 לתצהירו). ביום 15.5.2008 הודיעו התובעים על ביטול הסכמי הבניה, ודרשו את השבת הכספים ששילמו וכן פיצויים (ר' נספחי ו' לתצהיר התובע). החייבים סירבו להשיב לתובעים את כספם (ס' 16 לתצהיר התובע 3). על כן הגישו התובעים את התביעה העיקרית כנגד החייבים (ת.א. 2153/08). יוער כי בפסק-דין מיום 16.6.2010 שניתן כנגד החברה החייבת, נפסק (בין השאר), כי החברה הפרה את הסכמי הבניה. נקבע כי החברה יצרה כלפי התובעים מצג מחייב לפיו החייב פעל בשמה ובהרשאתה, וכי עליה להשיב לתובעים תשלומים ששילמו לה באמצעות החייב.


יודגש כי הנתבעת 2 לא סתרה את טענות התובעים לעיל בכל הקשור לכריתת ההסכמים, להפרתם, וכן לתשלומים שהתובעים שילמו במזומן למר שראל, כמפורט לעיל.


התובעים טענו כי כספים שהפקידו במזומן בידי מר שראל התגלגלו לנתבעת. התובע טען: "הנתבעת קיבלה לידיה מהחייב שחר שראל, שהינו בעלה כזכור, כספים במזומן שאנחנו התובעים נתנו לו כאמור, והפקידה כספים אלה כולם או חלקם בחשבונותיה בבנקים. חלק מהכספים הללו הועברו על ידה לצורך תשלום משכנתא עבור נדל"ן שרכשה, מחשבון הבנק שלה בבנק איגוד..." (ס' 9 לתצהירו). ובהמשך נטען (בס' 11): "הנתבעת והחייבים עשו יד אחת להעלים כספים במזומן שקיבלו מאיתנו, וזאת בין היתר באמצעות מסירתו לנתבעת, שהינה עובדת ברשות מקומית תל מונד, ומשתכרת שכר חודשי בשיעור אלפי שקלים בודדים בלבד... ולא יתכן כי סכומי העתק שהפקידה בחשבונה בתדירות כ"כ גבוהה הינם שלה".


הנתבעת השיבה, כי אין בידה כל כסף השייך לחברה החייבת או לבן-זוגה, מר שחר שראל (ס' 3 לתצהירה). לדבריה, בינה לבין בן-זוגה שורר משטר של הפרדה רכושית, וזאת מעת שנכרת ביניהם הסכם ממון שאושר ע"י בית המשפט (ס' 3 לתצהירה; ר' "הסכם שלום בית וחלופין גירושין" שצורף כנספח לתצהירו של מר שחר שראל). הנתבעת אישרה כי על פי הסכם הממון קיבלה מהחייב בעת הרלבנטית תשלום חדשי בגובה משכורתו, בסך של 6,500 ₪ (ר' עדותה בפ' ע' 31 ש' 15-18).


הנתבעת התייחסה להפקדות מצד החייב בחשבונותיה, וטענה כי מקורם במתנות מקרובי משפחה, או שמדובר בהעברות שביצעה היא עצמה מחשבון בנק אחד לאחר (ס' 17-18, ס' 21, 22 לתצהירה). לדבריה, הסכום המירבי של הפקדות המזומן שניתן ליחס לכספי התובעים עומד על סך של 46,000 ₪ (ס' 24 לתצהירה). ואולם גם לגבי סכום זה הכחישה מכל וכל את הטענה כי מדובר בכספי התובעים (שם).


גם מר שראל הכחיש את הטענה לפיה הפקיד חלק מכספי הגביה בחשבונות של אשתו: "לא נטלתי ולו שקל אחד מהכספים שניתנו לי ע"י מי מהתובעים לכיסי ו/או לכיסה של רעייתי ובכל הכספים נעשה שימוש לטובת החברה ו/או בעל מניותיה... מר אלכס זברק וע"פ הוראותיו בלבד, לרבות הפקדה בחשבונות הבנק של החברה ו/או תשלום לספקים של החברה" (ס' 17 לתצהירו). בטבלה שבס' 17 לתצהירו פירט את הפעולות שלדבריו ביצע בכספים שקיבל מהתובעים: הפקדות לחשבון הבנק של החברה ותשלומים לספקים, בסך כולל של 151,822 ₪.



לאחר עיון בתשתית הראייתית ובטענות הצדדים, אני סבורה כי התובעים הוכיחו ברמה מספקת במשפט אזרחי, כי חלק מהכספים שהעבירו לחייב אמנם מצאו את מקומם בחשבונות הבנק של הנתבעת. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו:

א.
הסכם הממון מיום 10.12.2000 חייב את מר שראל בתשלום חדשי בסך 2,000 ₪ עבור מזונות הילדים עד גיל 18, ובהשתתפות בהוצאות שונות הקשורות בגידולם. כן הוסכם כי החייב ישלם לנתבעת סך של 5,000 ₪ כמזונותיה מדי חודש. בפועל, הנתבעת קיבלה מבן-זוגה סכום חדשי בסך של 6,500 ₪ -- כגובה משכורתו (ר' עדות הנתבעת, פ' ע' 31 ש' 17-18; ע' 33 ש' 3-4; ע' 34 ש' 17-18; כן ר' עדותו של מר שראל, בה אישר כי משכורתו עמדה על סך של 6,500 ₪ - פ' ע' 25 ש' 18). הנתבעת הודתה כי קיבלה ממר שראל "בסביבות של 6,500 ₪ לחודש, לפעמים ביד, לפעמים חלק מזה שהוא הפקיד ונתן לי חלק ביד" (פ' ע' 44 ש' 23-24).

ב.
עיון בתדפיסי חשבונות הבנק של הנתבעת מלמד, כי בתקופה בה שילמו התובעים את תשלומי המזומן לחייב (מרס-אפריל 2008), ביצע החייב הפקדות כספים במזומן לחשבונות הנתבעת, החורגים בהרבה מהסך של 6,500 ₪ לחודש (התדפיסים צורפו לתצהיר התובע 1 וכן לתצהיר הנתבעת). כך, בתדפיס תנועות לחודשים מרס-אפריל 2008 בבנק הפועלים נרשמו הפקדות מזומנים מהחייב לנתבעת כדלקמן:

3/3 --
הפקדת מזומן ע"י שחר שראל בסך 8,000 ₪ -- הפקדה זו קודמת לתשלומי התובעים.
10/3 --
הפקדת מזומן בסך 6,000 ₪ ע"י שחר שראל – הפקדה זו קודמת לתשלומי התובעים.
16/3 –
הפקדת מזומן ע"י שחר שראל בסך 2,000 ₪ -- הפקדה זו נעשתה לאחר ביצוע התשלום הראשון מטעם משפ' גולן. על רקע שתי ההפקדות הקודמות, יש לומר כי הפקדה זו חרגה מן התשלום החודשי שהיה נהוג בין בני הזוג.
4/4 –
הפקדת מזומן ע"י שחר שראל בסך 16,800 ₪ -- סכום הפקדה זו חורג באופן בולט מהסכום החודשי שהחייב נהג לשלם לנתבעת.
6/4 –
הפקדת מזומן בסך 2,500 ₪ ע"י שחר שראל;
11/4 --
הפקדת מזומן בסך 1,000 ₪ ע"י שחר שראל;
18/4 –
הפקדת מזומן בסך 1,400 ₪ ע"י שחר שראל;
22/4 –
הפקדת מזומן בסך 600 ₪ ע"י שחר שראל;
28/4 --
הפקדת מזומן בסך 4,000 ₪ ע"י שחר שראל.

מר שראל אישר כי ביצע הפקדות לחשבונות של אשתו (פ' ע' 26 ש' 18). הפקדות המזומן הנ"ל בבנק הפועלים, בחודשים מרס-אפריל 2008, חרגו בבירור מגובה משכורתו של החייב, מהתשלומים שהתחייב בהם לפי ההסכם הממון, וממה שנהג לשלם לנתבעת לפי המוסכם בין הצדדים.

ג.
יושם אל לב כי בחודשים מאי ויוני 2008 לא נרשמו בבנק הפועלים הפקדות משמעותיות מצד החייב. ביום 29/5 נרשמה הפקדה בסך 4,600 ₪, וביום 5/6 נרשמה הפקדה בסך 30 ₪. מיעוט הפעולות בחדשים העוקבים מחזק את המסקנה, כי החייב השתמש בכסף שקיבל מהתובעים, בחדשים מרס-אפריל 2008, לצורך הפקדה בחשבונות הנתבעת.

ד.
בבנק יהב

נרשמה הפקדת מזומן ע"י שחר שראל ביום 1/3/2008, בסך של 8,000 ₪. מועד הפקדה זו קודם לתשלומי התובעים; יחד עם זאת, ההפקדה מחדדת את השאלה, מדוע הפקיד החייב אצל הנתבעת סכומי כסף נוספים במהלך חודש מרס 2008 – בחריגה מהסכום הקבוע – ומנין נטל סכום כסף החורג ממשכורתו?

ה.
בתדפיסי בנק דיסקונט נרשמו בחודש פברואר הפקדות מזומן בסך כולל של 5,600 ₪ (ללא ציון שם המפקיד). בחודש מרס 2008 נרשמו הפקדות מזומן בסך כולל של 11,200 ₪ -- בחריגה מהתשלום הנהוג בין בני הזוג. שתי הפקדות, ביום 28/3 (1,500 ₪) וביום 30/3 (2,200 ₪), נעשו לאחר ביצוע תשלומים מצד התובעים. באפריל 2008 נרשמו הפקדות בסך כולל של 3,500 ₪. בחודש מאי 2008 נרשמה הפקדת מזומן בודדת בסך 700 ₪ ובחודש יוני לא נרשמה כל הפקדה במזומן. בתדפיסים אלה בולט סכום הפקדה גבוה יחסית בחודש מרס 2008, בהשוואה לחדשים אחרים.

ו.
סך הפקדות המזומן שמר שראל ביצע לחשבונות הבנק של הנתבעת, בחדשים מרס-אפריל 2008, עומד על 65,000 ₪; בה בעת, לפי משכורתו של החייב ולפי הנהוג בין בני-הזוג, היה עליו להעביר לנתבעת סך של 13,000 ₪ בלבד. מדובר בחריגה משמעותית של 52,000 ₪. הנתבעת לא ידעה להסביר חריגה זו. ה"פעולה הפנימית" בבנק הפועלים בענין רישומי הלוואה אינה קשורה להפקדות המזומן של שחר שראל (ר' טענת הנתבעת בס' 16 לתצהירה). המתנה שלדבריה קיבלה מחמותה מתיחסת להפקדות ממאי ויוני 2008, ולא להפקדות המזומנים מאת מר שראל בחודשים מרס-אפריל 2008 (ר' בס' 17 לתצהיר הנתבעת). ההלוואה שהתקבלה מהגיסה גילי כספי בוצעה בחודש יוני 2008, ואינה מסבירה את מקור כספי המזומנים שהופקדו קודם לכן ע"י מר שראל (ר' בס' 18 לתצהיר הנתבעת).

ז.
זאת ועוד: טענת הנתבעת בדבר הלוואות ומתנות מקרובי משפחה לא נתמכה בעדויות של נותני המענקים. מדובר בעדות של בעלת ענין; ככזו, ראוי לתמכה בראיה חיצונית (ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971)

. ההימנעות מלהציג ראיה רלבנטית נזקפת כנגד הנתבעת.

ח.
הנתבעת העידה כי היקף הכנסתה בעת הרלבנטית עמד על סך 3,700 ₪, וכי הכנסת בן-זוגה היתה 6,500 ₪ (עדותה בפ' ע' 33 ש' 3-4). הנתבעת הודתה כי בעת הרלבנטית היה עליה להחזיר תשלומי הלוואה שניטלה מבנק הפועלים למימון רכישת מגרש בעתלית (ר' עדותה בפ' ע' 38 ש' 9-11; ע' 38 ש' 28-31: "ניסיתי לשלם את המשכנתא ולצערי הגדול לא עמדתי בזה... לא היה לי כסף"; ר' גם בע' 39 ש' 10-11; ע' 40 ש' 19-22). הנתבעת העידה על תשלומים חדשיים שהיה עליה לשלם על מנת לעמוד בהסדר חוב בבנק לאומי, וכי התשלום האחרון נועד ליום 17.3.2008 (ר' עדותה בפ' ע' 32 ש' 18 וכן בע' 41 ש' 6 וכן ש' 17-25). הנתבעת הודתה כי בעת הרלבנטית סבלה ממצב כלכלי לא קל (למשל: "אין לי כסף" – עדותה בפ' ע' 46 ש' 19), וכי עקב כך נאלצה לעבור מבנק לבנק (למשל, עדותה בפ' ע' 32 ש' 30). הנתבעת אישרה כי בחדשים הרלבנטיים, מרס עד יוני 2008, היא ובן-זוגה היו "במצב כלכלי קשה מאוד" (פ' ע' 39 ש' 6-7). מצב כלכלי זה תומך בטענת התביעה אודות המניע שהיה לנתבעת ולבן-זוגה (החייב) להעביר כספים לחשבונה, וכמפורט לעיל.

ט.
אשר לטענותיו של מר שראל

– מר שראל טען כי השתמש בכספי התובעים לביצוע תשלומים שונים לספקי החברה וכן להפקדה בחשבונות החברה (ס' 17 לתצהירו). ואולם הטבלה שבתצהירו אינה מפרטת את מקורות הכספים המאוזכרים בה, ואין זה ברור מנין הגיעו. מנין לנו כי מדובר בכספי התובעים דווקא, או שמא מדובר בכספים שהגיעו לידי מר שראל מלקוחות אחרים ומפרויקט אחר? החייב לא הציג תמונה כוללת של תקבולי החברה בתקופה הרלבנטית. בנוסף, יש לזכור כי מר שראל לא סיפק לתובעים קבלות אודות התשלומים שמשך מהם. סכומי הכסף התקבלו אצלו במזומן (פרט לשיק ע"ס 30,000 ₪), ולא הוצגו רישומים שלהם בספרי החברה. התנהלות זו מלמדת כי היה למר שראל מה להסתיר.

י.
זאת ועוד: אף אם הסך של 151,822 ₪, המופיע בסיכום הטבלה, התקבל מהתובעים דווקא -- להיכן נעלמה יתרת הסכום שהתובעים שילמו? מדובר ביתרה בסך 55,178 ₪ -- כמתקבל מחיסור הסכום שבטבלה מסך של 207,000 ₪, שהתובעים שילמו למר שראל במזומן (וללא השיק בסך 30,000 ₪). יושם אל לב כי סכום היתרה החסרה הנ"ל קרוב ביותר לסכום-היתר שהופקד ע"י החייב בחשבונות הנתבעת, ואשר נותר חסר הסבר.
סיכומה של נקודה זו
: בחדשים מרס-אפריל 2008 שילמו התובעים תשלומים במזומן למר שראל. בתקופה זו, ולאחר ביצוע התשלומים, הפקיד מר שראל בחשבונות הנתבעת סכומי כסף החורגים מגובה משכורתו ומהסכום החודשי שהיה עליו להעביר לנתבעת, לפי המוסכם והנהוג בין בני הזוג. הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר למקור הכספים החורגים בחשבונותיה. טענותיה בדבר מקורות משפחתיים שונים לא התייחסו לתשלומים הרלבנטיים, ואף לא נתמכו בעדות חיצונית. גם מר שראל לא הציג הסבר מספק להפקדות החורגות בחשבונות הנתבעת. טענותיו בדבר פעולות שביצע לטובת החברה אינן מתיחסות למקור הכספים, ואינן פותרות את בעיית היתרה.


הנה כי כן, התובעים הוכיחו במידה מספקת במשפט אזרחי, כי חלק מכספיהם אמנם התגלגל לחשבונות הנתבעת, שלא כדין. כידוע, הדין מעמיד לבעלים המקורי של הנכס את זכות העקיבה, המאפשרת לו לעקוב אחר הנכס או גלגולו, ולטרפו מידי צד שלישי שפעל שלא בתום-לב וללא תמורה (ר': א' פרידמן, דיני עשית עושר ולא במשפט, כרך ב' מהדורה שניה, 1998, בע' 1130-1131). אין צורך לאמר, כי הנתבעת לא נתנה תמורה כלשהי עבור ההפקדות החריגות שהחייב ביצע בחשבונותיה. כך גם יש להטיל ספק בתום-ליבה בקבלת הכספים: הנתבעת ידעה כי בן-זוגה מקבל משכורת מוגבלת, וכי הוא נוהג להפקיד בידה סכום חדשי בסך של 6,500 ₪. הפקדות חריגות של עשרות אלפי ₪ בחשבונותיה היו צריכות להדליק אצלה נורה אדומה. הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה בתמורה ובתום-לב, וזכותה נדחית מפני זכות הבעלים.


התובעים טענו כי יש לזהות בחשבונות התובעת כספים נוספים שהגיעו מהם, והפנו להעברה מיום 27.3.2008 בסך של 7,000 ₪ מאת א.ש. פרויקטים (ר' בתדפיס תנועות לחודש מרס 2008 בבנק הפועלים). בענין זה הנתבעת העידה, כי משכה לעיתים שיקים דחויים לטובת החברה, כהלוואה, וכדי "שהחברה תוכל לשרוד" (עדותה בפ' ע' 31 ש' 14). בבוא זמן פרעון השיק, היתה החברה מפקידה את סכום השיק בחשבון הנתבעת, וכך מחזירה לה את ההלוואה. לדבריה: "אני הסכמתי לתת שיקים דחויים והאמנתי, ואחרי שראיתי כמה פעמים שאלכס [בעל המניות בחברה] אכן עומד במילה שלו, והוא מפקיד לי לחשבון דרך שראל, דרכו, דרך העברה בנקאית, הוא מפקיד ומכסה לי את הנכיונות האלה [של השיקים], כדי שאני אוכל לקבל כסף לפרנס את עצמי ואת ילדי – 6,500 ₪ כדי שהחברה לא תקרוס" (פ' ע' 34 ש' 15-18).


עדות הנתבעת בנקודה זו נתמכה בעדותו של מר אלכס זברק, בעל המניות בחב' החייבת. לדבריו: "חב' א.ש. פרויקטים בגלל המצב הכלכלי הקשה, בעצת שראל, ביצענו גלגול שיקים. לדוגמא, קיבלנו שיק משחר איריס דחוי ל- 60, 50, 30 יום וביצענו עליו נכיון שיק. במועד הפרעון או יומיים לפני ביצענו הפקדה לחשבון של איריס על מנת לפרוע את השיק" (פ' ע' 17 ש' 15-17). ובהמשך (בתשובה לשאלות בימ"ש): "ש. השיקים שתיארת שאיריס מסרה לחברה אלה הם שיקים שלה. ת. כן, לא של צדדים שלישיים. ש. היא נותנת שיק ומה אתם עושים איתו? ת. מנכים את השיק בחברת נכיון או בבנק. מקבלים סכום מזומן מיידית שניתן להתחיל איתו ובמועד הפרעון של השיקים, יום יומיים לפני אנו מבצעים הפקדת מזומן בחשבון של איריס שחר
על מנת לפרוע את השיק" (פ' ע' 22 ש' 24-29).


התובעים לא הצליחו לסתור את הטענה, כי ההפקדה הנ"ל אינה אלא החזר כספי מהחברה לנתבעת, ולא גלגול של כסף שהגיע מהם. הוא הדין בהפקדות מזומנים נוספות המופיעות בחשבונות הנתבעת, שלא על ידי מר שחר שראל. כך, בתדפיס התנועות לחודש מרס 2008 מופיעות הפקדות של "המבצע: ליובמירסקי אולגה", אשר לא נקשרו לגלגול של כסף שמקורו בתובעים.


התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה. אני מאשרת את העיקול על כספי החייבים שהועברו לנתבעת, וזאת בסך של 52,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2008 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאותיהם בהליך זה (אגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום,
כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בלשכתי, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
למען הסדר הטוב, אני מורה לב"כ הצדדים להעביר עותק מפסק-דין זה לנאמן בפש"ר על נכסי החייב (שחר שראל).














א בית משפט שלום 2572/08 אורן גולן, גולן מארי, גבי יעקב ואח' נ' איריס שחר (פורסם ב-ֽ 07/07/2010)